החברים של ג'ורג'

לאוהליך, ישראל!

שר האוצר של מדינת ישראל, יאיר לפיד, הכריז שלשום (ב') בעמוד הפייסבוק שלו בעליצות על קיצוץ קצבאות הילדים וכתב שם, בין השאר, ש"כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים." לפיד, כהרגלו, קשקש. הוא אמר שבמשפחות שבהם שני ההורים עובדים, העוני ירד אל פחות מחמישה אחוזים; בפועל, בעשור האחרון – מאז שבנימין נתניהו שימש כשר אוצר והגביר את ההילוך במלחמת המעמדות – שיעורן של המשפחות העניות שבהן שני ההורים עובדים יותר והוכפל, והוא עלה משני אחוזים ל-4.6%. הביטוח הלאומי מעריך שהגזירות של לפיד ידרדרו עוד עשרות אלפי ילדים אל מתחת לקו העוני. גם כך, שיעור הילדים העניים בישראל עומד על כ-33%; בעקבות גזירות לפיד, השיעור יעלה לכ-37%.

לפיד מסווה את המהלך הזה כחלק מהמלחמה שלו בחרדים. בפועל, הפגיעה של המהלך תהיה רחבה הרבה, הרבה יותר: החרדים מהווים כעשרה עד 12% מהאוכלוסיה, תלוי את מי שואלים ואיך סופרים. כ-83% מכלל המשפחות שייפגעו מגזירות לפיד מגדלות רק שלושה ילדים ומטה. בניגוד לשקרים של לפיד, קצבאות מונעות עוני, ובאבוה. ועוד לא דיברנו על כך שבעקבות הקדנציה באוצר של אויב העניים האחר, נתניהו, הקצבאות בישראל הן מהנמוכות ביותר ב-OECD: רק אלו של צ'כיה, סלובקיה ופולין נמוכות יותר.

אבל אני לא רוצה לדבר על המספרים. גם השמחה לאיד של לפיד, על כך שהוא מצליח, מעשה מוגאבה, להוריד את ילדיהם העניים של אויביו הפוליטיים לעוד קצת תת תזונה מבלי לוודא שלהוריהם יהיו בכלל מקומות עבודה לתפוס, מחליאה ככל שתהיה, איננה הנושא. הנושא הוא נתון אחר.

מרכז המידע והמחקר של הכנסת דיווח לפני כשבוע שכ-14 אלף חיילי צה"ל נידונו לתקופת מאסר בשנה האחרונה, כ-70% מהם בשל עריקות. כשזוכרים ש(על פי פרסומים זרים) מספר חיילי הסדיר בצה"ל עומד על מעט יותר מ-100,000 איש, הנתון הזה הוא לא פחות ממדהים: אחד מכל עשרה חיילי צה"ל ערק או נפקד בשנה האחרונה. לשם השוואה, יחידה צבאית שספגה 10% אבידות נחשבת ליחידה שספגה אבידות כבדות, ויחידה שסופגת 20% אבידות נחשבת ללא ראויה לקרב.

רוב מקרי העריקות בצה"ל, על פי החיילים, נובעים מעוני. גם הקצונה מודה בכך שרוב גדול של העריקים מגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. שיעור העריקות בקרב חיילים יוצאי אתיופיה, אחת הקבוצות הסוציו-אקונומיות הנמוכות בישראל, עומד על שיעור מזעזע של כ-50%. רבים מהם נכנסו לכלא משום שהם ניסו לפרנס את המשפחות שלהם. צריך לזכור שני דברים: קודם כל, שחיילי צה"ל מקבלים תשר מחפיר (אי אפשר לקרוא לו "שכר" מבלי לצחוק), בזמן שהם משמשים עובדי כפיה של המדינה, בעלות – מבחינתם – של מאות אלפי שקלים; ושנית, שהנתונים האלה מתייחסים רק לחיילים שנכלאו בשל עריקות. מי שמכיר את הצורה שבה צה"ל פועל מבין שהשיעור האמיתי גבוה יותר, אולי גבוה הרבה יותר, משום שבמקרים רבים הסיפורים האלה נסגרים בתוך היחידה.

ושני הדברים קשורים. ישראל העניקה בשעתו קצבאות ילדים גבוהות יחסית לא בגלל החרדים, אלא משום שהיא תמיד היתה אחוזת אימה מפני ה"מאזן הדמוגרפי" ומשום שהיסטורית, היא נזקקה לבשר תותחים. בן גוריון אפילו חילק מענקים לאמהות שילדו עשרה ילדים עבור הרמטכ"ל – קשה לדעת עד כמה הוא היה מודע לכך שמענקים דומים מאד חולקו בגרמניה הנאצית לאמהות מצטיינות שהולידו חיילים קטנים עבור הפיהרר.

מטבע הדברים, מאחר ויש קשר מובהק בין ילודה גבוהה ובין עוני, עידוד הילודה פגע בעיקר בשכבות המוחלשות ממילא. הן קיבלו קצבה נמוכה יחסית עבור רתימת הרחם המשפחתית לעגלה הציונית. הילדים שנולדו למשפחות מרובות ילדים נולדו לעתים קרובות לחיי עוני. מדיניות שפויה יותר היתה פועלת אחרת: היא היתה מקצצת חדות את הקצבאות אחרי הילד השלישי. עוני נקשר לדת, והאתוס הדתי היהודי מדבר על הבאת ארבעה ילדים לפחות לעולם, רצוי שני בנים ושתי בנות, כדי להכפיל את הדור הקיים. הילדים האלה אמורים להיות חיילים. הם גם אמורים להיות, על פי התפיסה של לפיד, עניים. אחרי הכל, "כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים."

וואלה. זו היתה יכולה, בספק, להיות תפיסה סמי-לגיטימית במדינה מערבית שאין בה גיוס חובה, שאיננה משיתה חובת שירות כפוי שהיא מצד אחד הפיכת המשרת למטרה מותרת לפגיעה מצד חיילי אויב ומצד שני שווה ערך של מס עצום על אדם צעיר שבקושי נכנס לשוק העבודה. לזה יש להוסיף את שלילת החירות של אנשים, שאינם מסוגלים – בניגוד לכל כללי השוק החופשי – לפעול בחופשיות במשך שלוש שנים, שנמצאים תמידית בסכנת כליאה בשל גחמותיו של מש"ק זה או אחר, וכמובן נמנע מהם לפתח את עצמם במשך שלוש השנים הללו. לדעתי זו לא היתה תפיסה לגיטימית; אנחנו חברה, לא אסופה של אטומים, לא להק צרכנים, לא יחידות יצור.

