נו באמת:

"בל היא מסתכנת קשות: לא במוות פוליטי אלא בקללת-נצח פוליטית. אם אובאמה יובס, וודאי אם יירצח, שמה-שלה יוכתם לנצח. ולממסד הפוליטי האמריקני זכרון ארוך."

שני שמות:

רונלד רייגן
טד קנדי

שני האנשים הללו רצו בפריימריז של מפלגותיהם מול נשיא מכהן ממפלגתם שלהם (רייגן נגד פורד וקנדי נגד קרטר)!!! הם גם סחבו את קריאת התגר שלהם עד לוועידות.

קשה לומר שהקריירה שלהם נהרסה (בטח לא של רייגן).

גם לאחר שרייגן הפסיד באותם פריימריז הוא ממש לא התאמץ בשביל פורד, וקנדי התעלם בחוסר חינניות מופגן מקרטר בוועידה.

רייגן המשיך לנשיאות של שתי כהונות וקנדי נעשה האורקל של האגף ה"פרוגרסיבי" של המפלגה הדמוקרטית.

אז אולי ל"ממסד" יש זיכרון ארוך אבל את הבוחר האמריקאי מעניין מי יכול לנצח – ואת זה הטלוויזיה אומרת לו ממילא.

ואם מדברים על זיכרון ארוך: תאודור רזזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית ורץ בבחירות כנציג מפלגה שלישית (אחרי שהחליט שיורשו טאפט לא מספיק קשוח נגד הקרטלים), ולמעשה הביא לבחירתו של ווילסון. שמו של רוזוולט כל כך הוכתם עד כדי כך שדיוקנו מתנוסס על הר רשמור יחד עם עוד שלושה מוכתמים.

"לא הערכתי את קלינטון כשהתחיל הקמפיין. הוא מסתיים, ואי ההערכה הפכה לתיעוב. מתקבל הרושם שזו תחושתם גם של רוב הדמוקרטים, כנראה גם רוב האמריקנים"

רושם שמתקבל על-ידי קריאת בלוגים של גברים זכרים. אבל זה לא המצב:

http://www.gallup.com/poll/107668/Her-Campaign-Ends-Clintons-Image-Mostly-Intact.aspx

אלכס,

אני נוטה לחשוב שהציבורים שאובמה חזק אצלם (שחורים, יאפים ליברלים) היו תומכים בקלינטון ללא בעיה בבחירות הכלליות לו היא היתה המועמדת. בקרב תומכי קלינטון אני חושב שזה פחות נכון.

קלינטון הפסידה מ-3 סיבות עיקריות:
1. עירק.
2. אובמה בחור כריזמטי ומעורר הרבה סימפטיה.
3. בשיטת הפריימריס כפי שהיא קיימת כיום משקפת את רצון הציבור באופן שרחוק להיות מושלם. שתי מדינות מרכזיות לא נפשרו ושיטת ה-caucuses היטיבה מאוד עם אובמה. כך שהנצחון של אובמה, הגם שזהו ניצחון בזכות, הוא בסופו של היום מקרי.

ניצחונות כאלה מולידים הרבה מרירות בצד המפסיד, כפי שראינו גם בבחירות בשנת 2000, ואנו רואים אותה בסרטון. האישה הזו לא פסיכית ולא אמרה דברים מטורפים, היא פשוט כועסת על הפסד מקרי. יש הרבה יותר נשים מבוגרות מרוגזות תומכות קלינטון מאשר גברים שכותבים ומגיבים בבלוגים, כך שיכול להיות שזו בעיה.

מיותר לומר שמרירות זו תתפוגג לחלוטין אם אובמה יבחר בקלינטון כסגניתו.

באופן כללי, אני חושב שאתה חוטא לקלינטון ומגזים בהתלהבותך מאובמה, שחוץ מסיסמאות עוד לא הוכיח דבר.

