החברים של ג'ורג'

השתא בני חורין? בואו לא נסחף

שר האוצר החדש שלנו, יאיר לפיד, פרסם דרשה לחג הפסח שלשום. הוא מתחיל אותה ש"בגלל שפסח, הלכתי לקרוא על משה רבנו", כי זה נראה לו הדבר הנכון לעשות. וואלה. מותר להטיל ספק בכך שזה מה שלפיד עשה, כי אם הוא אכן קרא את כל מה שמיוחס למשה בערב פסח, ועוד מצא זמן להכין סרטון, אז יש שלוש מסקנות: א. נשבר כאן שיא הקריאה המהירה מאז שאהוד ברק הודיע שהוא סיים לקרוא את "יוליסס" של ג'ויס תוך יום, ב. לפיד לא מי יודע משקיע בתפקיד שר האוצר (רועי רוטמן כבר התייחס יפה לנקודה הזו), וג. הוא לא יודע לקרוא.

אילו היה יודע לקרוא, הוא לא היה ממהר להשוות את עצמו – ועד כמה שזה לא יאומן, כי זו שבירת שיא נוספת, של מהירות עליית השתן לראש, זה בדיוק מה שהוא עושה – למשה. לברנש חם המזג ההוא יש שורה של פעולות שלאדם המודרני יש בעיה איתן, בלשון המעטה. לא, אני לא מדבר על רצח השוטר המצרי והעלמת הגופה שלו בחול, פעולה שבעיני היא התנגדות לגיטימית למשטר דיכוי אבל שמערכת ה-Hasbara היתה ממהרת לגנות אותה כסוג חדש של טרור – האחרון שהם המציאו הוא "טרור עממי", לתיאור השלכת אבנים – אילו השוטר המחוסל היה שוטר ישראלי ולא מצרי. אסור להשוות, כמובן.

משה היה אחראי לרציחתם על רצח דתי של אלפי מבני עמו אחרי כל הסיפור עם העגל, כשבאופן משונה בני המשפחה של משה חומקים מאחריותם לאירוע. מאוחר יותר, כשפלג אחר של שבט הלוויים, מונהג על ידי אחד קרח, ינסה לדרוש יתר דמוקרטיזציה בפולחן ("כי כל העדה קדושים, ובתוכם יהוה; מדוע תתנשאו על קהל יהוה?"), הוא מושמד כליל; לקראת סוף כהונתו בתפקיד, מורה משה על רצח עם, למרות התנגדות מסוימת מצד המנהיגים האחרים ("ויקצוף משה על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, ויאמר אליהם משה: "החייתם כל נקבה. הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסור מעל ביהוה על דבר פעור; ותהי המגפה בעדת יהוה. ועתה, הרגו כל זכר בטף, וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו; וכל הטף בנשים, אשר לא ידעו משכב זכר – החיו לכם.") איך לומר, דמות מופת בעייתית משהו.

מותר לנו להניח, על כן, שכאשר לפיד אומר שהוא "קרא על משה רבנו", הוא כנראה קרא איזשהו סיכום או מבחר ציטוטים. העמדות האלה של משה היה כל כך לא נוחות למסורת המונותאיסטית, שכאשר טום פיין הפנה אליהן תשומת לב עוינת כנדרש, בספרו The Age of Reason, הוא הפך למנודה בארצו ארה"ב ומולדתו, אנגליה. בהתאם, כל המסורות שמתייחסות למונותאיזם כמשהו חיובי – אלוהים יודעת למה – מחליקות את הקטעים הלא הנעימים האלה.

אבל לא זה הנושא. גם לא העובדה שלפיד מטפח פולחן אישיות בטרם פיתח אישיות. הבעיה פה שאם אנחנו עוסקים בהשוואות היסטוריות, לפיד הוא הרבה יותר פרעה ממשה.

[]

כיומיים קודם לדרשה שלו, בחובשו את כובע שר האוצר ולא כובע ראש המפלגה, הודיע לפיד שהתמונה שגילה כשר אוצר חמורה הרבה יותר משחשב שהיא. וואלה. זה מעלה, שוב, עד כמה רציני האיש שמכהן בתפקיד. הוא מיהר להודיע שקודמיו בתפקיד ניהלו "מסיבה." לא הרגשתם שאתם שותפים למסיבה? זה בסדר, תתנחמו בכך שאתם הולכים לשלם עליה את החשבון.

על פי התכנית – היא כמובן צפויה לשינויים – לפיד הולך להעלות את המע"מ באחוז אחד, וזאת אחרי שכבר העלו אותו באחוז אחד לפני כחצי שנה. כמו כן, לפיד זומם להטיל מע"מ על פירות וירקות בשווי שמונה אחוזים, למסות את קרנות ההשתלמות, לקצץ בשכר העובדים בשירות הציבורי, ולדפוק עוד יותר את זכות השביתה אחרי שבית המשפט כבר קבע שיש סוגי עובדים שהם בעצם עבדים (עוד על בתי המשפט, למטה). כמו כן, מחירי הסיגריות והאלכוהול יעלו בעוד עשרה אחוזים – למחירי הסיגרים והאלכוהול היקר, זה שנצרך על ידי קבוצת ההתייחסות של המולטימיליונר המתחמק המסים לפיד, שלום – ומחירי החשמל יעלו בעוד 6.5% אחוזים. כמו כן, יקצץ לפיד בקצבאות הילדים, ידחה את בניית עבודות התשתיות ההכרחיות בתחום התחבורה לקדנציה של מישהו אחר, וידחה את יישום חוק חינוך חובה מגיל שלוש (המדובר, נזכיר, במי שפולט את המילה "חינוך" בקצב של 6,000 פעמים בדקה.) יש גם איזה קשקוש על קיצוץ בתקציב הבטחון – או, אם לדייק, על קיצוץ בתוספת לתקציב הבטחון – אבל בוגי כבר נעמד על הרגליים האחוריות, הצבא מתכנן לנו מבצע קטן ונוצץ בסוריה, והסיכויים שזה יקרה דומים לסיכוי שנלמד מה כתוב בהסכם החשאי בין שרה ובנימין נתניהו.

בקיצור, יאיר לפיד הולך לעשות לנו את מה שבנימין נתניהו לא העז והעדיף להתחמק ממנו על ידי בחירות. הוא מכניס אותו לכלכלת צנע. לפיד הבטיח ש"מי שירגיש בשנה הקרובה שהמצב שלו הורע, צריך לדעת שזה יהיה זמני." זה מה שהם תמיד אומרים. עוד שנה, כמו הסוס מהבדיחה על צמצום כמות הקש, כבר לא תזכרו איך היה קודם.

המהלכים של לפיד הם מהלכי קיצוץ של שירותים לציבור. במקביל, הוא מעלה את המסים – אבל רק את המסים העקיפים. כלומר, חלק הארי של הציבור ישלם יותר ויקבל פחות. מחירי הדיור ומחירי המזון לא ירדו – למעשה, מחירי המזון צפויים לעלות שוב אחרי החג – ומשכורות עובדי הציבור גם הם לא יעלו. על העלאת שכר המינימום והתאמתו להעלת מדד המחירים, אין מה לדבר.

בהנחה, הלא וודאית כלל, שיש צורך לצמצם את הגרעון – ומצבה של ישראל יחסית טוב: יחס החוב לתוצר שלה עומד על 73.2%; לפני כשלוש שנים ממוצע ה-OECD עמד על 90%, וממשלות רציניות כמו אלה של גרמניה חיו יפה עם יחס חוב-תוצר של 79.8%, שצפוי לעלות ל-91.4% ב-2014 – יש שתי דרכים לעשות זאת. האחת היא לצמצם את השירותים לציבור ("קיצוץ בתקציב"), והשניה היא העלאת מסים. כשמעלים מסים, יש שני סוגי מסים: מסים רגרסיביים – כאלה שחלים על כל האוכלוסיה במידה שווה, כשמע"מ הוא ראש וראשון להם – ומסים פרוגרסיביים, כאלה שחלים על פי הכנסתו של אדם. לפיד דופק את הישראלים שאין להם, או את אלה שיש להם מעט, משני הכיוונים: הוא מקצץ את השירותים שהם מקבלים, ובמקביל דורש מהם לשלם יותר על מוצרי הצריכה שלהם. גביית מס אמת מחברות הענק שמשלמות מסים מגוחכים של שלושה אחוזים או, במקרים קיצוניים, 0.3%? הס מלהזכיר. העלאת מס החברות לרמה שבה היה קודם לכניסתו של נתניהו למשרד האוצר, לפני עשור? לא במשמרת של לפיד. העלאת מס ההכנסה על המיעוט האוליגרכי שמקבל שכר של מיליונים? אל תצחיקו את לפיד. הוא, אחרי הכל, מתחמק מתשלום מס אמת על ידי התרגיל של הפיכתו לחברה וקבלת דיווידנדים במקום משכורת. וזה עוד במקרה הטוב: אם אתם עובדי ציבור, לפיד הולך לקצץ את המשכורת שלכם. כי, אתם יודעים, עובדים ממורמרים מספקים שירות טוב יותר.

לפיד מפמפם לנו את האגדה על מעמד הביניים שעובד. האמת היא שברוב המשפחות העניות יש לפחות מפרנס אחד, לעתים שניים, והן עדיין לא נחלצות מהעוני. לפיד, כמו קודמיו במשרד האוצר, לא צפוי להדק את האכיפה על שכר המינימום: ממשלת נתניהו דחתה את התביעות של ועדת טרכטנברג להעלות את מספר מפקחי העבודה. אני לא רואה את לפיד משנה את זה. עוד לא ברור לי איך טרם התייחסו לדיבורים של לפיד על מעמד הביניים העובד כמקבילה של האמירה של מיט רומני שלעניים הוא לא דואג.

לפיד הולך להדק את החגורה שכבר על צווארם של רוב הישראלים. על דרישה לקחת כסף ממי שיש לו, לא ממי שאין לו, הוא לא שמע. הוא השלים את המהלך שממנו הזהרתי לפני שנה וחודשיים: הוא משך אליו הרבה מקולות המחאה החברתית, והעביר אותם לנתניהו.

[]

ומצבכם עוד טוב. בג"צ קבע לפני כשבוע שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדים בתחום הסיעוד. המצב שממנו העדיף בית המשפט להתעלם– כהרגלו הכרוני; לא סתם יש סחבה על עיני אלת הצדק, כדי שלא תוכל לראות את תוצאות מעשיה – הוא שרוב העובדים בתחום הם בעצם עובדות (כ-90% מהן), והן ברובן עובדות זרות.

בית הדין הגבוה לצדק קבע שאפשר להעביד את העובדות האלה מסביב לשעון, ללא חופשה, ללא הפסקות, ללא הגבלת שעות העבודה, וללא תשלום על שעות נוספות ועל עבודה בימי שבת וחג.

באופן מעניין, שלוש מתוך ארבע השופטים שהתנגדו לפסיקה הן שופטות. עדנה ארבל קבעה ש"המצב בו מועסק עובד 24 שעות ביממה, 6 או 7 ימים בשבוע, ברציפות ללא הפוגה, הוא מצב שאין לקבלו בחברה מודרנית ואין להשלים אתו. תשלום עבור שעות נוספות, מלבד התכלית העצמאית שבבסיסו, עשוי להשיג גם תכלית חשובה זו של הענקת שעות פנאי לעובד." הנשיא גרוניס כתב ש"אנו ערים לתוצאה הקשה הכרוכה בפסק הדין, אך למרבה הצער, דומה שאין מנוס מכך, נוכח היכולת המוגבלת של בית המשפט לגבש פתרון מספק לבעיה אשר עומדת בבסיסו של הליך זה." למרבה הצער, אנחנו נאלצים לשלול את זכותכן לזכויות עבודה שמקובלות בחברה מודרנית ולהותיר אתכן במצב של עבדות למחצה. יש אנשים חשובים יותר ממכן, ודאי תבינו.

ולהוציא הארגונים הקבועים, שעושים עבודת קודש, ולהוציא הכותבים הקבועים, שתולשים את שערותיהם, הסכנתו של בית המשפט הגבוה בארץ עם שלילת תנאים בסיסיים מנשים עובדות זרות עברה בלי שום תגובה. אם אתם חושבים שזה לא יגיע אליכם – לא מחר, לא מחרתיים, אבל עוד חמש-עשר שנים – אתם משלים את עצמכם.

[]

וישנה בעיה נוספת וקשורה, בעיית החוב. הישראלים נמצאים בחוב כרוני. מצד אחד, ההכנסה שלהם נמוכה ביחס למדינות אחרות ב-OECD, מצד שני ההוצאות שלהם גדולות יותר. הפתרון המאד לא בריא, שמפומפם על ידי הבנקים, הוא הזרמת הלוואות בתנאים נוחים, או על כל פנים שנראים נוחים לאנשים שלא מבינים אותם. זה משחק מסוכן מאד, שיכול בקלות להגמר בבכי. כשהמשבר יבוא והריבית תעלה, והריבית עכשיו ברמות מגוחכות, הרבה מאד אנשים יכולים לאבד את מה שיש להם, או ליתר דיוק את מה שחשבו שיש להם.

ממשלת נתניהו, כמו הממשלות שקדמו לה – למעשה, כמו ממשלות ברחבי העולם – עוברות בשתיקה על הנושא הזה. הן לא מונעות מהבנקים לחלק גלולות רעל לאוכלוסיה, או על כל פנים לא מאלצות את הבנקים להסביר כמה רעל מכילות הגלולות שהם מחלקים.

וחוב הוא סוג של עבדות. לאורך ההיסטוריה, היא היתה הסוג הנפוץ ביותר של עבדות: Debt Peonage. אנשים שהיו משועבדים לאדם אחר כדי להחזיר חוב – לעתים קרובות, מבלי שהיתה להם יכולת של ממש להחזיר את החוב הזה. המשברים החברתיים בעת העתיקה היו כמעט כולם סביב שאלת החוב, וכמעט תמיד הגיעו סביב הדרישה לביטול חובות ולשחרור עבדים.

ליהדות היה פתרון לכך: השמיטה. היא מוכרת כיום בעיקר כדקדוק מייגע סביב השאלה מי מגדל מה כל שבע שנים, ובאמצעות תרגיל הערמה על יהוה – המאמינים שלו סבורים שמי שאמר והיה העולם הוא קצת טמבל, שלא קולט שכל שנה מוכרים את החמץ ואז מקבלים אותו כמו כלום – אבל במקור, היא כללה גם שמיטת חובות. כל שבע שנים, היו כל ההלוואות שלא שולמו במלואן עד אז פוקעות.

הסיבה שאתם לא שומעים על המנהג המעניין הזה, שהוא הרבה יותר חברתי משאלת מי הבעלים הווירטואלי של החסה של עין כמונים במהלך שנת השמיטה, היא שחכמי התלמוד הרגו אותו. האחראי הוא הלל הזקן, מי שכולם יודעים שהתחיל את הקריירה כעני מרוד אבל רק מעטים יודעים שהוא וצאצאיו שימשו כנשיאים, כשהאחרון שבהם – גמליאל השישי – סוחב בתפקיד עד 425 לספירה. שושלת של חצי אלף; זה לא רע, לא רע בכלל.

