החברים של ג'ורג'

מבחן אולמרט. השאלה שצריך להציג בפני המגיבים שצווחו ש"לאף אחד אין זכות לדעת מה עושה הרמטכ"ל בכסף שלו בזמן מלחמה" היא כזו: איך הייתם מגיבים לידיעה שאהוד אולמרט מימש את תיק המניות שלו כשנודע לו על החטיפה? גם אז הייתם עומדים על זכותו לפרטיות וכו'?

העובדה שהיחס לחלוץ, פקיד ממונה, הוא כאל קדוש יותר מראש הממשלה הנבחר מעידה היטב על עומק המיליטריזם של החברה הכביכול-כבר-לא-מגויסת שלנו. אולי כל אחד יכול להתחמק משירות מילואים, אם הוא מתעקש על כך, ואולי פסגת חלומותיהם של צעירינו היא כבר לא להיות קודקוד בסיירת מטכ"ל, אבל במובן הבסיסי ביותר – זה שבו נתפס הצבא כטהור אל מול הפוליטיקאים והכלכלנים המושחתים – החברה הישראלית עוד לא קיבלה את פנקס השחרור שלה.

ויפתח האל האכזר את פי האתון. האלוף אלעזר שטרן הוא אלוף פליטות הפה המביכות. תקצר היריעה מלפרט אותן, אבל נציין שלוש: הוא נזף בחיילים נוצרים שהושבעו על ברית חדשה, וצווח ש"הם לא יהודים מספיק" (כאילו, דה!); והוא האיש שטען, לאחר מותו המאד-ניתן-למניעה של מדחת יוסף, "שלא תמיד ניתן לשמור על כל הערכים"; וכמובן, איך אפשר בלי "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מאושוויץ".

לאחר שמיהר ללהג באוזני שדר רדיו (רפי רשף?) ש"לא היה ולא יהיה שכול בתל אביב" (לא היה? אף פעם? לא יהיה? אף פעם?), התברר שרק כמה שבועות קודם לכן גררה האתון הרשמית של צה"ל את רגליה לבית משפחה שכולה בתל אביב, שעכשיו זועמת ובצדק.

משעשע הרבה יותר לראות את המאבקים בתוך החברה הדתית, ממנה מגיע שטרן. אם היתה כוונה מאחורי האמירה על "תל אביב הלא מתגייסת", היא היתה להעלות את מניותיו בקרב אחינו חובשי הסרוגה של האלוף הדתי, מניות שעלו רובן בעשן בזמן ההתנתקות ולאחר שהכריז על הצורך בפירוק ישיבות ההסדר. וראה זה פלא: דווקא הקבוצה שבשיחותיה בינה לבין עצמה תוקפת את "תל אביב" המטאפורית יותר מכל קבוצה אחרת, בחורי ישיבות ההסדר, הוציאו מברק מחאה על דבריו של שטרן. אחד מקרא ואחד תרגום: אתה יכול להתחנף אלינו כמה שאתה רוצה, אבל לא שכחנו שאתה לא עשית את המסלול המקובל, אנחנו זוכרים היטב את ההתנתקות, ולא נשכח ולא נסלח על כוונתך לפרק אותנו. מי צריך את nrg יהדות?

לא צנזורה, אבל אולי בכל זאת. יאיר לפיד, בטור מביך מהרגיל, ממחזר את האגדה על פיה הידיעה איפה נופלת רקטה עוזרת לטיווח. בהתחשב בתנאי השיגור של הרקטות – מטח בלתי רציף, שנעשה לאחר תקופת זמן לא סדירה, ולעיתים קרובות מנקודה אחרת – ובהתחשב בכך שטווח הדיוק של הצינורות האלה הוא ממילא רדיוס של קילומטר, הטענה שאפשר לטווח אותן באמצעות דיווח היא שטות. אם היה מדובר בסוללה שנמצאת במקום קבוע, שיורה מטחים קצובים ומדודים, ניחא.

לפיד גם מגנה בהתחסדות את הדיווחים על חשש מפגיעה בבתי הזיקוק, אותם הוא מכנה "כמעט הזמנה לרצח המוני". יופי של מילה, "כמעט": היא מאפשרת לך לטעון שלא אמרת את מה שאמרת. ומה היה אומר לפיד אילו התקשורת לא היתה מפרסמת אזהרה כזו, ופגיעה היתה גורמת למותם של אלפים? הוא היה אומר, בצדק, שהתקשורת מעלה בתפקידה. בקיצור, ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך.

ולאחר שזרה מנחה לאלי הפופוליזם, אומר האייקון הרשמי של בנק הפועלים שאמנם, "צנזורה היא תמיד דבר רע", אבל, מצד שני, "מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להכיר בעובדה שבזמן מלחמה הכללים משתנים. גם במדינה הכי דמוקרטית, החופש לא מתיר אלא גם מחייב". וואלה. עכשיו הבנתי הכל.

מישהו יכול להזכיר לי מתי האיש הזה היה עיתונאי?

(יוסי גורביץ)