החברים של ג'ורג'

והמדינה נשרפת

אדם אחד אחראי יותר מכל לתבערה שאוחזת בירושלים: בנימין נתניהו. אי אפשר לומר שלא הזהירו אותנו

“ניסע לחו”ל, ושהמדינה תשרף.”

(שרה נתניהו)

משטרת ישראל פצעה יותר מ-200 פלסטינים אתמול, בשורה של התגרויות שמטרהן המעשית אם לא המוצהרת היא להבעיר את העיר. הפירומן האחראי הוא בנימין נתניהו.

הדברים פשוטים ויגעים וצפויים מראש. לפני שלושה ימים העניק הנשיא את המנדט להרכבת הממשלה ליאיר לפיד. כדי להרכיב ממשלה, לפיד יצטרך את הסיוע של המפלגות הפלסטיניות. נתניהו החליט לעשות כל מה שהוא יכול כדי שלפיד לא יוכל לקבל את הסיוע הזה מבלי להיראות כבוגד – ובו זמנית, להקשות על המפלגות הפלסטיניות להכנס לממשלה מבלי להיתפס בעצמן כבוגדות בציבור שלהן. כמובן, העובדה שהאירועים בירושלים מורידים את האסון המזעזע במירון מסדר היום – הוא היה רק לפני שבוע – היא בונוס. נתניהו מאד לא רוצה שנזכור אותו.

יש בירושלים כמה גזרות בוערות. נתחיל בכמה מילים קצרות על שייח’ ג’ראח. מה שקורה שם הוא המשכה של הנכבה באמצעים אחרים. על פי חוקי עוול שהעבירה מדינת ישראל (הבולט שבהם, לענייננו, הוא חוק מנהל הסדרי משפט 1970), יהודים יכולים לתבוע נכסים שהיו שייכים ליהודים לפני 1948 במזרח ירושלים, אבל פלסטינים אינם יכולים לדרוש את הרכוש שישראל תפסה במהלך 1948 ואחריה. הנה, יועץ משפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן יאיר, אומר את זה בעצמו. המשמעות היא שפלסטינים שקיבלו רכוש יהודי על ידי הממשלה הירדנית אחרי 1948 צפויים לגירוש מבתיהם, שאמורים להיות מועברים לידי עמותות מתנחלים שאף אחד לא יודע עליהן שום דבר, כנראה משום שאם נדע עליהן נגלה שהכסף שמאחוריהן הוא כסף של הציבור הישראלי. המתנחלים, שהגיעו לשייח’ ג’ראח כפי שהם הגיעו ליפו – כדי למרר את חיי התושבים ולהביא לנישולם – מחממים את המקום בעקביות.

לפני כחודש, אחרי שהמשטרה היכתה את ח”כ עופר כסיף, הגעתי להצטרף להפגנה השבועית בשייח’ ג’ראח, שמתקיימת מזה כ-12 שנים. הפעם האחרונה שהייתי שם היתה לפני עשור: ההפגנות אז דעכו משום שהמשטרה קיבלה שכל, ופשוט הפסיקה להגיע להפגנות. אין שוטרים = אין אלימות = אין על מה לדווח. כשהגעתי לשם לפני כחודש, המשטרה נקטה באותה הטקטיקה עצמה: חוץ משני שוטרים עם מצלמות, היא לא היתה שם. התוצאה, שוב: אין על מה לדווח.

אתמול (ו’) בבוקר, נתניהו הגיע להבנות עם איתמר בן גביר: האחרון יפרק את ה”לשכה” שלו בשייח’ ג’ראח (זה היה פשוט מאחז, כמו שה”לשכה” של מיכאל בן ארי בשכונת התקווה היתה מאחז), ובתמורה נתניהו יכניס כוחות גדולים של משטרה לשייח’ ג’ראח עד סוף הרמדאן. ומה קורה כשמכניסים כוחות קלגסים לעיר כבושה? בדיוק מה שחשבתם. השוטרים התחילו בהתקפה על המפגינים בשייח’ ג’ראח, פצעו שני מפגינים ברימוני הלם בכך שהשליכו אותם ישירות על המפגינים, והמשיכו משם לעיר העתיקה.