הלל תיקן את הפרוזבול – "הלל תיקן הלכה?", סינן מורי ורבי זאב רובין, "לא! הלל עקר הלכה" – כדי שיחסל את שמיטת החובות. מעתה, החובות הם בידי בית הדין ואי אפשר לשמוט אותם. התעמולה הרשמית אומרת שמטרת שמיטת החובות היא חשש של מלווים מפניה, מה שגרם למשבר אשראי משום שהם הפסיקו להלוות. מדובר, במחילה, בצואת פרים. מלווה ולווה ידעו היטב את מועד שנת השמיטה, ומלווה שפוי לא היה עורך הלוואה שמועד פרעונה קרוב לסוף שנת השמיטה. אנחנו מדברים על תקופת מחנק אשראי של שלושה-ארבעה חודשים, אולי; וזה כאשר החוק ההלכתי גוזר על חברה חקלאית במהותה שלא לעבוד את האדמה במשך שנה ולא ליהנות מפירותיה במשך אף יותר מכך. יתר על כן, חלק ניכר מההלוואות באותה התקופה היה מיועד להשיג את הזרעים לעונת הזריעה הבאה, מה שלא רלוונטי בשנת שמיטה. לא; הסבר סביר יותר הוא שהחברים החדשים של הלל שעלה לגדולה, מעמד מעניקי ההלוואות – מותר להניח שהיה מעמד כזה, מקביל ל-equites של רומא, גם בחברה היהודית – לא אהב את המצב שבו יש תקופה קצרה שבמהלכה הוא לא יכול להרוויח מהלוואות, הלוואות שלאורך ההיסטוריה שימשו כאמצעי לשעבד משפחות במשך דורות.

עבדי חוב: מי לא עובד כדי לשלם את שכר הדירה, את החשמל, את האוברדראפט, את הלוואת הלימודים, את ההלוואה ההיא על הרכב? מי מאיתנו לא עובד, רוב זמנו, כדי להחזיר כסף לאיזה תאגיד?

לפיד אוהב לדבר על החוכמה שביהדות. אז הנה הצעה: מדי שבע שנים שספירתן תתחיל בסוף הפסח הנוכחי, יישמטו כל חובות האזרחים הפרטיים לתאגידים. חובות שאזרחים חבים זה לזה, כמו גם חובות שהם חבים לציבור – מסים שלא שולמו וכדומה – יישארו על כנם, אבל כל חוב לבנקים או חברות אשראי יימחק. חובות של חברות לחברות אחרות, כמו גם חובות של חברות למדינה ושל המדינה לחברות, יישארו על כנם.

זה יהיה רע לבנקים? וואלה. זה אומר שזה יהיה טוב לאזרחים. יהיה להם טוב משמעותית, כשהבנק יהסס להציע להם הלוואה שתשעבד אותם, כשהוא יודע שהוא צפוי לאבד חלק ניכר ממנה. כשהוא יצטרך להציג למשועבדים העתידיים את תנאי התשלום האמיתיים, הם עשויים להבין לאיזו מלכודת הם נכנסים. זה לא הוגן? שאלה לי אליכם, אחי הבנקאים: את הכסף שלכם כבר גביתם מתשובה, דנקנר ושאר האוליגרכים שמסתפרים עלינו ועליכם? לא? אז תרשו לי לומר שהגיע הזמן שהמשחק הזה, שבו משקי הבית הקטנים צריכים לשלם את מחיר ההימורים של כמה אוליגרכים, צריך להגמר. ושיכול להיות שאתם גדולים מדי, ושלא בריא לנו שתהיו גדולים כל כך. אחרי הכל, כשתפלו אתם תדרשו שנציל אתכם, בשיטת הסחטנות הידועה שאומרת שאם לא נציל אתכם, יהיה לכולם רע יותר.

ואולי זה ילמד אנשים לא להשען על בנקים, ולא לקחת הלוואות בריבית בלתי סבירה שהם לא מבינים, אלא להשען על התנועה העולה של peer to peer lending: אתה צריך להסביר למה אתה צריך הלוואה, ואם שכנעת, אז מספר גדול של אנשים יתן לך כל אחד סכום קטן. ככה, הנפילה – אם תהיה – לא תהיה גדולה, ואנחנו נחזור למצב הבריא יותר של דירוג אשראי אישי, כשהמעמד שלך לא תלוי ברשימה באיזה מחשב שנגיש לפקיד מנוכר, אלא במה שהאנשים שמכירים אותך חושבים על ההתנהלות הכלכלית שלך. זה צפוי לעודד התנהלות אחראית יותר.

כן, זה ימנע הלוואות ענק לחברות ענק. אני רואה את זה כבונוס: אלה חברות שלא נצטרך לחלץ אחר כך, במסגרת הפיכת הקפיטליזם המודרני לשיטה שבה הרווחים הם פרטיים והסיכונים – ציבוריים. אם נעבור לשיטה כלכלית שכל אדם יוכל להבין, בלי "כלי נשק פיננסיים להשמדה המונית" כמו מערכת הנגזרות, נעשה את הצעד הראשון בדרך להשתחררות משעבוד כלכלי.

יאיר לפיד והחברים שלו כנראה לא יאהבו את זה. נחיה בלי האהבה שלהם.

[]

וכמובן, יש את האנשים שמצבם גרוע הרבה יותר: הפלסטינים, שמבחינתם ליל הסדר הוא ליל הסגר, והעובדים הזרים. נועם ר. סיכם את המצב היטב כאן. שתו ארבע כוסות.

ועוד דבר אחד: אני נוהג לקרוא לצה"ל "הצבא המוסרי יותר מהחמאס." בהתחשב בסרטון הזה, אולי שם מדויק יותר יהיה "הצבא המבוגר יותר מהגנון." ראו "לוחמים" ישראלים בפעולה נועזת.

הערה מנהלתית: תדירות הכתיבה בבלוג תהיה דלילה משהו השבוע, הן משום שחגים משבשים את סדר החשיבה והעבודה שלי והן משום שבמשך שני ערבים השבוע אהיה בכנס ביגור. אני מקווה לחזור לכתיבה סדירה יותר בסופ"ש.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

89 תגובות על ”השתא בני חורין? בואו לא נסחף“

  1. איציק הגיב:

    תראה על מה הצנזורה הצבאית אחראית:
    http://www.mekorot.co.il/Heb/InfoCenter/Press/MekorotNews/Pages/censorshipVisit.aspx
    במקרה מצאתי.

  2. אסףר הגיב:

    לא רוצה להגיב כרגע על הניתוחים הכלכליים – חלקם הגיוניים וחלק קצת באזורי הבולשיט.

    אבל כדאי לשים לב שלדת המאורגנת וה"פנאטית" יש גם צד הפוך, אולי אפילו מועיל. המשברים הכלכליים של השנים האחרונות, יחד עם הגידול במספר המוסלמים ובהון שלהם, הגדילו את החשיפה ותשומת הלב של המודל של הלוואות בשיטת "בנקאות איסלאמית", אשר מטפל בחלק מן הבעיות שהוזכרו כאן.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A0%D7%A7%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA

    • אסףר הגיב:

      וכיוון שהויקיפדיה לא מרחיב ביתרונות הכלליים של השיטה הזאת, הנה מתוך כלכליסט:

      http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3588073,00.html

      בפרט:
      "ההבדל המהותי בין בנק אסלאמי לבנק רגיל הוא שאם אתה לווה מברקליס או מ־UBS לא מעניין את הבנק אם אתה עושה כסף או לא. אתה צריך לשלם את הקרן ואת הריבית, וזה סוף הסיפור. בבנקאות אסלאמית לבנק צריך להיות אינטרס מתמשך במיזם. אם אני הולך לבנק אסלאמי ללוות כסף הבנק צריך להאמין בהשקעה, כיוון שאנחנו נכנסים לשותפות".

      • כלכלן הגיב:

        כמה זה מיושם בפועל? בעקרון, גם ביהדות אסור לקחת ריבית, ויהודים דתיים שמפקידים כסף בבנק חותמים למעשה על "עסקה" פיקטיבית עם הבנק.

  3. ג'ו כלום הגיב:

    1. "קרא על" זה לא "קרא כל מה שאי פעם נכתב על".

    2. מגיע שר אוצר, מגלה ששדדו את הקופה הציבורית והוא צריך להתמודד עם זה. פונה לציבור ואומר להם את, כי הוא משרת ציבור והוא חייב להם די וחשבון, ואז מתחיל לעשות מה שהוא מבין שצריך לעשות. במינימום, נראה לי שצריך לכבד את זה.

    3. כמו כן, הוא מדבר על קיצוץ בתציב הביטחון. נכון, בתוספת, אבל זה עדיין קיצוץ. לא זוכר שר אוצר שאפילו דיבר על זה מאז שיש לי זכות הצבעה.

    4. אין לי מושג מה הבעיה שלך עם הסרטון הזה. מצחיקים המילואימניקים האלו. יותר מצחיק הצלם שדורש מהמפקד שלהם שיפסיקו לצלם אותו כי זה לא נעים לו.

    • ג'ו כלום הגיב:

      שיט, לא עשה לי קופי כמו שצריך.

      בכל מקרה, 4 המשך – מה שכן, הסרטון הזה מציג את המרחק העצום שיש בין הציבור הכללי והשמאל הישראלי. החיילים האלו הם אזרחים שבאו לשרת, והם מתנהלים בשלווה שהיית מת לראות בכל חייל בכל יום אחר – מבצעים את הפקודות שהוטלו עליהם בצורה הכי טובה, עם כבוד לפלסטינים ולפעילים ובלי אלימות. ועדיין, הם מסתכלים על הפעילים כאוייבים, מפריעים להם לצלם ומתעלמים ממה שהם אומרים.

      הם הקהל, הם האנשים שהפוסטים שלך מכוונים אליהם. הם האנשים שמצביעים ללפיד, הם האנשים שמרכיבים את המרכז, הם האנשים שצריך לשכנע שיעברו להצביע לשמאל. העובדה שהם מתייחסים אל הפעלים כאוייבים הזויים צריך לגרום להם לחשבון נפש די ארוך.

      • אמיר הגיב:

        נקודות טובות.

      • נועם א"ס הגיב:

        אין מרחק בין "הציבור הכללי" שבין הירדן לים, לבין "השמאל הישראלי". יש, אבל לא המרחק שאתה מדבר עליו. אם כוונתך למרחק בין "הציבור הכללי" של גזע האדונים הלבן המרכיב את שכבת הפטריארכיה הציונית לבין "השמאל הישראלי", אז הקפד לדייק בדבריך. החיילים האלו אינם "אזרחים שבאו לשרת" – כשמדובר באתנוקרטיה, חוסר הדיוק של המושג "אזרחים" מסלף את משמעות המשפט שלך. החיילים האלו הם גנבים, והם מצלמים את אלו שמצלמים אותם עוסקים בגניבה כי הם מנסים למנוע מהם לתעד מעשה של גניבה.

        ["כשהמדינה טוענת, ביחס לקרקע מסוימת, שהיא אדמת מדינה, הבדיקה שעשתה לפני ההכרזה היתה רשלנית וההכרזה כוללת שטח שהוא קרקע פרטית של פלסטינים. לפי הנוהל, בכל מקום שמזוהה עיבוד האדמה, המדינה מנועה מלגעת בשטח. אך כשפלסטיני מפסיק לעבד קרקע, המדינה אינה יכולה לדעת אם עשה זאת מרצונו, או בשל המצב השורר באזור ומונע ממנו תנועה חופשית. דוגמה לרשלנות של המינהל ניתן לראות ליד גבעון החדשה הסמוכה לגבעת זאב. בצמוד להתנחלות ניצב בית של פלסטיני, סעדת סברי, שעיבד גם חלקה ליד ביתו. בשנת 2006 החלה בניית גדר ההפרדה באזור, והכלים ההנדסיים הרסו את החלקה שלו. אף שצילומי אוויר מראים בבירור שהחלקה היתה מעובדת, המינהל הכריז על השטח ב-2010 אדמת מדינה, וצירף את החלקה לשטח גבעת זאב."
        http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.1978691
        חיים לווינסון, "מאז 1967, 0.7% מאדמות המדינה בגדה הוקצו לפלסטינים"].

        החיילים הללו משרתים ומקיימים מנגנון של גניבה. בלשונך: "מבצעים את הפקודות שהוטלו עליהם בצורה הכי טובה". הם משרתיו "בשטח" של גזע האדונים הגנב המרכיב את שכבת הפטריארכיה הציונית הלבנה בין הירדן לים, זו שיאיר לפיד, כך דבריך בהמשך, "נאלץ לעשות איתם קואליציה". כאילו "הם – האנשים שמצביעים ללפיד, הם – האנשים שמרכיבים את "המרכז", הם – האנשים שצריך לשכנע שיעברו להצביע לשמאל (??), הם – המתייחסים אל הפעילים כאויבים הזויים " – אינם הגנבים עצמם. הם – כלומר אתה, ג'ו כלום: בן שכבת גזע האדונים המרכיב את הפטריארכיה הציונית הלבנה בין הירדן לים.

        זה הסיפור הכי ישן בהיסטוריה, אין פה שום דבר חדש או ייחודי:
        את מנגנון הגניבה שנקרא צה"ל צריך לממן דרך מיסוי: אין היגיון למסות את ראשי פירמידת הגנבים על רווחי הגניבה שלהם – כי אז לא יהיה להם אינטרס לגנוב מלכתחילה וכל הכלכלה המתבססת על הגניבה הזו תתפרק. את המיסוי ניתן להטיל רק על המשרתים את מנגנון הגניבה, המרוויחים המשניים של מנגנון הגניבה הזה, בדרגים נמוכים יותר מהראש. כך, תפקידם של משרתיה של הגניבה המיישמים ומקיימים אותה "בשטח",לבצע "את הפקודות שהוטלו עליהם בצורה הכי טובה" – וגם לממן אותה. כשסתירותיו הפנימיות הכה-ברורות וחשופות של מנגנון הגניבה הזה ("האנשים שלפיד נאלץ לעשות איתם קואליציה" – ג'ו כלום, 27/03/2013) מתגלות דרך הקושי להמשיך לקיים-לממן את מנגנון הגניבה (מיסוי גובר, עלייה בעלות הקיום), יוצרים דחליל שולי ומקרי למשוך אליו את העין מסתירותיו הפנימיות של מנגנון-הגניבה ההולך ומתפרק מכל המאפיינים של כלכלה ייצרנית. הגורם החרדי הוא כה שולי במערך הזה של כלכלת-הגניבה הציונית, עד כדי כך שמגיב המתקרא עמית בעמוד זה מלהטט בנבואות על היום שבו החרדים יהיו 30 אחוז מהאוכלוסייה כדי להצדיק את פועלם של נבחרי "הציבור הכללי" של גזע האדונים הלבן בן הירדן לים – עד כדי כך הכרחי להסתיר את המערך הכלכלי של הגניבה, כמו החיילים הנחושים להסתיר אותה מהמצלמות "בשטח", כלומר באופן הישיר שבו היא מתבצעת. לנוכח הלהט הציוני "להציל את המדינה" מהדחליל האקראי הנוכחי של החרדים, אין אלא להכריע שבניסיונה לשמר ולמנף את רווחי הגניבה שלה במציאות יותר ויותר לחוצה ותובענית, פטריארכיית הגנבים הציונית הולכת ונופלת אחורה לדחלילים שהולכים ומתקרבים לישורת האחרונה – "דמוקרטיה", "בית לאומי לעם היהודי" וכו' וכו' – עד שכל שיהיה ניתן הוא להציג את הגניבה כתכלית עצמה בלבד, או בלשונו של ג'ו כלום: "אין לי ברירה, אני נאלץ לעשות את זה, אני רק ממלא פקודות".

    • fafner הגיב:

      לגבי 2, כן שדדו את הקופה הציבורית אז צריך להטיל צנע על האוכלוסייה כדי שאנשים ירעבו? זה נקרא עובד ציבור שראוי לכבוד? כמובן הוא לא מסביר מי בדיוק שדד את הקופה הציבורית ומי איפשר זאת (רמז: הוא נמצא איתו בממשלה).

