"העשירים שונים מאיתנו," כתב סקוט פיצג'ראלד. פרשת מינוי פרנקל לנגיד הוכיחה עד כמה צדק: מסתבר שאפשר לעצור אנשים עם יותר מדי כסף ולהעמיד אותם לדין, והם לא יזכרו שום דבר מכל זה, כשיגיעו לוועדה שתבחן אותם לקראת התפקיד הרם הבא.

זה נגמר. כשבוע לאחר שיעקב פרנקל הודיע בפתאומיות על כך שהוא מוותר על משרת הנגיד, וימים ספורים אחרי שסירב לוותר על הסודיות בנושא, מתחוור שהוא ידע למה: הוא שיקר לאורך כל הדרך. הבוקר חשף אמיר אורן ב"הארץ" את גרסת הרשויות בהונג קונג. זו סותרת את גרסת פרנקל בשורה של נקודות. כזכור, פרנקל שיקר לעיתונות הישראלית מיד עם הפרשה, וטען שבסך הכל הוא נכנס לתור הלא נכון. כשהגיע לוועדת טירקל, הוא השמיט את כל האירוע. כשאולץ להתעמת עם הפרשה, הוא טען שלא רק שלא קרה שום דבר, אלא שהרשויות בהונג קונג התנצלו בפניו והודו לו על כך שלא תבע אותם.

המכתב של הרשויות שם אומר בדיוק את ההיפך. פרנקל נעצר בחשד לגניבה, הוגש נגדו כתב אישום, הוא הובא בפני שופט ונקבע לו תאריך למשפט. בין לבין, שוכנעו הרשויות שאין טעם להעמיד אותו לדין וכתב האישום בוטל, אבל הם מעולם לא התנצלו בפניו – לא היה על מה.

למה פרנקל לא עמד לדין? כנראה משום שלרשויות בהונג קונג, שידועות בכך שהן נוקטות איפה ואיפה אפילו יותר מבתי המשפט הישראלים שמתקשים להשתכנע שלבכירים יש "יסוד נפשי" לגניבה או קבלת שוחד, לא התאים להעמיד לדין אח"מ בנקאות בולט שמגיע מצויד בעורכת דין כבדה, וכל זה בשביל תיק. רק זה חסר להם, שיגידו שהם לא ידידותיים לעסקים. התירוץ של פרנקל – לקחתי תיק מהדיוטי פרי וסמכתי על זה שמישהי תשלם – נשאר מופרך.

מעבר לפרנקל, שהרוויח ביושר – ממה שאנחנו יודעים על התנהלותו כנגיד, כנראה שבניגוד לכל דבר אחר – את הקלון שלו, לא מעט אנשים יוצאים מהסיפור הזה וביצה מרוחה על פרצופם. ראש וראשון להם הוא נחמיה שטרסלר, שיצא בהגנה שוצפת על פרנקל יומיים אחרי שנמלט וימים ספורים לאחר שנחשפו המסמכים מהונג קונג. שטרסלר אץ רץ להגן על פרנקל, שכזכור נמנע מלספק לציבור הישראלי גרסה כי מה הוא חייב לו, והציג עבורו את גרסתו. אבוי – בגרסה הזו אין זכר למעצר, אין זכר להעמדה לדין ולהגעה בפני שופט. שטרסלר נפל קורבן לאנשי היח"צ של פרנקל ובלע את גרסתם ולא נודע כי באה אל קרבו. בטור שקשה להגדיר אותו אלא כסהרורי, מוחה שטרסלר על הדרישה לשקיפות מצד בכירים במנהל המדינה, והאיש שבמשך שנים מוכר לנו את ארה"ב מתנגד פתאום לשימועים בנימוק ש"זה בדיוק מה שחסר לנו, שמירי רגב ושלי יחימוביץ' יבחנו בפומבי את המועמד." כי נתניהו ולפיד הרי עשו עבודה טובה כל כך. כי אין כמו בוז לנבחרי הציבור כדי להפגין עד כמה אתה בעד אליטות בלתי נבחרות שכבר נתפסו עם ידן בצנצנת העוגיות ("הרי מרגע שאדם וחווה חטאו בגן עדן, כל בני האדם מועדים לחטא" הוא משפט בל ייאמן של שטרסלר.) אם הייתי העורך של שטרסלר, הייתי ממליץ לו על חופשה ארוכה מאד.

