החברים של ג'ורג'

אחת ההפתעות של מערכת הבחירות הנוכחית הוא נפתלי בנט, האיש עם כיפת העבריין המוצנעת, כזו שמיועדת לצופה בו לפקפק אם הוא אכן דתי. הסיבה להצלחה המשוערת הזו – כזכור, סקרים הם רק הערכה – היא פשוטה: בנט משתמש באסטרטג השיווק הפוליטי המוביל בישראל, משה קלוגהפט.

אתם עשויים לזכור את קלוגהפט כמי שהקפיץ לתודעה את "אם תרצו." השיטה שלו מאד פשוטה: אם אתה רוצה לקדם את הרעיון של ארץ ישראל השלמה, דבר על הכל חוץ מזה. הציבור אלרגי לרעיון. במקום זה, עטוף את הלקוח שלך במעטה נוצץ, שמושך ככל היותר אנשי מרכז, תוך הצנעת כל מה שעשוי לגרום למצביע או התומך הפוטנציאלי להבין שהוא קונה נחש בשק.

ראו את הפרסומות של "הבית היהודי": הן מתמקדות בדמותו של בנט. כל כך מתמקדות בו, שהפתק של המפלגה נושא את הכיתוב "בראשות נפתלי בנט." שיא כזה של נרקיסיזם שמור בדרך כלל למפלגות הגדולות בלבד, וזו דרכו של בנט לאותת שהוא יביא את מפלגתו למקום השני בגודלה בכנסת. אולי הוא היה יורד מהרעיון אם היה זוכר שהראשון שהשתמש בשטיק הזה היה יצחק רבין, בבחירות 1992. במפלגה של בנט, בית התליין, מעדיפים שלא להזכיר את החבל הזה.

בנט מצולם, כאמור, עם כיפה מוצנעת. ×›×›×” לא מפחידים חילונים. הוא מגולח ולא נראה כמו מתנחל. רשימת התפקידים שמילא – קצין בכמה יחידות מיוחדות, מנכ"ל (איך קיבל את ×”×’'וב? לא ברור) בחברת הייטק שהגשימה את החלום הישראלי ומכרה את עצמה – מככבת בכל מקום. רק תפקיד אחד בקריירה של בנט לא מוזכר: מנכ"ל מועצת יש"×¢. לגוף ×”×–×”, ידע בנט כבר כשהקים את "ישראל שלי", יש מוניטין שלילי כמעט כמו ×–×” של הכת הסיינטולוגית; צריך להחביא אותו. דרכי הרמיה לא מופנות רק כלפי חילונים טיפשים ואנשי מרכז תמימים: באופן חריג, קנס השופט רובינשטיין את הבית היהודי ב-72 אלף ₪ – סכום שיא – משום שזו, כמצוות קלוגהפט יש להניח, ניסתה למסמס את ההוראה של ועדת הבחירות המרכזית להסיר את השלטים שמראים את תמונתו של בנט יחד עם זו של נתניהו.

המטרה של התרגיל הזה פשוטה למדי: להבטיח למצביעי ליכוד שנמאס להם מהמנהיג שדפק אותם, ושלא רואים את עצמם מצביעים לרשימה שמורכבת בחלקה הגדול מאנשי ליברמן (האם עדיין מותר לומר שזו תוצאה של שנאת המהגרים הרוסים הרווחת בקרב יוצאי ארצות האיסלם, זו שאריה דרעי רוכב עליה?), שהם יכולים לסמוך על בנט. הוא עם נתניהו. הוא לא ימכור אותם לשמאל. סביר להניח שאם התרגיל הזה יכניס לבנט עוד מנדט, ה-72 אלף האלה יהיו שווים לו.

הבעיה בקמפיין הצבעוני הזה הוא שהוא כטיח על קברות מתים: גירוד קל מגלה את הגועל והצחנה שהוא מסתיר אך בקושי. לבנט קרתה תקלה: יגאל עמיר, אולי האסטרטג הפוליטי המוצלח ביותר של 20 השנים האחרונות, הביע בו תמיכה. בנט מיהר להתנער ממנו, ייאמר לשבחו – במילייה של הבית היהודי, זה לא מובן מאליו – אבל התמיכה של עמיר בבנט אומרת דרשני. אין ספק שבנט יקדם את הערכים של עמיר בצורה הטובה ביותר, כמובן תוך דיבור בלתי פוסק על דברים אחרים. הציפוי הדק של בנט לא מספיק כדי להסתיר את העובדה שמס' 13 ברשימה שלו, הלל הורוביץ, תומך בשחרור חברי מחתרת בת עין (שכזכור, ניסו לפוצץ בית ספר לבנות), ובהדרת נשים. התגובה של הבית היהודי היתה קלוגהפטית להפליא: הוא שלח את הכתבים לברר מה אמרו פעם חברי כנסת עתידיים של מפלגות אחרות. אוי לבנט אם יתנער מהורוביץ.