כך זה נראה (צפו בסרטון, מילים לא יספיקו): קלגס מג”ב מיידה בשעשוע רימון הלם לעבר קבוצה של נשים וילדים.

משם דברים התדרדרו, כפי שנתניהו והשר לבטחון פנים שלו, אוחנה, רצו שהם יתדרדרו. לאורך כל הרמאדן הזה, המשטרה התגרתה והתעמתה עם פלסטינים בשער שכם, מונעת מהתושבים לשבת שם. השב”כ כופף את המשטרה אחרי שבועיים, כשהוא הבין שמה שקורה בירושלים מתחיל להדליק את הגדה, אבל מעל השב”כ נמצא ראש הממשלה הזמני. אתמול המשטרה חזרה בכל הכוח לשער שכם, ומשם היא הסתערה על אל אקצה, כולל הסתערות על המרפאה שם, ואחר כך השליכה רימון הלם לתוך מסגד אל אקצה עצמו.

במקביל, כלי התקשורת היהודים – שלום, טמקא! – הקפידו לדווח על המשטרה שמתעמתת עם “מתפרעים.” אבל המתפרעים היו השוטרים: מה שקרה אתמול היה police riot על פי הספר. עבריין שנמלט מהחוק הסיר את הרסן מעל כוח משטרה שהיה עצבני על כך שריסנו אותו לפני שבועיים.

אז עכשיו המדינה בוערת, והיא תמשיך לבעור. חמאס כבר הודיע שאם ישראל תמשיך את ההתגרויות שלה באל קודס/ירושלים, הוא עשוי להתערב צבאית. חמאס, אחרי הכל, תמיד היה בצד של נתניהו. הם עובדים ביחד יפה מאז 1995. נתניהו, מצידו, מעדיף לתת ויתורים לחמאס מאשר לרשות הפלסטינית – החמאס טוב יותר ל-hasbara.

המשטרה אמורה להיות בשייח’ ג’ראח עוד שבוע. הלילה, יציינו המוסלמים את לילת אל קאדר, אחד הלילות הקדושים ביותר למוסלמים; מחר, יערכו תלמידי ישיבת מרכז הרב צעדת התגרות בירושלים; מחרתיים, יום ירושלים, הוא יום מצעד הדגלים, יום שנתי של עימותים. נתניהו צריך את האש דולקת לשבוע – שבוע אחד, וללפיד לא תוכל להיות ממשלה. ואז נתניהו יישא נאום בקול בריטון ויקרא לאחדות.

ובינתיים אנשים ימותו וייפצעו. על קידוש בלפור. בני משפחת נתניהו כבר הבהירו לנו שמבחינתם, המדינה יכולה להישרף; הגיע הזמן להבהיר להם שאם המדינה תבער, השריפה תאחז קודם כל בהם. מנהיג אופוזיציה אמיתי היה תוקף את נתניהו על חרחור המלחמה הבוטה שלו; אבל לפיד, שתמיד מקבל את עמדת מערכת הבטחון, מיהר לקשקש שהוא “מחזק את כוחות הבטחון [… ] מדינת ישראל לא תאפשר לאלימות להשתולל בתוכה ובטח לא לארגוני טרור לאיים עליה. מי שרוצה לפגוע בנו צריך לדעת שהוא ישלם מחיר כבד מאד.” כאילו האלימות לא התחילה על ידי ישראל, כאילו רימוני הלם ורימוני גז אינם אלימות, כאילו הוא באמת לא מבין מה קורה פה. והאמת, זה יאיר לפיד. יכול להיות שהוא לא מבין – או, אם הוא מבין, שהוא מבועת מהאפשרות להתייצב מול “כוחות הבטחון”, גם כשהם עורכים פרעות.

ובכל הרצינות, אם המרכז הציוני רוצה לשחק בחיילים, אולי הגיע הזמן שהמפלגות הפלסטיניות יבהירו שככה לא תהיה לו ממשלה. אם לפיד ממהר לתמוך בהשלכת רימוני הלם על ילדים, אז שיחפש את החברים שלו. אחרי הכל, נתניהו אחראי לבערה, אבל לפיד אחראי לתגובות שלו.