בן דרור ימיני מנגן על מיתר דומה מאד לזה של שטרסלר. הוא כתב שיש "כנופיית בחישה," ש"לא ברור מה קרה בעניינם של פרופסורים יעקב פרנקל וליאו ליידרמן, אבל יש חשש – ויותר מחשש – שהיה בעל או בעלי עניין מאחורי הקלעים. הם ידעו להתקשר לעיתונאי "הנכון" בזמן הנכון, להעלות מהאוב פרשה שלא היה בה כלום, ולמכור אותה לציבור ככתם בל יימחה בביוגרפיה של המועמד." הנושא של ליידרמן עדיין לא ברור, אכן, וזו בדיוק הסיבה שליידרמן מיהר להסיר את מועמדותו: הוא לא רצה שהנושא יובהר. יתר על כן, מדהימה העובדה שבה חותר ימיני תחת מקצוע העיתונות: אין הדלפה שלא מגיעה מבעל עניין. מה שחשוב הוא לא האם יש בעל עניין אלא האם יש אמת בהדלפה. ובמקרה של פרנקל, אנחנו יודעים שהוא, למצער, שיקר לוועדת טירקל פעמיים – פעם כשלא דיווח על הפרשה ופעם כשטען שהיא הסתיימה בהתנצלות , תוך שהוא מעלים את העמדתו לדין – דבר שדי בו כדי לפסול את מועמדותו. "פרשה שאין בה כלום"? רק אם לא אכפת לך משקרים של בעלי עניין. אגב, חשוב לציין שאם היו כאן "בעלי עניין" שפעלו נגד פרנקל, הרי שהיו גם בעלי עניין שפעלו בדיוק בכיוון ההפוך: פרנקל שכר דובר, מישהו הדליף לשטרסלר את הגרסה השקרית של פרנקל, ומישהו הפיץ בתקשורת את הסיפור שמדובר בסך הכל בבקבוק בושם ולא בתיק בשווי מאות דולרים.

אחר כך עושה ימיני טריק רטורי נפוץ: הוא מבלבל במכוון בין חזקת החפות ובין הדרישה ממועמדים שיפריכו את הדיווחים נגדם. חזקת החפות היא מושג פלילי, שהוא הכרחי כדי למנוע סנקציות פליליות על חפים מפשע. אם אתה מבקש תפקיד ציבורי, אם אתה רוצה לאכול את לחם הציבור, אתה צריך להיות כמה מדרגות מעל "חזקת החפות." כן, אתה צריך להסביר כל מהלך שביצעת בחיים שלך. אתה צריך להסביר מהם הסכומים המשונים בחשבון הבנק שלך וכן, גם למה נעצרת בנמל התעופה של הונג קונג או מדוע התבקשת לעזוב בנק חשוב. אם הדרישה שלנו לפקידי ציבור בכירים היא שהם יוכלו לנפנף בכך שהם יצאו זכאים, אנחנו מורידים את הרף בצורה דרסטית מדי.

ואחרי הגנב, הכתבלב והקונספירטור, אנחנו נשארים עם הטמבל. זה שמינה את פרנקל בלי שום בדיקה בסיסית, זה שאמר בתחילת הפרשה שזה "תוצאה של חיפוש בגוגל" אבל לא טרח לעשות חיפוש כזה בעצמו לפני המינוי, זה שהשתחץ בכך שהוא שכן של פרנקל ושמעתה המפגינים – אלה שאת המגאפון שלהם הוא לא שומע – יוכלו להפגין ביחד נגד שניהם, שכתב אחרי פרישתו של פרנקל ש"איזה פספוס. פרנקל יכול היה להיות בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו. נגיד מנוסה, חכם, מבין-עניין, שהחליט לוותר על הון תועפות ולבוא "לעשות מילואים". לא שאני מאשים אותו על כך שהוא פרש. איש בן 70, חתן פרס ישראל, אחד הכלכלנים המוערכים בעולם, גילה פתאום שלכל מי שיש לו מקלדת מותר ללכלך להכפיש ולכתוב עליו דברים איומים שאפילו לא נבדקו." אז זהו, יאיר, שהם נבדקו ונמצאו כדברי אמת. מי שלא בדק היה אתה, מה שכמובן לא הפריע לך ללכלך ולהכפיש באמצעות מקלדת.