המקרה של ג'רמי גימפל מעניין. הלז, שנמצא במקום ה-14 ברשימת הבית היהודי – שנחשב ריאלי על פי חלק מהסקרים – נתפס כשהוא מפנטז בפומבי על פיצוץ המסגדים בחראם א שריף והקמת בית המקדש היהודי במקומו. בנט היה כאן בבעיה. מצד אחד, הוא לא יכול להתנער מגימפל: הפנטזיה שלו מקובלת מאד בחוגי הכיפות הסרוגות, ולא רק שם. רונן שובל, חילוני לכאורה ומועמד לשעבר של הבית היהודי, אמר בעדותו שציטטתי בהרחבה אמש שאהוד ברק הוא "אנטי ציוני במשתמע" משום שהוא "ויתר על הר הבית" (עמ' 23 בפרוטוקול.) איך הר הבית, שהציונות המדינית התנערה ממנו במפגיע וניסתה להעמיד פנים שהוא לא שם, הפך לכזה שבלעדיו אתה "אנטי ציוני"? לשובל הפתרונות. אבל בנט, כמו שובל, לא יכול "לוותר על הר הבית", כלומר על השאיפה לפוצץ את המסגדים ולבנות שם את המקדש השלישי. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא הודיע שהוא "גאה בג'רמי גימפל", כדי לכסות את האגף הימני שלו, ואז חזר לטקטיקה הקלוגהפטית, ושלח את הכתבים לברר מה אמרה פעם מירב מיכאלי, כאילו שיש סימטריה בין הריסת המסגדים – ובהתאם, הכרזת מלחמה על כל העולם המוסלמי – ובין קריאה שלא לשלוח את הילדים לצבא. בעולם המוסרי של בנט, שבו אנחנו צריכים כל חתיכת בשר תותחים אפשרית כדי לנהל את המלחמה האמורה מול העולם המוסלמי, כנראה שיש סימטריה.

הבית היהודי, אם כן, גם בהנהגת בנט, תומך – גאה! – במי שרוצה לפוצץ את המסגדים. מה שפעם היה פנטזיה פרועה של כמה הזויים מהמחתרת היהודית, הפך תחת בנט לאידיאולוגיה רשמית. בנט עוד לא נבחר, וכבר הראה לנו שהוא לא יכול להתנער מהפלגים הקיצוניים של המפלגה שלו.

אם אכן התנער מהם אי פעם. הורוביץ הוא חבר באיחוד הלאומי, המפלגה שהיתה קיצונית מדי לממשלת נתניהו וישבה באופוזיציה. בנט איחד בין שתי התנועות. מי שיסתכל על המצע של הבית היהודי וזה של האיחוד הלאומי, יופתע לגלות שהם זהים, כמעט מילה במילה (זה של הבית היהודי מכיל פסקה נוספת, זה של האיחוד הלאומי משמיט פסקה על חובת ציות לכל פקודה בצה"ל.) מה מכיל המצע? המון נופת צופים בסגנון שכבר הורגלנו אליו, אבל כמה סעיפים מזעזעים שבנט ודאי מחזיק אצבעות שאף אחד לא יתקל בהם קודם לבחירות.

למשל, "תקשורת מאוזנת": "אנו נפעל על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר, אך לא באמצעות חקיקה אלא באמצעות חשיפת המציאות. כיום מרבית אנשי התקשורת הבכירים במדינה נמצאים בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. זהו מצב מעוות שפוגע בחופש הביטוי במדינה." כלומר, בנט – כשיקבל תפקיד מרכזי – יוודא שלא יהיו כלי תקשורת שימתחו ביקורת על המשטר הדתי שלו (על כך מיד). אמנם, בנימין נתניהו כבר עשה את רוב העבודה בקדנציה הנוכחית, אבל תמיד יש מה לשפר. על "דת ומדינה" אומר המצע ש"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. צביונה צריך להקבע בהדברות בין כלל הציבור על בסיס התנ"ך ומוסר הנביאים. יש להמנע מחקיקה דתית ומחקיקה חילונית כופה. יש לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה." ההדגשות שלי. כלומר, מצד אחד המפז"ל רוצה להביא אותנו למדינה שמבוססת על "התנ"ך ומוסר הנביאים" (זה של שמואל, כנראה, במסגרתו בוצע רצח העם בעמלקים, שמשמש את הפנטזיות של חלק מהמצביעים של בנט), ובמקביל "לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה."

מה המשמעות של "שדרוג המשפט העברי"? פירושו, בתור התחלה, החזרת רוב האוכלוסיה – נשים – למעמד של רכוש שמתחיל את חייו כרכוש האב וממשיך אותו כרכוש הבעל. בשלושה דברים האשה נקנית, אחרי הכל. זה מסתדר נהדר עם הדרת הנשים שמקדמים חלק ניכר מהמועמדים של בנט (והאידיוטית המועילה איילת שקד). פירוש הדבר הוצאה להורג של הומוסקסואלים. פירוש הדבר אישור הריגתם של לא יהודים על ידי יהודים ללא ענישה, פירוש הדבר אישור לרצוח חילונים דעתניים על ידי קנאים יהודים, ושלל מעשי תועבה אחרים. איך בנט יעשה את זה? אה, פשוט: הוא יחזק את מעמד הרבנות הראשית, ללא עוררין המוסד השנוא ביותר בישראל, על ידי שדרוג מעמדם של רבנים ציונים-דתיים.

ומה על אלו שאינם, לרוע המזל, מזרע ישראל? בנט מבטיח לוודא שערבים טובים יקבלו בונוס, וערבים רעים – מי שהוא מכנה "גיס חמישי" – יקבלו טיפול ביד קשה. יש רק בעיה אחת: בנט קובע במקביל ש" מדינת ישראל מאבדת את אדמות הגליל והנגב. בנייה בלתי חוקית מסיבית של הבדואים בנגב גורמת לאבדן האדמות, שלטון החוק והריבונות המעשית של המדינה על הארץ. נפעל לאכיפת חוק וסדר בנגב ובגליל, לטיפול יסודי בבנייה בלתי חוקית והשתלטות על אדמות ללא דין, ולחיזוק ההתיישבות היהודית במקום."