אוסיף רק תיקון עובדתי קטן. הסיסמה שקלינטון השתמשה בה היא:
Yes, we will! (הטענה שלה בזמנו הייתה שהשאלה היא לא האם יכולים לעשות משהו, כמאמר סיסמתו של אובמה, אלא האם באמת יעשו אותו).

הסיסמה האחרת (Yes, she can) היא סיסמה בה נעשה שימוש פה ושם על ידי אוהדי קלינטון. קלינטון לא השתמשה בה, או המציאה אותה.

איזה ניסיון אופרטיבי בדיוק יש לקלינטון? אשתו של?

לדעתי אם מק'קיין יזכה בנובמבר, לפחות חלק מהאשמה נעוץ בנזק שגרמה התנהלותה של קלינטון.

כתוספת לתגובתו הנכונה של דני, תגובה 5, לשאלתו של אלכס, אציין שקלינטון ניצחה ברוב המדינות המתנדנדות, שבהן מוכרעת למעשה ההתמודדות בין המפלגות, בכלל זה הגדולות שבהן, פנסילבניה, אוהיו וקולורדו. (במישיגן ובפלורידה לא הייתה התמודדות ממשית בין הדמוקרטים).

אובמה ניצח בזכות הישגיו במדינות בעלות נטייה פוליטית מובהקת, שיצביעו בכל מקרה לרפובליקנים (למשל דרום קרוליינה) או לדמוקרטים (למשל אורגון) ולא חשוב מי יהיה מועמד.

כך שתוצאת המירוץ על הכרטיס של הדמוקרטים אינה מלמדת בהכרח למי היה סיכוי תאורטי טוב יותר מול מקיין.

"מענייו כי אני פה קורא הרבה מאוד עיתונים והוושינגטון פוסט מגיע אלי כל יום הביתה ובהחלט לא כל כותב ליברלי חושב כך."

Ditto for public radio.

מה שקלינטון מצפה לו (כנראה) הוא שעד סוף אוגוסט אובמה יתרסק בסקרים, וצירי-העל, שהצהרותיהם בדבר תמיכה במועמד זה או אחר אינן מחייבות אותם, יעברו אליה. ויש לומר שבינתיים, מצבה של קלינטון בסקרים במדינות מפתח טוב יותר ממצבו של אובמה. מצד שני, אחרי שהתקשורת הפכה את קלינטון לגוויה פוליטית (לפחות במריוץ הזה) נראה שאין לה סיכוי מי יודע מה. מצד שלישי, אולי אימת הסקרים היא שמדרבנת את אובמה לחפש את קרבתם של גורמים שבאופן עקרוני הוא צריך אותם כמו גלגל חמישי (אייפא"ק, למשל). יש לקוות שהוא לא יהפוך לשבוי של הגורמים הללו, כפי שקרה לשני הבושים (האב והבן)

בסדר, בסדר, כל הויכוח מאחורינו, היא נשברה.

נתחיל מהסוף. הערת הרזומה שלי לא הייתה רטורית. בוודאי שהרזומה של הילרי מרשים בהרבה גם משלי, לא רק משלך. אני אכן מכבד אותה ומאמין שהיא אשה רבת פעלים חיוביים גם אם אינה נקייה מטעויות ומתכונות שליליות. הבעיה שלי היא עם האצבע שלך על ההדק. הקלות בה אתה מכנה אנשים "פסיכוטיים" או להבדיל "נקרופילים" לא מחמיאה לך. כשאתה יורד נמוך אתה מזמין את העיסוק בך וברזומה שיש או אין לך. הנקודות הטובות שלך הולכות לאיבוד בסבך של כתישה אלימה להכעיס. כשמדובר בבלוג פומבי הרי שיש בכך מן הוצאת הדיבה, אם לא במובן המשפטי בוודאי שבמובן הערכי.