וכמובן,ישנה ועדת טירקל, שהתבזתה כבר פעמיים: פעם במינויו של נוכל הנדל"ן גלנט כרמטכ"ל, למרות שכל הראיות היו זמינות לה; ופעם כשמינתה את פרנקל בלי, בלשונו של לפיד, לעשות חיפוש בגוגל. אם זו רמת הבדיקה שלה, למה אנחנו זקוקים לה? שתשמש כחותמת גומי?

כפי שלמדים פרנקל ולפיד על בשרם, הזמנים האלה חולפים, ומהר.

עוד דבר אחד: "עיתונות היא פרסום מה שמישהו אחר לא רוצה שיתפרסם. כל השאר הוא יחצ"נות." ג'ורג' אורוול.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, אחת מהן גדולה מאד. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

יעקב פרנקל המריא הלילה (ג') חזרה לארה"ב, שעות ספורות אחרי ההודעה הדרמטית שלו על כך שהוא מושך את מועמדותו לתפקיד הנגיד. היו סיבות טובות וראויות לסירוב למנות מחדש את פרנקל, העיקרית שבהן היא העובדה שהוא ניסה למעול בכספי ציבור כאשר החזיק לפני שנים באותו הג'וב בדיוק. אירונית, המינוי של פרנקל חוסל בשל חשד לגניבה פעוטה הרבה יותר, של מה שהתברר כתיק חליפות. ככה זה בישראל 2013: אוצר הציבור הוא בגדר מהר-שלל-חש-בז, אבל פגיעה ברכוש פרטי? עד כאן. הפרחים לאמיר אורן, הכתב של "הארץ" שאמנם לעתים אוהב יותר מדי את תפקיד הספינקס, אבל עשה כאן שירות יוצא מן הכלל לציבור.

יש שני גורמים שפרנקל יכול לתלות בהם את האשמה בכך שנאלץ לוותר על המינוי. הראשון הוא פרנקל עצמו. אף ששכר יועצי תקשורת ודובר, פרנקל היה החשוד בגניבה הפחות משכנע מאז יחיאל חזן ו"המוח נשאר במחסן" שלו. אמש הוא הודיע שמאחר והוא כבר לא מועמד למשרה ציבורית, הוא לא רואה עצמו מחויב לספק גרסה על התקרית בהונג קונג. לפני כן הוא טען שכל זמן שוועדת טירקל לא הכריעה, הוא לא רוצה לספק גרסה לציבור כדי לא להפריע לה. כמה… נוח.

אז נציג את העובדות כפי שהן ידועות כעת. פרנקל יצא מהדיוטי פרי בהונג קונג ב-2006, כשהוא סוחב איתו תיק חליפות שעליו לא שילם. עובדת עירנית הביאה לעיכובו לפני העליה למטוס. מהות העיכוב איננה ברורה. הגרסה הראשונית של פרנקל, שמסר לעיתונות הישראלית ימים אחרי התקרית, היתה שהוא בסך התבלבל ונכנס לתור VIP שהוא לא אמור היה להיות בו. הגרסה הזו, אין עוררין כיום, היא שקר.

לא ברור האם העיכוב כלל חקירה משטרתית רשמית. ברור, עם זאת, שזה היה עניין רציני למדי, שהצריך את פרנקל לא רק להסתייע בשירותי הקונסוליה הישראלית אלא גם לשכור את שירותיה של עורכת דין מקומית, שרון סר, שעל פי הפרסומים בישראל נחשבת לעורכת דין מובילה שם. לא יודע מה הנסיון שלכם בתחום, אבל אותי עיכבה המשטרה רק פעם אחת, זה היה לפני יותר מ-20 שנים, זה נמשך עשר דקות – וכל פרט ופרט אווילי חקוק בזכרוני. ולא נזקקתי לעורך דין. הרושם שלי הוא שנסיון החיים של פרנקל דומה יותר לשלי מאשר לזה של ג'סי ג'יימס, כך שכשהוא אומר שהוא פשוט לא זכר את התקרית ההיא שבה הוא הסתבך עם המשטרה ונאלץ להזמין עורכת דין בקליבר של ויינרוט, אני לא מאמין לו.