הצד החיובי בכל זה הוא שהפעם, ישראל מתחילה לשלם מחיר על מה שלפני שנתיים היה נתפס כהתנהלות שגרתית: שייח’ ג’ראח התפרסמה בעולם כולו, ויש קריאות בינלאומיות לסולידריות איתה. אירלנד העלתה את נושא שייח’ ג’ראח לדיון במועצת הבטחון. לאט לאט, ישראל מתחילה לשלם מחיר על משטר האפרטהייד שלה – ויש לקוות שהיא תמשיך לשלם כאלה, עד רדתה.

הערה אישית: אני מנסה לשמור על קצב כתיבה של פעם בשבוע, אבל שלושת השבועות האחרונים היו מלאים כל כך בברברת וקשקשת סביב נתניהו, שפשוט לא עמד לי הכוח. עמכם הסליחה.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

תמונה: מתנחלים מסמנים טריטוריה

settlers' territorial marks

שייח’ ג’ראח, שלשום.

(יוסי גורביץ)

 

השארו בבית, כבשים

משטרת ירושלים – אותה משטרה שמעסיקה את דורון זהבי ("קפטן ג'ורג'") הידוע לשמצה בתור "יועץ לענייני ערבים" – ממשיכה בנסיונותיה להטיל אימה על המפגינים בשייח' ג'ראח, ולדכא הפגנות חוקיות לחלוטין. היום, אגב, נכח רק שוטר אחד בהפגנה, שסירב לומר מה קרה להיערכות המסיבית הרגילה של המשטרה. ההפגנה עברה ללא כל אלימות. אולי זה מה שצריך לעשות תמיד: לסלק את השוטרים מהמקום.

לאחר שבשבוע שעבר הגיעו הקלגסים עם מסכות סקי וללא תגים, כדי שיוכלו להפעיל אלימות ללא חשש זיהוי, זימנה המשטרה השבוע קבוצה של פעילים לחקירה. שרה בנינגה, אחת ממנהיגות התנועה, נחקרה בחשד לביצוע שתי עבירות: הסתה וחתרנות. סעיף ההסתה הופעל, משום שלאחרונה נשאה בנינגה נאום בכנס ג'יי סטריט ובו קראה לסולידריות עם המפגינים במצרים. כנראה שמבחינת משטרת ישראל, אם אתה מתנגד למשטרים רודניים תומכי ישראל, זו סיבה לחקירה.

שרה בנינגה בשייח' ג'ראח, היום.

הסעיף השני היה מטריד יותר. בנינגה הואשמה בחתרנות, משום שבמהלך ההפגנות בשייח' ג'ראח היא השמיעה קריאות בגנות המתנחלים וההתנחלויות, וכינתה אותם "גנבים". כלומר, לדברי משטרת דורון זהבי, אם אתה מעז לומר שהמתנחלים יושבים על אדמות גזולות, אתה עושה מעשה חתרני. החקירה של בנינגה לא היתה מקרה בודד: פעילים אחרים בשייח' ג'ראח דיווחו על חקירות דומות.

עכשיו, ספק גדול אם החקירות הללו יבשילו לכדי כתב אישום. ואם הן יגיעו לכדי כך, סביר להניח – בהתחשב בהיסטוריה של פעילות המשטרה נגד ההפגנות שם – שבית המשפט יזרוק את ההאשמות מכל המדרגות. אבל בינתיים שורה של אנשים ילמדו לקח: שאם הם ינקטו פעולה פוליטית שאיננה נושאת חן בעיני השלטונות, יבולע להם רע. זמנם יבוזבז, הם יצטרכו להיחקר, אולי יצטרכו לשכור עורכי דין, וכל אימתו של ההליך המשפטי תרחף עליהם – הכל בגלל שניצלו את זכותם החוקית להתנגד לפעילות המשטר, זכות שבתי המשפט הגנו עליה פעם אחר פעם ונזפו במשטרה בעקביות על הפרתה.