נניח עכשיו לדמגוגיה הגסה על הבניה הלא חוקית: היא "לא חוקית" כי ממשלות ישראל לדורותיהן הקפידו שלא לאפשר תכנית מתאר במגזר הערבי, שיאפשר לו לבנות בתים באופן חוקי. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא (תודה לגלינה ווקס על ההפניה) ב-2004 שמספר המבנים הבלתי חוקיים במגזר הערבי עומד על כ-30,000 לעומת כ-16,000 במגזר היהודי. הסיבות לכך, לדבריו, היא שהאוכלוסיה הערבית גדלה פי שש מאז קום המדינה, בעוד השטח הפנוי לבניה מצידה נשאר זהה. מעבר לשתי הבעיות האלה, מצא המחקר כי הוועדות המחוזיות לא שילבו פלסטינים ישראלים ובוועדות התכנון והבניה. הוא מצא עוד שרוב הבניה הערבית הבלתי חוקית היא למטרות מגורים; הבניה הבלתי חוקית היהודית היא בעיקר ניצול שטחי ציבור להרחבת מבנים. ממשלת שרון התחייבה להכין תכניות מתאר למגזר הערבי "בהקדם." הן לא נוצרו עד היום, שמונה שנים ויותר מיום עריכת המסמך.

אבל לא, לא זה הנושא. הבעיה היא שאם נפתליבאן רוצה "טיפול יסודי בבניה בלתי חוקית" ו"חיזוק ההתיישבות היהודית במקום" – באופן שבו רואה הגזען שמעון גפסו את תפקידו, למשל, ואין סיבה טובה לחשוב שבנט רואה את התפקיד אחרת – אז ישארו לו מעט מאד ערבים טובים לדבר איתם. בנט, כמו רוב חובשי הכיפה, לא מסוגל להבין את מה שלא הבינו הוונציאנים אצל שיילוק: אם ידקרו ערבי, כלום לא ידמם? אם יורעל, כלום לא ימות? אם יעוולו כנגדו, כלום לא ינקום?

אבל בנט, כמובן, לא רואה את הפלסטינים כבני אדם. במקרה הטוב, הם אנשים שפעם גרו על עצים. במקרה הרע, הם דמונים בדמות אדם, עמלקים שכל סיבת מאבקם בישראל היא שיבוש התכנית האלוהית. מותר לתהות איפה נמצא בנט בין שתי הקצוות הללו; בהתחשב בנכלוליותו הכללית, אני נוטה להאמין שהוא בקצה העמלקי של המשוואה. אחרי הכל, אתה לא מגיע להיות מנכ"ל מועצת יש"ע במקרה, גם אם שנה אחר כך אתה מנסה להסתיר את העובדה הזו.

רק כך, מתוך הסירוב לראות בפלסטינים בני אדם, יכול בנט לכתוב במצע שלו ש"ישראל היא מדינה יהודית, מדינת היהודים, בעלת משטר דמוקרטי. נפעל לחיזוק הצביון היהודי של המדינה, ונלחם נגד כל מי שפועל להפיכת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה'. עם זאת, נתמוך בזכויותיהם המלאות של המיעוטים במדינה, ובכללם המיעוט הערבי." "זכויות מלאות" והתנגדות ל'מדינת כל אזרחיה' הם סתירה במונחים. ברור לכל, כשמשווים את הטקסט הזה עם מה שכותב בנט על "חיזוק התיישבות יהודית" ו"אובדן אדמות" כתוצאה מ"בניה בלתי חוקית" שהפסוקית על זכויות המיעוטים נמצאת שם כדי שהמפלגה תצלח את מבחן הגזענות ותמנע מפסילה.

אז זה מה שמציע לנו נער הפלא, ההייטקיסט המורעל עם כיפת עבריין הצעצוע: חיבוק של הפסיכים שרוצים לפוצץ את מסגדי הר הבית, תוך הסגת זכויות האדם – ובעיקר זכויות הנשים – לאחור במסווה של "משפט עברי," הכל תוך דחיקת הציבור הפלסטיני-ישראלי עד למצב שבו לא תהיה לו ברירה אלא להתקומם. כל זה, ועוד לא אמרנו מילה על תכנית הבנטסטאנים שלו, במסגרתה הוא יספח את שטחי C והפלסטינים יצטרכו לחיות עם זה. בנט, כאמור, לא באמת רואה את הפלסטינים כבני אדם: הוא באמת ובתמים חושב שאין לאומיות פלסטינים, ושהוא יהיה מסוגל לגזול מהפלסטינים את רוב אדמותיהם מבלי שהם ינקטו באלימות. אחרי הכל, לשיטתו של בנט, אין פלסטינים: יש רק ערבים שמתוך רצונם לדפוק את התכנית של יהוה מתנכלים ליהודים.

נהוג לומר, בחוגי הימין, שהפלסטינים אחראים לממשלה שהם בחרו – תוך התעלמות מכך שהבחירות הפלסטיניות האחרונות היו לפני שבע שנים. הכלל הזה יהיה נכון גם כלפי מצביעי בנט, אם יהפכו אותו לחלק מרכזי מהממשלה הבאה: הם יהיו אחראים לפיצוץ.

למרבה הצער, כולנו נישא בתוצאות.

ועוד דבר אחד: אם היה עוד ספק בכך שיאיר לפיד הוא הליצן הריקני של הבחירות, הנה תשובת מפלגתו (תודה לעופר רון על ההפניה) בשאלת לימודי האבולוציה: "יש עתיד רואה ערך מובהק במפגש של תלמידי ישראל עם מגוון רחב של דעות ועמדות בתחומי הרוח והמדע ובהתאם לתוכניות הלימודים המתקדמות בעולם." פעם לפיד התוודה על עמדות פסיכופומיות, כשהוא טען שנשמת סבו התגלגלה בציפור; עכשיו הוא מוכר את הציבור החילוני בסוג של כפל לשון שמאמץ גם בריאתנות. ואם הוא ככה לפני הבחירות, אתם לא רוצים לדעת איך הוא ייראה אחריהן.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, מזיע מאד לאחרונה. נראה שהוא קולט שהתרגיל המסריח שרקם יחד עם איווט ליברמן – על כך מיד – עומד להתפוצץ לו בפרצוף ושהוא עומד להגיע לכנסת הבאה עם סיעה קטנה יותר מזו שבכנסת הנוכחית. בצר לו, הוא שלף אהוד ברק – אל תעשו את זה, זה אף פעם לא עובד – והתראיין הבוקר במקביל לשתי תכניות רדיו. בשתיהן אמר דברים דומים למדי, ומה שאמר היה די מדהים.