מעבר לכך, גם הגרסה שהוא מסר לוועדת טירקל בעייתית מאד. הגרסה הנוכחית של פרנקל – הדוברים שלו מתעקשים שהיתה רק אחת, כשהם מצפים שנשכח את מה שהוא אמר לתקשורת ימים ספורים לאחר האירוע – היא שהוא יצא מן הדיוטי פרי עם התיק, כשהוא מבקש מקולגה לשלם עליו. קודם כל, יש משהו מעניין בעצם העובדה שפרנקל רגיל שמישהו אחר משלם עליו. בכך, הוא בהחלט יכול להיות חבר של כבוד במועדון של נתניהו. שנית, זה לא עובד ככה. דיוטי פרי הוא לא מכולת. כל פריט צריך לעבור סריקה וחתימה, בדיוק בגלל שהוא פטור ממכס. על מה בדיוק היתה הקולגה אמורה לשלם? איך היה נראה הדיאלוג בינה ובין המוכרת? "אה, זה תיק חליפות, לא, אין לי מושג איזה מותג ואם זה היה מעור. מה את אומרת, יש יותר מסוג אחד? אופס." זה נשמע לכם סביר?

יתר על כן, אף שפרנקל טען שוב ושוב שהוא לא מסר תגובה ציבורית, דוברים שפעלו מטעמו פמפמו את הגרסה שלו לכלי התקשורת. למשל, במשך כשבועיים דיווחו כל כלי התקשורת שפרנקל הגיש מסמך לוועדת טירקל שמכיל התנצלות מצד משטרת הונג קונג כלפיו. רק שזה לא מה שקרה: המסמך לא כלל התנצלות, אלא רק הכרה בכך שפרנקל לא מתכוון לתבוע את המשטרה. איומים בתביעה גם אני יכול להשמיע. אני מניח שהם נשמעים אחרת כשהם מגיעים מאח"מ שמלווה בעורכת דין בעלת שם, אבל הם לא אומרים דבר.

נקודה נוספת שקשה להאמין שהגיעה לכלי התקשורת אלא באמצעות דובריו של פרנקל היא הטענה שהתיק שאיתו הוא יצא לא היה שלו, אלא של הקולגה, ושהיא זו שלא שילמה עליו. זה לא המצב, פרנקל הודה שמדובר היה בתיק שלו, וקשה לראות מאיפה צצה הטענה הזו אלא במסגרת נסיון ליצור רושם בציבור שפרנקל לא גנב דבר ושלכל היותר עשה טובה למישהי אחרת. צריך לזכור את זה, כשברקע מהדהדות הטענות של פרנקל על קמפיין נגדו. יכול להיות שהיה כזה; ברור שהוא עצמו לא טמן את ידו בצלחת.

פרנקל, בקצרה, מעדיף לשמור על זכות השתיקה. במונחים משפטיים, עמידה על זכות השתיקה מחזקת את הראיות נגדך, בהנחה שיש כאלה. ויש לנו:

· תיק שפרנקל מודה היום שהוא לקח מבלי לשלם עליו.

· תסבוכת שעל נסיבותיה הוא שיקר לפני שבע שנים, ושהצריכה מעורבות של הקונסוליה ושל עורכת דין.

· המנעות מדיווח על התקרית בפני ועדת טירקל.

ישפוט הציבור. וזה, בעצם, הגורם השני שהביא לנפילתו של פרנקל: התעוררותו של הציבור. המינוי שלו גרר זעם ניכר בקרב אנשים ששמים לב מה קורה סביבם מבחינה כלכלית, ויש הרבה יותר מהם היום. המינוי של פרנקל, בשל המעילה שלו בקדנציה הקודמת ובשל המדיניות הכלכלית שלו, היה שנוי מאד במחלוקת, והדיון בנושא הגניבה הגדולה געש עוד קודם לחשיפת הגניבה הקטנה. זו, כמובן, שפכה שמן על המדורה, וכשציבור גדול מספיק מתנגד למינוי, וכשזה לא יורד מהכותרות, אי אפשר לממש אותו.