אבל מה שאי אפשר לעשות הוא לנסות להחזיק את החבל הזה משתי קצותיו. גם לקצץ את השירותים החברתיים עד לבשר החי (ההוצאה של ישראל עליהם, על פי נתוני דה מארקר שהובאו בתחילת הפוסט, היא הקטנה בקרב מדינות ה-OECD), גם לדרוש ילודה גבוהה לצרכי צבא (ראו היללות הקבועות מכיוון צה"ל על קטינת שנתון המתגייסים), גם לקצץ את קצבאות הילדים, גם לתת לחיילים תשר במקום שכר וגם להכניס אותם לכלא כשהם מנסים לאפשר להוריהם לשרוד במדינת לפיד-נתניהו – זה לא. עד כאן.

לפיד רוצה חיילים? שישלח את הבנים שלו לצבא. איך זה עבד לבן של נתניהו, כבר ראינו. מישהו צריך להגן על מדינת הטייקונים? שיהיו אלה הטייקונים ויורשים. מי שאין לו חלק בעוגת ההכנסות הלאומית, אין לו על מה להגן. שיתייצב בנו של לפיד, יעטה שכפ"צ, וילך להגן על איזה מאחז בלתי חוקי. שיתייצבו בני 18 המשפחות להגן על מה שהפך לנחלתם.

אשר לשאר האזרחים? לאהליך, ישראל! מה לכם חלק ביאיר, לא נחלה בבן טומי. כן, המדינה יכולה לכפות עליכם גיוס. שקרו לו. העמידו פני חולים ומשוגעים. הציפו את המערכת. ואם יגייסו אתכם בכוח למרות זאת, אל תסתפקו בהליכה שקטה לכלא בעוד הוריכם מנסים לדחות את הנושים. חבלו בנוגשי העבדים שכופים עליכם שירות ללא תמורה. אתם תמצאו את הדרך.

איך אמר האויב הגדול של החברה הישראלית? "יתנו, יקבלו. לא יתנו, לא יקבלו." להתחמקות כזו משירות יש היסטוריה מפוארת, החל מהפרישה ל"הר הקדוש" של הפלבאים הרומאים עד שהאוליגרכיה נאלצה לחלוק איתם את המדינה. עד שמי שהפר את החוזה החברתי בישראל יבין שהפרה כזו לא יכולה, אסור לה, להשאר חד צדדית. עד שישראל תעבור חזרה מידי המאיון העליון שלה לידי אזרחיה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

וינשטיין בעקבות דרד סקוט

במהלך הפגנה מנומסת מול ביתו אמש (ז'), לאחר מעצרו השערורייתי של באביקר אברהים, יצא יהודה וינשטיין, בעוונותינו היועץ המשפטי לממשלה, אל המפגינים. וינשטיין אמר להם שהוא לא מכיר את הפרשה, אבל הוא יברר את הפרטים. עד כה, המדינה – שאמורה היתה לענות על בקשת ההבאס קורפוס עד השעה 17:00 – ביקשה בעיקר דחיות. אבל זה לא משנה אם וינשטיין מכיר את אברהים; מה שחשוב הוא שהוא חתום על הנוהל שמאפשר לעצור אותו, מבלי שעשה כלום, לשארית ימי חייו.

באביקר אברהים הוא פליט שנמלט מסודאן לפני שבע שנים, ונחשב לדמות מוכרת ומובילה בקהילת הפליטים בישראל. בין השאר, הוא משחק בהצגה שמעלה ספריית לווינסקי, שבה הוא מגלם את תפקידו של השוטר האטום. ביום חמישי הוא נתקל בשוטרים כאלה בדיוק.

אברהים שהה במקום עבודתו, כאשר הגיעו שוטרים למקום. הם האשימו אותו, לא ברור על סמך מה, בסחר באופניים גנובים; כמה אופניים היו מחוץ למקום עבודתו והם השתכנעו שהוא גנב והציב אותם שם. הם עשו עליו חיפוש ומצאו את הסלולר שלו. הם דרשו ממנו ראיות שהוא שלו. למוד נסיון, אברהים הושיט להם את הקבלה על הרכישה שלו. התרגיל הזה, של מעצר אנשים על אחזקת חפץ שגרתי כמו סלולר בטענה שהם לא הוכיחו את רכישתו, כבר מוכר למדי בקהילת הפליטים. אחר כך טענו השוטרים שתוקף הויזה של אברהים לא בתוקף. הוא הוכיח להם אחרת. זו היתה הנקודה שבה הם עצרו אותו.

עורך דינו של אברהים, אסף וייצן, מ"מוקד סיוע לעובדים זרים", אמר בשיחת טלפון כי לאחר מעצרו של אברהים ביום חמישי, הוא הובא להארכת מעצר למחרת, לאחר שאמר לשוטרים כי הוא רוצה לראות שופט. עם זאת, הוא לא ראה שופט, והמשטרה העבירה אותו לידי משטרת ההגירה, שהעבירה אותו למתקן שלה בנתב"ג. הסיבה לכך, לדברי עו"ד וייצן, פשוטה למדי: שופט מעצרים היה, ברוב המקרים, מורה על שחרורו של אברהים, פשוט משום שהעבירה בה הואשםאפילו אם לשוטרים היו ראיות נגדו – לא נענשת במאסר. משטרת ההגירה לא שואלת שאלות מיותרות.

אז עכשיו נעלם אברהים לחור השחור של משטרת ההגירה. זו סירבה לאפשר לווייצן להפגש איתו, בנימוק שאין לו יפוי כוח כתוב, כשהיא מסרבת לאפשר לו בעצם לקבל מאברהים יפוי כוח כזה. במהירות שיא, כפי שהודתה המדינה היום, ביטל משרד הפנים את רשיון השהיה של אברהים והפך אותו בכך למסתנן. המדינה רוצה לגרש אותו. מתשובת המדינה עולה שביטול רשיון השהיה וצו הגירוש בוצעו על ידי משרד הפנים כבר ב-19 בחודש, קרי ביום שישי, קרי מיד עם הוצאתו של אברהים מבית המשפט. וואלה. התלוננתם על טיפול מייגע במשרד הפנים? יש דברים שבהם הוא זריז מאד.

