החברים של ג'ורג'

החשוד שמר על זכות השתיקה

יעקב פרנקל המריא הלילה (ג') חזרה לארה"ב, שעות ספורות אחרי ההודעה הדרמטית שלו על כך שהוא מושך את מועמדותו לתפקיד הנגיד. היו סיבות טובות וראויות לסירוב למנות מחדש את פרנקל, העיקרית שבהן היא העובדה שהוא ניסה למעול בכספי ציבור כאשר החזיק לפני שנים באותו הג'וב בדיוק. אירונית, המינוי של פרנקל חוסל בשל חשד לגניבה פעוטה הרבה יותר, של מה שהתברר כתיק חליפות. ככה זה בישראל 2013: אוצר הציבור הוא בגדר מהר-שלל-חש-בז, אבל פגיעה ברכוש פרטי? עד כאן. הפרחים לאמיר אורן, הכתב של "הארץ" שאמנם לעתים אוהב יותר מדי את תפקיד הספינקס, אבל עשה כאן שירות יוצא מן הכלל לציבור.

יש שני גורמים שפרנקל יכול לתלות בהם את האשמה בכך שנאלץ לוותר על המינוי. הראשון הוא פרנקל עצמו. אף ששכר יועצי תקשורת ודובר, פרנקל היה החשוד בגניבה הפחות משכנע מאז יחיאל חזן ו"המוח נשאר במחסן" שלו. אמש הוא הודיע שמאחר והוא כבר לא מועמד למשרה ציבורית, הוא לא רואה עצמו מחויב לספק גרסה על התקרית בהונג קונג. לפני כן הוא טען שכל זמן שוועדת טירקל לא הכריעה, הוא לא רוצה לספק גרסה לציבור כדי לא להפריע לה. כמה… נוח.

אז נציג את העובדות כפי שהן ידועות כעת. פרנקל יצא מהדיוטי פרי בהונג קונג ב-2006, כשהוא סוחב איתו תיק חליפות שעליו לא שילם. עובדת עירנית הביאה לעיכובו לפני העליה למטוס. מהות העיכוב איננה ברורה. הגרסה הראשונית של פרנקל, שמסר לעיתונות הישראלית ימים אחרי התקרית, היתה שהוא בסך התבלבל ונכנס לתור VIP שהוא לא אמור היה להיות בו. הגרסה הזו, אין עוררין כיום, היא שקר.

לא ברור האם העיכוב כלל חקירה משטרתית רשמית. ברור, עם זאת, שזה היה עניין רציני למדי, שהצריך את פרנקל לא רק להסתייע בשירותי הקונסוליה הישראלית אלא גם לשכור את שירותיה של עורכת דין מקומית, שרון סר, שעל פי הפרסומים בישראל נחשבת לעורכת דין מובילה שם. לא יודע מה הנסיון שלכם בתחום, אבל אותי עיכבה המשטרה רק פעם אחת, זה היה לפני יותר מ-20 שנים, זה נמשך עשר דקות – וכל פרט ופרט אווילי חקוק בזכרוני. ולא נזקקתי לעורך דין. הרושם שלי הוא שנסיון החיים של פרנקל דומה יותר לשלי מאשר לזה של ג'סי ג'יימס, כך שכשהוא אומר שהוא פשוט לא זכר את התקרית ההיא שבה הוא הסתבך עם המשטרה ונאלץ להזמין עורכת דין בקליבר של ויינרוט, אני לא מאמין לו.

מעבר לכך, גם הגרסה שהוא מסר לוועדת טירקל בעייתית מאד. הגרסה הנוכחית של פרנקל – הדוברים שלו מתעקשים שהיתה רק אחת, כשהם מצפים שנשכח את מה שהוא אמר לתקשורת ימים ספורים לאחר האירוע – היא שהוא יצא מן הדיוטי פרי עם התיק, כשהוא מבקש מקולגה לשלם עליו. קודם כל, יש משהו מעניין בעצם העובדה שפרנקל רגיל שמישהו אחר משלם עליו. בכך, הוא בהחלט יכול להיות חבר של כבוד במועדון של נתניהו. שנית, זה לא עובד ככה. דיוטי פרי הוא לא מכולת. כל פריט צריך לעבור סריקה וחתימה, בדיוק בגלל שהוא פטור ממכס. על מה בדיוק היתה הקולגה אמורה לשלם? איך היה נראה הדיאלוג בינה ובין המוכרת? "אה, זה תיק חליפות, לא, אין לי מושג איזה מותג ואם זה היה מעור. מה את אומרת, יש יותר מסוג אחד? אופס." זה נשמע לכם סביר?