      • חנן הגיב:

        הוא לא דורש ש"יפסיקו לצלם אותו כי זה לא נעים לו", אלא כי הם תוקעים את המצלמות בתוך הפרצוף שלו. הייתי רוצה לראות איך ה"אלה הצלמים שלי" היו מגיבים אם הפעילים היו תוקעים להם את המצלמה במרחק 5 ס"מ מהפרצוף.

        מה אתה אומר, ג'ו כלום, איך הם היו מגיבים? איך אתה היית מגיב?

        • ג'ו כלום הגיב:

          כן, לזה בדיוק התכוונתי כשתאירתי את זה כ"לא נעים לי". זה לא משהו שמגיבים עליו באלימות לא פרופורציונאלית. מקסימום, קריאה למשטרה וצו הרחקה.

      • אסףר הגיב:

        מי זה ה"שדדו" הזה? העובדים/ות הסוציאליים ששבתו כדי להפסיק להיות מועסקים בשכר רעב? הרופאים?

        • ג'ו כלום הגיב:

          מערכת הביטחון וההתנחלויות. אתה יודע, האנשים שלפיד נאלץ לעשות איתם קואליציה כי השמאל נכשל שוב ושוב בלפנות לקהל שהוא לא עד מעריצי גורביץ, אז לפיד לא יכול ללכלך עליהם פומבית.

          • מני זהבי הגיב:

            נאלץ? חטפו אותו והכריחו להיכנס לממשלה באיומי נשק?
            לנתניהו יכלה להיות קואליציה של 61 ח"כים עם "הבית היהודי" והחרדים. אילו היה מצרף אליה את מופז, היו לו 63 ח"כים. זה מספיק כדי להקים ממשלה, לא?

            • ג'ו כלום הגיב:

              זה נאלץ. הוא יכל להסתכל מבחוץ על החרדים ממשיכים לבזוז את הקופה הציבורית, או שהוא יכל להיכנס פנימה ולעשות מה שהוא יכול עם מה שיש.

              ככה זה, פוליטיקה. זה קורה בעולם האמיתי, איפה שיש אילוצים ודברים אפורים כאלו.

              • מני זהבי הגיב:

                רגע, מה לבזוז, איך לבזוז?
                צמצום הכנסות המדינה (נכון יותר, אי-גידול של ההכנסות ברמה מספקת) הוא עובדה קיימת, בין אם בקואליציה תשב "יש עתיד", ש"ס או רע"ם-תע"ל. לפיד היה יכול, בקלות, להניח לנתניהו להקים ממשלה עם "שותפיו הטבעיים", לתת לו לריב עם החרדים על הצ'ופרים ועם כל האחרים בגלל הצ'ופרים לחרדים, ולראות את הקואליציה קורסת אחרי שנה-שנתיים. מבחינה מאקרו-כלכלית שום דבר לא היה משתנה באופן מהותי, ומבחינה פוליטית ביבי היה מגולגל בזפת ובנוצות ולפיד היה בדרכו ללשכת ראש הממשלה.
                לא שתסריט כזה היה מחויב המציאות. אבל גם התסריט הנוכחי אינו כזה.
                דרך אגב, אני לא חושב שלפיד הולך לפגוע באופן משמעותי בתקציבי החרדים. אבל זה כבר סיפור אחר.

                • ג'ו כלום הגיב:

                  זה בדיוק מה שלבני חשבה שיקרה, ותראה איפה היא עכשין – שש מנדטים מובסים ושר משפטים במקום 27 מנדטים וראשות ממשלה.

                  השטויות הטהרניות האלו לא מביאות אף אחד לשום מקום.

                  • מני זהבי הגיב:

                    קדימה בראשות לבני קיבלה 27 מנדטים כאשר הימין היה בעלייה מטורפת (הליכוד הכפיל את כוחו פי 2.5, ליברמן וגמדי הגינה שלו הפכו למפלגה השלישית בגודלה).
                    לפיד קיבל את 19 המנדטים שלו אחרי הממבוי הסתום עם הפלסטינים, אחרי המחאה החברתית ואחרי שנתניהו התחיל להימאס על כולם גם בישראל וגם במערב. זו חתיכת הבדל.
                    אבל אפילו זה אינו הנקודה המרכזית. אחרי הבחירות האחרונות נתניהו ניסה להכניס לממשלה את מפלגת העבודה. יחימוביץ' דחתה אותו, ובצדק (מבחינתה לפחות). העמדות שלה שונות מדי מהעמדות של נתניהו, ואין לה שום סיבה להיציא לפועל את המדיניות שלו. העמדות של לפיד כנראה קרובות הרבה יותר לאלה של נתניהו (עד כמה שיש ללפיד עמדות). זה הכל.

                    • ג'ו כלום הגיב:

                      טוב, טוב.

                      הפרשנות הפוליטית הלא מעוגנת שלך ממש מרשימה. מה זה משנה מתי ואיך קיבל לפיד את המנדטים שלו? כל מה שמשנה זה מה הוא יכול ומתכנן לעשות איתם – ולהיות חלק מהקבוצה שמחליטה על מדיניות זה הרבה יותר טוב מלשבת ולזעוף באופוזיציה.

                    • גיל ב' הגיב:

                      ספר את זה לאנשי מפלגת העבודה שנמחקו לחלוטין כאלטרנטיבה לשלטון בעקבות התעקשותם לשבת בכל ממשלה.

                    • נועם א"ס הגיב:

                      ממפלגת "איפה הכסף" ועד העבודה ומעבר , עד גם מרצ – אין דבר כזה שמאל שמוגדר על בסיס אתני. הדאגה "הרציונאלית והבוגרת" של ג'ו כלום על השתתפות והשפעה של "השמאל" בשלטון, הדיבורים על חזרה של "השמאל" לשלטון – מעוררי גיחוך. שמאל מעולם לא היה בשילטון במדינה הציונית. זה הכל וריאציות שונות של ימין, המקיימות שיח פנימי הנחלק לגבי דקויות על אופני המימוש של ההגמוניה האתנית-שלטונית.

                    • גיל ב' הגיב:

                      איך זה בדיוק קשור למה שנאמר למעלה? אולי מספיק כבר לתקוע את האידיאולוגיה שלך בכל חור, בלי קשר לתוכן הפוסטים?

                    • נועם א"ס הגיב:

                      מה זאת אומרת?
                      שאני אביא את כל הציטוטים מהפתיל הזה שמדברים על השלכות של הבחירה של לפיד להצטרף לקואליציה ולהחלטות ולפעולות שלו כחבר קואליציה/שר אוצר והמשמעויות של כל הדברים האלה ביחס ל"שמאל" הישראלי (כולל ההערה האחרונה שלך)?

                      אולי ציטוט אחד של ג'ו כלום, שמקפל בתוכו את כל הדיון:
                      "הם הקהל, הם האנשים שהפוסטים שלך [של גורביץ] מכוונים אליהם. הם האנשים שמצביעים ללפיד, הם האנשים שמרכיבים את המרכז, הם האנשים שצריך לשכנע שיעברו להצביע לשמאל. "

                      טוב, עוד אחד:
                      "מערכת הביטחון וההתנחלויות ["ששדדו את הקופה הציבורית", כביכול]. אתה יודע, האנשים שלפיד נאלץ לעשות איתם קואליציה כי השמאל נכשל שוב ושוב בלפנות לקהל שהוא לא עד מעריצי גורביץ, אז לפיד לא יכול ללכלך עליהם פומבית".

                      טוב, עוד אחד:
                      "השטויות הטהרניות האלו לא מביאות אף אחד לשום מקום" [על ישיבה באופוזיציה]

                      טוב, עוד אחד:
                      "כל מה שמשנה זה מה הוא [לפיד] יכול ומתכנן לעשות איתם – ולהיות חלק מהקבוצה שמחליטה על מדיניות זה הרבה יותר טוב מלשבת ולזעוף באופוזיציה".

                      אין שום אידיאולוגיה בתגובה הזאת שלי. יש ציון פשות של עובדות (-תלויות פרשנות מילולית עקבית למושגים פוליטיים-היסטוריים כגון "שמאל"):
                      אין דבר כזה שמאל שמוגדר על בסיס אתני. כל דיון בנוגע למידת "השמאליות" של מפלגות ציוניות ולאסטרטגיה הראויה ל"שמאל" הזה לגבי השתתפותו או או אי-השתתפותו במנגנוניו הפורמאליים של השלטון הוא שיח פנימי של שכבה שלטונית-הגמונית שבינו לבין "שמאל" במובן המקובל היסטורית ושיחנית של המילה יש מעט מאוד קשר או בכלל לא. מה בעובדות הפשוטות האלה כל כך מסעיר אותך?

                    • מני זהבי הגיב:

                      נועם א"ס: "אין דבר כזה שמאל שמוגדר על בסיס אתני".

                      נכון, אבל מפלגות השמאל הציוני עשו בעבר כמה צעדים משמעותיים בכיוון הזה.
                      חברת הכנסת הערבייה הראשונה הייתה חוסניה ג'בארה ממר"צ (1999).
                      ב-2006, נדיה ח'ילו קיבלה את המקום ה-9 ברשימת העבודה (אחת הסיבות שבגללן אני כועס על עמיר פרץ היא שלא ניסה למנות אותה לשרה בעקבות ההישג ההוא).
                      אפילו עכשיו, מר"צ הכניסה לכנסת את פריג' עיסאווי. בסיעת העבודה, הנציגות הערבית נמחקה, אבל זה בעיקר מפני שהמפלגה לא הצליחה להתרומם כמו שהיא יכלה (כן שלי, אני יודע מי אשמה בכך).

                    • נועם א"ס הגיב:

                      מני
                      הנקודות שאתה מעלה רלוונטיות, אך מתעתעות. חברות וחברי כנסת ערביות וערבים במפלגות ציוניות מתפקדים לרוב באותו האופן שבו מפלגות ערביות, אנטי-ציוניות יותר או פחות, מתפקדות בפרלמנט הציוני: רוב הזמן זהו עלה תאנה נוח להדוף בעזרתו, לדוגמה אקטואלית מוכרת, טענות לגבי מאפייניו האפרטהיידיסטים של המשטר הציוני. אולם כשמי מחברות הכנסת הללו "עוברת את הגבול" ומאיימת באופן ישיר ורשמי על מעמדו ההגמוני של גזע האדונים כבעל הזכויות הבלעדי להכתיב את תנאי ההתקיימות ההדדיים בין הירדן לים, כמו במקרה של מילוי חובתה האזרחית מטעם חברת כנסת כזאת שמחתה על מצור הטרור הציוני על בני עמה בעזה – או אז המערכת ההגמונית מפעילה את כל כובד משקלה כדי לחסל פוליטית את חברת הכנסת הסוררת. אי אפשר לדמיין פעולה מתבקשת דומה מצד חברת כנסת ערבייה ממפלגה ציונית, שלא לדבר על מילוי חובה אזרחית באופן הזה מטעם אחת מחברות הכנסת היהודיות ממפלגות השמאל-הציוני, עד כמה שהדבר מתבקש מכל "שמאל" שמתיימר לתואר הזה בנסיבות הקיימות. אפשר רק לחלום על זה.

                      כפי שהיטבת לרמוז בדבריך, השאלה האמיתית אינה כמה חברי כנסת ערבים יש או אין במפלגות ציוניות, אלא כיצד מוגדרת ומחולקת השותפות במנגנוני הכוח השלטוניים בפועל. יש שתי רמות מקבילות שבהן מהלך פוליטי ממשי לכיוון דמוקרטיזציה של האתנוקראטיה הציונית אפשרי במסגרת המנגנונים המקוימים דרך הפרלמנט הציוני: הרמה המעשית והרמה ההצהרתית. ברמה המעשית, כאמור, חברי וחברות כנסת ערביות וערביים בהחלט רלוונטיים, אולם המבחן האמיתי הוא מידת הכוח הישיר שמופקד בידיהן/ם – בתוך המפלגה ובפרלמנט/ממשלה בכלל. נכון לעכשיו הנתונים מצביעים על עלה תאנה שולי במסגרת מערך הכוחות האתנוקראטי השליט, ללא שום סימן של מאמץ לשנות או להטות את המציאות האפרטהיידיסטית מטעם גורמי השמאל-הציוני הרלוונטי. להיפך: המאמץ היסודי בקרב גורמים אלה, כך נראה, הוא להישמע לעצות האחיתופל של קולוניאליסטים כדוגמת ג'ו כלום, ושוב ושוב לערוך "חשבון נפש" (כך ג'ו כלום, עמוד זה) על מנת לאתר בכל מיני אותות ומופתים את "המרכז הישראלי" האבוד – זה ש"מתגייס למילואים", דופק איזה כדור או שניים בילד או ילדה בני 12 ש"לא היו איפה שהם צריכים להיות", מסתדר על איזה מאזדה בליסינג מחברת סוחרי הנשק ("התעשייה הצבאית") שמפרנסת אותו דרך מעבדת ניסויי הנשק שהיא מפעילה בעזה ובגדה ("היצוא הביטחוני גודל מהווה אחד ממקורות ההכנסה הגדולים ביותר למשק הישראלי וצריך ואפשר לפתח אותו" – מגיב המתקרא עמית, עמוד זה), צועק "איפה הכסף" וש**לעולם לא יוותר מרצונו על הפריבילגיות שלו** כבן גזע האדונים, נניח דרך הצבעה למפלגת שמאל אמיתית. זה שמעולם לא היה ולעולם לא יהיה "שמאל". אין אדון כזה ולא יהיה לך אדון כזה אף פעם, לא "דמוקרטיה" ולא נעליים.

                      מה שמביא אותנו לרמה השנייה של האמצעים המפלגתיים-פרלמנטאריים הקיימים לדמוקרטיזציה של האתנוקראטיה הציונית – הרמה ההצהרתית, שחשובה לא פחות מהרמה המעשית. אם במבחן המעשי מרצ והעבודה, בדמות הפרלמנטריות/ים הערביות/ים שלהן, מקבלות איזה "מספיק בקושי", וגם זה אכן בקושי, ברמה ההצהרתית הנכשל הוא וודאי וללא היסוס. יש רק דרך אחת להתנגד באופן הצהרתי לאתנוקראטיה הציונית: אנטי-ציונות. אמנם מרצ, מתוקף התשתית האידיאולוגית הליברלית שלה המבוססת על רעיון חירות-הפרט, יכולה להיתפש לעיתים כמדשדשת סביב "פוסט-ציונות" בלתי מחייבת (ובורחת מהזיהוי הזה מתי שרק אפשר, עם ניצן הורביץ שסוחב אלונקות ב"מחאת הפראיירים"). בנסיבות רגילות אולי היה אפשר להסתפק בזה, אבל אחרי זוועת "עופרת יצוקה" (ובלי קשר לתמיכה המרצניקית בהתחלת חרפה) – זה פשוט לא מספיק ממה שניתן להגדיר באופן הנדיב ביותר כ,מפלגת שמאל". על "העבודה" אין מה לדבר – ללא התנערות מיידית משלל מנגנונים ומוקדי כוח גזעניים כפשוטו וחלקם פושעים המקושרים למפלגה (ההסתדרות, הסוכנות הציונית, קק"ל), ורוויזיה מעמיקה באחרים (קיבוצים), גם מאה נדיה ח'ילו לא יהפכו את חברבורות הימין המובהק הזה (אני אגב הצבעתי לאמיר פרץ ולעבודה ב2006. זאת טעות שכבר לא אחזור עליה).

                      כך או כך הדיון פה סביב לפיד והכרעותיו להצטרף לקואליציה וכשר האוצר החדש, הוא מופרך. פער כזה או אחר בין מדיניותו הכלכלית-חברתית של לפיד למדיניות כלכלית-חברתית אפשרית של קואליציית "שמאל"-ציוני בראשות העבודה נניח אינו יותר מוויכוח בין חברי כנופיית גנבים על כיצד הכי כדאי או ראוי לחלק את השלל בקרב קבוצת אתנוס האדונים. אין פה שום דיון "שמאלי" ואין להציג אותו ככזה. האדון תמיד ישתמש בכל הכוח הקיים ברשותו (והוא קיים ברשותו) כדי לשמור על השלל בידיו, בימין או ב"שמאל". הוויכוח הוא רק על הדרך האפקטיבית ביותר לעשות את זה.