וכאן נכנס וינשטיין לתמונה: על פי הסעיף בנוהל הטיפול במסתננים שמעורבים בהליך פלילי, שאושר על מי שהוא כנראה הרופס והגרוע שביועצים המשפטיים, אם נעצר מי שמוגדר כמסתנן, גם אם אין נגדו כל ראיות ולא מתנהל נגדו כל משפט, אפשר לכלוא אותו ללא משפט לתקופת מינימום של שלוש שנים. תקופת המקסימום? שארית חייו.

כלומר, בחתימת ידו, יצר וינשטיין מעמד – היד מהססת לכתוב "גזע" – של אנשים נטולי זכויות בסיסיות כמו הזכות לחירות, הזכות למשפט הוגן או, לעזאזל, למשפט בכלל. הוא יצר קבוצה של אנשים שדי להגיש נגדם תלונת שווא כדי לכלוא אותם לשלוש שנים לפחות.

עו"ד וייצן הגיש בקשה על פי נוהל הבאס קורפוס, שדורש מהמדינה להציג את העצור שבידיה ולנמק את הסיבה שבגללה הוא עצור. המדינה השיבה שהכל בסדר ושהוא נעצר כדין. ואכן, על פי נוהל וינשטיין, הוא נעצר כדין. המילה "כדין", צריך לזכור, לא אומרת הרבה בפני עצמה; גם משפטי האינקוויזיציה היו משפטים. גם שם ישבו משפטנים ולעתים דנו בדק מן הדק. גם הלכת דרד סקוט היתה הלכה.

אחת הפסיקות היותר ידועות לשמצה של בית המשפט העליון האמריקאי – מאור קטן למדי, שאוהבים להפנות זרקור אל הפסיקות המוצלחות והחריגות שלו, כמו בראון נגד מועצת בתי הספר, תוך התעלמות ממספר עצום של פסיקות בעייתיות הרבה יותר – היתה בפרשת דרד סקוט. הלה היה עבד, שהצליח למצוא עורך דין שייצג אותו בתביעה להעניק לו ולמשפחתו את חירותם. הטענה של סקוט היתה פשוטה: במהלך נסיעותיו, אדונו של סקוט לקח אותו לוויסקונסין ואילינוי, מדינות שבהן העבדות היתה אסורה. כיוון שכך, הוא אמור להשתחרר.

בית המשפט העליון, בהנהגת הנשיא רוג'ר ב. טוני (Taney), דחה את התביעה של סקוט בנימוק פשוט לא פחות: סקוט לא היה אדם, הוא היה רכוש, והחוקה אוסרת על החרמת רכוש ללא הליך ראוי. טוני קבע שהחוקים שהעביר הקונגרס, שהגבילו את התפשטות העבדות, היו בלתי חוקתיים. הפסיקה השערורייתית הזו, שלא נתפסת כאפשרית היום אלא במוחות קיצוני האחים היהודים שמפנטזים על השבת העבדות, הובילה להתפטרותו במחאה של אחד השופטים, בנג'מין קרטיס. היא אף נחשבת לאחד הגורמים העקיפים שהובילו למלחמת האזרחים. אחרי הכל, היא דחקה את הרוב שהתנגד לעבדות אל הקיר: לא הותר לו אפילו לאסור את העבדות במדינתו. הוא נאלץ לראות בחירוק שיניים את בעלי העבדים מובילים את הרכוש האנושי ברחובות עירו. שנה וחצי אחרי פסיקת דרד סקוט, דרש תומך העבדות וויליאם יאנסי (Yancey) מהנציגים הצפוניים בוועידת המפלגה הדמוקרטית להודות שהעבדות צודקת. אחד הנציגים ענה לו: "כעת אומר לנו יאנסי שאנחנו צריכים להסכים לכך שהעבדות צודקת. הוא מצווה עלינו להליט את פנינו ולאכול עפר. ג'נטלמנים מן הדרום, אתם טועים בנו! לא נעשה זאת." והמפלגה הדמוקרטית התפלגה.

כמעט 160 שנים אחרי דרד סקוט, כמעט 150 שנים אחרי שהתיקון ה-13 שם קץ לעבדות, מאשר וינשטיין בחתימתו שיש קבוצה שלמה של בני אדם – לגמרי במקרה, כמובן, צבע עורם שחור – שהם, אם לא סחורות ממש, פחותים מבני אדם. די בעלילה עליהם (למשל, מצד נוכל בן העם הנבחר שלא רוצה לשלם להם את משכורותיהם) כדי להשליך אותם לבור משפטי שממנו אין כמעט דרך לצאת. לאברהים יש מזל נדיר: הוא דמות מוכרת. יש לו לא מעט חברים. כמאה מהם יצאו במוצ"ש הביל של יולי להפגין למענו מול ביתו של וינשטיין. לרוב הפליטים אין מזל כזה. אין מי שיכיר אותם, אין מי שיגיש בשמם עתירות הביאס קורפוס. הם נאלמים, ונעלמים אל הבור שחפר עבורם וינשטיין. בציבוריות הישראלית, המקבילה של החלטת דרד סקוט של וינשטיין עברה ללא כל רעש; יש בה יותר מדי תואמי יאנסי, ומעטים עדיין מעיזים לומר ש"אתם טועים בנו, לא נעשה זאת."