המפסיד הגדול הוא לא פרנקל. אין צורך לדאוג לו. הוא מסודר ומותר לחשוד שהוא עוד יסתדר. צריך לדאוג, אם כבר, לעתיד התאגידים שישתכנעו לשכור אותו, אבל את זה שיעשה מישהו אחר. לא, המפסידים הגדולים הם נתניהו ולפיד. הם פרסמו אתמול טקסט יבבני, שבו טענו ש"לא ירחק יום ובו איש לא ירצה להתקרב לחיים הציבוריים."

לא, אדוני חובב הגלידה והסיגרים על חשבון הציבור; לא, אדוני מאחז העיניים; לא כך. היום שבו אנשים שגנבו מן הציבור ושנחשדו בעבר בגניבה מחנות לא ירצו להתקרב לחיים הציבוריים בישראל יהיה יום של ברכה, יום של הבשלה, יום שבו גירדו החיים הציבוריים מעליהם שכבה מסוימת של שחיתות. היום שבו כל חשוד בגניבה יבין שנגמרו הימים שבהם אף אחד לא שאל אותו שאלות קשות, שנגמרה התקופה שבה אפשר היה פשוט לשקר לתקשורת ולקוות שזה עבר, שאי אפשר עוד לקבל כך תפקיד ציבורי, יהיה מהמשמחים שבימים שפקדו את המקום המעונה הזה.

עיקר הביצה, כמובן, היא על פרצופו של שר האוצר. הוא זכה בתואר המפוקפק של שר האוצר הראשון שלא הצליח למנות נגיד, המקבילה של שר הבטחון ברק שלא הצליח למנות רמטכ"ל. הוא יכול להתנחם, עם זאת, בכך שהשערוריה של הערב העלימה את השערוריה של הבוקר: "כלכליסט" חשף אתמול (ב') העובדה שכאשר יאיר לפיד טען שהעלאת המס על אלכוהול היתה תוצאה של דרישת ה-OECD, הוא שיקר. ה-OECD לא מכיר את המכתבים שלפיד טען שקיבל. התגובה של לפיד היתה צולעת מהרגיל: הוא טען שהמכתבים מסווגים כסודיים.

על כן היתה התגובה של לפיד על משיכת המועמדות של פרנקל חצופה מהרגיל. פרנקל, לדבריו, "גילה פתאום שלכל מי שיש לו מקלדת מותר ללכלך ולהכפיש ולכתוב עליו דברים איומים שאפילו לא נבדקו." אתה באמת רוצה שנפתח את התיק הזה, לפיד? שנבדוק למי יש מקלדת שהוציאה "דברים שאפילו לא נבדקו"?

אבל מה שמטריד את לפיד, כמובן, הוא העובדה שפתאום התהפכה הקערה. פתאום הוא כבר לא בעמדת מגיש הטלוויזיה או כותב הטור הנקרא במדינה, או – בלשונו של לפיד – משה רבנו המודרני. פתאום יש אנשים שמדברים חזרה. יש להם מקלדות והם יודעים לעשות רעש. כן, כשהם כותבים בעמוד של לפיד עצמו, הוא יכול למחוק אותם – אבל שומו שמיים, הרשת גדולה ובלוגים בה הרבה. והם מעיזים לחשוף את ערוות ריקנותו של לפיד על בסיס יומי. לעזאזל, לעתים כמה פעמים ביום. כדאי שלפיד יתרגל לכללי המשחק החדשים. זו כבר לא התקשורת של אבא שלו.