                    • עמית הגיב:

                      "חברות וחברי כנסת ערביות וערבים במפלגות ציוניות מתפקדים לרוב באותו האופן שבו מפלגות ערביות, אנטי-ציוניות יותר או פחות, מתפקדות בפרלמנט הציוני: רוב הזמן זהו עלה תאנה נוח להדוף בעזרתו, לדוגמה אקטואלית מוכרת, טענות לגבי מאפייניו האפרטהיידיסטים של המשטר הציוני."

                      — לא מדובר ב"עלה תאנה נוח" שדוחים באמצעותו האשמות בגין ה"מאפיינים האפרטהיידיסטים של המשטר הציוני". זה אכן חלק מהקורפוס הרלוונטי של ראיות שהופכות את הטענה בדבר ה"מאפיינים האפרטהיידיסטים של המשטר הציוני" למגוחכת. יש בכנסת הישראלית חבורה של לאומנים פלסטינים מובהקים שנבחרה על ידי ציבור דיי גדול של פלסטינים ישראלים לייצג אותם, והם מתנהלים כחברי כנסת בחופשיות אף יותר גדולה מזו שניתן לחברי מפלגה יהודית בשם כ"ך שהייתה – כמו רובם – אפולוג'יסטית לטרור.

                      "אולם כשמי מחברות הכנסת הללו "עוברת את הגבול" ומאיימת באופן ישיר ורשמי על מעמדו ההגמוני של גזע האדונים כבעל הזכויות הבלעדי להכתיב את תנאי ההתקיימות ההדדיים בין הירדן לים, כמו במקרה של מילוי חובתה האזרחית מטעם חברת כנסת כזאת שמחתה על מצור הטרור הציוני על בני עמה בעזה – או אז המערכת ההגמונית מפעילה את כל כובד משקלה כדי לחסל פוליטית את חברת הכנסת הסוררת."

                      — החלטה על פסילה של בל"ד על ידי ועדת הבחירות של הכנסת שנהפכה על ידי בג"צ, זה כל "כובד משקלה של המערכת ההגמונית" בישראל? אם ככה, וואלה, אנחנו בבעיה. צריך בדחיפות לערוך פגישה בין זקני ציון במקום הקבוע.

                      "אולם המבחן האמיתי הוא מידת הכוח הישיר שמופקד בידיהן/ם – בתוך המפלגה ובפרלמנט/ממשלה בכלל"

                      — מידת הכוח הישיר שמופקד בידי חברי הכנסת הפלסטינים הוא חלקם היחסי בכנסת ושאלת השתייכותם לקואליציה או האופוזיציה. כמובן שהמפלגות האנטי ציוניות נותרו מאז ומעולם מחוץ לקואליציה, ולכן גם כוחם היה מאז ומעולם קטן ביותר. מה לעשות, מירב האוכלוסייה הוא ציוני ולכן המיעוט האנטי ציוני לא רוצה להיות ולא ירצו שיהיה חלק מאף קואליציה.
                      אגב, גם מירב הפלסטינים הישראלים יותר ציונים ממך. סקרים מראים באופן עיקבי שהם מסכימים לחיות במסגרת מדינה יהודית ודמוקרטית אם יובטח להם בה שוויון זכויות אזרחי.

                      "זה ש"מתגייס למילואים", דופק איזה כדור או שניים בילד או ילדה בני 12 ש"לא היו איפה שהם צריכים להיות""
                      — להפוך כל ישראלי שהולך למילואים למי ש"דופק כדור לילד בן 12" זה בערך כמו להפוך כל פלסטיני שהולך להפגנות לכזה שרוצח אבא לפני ביתו הקטנה ואז מנפץ את ראשה של הילדה עם קת הרובה שלו (ע"ע הגיבור הלאומי הפלסטיני\לבנוני סמיר קונטאר).

                      "שמפרנסת אותו דרך מעבדת ניסויי הנשק שהיא מפעילה בעזה ובגדה "

                      — שום מעבדת ניסויי נשק. אם כבר יש פיתוחים ישראלים שהעימות עם הפלסטינים עזר לשווק אותם, אלה פיתוחים שעוזרים לצמצם פגיעה באזרחים בלוחמה בשטח בנוי כמו גם פיתוחים בהגנה על הגבול ועל מתקנים שונים; פיתוחים בתחומים של שיפור רמת הדיוק של טילים ופגזים(מצמצם פגיעה באזרחים), טילים נגד טילים (מונע פגיעה באזרחים), אבטחת גבול (מונע פגיעה באזרחים), אבטחת מתקנים (מונע פגיעה באזרחים), וכדו'.

                    • נועם א"ס הגיב:

                      עמית
                      כידוע, אין לי עניין בדיון אתך, אבל אחרוג מעט ממנהגי. דקדוקי העניות שהעלית נכונים באופנים פורמאליים כאלה או אחרים וכרגיל חסרי משמעות בכל רמה ממשית, ותשובתי לכולם נעוצה בעניין הזה: "מה לעשות, מירב האוכלוסייה הוא ציוני". זו שגיאה. מירב האוכלוסייה בין הירדן לים אינו ציוני. כל יתר המחלוקות נובעות מהעניין הזה: תואיל בטובך להסדיר את מצב שלילת הזכויות האזרחיות ממיליוני בנות אדם הנתונות תחת מגף המשטר הציוני, ובלי קונצים וטריקים על "אזרחות ירדנית" וכל מני הזיות מבית היוצר של הגניוס היהודי, אלא על בסיס שוויוני-דמוקרטי אמיתי – לא כזה שנשמע כמו נוסחה במכניקת הקוונטים על תנאי ההסתברות של מדינה יהודית-דמוקרטית – ותואיל לעשות את זה מחר בבוקר, אני לא מחכה יותר, ואפשר יהיה להמשיך הלאה.

                      לא אני אכנס איתך לעוד פיצול שיערות סמנטי, אינסופי ומשמים על "משמעותו המדויקת של המושג אפרטהייד". על מאפייניו האפרטהיידיסטים השונים של המשטר הציוני ראה סרטון ווידאו בנאלי למדי בדף זה. לאלה מאיתנו שמתעסקים בפוליטיקה ממשית, פשעים ממשיים וצדק ממשי, ולא בסמנטיקה אידיאלית, זה מספיק אפרטהייד.

                      אני מתנגד לכל פסילה של "כך" ושות' מהזכות לייצוג פוליטי – ההחבאה המתחסדת של הגזענות הבוטה והגאה של הכהניסטים רק משרתת את הגזענות הבורגנית הלבנה של הציונות המיינסטרימית, שהיא האחראית הישירה לפשעים הגדולים ביותר שנעשים באוכלוסיה המדוכאת. מבחינה כמותית אין מה להשוות בכלל. לפלסטינים ולמיעוט הדמוקרטי היהודי בין הירדן לים יועיל הרבה יותר אם הגזענות הציונית תשמיע את קולה ללא כחל וסרק מעל דוכן הנואמים במקדש "הדמוקרטיה" שלה, בצורותיה הכנות והישרות ביותר. להחביא אותה מאחורי חרטאבנת "שוויון בנטל" רק נגמר במע"מ על פירות וירקות והמשך רדיפת העניים, יהודים או ערבים. עם זאת, על אף אחד ממנהיגי "כך" על אגפיה השונים לא הוציא הצבא הציוני סרט תעמולה של הסטה שקרית כמו זה שלו זכתה פרלמנטרית פלסטינית בפרלמנט הישראלי. צבא של קוקואים, במה הוא מתעסק עם המיסים שלי. אל תנפנף לי ב"אפולוגיסטים לטרור" – אני אשמע ממך על טרור ביום שבו צבא הטרור לישראל ישים בכלא את כל פושעי המלחמה הרוצחים שלו.

                      תכלס, ההערות שלך לא מעלות ולא מורידות: נערך פה דיון על "השמאל הישראלי", מדיניות כלכלית ואסטרטגיה פוליטית. הבהרתי שאין שום בסיס סביר להתייחס לפוליטיקה שמוביל השמאל-הציוני כשמאל. זה לא כל כך משנה: המושג "שמאל" הוא לא קדוש ולא חייבים להיתפש דווקא עליו. לגבי המשמעויות המקובלות שמשויכות למושג הזה – הצבעתי על כך שבשביל כל מי שמעוניינת בפוליטיקה שמאלית אפקטיבית, גם כלכלית וכן הלאה, אין שום ערך לניסיונות חוזרים ונשנים לפזול אל "המרכז" הפוליטי של גזע האדונים ושום סיכוי לקדם בכך פוליטיקה שמאלית "אמיתית" (כלומר, "שמאל" במובן המקובל של המילה), "אלטרנטיבה לשלטון" או איך שלא רוצים לקרוא לזה. מי שרוצה "שמאל" רוצה שוויון וזהו, בלי קונצים יהודים-דמוקרטיים. היא לא מחפשת את האהדה הפופולארית של מעמד גזע האדונים – איזה "שמאל" אמור לצאת מזה? – אלא היא יריבה פוליטית ולפעמים אויבת ממש, ואת בנות הברית שלה מחפשת ומוצאת אצל המדוכאות והמדוכאים הישירים והמובהקים. בלי קונצים. היא מתנגדת לפשעים בכל הכוח הפוליטי המצוי בידיה – במיוחד לפשעים המבוצעים על ידי השררה הצבאית-שלטונית; היא עולה על משטים ויורדת מהם, בלי שום התלבטויות שיווקיות נאלחות ומגוחכות, לחלוטין חסרות אחיזה במציאות, לגבי "האנשים שצריך לשכנע שיעברו להצביע לשמאל". האנשים האלה לא קיימים. הם אוהבים להיות אדונים ורוצים להישאר כאלה, וכמו כל קודמיהם העלובים לאורך ההיסטוריה יעשו את כל מה שהם יכולים בשביל שככה זה ישאר. הם מצביעים לפי הרצון הזה ל"איפה הכסף" של יאיר לפיד. אין ולא קיים "שמאל" שיוריד אותם מהרצון הזה – רק גרסאות אחרות של ימין. כמוך. אתה, עמית, לא רוצה את כל הדברים האלה, אז אין סיבה שיהיה לך עניין בכל מה שאמרתי עד עכשיו. זה פשוט לא נוגע אליך.

                    • עמית הגיב:

                      הפעם תחרוג ממנהגך ותכנס לדיון איתי? עוד לא קרתה הפעם שלא חרגת "ממנהגך". אולי זו הבעיה שלכם, הBDSים, בניסיון שלכם להחרים את ישראל. אדם לא יכול להחרים את מה שהוא כל כך אובססיבי אליו.

                      מירב האוכלוסייה של מדינת ישראל היא ציונית.
                      האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית היא לא חלק מהציבור הישראלי יותר מאשר האוכלוסייה האפגנית הכבושה היא חלק מהציבור האמריקאי. ישראל כבשה את האוכלוסייה הפלסטינית בגדה ב67 והיא מצויה בכיבוש עוין מאז עקב כך שהפלסטינים סירבו לכל ניסיון להסדר שכלל את סיום הכיבוש. אין לאוכלוסייה הפלסטינית הכבושה זכות בחירה בבחירות הישראליות יותר מאשר לאוכלוסייה הכבושה של גרמניה הנאצית הייתה זכות בחירה בבחירות האמריקאיות. מתי הכיבוש הזה יסתיים וזכויותיהם האזרחיות של הפלסטינים יוסדרו? כשהפלסטינים יפסיקו לסרב למתווים הבינלאומים להסדר שלום ישראלי פלסטיני.

                      בדבר אחד אתה צודק; שאר הנושאים שדנת בהם לא ממש נוגעים לי. אתה עוסק בשאלה מהי הטקטיקה הטובה ביותר להלחם באויב הציוני בעוד שאני חלק מהאויב הציוני שלך. אני רק יכול להזכיר לך שלאורך ה-60 השנים האחרונות ניסתם את כל הטקטיקות וכל הדרכים האפשרויות במלחמה מול האויב הציוני שלכם, וכולם הובסו. הבעיה שלכם היא לא בטקטיקה אלא באסטרטגיה.

                    • מני זהבי הגיב:

                      "אתה עוסק בשאלה מהי הטקטיקה הטובה ביותר להלחם באויב הציוני בעוד שאני חלק מהאויב הציוני שלך".

                      גאוני. במקום לנסות לחשוב איך חיים בארץ הזאת באופן שיבטיח את זכויות היסוד של כל תושביה, באיזו מסגרת מדינית שזה לא יהיה (ואפשר לחשוב על כמה אפשרויות), בואו נדבר על מי מי אויב של מי ואיך להילחם בו. מישהו הזכיר כאן אנשים מבוגרים יותר מגנון?

                    • נועם א"ס הגיב:

                      מני
                      אני מבין את הדאגה שלך ומעריך אותה. את הרציונאל שלי לגבי ההכרעות והפעולות שלי הסברתי בעמוד זה ובעמודים קודמים, וכרגע אין לי מה להטריח אותך סתם ולחזור על הדברים. במקום זאת אצטט את חנין זועבי, מתוך ראיון ארוך -ב- Israeli Occupation Archive שערכו איתה בדצמבר 2011 העיתונאי ג'ונתן קוק ועורך המגזין. הרקע לראיון היה שורות החוקים הגזעניים שהעבירה הממשלה הקודמת במהלך החקיקה האינטנסיבי שהיה אז בשיאו. הראיון ארוך מאוד ומאוד רצוי לקרוא את כולו. בתחתית עמוד זה אני מוסיף שורה של ציטוטים נרחבים מתוכו, אולם בכ"ז ממליץ לקרוא את הדברים המלאים במקור – יש עוד הרבה חומר משמעותי שם שלא הכנסתי.
                      http://www.israeli-occupation.org/2012-01-14/ioa-interview-with-haneen-zoabi-challenge-zionism-demand-equality-and-co-existence/

                      חנין זועבי:

                      The problem is not simply the terms of citizenship: We want to be equal to the Jews, but also, as the indigenous people, this homeland belongs to us. I want to be equal not because I immigrated or because I’m a citizen. Primarily I want to be equal because it is my homeland and nobody has the right to take it away. And when I ask for this kind of equality, not as an immigrant but as a member of the indigenous people, as the owner of this land, then I am already making a compromise, making a huge compromise. In this context, just asking for equality with the Jews is a compromise.

                      […]
                      if Jewish values are at the core of policy – and this obsession with the Jewishness of the state is part of a new political culture – and we are not Jewish, and we will not give up our rights, then obviously we present not just an alternative view, but something that contradicts the state’s very legitimacy: not the religious aspects, but the political aspects, meaning Zionism. Because Jewishness here means Zionism, not Judaism. It is misleading to talk about a Jewish and democratic state; it is a Zionist state.

                      […]
                      Until now, the Zionist left perceived the state as democratic because the laws didn’t harm their rights, and their freedom of expression. And the left didn’t count the Palestinians and the violation of their rights as part of its definition of democracy. If you are democratic, the first question should be how the state treats the Palestinians. This was not the Zionist left’s attitude to democracy: To be a democracy is to be democratic to the liberal, secular, Zionist left. This is how they defined democracy.
                      These new laws have started to affect the Zionist left, but still they are defending themselves in the wrong way. They haven’t realized that the psychological, cognitive infrastructure for these fascist laws, apartheid laws, hate laws has been built over the past 63 years of the state. And, that it is they – the left Zionists – who are the real founders of racism.