טוני לא הצליח לנקות את שמו מהכתם של פסיקת דרד סקוט; אם מישהו עדיין יזכור את וינשטיין בעוד 160 שנה, מה שנשמע לא סביר במיוחד – טוני, בסופו של דבר, היה משפטן חשוב; איש לא יטען זאת על וינשטיין, האיש שלתועלתו לא ידע מה קורה במטבחו, מבלי לגחך – יש לקוות שמה שייזכר ממנו, לדיראון, יהיה החייאתה של הלכת דרד סקוט. אם יש גיהנום, ואנשים כמו וינשטיין גורמים לאתאיסט המושבע הזה להשתוקק אליו לרגע, עד שהדם נרגע, הרי שמקומו של וינשטיין יהיה מדור אחד מעל זה של מחוקקי הקונפדרציה, שני מדורים מעל זה של ליאופולד מלך בלגיה, כשהוא חולק תא אחד עם טוני, שניהם צורבים על בשרם את כתב החרפה המשפטי שלהם, כשהם מדקדקים בכל תג ותג.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

השתא בני חורין? בואו לא נסחף

שר האוצר החדש שלנו, יאיר לפיד, פרסם דרשה לחג הפסח שלשום. הוא מתחיל אותה ש"בגלל שפסח, הלכתי לקרוא על משה רבנו", כי זה נראה לו הדבר הנכון לעשות. וואלה. מותר להטיל ספק בכך שזה מה שלפיד עשה, כי אם הוא אכן קרא את כל מה שמיוחס למשה בערב פסח, ועוד מצא זמן להכין סרטון, אז יש שלוש מסקנות: א. נשבר כאן שיא הקריאה המהירה מאז שאהוד ברק הודיע שהוא סיים לקרוא את "יוליסס" של ג'ויס תוך יום, ב. לפיד לא מי יודע משקיע בתפקיד שר האוצר (רועי רוטמן כבר התייחס יפה לנקודה הזו), וג. הוא לא יודע לקרוא.

אילו היה יודע לקרוא, הוא לא היה ממהר להשוות את עצמו – ועד כמה שזה לא יאומן, כי זו שבירת שיא נוספת, של מהירות עליית השתן לראש, זה בדיוק מה שהוא עושה – למשה. לברנש חם המזג ההוא יש שורה של פעולות שלאדם המודרני יש בעיה איתן, בלשון המעטה. לא, אני לא מדבר על רצח השוטר המצרי והעלמת הגופה שלו בחול, פעולה שבעיני היא התנגדות לגיטימית למשטר דיכוי אבל שמערכת ה-Hasbara היתה ממהרת לגנות אותה כסוג חדש של טרור – האחרון שהם המציאו הוא "טרור עממי", לתיאור השלכת אבנים – אילו השוטר המחוסל היה שוטר ישראלי ולא מצרי. אסור להשוות, כמובן.

משה היה אחראי לרציחתם על רצח דתי של אלפי מבני עמו אחרי כל הסיפור עם העגל, כשבאופן משונה בני המשפחה של משה חומקים מאחריותם לאירוע. מאוחר יותר, כשפלג אחר של שבט הלוויים, מונהג על ידי אחד קרח, ינסה לדרוש יתר דמוקרטיזציה בפולחן ("כי כל העדה קדושים, ובתוכם יהוה; מדוע תתנשאו על קהל יהוה?"), הוא מושמד כליל; לקראת סוף כהונתו בתפקיד, מורה משה על רצח עם, למרות התנגדות מסוימת מצד המנהיגים האחרים ("ויקצוף משה על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, ויאמר אליהם משה: "החייתם כל נקבה. הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסור מעל ביהוה על דבר פעור; ותהי המגפה בעדת יהוה. ועתה, הרגו כל זכר בטף, וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו; וכל הטף בנשים, אשר לא ידעו משכב זכר – החיו לכם.") איך לומר, דמות מופת בעייתית משהו.

מותר לנו להניח, על כן, שכאשר לפיד אומר שהוא "קרא על משה רבנו", הוא כנראה קרא איזשהו סיכום או מבחר ציטוטים. העמדות האלה של משה היה כל כך לא נוחות למסורת המונותאיסטית, שכאשר טום פיין הפנה אליהן תשומת לב עוינת כנדרש, בספרו The Age of Reason, הוא הפך למנודה בארצו ארה"ב ומולדתו, אנגליה. בהתאם, כל המסורות שמתייחסות למונותאיזם כמשהו חיובי – אלוהים יודעת למה – מחליקות את הקטעים הלא הנעימים האלה.

אבל לא זה הנושא. גם לא העובדה שלפיד מטפח פולחן אישיות בטרם פיתח אישיות. הבעיה פה שאם אנחנו עוסקים בהשוואות היסטוריות, לפיד הוא הרבה יותר פרעה ממשה.

[]

כיומיים קודם לדרשה שלו, בחובשו את כובע שר האוצר ולא כובע ראש המפלגה, הודיע לפיד שהתמונה שגילה כשר אוצר חמורה הרבה יותר משחשב שהיא. וואלה. זה מעלה, שוב, עד כמה רציני האיש שמכהן בתפקיד. הוא מיהר להודיע שקודמיו בתפקיד ניהלו "מסיבה." לא הרגשתם שאתם שותפים למסיבה? זה בסדר, תתנחמו בכך שאתם הולכים לשלם עליה את החשבון.

על פי התכנית – היא כמובן צפויה לשינויים – לפיד הולך להעלות את המע"מ באחוז אחד, וזאת אחרי שכבר העלו אותו באחוז אחד לפני כחצי שנה. כמו כן, לפיד זומם להטיל מע"מ על פירות וירקות בשווי שמונה אחוזים, למסות את קרנות ההשתלמות, לקצץ בשכר העובדים בשירות הציבורי, ולדפוק עוד יותר את זכות השביתה אחרי שבית המשפט כבר קבע שיש סוגי עובדים שהם בעצם עבדים (עוד על בתי המשפט, למטה). כמו כן, מחירי הסיגריות והאלכוהול יעלו בעוד עשרה אחוזים – למחירי הסיגרים והאלכוהול היקר, זה שנצרך על ידי קבוצת ההתייחסות של המולטימיליונר המתחמק המסים לפיד, שלום – ומחירי החשמל יעלו בעוד 6.5% אחוזים. כמו כן, יקצץ לפיד בקצבאות הילדים, ידחה את בניית עבודות התשתיות ההכרחיות בתחום התחבורה לקדנציה של מישהו אחר, וידחה את יישום חוק חינוך חובה מגיל שלוש (המדובר, נזכיר, במי שפולט את המילה "חינוך" בקצב של 6,000 פעמים בדקה.) יש גם איזה קשקוש על קיצוץ בתקציב הבטחון – או, אם לדייק, על קיצוץ בתוספת לתקציב הבטחון – אבל בוגי כבר נעמד על הרגליים האחוריות, הצבא מתכנן לנו מבצע קטן ונוצץ בסוריה, והסיכויים שזה יקרה דומים לסיכוי שנלמד מה כתוב בהסכם החשאי בין שרה ובנימין נתניהו.

