החברים של ג'ורג'

ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, בעצת צחי הנגבי, תעלה הצעת חוק שמטרתה לאפשר לצה"ל להעמיד לדין חיילים שיביכו אותו גם חמש שנים לאחר שחרורם. החוק הנוכחי מאפשר העמדה לדין רק 180 יום לאחר השחרור. הצעת החוק של הנגבי קובעת ש"במקרה שבו פירסם אדם מידע על אודות שירותו הצבאי, שיש בו להעיד על התנהגות מבישה או בלתי הולמת שמהווה פגיעה ברוח צה"ל ובערכיו, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום כל עוד טרם חלפו חמש שנים מיום שחדל להיות חייל". עם זאת, הצעת החוק מעניקה פטור מהעמדה לדין למי שבסך הכל חגג את ה"הווי היחידתי", כלומר שריקודים של חיילי צה"ל ברחובות ערים כבושות עדיין בסדר.

בהתחלה, במיוחד לאור האופן שבו מוצגת הידיעה – הצורך להרתיע אבי יעקובובים ועדן אברג'ילים ודומיהם – זה נראה בסדר, אם כי אתה צריך לפלבל בעיניים כדי להאמין שצחי הנגבי, שניהל מאבק נגד חושפי רצח שבויים במבצע ליטני, הוא זה שמגיש את ההצעה. אחרי כך אתה קולט שאין כאן בעצם מלחמה בתופעה הבעייתית עצמה: הנגבי לא מציע להרחיב את יכולתו של הפצ"ר להיאבק בהתעללות בפלסטינים; לא, הוא דורש יכולת לסתום את הפה לאנשים שמתעדים ומפרסמים את מה שהם עשו בשטחים, במקום, כנדרש, לשכוח את זה, לנסוע לאיזה חור במזרח ולחזור לישראל כאזרחים שלווים שערוכים להקלט במקום העבודה.

אין לצחי הנגבי בעיה עם עצם הצילומים של עדן אברג'יל; מה שמפריע לו הוא שהם יצאו מהאלבום הפרטי שלה, זה עם הכיתוב "התקופה הטובה ביותר בחיי" שבדור קודם היא היתה מראה לחברים בבית, ועכשיו הם נמצאים ברשות הכלל. החוק הזה לא נאבק במציאות הכיבוש; הוא פשוט מנסה להקל על חייהם של לוחמי ה-Hasbara.

לא שזה צריך להפתיע: אחרי הכל, Hasbara נעשתה חזות הכל. המצב כל כך חמור, שדובר צה"ל, בחפשו בעל ברית, מצא אותו ב… דובר צבא סין. , כן, כן: האנשים שכובשים את טיבט מדכאים את האויגור, ומפעילים מערכת משפט מגוחכת יותר ממערכת המשפט הצבאית ילמדו מצה"ל איך מציגים את כל ×–×” לתקשורת המערבית. אגב, מתקבל הרושם שבמערכה על דעת הקהל חושבים באפרט ההסברה שמותר הכל: השבוע למדנו לראשונה שבניגוד למה שצה"ל טען עד ×›×”, הלוחמים שירדו אל המאווי מרמרה היו חמושים בתמ"קי מיני עוזי. וזוכרים את נצחון ×”-Hasbara הגדול ההוא בבריטניה, שהעיתונות דיווחה עליו בגאווה? אז קרה שם משהו משונה: אחד הדוברים של הצד הפלסטיני, גבריאל לאטנר, התברר – הפתעה! – כיהודי ששירת בצה"ל וכאיש Hasbara בעצמו. במהלך הדיון, העלה לאטנר שורה של נקודות Hasbara, וכיוון שהוא ×”×™×” רשמית בצד הפלסטיני, כנראה סייע לא מעט לנצחונה של ישראל. הכל כשר במלחמה ו-Hasbara, כמסתבר. (אני רוצה להודות לאורי פולגר על הפניית תשומת הלב שלי לפרשה הזו).

ואז, בקריאה שניה של הצעת החוק של הנגבי, מתחוור משהו נוסף: החוק אולי מתואר ×›×›×–×” שמיועד לטפל באברג'ילים ויעקובובים, אבל באותה מידה אפשר להפעיל אותו כנגד אנשים מציקים ומזיקים (ל-Hasbara, על כל פנים) בהרבה: אנשי "שוברי שתיקה". אם החוק יעבור, אז אנשים שיפרסמו מידע על שירותם הצבאי "שיש בו להעיד על התנהגות מבישה או בלתי הולמת שמהווה פגיעה ברוח צה"ל ובערכיו" – שימו לב, לא בהכרח התנהגותם-שלהם – ניתנים יהיו להעמדה לדין גם חמש שנים לאחר מעשה. ו"שירותו הצבאי" עשוי, על פניו, לאפשר העמדה לדין גם של חיילי מילואים. על פרסום, לא על מעשה.

חלק ניכר מהאנשים שמגיעים לשוברים שתיקה ומספרים את סיפוריהם עושים זאת במרחק זמן מהאירועים, בדרך כלל לאחר שהשתחררו ואחרי שהיה להם זמן לחשוב על מה שקרה, ולהבין מה הם עשו. החוק החדש של הנגבי – שעומד, במחשבה שניה, בקנה אחד עם התנהגותו אחרי מבצע ליטני – מיועד לסתום להם את הפה.

זו לא הפעם הראשונה שהממסד הצבאי נוקט בדרך דומה. אני זוכר איך, כאשר הקימו את "שוברים שתיקה", מצ"ח לא ניגשה אליהם וביקשה ראיות: היא הלכה והחרימה את התערוכה שהם עשו, שכן לדבריה היא הכילה חומר ראיות כלפי עורכי התערוכה עצמם. היה כאן מסר סמוי במיוחד: תסתמו את הפה, או שנטפל בכם, במי שהעז לחשוף את התופעה.

בהתחשב בהיסטוריה של הנגבי – הפוליטיקאי היחיד בישראל שהיה צריך להתנצל פעמיים על מעורבותו בהסתה לרצח פוליטי – צריך לגלות חשדנות בריאה כלפי הצעת החוק הזו שלו.

הודעה מנהלתית: בקרן הטבק והאלכוהול התקבלה לאחרונה תרומה, והתורם דרש בתוקף כי אשתמש בה כדי לרכוש טבק או אלכוהול. נראה שלא יהיה מנוס אלא לעשות כן. כמו כן, ניתן לשלם לקרן הטבק והאלכוהול גם בכרטיס אשראי, לא דרך פייפאל. האפשרות הזו נמצאת בפינה השמאלית התחתונה של המסך שמופיע אחרי הלחיצה על הכפתור.

(יוסי גורביץ)