"יכול להיות שמערכת הבחירות של ישראל התחילה מחדש בערב שבת פלגות השמאל ינסו להתאחד לפני הבחירות", אמר נתניהו לגל"צ ועד כמה שהבנתי גם לרשת ב', "ואני לא מוציא מכלל אפשרות שהן יעשו את ×–×” יום אחרי הבחירות. לא הופתעתי, אני חושב שזה דבר שחוזר על עצמו פעם אחר פעם – הם מנסים להפיל אותי, יש להם מטרה אחת, להפיל את הממשלה בראשותי. על פי ניסיון העבר, הם לא בוחלים בכל האמצעים. אני מניח שיעשו את ×–×” גם הפעם." ההדגשה שלי.

שזה, צריך להודות, די מדהים. בחירות דמוקרטיות, על פי האיש שמסתובב בכל העולם ומספר על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הן בעצם משאל שבו אמור לקבל שלטונו של ראש הממשלה גושפנקה מהציבור. כשמפלגות אופוזיציה מנסות להחליף את הממשלה – מכאן שמן – הן לא מבצעות מהלך לגיטימי, כמו המהלך שביצע נתניהו עצמו ב-1996 ו-2009, הן לא מבצעות איחוד גושי כפי שעשה, למשל, הליכוד (מכאן הרי שמו, מהאיחוד בין חירות והליברלים), אלא "מנסות להפיל את הממשלה בראשותי." כל זה מתבצע, כמובן, "מבלי לבחול בכל האמצעים."

עכשיו, או שנתניהו לא מבין עברית, או שהוא שב להיסטוריה הארוכה מאד שלו של הסתה. לביטוי "מבלי לבחול באמצעים" יש כמה משמעויות בעברית, כולן שליליות, כולן מדברות על שבירת כללי המשחק. במרחב הפוליטי, המשמעות היא מהונאה דרך שוחד לבוחרים ועד, במקרה הקיצוני, רצח פוליטי.

וזה קצת משונה לשמוע דווקא מנתניהו את התלונה הזו. אחרי הכל, "מבלי לבחול באמצעים" מתאר היטב את הקריירה שלו. החל מ"הקלטת הלוהטת" שלא היתה ולא נבראה, אבל נתניהו ניצל את השמועות עליה כדי לטרפד את מועמדותו של דוד לוי ב-1993, כשטינף את שמו במזימת סחיטה; עבור במשחקים המלוכלכים מאד ששיחק נתניהו עם הימין הקיצוני ב-1994-1995, כשקרץ לבוחרי הימין הדתי ורמז להם "שהוא מבין אותם," שרבין הוא בוגד – משחקים שבוצעו באמצעות הקמב"צ שלו, צחי הנגבי, ושהסתיימו באחד המשברים החמורים ביותר שחוותה הדמוקרטיה הישראלית, רצח רבין; עבור בלחישה המפורסמת ההיא על אוזן המכשף, "השמאל שכח מה זה להיות יהודים"; עבור ב"כולם כאן ליכודניקים", בטרם השיל את השכפ"צ שלו, בהחשידו בכך את כל מי שאינו ליכודניק ברצון לעשות לו את מה שבעקבות ההסתה שלו נעשה ברבין; וכלה, בקדנציה של 1996-1999, ב"הם מ פ ח ד י ם" המפורסם. בקדנציה הנוכחית נתניהו שקול יותר, או על כל פנים עושה את מעשי הנבלה שלו באמצעות שליחים, מ"אם תרצו" ועד עמידרור, אבל מדי פעם בכל זאת קופץ לו הנתניהו: כשהוא מדבר, למשל, על הניו יורק טיימס ועל "הארץ" כעל אויבי מדינת ישראל. והבוקר, כשהתנהלות שאין לגיטימית ממנה של בניית גוש חוסם הופכת ל"מבלי לבחול באמצעים."

לנתניהו יש סיבות טובות מאד להיות בלחץ. 17 שנים שכשלוחם של חובשי הכיפה הפך לראש הממשלה, הוא מגלה שחמורו של משיח מסיים את תפקידו ההיסטורי: הוא עצמו מושלך לשוליים וצפוי לאבד הרבה מאד קולות למשיח העונתי של המפז"ל, נפתלי בנט. ואם זה לא היה מספיק, אז הבוקר אישר אביגדור ליברמן שנתניהו הוליך שולל את הליכוד.

כזכור, נתניהו אילץ את מרכז הליכוד לבלוע את הסכם האיחוד בין הליכוד ובין ישראל ביתנו מבלי שצירי המרכז ראו בעצם את ההסכם. הבוקר אמר ליברמן שהמפלגות לא יישארו מאוחדות אחרי הבחירות. המשמעות היא שגם אם הליכוד ביתנו יקבל את 34 המנדטים שיש לו עכשיו בסקרים ולא יאבד עוד מהם, בכנסת הבאה יהיו לו רק 21 חברי כנסת – השאר יהיו של ליברמן. יש מצב שזו הקומבינה המסריחה ביותר שנעשתה כאן מאז 1990, וחברי הליכוד יכולים להאשים בכך רק את עצמם. מי שחותם על עסקה שהוא לא טורח לקרוא, לא יכול להתלונן.