ועוד דבר אחד: ואם כבר לפיד, הוא שבר שיאים של פאתוס נבוב היום. עובדי משרד החוץ שובתים כבר חודשים. לפיד מיילל על כך שהם מסרבים להנפיק דרכונים דיפלומטיים למאבטחי השב"כ שיוצאים ללוות משלחות ילדים לפולין, וכותב ש"מותר לנהל סכסוך על שכר, אבל אסור לעשות אותו על גבם של ילדים שנוסעים למצעדי החיים באושוויץ ובירקנאו." קודם כל, בפעם האחרונה שבדקתי מצעדי החיים נערכים ביום השואה, וזה היה לפני ארבעה חודשים בערך. שנית, צריך להיות אדם מנותק וחולה במיוחד להעדיף את הצעדה באושוויץ ובירקנאו על פני רצונם של אנשים להשתכר בכבוד. אנחנו יודעים עכשיו באיזה מחנה ניצב לפיד. אגב, לפיד יילל על מניעת הנסיעה לאושוויץ ובירקנאו; על הפניה הנואשת של אשה שזקוקה לאישור של משרד החוץ כדי להתחתן בפראג הוא לא טרח לענות. סדר עדיפויות צריך להיות. אני רוצה להודות לגדי אלכסנדרוביץ' על ההפניה.

(יוסי גורביץ)

תארו לעצמכם שהיה לכם עובד, שזמן קצר לאחר פרישתו היתה מתחוורת העובדה שהוא רימה את העסק ובזז ממנו 300,000 ₪ בתואנות שווא על פיצויים שלא הגיעו לו – ומיהר להחזיר אותם ברגע שנפתחה נגדו חקירה. תארו לעצמכם שמאז שהאיש עזב את העסק שלכם, הוא היה מעורב בשורה של כשלונות עסקיים מהדהדים והפריח הערכות על המצב הכלכלי שלא היה בינן ובין המציאות כל קשר. האם הייתם מעסיקים את האיש הזה, בהגיעו לגיל 70, שוב? האם הייתם מעסיקים אותו באותו התפקיד עצמו שבו הוא הוליך אתכם שולל?

כי זה בדיוק מה שעשו בנימין נתניהו ויאיר לפיד, כשמינו בתחילת השבוע את יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל. פרנקל כבר כיהן בתפקיד. כשהוא עזב אותו, נאלץ מבקר המדינה גולדברג לבחון את ההסדרים שקימבן לעצמו פרנקל. הוא מצא הונאה ניכרת, במיוחד בתחום ימי המחלה והאש"ל. הדו"ח של מבקר המדינה כל כך הפחיד את פרנקל, שהוא מיהר לשלוח לבנק ישראל המחאה על סך 238,000 ₪, כשהוא כותב ש"להבנתו [הסכום] מהווה סך כל הכספים שזכאותו להם הוטלה בספק על ידי המבקר והיועץ המשפטי של הבנק." זמן קצר קודם לכן, ניסה פרנקל להגיע להבנות עם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, האיש שלא מצא בכיר אחד שלא היה רחום כלפיו (חוץ מראש אגף חקירות ניצב משה מזרחי.) בפנייתו, תבע פרנקל שאם יימצא שהוא אכן בזז את קופת הציבור, הוא יחזיר את הכספים "וזאת מבלי שיהיה בכך משום הכרה או הודאה כלשהן בנכונות הטענות שהועלו כלפיו." כלומר, שהוא יצטרך להחזיר את הכסף שבלע מבלי שאפשר יהיה לתבוע אותו אזרחית או פלילית.

זה בדיוק התרגיל שבו נוקטים תאגידים כאשר תופסים אותם במעשה הונאה, ביזה או עושק: הם מוכנים להחזיר קצת מן הטרף, ולעתים את כולו, ובמקרים חריגים אפילו לשלם איזה קנס פצפון, אבל הם רוצים בתמורה הצהרה שההסכמה שלהם להחזיר כסף ולשלם קנס איננה הכרה בכך שהם עברו על החוק. בהרבה יותר מדי מקרים, הממשלות מסכימות – כי זה חוסך שנים בבתי משפט והתאגידים מגיעים אליהם עם עוכרי דין הרבה יותר טובים. וזה התרגיל שנגיד בנק ישראל הפעיל כלפי המדינה, המעסיקה שלו לשעבר. מאוחר יותר, ינקוט פרנקל בתרגיל דומה: כשחברת לומניס, שהוא היה היו"ר שלה, קרס, היא שילמה 20 מיליוני דולרים בשל אי גילוי נאות ואי סדרים, כמובן מבלי לקחת אחריות (ראו בקישור למעלה.)