בקיצור, יאיר לפיד הולך לעשות לנו את מה שבנימין נתניהו לא העז והעדיף להתחמק ממנו על ידי בחירות. הוא מכניס אותו לכלכלת צנע. לפיד הבטיח ש"מי שירגיש בשנה הקרובה שהמצב שלו הורע, צריך לדעת שזה יהיה זמני." זה מה שהם תמיד אומרים. עוד שנה, כמו הסוס מהבדיחה על צמצום כמות הקש, כבר לא תזכרו איך היה קודם.

המהלכים של לפיד הם מהלכי קיצוץ של שירותים לציבור. במקביל, הוא מעלה את המסים – אבל רק את המסים העקיפים. כלומר, חלק הארי של הציבור ישלם יותר ויקבל פחות. מחירי הדיור ומחירי המזון לא ירדו – למעשה, מחירי המזון צפויים לעלות שוב אחרי החג – ומשכורות עובדי הציבור גם הם לא יעלו. על העלאת שכר המינימום והתאמתו להעלת מדד המחירים, אין מה לדבר.

בהנחה, הלא וודאית כלל, שיש צורך לצמצם את הגרעון – ומצבה של ישראל יחסית טוב: יחס החוב לתוצר שלה עומד על 73.2%; לפני כשלוש שנים ממוצע ה-OECD עמד על 90%, וממשלות רציניות כמו אלה של גרמניה חיו יפה עם יחס חוב-תוצר של 79.8%, שצפוי לעלות ל-91.4% ב-2014 – יש שתי דרכים לעשות זאת. האחת היא לצמצם את השירותים לציבור ("קיצוץ בתקציב"), והשניה היא העלאת מסים. כשמעלים מסים, יש שני סוגי מסים: מסים רגרסיביים – כאלה שחלים על כל האוכלוסיה במידה שווה, כשמע"מ הוא ראש וראשון להם – ומסים פרוגרסיביים, כאלה שחלים על פי הכנסתו של אדם. לפיד דופק את הישראלים שאין להם, או את אלה שיש להם מעט, משני הכיוונים: הוא מקצץ את השירותים שהם מקבלים, ובמקביל דורש מהם לשלם יותר על מוצרי הצריכה שלהם. גביית מס אמת מחברות הענק שמשלמות מסים מגוחכים של שלושה אחוזים או, במקרים קיצוניים, 0.3%? הס מלהזכיר. העלאת מס החברות לרמה שבה היה קודם לכניסתו של נתניהו למשרד האוצר, לפני עשור? לא במשמרת של לפיד. העלאת מס ההכנסה על המיעוט האוליגרכי שמקבל שכר של מיליונים? אל תצחיקו את לפיד. הוא, אחרי הכל, מתחמק מתשלום מס אמת על ידי התרגיל של הפיכתו לחברה וקבלת דיווידנדים במקום משכורת. וזה עוד במקרה הטוב: אם אתם עובדי ציבור, לפיד הולך לקצץ את המשכורת שלכם. כי, אתם יודעים, עובדים ממורמרים מספקים שירות טוב יותר.

לפיד מפמפם לנו את האגדה על מעמד הביניים שעובד. האמת היא שברוב המשפחות העניות יש לפחות מפרנס אחד, לעתים שניים, והן עדיין לא נחלצות מהעוני. לפיד, כמו קודמיו במשרד האוצר, לא צפוי להדק את האכיפה על שכר המינימום: ממשלת נתניהו דחתה את התביעות של ועדת טרכטנברג להעלות את מספר מפקחי העבודה. אני לא רואה את לפיד משנה את זה. עוד לא ברור לי איך טרם התייחסו לדיבורים של לפיד על מעמד הביניים העובד כמקבילה של האמירה של מיט רומני שלעניים הוא לא דואג.

לפיד הולך להדק את החגורה שכבר על צווארם של רוב הישראלים. על דרישה לקחת כסף ממי שיש לו, לא ממי שאין לו, הוא לא שמע. הוא השלים את המהלך שממנו הזהרתי לפני שנה וחודשיים: הוא משך אליו הרבה מקולות המחאה החברתית, והעביר אותם לנתניהו.

[]

ומצבכם עוד טוב. בג"צ קבע לפני כשבוע שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדים בתחום הסיעוד. המצב שממנו העדיף בית המשפט להתעלם– כהרגלו הכרוני; לא סתם יש סחבה על עיני אלת הצדק, כדי שלא תוכל לראות את תוצאות מעשיה – הוא שרוב העובדים בתחום הם בעצם עובדות (כ-90% מהן), והן ברובן עובדות זרות.

בית הדין הגבוה לצדק קבע שאפשר להעביד את העובדות האלה מסביב לשעון, ללא חופשה, ללא הפסקות, ללא הגבלת שעות העבודה, וללא תשלום על שעות נוספות ועל עבודה בימי שבת וחג.

באופן מעניין, שלוש מתוך ארבע השופטים שהתנגדו לפסיקה הן שופטות. עדנה ארבל קבעה ש"המצב בו מועסק עובד 24 שעות ביממה, 6 או 7 ימים בשבוע, ברציפות ללא הפוגה, הוא מצב שאין לקבלו בחברה מודרנית ואין להשלים אתו. תשלום עבור שעות נוספות, מלבד התכלית העצמאית שבבסיסו, עשוי להשיג גם תכלית חשובה זו של הענקת שעות פנאי לעובד." הנשיא גרוניס כתב ש"אנו ערים לתוצאה הקשה הכרוכה בפסק הדין, אך למרבה הצער, דומה שאין מנוס מכך, נוכח היכולת המוגבלת של בית המשפט לגבש פתרון מספק לבעיה אשר עומדת בבסיסו של הליך זה." למרבה הצער, אנחנו נאלצים לשלול את זכותכן לזכויות עבודה שמקובלות בחברה מודרנית ולהותיר אתכן במצב של עבדות למחצה. יש אנשים חשובים יותר ממכן, ודאי תבינו.

