במקרה או שלא במקרה, נאומה של הילארי קלינטון אמש, הערב האחרון של עונת הפריימריז,  נערך – דיווח מייקל קרולי מהניו רפבליק [ראו הערה – יצ"ג] –  במעין בונקר, מרתף בעומק שתי קומות מתחת לפני הקרקע, שבו לא היתה קליטת טלפונים או טלוויזיה. הללו פלטו אותות מדכאים למדי.

זמן קצר לפני כן התבשרה האומה שאובאמה זכה ברוב מכלל הצירים הדמוקרטיים, הן הצירים הרגילים הן צירי-העל. אף שקלינטון הצליחה לסחוט נצחון מפתיע אחרון בדרום דקוטה, המשחק נגמר. אין עוד צירים לזכות בהם. לא יהיו עוד פריימריז. רוב הצירים בכיסו של אובאמה. אין עוד כל אפשרות לסגור את הפער. כל מועמד אחר היה מודיע על פרישה, מניח למועמד הנבחר להתמודד מול המועמד הרפובליקני.

לא קלינטון. מורין דאוד כתבה הבוקר ש"מי שאמר שאחרי ההכחשה מגיעה הקבלה, לא פגש את הקלינטונים". הנאום של קלינטון, בפני מאות תומכים קנאים, לא הכיל שום ויתור. היא הודתה שאובאמה ניהל קמפיין משובח – אבל התעלמה לחלוטין מתוצאותיו. היא הודיעה ש"לא אקבל כל החלטות הלילה". תומכיה קראו "דנוור! דנוור!" – הכוונה להמשך המאבק עד הוועידה הדמוקרטית, שתיערך בדנוור באוגוסט – והיא לא השתיקה אותם. היא קראה לתומכיה להודיע מה הם חושבים שהיא צריכה לעשות – אבל מי שפנה לאתר שלה, מצא שהאימייל הסטנדרטי שם מתחיל במילים "אני איתך הילארי, ואני גאה בכל מה שאנו נאבקים למענו".

לאורך כל יום שלישי, שידר הקמפיין של קלינטון מסרים סותרים. מצד אחד, עובדי הקמפיין התבקשו למסור את דו"חות ההוצאות שלהם, והתבקשו לחזור ממשרדי השדה למטה בניו יורק – סימנים שהתפרשו ככוונת פרישה. בו זמנית, הכחיש הקמפיין כי בכוונתה של קלינטון לפרוש.

זה היה אמור להיות הערב של אובאמה. קלינטון גנבה אותו. כשעלה לנאום את נאום הנצחון שלו, הוא נראה המום. ב-10 הדקות הראשונות, ציין הפרשן ג'יימס פאלוז, ניסה אובאמה להתאושש מסטירת הלחי חסרת התקדים הזו. פאלוז, כותב מתון ומיושב, שראה הרבה בחייו (הוא היה מכותבי הנאומים של קרטר), עבר לכתיבה באותיות רישיות.

הבוחרים – בעיקר, למעשה, הבוחרות – של קלינטון התנהלו בצורה פסיכוטית לחלוטין בשבועות האחרונים. בישיבת הוועדה המסדרת של המפלגה, שהעניקה לקלינטון רק מחצית מהצירים שלהם זכתה בהצבעות-הדמה של מישיגן ופלורידה, היו בהן שהתפרצו וצרחו שהן יצביעו למק'קיין. טיפוס ביזארי, שאפילו עיתונות הימין הקיצוני – אותה "קונספירציה ימנית ענקית" של הילארי מלפני עשור מתפקדת כולה ככלי שלה בחודשיים האחרונים – סירבה לגעת בו במקל, הסתובב שם וטען שהוא המאהב ההומוסקסואל של אובאמה, שרצח שני אזרחים כדי להסתיר את העובדה הזו. הקלינטוניסטאס ביקשו ממנו חתימות והצטלמו איתו.

קלינטון, בהתנהלותה, מעודדת את הפסיכוזה הזו. בהחלט יתכן שהנרקיסיזם שלה יביא לבחירתו של מק'קיין לנשיאות – מה שיאפשר לה לרוץ שוב ב-2012. אבל היא מסתכנת קשות: לא במוות פוליטי אלא בקללת-נצח פוליטית. אם אובאמה יובס, וודאי אם יירצח, שמה-שלה יוכתם לנצח. ולממסד הפוליטי האמריקני זכרון ארוך.

כנראה שמהבונקר זה נראה כמחיר ששווה לשלם – עבור מה, לא ברור. אחרי תרגיל כזה, אובאמה ינזק פוליטית אם יקבל אותה כסגנית נשיא. יאמרו שמי שלא עמד בסחיטה שלה, לא יוכל לעמוד מול אחמדינג'אד.

לא הערכתי את קלינטון כשהתחיל הקמפיין. הוא מסתיים, ואי ההערכה הפכה לתיעוב. מתקבל הרושם שזו תחושתם גם של רוב הדמוקרטים, כנראה גם רוב האמריקנים. קריאת הקרב של אובאמה היתה "כן, אנו יכולים"; קלינטון גנבה אותה והפכה אותה, בטוויסט אופייני, ל"כן, היא יכולה". במובן מסוים, זה אומר הכל.

[הערה – ההתייחסות לקמפיין קלינטון כאל "הבונקר", היינו הבונקר של היטלר, רווחה למדי בחודשים האחרונים. בלוגר דמוקרטי, אחרי פליטת הפה על רוברט קנדי, העיר ש"כשאובאמה ישא את נאום ההשבעה שלו, הילארי תשב בבונקר שלה במישיגן, מוקפת בפנאטים שלה, ותמלמל "ניגר, ניגר". סרטון יוטיוב פופולרי – שהורד; אני לא יודע אם זה גורם לי יותר רווחה או יותר צער – היה התקפה פרועה עליה, והציב אותה בדמות היטלר בהתפרצות הידועה מתוך "הנפילה". כשקרולי כתב על "הבונקר", הוא התייחס להלך הרוח הרווח הזה, שגם אני הכרתי אותו – וכתוצאה מכך נמנעתי מלתת לו את הקרדיט המגיע לו. העוול תוקן בעקבות הערת אחד הקוראים – יצ"ג]

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)