                      […]
                      Israel is playing alone. The Palestinians are not a factor in this story. The debate, instead of being between the Palestinians and the Israelis, is between the Israelis themselves – between Netanyahu and the Zionist left, or Netanyahu and the extremist right.

                      בנוסף, למי שעדיין לא נחשפה לקלאסיקת האינטרנט הזאת – ג'מאל זחלאלקה, מתוך סרטה של רחל לאה-ג'ונס "אשכנ
                      http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=UAw4r6_RE_s

                  • נועם א"ס הגיב:

                    גדי אלגזי, נאום מעצרת יום האדמה בסח'נין:

                    http://www.haokets.org/2013/03/30/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99/

                    "היום ממשיכה להתנהל בארץ מלחמה. מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. הרבה מדינות מזניחות את האזרחים שלהן, וגם ישראל מזניחה ומשפילה את העניים שבה. אבל לא הרבה מדינות גם נלחמות מלחמה בלתי פוסקת נגד האזרחים שלהן. אני נמצא כאן כדי לומר עם פעילי שמאל רבים בארץ: אנחנו מסרבים לקחת חלק במלחמה של המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים. נעשה כמיטב ביכולתנו כדי להכשיל אותה. גם ביפו. גם בעכו. גם בטייבה. גם בגליל, ובעיקר בנגב."

                    • מני זהבי הגיב:

                      השימוש במונחים של מלחמה בהקשר הזה הוא הגזמה רטורית, שיכולה להיות טובה לנאומי הפגנות אבל לא הרבה מעבר לזה.
                      מנגנוני השלטון בישראל עוסקים, מזה זמן רב, בהעברת משאבי הציבור למקורבים למיניהם. במסגרת הפרוייקט הזה, היהודים נתפסים באופן כללי כמקורבים יותר מהערבים, ולכן זוכים בנתח גדול יותר מהמשאבים (תחת כותרות כמו "סיוע למשרתים בצה"ל", "עידוד התיישבות בפריפריה", וכיו"ב). אבל גם בין היהודים יש מקורבים יותר ומקורבים פחות. תשאל את דנקנר, תשובה או לבייב.
                      מה אפשר לעשות נגד זה? כעיקרון, מה שנחוץ הוא שאזרחי המדינה — כן, קודם כל הם, הפוליטיקאים כבר יבואו אחר-כך — יפסיקו לראות את המציאות במדינה דרך המשקפיים המגזריות והרצון להיטיב קודם כל את מצבו של המגזר "שלהם". מהבחינה הזאת, דרך אגב, קמפיין של "מעמד הביניים" (עוד מונח נטול תוכן) נגד קצבאות הילדים שמסייעות למשפחות חרדיות פסול לא פחות מקמפיין של הימין הדתי למען ייהוד הנגב.
                      לגבי חנין זועבי, אני מבין אותה ומעריך את עמדותיה. לא מזדהה אתן, אבל רואה אותן כלגיטימיות לחלוטין. יחד עם זאת, השאלה מי כאן אוכלוסייה ילידית ומי לא שוב מחזירה אותנו לאותה פרספקטיבה מגזרית שהביאה אותנו עד הלום. לאזרחי ישראל זכות לשוויון מוחלט בפני החוק, בלי קשר למוצאם, מגדרם, אמונתם הדתית, דעותיהם הפוליטיות או היחס שלהם לשירות הצבאי. האוכלוסייה הפלסטינית זכאית למידה מסוימת של אוטונומיה תרבותית ומנהלית (במסגרת הרשויות המקומיות בהן אוכלוסייה זו מהווה רוב). האוכלוסייה החרדית, או הדתית-לאומית, זכאית לאותה מידה של אוטונומיה תרבותית ומנהלית. אם אתה שואל אותי, גם אוכלוסיית יוצאי בריה"מ לשעבר זכאית לאותה אוטונומיה, אם כי אינני מבין לשם מה היא צריכה אותה. מי שרוצה לתבוע לעצמו זכויות יתר בשל היותו בן או בת לאוכלוסייה הילידה, צריך להשאיר את זה בגדר הצהרות.

                    • נועם א"ס הגיב:

                      אני מאוד מסכים עם הרוח הכללית של דבריך – " מנגנוני השלטון בישראל עוסקים, מזה זמן רב, בהעברת משאבי הציבור למקורבים למיניהם". ביסוד הדברים זהו אכן, בדיוק, התהליך שמתרחש ושאליו יש לשים לב. זהו קפיטליזם בורגני קלאסי לפי הספר (כן, לפי *הספר ההוא*) שחוזר על עצמו בכל חברה בורגנית שהיא, ללא שום משמעות למאפיינים אתניים משתנים. עם זאת, אי אפשר להמעיט בחשיבות של המערך האתני במקרה הישראלי-ציוני כתשתית האידיאולוגית המהותית שדרכה התהליך הזה מתאפשר. לא במקרה אתה מציין כדוגמה כותרות כמו "סיוע למשרתים בצה"ל" – השירות במערך כפיית הכוח של הבורגנות כתנאי להשתתפות בפריבילגיה האזרחית ובחלוקת המשאבים הוא מאפיין מובהק של "רפובליקות-האדונים" לדורותיהן. זה ממש לא מרחיק לכת לקרוא לזה מלחמה: זו מלחמת מעמדות קלאסית שמאפייניה היסודיים כבר נוסחו בספר ההוא, כמו גם השינויים המסוימים שעברה מאז שנוסחו בספרים אחרים, כאשר המאפיין האתני המקומי רק מדגיש את עצם היותה קיימת.

                      מהיכרותי הלא-מעמיקה עם משנת חנין זועבי ובל"ד, מתווה האוטונומיות התרבותיות וכו' שהעלית הוא פחות או יותר הכיוון הכללי של המשנה הזאת. בשארה עסק באופן מאוד אינטנסיבי בזכויות הקולקטיביות *היהודיות* של המתווה שלו, בין היתר במסגרת האקדמיה הישראלית, בשת"פ עם חוקרות ואינטלקטואליות יהודיות. אולם, אין בשום פנים ואופן לבטל את קריאת המציאות של מגזרים מדוכאים יותר או פחות, לפי פרשנות שממקמת את המציאות המגזרית כמרכיב מרכזי בקריאת המציאות הזאת: ראשית, כי זה יהיה שקר: המציאות המגזרית – ערבים, מזרחים, חרדים, דרוזים, אתיופים, רוסים (יותר או פחות), עובדים זרים (יותר או פחות) – היא מציאות קיימת ומכריעה לגבי חלוקת הכוח והמשאבים של המערך הפוליטי הנוכחי; שנית, כי ניסיון להתכחש או להתעלם מהמציאות הזאת וחרף לה להנדס "חברה אזרחית" משוטחת לפי "חוק" פורמאלי ועיוור לאופן שבו הוא מיושם בפועל, בין אם במסגרת דמוקרטיה ליבראלית (זה, בערך, המצב דה-יורה כעת) או במסגרת ריכוזיות סוציאליסטית כזו או אחרת, אינה תואמת את המסורות הפוליטיות של רובן המכריע של קבוצות אלה וצפויה להיכשל (בוודאי המסגרת הליבראלית שרק מבטיחה, בתנאים הנוכחיים, את העמקת האחיזה של הקפיטליזם הבורגני במשאביו וחירותו של הציבור); שלישית והכי חשוב, כי כאמור – המציאות המגזרית-אתנית היא הכלי המכריע שבו משתמשת הבורגנות הקפיטליסטית כדי לבצר את מעמדה וכוחה, וכשם שהדבר משמש את הבורגנות כך יש להשתמש בו לשם מטרות המאבק נגדה.

                      בכל מקרה, בשום נקודה בדבריה הארוכים לא מצאתי בדברי זועבי שום שלילה של זכותם של אזרחי ישראל לשוויון מוחלט בפני החוק, בלי קשר למוצאם, מגדרם, אמונתם הדתית, דעותיהם הפוליטיות, כפי ששלילה כזאת השתמעה מדבריך. בנוגע לשירות צבאי העניין מורכב יותר, מסיבות שבהן לא נמנעתי לגעת בהזדמנויות שונות באתר זה, שאני מניח שאין צורך לחזור עליהן לפניך כרגע. הדרישה שלה בנוגע לפקטור הילידות היא אחרת לגמרי: הכרה בילידות הזו כתנאי להידברות, לחיים משותפים ולחלוקה במשאבים. במובן הכי מינימאלי שבו אוכלוסייה מקומית כלשהי דורשת הכרה בקיומה מכל קבוצת מהגרים בכל סיטואציה אחרת: לדוגמה, השליטה בתנאי המשך ההגירה וההצפה של המשאבים המשותפים בעוד דורשים ומשתתפים. העבודה לקראת שותפות אמיתית בתנאי הקיום המחולקים בחבל הארץ הזה בין הקבוצות השונות עדיין לא התחילה בצד הישראלי-יהודי. לא קרובה לשם. מה שאני אומר זה שכל מי שרואה את הקיום שלה כאן לפי הערכים הכלליים האלה צריכה להתחיל לעשות את הפוליטיקה שלה על בסיס העבודה הזאת. המאבק המעשי על שותפות וקיום הדדי שוויוני הוא המאבק בבורגנות ובכלכלת המקורבים – ועושים אותו קודם כל על ידי יצירת השותפויות הרלוונטיות בפועל, לפני "הכנסת", לפני "הבחירות". כל פוליטיקה אחרת היא ארכאיזם שנידון לרדוף אחרי הזנב של עצמו – או ימין, בין אם משיחי ובין אם בורגני-קלאסי, שאף פעם לא נהיה ארכאי.

                    • מני זהבי הגיב:

                      > המציאות המגזרית – ערבים, מזרחים, חרדים,
                      > דרוזים, אתיופים, רוסים (יותר או פחות), עובדים זרים (יותר או
                      > פחות) – היא מציאות קיימת ומכריעה לגבי חלוקת
                      > הכוח והמשאבים של המערך הפוליטי הנוכחי

                      ודאי שהיא קיימת. אבל היא חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון. לכן, הפתרון צריך להיות מכוון לפירוק החלוקה המגזרית – לא במובן התרבותי, אלא במובן של פירוק מוצהר של גבולות מגזריים בכל מה שקשור לפוליטיקה ולחלוקת משאבי המדינה. לדוגמא, הדיון בקצבאות הילדים צריך לתנהל סביב השאלות של זכויותיהם ורווחתם של כלל ילדי ישראל, וגם של המדיניות הכללית ביחס לשיעורי הילודה בישראל (שהנם גבוהים יותר מהמוצדק), אבל מי שינסה לנהל את הדיון הזה המונחים של איזה מגזר זכאי יותר להטבות הקשורות בקצבאות הילדים צריך להיבעט מהפוליטיקה רחוק ככל הניתן. לדוגמא, פוליטיקאי שהגיע לעמדת השפעה כלשהי, וסבור שבעמדות מהסוג הזה יש תת-ייצוג של מגזר אחר, צריך לפנות את מקומו לפוליטיקאי אחר מאותו מגזר בלתי-מיוצג, ולדעת שצעד כזה יזכה אותו באהדת הציבור ובסיכויים טובים יותר לקריירה פוליטית מוצלחת בהמשך (אני יכול להביא מספר דוגמאות ספציפיות, אם צריך).

                      > בכל מקרה, בשום נקודה בדבריה הארוכים לא מצאתי בדברי
                      > זועבי שום שלילה של זכותם של אזרחי ישראל לשוויון מוחלט בפני החוק,

                      ודאי שלא. אחרת לא הייתי מעריך את עמדותיה 🙂
                      היא מבטאת עמדה לאומית פלסטינית, שזה בסדר גמור, אבל זו אינה עמדה שלי.
                      הבעיה היא שאצל רוב היהודים בישראל, התחושה היא שבעלי עמדה לאומית פלסטינית, לא משנה מה הם יגידו, ישמחו לנעוץ סכין בגבו של היהודי הקרוב אליהם ברגע שתינתן להם האפשרות. לכן גם הנוכחות של זועבי על סיפור המאווי מרמרה תיתפס כפעילות טרור גם אם היא לא הרימה יד על שום חייל ישראלי ולא יכלה לעשות כלום ע"מ למנוע את הטירוף שהתרחש שם (לכבודה ייאמר שהיא ניסתה).

                      > הדרישה שלה בנוגע לפקטור הילידות היא אחרת לגמרי: הכרה
                      > בילידות הזו כתנאי להידברות, לחיים משותפים ולחלוקה במשאבים

                      אבל זה תנאי גרוע, כיוון שעצם נכונותו שנויה במחלוקת (מה זה אוכלוסייה ילידית? מה זה משנה אם אבותיו של אזרח כלשהו הגיעו לכאן במאה ה-18 או באמצע המאה ה-20?), וכיוון שהוא אינו נחוץ להשגת הסדר פוליטי שיבטיח את שוויון הזכויות של כלל תושבי הארץ הזאת. בעצם, התנאי הזה די דומה לדרישה המניפולטיבית של נתניהו להכרה פלסטינית בישראל כמדינה יהודית.

                    • נועם א"ס הגיב:

                      מני
                      שוב אני מזדהה באופן כללי עם רוח דבריך ואופני החשיבה שלך, אבל חלוק על רבות מהמסקנות – שאלות המגזריות, "תביעת הילידות" של חנין זועבי וכן הלאה. הפער בינינו טמון להבנתי בפער שאני מוצא כמהותי בין רוח "החוק" הפורמאלי והתממשויות של פוליטיקה מעשית במציאות. זה נושא סבוך ומופשט מאוד, ונראה לי שאפשר לעצור כאן, בינתיים. כמעין הרהור המשך לגבי השאלות האלה אני מוסיף קישור למאמר נוסף בהעוקץ – של עמוס נוי המרתק, שפספסתי כשהתפרסם לפני שנתיים בדיוק, והגעתי אליו כעת. אני מאמין שיש בו כדי להעמיק את טווח המשמעות של השאלות האלה שעליהן אנחנו חלוקים. (וכהערת אגב: התגובה שלך למטה, 18, על שר האוצר היקר לי בכלכליסט, הותירה אותי שמוט-פה. מדהים). חג שמח!

                      http://www.haokets.org/2011/04/26/%D7%A2%D6%B4%D7%91%D6%B0%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%95%D6%B7%D7%A2%D6%B2%D7%A8%D6%B8%D7%91%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D6%BB%D6%BC%D7%9C%D6%B8%D6%BC%D7%9D-%D7%9E%D6%B0%D7%A1%D6%BB%D7%91%D6%B4%D6%BC/

  4. עמית הגיב:

    אם כבר צריך לקצץ, אז כמה מהקיצוצים הם נכונים והאחרים הם "עזים" שכנראה לא יעברו.
    "עבודות תשתית ותחבורה" – מדובר בסכומי עתק שהולכים לכל מיני דברים, לא רק כדי להפוך את הכבישים שלנו ליותר בטוחים. כך למשל יש פרויקט אידיוטי של נתניהו לפתח בו זמנית הן רכבת מהירה לאילת והן שדה תעופה בינלאומי חדש ליד אילת. למה צריכים את השניים ביחד אלוהים יודע, והעלות אסטרונומית. אם יקצצו באחד מהם ובעוד כל מיני דברים מהסוג – לא יקרה כלום.

    "קצבאות הילדים" – לא רק שצריך לקצץ, צריך לבטל.

    "מע"מ על פירות וירקות בשווי שמונה אחוזים" – יש מע"מ על מוצרים הרבה יותר חיוניים ובסיסיים מאשר פירות וירקות, אין באמת סיבה שלא יהיה מע"מ גם עליהם למעט פופוליזם זול. אגב, בד"כ אלה בני העשירונים העליונים שיכולים להרשות לעצמם תזונה בריאה, בני העשירונים התחתונים מסתפקים במזון מהיר שגם עליו יש מע"מ.