ולהוציא הארגונים הקבועים, שעושים עבודת קודש, ולהוציא הכותבים הקבועים, שתולשים את שערותיהם, הסכנתו של בית המשפט הגבוה בארץ עם שלילת תנאים בסיסיים מנשים עובדות זרות עברה בלי שום תגובה. אם אתם חושבים שזה לא יגיע אליכם – לא מחר, לא מחרתיים, אבל עוד חמש-עשר שנים – אתם משלים את עצמכם.

[]

וישנה בעיה נוספת וקשורה, בעיית החוב. הישראלים נמצאים בחוב כרוני. מצד אחד, ההכנסה שלהם נמוכה ביחס למדינות אחרות ב-OECD, מצד שני ההוצאות שלהם גדולות יותר. הפתרון המאד לא בריא, שמפומפם על ידי הבנקים, הוא הזרמת הלוואות בתנאים נוחים, או על כל פנים שנראים נוחים לאנשים שלא מבינים אותם. זה משחק מסוכן מאד, שיכול בקלות להגמר בבכי. כשהמשבר יבוא והריבית תעלה, והריבית עכשיו ברמות מגוחכות, הרבה מאד אנשים יכולים לאבד את מה שיש להם, או ליתר דיוק את מה שחשבו שיש להם.

ממשלת נתניהו, כמו הממשלות שקדמו לה – למעשה, כמו ממשלות ברחבי העולם – עוברות בשתיקה על הנושא הזה. הן לא מונעות מהבנקים לחלק גלולות רעל לאוכלוסיה, או על כל פנים לא מאלצות את הבנקים להסביר כמה רעל מכילות הגלולות שהם מחלקים.

וחוב הוא סוג של עבדות. לאורך ההיסטוריה, היא היתה הסוג הנפוץ ביותר של עבדות: Debt Peonage. אנשים שהיו משועבדים לאדם אחר כדי להחזיר חוב – לעתים קרובות, מבלי שהיתה להם יכולת של ממש להחזיר את החוב הזה. המשברים החברתיים בעת העתיקה היו כמעט כולם סביב שאלת החוב, וכמעט תמיד הגיעו סביב הדרישה לביטול חובות ולשחרור עבדים.

ליהדות היה פתרון לכך: השמיטה. היא מוכרת כיום בעיקר כדקדוק מייגע סביב השאלה מי מגדל מה כל שבע שנים, ובאמצעות תרגיל הערמה על יהוה – המאמינים שלו סבורים שמי שאמר והיה העולם הוא קצת טמבל, שלא קולט שכל שנה מוכרים את החמץ ואז מקבלים אותו כמו כלום – אבל במקור, היא כללה גם שמיטת חובות. כל שבע שנים, היו כל ההלוואות שלא שולמו במלואן עד אז פוקעות.

הסיבה שאתם לא שומעים על המנהג המעניין הזה, שהוא הרבה יותר חברתי משאלת מי הבעלים הווירטואלי של החסה של עין כמונים במהלך שנת השמיטה, היא שחכמי התלמוד הרגו אותו. האחראי הוא הלל הזקן, מי שכולם יודעים שהתחיל את הקריירה כעני מרוד אבל רק מעטים יודעים שהוא וצאצאיו שימשו כנשיאים, כשהאחרון שבהם – גמליאל השישי – סוחב בתפקיד עד 425 לספירה. שושלת של חצי אלף; זה לא רע, לא רע בכלל.

הלל תיקן את הפרוזבול – "הלל תיקן הלכה?", סינן מורי ורבי זאב רובין, "לא! הלל עקר הלכה" – כדי שיחסל את שמיטת החובות. מעתה, החובות הם בידי בית הדין ואי אפשר לשמוט אותם. התעמולה הרשמית אומרת שמטרת שמיטת החובות היא חשש של מלווים מפניה, מה שגרם למשבר אשראי משום שהם הפסיקו להלוות. מדובר, במחילה, בצואת פרים. מלווה ולווה ידעו היטב את מועד שנת השמיטה, ומלווה שפוי לא היה עורך הלוואה שמועד פרעונה קרוב לסוף שנת השמיטה. אנחנו מדברים על תקופת מחנק אשראי של שלושה-ארבעה חודשים, אולי; וזה כאשר החוק ההלכתי גוזר על חברה חקלאית במהותה שלא לעבוד את האדמה במשך שנה ולא ליהנות מפירותיה במשך אף יותר מכך. יתר על כן, חלק ניכר מההלוואות באותה התקופה היה מיועד להשיג את הזרעים לעונת הזריעה הבאה, מה שלא רלוונטי בשנת שמיטה. לא; הסבר סביר יותר הוא שהחברים החדשים של הלל שעלה לגדולה, מעמד מעניקי ההלוואות – מותר להניח שהיה מעמד כזה, מקביל ל-equites של רומא, גם בחברה היהודית – לא אהב את המצב שבו יש תקופה קצרה שבמהלכה הוא לא יכול להרוויח מהלוואות, הלוואות שלאורך ההיסטוריה שימשו כאמצעי לשעבד משפחות במשך דורות.

עבדי חוב: מי לא עובד כדי לשלם את שכר הדירה, את החשמל, את האוברדראפט, את הלוואת הלימודים, את ההלוואה ההיא על הרכב? מי מאיתנו לא עובד, רוב זמנו, כדי להחזיר כסף לאיזה תאגיד?

לפיד אוהב לדבר על החוכמה שביהדות. אז הנה הצעה: מדי שבע שנים שספירתן תתחיל בסוף הפסח הנוכחי, יישמטו כל חובות האזרחים הפרטיים לתאגידים. חובות שאזרחים חבים זה לזה, כמו גם חובות שהם חבים לציבור – מסים שלא שולמו וכדומה – יישארו על כנם, אבל כל חוב לבנקים או חברות אשראי יימחק. חובות של חברות לחברות אחרות, כמו גם חובות של חברות למדינה ושל המדינה לחברות, יישארו על כנם.