יתר על כן, אף שפרנקל טען שוב ושוב שהוא לא מסר תגובה ציבורית, דוברים שפעלו מטעמו פמפמו את הגרסה שלו לכלי התקשורת. למשל, במשך כשבועיים דיווחו כל כלי התקשורת שפרנקל הגיש מסמך לוועדת טירקל שמכיל התנצלות מצד משטרת הונג קונג כלפיו. רק שזה לא מה שקרה: המסמך לא כלל התנצלות, אלא רק הכרה בכך שפרנקל לא מתכוון לתבוע את המשטרה. איומים בתביעה גם אני יכול להשמיע. אני מניח שהם נשמעים אחרת כשהם מגיעים מאח"מ שמלווה בעורכת דין בעלת שם, אבל הם לא אומרים דבר.

נקודה נוספת שקשה להאמין שהגיעה לכלי התקשורת אלא באמצעות דובריו של פרנקל היא הטענה שהתיק שאיתו הוא יצא לא היה שלו, אלא של הקולגה, ושהיא זו שלא שילמה עליו. זה לא המצב, פרנקל הודה שמדובר היה בתיק שלו, וקשה לראות מאיפה צצה הטענה הזו אלא במסגרת נסיון ליצור רושם בציבור שפרנקל לא גנב דבר ושלכל היותר עשה טובה למישהי אחרת. צריך לזכור את זה, כשברקע מהדהדות הטענות של פרנקל על קמפיין נגדו. יכול להיות שהיה כזה; ברור שהוא עצמו לא טמן את ידו בצלחת.

פרנקל, בקצרה, מעדיף לשמור על זכות השתיקה. במונחים משפטיים, עמידה על זכות השתיקה מחזקת את הראיות נגדך, בהנחה שיש כאלה. ויש לנו:

· תיק שפרנקל מודה היום שהוא לקח מבלי לשלם עליו.

· תסבוכת שעל נסיבותיה הוא שיקר לפני שבע שנים, ושהצריכה מעורבות של הקונסוליה ושל עורכת דין.

· המנעות מדיווח על התקרית בפני ועדת טירקל.

ישפוט הציבור. וזה, בעצם, הגורם השני שהביא לנפילתו של פרנקל: התעוררותו של הציבור. המינוי שלו גרר זעם ניכר בקרב אנשים ששמים לב מה קורה סביבם מבחינה כלכלית, ויש הרבה יותר מהם היום. המינוי של פרנקל, בשל המעילה שלו בקדנציה הקודמת ובשל המדיניות הכלכלית שלו, היה שנוי מאד במחלוקת, והדיון בנושא הגניבה הגדולה געש עוד קודם לחשיפת הגניבה הקטנה. זו, כמובן, שפכה שמן על המדורה, וכשציבור גדול מספיק מתנגד למינוי, וכשזה לא יורד מהכותרות, אי אפשר לממש אותו.

המפסיד הגדול הוא לא פרנקל. אין צורך לדאוג לו. הוא מסודר ומותר לחשוד שהוא עוד יסתדר. צריך לדאוג, אם כבר, לעתיד התאגידים שישתכנעו לשכור אותו, אבל את זה שיעשה מישהו אחר. לא, המפסידים הגדולים הם נתניהו ולפיד. הם פרסמו אתמול טקסט יבבני, שבו טענו ש"לא ירחק יום ובו איש לא ירצה להתקרב לחיים הציבוריים."

לא, אדוני חובב הגלידה והסיגרים על חשבון הציבור; לא, אדוני מאחז העיניים; לא כך. היום שבו אנשים שגנבו מן הציבור ושנחשדו בעבר בגניבה מחנות לא ירצו להתקרב לחיים הציבוריים בישראל יהיה יום של ברכה, יום של הבשלה, יום שבו גירדו החיים הציבוריים מעליהם שכבה מסוימת של שחיתות. היום שבו כל חשוד בגניבה יבין שנגמרו הימים שבהם אף אחד לא שאל אותו שאלות קשות, שנגמרה התקופה שבה אפשר היה פשוט לשקר לתקשורת ולקוות שזה עבר, שאי אפשר עוד לקבל כך תפקיד ציבורי, יהיה מהמשמחים שבימים שפקדו את המקום המעונה הזה.

