מכונת התעמולה של ישראל מפמפמת מלחמה, אמיתית או מדומה, עם איראן מזה זמן רב. אבל גם אם הרטוריקה ריקה, גם אם היא שילוב ציני בין רצונותיהם של פוליטיקאים להחליק לתפקידם על חשבון פחדיו של הציבור ובין תאבונו הבלתי נדלה של הממסד הצבאי לעוד תוספת תקציב, צחצוח חרבות עשוי לדרדר מצב לא יציב גם כך למלחמה של ממש. נמר דעת הקהל שעליו רוכב נתניהו עשוי לפנות נגדו; לפתע, עשוי הקוסם החלקלק והמיוזע לגלות שהאספסוף שעורר כנגד איראן דורש ממנו לתקוף אותה, וכבול בהררי מליצותיו, הוא עשוי למצוא עצמו מאולץ לצאת למלחמה.

רצוי, על כן, להתייחס למציאות ולא למיתולוגיה. חואן קול מנפץ עשרה מיתוסים מקובלים על איראן. בחלק מהם כבר נגעתי בעבר. אני רוצה להתייחס לנקודה השניה שלו: שאלת התקציב.

* * * * *

תקציבה הצבאי של איראן, מציין קול, הוא שישה מיליארדי דולרים, וככזה הוא אחד התקציבים הנמוכים במפרץ הפרסי; רק התקציב הצבאי של איחוד הנסיכויות נמוך יותר. הוא מוסיף ומציין שיחסית למספר תושביה – 70 מיליון – מדובר בתקציב הנמוך ביותר לראש בסביבה. כלל התקציב האיראני הוא 298 מיליארדי דולרים; כלומר, תקציב הבטחון הוא מעט יותר משני אחוזים מתקציבה הכולל של איראן.

בישראל, השיג השבוע הממסד הצבאי הישג חסר תקדים: בקושי ארבעה חודשים לאחר שהועבר תקציב שלראשונה היה תקציב דו שנתי, הצליח הצבא לגרד עוד מיליארד וחצי שקלים לתקציבו. משום מה, דווקא עכשיו נזכר צה"ל שהוא צריך עוד 300 נגמ"שים משוריינים במיוחד.

תקציב הבטחון הישראלי עומד ב-2009 על כ-12.9 מיליארדי דולרים (48.6 מיליארדי ₪), והוא צפוי לעמוד ב-2010 על 14.4 מיליארדי דולרים (כ-53.2 מיליארדי ₪). מספר תושביה של ישראל נמוך משהו מזה של איראן, רק 7.4 מיליונים, וההקצאה פר קפיטה לבטחון של כל אחד מהם גבוהה, בחישוב גס, פי 18 מזו של האיראני הממוצע. תקציבה של ישראל, על פי הצעת התקציב של האוצר (זהירות, PDF), עומד על כ-313 מיליארדי שקלים, שהם כ-83.2 מיליארד דולר. כלומר, מדובר בתקציב קטן באופן ניכר מזה האיראני – בכל זאת, איראן גדולה הרבה יותר – אבל נתח תקציב הבטחון בתוכו הוא 16.4%. משרד הבטחון הוא המשרד המתוקצב ביותר.

כלומר, הן במונחים אבסולוטיים (12.9 מיליארד לעומת שישה מיליארד) והן במונחים יחסיים (חלק מהתקציב), ההשקעה הבטחונית הישראלית גדולה הרבה יותר מזו האיראנית. חשוב לומר שהתקציב הזה איננו כולל את הסיוע הצבאי האמריקני, המחושב בתקציב כהכנסה; יצוין שסעיפים שהם בטחוניים במהותם (כמו יישום חוק חיילים משוחררים) נחשבים במסגרת התקציב הישראלית כסעיפים "חברתיים". עוד יצוין כי בתקופתו של ראש הממשלה שרון, נהג הלז להעביר כספים למערכת הבטחון בלי פיקוח של הכנסת. כלומר, תקציב הבטחון גדול מכפי שהוא נראה.

כל אלה צריכים להעלות שאלות גדולות על הנראטיב המקובל, על פיו איראן המרושעת נמצאת על תקן הגולית שעומד לתקוף את הדוד הישראלי. הגולית, כמסתבר, הוא דווקא ישראל (המרושעים יאמרו שגם התוצאות בשדה הקרב בהתאם). כשמצרפים לכך את העובדה שהגורם התוקפני במזרח התיכון הוא ישראל ולא איראן, ושהאיום האיראני מהלך עלינו אימים דרך קבע בעונת התקציב, האיום האיראני – כמו נשיא איראן – נראה הרבה יותר כמו דחליל.

ושוב נזכיר שלאחרונה הכיר גם שר הבטחון בכך שאיראן איננה איום קיומי – זמן קצר לאחר שמשרדו התחיל לטפטף שישראל בעצם איננה יכולה לעצור את דרכה של איראן לפצצה, אלא רק ל"עכב" אותה. זה מה שקנתה לנו ההוצאה הבטחונית הענקית ב-20 השנים האחרונות. הגיע הזמן שתקציב משרד הבטחון, ומערכת ה-Hasbara, יעברו שניהם דייאטת רצח.

(יוסי גורביץ)