זה יהיה רע לבנקים? וואלה. זה אומר שזה יהיה טוב לאזרחים. יהיה להם טוב משמעותית, כשהבנק יהסס להציע להם הלוואה שתשעבד אותם, כשהוא יודע שהוא צפוי לאבד חלק ניכר ממנה. כשהוא יצטרך להציג למשועבדים העתידיים את תנאי התשלום האמיתיים, הם עשויים להבין לאיזו מלכודת הם נכנסים. זה לא הוגן? שאלה לי אליכם, אחי הבנקאים: את הכסף שלכם כבר גביתם מתשובה, דנקנר ושאר האוליגרכים שמסתפרים עלינו ועליכם? לא? אז תרשו לי לומר שהגיע הזמן שהמשחק הזה, שבו משקי הבית הקטנים צריכים לשלם את מחיר ההימורים של כמה אוליגרכים, צריך להגמר. ושיכול להיות שאתם גדולים מדי, ושלא בריא לנו שתהיו גדולים כל כך. אחרי הכל, כשתפלו אתם תדרשו שנציל אתכם, בשיטת הסחטנות הידועה שאומרת שאם לא נציל אתכם, יהיה לכולם רע יותר.

ואולי זה ילמד אנשים לא להשען על בנקים, ולא לקחת הלוואות בריבית בלתי סבירה שהם לא מבינים, אלא להשען על התנועה העולה של peer to peer lending: אתה צריך להסביר למה אתה צריך הלוואה, ואם שכנעת, אז מספר גדול של אנשים יתן לך כל אחד סכום קטן. ככה, הנפילה – אם תהיה – לא תהיה גדולה, ואנחנו נחזור למצב הבריא יותר של דירוג אשראי אישי, כשהמעמד שלך לא תלוי ברשימה באיזה מחשב שנגיש לפקיד מנוכר, אלא במה שהאנשים שמכירים אותך חושבים על ההתנהלות הכלכלית שלך. זה צפוי לעודד התנהלות אחראית יותר.

כן, זה ימנע הלוואות ענק לחברות ענק. אני רואה את זה כבונוס: אלה חברות שלא נצטרך לחלץ אחר כך, במסגרת הפיכת הקפיטליזם המודרני לשיטה שבה הרווחים הם פרטיים והסיכונים – ציבוריים. אם נעבור לשיטה כלכלית שכל אדם יוכל להבין, בלי "כלי נשק פיננסיים להשמדה המונית" כמו מערכת הנגזרות, נעשה את הצעד הראשון בדרך להשתחררות משעבוד כלכלי.

יאיר לפיד והחברים שלו כנראה לא יאהבו את זה. נחיה בלי האהבה שלהם.

[]

וכמובן, יש את האנשים שמצבם גרוע הרבה יותר: הפלסטינים, שמבחינתם ליל הסדר הוא ליל הסגר, והעובדים הזרים. נועם ר. סיכם את המצב היטב כאן. שתו ארבע כוסות.

ועוד דבר אחד: אני נוהג לקרוא לצה"ל "הצבא המוסרי יותר מהחמאס." בהתחשב בסרטון הזה, אולי שם מדויק יותר יהיה "הצבא המבוגר יותר מהגנון." ראו "לוחמים" ישראלים בפעולה נועזת.

הערה מנהלתית: תדירות הכתיבה בבלוג תהיה דלילה משהו השבוע, הן משום שחגים משבשים את סדר החשיבה והעבודה שלי והן משום שבמשך שני ערבים השבוע אהיה בכנס ביגור. אני מקווה לחזור לכתיבה סדירה יותר בסופ"ש.

(יוסי גורביץ)

פוקד עוון אבות

יש אדם בשם אליהו זייני, המשמש כראש ישיבת הסדר כלשהי וגם, בעוונותינו, כרב הטכניון. שמו יצא לו כגבינה הפחות חדה שבמזווה, והשבוע, עם בחירתו של אובמה, הוא מיהר להוכיח את זה שוב. בראיון ל"סרוגים", הוא טפל על אובמה עלילת שווא של שנאת ישראל, והוסיף שמדובר ב"עוינות שככל הנראה היא פועל יוצא של פרשת נוח."

זייני דיבר כאן, כמקובל בקרב רבנים שרוצים להפיץ שנאה מבלי להסתבך, בקוד שמובן לקהל שלהם אבל לא לכלי התקשורת. זייני מתייחס למתואר בספר בראשית, פרט ט': "וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי-נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. כ וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כב וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו בַּחוּץ. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. כד וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. כה וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. כו וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."

כלומר, בשל חטאו של חם, כל צאצאיו יהפכו לעבדים. בעוד שבני המזרח הקרוב נחשבים לצאצאי שם (ומכאן שמן של השפות השמיות), והאירופאים נחשבים לבני יפת, האפריקאים נחשבו לבני חם. (באופן משונה ביחס לספר שמתיימר להכתב על ידי יהוה או על ידי מאזיניו הישירים, התנ"ך איננו יודע דבר על אפריקה שמעבר לאתיופיה, על אסיה שמעבר לפרס, המידע שלו על אירופה מוגבל מאד ועל אמריקה ואוסטרליה איננו יודע דבר.) במשך שנים, תיאולוגים נוצרים השתמשו בפסוקים הללו כדי להסביר מדוע עבדותם היא דבר לגיטימי: כי אלוהים אמר.

זייני לא לבד, כמובן, בתפיסה הזו. הוא רק מצניע אותה טוב יותר. העבריין המורשע המוכר כ"בבא ברוך" התייחס לאובמה כ"עבד כי ימלוך", וציין שהוא "מגזע עבדים." המראיין של זייני, אריה יואלי, כתב מאמר שלם שמסביר למה כדאי לנו, ולאפריקאים, שנשעבד אותם. הדברים האלה נכתבים בישראל 2012, לא מיסיסיפי 1812.

העבדות האפריקאית חלפה מארה"ב בדם ואש. לינקולן עצמו, בנאום ההשבעה השני שלו, התייחס אליה כאל חטא שמסביר את האבידות האיומות של מלחמת האזרחים: "אנחנו מקווים בחיבה, ומתפללים בקדחתנות, שהיסורים האיומים של המלחמה יחלפו במהירות. ועם זאת, אם ירצה אלוהים שהיא תמשך עד שכל העושר שהצטבר במאתיים וחמישים שנות עבודתו המאולצות של העבד ישקע, עד שכל טיפה של דם שהוקזה על ידי המגלב תיענה בזו שתוקז על ידי החרב, חובה עלינו לומר, כפי שנאמר לפני שלושת אלפי שנים: 'משפטי יהוה אמת צדקו יחדיו'."