משטרת דורון זהבי, שמנסה בעקביות לשבור את ההפגנות ומתייצבת בעקביות לצד המתנחלים, מנסה לעודד כאן את היצר הבסיסי של האזרח: לא להתנגד. עצם ההגעה להפגנה היא טרחה. צריך לצאת מהבית, לנסוע ליעד שלעתים הוא רחוק, וכל זה עבור מטרה שספק אם תושג. אם מוסיפים לכל זה את הפחד ממעצר, את הידיעה שלמשטרה אין בעיה לעצור אנשים, פעם אחר פעם, ולהתעלם בבוז מנזיפות בית המשפט (מתי יועמד מפקד המשטרה במקום לדין על בזיון בית המשפט?), את העובדה שפתיחת תיק פלילי פירושה אובדן היכולת לקבל תעודת יושר ואת העובדה שכמעט אי אפשר לסגור תיק פלילי, מובן מה מנסים שוטרי דורון זהבי לעשות: להרתיע אנשים מלנצל את זכותם החוקית.

זכות שלא עומדים עליה, אובדת. דורון זהבי, יועץ למשטרת ירושלים, מבין בשלילת זכויות אדם יותר מרוב מוחלט של תושבי ישראל. אם תצליח המשטרה לשבור את המפגינים בשייח' ג'ראח, זה יהיה אות לישראלים שעדיין אכפת להם מספיק כדי לצאת מהבית שאין טעם, שהחוק ובתי המשפט לא יכולים להגן עליהם מפני הקלגסת. וזו סיבה טובה מספיק להגיע להפגנה הבאה. למעשה, זו סיבה טובה מספיק לפרק את משטרת ירושלים, כגוף שמסכן אקטיבית את הדמוקרטיה הישראלית. לא שזה יקרה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק". תמונות מההפגנה היום אפשר לראות כאן.)

הערה מנהלתית: הבוקר התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול, ואני רוצה להודות בזאת לתורם – כמו גם למפגינה שהגישה לי טבק כתרומה בשייח' ג'ראח.

(יוסי גורביץ)

תמונה: צופים

watchers II

שייח’ ג’ראח, היום. לא היתה כמעט נוכחות משטרתית, ועל כן גם לא היתה אלימות.

(יוסי גורביץ)

 

חמושים רעולי פנים

אלימות חריגה נרשמה בסוף השבוע בשייח ג'ראח, לאחר שעשרות שוטרים רעולי פנים ונטולי תגים הסתערו על המפגינים ועצרו שלושה מהם. כך דיווחו הפעילי משייח' ג'ראח, שבעקביות המידע שהם מוסרים אמין יותר מזה של המשטרה.

לשוטרים היתה סיבה טובה להסתיר את זהותם: קיים סיכוי יותר מסביר שהם עוברים על החוק. חוקיותה של ההפגנה בשייח' ג'ראח הוכרה על ידי בתי המשפט לא פעם ולא פעמיים, ולאחרונה זרק השופט משה דרורי – כן, ההוא – את המשטרה מכל המדרגות, כשניסתה להביא למעצר ללא עילה של הפעילים. בין השאר, ניסתה המשטרה לטעון שמדובר בהפגנה בלתי חוקית, למרות שהיו בה פחות מ-50 מפגינים והפגנה כזו איננה מצריכה רשיון. דרורי כתב אז ש"חבל שבא כוח המשטרה, המייצג את המדינה, אינו פוסע בנתיב שנקבע בפסיקה. תנועת הסולידריות תוכל להמשיך ולהפגין ללא כל הפרעה, כאשר המשטרה, לאחר שתפנים את האמור בהחלטה זו, תסייע להם להפגין בכל עת שיחפצו. כשיידרש אישור ברישיון היא תפעיל שיקול דעת במגמה חיובית שתאפשר גם אסיפות ותהלוכות כאלה".