זה, כמובן, לא ימנע מהם להתלונן, במיוחד אם השלל יהיה נמוך אפילו מ-34 מנדטים. מותר אפילו להעלות על הדעת סנאריו דחוק שבו לנתניהו אין רוב להקמת ממשלה בכנסת, לפחות לא כזו שאחריה יהיה ראש מדינה שיסכים להפגש איתו. במקרה הזה, נתניהו יעמוד מול קהל זועם של אינטרסנטים שייזכרו, במאוחר, שהוא הוליך אותם שולל. פלא שכבר עכשיו הוא מאשים את השמאל בכשלון? פלא שכבר עכשיו הוא חוזר לתרגילי ההסתה הישנים שלו, ומגדיר מחדש את הדמוקרטיה כמשהו שמוכר יותר לקים יונג איל?

ב-22 בינואר הולכים לקלפי ועושים את המקסימום כדי לזרוק את נתניהו למקום הראוי לו: פח האשפה של ההיסטוריה. או, במקרה הגרוע ביותר, גורמים לו להתחרט על הרגע שבו העמיד את עצמו לבחירה מחדש.

ועוד דבר אחד: הנושא מצריך פוסט בפני עצמו, ואני מקווה לכתוב כזה מחר, אבל הערב, אחרי פרסום דו"ח המבקר בפרשת אשכנזי, אין מנוס עוד מלהודות בכך שקשר קולונלים כנגד שר הבטחון, אדם בזוי לכל הדעות אבל הדרג המדיני הממונה, התקיים גם התקיים. וזה, והעובדה שבניצוחו של אבי בניהו חלק מהתקשורת צידדה בגנרלים ובקולונלים מול הדרג האזרחי, צריך להטריד כל אזרח בישראל.

(יוסי גורביץ)

זה כנראה לא יפתיע אף אחד, אבל אני לא אוהב את נפתלי בנט. הוא מזכיר לי יותר מדי את יאיר לפיד. לאיש יש היסטוריה ארוכה של אחיזת עיניים: כראש הלשכה של בנימין נתניהו – אז ראש האופוזיציה – הוא קידם את ההפיכה של קמפיין המילואימניקים לקמפיין הדחה של אולמרט. גם המשכורת שלו באותה התקופה, על פי הדיווחים, הגיעה באופן משונה מכיסו האישי של נתניהו – לא ברור איך, והנושא לא נחקר. אחר כך, יחד עם איילת שקד, הוא הקים את "ישראל שלי," הזרוע למשימות מלוכלכות של מועצת יש"ע. כעת הוא משווק את עצמו, לציבור מסומם סלבריטאים, כישראלי מצליח מהשורה: איש סיירת והייטק. לצורך העניין, הוא מעלים את הכיפה שלו. הוא לא מוריד אותה, אבל הוא מקפיד להצטלם כשהיא ממש, ממש לא בולטת. אחרת הציבור הישראלי עוד עשוי להזכר שבנט בעצם מוביל את הגלגול החדש של המפד"ל, לא איזו הייטקיסטית שאומרת – כמו יאיר לפיד, כמו שלי יחימוביץ' – שאין טעם להטריח את הראש בכל הנושא השולי הזה של הסכסוך עם הפלסטינים.

אבל כשמעצבנים את בנט, כל העמדת הפנים של המתנחל החדש והמגניב עפה מהחלון. בעימות עם ח"כ אחמד טיבי, אחרי שהוא התלהט וטיבי הגדיר את בנט כגידול סרטני – מה שמסתבר היה מותר ליצחק רבין אבל לא לאחמד טיבי – התפוצץ בנט (דקה 2:33) ואמר ש"כשאתם עוד טיפסתם על עצים, היה לנו פה מדינה יהודית." השגיאה במקור.

בנט, כמובן, מתייחס פה לשנינה הידועה של בנג'מין ד'יזראלי, שהופנתה לחבר פרלמנט בשם דניאל או'קונל, שבגרסה הישראלית המקובלת נהוג לצטט כ"כאשר אבותיך עדיין חיו על עצים, אבותי היו נסיכים בחצר שלמה." הגרסה האמיתית שונה משהו: "כאשר אבותיו של החבר המכובד היו פראים אלימים באי לא ידוע" – או'קונל היה אירי – "אבותי היו כוהנים במקדש שלמה." הגרסה הישראלית הופכת את כל הלא יהודים לאנשים החיים בעצים; בנט טוען שהתרבות היהודית היתה מתקדמת – הגיעה לרמת ניהול מדינה – כאשר הפלסטינים עדיין היו בשלב אבולוציוני מוקדם הרבה יותר. הוא אומר, בעצם, שהפלסטינים מפגרים אבולוציונית.

בנט מפגין טמטום אירוני נדיר. אחרי הכל, כמי שחי כאן הוא אמור לדעת שגם אם הפלסטינים היו רוצים לטפס על עצים, הם היו מתקשים למצוא כאלה. המקום, כידוע, מדברי משהו, והיתה תקופה שבה הציונות טענה שהיא "הפריחה את המדבר." מצד שני, התפיסה הזו עשויה להסביר מדוע המתנחלים כורתים עצי זית: זו סוג של הריסת בתים פרימיטיבית.

יתר על כן, בנט שוכח את המיתולוגיה היהודית עצמה: היהודים, על פי התנ"ך, הם נוודים מדבריים שפלשו לארץ לא להם, כבשו אותה בחרב, רצחו את תושביה יושבי הערים בברבריות ("ויבואו על ליש, על עם שקט ובוטח, ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש"), החריבו את הערים ושרפו את המקדשים. כלומר, הסיפור הרגיל של פולשים מן המדבר שפוגעים בישובי קבע ובוזזים אותם. לא בדיוק משהו שיש להתפאר בו. המיתולוגיה הזו שקרית ככל הנראה, והיהודים של בית ראשון הם ככל הנראה צאצאיהם של כנענים שעברו המרה לדת של אל אחד. אבל בנט, כמובן, לא יהיה מוכן להתנער מהסיפור המיתי על כיבוש כנען בסופה. אז במה אתה מתרברב? על פי הסיפורים שאתה עצמך מספר לעצמך, ומתעקש לספר גם לתלמידי בית הספר, אבות אבותיך היו פראים מן המדבר שהחריבו תרבויות עירוניות מפותחות פי כמה מזו שלהם. "כשאתם עדיין טיפסתם על עצים, היתה פה מדינה"? להיפך, בנט, להיפך. זו טענה מביכה במיוחד, כשהיא מגיעה מצאצא של קבוצה שתמיד היתה קבוצה אורבנית, אבל, כפי שהעיר קלוזנר במידה ניכרת של אי נחת, מעולם – עד הקמתה של תל אביב – לא בנתה עיר בעצמה.