    "קיצוץ בתוספת לתקציב הבטחון " -לא ברור למה אתה מדגיש "תוספת". על פי ההגיון הזה אין בכלל קיצוץ בתקציב השנה, אלא קיצוץ -בתוספת- לתקציב השנה. הסיבה היא שגם התקציב השנה אחרי הקיצוצים יהיה כנראה גדול בהרבה מהתקציב של שנה שעברה. גודלו האבסולוטי של התקציב גודל משנה ושנה יחד עם גודל האוכלסייה גודל התוצר והאינפלציה, בהתאם גודל גם תקציב הביטחון.
    הלכה למעשה יש קיצוץ משנה לשנה בתקציב הביטחון שכן גודלו פוחת ביחס לתוצר וביחס לתקציב המדינה.
    בכל אופן, בוגי צודק כשהוא אומר שלא צריך לקצץ בתקציב המחקר והפיתוח של צה"ל. היצוא הביטחוני גודל מהווה אחד ממקורות ההכנסה הגדולים ביותר למשק הישראלי וצריך ואפשר לפתח אותו. לעומת זאת הטענה שלו שזה הדבר היחידי בתקציב הביטחון שהיה ניתן לקצץ בו נשמעת קצת מופרכת.

    "חוק חינוך חינם מגיל 3" – לא לשווא זה ו"טיפול שיניים חינם לילדים מתחת לגיל 9" הן 2 ההמלצות היחידות של וועדת טרכטנברג שאמורות להיות מיושמות. אלה 2 ההמלצות היחידות שהחרדים דחפו מכיוון שהם יטיבו בעיקר עם הציבור עם שיעור הילודה הגבוה בעולם. למדינה, לעומת זאת, יש דרכים הרבה יותר טובות לבזבז את הכסף הזה מאשר בסבסוד עוד ילודה במדינה שהבעיה הכלכלית-חברתית הכי גדולה שלה היא ילודה בשיעור הגבוה בעולם בקרב הציבור ההכי עני שלה.

    "לפיד מפמפם לנו את האגדה על מעמד הביניים שעובד. האמת היא שברוב המשפחות העניות יש לפחות מפרנס אחד, לעתים שניים, והן עדיין לא נחלצות מהעוני"

    כ75 אחוז מהמשפחות העניות הן משפחות חרדיות וערביות מוסלמיות. במשפחות אלו יש לרוב מפרנס אחד, לרוב לא משכיל או במשרה חלקית, ומספר עצום של "מפורנסים". ההורה השני לא יוצא לעבודה לרוב מסיבות דתיות ותרבותיות. אלה לא "משפחות עובדות" על פי שום הגדרה. אלה משפחות שבוחרות בדרך חיים שמובילה ישירות לעוני עמוק.

    • עדו הגיב:

      הסיבה לכך שלא הטילו עד היום מע"מ על ירקות היא שזה מסובך מדי.
      ירקות משנים את מחירם מיום ליום ולפעמים במהלך היום. סוחר בשוק שרואה שהמלפפונים לא נמכרים או נמכרים ממש טוב ישנה את המחיר בהתאם. לדרוש מבעלי הבאסטות במחנה יהודה לנהל ספרים במצב הזה ולקחת מע"מ מהקונים זה פשוט לא ישים.
      וירקות קונים העניים כמו העשירים, ההבדל הוא שהעניים ירגישו את תוספת המע"מ הרבה יותר כי הירקות הם חלק ניכר מההוצאה החודשית שלהם לעומת העשירים שאצלם זהו חלק זניח.

      • עמית הגיב:

        לא נראה לי שזו הבעיה. הרי סוחרים בשוק משחקים עם המחירים של כל מוצר וגם הצרכנים מתמקחים ומשנים את המחירים, ובכל זאת יש מע"מ על מוצרים אחרים שנמכרים בשוק מלבד פירות וירקות.
        ובכל מקרה אם הבעיה זה לעקוב אחרי המחיר הסופי של המוצר, תמיד אפשר לבדוק את המחיר שבו הסוחרים בשוק קנו את המוצר מהחקלאי ולגבות את המע"מ על פי זה.

    • כלכלן הגיב:

      והעז שלא באמת קיימת – שר האוצר לא קובע את מחיר החשמל.

    • fafner הגיב:

      ברור, הילדים של החרדים זאת הבעיה הגדולה ביותר של המדינה. לא האינפלציה, לא האבטלה, לא השחיקה במשכורות, והחלפת עובדים בעובדי קבלן. זה קל להתלונן שחרדים ומוסלמים הם עניים כי הם לא עובדים, אבל האם מישהו תהה האם יש בשוק מספיק משרות בשבילם כדי שהם יוכלו להתפרנס מבלי להזדקק לקצבאות? עובדה היא שאפילו לחילונים משכילים אין משרות נורמאליות, כי השוק הפרטי לא מצליח לספק אותן כי הם רוצים עובדי קבלן בשכר רעב.

      • עמית הגיב:

        כן, בטווח הבינוני-ארוך, הבעיה הכלכלית-דמוגרפית הגדולה ביותר של המדינה היא דרך החיים הכלכלית של החרדים (כמו גם אי היציאה לעבודה של נשים מוסלמיות לעומת הילודה הגבוה שלהן). את זה אומר הOECD, סטנלי פישר ובנק ישראל, קרן המטבע הבינלאומית,הבנק העולמי, ובערך כל מי שערך סקירת מקרו ארוכת טווח של המשק הישראלי.
        יש כאן ציבור שכיום הוא מהווה 10 אחוז מהאוכלוסייה ולו יש את שיעור הילודה והצמיחה הטבעית הגבוה בעולם, שיעור היציאה לעבודה של גברים מהנמוכים אם לא הנמוך בעולם, ושיעור השכלה פורמאלית זעיר.
        כאשר הציבור הזה יהיה 30 אחוז מהאוכלוסייה ולא 10 אחוז – וכבר היום הוא 30 אחוז מהאוכלוסיה בגילאי כיתות א' – המדינה, שום מדינה, פשוט לא תוכל לתפקד. אלא כמובן אם יהיה שינוי דרמטי בדרך החיים הכלכלית של הציבור הזה, שינוי אפשרי, שיכול לבוא פשוט באמצעות חלוקה נכונה יותר של משאבי המדינה (בקצרה; פחות קצבאות, סיוע, וסבסודים "כלליים", ויותר קצבאות וסיוע לאנשים עובדים או אלה שאינם מסוגלים לעבוד מפאת נכות או כי הם לא מוצאים עבודה על אף שהם מחפשים אחת).

        ולגבי "אין מספיק עבודות בשבילם גם אם הם יסכימו לצאת לעבודה" אפשר רק להגיד – מי יתן שאלה יהיו צרותינו.

        • fafner הגיב:

          אתה לא מבין, גם אם נניח שהחרדים ירוצו לחפש עבודה אם נשלול מהם את הקצבאות (מה שמוטל בספק, ובכל מקרה זה מפלצתי להרעיב ילדים) לא יהיו בשבילם מספיק מקומות עבודה, כי אפילו לחילונים אין. זה לא יפתור את הבעיה. הבעיה היא ההפרטה והמדיניות הניאו ליבראלית של ביבי.

          זאת שאלה קשה איך לשלב את החרדים והמוסלמים בשוק העבודה, אבל דבר אחד שאסור לעשות זה להרעיב אותם. ובכל מקרה, האבטלה היא בעיה של כולנו, לא רק של החרדים.

          • עמית הגיב:

            הלוואי עלינו שהיינו במצב שבו החרדים והנשים המוסלמיות משתוקקים לצאת לעבודה אך הם פשוט לא מוצאים משרות. מצב כזה היה נפתר דיי מהר; העובדים הכי מבוקשים בשוק העבודה הם העובדים ה"כלליים", חסרי הניסיון וההשכלה הפורמאלית. יש עשרות אלפי משרות פנויות ותחלופה רבה. יש גם משרות עם ביקוש גבוה שדורשות קורסים מקצועיים מסוימים שגם אליהם הם היו יכולים לפנות, בטח ובטח בסיוע ממשלתי. בקיצור; אלה צרות של עשירים.

            להגיד של"חילונים אין משרות" זה לא מדויק. למעשה, שיעור התעסוקה של יהודים חילונים בישראל הוא מהגבוהים במערב, יותר מ93 אחוז. זה בערך מה שמצליח להחזיק את המדינה שבה 10 אחוז מהאוכלוסייה החליטה כמעט ולא לצאת לעבודה. יש מי שעובד יותר ומפצה בכך על מי שבוחר כמעט ולא לעבוד. זה הנטל האמיתי ולא הקשקוש של הגיוס לצה"ל.
            ואם זו בעיה עכשיו ומהגורמים הראשיים לכך שהישראל קורע את התחת בעבודה משלם מיסים גרוטסקים ומקבל בחזרה שירותים ממשלתיים דיי מעפנים (כי הוא מממן אותם גם עבור עצמו וגם עבור חלק גדול כל כך מהאוכלוסיה שמקבל אותם אך לא עוזר במימון שלהם), זה כלום לעומת המצב כשהרוב יפסיק להיות באמת רוב והמיעוט יגדל ויתפח ל30 אחוז וישמור על דרך חייו הכלכלית הנוכחית. כפי שכל מי שאי פעם סקר את המשק הישראלי במבט מאקרו לטווח ארוך יגיד לך; במצב כזה הכלכלה פשוט לא תתפקד. התוצר לנפח יצנח במהלך הזמן הזה, הכנסות המדינה ממיסים ביחס למספר הנפשות במדינה יצנחו, שיעורי העוני ואחוז ה"תלויים" ירקיע שחקים. אי אפשר לקיים מדינה מודרנית עם קבוצה כל כך גדולה שמשלבת את שיעור הילודה הגבוה בעולם, ושיעורי היציאה לעבודה של גברים ושיעור בעלי ההשכלה הפורמאלית המודרנית מהנמוכים בעולם.

              • עמית הגיב:

                לא ברור לאיזה קטע בהרצאה כיוונת. מהרפרוף בהרצאה הדבר היחידי שהוא אמר ורלוונטי לדיון זה הניסיון שלו לעשות היפוך של הסיבה-תוצאה במשפט:
                "ישראל היא המקום האחרון במערב במספר מקומות העבודה לנפש, רק 85 אחוז"
                כמובן שזה נכון, רק שהאשמה לכך נובעת מזה שבערך 15 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת באופן מבני לא משתתפת בשוק העבודה. כשיש פחות היצע של עובדים אז בשיוווי משקל יהיו גם פחות משרות. אין מחסור במספר מקומות העבודה לאוכלוסייה שכן משתתפת בשוק העבודה; כאמור, שיעור התעסוקה של יהודים לא חרדים הוא מהגבוהים במערב.

                • עדו הגיב:

                  זליכה טוען שמזלנו הגדול הוא שהחרדים לא עובדים וחיים על קצבאות כי אם הם היו יוצאים לשוק העבודה היו לנו הרבה מאד מובטלים והשכר היה יורד כי היו לנו יותר קופצים על פחות מדי משרות שגם ככה אין.

                  • עמית הגיב:

                    הטיעון הזה חסר בסיס. כלומר, במצב נורמאלי זה נכון שעליה במספר העובדים (היצע העבודה) יוריד את השכר בשיווי משקל, זה משהו שלומדים בערך בקורס "מבוא לכלכלה". העניין הוא שזה לא מתאים בגרוש למצב של המשק הישראלי והמגזר החרדי. הוא מתעלם מזה שהאוכלוסייה החרדית חסרת השכלה פורמאלית. במצבם הנוכחי הם יכולים לעסוק רק במשרות מסוג מאוד מסוים; עבודות כלליות עם שכר מינימום או קרוב לכך. יש ביקוש גבוה מאוד לעובדים כלליים ולא יתכן שהצטרפות של עובדים נוספים תגרום לירידה בשכר – גם ככה מדובר לרוב במשרות עם שכר מינימום.
                    בנוסף, בגלל שמדובר באוכלוסייה ללא השכלה פורמאלית אך עם יכולת ללמוד, המדינה יכולה בקלות להכווין אותה לאיזה ענפים לפנות כדי לעבוד. בענפים רבים יש משרות שדורשות קורסים מקצועיים מסוימים שלא הרבה ישראלים עוברים, ולכן יש מחסור בעובדים מקצועיים מהסוגים האלה. במקרה אני מכיר את ענף הבניה שחסרים בו עובדים מקצועיים מסוגים מגוונים ממנהלי עבודה למנופאים וכל מיני נישות אחרות שהמשכורות שלהן הן לא רעות. גם בענפים אחרים זה קיים.

                    בכל אופן, כל אלה הן צרות של עשירים. הלוואי עלינו שהחרדים היו משתוקקים להצטרף לשוק העבודה והבעיה היחידה הייתה איך לצרף אותם. זו כבר עבודה קלה יחסית; הרווח הפוטנציאלי לתוצר והורדת הנטל מתקציבי הרווחה כל כך גדול עד שכל בעיה שיכולה להתעורר כתוצאה מכך היא כאפס לעומת זאת.
                    העובדה החשובה ביותר היא שהמצב נוכחי הוא un sustainable. מדינה ש10 אחוז מאוכלוסייתה היא בעלת שיעורי היציאה לעבודה מהנמוכים בעולם ועם שיעור הילודה הגבוה בעולם אולי עוד יכולה לשרוד בזכות זה שאר אוכלוסייתה עובדת אף יותר מהמקובל בעולם. אך מדינה שבה 30 ו40 אחוז מאוכלוסייתה היא כזו פשוט לא תוכל לתפקד.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            החרדים תומכים בימין, וימין=הפרטה. משמע, אם נפריט את החרדים ונסבסד אותם, אחרי תקופה קצרה של כאב יהיה להם ממש טוב והשגשוג יחלחל אליהם!

            וחוץ מזה, זה לא שאנחנו הולכים להרעיב איזה ילד חרדי. זה האבא הבטלן שלו שירעיב אותו. האבא הזה יכול למנוע רעב מבנו אם ילך לעבוד בבניין כמו הסינים, או ילמד להשתמש בקונדום.

            ואם האבא החרדי הזה מתעקש להרעיב את ילדיו, אז הימין לימד אותנו שזו זכותו המלאה – כמו שהומלסים בוחרים בדיור אלטרנטיבי ואמהות חד הוריות צריכות לדעת שאם הן אוהבות סקס זה על חשבונן. מה, לא? פתאום האמיתות הנצחיות של פרידריך האייק לא טובות לימין כשזה מדובר בחולדת המחמד החרדית שלו?

    • עמית הגיב:

      אגב, לגבי ה"צבא המבוגר יותר מהגנון" – מסכים לחלוטין.
      ילדי הגנון אלה מפיקי תעשיית סרטי ה"פאליווד" שמעלים סירטונים בשם "מה שצבא הכיבוש לא רוצה שתראו!!!!!!!!111" שבהם מופיעים כמה קלגסים מרושעים שלוקחים תמונות עם הסמארטפונים הוורודים שלהם.
      בשביל להתמודד עם הילד הצעקני והמרביץ בגנון שמחפש תשומת לב צריך פשוט לא להתרגש מההצגה שלו; צה"ל מצא שיטה דיי טובה לעשות את זה ולהרוס לאקטיביסטים מחו"ל את תדמית הגיבורים שהם מנסים לבנות לעצמם חזרה בארצותיהם. במקום לערוך מופע פירוטכניקה מפואר, פשוט להעמיד מולם כמה חיילים עם סמארטפונים עם קאבר של חתלתולים וורודים מצוירים. אם צה"ל ימשיך ככה כנראה שנראה יותר ויותר פרובוקציות כך שמופעי הפירוטכניקה הישנים יחזרו.