פרנקל לא היה צריך לדאוג יותר מדי מהעמדה לדין: האוליגרכיה דואגת לעצמה. ב-2009, כשמונה שנים אחרי פרישתו של פרנקל, הודיעה הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, שהבנקים בישראל מתאמים ביניהם את העמלות ושהם עשו את זה מאז תחילת שנות התשעים, כלומר לאורך כל כהונתו של פרנקל. המשמעות של ההצהרה הזו של קן היא שהבנקים הישראלים – שחלקם, צריך להזכיר, הם בבעלות הציבור מאז פרשת הרצת המניות, וחלקם הופרטו במהלך התקופה הזו – קשרו נגד הציבור. הם מנעו תחרות ואילצו את הציבור לשלם עמלות גבוהות הרבה יותר, כשבכסף הזה הם מממנים את ההרפתקאות הכושלות של הטייקונים.האם קן עשתה משהו מעבר להצהרה הזו? האם היא דרשה לגרור את מנכ"לי הבנקים והיו"רים שלהם בציציות ראשם אל בית המשפט ולכלוא אותם כעושקי הציבור? בואו לא נסחף. אלה אנשים ומוסדות חזקים מדי, וקן רוצה למצוא ג'וב טוב אחרי שהיא עוזבת את השירות הממשלתי. ומה עשה הנגיד פרנקל, שבין שאר תפקידיו אחראי על הפיקוח על הבנקים (המפקח על הבנקים כפוף לו) בזמן שהחזירים השמנים הונו את הציבור? שום דבר, תודה ששאלתם. בשביל מה אתם חושבים שהוא היה בתפקידו?

נתניהו ולפיד מדקלים שוב ושוב שעובדי הנמלים עולים לנו הרבה כסף. יכול להיות, וסביר להניח שיש מושחתים גם בקרב ועד העובדים של עובדי הנמלים. מה שמרתיח הוא שאחרי שהם מקוננים שוב ושוב על הבעיות בנמלים, ומסבירים לנו בהתחסדות שזה פוגע בתחרות, הם ממנים לנגיד בנק ישראל את יעקב פרנקל, מי שכבר נתפס כשהוא מוליך שולל את הציבור. אה, כן – הוא גם יקבל שכר גבוה יותר בכ-45% מזה של קודמו בתפקיד. למה? תוספת השכר הזו נוצרה, לדברי הממשלה, כדי שתוכל למשוך אנשים מוצלחים במיוחד לתפקיד.

רגע, לא הבנתי. אתם מעלים את השכר של הנגיד באופן מופרז כדי למשוך מועמדים – ואז בוחרים לתפקיד מישהו שכבר החזיק בו? וואלה. הוא יותר טוב מכל המועמדים האחרים? אפסו הכלכלנים המוצלחים בישראל? ברור שהיפר-קפיטליסטים כמו נתניהו ולפיד לא ימנו קפיטליסט מתון עם נטיות סוציאליסטיות כמו פול קרוגמן (כמו פישר, גם הוא יהודי אמריקאי; בניגוד לפישר, יש לו פרס נובל לכלכלה) לתפקיד הנגיד; ברור שהם ימנו מישהו שמתאים לתפיסת עולמם. בסופו של דבר, לזה הם נבחרו, וזה לגיטימי.

אבל למה פרנקל? מה מיוחד בפרנקל? הוא לא הצלחה יוצאת דופן, בלשון המעטה. הוא היה סגן יו"ר AIG כשזו קרסה בקול רעם והיה צריך להלאים אותה ולשלם עבורה 140 מיליארדי דולרים. לא בדיוק הצלחה מסחררת. בעוד AIG מתחסלת בזמן שסגן היו"ר שלה לא מודע לכך, לעג פרנקל לנוריאל רוביני, שדווקא חזה את המשבר. ב-2006, הוא אמר ש"הצלחנו לבטל את המחזוריות של הכלכלה," אמירה שהיתה צריכה להביא לשלילת רשיון האצטגנין שלו.