כמובן, אין שום סיבה להניח שאבותיו של ד'יזראלי היו דווקא כהנים או נסיכים; הסתברותית, אם אבותיו אכן היו יהודים מיהודה של המאה העשירית לפני הספירה, הם היו כנראה מאותם איכרים שמולם התרברב רחבעם, על פי המיתולוגיה התנ"כית, שאביו ייסר אותם בשוטים והוא ייסר אותם בעקרבים.

אבל גם אין שום סיבה טובה להניח שאבותיו של ד'יזראלי – או אבותיו של בנט, וזו נקודה חשובה הרבה יותר – היו מאותם איכרים. רוב היהודים החיים בעולם כיום אינם צאצאים של יהודים מהבית הראשון, וגם לא מהבית השני. הם צאצאי מומרים ליהדות.

כובשים, להוציא מקרים חריגים מאד, לא מגיעים עם כוח מתיישבים גדול. הם מגיעים עם כוח צבאי עדיף על זה המקומי, משמידים או משעבדים את האליטה הקיימת ומציבים את עצמם במקומה. את האוכלוסיה הם משאירים ברובה כפי שהיא. זה קרה בפלישות הברברים – הגרמנים מעדיפים לקרוא לכך "נדידות העמים" – לאירופה הרומאית, זה קרה כשהנורמנים פלשו לאנגליה, וזה נכון גם לכיבושים השונים של פלסטינה לאורך ההיסטוריה, ובמיוחד לכיבוש הערבי. הפולשים היו כוח קטן ביחס. הם לא ביצעו שינוי גדול באוכלוסיה ולא הביאו מספרים גדולים של מתיישבים. הפולשים הערבים מצאו, בבואם, את פלסטינה מיושבת ברובה בנוצרים. אלה, מצידם, היו צאצאי מה שהאליטה הרבנית כינתה בבוז "עם הארץ." וכפי שהם המירו את דתם לנצרות, כדי להמשיך ולשמור על אדמתם – הצומוד המפורסם – מול שליטים חדשים, הם גם המירו באיטיות את דתם זו לאיסלם. אם בנט רוצה לראות את צאצאיהם של יושבי הארץ המקוריים, הוא רק צריך היה להישיר מבט אל אחמד טיבי.

בנט עצמו נראה באופן חשוד כמו תושב ממוצע של מזרח אירופה, ולא כל כך מזכיר את מה שנהגו לכנות לפני כמה עשרות שנים "בן מיעוטים." יש לכך סיבה מצוינת: בנט, כמו רוב מוחלט של הפולשים הציונים, הוא לא צאצא של יהודים מזרח תיכונים. אלה בדרך כלל לא מסתובבים עם עצמות לחיים סלאביות ועיניים כחולות. הסבירות שבנט, כמו רוב הפולשים ממזרח אירופה, מתייחס באיזשהו אופן לחצר שלמה נמוכה משמעותית מהסבירות שהוא צאצא של איזה צמית של עם סוסים כלשהו, וכן – כנראה הכוזרים.

מחקר גנטי חדש מייחס את מוצאם של יהודי מזרח אירופה לממלכה הכוזרית, שעליה אנחנו יודעים מעט מאד להוציא העובדה שמלכיה כנראה התגיירו ושהיא הושמדה על ידי הרוסים במאה העשירית. הציונים מכחישים בזעם את העובדה הזו, שפעם היתה מושא לגאווה – היסטוריונים יהודים במזרח אירופה התייחסו אליה פעם אחר פעם – ושהפכה למאד לא נוחה אחרי שהציונים השתמשו ב"זכות ההיסטורית היהודית" על ארץ ישראל כדי לכבוש אותה מעם אחר.

כי מה עושה בנט, מה עושים בעצם הציונים כולם? הוא אומר שמעצם השתייכותו לכת דתית מסוימת, הוא מקבל את הזכויות שהיו לחלק קטן מאותה קבוצה דתית לפני 2,000 שנים – בהתעלם מכך שבשום מקום אחר לא נשמרות "זכויות" כאלה, ובהתעלם מכך שהוא מעולם לא הוכיח, משום שאיננו יכול להוכיח, שהוא צאצא ישיר של אותה קבוצה. למעשה, אבות אבותיו הגיעו מאזור אחר לגמרי. בנט גם לא יכול לטעון שלא מדובר בקבוצה דתית – אחרת, הגיונית, הוא שולל את זכותם של כל צאצאי הגרים אחרי 70 לספירה לדריסת רגל בפלסטינה.

כלומר, בנט והציונים מחזיקים בעמדה הבעייתית מאד שאומרת שלמרות שהם לא הצאצאים הישירים של בעלי רכוש מלפני 2,000 שנים, יש להם זכויות עליו. העמדה הזו הופכת לבעייתית עוד יותר כשזוכרים שגם אם × × ×™×— לשאלה למה בעצם ליהודי מזרח אירופה – שהם, כזכור, יוצרי התנועה הציונית – יש מאפיינים מזרח אירופאיים מובהקים, רוב יהודי העולם, לאורך כל ההיסטוריה המתועדת, מעולם לא גרו ביהודה. גם אם אבות אבותיו של בנט לא אכלו בשר סוסים על גדות הוולגה, וגם אם אכן היו יהודים, הסבירות שהם גרו ביהודה בתקופת השלטון הרומאי שם – שלא לומר דבר על התקופה המיתולוגית של דוד ושלמה – נמוכה מאד.