אנשים רעולי פנים הם, מדרך הטבע, אנשים שלא מוכנים לחשוף את זהותם. לעיתים אלה אנשי כוחות מיוחדים, שהחשאיות היא חלק מההילה שלהם; לעיתים קרובות הרבה יותר אלו מורדים או פושעים, שעושים זאת כדי להקשות על רשויות החוק לזהותם ולהביאם לדין. במקרה שלפנינו, קשה להמנע מהמסקנה שהשוטרים התנהלו כמו פושעים.

שוטרים אמורים להיות ניתנים לזיהוי. זה חלק מהבלמים שאנחנו שמים על כוחם להרע ולהשחית, כוח שהיה מוכר לכל מי שטרח לחשוב על ענייני מדינה מאז "מי ישמור על השומרים" של אפלטון, שהכיר כבר ב"המדינה" שכאן נקודת התורפה שלה (ומצא לה את הצולע שבפתרונות: השומרים ישמרו על עצמם). כששוטר מסיר את התג שלו, או מסתיר את פניו, הוא מעיד שבכוונתו לעבור על החוק, תוך ניצול הסמכות שמעניק לו החוק. כפי שאפשר לראות מהתמונה משמאל, שצולמה ב-12.11.10, שוטרים בשייח' ג'ראח שמסתובבים בלי תגי זיהוי הם דבר נפוץ למדי.

מן הראוי לציין שישראל סלחנית, סלחנית מאד, כלפי שוטרים כאלה. רק לעיתים נדירות מאד, שוטרים אלימים מוצאים את עצמם עומדים לדין. משטרת ישראל, שכפי שהעיר השופט דרורי עצרה אנשים בניגוד לחוק למרות שהיא היתה צריכה לדעת שהם מפירים פסקי דין בני 30 של בית המשפט העליון, לא שילמה על כך כל מחיר. לעיתים קרובות, אנחנו מוצאים ששוטרים שיקרו בבית המשפט – והם לא עומדים לדין על עדות שקר, אלא חוזרים לתפקידם כאילו כלום לא קרה, כדי שיוכלו לנצל לרעה שוב את הכוח שניתן להם.untagged policemen

במקרה של שייח' ג'ראח, כל הבעיות הללו מתמזגות עם בעיה נוספת: העובדה שמדובר במשטרה מוטה פוליטית. מפקדי המשטרה במחוז התארחו אצל המתנחלים וחגגו אצלם, והם אימצו את השפה של המתנחלים בהתייחסות למקום ("שכונת שמעון הצדיק"). העובדה שהם עברו על החלטות בית המשפט שההפגנות הן חוקיות, פעם אחר פעם, מעידה על כך שלפני שהם שוטרים, הם קודם כל יהודים לאומנים. למותר לציין שהפגנות מתנחלים בשייח' ג'ראח ובמקומות אחרים בירושלים לא זוכות לטיפול דומה.

או, כמו שתוארה משטרת ירושלים על ידי חיים חפר בשנות השמונים, "משטרת כ"ך". מסתבר שדברים לא משתנים הרבה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: במצרים, מתחילה חקירה כנגד מובארק וחבר מושחתיו כדי לברר למה, בעצם, מכרו לישראל גז במחיר נמוך יותר מכפי שהם מוכרים אותו למדינות אחרות – ולמצרים עצמם. בישראל, הסיכוי שתפתח חקירה כנגד יוסי מימן וחבר מרעיו, שהיו – על פי הטענות המצריות – מעורבים בעסקת שוחד, אפסי. זוכרים איך מכרו לנו את מימן כרב מג כלכלי, בשל ההצלחה שלו בביצוע העסקה עם המצרים? זוכרים איך הוא הזיז הצידה שר תשתיות – יוסי פריצקי – כשזה רצה לחתום על עסקת גז עם חברה בריטית? שמתם לב איך בדיוק דווקא עכשיו, כשהגז המצרי הופסק, חלה פתאום תקלה באסדה של ים תטיס, קרי יצחק תשובה? אין מה לומר, צירוף מקרים משונה מאד. אולי הגיע הזמן להלאים את הגז; נראה לי שהמהלך הזה יוריד משמעותית את מספר ה"תקלות".

(יוסי גורביץ)