עיקר הביצה, כמובן, היא על פרצופו של שר האוצר. הוא זכה בתואר המפוקפק של שר האוצר הראשון שלא הצליח למנות נגיד, המקבילה של שר הבטחון ברק שלא הצליח למנות רמטכ"ל. הוא יכול להתנחם, עם זאת, בכך שהשערוריה של הערב העלימה את השערוריה של הבוקר: "כלכליסט" חשף אתמול (ב') העובדה שכאשר יאיר לפיד טען שהעלאת המס על אלכוהול היתה תוצאה של דרישת ה-OECD, הוא שיקר. ה-OECD לא מכיר את המכתבים שלפיד טען שקיבל. התגובה של לפיד היתה צולעת מהרגיל: הוא טען שהמכתבים מסווגים כסודיים.

על כן היתה התגובה של לפיד על משיכת המועמדות של פרנקל חצופה מהרגיל. פרנקל, לדבריו, "גילה פתאום שלכל מי שיש לו מקלדת מותר ללכלך ולהכפיש ולכתוב עליו דברים איומים שאפילו לא נבדקו." אתה באמת רוצה שנפתח את התיק הזה, לפיד? שנבדוק למי יש מקלדת שהוציאה "דברים שאפילו לא נבדקו"?

אבל מה שמטריד את לפיד, כמובן, הוא העובדה שפתאום התהפכה הקערה. פתאום הוא כבר לא בעמדת מגיש הטלוויזיה או כותב הטור הנקרא במדינה, או – בלשונו של לפיד – משה רבנו המודרני. פתאום יש אנשים שמדברים חזרה. יש להם מקלדות והם יודעים לעשות רעש. כן, כשהם כותבים בעמוד של לפיד עצמו, הוא יכול למחוק אותם – אבל שומו שמיים, הרשת גדולה ובלוגים בה הרבה. והם מעיזים לחשוף את ערוות ריקנותו של לפיד על בסיס יומי. לעזאזל, לעתים כמה פעמים ביום. כדאי שלפיד יתרגל לכללי המשחק החדשים. זו כבר לא התקשורת של אבא שלו.

ועוד דבר אחד: ואם כבר לפיד, הוא שבר שיאים של פאתוס נבוב היום. עובדי משרד החוץ שובתים כבר חודשים. לפיד מיילל על כך שהם מסרבים להנפיק דרכונים דיפלומטיים למאבטחי השב"כ שיוצאים ללוות משלחות ילדים לפולין, וכותב ש"מותר לנהל סכסוך על שכר, אבל אסור לעשות אותו על גבם של ילדים שנוסעים למצעדי החיים באושוויץ ובירקנאו." קודם כל, בפעם האחרונה שבדקתי מצעדי החיים נערכים ביום השואה, וזה היה לפני ארבעה חודשים בערך. שנית, צריך להיות אדם מנותק וחולה במיוחד להעדיף את הצעדה באושוויץ ובירקנאו על פני רצונם של אנשים להשתכר בכבוד. אנחנו יודעים עכשיו באיזה מחנה ניצב לפיד. אגב, לפיד יילל על מניעת הנסיעה לאושוויץ ובירקנאו; על הפניה הנואשת של אשה שזקוקה לאישור של משרד החוץ כדי להתחתן בפראג הוא לא טרח לענות. סדר עדיפויות צריך להיות. אני רוצה להודות לגדי אלכסנדרוביץ' על ההפניה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אבו אלמוג

    לא 'שר האוצר הראשון שלא הצליח למנות נגיד'. קדם לו יהושוע רבינוביץ' שהציע את המינוי המושלם של אשר ידלין לנגיד. ההיסטוריה חוזרת פעמיים, אמר מרקס, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה. אנחנו כנראה בשלב השני.

  • "לנפילתו של טירקל" – מוקדם מדי, צ.ל. "פרנקל".

  • עדו

    מישהו כבר כתב שיש אנשים שיש להם 'חוש אי צדק מפותח' כלומר אנשים שנראה להם הגיוני לגמרי להלין שכר או לסחוט הנחה ממישהו או שכל השאר יחפשו חניה והם יחנו במקום אסור. בדרך כלל נהוג שאנשים כאלו הם עבריינים וטיפוסי שוליים. מה זה אומר עלינו שההנהגה שלנו מתנהגת כך?

    • האמת היא שיש טענות שבניגוד לאינטואיציה, התנהגות סוציומטית/סוציופתית כזאת דווקא נפוצה יותר אצל אלה שיש להם יותר.

      הסתובב כמדומני איזה מאמר על הנושא ב"כלכליסט" בשנה שעברה, אך איני יכול למצוא כרגע.

