החברים של ג'ורג'

יאיר לפיד מסתבך והולך: עוד הוא מתמודד עם תביעת דיבה מצד המתנחל חננאל דיין, ובעוד נחשפים במשפט הזה פרטים מביכים על שיתוף הפעולה בין יאיר לפיד ובין העלוב אלעזר שטרן, שעל פניהם מסבכים את שטרן בהוצאת דבר מרשות הצבא, הוגש נגדו כתב תביעה נוסף על הוצאת דיבה.

 

התביעה של דיין בעייתית מאד. אמת, לפיד רמס אותו בעפר (בטורו הוא השתמש שוב ושוב במילות גנאי החורזות עם 'חננאל' – 'המחלל', 'הסובל', 'המשתולל' ועוד רבים) – אבל דיין, משהחליט לבצע את המחאה הפומבית ביותר שבאפשר, סירוב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל בטקס בבית הנשיא, הפך את עצמו במו ידיו לדמות ציבורית. ודמויות ציבוריות חשופות לסאטירה.

 

אם לדיין יש עדיין שריד של טענה להשען עליה, ולמשפטו יש טעם ציבורי כלשהו – חשיפת פרשיית שטרן, למשל – הרי שלתובע החדש של לפיד אין אפילו את זה. תושב שכונת אלעזר בכפר סבא, אחד יוסף ויינשלוס, תובע את לפיד על הוצאת לשון הרע משום שלפיד השווה בין התנהלות ועד מקומי במקום (שהתנגד להקמת הוסטל למפגרים בשכונה) ובין השמדת הנכים של הנאצים.

 

עכשיו, אין ספק שהיתה כאן הגזמה מסוימת. יש הבדל ניכר, שלפיד מתעלם ממנו, בין התנגדותם של אנשים לנוכחותם של אחרים בסביבתם ובין תמיכה בהשמדתם. וכשויינשלוס אומר שנגרמה לו עוגמת נפש יתרה כשלפיד שאל "מי הוריהם של האנשים הללו", בעוד שהוריו הם ניצולי שואה, זה נשמע אמין. לטענת תושבי השכונה, ההוסטל המדובר היה אמור להיות השלישי – ועל פניו זה נראה קצת מוגזם במקום שיש בו רק 90 משפחות.

 

אבל הוצאת דיבה לא היתה כאן. לפיד לא נקב בשמו של ויינשלוס. ובלי שם, או רמיזה בוטה, אי אפשר לטעון להוצאת שם רע. דיין יכול לטעון, לפחות, שלפיד ביזה אותו אישית; לויינשלוס אין אפשרות כזו.

 

אז למה התביעה הוגשה? כי אפשר. כי זה קל יחסית. כי יקח שנתיים לבית המשפט לזרוק את התיק מכל המדרגות. כי זה יקנה מעט פרסום למר ויינשלוס. ובעיקר, משום שרוב האנשים שירצו אחרי זה לכתוב על הסיפור הזה יחשבו שוב.

 

התופעה הזו פושה בישראל. אתר הספורט וואן תובע את הבלוגר ייגרמאסטר על כך שכתב עליו דברים לא נעימים. כפי שתואר כאן, חברת הכנסת אסתרינה טרטמן ניסתה לסתום לי את הפה. אתר הקונספירציות דבקה ניסה לסתום לבלוגר אחר, “עמוס חוקן", את הפה, כשחשף חלק מהפנטזיות היור פרועות שלו. יש מקום לחשוד שמדובר בתופעה.

 

הנפגעים האוטומטיים הם בעיקר בלוגרים. הם קטנים, אין להם גב משפטי, ולרובם אין את ההשכלה העיתונאית שתאפשר להם לדעת מה מותר ומתי הם חורגים. בארה"ב הקימו הבלוגרים העוסקים בביקורת תקשורת ופוליטיקה איגוד; אולי צריך לשקול הקמת איגוד דומה גם כאן, אחרת כל מי שיש לו כמה שטרות להרעיף על עוכר דין, יוכל לסתום פיות.

 

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)