אז, שוב, למה פרנקל? קשה שלא להשתכנע שנתניהו ולפיד בחרו בפרנקל כי הוא איש המילייה שלהם. כי הם מכירים אותו. כי הם סומכים עליו שלא יעשה להם צרות בזמן שהם מנהלים את מלחמת המעמדות ומפשיטים את תשעת העשירונים התחתונים מנכסיהם. שניהם נוכלים פוליטיים מנוסים. אז מה אם פרנקל רימה את המעסיק שלו? מה, לפיד ונתניהו לא מרמים את המעסיק שלהם על בסיס יומי? כן, זה מצער שהוא נתפס, אבל הוא בטוח למד משהו מאז, לא? חוץ מזה, מי מהם יטיף לו מוסר – נתניהו שחמק בעור שיניו מפרשת המתנות ומפרשת בראון-חברון? לפיד, מי שלא סיים בגרות אבל ניסה לקמבן לעצמו תואר דוקטור שמיועד למחוברים בלבד?

לשניהם, הרי, יש תאריך תפוגה. נתניהו כנראה כבר קולט שהסיכויים שהוא ייבחר שוב לראשות הממשלה נמוכים. הוא מאד לא פופולרי במפלגה שלו, ובלעדיה אין לו כלום. התקפה על איראן הוא כנראה כבר לא יבצע. הוא יגיע לסוף הקדנציה השלישית שלו כגרסה משודרגת של יצחק שמיר, האיש שלא עשה דבר. רק שהוא כבר יודע שיש תהום בסוף: הוא כבר מתחיל להודיע שישראל לא תסכים למדינה דו לאומית. לפני חמש שנים, אף ראש ממשלה לא היה מעלה על דעתו להתייחס לרעיון בכלל. לפיד שריין לעצמו את תפקיד יו"ר סיעת יש עתיד עד 2020; בהנחה שהוא ישרוד את הבחירות הבאות – ואני מציע לא לתת משקל יתר לסקרים שמתפרסמים לפני שהציבור יקלוט את משמעות הזימבור שהתקציב ששר האוצר לפיד מעביר מביא איתו – הוא לא בונה על יותר מעוד מערכת בחירות.

ואחרי זה תהיה קריירה שלישית. צריך להיערך אליה. כדאי לקבל ג'וב מניב אצל הטייקונים, צריך לעבוד. מה, למה שרק פקידי אוצר שמעלו בתפקידם כמו ניר גלעד (מי שאמר שהוא לא היה משקיע בתפקידו תמורת שכר נמוך יותר – למשל, השכר שהוא קיבל כבכיר אוצר) ייהנו מהחיים הטובים? לפיד לא יכול להסתובב בעולם ולתת הרצאות על מנהיגות, בעודו משמש כ"יועץ" (קרי: מאכער) של איזה אוליגרך? נתניהו לא יכול לקבל את תפקיד שר האוצר של איטליה? טוב, כנראה שלא; ברלוסקוני הולך לכלא. אבל יש לא מעט תאגידים שישמחו להשתמש בו כפי שנובל אנרג'י משתמשת בקלינטון. זה קל, זה מהנה, וזה מכניס הרבה יותר כסף מהשירות הציבורי. צריך היעדר מסוים של בושה. נראה לי שלפיד ונתניהו יעמדו בזה.

אז הם עושים לביתם. וכדי לעשות לביתם, צריך למנות מישהו שלא יפריע. ומי יפריע פחות מאשר בשר מבשרה של האוליגרכיה, מי שיודע היטב באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה, ויתר על כן, מישהו שעליו חל הכלל הוותיק של "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו"? אם פרנקל יחווה חרטה ויחליט בערוב ימיו שהוא חייב לסיים אותם עם שם טוב והערכת הציבור – לא סביר, אבל דברים כאלה כבר קרו – תמיד אפשר יהיה לנטרל אותו באמצעות הזכרת עברו.

כשנתניהו ניסה למנות את רוני בראון, אדם חסר כישורים אבל ישר, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הארץ רעשה והוא נאלץ לסגת בו. אסור לאשר את מינויו של פרנקל, מי שכבר גנב מן המעסיק שלו, הציבור, והתקדימים מלמדים שעם די לחץ, נתניהו מתקפל. אז יאללה, ללחוץ.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)