    • נתן

      תרשה לי לתקן.
      אנשים שנראה להם הגיוני לגמרי … שכל השאר יחפשו חניה והם יחנו במקום אסור. בדרך כלל נהוג שאנשים כאלו הם עבריינים, טיפוסי שוליים ושוטרים.

  • חיליק

    כל מילה. באמת (ובל נשכח את ההצלחה המסחררת של פרנקל ב-AIG ואת הניצחון הסוחף שלו על המחזוריות בכלכלה).

  • נתן

    תן לי ניחוש פרוע שמבוסס על דיווחו של אחד הכתבים האמינים ביור שיש היום – ברוך קרא מערוץ 10.

    לפי קרא היועץ המשפטי פנה למשטרת הונג-קונג בבקשה לקבל את פרטי המקרה- בתגובה פנתה משטרת הונג-קונג לפרנקל על מנת שיסכים להסיר את החיסיון שיש על הפרשה- בתגובה לפניה הודיע פרנקל שהוא מסיר את מועמדתו.

    עד כאן ברוך קרא,ועכשיו עולה השאלה מה פתאום חיסיון? מה כל כך סודי פה?
    וזה מעלה עוד שאלה- הרי ברור שיש כאן מישהי שיכולה לאשר את דברין של פרנקל וזאת אותה "קולגה" שהיתה איתו?
    מי היא? למה היא לא נחשפת ומספרת את הסיפור?
    האם יתכן שהקשר בינה לבין פרנקל הוא זה שגרם לו ל"השמיט" את המקרה מהרזומה שלו? האם זאת הסיבה שעורכת דין מהדרגה הראשונה נחלצה לסייע לו אצל שלטונות הונג-קונג? האם יתכן שזאת הסיבה לחיסיון? האם יתכן שפרנקל חושש מחשיפת טיב הקשר הזה?

    אני לא יודע? אני רק שואל שאלות קשות.

    • ןלכן כנראה עיקרון פומביות הדיון לא תופס.

    • מני זהבי

      לפחות לפי מה שניתן ללמוד מהגוגל, Sharon Ser נחשבת למומחית מובילה דווקא בתחום דיני המשפחה. מעניין, מעניין.

    • אם אתה רומז שאולי היה לו רומן איתה – אז זו לא עבירה פלילית ובהחלט עניינו הפרטי.

      • מני זהבי

        העבירה היא גניבה-לכאורה מהדיוטי פרי.
        הרומן, אם היה, אינו עניינן של רשויות החוק (אא"כ פרנקל נשוי ואשתו תפתח בהליכי גירושין). אבל הוא כן יכול להשפיע על הדימוי הציבורי של פרנקל.

      • נתן

        אני לא רומז- בידיעה אתמול ב"הארץ" נאמר בסוף הכתבה כבדרך אגב – "שאשתו והמשפחה מתנגדים להסרת החיסיון".

        אין לי שום ספק שרומן הוא לא עניין פלילי אבל זה אולי מסביר את כל ההתנהגות התמוהה של פרנקל.

  • נתן

    עוד תיקון קטן (ללפיד).

    אין שני מחנות שנקראים אושוויץ ובירקנאו.

    בירקנאו הוא אחד מהמחנות שהיו באושוויץ.

  • מני זהבי

    לגבי "הפניה הנואשת של אשה שזקוקה לאישור של משרד החוץ כדי להתחתן בפראג", יש כאן משהו שאני לא מבין.
    אלוהים יודע מה דורשים השלטונות הצ'כיים, אבל פעם, כשאני וזוגתי התחתנו בקפריסין, לא היינו זקוקים לדבר ממשרד החוץ הישראלי. תמצית מרשם האוכלוסין ממשרד הפנים, תרגום לאנגלית המאושר ע"י נוטריון, כרטיסי טיסה ללרנקה ותור לאיזושהי עירייה שכוחת אל.
    יש משהו שמפריע לגב' בקמן ובן זוגה לעשות את אותו דבר?

    • הדרישות הצ'כיות אחרות מאלה של קפריסין. הם דורשים יותר מסמכים, לא יודעת כמה ואיך, אבל אני יודעת שזה קצת יותר מסובך.

      • מני זהבי

        סביר להניח שכן.
        לו הייתי נקלע לבעיה דומה (והרי השביתה במשרד החוץ לא התחילה אתמול), הייתי מפנה אצבע משולשת אחת לכיוון משרדו של מר לפיד, אצבע משולשת שנייה לכיוון של פראג, חותך את ההפסדים ומעביר את כל העניין לקפריסין או לארץ אחרת כלשהי שניתן להינשא דרך פקידיה בלי לנסוע אליה פיזית (ייתכן ועוד יש כאלה).
        הדבר האחרון שהיה עולה בדעתי זה לפנות בתחינה לשר האוצר מעל עמוד פייסבוק. מה הקטע הזה של להפוך לריקי כהן בגירסה לעניים?

