לאוהליך, ישראל!
שר האוצר של מדינת ישראל, יאיר לפיד, הכריז שלשום (ב') בעמוד הפייסבוק שלו בעליצות על קיצוץ קצבאות הילדים וכתב שם, בין השאר, ש"כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים." לפיד, כהרגלו, קשקש. הוא אמר שבמשפחות שבהם שני ההורים עובדים, העוני ירד אל פחות מחמישה אחוזים; בפועל, בעשור האחרון – מאז שבנימין נתניהו שימש כשר אוצר והגביר את ההילוך במלחמת המעמדות – שיעורן של המשפחות העניות שבהן שני ההורים עובדים יותר והוכפל, והוא עלה משני אחוזים ל-4.6%. הביטוח הלאומי מעריך שהגזירות של לפיד ידרדרו עוד עשרות אלפי ילדים אל מתחת לקו העוני. גם כך, שיעור הילדים העניים בישראל עומד על כ-33%; בעקבות גזירות לפיד, השיעור יעלה לכ-37%.
לפיד מסווה את המהלך הזה כחלק מהמלחמה שלו בחרדים. בפועל, הפגיעה של המהלך תהיה רחבה הרבה, הרבה יותר: החרדים מהווים כעשרה עד 12% מהאוכלוסיה, תלוי את מי שואלים ואיך סופרים. כ-83% מכלל המשפחות שייפגעו מגזירות לפיד מגדלות רק שלושה ילדים ומטה. בניגוד לשקרים של לפיד, קצבאות מונעות עוני, ובאבוה. ועוד לא דיברנו על כך שבעקבות הקדנציה באוצר של אויב העניים האחר, נתניהו, הקצבאות בישראל הן מהנמוכות ביותר ב-OECD: רק אלו של צ'כיה, סלובקיה ופולין נמוכות יותר.
אבל אני לא רוצה לדבר על המספרים. גם השמחה לאיד של לפיד, על כך שהוא מצליח, מעשה מוגאבה, להוריד את ילדיהם העניים של אויביו הפוליטיים לעוד קצת תת תזונה מבלי לוודא שלהוריהם יהיו בכלל מקומות עבודה לתפוס, מחליאה ככל שתהיה, איננה הנושא. הנושא הוא נתון אחר.
מרכז המידע והמחקר של הכנסת דיווח לפני כשבוע שכ-14 אלף חיילי צה"ל נידונו לתקופת מאסר בשנה האחרונה, כ-70% מהם בשל עריקות. כשזוכרים ש(על פי פרסומים זרים) מספר חיילי הסדיר בצה"ל עומד על מעט יותר מ-100,000 איש, הנתון הזה הוא לא פחות ממדהים: אחד מכל עשרה חיילי צה"ל ערק או נפקד בשנה האחרונה. לשם השוואה, יחידה צבאית שספגה 10% אבידות נחשבת ליחידה שספגה אבידות כבדות, ויחידה שסופגת 20% אבידות נחשבת ללא ראויה לקרב.
רוב מקרי העריקות בצה"ל, על פי החיילים, נובעים מעוני. גם הקצונה מודה בכך שרוב גדול של העריקים מגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. שיעור העריקות בקרב חיילים יוצאי אתיופיה, אחת הקבוצות הסוציו-אקונומיות הנמוכות בישראל, עומד על שיעור מזעזע של כ-50%. רבים מהם נכנסו לכלא משום שהם ניסו לפרנס את המשפחות שלהם. צריך לזכור שני דברים: קודם כל, שחיילי צה"ל מקבלים תשר מחפיר (אי אפשר לקרוא לו "שכר" מבלי לצחוק), בזמן שהם משמשים עובדי כפיה של המדינה, בעלות – מבחינתם – של מאות אלפי שקלים; ושנית, שהנתונים האלה מתייחסים רק לחיילים שנכלאו בשל עריקות. מי שמכיר את הצורה שבה צה"ל פועל מבין שהשיעור האמיתי גבוה יותר, אולי גבוה הרבה יותר, משום שבמקרים רבים הסיפורים האלה נסגרים בתוך היחידה.
ושני הדברים קשורים. ישראל העניקה בשעתו קצבאות ילדים גבוהות יחסית לא בגלל החרדים, אלא משום שהיא תמיד היתה אחוזת אימה מפני ה"מאזן הדמוגרפי" ומשום שהיסטורית, היא נזקקה לבשר תותחים. בן גוריון אפילו חילק מענקים לאמהות שילדו עשרה ילדים עבור הרמטכ"ל – קשה לדעת עד כמה הוא היה מודע לכך שמענקים דומים מאד חולקו בגרמניה הנאצית לאמהות מצטיינות שהולידו חיילים קטנים עבור הפיהרר.