      • חנן הגיב:

        ההנחה שלך, שמה שאתה מכנה "מופעי פירוטכניקה" נגרם באופן פסיבי על-ידי פרובוקציות שמאלניות היא הסתה שקרית ובוטה בערך כמו הטענות של השכן מצפון, כשצבאו פתח באש על מפגינים לא חמושים שהניפו כרזות לפני שנתיים.

        לעצם הענין בוידאו – ההתנהגות של החיילים/שוטרים היתה אלימה. בשום מדינה מערבית לא תתקבל התנהגות כזאת של שוטרים. הם אמנם לא הרביצו (וואו, כל הכבוד ממש), רק דחפו ותקעו את הפלאפונים שלהם בתוך הפנים של פעילי השמאל. זאת פרובוקציה ברורה – אין שום משמעות לצילומי פלאפון של עשרה חיילים/שוטרים שבבירור כל מה שמענין אותם זה להפריע לפעילים ולהסתיר את מה שהם עושים לערבים. ויותר מזה. כשתוקעים לך משהו במרחק חמישה סנטימטר מול הפרצוף זאת היא הפרובוקציה. הם רק חיכו שהפעיל ידחוף את היד שלהם כדי שיוכלו להגיד שהוא תקף אותם.

        הם סרבו להראות צו שמאפשר להם להרחיק מישהו, ובכל זאת דחפו אותם ללא הפסקה.

        זה מה שראיתי בוידאו הזה, לא ניידים ורודים עם חתול.

        • עמית הגיב:

          "לעצם הענין בוידאו – ההתנהגות של החיילים/שוטרים היתה אלימה. בשום מדינה מערבית לא תתקבל התנהגות כזאת של שוטרים."

          אם לדחוף מצלמות לפנים של אנשים זו אלימות אז מעבר קצר על סירטונים ביוטיוב יראה שכל הפעילים שמצלמים הפגנות מהסוג של בילעין משתמשים באלימות, כמעט תמיד אפשר לראות איך הם דוחפים את המצלמות שלהם לפנים ולגוף של החיילים והשוטרים שבאים לפנות אותם.
          אף מדינה מערבית לא תקבל התנהגות כזאת של שוטרים? כן כי מתי יהיה לשוטרים המערביים זמן לזה בין כל הבעיטות והאלות שהם דופקים לפנים של המפגינים.

          • חנן הגיב:

            אשמח לדוגמאות. מצלמות במרחק של כחמישה ס"מ בערך מהפנים של חיילים/שוטרים. בישראל או במקומות אחרים בבקשה.

            • חנן הגיב:

              אני עדיין ממתין, עמית…. "מעבר קצר על סירטונים ביוטיוב…" זה לא צריך להיות מסובך..

              • סער הגיב:

                "ההתנהגות של החיילים/שוטרים היתה אלימה. בשום מדינה מערבית לא תתקבל התנהגות כזאת של שוטרים."

                יש לך מושג כמה הטענה הזאת מגוחכת? היית פעם בהפגנה במדינה מערבית? בעצם, עזוב, על יוטיוב שמעת?

                חשבתי לתת לך קישור לסרטון אבל יש כל כך הרבה שקשה לבחור, תנסה לגגל: policeman violence in demonstrations. אזהרה ,בניגוד למה שנראה שאתה חושב לא תראה שם שוטרים מערביים מאופקים שמדברים בנימוס עם המפגינים על תה של אחר הצהריים.

  5. סמולן הגיב:

    הריני להקביל פוסט קלסי של תומר פרסיקו למה שקורה עם יאיר בוידיאו הזה, למעלה.

    ובכן, יאיר עורך את אנשיו להסברה של משהו שהוא בדיוק ההפך ממה שבזכותו הם עלו לשלטון – טוב, לגדולה. למהלך שלו הגיון כפול. ראשית, היות וערכית (או פרשנית) מה שהוא עושה ממש לא מתאים לו ולמצביעיו, הוא נערך להסביר שהמציאות היא, בעצם, מאד שונה ממה שחושבים – ולא כפרשנות, אלא כעובדות פשוטות, שבמקרה אין לו את הזמן לתאר בפירוט(היו מסיבות, בטח). שנית, הוא מודיע לנאמנים שעליהם להתכונן לתקופה של הסתר פנים.

    המידע העובדתי שיאיר מתבסס עליו הוא מטבעו האפיסטמולוגי משהו ייחודי מעט, שאינו זמין לאנשים שאינם שרי-אוצר. אחרת, יאיר המתמודד לכנסת בטח כבר היה יודע ומספר לנו. לפיכך, הוא מבטא את העליה-למעלה. אדם שהיה אחד מאיתנו, ולכן נוכל לסמוך עליו, הפך לשונה-מאיתנו, ויודע עכשיו יותר.

    לפואנטה: לפי תורת הקלפים של פרסיקו, יאיר עושה שימוש ב"קלף השלב הגבוה". אפשר לשער מה יבוא בהמשך. הנה הקישור (המומלץ): http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/534/163.html.

  6. דותן הגיב:

    סך כל החובות גדול (בהרבה) מסך הכסף הקיים.
    כלכלה "יציבה" היא כלכלה שבה כל שנה אנשים לוקחים הלוואות בהיקף גדול יותר משנים קודמות כדי שיהיה מספיק כסף בשביל להחזיר את ההלוואות הקודמות.

    כמובן שכשנערי האוצר החייכניים והפטריוטיים סיפרו את זה למר לפיד היקר הם ניסחו את זה במונחים הרבה יותר מסובכים וקרים ככה שזה לא יישמע כמו משהו בעייתי.

    הכלכלה הנוכחית תקרוס בדיוק כמו שקרה בעבר, כמו שקורה באירופה, וכמו שיקרה ויקרה שוב בארה"ב. השאלה היא רק כמה אנשים יירמסו בדרך, מה יהיה הנזק לסביבה, לכמה מלחמות נצא (כי מלחמה זה גורם צמיחה מצויין, תשאלו כל כלכלן) וכמה שנאה תהיה לנו אחד כלפי השני בגלל המחסור שהבנקים מייצרים.

  7. אלון ק. הגיב:

    הערה קטנה בנוגע למוטיבצית הפרוזבול:
    ביחד עם שמיטת החובות, קיים גם האיסור להלוות בריבית לאחיך היהודי. אם מדובר באינו-אחיך שאינו יהודי, מותר גם מותר לך להלוות לו בריבית, אבל אז גם שמיטת החובות לא חלה עליו.
    כך שהטענה שלמעמד המלווים היהודים היה אינטרס לבטל את השמיטה כדי להמשיך להרוויח ושהלל חבר אליהם היא.. בעייתית משהו.

  8. יותם הגיב:

    מה שיאיר באמת לא מספר לנו, הוא שהשיטה המוניטארית הנוכחית, שבה כסף חדש חייב להיכנס למערכת כחוב ושבה השיעבוד לחוב וקיומו של חוב הוא עניין מובנה ומכוון, היא-היא השטן הגדול, היא מה שנותן לבנקאי הצללים את כוחם האדיר.
    אפשר לקרוא עוד פה: http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/p/blog-page_29.html
    השורה התחתונה היא שבורות ודיס-אינפורמציה מכוונת מאפשרת לבנקאים לשדוד את האנושות כבר יותר משלוש מאות שנים. אם יאיר לפיד היה אפילו עשירית ממה שהוא אומר שהוא, הוא לא היה מפסיק לדבר על המערכת המוניטארית מהבוקר עד הערב. תראו את בפה גרילו, בשביל להבין איך נראה מי שבאמת מפנה את האש אל החזקים באמת.

    • אלכס ז. הגיב:

      היא גם זאת שמאפשרת השקעה וצמיחה מואצת של כל תחומי הכלכלה, מה שבתורו הביא לכך שמאז העת החדשה רמת החיים מטפסת בקצב מסחרר.

      • מני זהבי הגיב:

        אתה יודע מה קורה כששותים יותר מדי תרופה, לא?
        הנגשת הלוואות פתרה בעיות מסוימות, זה נכון. כעת השאלה היא האם התועלת שלה עדיין גדולה יותר מהנזק. אני לא בטוח.

        • אלכס ז. הגיב:

          אתה לא היחיד – זה נושא לדיון אקדמי מעמיק. אבל הכלכלנים הבכירים – האנשים שבכל זאת מבינים את עולם הכלכלה טוב יותר מכל מהפכן בשקל – חושבים שבינתיים הפתרון הטוב ביותר הוא רגולטורי. הויכוח הוא על רמת הרגולציה ואופייה, כאשר אפילו כלכלנים ימנים תומכים ברגולציה מסוימת (לליברטאנים ומעריצי עקומת לאפר אין שום יסודות מחקריים).

          מה שמעצבן אותי זה הרעיונות הקיצונים שמוצעים כתרופות פלא, כאשר אין מאחוריהם שום מחקר ואפילו במבט שטחי אפשר לראות עד כמה ההצעות שלהם רעות יותר מהמצב הנוכחי.

          • סתם אחד /האחד הגיב:

            השמשבר הנוכחי הוא תוצאה של כלכלנים ,מי שמנהל את את העולם בשנים האחרונות הם כלכלנים ,אם הבנקים היו מבצעים את מה שהם אמורים לבצע ,כלומר הלוואות ופקדונות ללא השקעות.בנגזרים למניהם המשבר לא היה נוצר בכלל ,הבעייה בכל העולם שמי ששולט אבמשרדי האוצר הם אנשי פינננסים שלא מיצרים לא כלום ולא אנשי תעשיה .

            • מני זהבי הגיב:

              אני לא יודע אם זו בעיה של חתול ששומר על השמנת או בעיה של ביצה ותרנגולת.
              מאז שנות ה-80 המוקדמות, היקף האשראי בעולם, במיוחד במדינות המערב, גדל באופן חד. גם הייצור גדל, אבל הבעיה היא שהגידול בהיקפי האשראי עוקף את הייצור כמו שמכונית BMW עוקפת רוכב אופניים. יחד עם זאת, הגידול בהיקפי האשראי נסמך על אמון המשקיעים בכך שהגידול בייצור ימשיך בקצב שאינו נמוך מהקצב הנוכחי. על מה האמון הזה מבוסס, אלוהים יודע. ככל הנראה, בועת האשראי המערבית תתפוצץ בעתיד הלא-רחוק, אם איזשהו מבוגר אחראי לא ידאג לכווץ אותה קודם באופן מלאכותי. הבעיה היא שמבוגר אחראי כזה בינתיים אינו נראה באופק. והנגזרים הפיננסיים למיניהם? עוד ביטוי מסוים של בועת האשראי, אולי המזיק ביותר שלה, אבל סך הכל סימפטום של בעיה כללית יותר.

            • מני זהבי הגיב:

              א-פרו-פו ההבדל בין תעשיינים לפיננסיירים, היום כבר לא כ"כ ברור מיהו מי.
              מנכ"ל של חברה המייצרת אפליקציה שמאפשרת ללקוח לסחור בבורסה מהטלפון הנייד שלו הוא תעשיין או איש פיננסים?
              ומנכ"ל של חברה המייצרת אפליקציה אחרת, שמאפשרת ללקוח לקלוט שידורי טלוויזיה בטלפון הנייד?

    • An Cat Dubh הגיב:

      דוקא מתברר שהוא כן אומר:
      http://www.youtube.com/watch?v=1DcboyuBQ1o

  9. nachum הגיב:

    אחראי לרציחתם על רצח דתי של אלפי מבני עמו 2x typos

  10. אלכס ז. הגיב:

    כמה מילים על peer to peer lending (כי אני מעדיף לשכוח שקראתי את השטויות שלך על שנת שמיטה):

    בשיטה הזאת רק המקושרים והעמידים (יחסית) יכולים למצוא מימון. אם אין לך חברים, אם אין לך נוכחות ברשת, אם כל קבוצות ההתייחסות שלך הן עניות מדי, אם אתה לא פופולרי מכל סיבה שהיא (מי אמר שמאלני ולא קיבל?) אתה לא תקבל אפילו גרוש.
    וזה מבלי להכנס לבעיות המשפטיות והחברתיות שכרוחות בקישוש נדבות מאנשים קרובים פחות או יותר.

    אתה למעשה נכשל בדיוק כמו לפיד:
    אתה חושב שאם השיטה מתאימה לך ולאנשים שאתה מכיר (בלוגרים שיש להם במה וקבוצת תומכים), אז היא טובה לכולם. לא כך הוא.

    • מני זהבי הגיב:

      אמן. את אותם דברים, בערך, אמרתי למישהו לפני כמה שנים כשהיה נראה שהצטרפות לקבוצת רכישה היא הדרך היחידה לקנות דירה במחיר שלא יפשוט ממך את העור (מאז גם זה כנראה כבר לא עובד).

  11. אני לא משוכנע שמדובר בחלון בעייתי של שלושה-ארבעה חודשים בלבד. בימים ההם במיוחד אפשר היה למשוך הלוואה הרבה יותר. להתחמק, למשוך… עד שמגיעה השמיטה.

  12. Gig_op הגיב:

    סליחה, אבל המשפט הבא מגרד את סף הקריאות-
    "לא, אני לא מדבר על רצח השוטר המצרי והעלמת הגופה שלו בחול, פעולה שבעיני היא התנגדות לגיטימית למשטר דיכוי אבל שמערכת ה-Hasbara היתה ממהרת לגנות אותה כסוג חדש של טרור – האחרון שהם המציאו הוא "טרור עממי", לתיאור השלכת אבנים – אילו השוטר המחוסל היה שוטר ישראלי ולא מצרי."

  13. נעה הגיב:

    מתקבל הרושם שלפיד הולך להיות הנושא החם בתכניות ההצחקה.
    הוא קרא על משה לכבוד הפסח?
    הוא משווה את עצמו לבחיר אלוהים?

    ואולי הוא התכוון בכלל לעשר המכות?

    אני מודה ומתווודה – הבחור טיפש והצליח עד היום להסתיר את זה מני (לא שחשבתי אותו לגאון).

    זה מקרה אקוטי של פוליטיקאי שצריך יחצן תורן שיהיה דבוק אליו בלי לעזוב אותו לשנייה.

    וכן התפרסמו 79 שמות מתוך נותני הערבות ("מפלגה בהנפקה" של גורביץ כאן בבלוג).

    תאווה לחיך הרשימה הזאת ולא פלא שהוסתרה היטב לפני הבחירות.

    • נעה הגיב:

      וסליחה שכחתי להפנות
      http://on-the-left-side.org.il/?p=7124
      "תמונת הפיננסים בעולם".

      נתונים על תמונת המקרו של שיטת האשראי שיוסי מתאר כאן, אבל בהיקף מבהיל.
      אכן כדאי להתכונן לצנע, אבל לא מהסוג שמשה יהיר מתכנן.
      מדינה קטנה אחראית צריכה להתחיל לאגור – מזון, מים, דלק, תרופות וכל כיו"ב.

  14. אבי הגיב:

    חח, גם אותי הוא הפתיע עם הסרטון הזה
    "קראתי את התנ"ך"
    עלק
    ועוד להשוות למשה רבנו, מצחיק הלפיד הזה
    יש עתיד (?)
    🙂

  15. יניב הגיב:

    מי שתומך ברצח שוטרים של "משטר דיכוי", מי שתומך ברצח מכל סוג שהוא, הוא בן-אדם לא מוסרי. מאוכזב מיוסי.

    • An Cat Dubh הגיב:

      אתה מתכון לשוטר שהכניס מכות לעבד סתם?

    • וואלה. אז מי שתומך בחיסול הכובש הנאצי – או הצרפתי באלג'יר, או הבריטי בפלסטינה, או הבלגי בקונגו, או… – ומעדיף את המשך הכיבוש והשעבוד של בני עמו הוא אדם לא מוסרי. הבנתי אותך.