אתה ללא ספק מכיר את הפוליטיקה האמריקאית, אבל כמו עיתונאי ישראלי ולא כמו אזרח אמריקאי (שים לב לניואנסים). גם אני ניבאתי לפני שנה שאובמה יהיה המועמד ואני מנבא היום שהוא גם יהיה הנשיא, אבל זה לא עושה אותי מומחה אלא סתם סקרן חובב זו(וזאת למרות שגרתי הרבה שנים בארה"ב). בסופו של דבר, אלו לא בחירות שלנו, לא הוזמנו להביע דעה והדעה שיש או אין לנו היא בחזקת ביקורת תיאטרון ותו לא.

לא אכנס לטיעוני הנגד שלך אחד לאחד מכיוון שאני עלול להצטייר כחסיד של קלינטון ואני לא. יש לה בעיית גבולות – היא בהחלט תחרותית מדי ולא אחת צעדה אל השטח האפור. תחרותיות שכזו היא נחלה של כל מועמד פוליטי והיא אינה מעידה על "נרקסיזם פסיכוטי ומתועב". להזכירך, בבחירות 2000 סירבו שני המועמדים (לא רק בוש אלא גם חתן האוסקר ופרס הנובל) לקבל את הכרעת הבוחר ונגררו למערכת בחירות שהוכרעה על ידי משפטנים כשכל אחד מביע עמדה צבועה בגוון האינטרס האישי. האם "הממסד האמריקאי בעל הזכרון הארוך" זכר זאת? לא ממש. בוש יישפט בעיקר על עירק, על החוב החיצוני ועל מדיניות החוץ מבוססת "מוסר הנפט" ובוודאי לא על יצר התחרותיות העודף שהיה או היה לו. הילרי רוצה את תפקיד סגן הנשיא ואין כל פסול בכך שתיקח כמה ימים על מנת לנסות להסיגו. אין כאן שום הפרה של שום חוק משחק. מיליונים של מצביעים דמוקרטיים אפילו מצפים ממנה לעשות כך. הצווחנים הליברליים לא אוהבים זאת? הרשה לי לפקפק במניעים שלהם. הם פשוט מפחדים שהיא משחקת לידיה של מקיין (והיא לא).

אני מקווה שזה מה שיהיה:

http://www.nytimes.com/2008/06/05/us/politics/04cnd-campaign.html?_r=1&hp&oref=slogin

נו באמת, אם אלו המאמרים שאתה מביא כדי לתמוך בכך ש"כל כותב ליברלי חשוב בארצות הברית" חושב כמוך אז יש שתי אפשרויות:

ידיעת האנגלית והבנת הניואנסים של הפוליטיקה האמריקאית לוקים בחסר (מה שלא נראה לי)

אתה לוקה במה שרובנו לוקים בו – אנחנו אוהבים לקרוא במאמר מה שאנחנו חושבים שצריך להיות כתוב שם בהתאם להשקפתנו שגיבשנו א-פריורית, כי אף אחד מהמאמרים שהבאת לא באמת תומך בטיעונים שלך

ה"מאמר" של פלוז נכתב כבלוג-בזמן אמת, כלומר תוך כדי הנאומים. בטח לא מאמר מיושב ורציני.

אז הנה – אני יעזור לך:
פרנק הרברט:
http://www.nytimes.com/2008/05/27/opinion/27herbert.html
http://www.nytimes.com/2008/05/10/opinion/10herbert.html

קולברט קינג:
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/04/18/AR2008041802467.html

יוג'ין רובינסון:
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/06/02/AR2008060202592.html
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/05/22/AR2008052203018.html

ג'ו ווגל:
http://www.huffingtonpost.com/joe-vogel/clintons-disgraceful-exit_b_105078.html

ויש עוד הרבה.

דרך אגב – מייקל קרולי מבקש שתתקשר אליו. משהו לגבי זכויות יוצרים…..

לא רק קרולי????

בא נשווה הא?
כותרת:
"לבדה בבונקר"

קרולי:
"In the Clinton Bunker"

פסקה ראשונה:

"במקרה או שלא במקרה, נאומה של הילארי קלינטון אמש – הערב האחרון של עונת הפריימריז – נערך במעין בונקר, מרתף בעומק שתי קומות מתחת לפני הקרקע, שבו לא היתה קליטת טלפונים או טלוויזיה. הללו פלטו אותות מדכאים למדי."

