מה שיפה הוא שקצובר לא מנסה יותר להעמיד פנים, כפי שעדיין עושים רוב מנהיגי המתנחלים, שהוא מעריך את הדמוקרטיה. הציונות הדתית, כחזיר הפושט את טלפיו כדי להעמיד פני כשר, תמיד טענה שהיא תומכת בדמוקרטיה "יהודית." כפי שיודע כל מי שלמד בישיבה תיכונית, מוסדות הדגל של הציונות הדתית, הדמוקרטיה מתוארת שם שוב ושוב כמשהו יווני, זר ליהדות. כשמדברים שם על דמוקרטיה, מרבים להזכיר את "לא תהיה אחרי רבים להטות." מעניין לדעת כמה ממנהיגי המתנחלים חושבים כמו קצובר, אבל לא מעזים עדיין לומר את זה.

זו לא הפעם היחידה שבה היה קצובר בכותרות בימים האחרונים. כתבה ב-"7 ימים" של שחר גינוסר, שהולך ומסתמן כאחד הכתבים האמיצים ביותר בישראל, מצאה שקצובר, יחד עם גרשון מסיקה, הם המארגנים של פעולות "תג מחיר." הם ניהלו את הדיון על הנושא במספר פרסומים של המתנחלים, כשהטענה שלהם היא שללא פעילות תג מחיר כנגד הצבא, אי אפשר למנוע את הסרתם של מאחזים. מועצת שומרון, שבעבר עמד קצובר בראשה וכעת עומד בראשה מסיקה, העבירה סכומים למימון של מה שנראה בעליל כמו פעילות תג מחיר. מסיקה וקצובר גם התחמקו בעקביות מגינוי הפעולות הללו. לא היה צריך להיות גאון אסטרטגי כדי להבין שפעילי "תג מחיר", שהתקשורת מיהרה לתאר כאנרכיסטים שלממסד המתנחלים אין עליהם שליטה הם בעצם חיילי הפעולות המיוחדות של מועצת יש"ע; אחרי הכל, כלי הנשק שבו איימה המועצה על הישראלים בשלושים השנים האחרונות היה "הקיצונים", שעליהם כביכול "אין לה שליטה." ובכן, מסתבר שלפחות לכמה חברים שלה יש גם יש שליטה.

האם מועצת י"ש תשליך מקרבה את קצובר ומסיקה? אל תהיו מצחיקים. ההתנערות שלה מפוגרומי "תג מחיר" בסך הכל מיועדת לאפשר לה להחזיק בתפקיד בו החזיקה תמיד – הזרוע הפוליטית של הטרוריסטים היהודים. כאן המקום להזכיר, שוב, שהמזכ"ל המיתולוגי של זרוע ההתיישבות של מועצת י"ש, זאב "זמביש" חבר, הוא טרוריסט מורשע, שבתחילת שנות השמונים הטמין מטען חבלה תחת מכוניתו של פעיל פלסטיני, ד"ר אחמד נתשה. המטען לא התפוצץ ובשל "שיקולי בריאות" חבר – הוא נקרא אז פרידמן – קיבל בעסקת טיעון רק 11 חודשי מאסר. העבר החבלני של חבר לא הפריע לו, בלשון המעטה. גם אז דיברה הנהגת "גוש אמונים " על "הקיצונים", תוך שהיא מנסה להסתיר – בפרפרזה על דברי רפול כשפגש את חבר אחרי אחד הפיגועים – את הפתיל הרועם שמשתלשל לה מהכיס. התמיכה השקטה של מועצת יש"ע בטרור לא מוגבלת לטרור נגד פלסטינים: בינואר 1996, חודשיים אחרי רצח רבין, ניסה צעיר חובש כיפה, אוהד ברט, לדרדר לתהום את מכוניתו של השר יוסי שריד. הוא היה אז מדריך בבני עקיבא. התפקיד לא נשלל ממנו – אילו היה נתפס אוכל במסעדה נטולת תעודת כשרות, ספק אם יכול היה להחזיק בו – וכעבור עשור, ב-2006, הוא שימש בתפקיד נציג פורום מוסדות החינוך הדתי במועצת י"ש, והיה מועמד ברשימת "האיחוד הלאומי" לכנסת.

אבל רגע, לא סיימנו. קצובר ומסיקה, והמועצה של מסיקה, אולי ארגנו ומימנו את פוגרומי "תג מחיר", אבל היום (א') התברר שלפוגרומצ'יקים היה משת"פ בכיר מאד: ח"כ זאב אלקין, יו"ר הקואליציה. הוא העביר, והוא לא מכחיש זאת, מידע לאנשי "תג מחיר" שאמר להם לאן לא פונים כוחות צה"ל, מה שאפשר לפוגרומצ'יקים להפעיל את כוחותיהם בצורה מדויקת יותר.

עכשיו, אלקין הוא בעליל לא מרגל, בדיוק כפי שאנשי "תג מחיר" שאספו מידע על תנועות צה"ל אינם מרגלים. מצד שני, השאלה אם הוא לא בוגד – במובן המוסרי, לא החוקי, חשוב להדגיש - מסובכת יותר. אלקין נשבע "לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת." כשהוא מסר מידע לאנשי "תג מחיר", שהיה מיועד לשבש פעילות צבאית שעליה הורתה ממשלת ישראל, האם הוא בגד או לא? בואו נאמר שמזלו של זאב אלקין שהוא יהודי ולא ערבי. אחרת הכנסת כבר היתה דנה בהסרת חסינותו. במקרה שלו, ספק אם אפילו ועדת האתיקה תתכנס.

אז אחרי שבכיר במועצת יש"ע נתפס אומר שצריך למוטט או להמית את הדמוקרטיה הישראלית, כשבכיר אחר נתפס כשהוא מעורב בארגון "תג מחיר" וראש הקואליציה של הימין נתפס כשהוא מעביר מידע לפעילי תג מחיר – האם לא הגיע הזמן לדון בשאלת חוסר הנאמנות של הימין, במיוחד הימין הדתי, לדמוקרטיה הישראלית?

(יוסי גורביץ)