ובנט יכול לשחק את המשחקים שלו מול טיבי, ולהגיע לשיאים של חוצפה בהערת "מטפסים על העצים" שלו, רק משום שהוא יודע שהציבור היהודי בור במכוון בכל מה שקשור להיסטוריה שלו, ומשום שהוא יודע שהציבור הזה סומם במשך שנים בגזענות של "עם נבחר," ושהמאבק הנואש שלו להתעלם מהעובדה שהוא גזל את רכושו של עם אחר מכשיר אותו לכל סוג של שנאה כלפי הנכבש והנגזל. כאן מופעל סוג של ברוטליזציה שמוכר מכל כיבוש: ככל שהכובש ברברי יותר כלפי הנכבש, כך הוא בז לנכבש יותר – תראו מה הוא מוכן לסבול. עצם הסבל מוכיח את נחיתותו של הנכבש, ומחזק את אמונתו של הכובש שגרימת הסבל הזו מוצדקת, הרי הוא נחות יותר.

עד שהגלגל מתהפך. ואולי זו האירוניה האמיתית של ההיסטוריה: שבנט, שכמו ציוני אמיתי רוצה להרגיש פעם אחת איך ×–×” להיות קוזאק, שכח – הדחיק – את מה שידעו אבותיו.

ועוד דבר אחד: אם שמעון פרס רוצה לומר לנו משהו בעל משמעות פוליטית, הוא מתבקש להתפטר מתפקיד הנשיא. תפקיד זה ריק מכל תוכן ובמכוון; הוא אמור להיות טקסי ותו לא. כתבתי בשעתו שפרס לא יהיה מסוגל לעמוד בפיתוי להשתמש במשרת הנשיא כאמצעי פוליטי – שמבחינת פרס הוא אמצעי לקידום עצמו. הפתרון האידיאלי יהיה ביטול המשרה המיותרת הזו, אבל כל זמן שהיא שם, לא מוגזם לדרוש מפרס שלא להשחית אותה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בחודשים האחרונים שומעים הרבה על ארגון "ישראל שלי", שמנוהל על ידי איילת שקד. "ישראל שלי" הוא ארגון שמגדיר את עצמו כ"תנועה הלאומית-ציונית הגדולה בישראל", ומתמקד בעיקר בפעילות מקוונת. בעמוד הפייסבוק של הארגון חברים למעלה מ-52 אלף איש, 52 אלף איש שבהוראת הארגון יוצאים למגוון משימות ציוניות, כפי שבארגון מבינים את המושג, מהפצת סרטוני הסברה ועד להפעלת לחץ מקוון על בנק מזרחי, ששכר את שירותיו של דביר בנדק כפרזנטור, כך שהלה נאלץ לחזור בו מתמיכתו בחרם האמנים על אריאל.

הפעולה האחרונה של "ישראל שלי" מכוונת נגד אייל ניר, פעיל שמאל ומרצה באוניברסיטת בן גוריון, שקרא לשבור את המפרקות של פעילי הימין שצעדו ביום ירושלים. בשיחה עמה, ציינה שקד שכאשר מרצה אחר בבן-גוריון, ד"ר ירוחם לויט, הביע הסתייגות מהורות חד מינית, האוניברסיטה מיהרה להדיח אותו. יצוין, עם זאת, שלדברי שקד היא לא מבקשת את הדחתו של ניר, רק את הענשתו.

ב"ישראל שלי" עושים רבות כדי להיתפס כארגון מרכז. במסגרת ההיסטריה הישראלית הכללית להסברה, אתר הארגון מציג את אטלס ההסברה, ומייצר סרטוני הסברה שונים. אבל האתר גם קורא לחזק את גדעון סער; מאפשר לפעול למען שחרור גלעד שליט ("אך בדרך הנכונה"); מודיע שגל"צ הוא "לא הבית שלו"; ובאופן צורם יחסית, מקדם את קמפיין השקרים החדש של מועצת יש"ע, שמנסה להחזיר את הגלגל אחורה לימי החלטת סאן רמו. הצרימה הזו חריגה יחסית לפעולה החלקה של "ישראל שלי" בדרך כלל, פעולה שמסתירה את העובדה ש"ישראל שלי" היא לכל דבר ועניין ארגון חזית של מועצת יש"ע.

בבדיקת הדומיין של אתר "ישראל שלי" מגלים דבר מעניין: מספר הפקס של מועצת יש"ע ושל "ישראל שלי" זהים, והכתובת הפיזית שמשויכת לאתר היא זו של מועצת יש"ע. למעשה, האתר נרשם על ידי לא אחר מישי הולנדר, בשעתו דובר מועצת יש"ע ולאחר מכן מנהל מערך התקשורת, הדוברות והאסטרטגיה של EDK, חברת הפרסום של משה קלוגהאפט. כן, אותה חברה שתחת כנפיה חסו "אם תרצו", וחוסים כיום גם מועצת יש"ע וגם "ישראל שלי".

[]

אבל הקשרים בין מועצת יש"ע לבין "ישראל שלי" מתחילים מוקדם יותר, עוד בלשכת נתניהו. כאשר נתניהו היה ראש האופוזיציה, ראש הלשכה שלו היה נפתלי בנט, כיום מנכ"ל מועצת יש"ע. מנהלת הלשכה היתה אחת, איילת שקד. בראיון בתחילת השנה אומרת שקד על פעולתה עם בנט שהם החליטו להקים מיזם משותף, שירתום לצרכי הימין את הציבור, במינימום משאבים ובלי בלגאן לוגיסטי. שותף שלישי במיזם הוא רפאל טרבלסי, שהיום הוא אחד מעובדי משרד ראש הממשלה ו"יועץ אישי ופוליטי" לשר יוסי פלד.