      • יניב הגיב:

        אין לי מושג מהסיפור המקראי, והוא ממש לא מעניין אותי. אולי זאת הבעיה שלי, כי אין לי את הקונטקסט. אז שאלה כדי להבהיר את עמדתך: אם פלסטיני יורה מטווח אפס בשוטר ישראלי, ללא שום התגרות, זה בסדר, מכיוון שהשוטר הוא חלק ממשטר של דיכוי?

  16. נועם א"ס הגיב:

    the situation of the Palestinians in Israel is not new. I don’t agree with the [Israeli] left’s description that we are moving from a democratic to a fascist state. It is a gradual continuation of long-standing policies that confiscated my land; that discriminate against me; and that refuse to recognize me as an equal citizen and as one of the owners of this homeland.
    The problem is not simply the terms of citizenship: We want to be equal to the Jews, but also, as the indigenous people, this homeland belongs to us. I want to be equal not because I immigrated or because I’m a citizen. Primarily I want to be equal because it is my homeland and nobody has the right to take it away. And when I ask for this kind of equality, not as an immigrant but as a member of the indigenous people, as the owner of this land, then I am already making a compromise, making a huge compromise. In this context, just asking for equality with the Jews is a compromise.
    But there is also something new, something that really changed in the nature of the racism and discrimination. Earlier, the racism and discrimination were inherent in policies that were part of Israel’s liberal and democratic discourse.
    The state really believed it could be Jewish and democratic, and defended Israel as though there was no contradiction between the values of Jewishness and democracy. When many years ago my party [the National Democratic Assembly] started pointing out that there was a contradiction between the two, its arguments seemed to many to be dangerous. We found ourselves defined as a “strategic threat.” Israelis and the world would say: What’s the contradiction? Others – the Shin Bet, the domestic intelligence service, and mainstream politicians – would say that this undermines Israel as a “Jewish and democratic state.”
    Now, even Israeli policy-makers understand the problem. These [anti-democratic] laws have forced some of the Knesset members to say, “If there’s a contradiction between Jewish values and democratic values, we prefer the Jewish values.” Now it’s not even a question of which value they prefer, it’s clear they prefer to be Jewish over being democratic.
    Now, this is a new reality, not just a continuation of the [old] policies of racism and Judaization. Israeli Jews don’t hesitate now to say “We prefer the Jewish values,” and they are willing to use these values to justify discrimination, racism and treating Palestinian citizens as a strategic threat.
    Because, if Jewish values are at the core of policy – and this obsession with the Jewishness of the state is part of a new political culture – and we are not Jewish, and we will not give up our rights, then obviously we present not just an alternative view, but something that contradicts the state’s very legitimacy: not the religious aspects, but the political aspects, meaning Zionism. Because Jewishness here means Zionism, not Judaism. It is misleading to talk about a Jewish and democratic state; it is a Zionist state. Because we are challenging these policies, it has become natural to say that our struggle, our very existence, is threatening the state. This is new.

    […]
    At the National Democratic Assembly [known in Hebrew as the Balad party], when we said we stand for a state for all its citizens to end this contradiction, the reaction was: “You are extremists, you are creating a problem that doesn’t exist, this is all very theoretical.” But now it is at the center of the political debate: whether to be more Jewish or to be more democratic.
    Earlier on, when the question was raised, it didn’t seem that our view was legitimate. But this is a legitimate question, and my demand for democracy rather than Zionism or Jewishness is legitimate. It does not make me extremist or nationalistic.
    […]
    Until now, the Zionist left perceived the state as democratic because the laws didn’t harm their rights, and their freedom of expression. And the left didn’t count the Palestinians and the violation of their rights as part of its definition of democracy. If you are democratic, the first question should be how the state treats the Palestinians. This was not the Zionist left’s attitude to democracy: To be a democracy is to be democratic to the liberal, secular, Zionist left. This is how they defined democracy.
    These new laws have started to affect the Zionist left, but still they are defending themselves in the wrong way. They haven’t realized that the psychological, cognitive infrastructure for these fascist laws, apartheid laws, hate laws has been built over the past 63 years of the state. And, that it is they – the left Zionists – who are the real founders of racism.
    […]
    Jonathan Cook: Like the position of Yuval Diskin, the former head of the Shin Bet [the domestic intelligence service] stating that his agency has the right to use undemocratic means to defend democracy.
    Haneen Zoabi: Yes, it was in 2007, under the Olmert government, and [his centrist party] Kadima, which now attacks Netanyahu for being a fascist. But the authorities were already saying we are such a threat in 2007; that they would prosecute us even if we used democratic tools for our struggle. So the new reality is to criminalize our struggle.
    Earlier, the laws were addressed more toward our rights to exist as equal citizens; now the danger is that these laws address our rights of struggle. This is graver because, when you have racism, you have the right to struggle against it. But now there are laws to criminalize the struggle itself. This is the real function of loyalty laws – it is not just an expression of racism, it has a political consequence, and a very dramatic one.
    […]
    Jonathan Cook: I can give you an example: I visited a mitzpe [an exclusively Jewish “look-out” community set up as part of the state’s Judaization campaign in the 1980s] in the Galilee after the Admission Committees Law was passed. What I found interesting was there were some long-standing members of the community saying “I’m disgusted by this law, it makes me angry. I want to protest against it.” And I was thinking, but this has always been the case. Why are you suddenly so angry? The reason wasn’t so much what the law was doing as that now there was a law. They could live with it when the admissions committee made its decisions to stop Arabs from becoming members behind closed doors. But now that there’s a law that says, in effect, Arabs can’t live here, they’re very uncomfortable, they don’t like it.
    […]
    I see how the Knesset members from Kadima and the Labor Party are treating us, and the terminology they use. They never defend us or criticize these laws, or conclude that we must give full rights to Palestinian citizens, or question how Israeli society reached this racist low-point.
    […]
    The mere fact that during our discussion so far I didn’t mention the Palestinian leadership once, and kept speaking about the plans and strategies of the Israelis as if the Israelis play alone, as if there is no other side, reflects the fact that, yes, Israel is playing alone. The Palestinians are not a factor in this story. The debate, instead of being between the Palestinians and the Israelis, is between the Israelis themselves – between Netanyahu and the Zionist left, or Netanyahu and the extremist right. And what about the Palestinians? It is their land, their lives, their freedom. So this is the first part of my answer: we are not a factor.
    Over the last six years Israel has made a lot of unilateral decisions, such as the [West Bank] wall and the Gaza siege. The only thing for which there is a Palestinian partner is security coordination. Well, this should be the last place for Palestinians to be a partner. This is where the Palestinians have adopted the role of facilitators of the occupation on Israel’s behalf.
    Oslo was a fatal strategic mistake with which we [Balad] didn’t agree. You don’t enter negotiations before an agreement about the aims and the framework of the negotiations – that is, the other side should recognize that he is an occupier and that he needs to end the occupation. I cannot enter negotiations with you to see whether, at the end, you’ll accept that you are an occupier, occupying my people and my land, or not. You need to discuss this with yourself. And when you accept that you are, then you can come to me in order to end the occupation.
    This is not, as Netanyahu would put it, “a precondition.” This is the meaning, framework and context of the negotiations. Otherwise it’s a mere reflection of the power relations between the occupier and the occupied.
    In the 1990s the Israelis rethought their strategy because they weren’t benefiting from the occupation as much as they had done. During that period, a calculation of benefits and costs could be made. Over the past six years, even the question of benefits versus costs no longer applies. Now there’s no cost to the occupation. There used to be two kinds of costs: economic and security. When you have the wall and the siege these costs no longer exist.
    […]
    if you have, as Barak described it, a great security coordination, then there’s really no cost. In June 2011, a large headline in Haaretz announced that the Israeli army no longer had wanted-lists. All of them were in prison, most of them handed over by Palestinian Authority security forces to Israel.
    So why end the occupation? Why even enter into negotiations? Not only is there no benefit to signing an agreement, there is also no need to enter into negotiations because Israel has economic stability and security coordination with the Palestinians. You no longer need the Palestinians because you can do it all unilaterally, by yourself.
    This new reality has led the Israelis to feel that there is no need for peace. And anyway, from the beginning, peace was not viewed as a value. Because Oslo didn’t talk about values, it never addressed the problem of my rights as a Palestinian. Rather, from the beginning, Oslo defined my rights as a problem of Israeli security. This is the framework of Oslo. As a result, we lost the terminology of rights and occupation as a violation of rights. What was left was the discussion of benefits and incentives. We lost even these after the wall, and the siege, and the security coordination.
    The consequence for the Palestinians was that we lost the terminology of struggle and resistance. Instead, in the West Bank, it became a matter of “economic peace” and “economic prosperity.” The Palestinians lost the incentive to struggle as the Palestinian elites became the direct beneficiaries of the negotiating process. Netanyahu is only too aware, as is [the Palestinian Authority prime minister] Salam Fayyad, that if Israel gives the Palestinians some economic prosperity and stability, then they’ll have their own calculation to make of the cost of struggle, instead of the cost of occupation.
    So, it’s no longer the occupation that is costing Israel; rather it is the struggle that is costing the Palestinians. And that is a huge difference.
    The second thing is the Gaza siege. It is not just a siege but also a division between the Palestinians. It has hurt Palestinian unity and made the struggle much harder. Now we are entering a new phase with the Arab revolutions. And I think this is a context that will change again.
    […]
    Now we [the Palestinians in Israel] are the issue because you [the Palestinians under occupation] stopped being the issue. Why are these new laws emerging now? Because the Palestinian struggle in the West Bank and Gaza stopped to be a struggle.
    Now there is more time to deal with what’s next: the Palestinians inside Israel. Since the borders are secure, Israel shifts to the issue of identity and the state’s Jewishness. If Israel were preoccupied with the issues of borders and occupation, it wouldn’t have time to deal with issues of Jewishness. It wouldn’t be on the agenda.
    The other aspect of the “Jewishness” demand and the Zionist occupation is that it’s also unifying for Israel – even when faced with the debate between the secular and religious. Netanyahu sees as a greater danger the Jews who do not serve in the military, especially the secular ones. The danger is that there is no longer a willingness to sacrifice, to put the state at the center of one’s life; there is more individualism at the expense of the state and of Zionism. So, from an Israeli-Jewish standpoint, the Jewish identity debate is unifying, and gives meaning to the society’s values: “We must all be nationalist Zionists.”
    […]
    Israel doesn’t want to shift from a Zionist project to a normal state. Because then everything is open to question and democratic values must be respected. Israel wants to preserve the centrality of the Zionist project because that is what most unifies it. If Israel becomes “normal,” is influenced by globalization, and focuses on economic prosperity and individual rights, it will lose its purpose.

    http://www.israeli-occupation.org/2012-01-14/ioa-interview-with-haneen-zoabi-challenge-zionism-demand-equality-and-co-existence/

    • עמית הגיב:

      "as a member of the indigenous people, as the owner of this land.."

      The owner of this land? ללאומנות רומנטית מהמאה ה-19 שכזו אתה קורא שמאל?
      ולא, הפלסטינים אינם "the indigenous people" של הארץ. חמולת זועבי עצמה הגיעה לארץ רק במאה ה-18. העם בעל הקשר העתיק והמתמשך ביותר לארץ הזו שעדיין קיים הוא העם היהודי.

      "But now that there’s a law that says, in effect, Arabs can’t live here, they’re very uncomfortable, they don’t like it."

      שקר פתטי. החוק אומר את ההפך; הוא אוסר אפליה בגלל מוצא אתני והופך אותה לעבירה על החוק.

      באופן כללי, מעניין לראות את ההלנה שלה על כך שאין מאבק אלים שגובה מהישראלים מחיר לכיבוש. העיקר שכאשר וועדת הבחירות תפסול אותה מלרוץ לכנסת בהאשמה שהיא תומכת טרור היא תצעק גזענות ושלא מתייחסים אליה כאזרחית שווה.

      הניתוח שהיא נותנת לשיח הפוליטי הישראלי הוא מפגר; המפלגות השמאל ציוניות, וגם הימין ציוניות, מדברות כולן בפה מלא על שוויון אזרחי לערביי ישראל. השיח היהודי החילוני-דתי הוא לא פאסדה, אלא מאבק על פני המדינה.
      אין פה הפיכה של המדינה לפאשיסטית וגם לא המשכיות של המדינה כפאשיסטית. מעשה, כפי שהסקרים מראים, גם חלק גדול אם לא מירב הפלסטינים אזרחי ישראל מסכימים שמדינת ישראל היא דמוקרטיה.

      גם הניתוח של הפוליטיקה הפלסטינית על ידה הוא דיי מפגר; בתור חברת כנסת ישראלית עם שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש היא אולי לא מצליחה להבין את החשיבות של התכניות הכלכליות של סלאם פיאד עבור הפלסטינים בשטחים. אבל סקר שפורסם לאחרונה על ידי מכון מחקר פלסטיני ששאל את האוכלוסייה הפלסטינית בגדה ובעזה מהן הבעיה הכי חשובה עבורם; רוב גדול הציבור את הבעיות הכלכליות לפני הכיבוש הישראלי. מה לעשות, בתור לאומנית רומנטית שחייה טוב אולי היא לא מצליחה להבין זאת, אך הקיום הכלכלי היום יומי חשוב למירב האוכלוסייה הפלסטינית לא פחות ואולי יותר מאשר אידיאלים לאומניים. עבור האוכלוסייה הפלסטינית, העובדה שאין יותר "מבוקשים" ברשימות של הצבא הישראלי זה לא חדשות רעות בהכרח, כי זה אומר שיהיו פחות פשיטות לילות לערים הפלסטיניות. בשביל האוכלוסייה הפלסטינית, העובדה שיש יציבות ביטחונית שמסופקת בעיקר על ידי צה"ל וגם על ידי שיתוף הפעולה בין צה"ל לרשות זה דווקא עובדה טובה יחסית; זה אומר שההתכתשויות והסבל של האינתיפאדה השניה לא יחזרו. גם את זה כנראה שיהיה קשה למהגרת מסמפטת הטרור הלאומנית בת המעמד הגבוה חנין זועבי להבין.

  17. יאיר לפיד לא הולך לעשות רשימה ארוכה שפירסמת, הוא רק הולך לעשות את מה שאומרים לו אחיו מכיני הרשימה ואחיו מכתיבי הרשימה.

    השאלה המנקרת היא, מדוע יובל שטייניץ וממשלת ביבי ויתרו על 34 מיליארד דולר, כדי לחסוך לעצמה הוצאה של 3 מיליארד דולר, הוצאות ההקמה המדווחות בתקשורת?

  18. מני זהבי הגיב:

    עוד מפניני יאיר לפיד:

    'בפוסט הציורי הנוכחי התנסח לפיד כי הוא ואנשיו באוצר שוקלים כיצד לסייע לאותן משפחות ש"מרוויחים ביחד קצת יותר מעשרים אלף שקל בחודש. יש להם דירה והם נוסעים פעם בשנתיים לחו"ל, אבל אין להם שום סיכוי לקנות בעתיד דירה לאחד משלושת הילדים שלהם".'
    (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3598998,00.html?dcRef=ynet)

    אלוהים, האם האיש הזה באמת לא מבין עד כמה הוא מגוחך?

    • מני זהבי הגיב:

      קריאת פיד הטוויטר של יוסי מעלה מחשבות נוגות.
      מי שחושב שהבעיה העיקרית בפוסט המדובר של לפיד היא גובה הסכום הנקוב מפספס כמה היבטים אחרים, חשובים לא פחות, שהופכים את הפוסט ההוא לאידיוטי.

טראקבקים/פינגבקים

  1. ‫השתא בני חורין? בואו לא נסחף‬ | telavivtimes