לינקולן, אם כן, ראה בעבדות לא רק עוול, אלא גם חטא דתי, וביסורים שחווה האומה האמריקאית כולה – יש לזכור שחללי הצפון עלו במספרם, בכמעט מאה אלף הרוגים, על חללי הדרום – מירוק של חטא שהיא הניחה לו להמשך. הדבר המעניין באמת הוא שאחרי מלחמת האזרחים, המטיפים הדרומיים לא מדברים עוד על העבדות כזכות אלוהים: הדרשות בנושא הזה פשוט נעלמות. כמובן, הגזענות של הנצרות הדרומית (פרדריק דגלאס, "צאצא חם" שהרבנים שצוטטו לעיל לא יגיעו לעולם למדרגתו, ציין שהוא מעדיף אדון לא נוצרי; הלה לא יעטוף את אכזריותו בצדקנות) לא נעלמה: היא פשוט עברה לנתיבים אחרים, לטענה שאלוהים אסר על עירוב בין הגזעים – היא הפכה, בקצרה, לתיאולוגיית קו קלוקס קלאן. אבל כאשר העבדות הפסיקה להיות פרקטית, התיאולוגיה שהצדיקה אותה התפוגגה.

זה, למרבה הצער, לא קרה ליהדות האורתודוקסית. 150 שנים אחרי שהכמרים הדרומיים החלו לשנות נתיב, ואחרי שלינקולן הגדיר את העבדות כחטא קדמון של ארה"ב, הם עדיין רואים בשחורים גזע עבדים. כל גבר אורתודוקסי, נזכיר, פותח את הבוקר בשלוש ברכות: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, ושלא עשני אשה. הנצרות ביטלה את העבדות, בדם ואש; במידה רבה, האיסלם הממוסד ביטל גם הוא את העבדות (הח'ליפות העות'מנית ביטלה אותה עוד באמצע המאה ה-19 – ונאלצה להתמודד עם התקוממות בערב הסעודית), אם כי עבדות לא רשמית או לא חוקית עדיין קיימת בשולי העולם המוסלמי. היהדות האורתודוקסית מעולם לא ביטלה את העבדות. יתר על כן, כפי שאפשר לראות מדבריהם של זייני, אבו חצירא ויואלי, העבדות מבחינתם היא לא רק מוסד כלכלי-חברתי מועיל: היא גם מוצדקת תיאולוגית. יהוה אישר את שעבוד האפריקנים, והשעבוד מחלחל בעורקיהם: זו המשמעות של דיבורים על "גזע עבדים" ועל "עוינות שככל הנראה היא פועל יוצא של פרשת נוח." אובמה לא יכול, אליבא דזייני, שלא לשנוא את ישראל; זה טיבו, כך הוא נולד.

הגיע הזמן, אם כן, שהטכניון יחפש לעצמו רב חדש. כזה שלא חושב שעבדות היא משהו שעובר תורשתית. אם לא כן, רצוי שיהודים ליברלים מארה"ב יפסיקו לתרום לו. אבל זייני הוא רק סימפטום, לא הבעיה. הבעיה היא העובדה שהיהדות האורתודוקסית מעולם לא התמודדה עם הזבל הרוחני שהוא עיקר המטען שלה.

הנצרות עברה, במאות ה-18 וה-19, מירוק יסודי. תיאולוגיית העבדות החלה לעבור מן העולם בסוף שנות השישים של המאה ה-19; וכשזכו הנשים, במאבק שגם הוא לא היה נטול דם – אמילי דיוויסון, במעלות קדושים וטהורים, מסרה את חייה תחת פרסותיו של ג'ורג' החמישי – התפוגגה במהירות גם התיאולוגיה שאמרה שנשים נחותות מכדי לתפקד במישור הציבורי. בישראל, רגליהן של הנשים נדחקות בעקביות מן החיים הציבוריים. לפני כשבועיים, פסק שלמה אבינר, שבעוונותיו של הציבור חובש הכיפה הוא רב חרד"לי מוביל, שיש לשלול מן הנשים את הזכות להבחר לכנסת. יש להניח שאחרי שהמטרה הזו תושג, אם תושג, יתחיל המאבק על שלילת זכות ההצבעה מנשים. יש לציין שכמו זייני, גם אבינר ממשיך לקבל משכורת מן הציבור הישראלי.

הציבור הישראלי, ובמיוחד אנשי הרוח שלו, צריכים לעשות ליהדות האורתודוקסית את מה שעשו וולטר, גיבון ואחרים לנצרות של זמנם: להציג לזעווה את רשעותה, פשעיה, וטמטומה. כל זמן שנמשיך לקשקש על "החוכמה שיש ביהדות", אנחנו משחקים לידיהם של הזיינים והאבינרים. מלחמת התרבות הזו כבר מתנהלת: באלפי מפגשים, רבנים מחזירים בתשובה מנהלים מתקפת חורמה כנגד התרבות החילונית. הגיע הזמן להשיב מלחמה.

אחרת, הזיינים והאבינרים יחזירו אותנו למיסיסיפי של 1812.

ועוד דבר אחד: יאיר לפיד אומר שוב ושוב שהוא רוצה "גיוס לכולם." כנראה שהוא לא התייעץ יותר מדי עם מס' 2 שלו, הרב שי פירון, כי לו יש רעיונות אחרים. הוא קובע שלנשים אסור להתגייס, ושחובה עליהן לשרת בשירות לאומי. הנימוק שלו, כמו של אבינר, מבוסס על תפיסת הצניעות, שהמטרה שלה היא להסיר את הנשים מהמרחב הציבורי. הוא גם מצליח לכתוב פומפוזית ש"עקרונית, חכמי ישראל בכל הדורות ראו במסגרת השירות הלאומי את המסגרת המועדפת על בת." כי, כידוע, היו הרבה מסגרות של שירות לאומי בפולין של חמלניצקי. מפלגה חילונית, כן? רק כזו שתומכת בשירות לאומי לבנות דתיות. ורק להן.

(יוסי גורביץ)