כאשר בנט התפוטר מלשכת נתניהו, איילת שקד חיכתה כמה ימים ועזבה אף היא את הלשכה. ברוב הדיווחים על חילופי האישים תוכלו לקרוא שהאשמה מוטלת על שרה נתניהו, אבל בכתבה ב-Ynet מתואר סיפור קצת אחר. ציטוט:

בנט היה אחראי או שותף בלשכה למגוון נושאים. בין היתר, היה שותף ליצירת כמה אסטרטגיות שליוו את יו"ר הליכוד בהתנהלותו הציבורית, בהם ההסתמכות על המחאה הציבורית שתביא להפלת הממשלה. גורמים בליכוד, המעורים בנעשה בלשכתו של נתניהו, אומרים כי "בנט לא התפטר אלא התפוטר. האסטרטגיות שלו לא הצליחו להביא לתוצאה המקווה, וההסתמכות על המילואימניקים אחרי הדו"חות של וינוגרד היתה כישלון".

במלים אחרות, בנט הוא אחד האחראים העיקריים לכמה מהמגמות המעניינות ביותר בימין הישראלי בתקופה האחרונה. ב-Ynet קושרים אותו ישירות למאבק המילואימניקים, זה שהתגלגל מאוחר יותר ל"אם תרצו", ונוהל תקשורתית על ידי EDK. גורמים בליכוד מודים, הלכה למעשה, שהיה מדובר במאבק מכוון מלמעלה, שנועד לייצר מראית עין של מאבק עממי. בנט ושקד יצאו מלשכת נתניהו, אבל לקחו את האסטרטגיה ההיא הלאה, לתפקיד הבא.

בשיחה איתה, אומרת שקד שבין ארגונה ובין מועצת יש"ע יש "שיתוף פעולה", בעיקר בתחום ההסברה; דברים דומים אומר דובר מועצת יש"ע, רוני ארזי. לדברי ארזי, מועצת יש"ע לא תומכת כלכלית ב"ישראל שלי", משום שאין צורך בכך – אם כי, הוא מבהיר, במידה ויהיה צורך כזה, סביר מאד שמועצת יש"ע תתמוך ב"ישראל שלי".

חשוב להדגיש: לא מועצת יש"ע ולא "ישראל שלי" מכחישים את הקשר ביניהם. בנט עצמו ציין בראיון למעייני הישועה את הקשר הזה. אחרי הכל, קשה להכחיש את הקשר כשיש לשני הארגונים כתובת משותפת והאתר של האחד נרשם על ידי הדובר של השני. "הארץ" מצא שבתחילת דרכה של "ישראל שלי", היא אף יוצגה על ידי דובר מועצת יש"ע, ומגדיר את ההפרדה בין שני הארגונים כהפרדה למראית עין.

אז הכחשה אין, כי אי אפשר, אבל הסתרה יש. מועצת יש"ע ו"ישראל שלי" לא מודיעים על הקשר ביניהם. למה? כי, כמו הסיינטולוגים, במועצת יש"ע יודעים שהמותג שלהם שרוף; שחלק ניכר מהציבור יאטום אוטומטית את אוזניו למה שיש להם לומר, ברגע ששמם יוזכר; כי הם רוצים להגיע לאנשים בלי הצורך להסביר שזה נכון שהם מתנחלים והם משוחדים, אבל בכל זאת כדאי להקשיב להם. הרבה יותר קל להם להעביר את המסרים שלהם, אותם המסרים עצמם, כשהם לא מגיעים לבושים בדובון ונעולים בסנדליים. וזה לא מסובך: צריך רק לרכך אותם קמעא, להעמיד פני ישראלים מן השורה, להציג את המסרים כ"הסברה", והשאר, חושבים שם, כבר יקרה מעצמו.

מסלול דומה מאוד, אחרי הכל, עשתה בהצלחה גדולה "אם תרצו": היא טוענת שהיא "תנועת מרכז" שאין לה מה לומר על השטחים, תוך שהיא מסתירה את העובדה שכל המייסדים שלה הם מתנחלים ושהיו"ר שלה, רונן שובל, היה יו"ר "תא כתום" ומועמד לכנסת מטעם "הבית היהודי". והרי יצחק שמיר כבר אמר שבעד ארץ ישראל מותר לשקר; אז מה כבר יכול להיות רע באיזה שקר לבן? בקצת מלחמה פסיכולוגית?

במיוחד כשזה עובד כל כך טוב.

(יוסי גורביץ ואיתמר שאלתיאל)

כל המידע בפוסט הזה נאסף כחלק מפרויקט "החטטן" של אקטיביסמוס, שניתן להגדיר אותו כתחקיר בקוד פתוח. אנחנו רוצים להודות לאיתמר ברק ונעם רותם, שחלק ניכר מהמידע נאסף על ידם.

ועוד דבר אחד: דיווחתי כאן לפני כמה ימים על התעללותה של משטרת כ"ך בצעיר אמריקני יהודי. מסתבר שהקצין שעצר אותו טען שהנער נשך אותו, לא פחות. "הארץ" מפרסם הבוקר ששני בתי משפט דחו את בקשת הארכת המעצר של המשטרה, תוך שהם דוחים גם את טענת המשטרה על הנשיכה. במסגרת הנוהל המקובל בישראל, על פיו שוטרים רשאים לשקר לבתי המשפט ולעצור אנשים בתואנות שווא, המשיך הקצין בתפקידו וכמובן שלא יועמד לדין באשמת עדות שקר. לעומר כביר יש שתי שאלות למשטרה העוינת.

(יוסי גורביץ)