    • ועוד אחת

      השלטונות בצ'כיה דורשים את המסמכים בתרגום לצ'כית + אפוסטיל שזו חתימה שמאשרת שהמסמך הוא מסמך רשמי של מדינת ישראל.

      יכול להיות שהכותבת יכולה היתה לבחור מקום אחר, אבל מכיוון שכנראה כבר קנו כרטיסים, מלון וכו' מדובר בכל זאת בהוצאה כספית מכובדת.

      אגב, הכותבת היא אחת מרבים. אפוסטיל נדרש להרבה תהליכים של ישראלים מול רשויות בחו"ל. אתה יכול לראות בתגובות.

      נורא קל להיטפל למקרה אחד ולמצוא פתרונות בשבילו, אבל השביתה פוגעת בהרבה מאוד ישראלים וראוי שמשרד האוצר ינהל מו"מ במטרה לסיים אותה כמה שיותר מהר במקום להשמיץ את עובדי משרד החוץ בזמן שהוא מנכה להם 25% מהשכר.

  • שימי

    איפה התגובה האוטמאטית של עמית לאיזון התמונה ?
    יציג נא את הצד שכנגד שדעתו לא נשמעה.

  • ה"חשש" שאנשים לא ירצו לקבל תפקידי מפתח לא רצינית -ההפך – בסופו של דבר יגיעו אנשים נקיי כפיים בלבד וינופו כל אלה שבין כה וכה לא נרצה לראות בתפקידים שכל כך משפיעים על חיינו. טוב שכך.

    • בעניין הספציפי הזה לפיד דווקא צודק לדעתי. לא בהתבטאויות המגוחכות על פרנקל ומחנות ההשמדה, אלא באמירה שבקצב הזה אנשים לא ירצו להיכנס לחיים הציבוריים. לא, לא מדובר רק בגנבים ואנשים לא ישרים. כל מי שמכיר את עולם המעשה יודע שאי אפשר לפעול בלי לטעות, בלי להסתבך, בלי ללכלך את הידיים. כאשר על כל טעות אתה סופג מפלי בוץ מכותבים כמו בעל הבלוג הזה, אז בהחלט – אנשים טובים עשויים לחשוב שכל זה לא שווה להם ממילא.

      • ygurvitz

        אני אוותר על שירותם של אנשים שניסו להונות את המדינה במאות אלפים ושניסו לגנוב מהדיוטי פרי. יש לי דעה שלילית למדי על ישראל, אבל אפילו אני משוכנע שנוכל למצוא אנשים ראויים למשרות, שאינם גנבים ונוכלים.

      • עכבר הכפר

        יש מצב שלפיד ידגים לנו, ויסתלק מהחיים הציבוריים?

      • עדו

        הציטוט המקורי היה 'מי שלא יכול לשאת את הסירחון שלא ייכנס לשירותים' אבל היועצים של הנשיא שינו את זה ל'מי שלא יכול לשאת את החום שלא ייכנס למטבח'.

        • שימי

          ובישראבלוף , "מי שלא יכול לשאת את הסירחון שיעזוב את הארץ".

      • ארז הוכמן

        ממליץ לך לקרוא על התהליך המינוי האמריקאי, הוא ארוך ומפרך (ולעיתים מעט משפיל) ובכל זאת האמריקאים מצליחים איכשהוא למצוא אנשים מוכשרים שמוכנים לעבור אותו, זכור שהפרס הוא מינוי נחשק.
        מי שמפחד מחקירה בענייניו יודע ממה הוא מפחד, הלוואי שיפחדו כולם, תמיד.

      • עמית(אחר)

        אתה רציני? בארה"ב כל מועמד עובר השפלה פומבית ומשודרת בקונגרס שבה שואלים אותו פחות או יותר על כל מה שהוא עשה מגיל 18 כולל מסיבות שכרות בקולג' ועדיין אנשים רוצים להתקבל לתפקיד אז למה שבישראל זה יהיה שונה?

        • נתן

          יותר מזה.

          אדם שרוצה להיות נגיד בנק בארה"ב עובר גם חקירה של הFBI שלידם ועדת טירקל זה מדריכים ב"צופים".

  • Pingback: עדי אוהבת את האח הגדול | החברים של ג'ורג'()