מטבע הדברים, מאחר ויש קשר מובהק בין ילודה גבוהה ובין עוני, עידוד הילודה פגע בעיקר בשכבות המוחלשות ממילא. הן קיבלו קצבה נמוכה יחסית עבור רתימת הרחם המשפחתית לעגלה הציונית. הילדים שנולדו למשפחות מרובות ילדים נולדו לעתים קרובות לחיי עוני. מדיניות שפויה יותר היתה פועלת אחרת: היא היתה מקצצת חדות את הקצבאות אחרי הילד השלישי. עוני נקשר לדת, והאתוס הדתי היהודי מדבר על הבאת ארבעה ילדים לפחות לעולם, רצוי שני בנים ושתי בנות, כדי להכפיל את הדור הקיים. הילדים האלה אמורים להיות חיילים. הם גם אמורים להיות, על פי התפיסה של לפיד, עניים. אחרי הכל, "כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים."
וואלה. זו היתה יכולה, בספק, להיות תפיסה סמי-לגיטימית במדינה מערבית שאין בה גיוס חובה, שאיננה משיתה חובת שירות כפוי שהיא מצד אחד הפיכת המשרת למטרה מותרת לפגיעה מצד חיילי אויב ומצד שני שווה ערך של מס עצום על אדם צעיר שבקושי נכנס לשוק העבודה. לזה יש להוסיף את שלילת החירות של אנשים, שאינם מסוגלים – בניגוד לכל כללי השוק החופשי – לפעול בחופשיות במשך שלוש שנים, שנמצאים תמידית בסכנת כליאה בשל גחמותיו של מש"ק זה או אחר, וכמובן נמנע מהם לפתח את עצמם במשך שלוש השנים הללו. לדעתי זו לא היתה תפיסה לגיטימית; אנחנו חברה, לא אסופה של אטומים, לא להק צרכנים, לא יחידות יצור.
אבל מה שאי אפשר לעשות הוא לנסות להחזיק את החבל הזה משתי קצותיו. גם לקצץ את השירותים החברתיים עד לבשר החי (ההוצאה של ישראל עליהם, על פי נתוני דה מארקר שהובאו בתחילת הפוסט, היא הקטנה בקרב מדינות ה-OECD), גם לדרוש ילודה גבוהה לצרכי צבא (ראו היללות הקבועות מכיוון צה"ל על קטינת שנתון המתגייסים), גם לקצץ את קצבאות הילדים, גם לתת לחיילים תשר במקום שכר וגם להכניס אותם לכלא כשהם מנסים לאפשר להוריהם לשרוד במדינת לפיד-נתניהו – זה לא. עד כאן.
לפיד רוצה חיילים? שישלח את הבנים שלו לצבא. איך זה עבד לבן של נתניהו, כבר ראינו. מישהו צריך להגן על מדינת הטייקונים? שיהיו אלה הטייקונים ויורשים. מי שאין לו חלק בעוגת ההכנסות הלאומית, אין לו על מה להגן. שיתייצב בנו של לפיד, יעטה שכפ"צ, וילך להגן על איזה מאחז בלתי חוקי. שיתייצבו בני 18 המשפחות להגן על מה שהפך לנחלתם.
אשר לשאר האזרחים? לאהליך, ישראל! מה לכם חלק ביאיר, לא נחלה בבן טומי. כן, המדינה יכולה לכפות עליכם גיוס. שקרו לו. העמידו פני חולים ומשוגעים. הציפו את המערכת. ואם יגייסו אתכם בכוח למרות זאת, אל תסתפקו בהליכה שקטה לכלא בעוד הוריכם מנסים לדחות את הנושים. חבלו בנוגשי העבדים שכופים עליכם שירות ללא תמורה. אתם תמצאו את הדרך.
איך אמר האויב הגדול של החברה הישראלית? "יתנו, יקבלו. לא יתנו, לא יקבלו." להתחמקות כזו משירות יש היסטוריה מפוארת, החל מהפרישה ל"הר הקדוש" של הפלבאים הרומאים עד שהאוליגרכיה נאלצה לחלוק איתם את המדינה. עד שמי שהפר את החוזה החברתי בישראל יבין שהפרה כזו לא יכולה, אסור לה, להשאר חד צדדית. עד שישראל תעבור חזרה מידי המאיון העליון שלה לידי אזרחיה.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