והנה קרולי:

"How fitting that, on the night Barack Obama finally claimed the Democratic nomination, Hillary Clinton delivered her non-concession speech from a concrete bunker. To reach the Baruch College gymnasium where Hillary spoke with such surprising defiance her supporters had to descend two flights below street level. The thick subterranean walls blocked out cell phone and BlackBerry signals, and no televisions were provided in the main event hall, thereby insulating Hillary’s cheering supporters (intentionally, some theorized) from the dispiriting events unfolding at the Xcel Center in Minneapolis."

אתה כותב:

"תומכיה קראו ”דנוור! דנוור!“ – הכוונה להמשך המאבק עד הוועידה הדמוקרטית, שתיערך בדנוור באוגוסט – והיא לא השתיקה אותם. היא קראה לתומכיה להודיע מה הם חושבים שהיא צריכה לעשות – אבל מי שפנה לאתר שלה, מצא שהאימייל הסטנדרטי שם מתחיל במילים ”אני איתך הילארי, ואני גאה בכל מה שאנו נאבקים למענו“.

וקרולי:
"And so Hillary is embarking on yet another listening tour. She is asking her determined followers—like the one here wearing a “REAL MEN vote Hillary” pin—what she should do next"

She spends her days surrounded by people who believe in her passionately–who "grab my hand or grip my arm, to look me in my eyes and tell me, don’t quit, keep fighting," as she put it in a campaign email tonight–and all the moreso the more hopeless her cause seems. These people will undoubtedly tell her to carry on. That much was clear from the chant of “Denver! Denver!” which came up tonight, and which drew no strong rebuke. ".

לא ידעתי שקרולי קורא עברית….

חבל, פשוט חבל….

מה שעשית פה זה פרופר פלגיאריזם:

pla·gia·rism
–noun
1. the unauthorized use or close imitation of the language and thoughts of another author and the representation of them as one's own original work.

2. something used and represented in this manner.

אני לא ראיתי שום יחוס למאמר של קרולי בפוסט ההמקורי, הכותרת והפסקה הראשונה הם כמעט תרגומים מלה במילה של המאמר המקורי.

ממי שמתיימר להיות "עיתונאי" ש"מכיר את התרבות האמריקאית יותר מהדפלומטים הישראלים" הייתי מצפה לקצת יותר חשיבה מקורית………

אם אם כל מה שנדרש כדי להכניס את אובאמה להלם זה חוסר היכולת של קלינטון להפסיד בכבוד, הרי שיש לי חששות קלים מהיכולת שלו להתמודד מול מקיין בבחירות, וחששות כבדים עוד יותר מהתפקוד שלו כנשיא, אם וכאשר. זאת ועוד, האשמה של גורמים חיצוניים בכשלון היא סימן היכר לפוליטיקאים ומדינאים גרועים. זה מעיד על חוסר יכולת לקחת אחריות בדיעבד, וחוסר יכולת לנהל מערכות מלכתחילה.
לשון אחרת, אם אובאמה יפסיד בבחירות, ותתחיל ההמולה שרמזים לה נשמעים כבר עכשיו – שהציבור האמריקאי לא מוכן לנשיא שחור, שהתומכות של קלינטון נשארו בבית, וכן הלאה וכן הלאה, זו תהיה עדות שלא היתה שום סיבה לתת לאובאמה את המועמדות. כשאדם רץ לכל משרה ציבורית, ובמיוחד בבחירות מקדימות לנשיאות, הנחת העבודה העיקרית שלו צריכה להיות שהוא מביא אנשים לקלפי, לא שהוא הולך להפסיד בגלל גורמים שאינם בשליטתו. זה בזבוז של זמנם וקולם היקר באמת של המצביעים.