קנוניות באפלה
בסוף השבוע, לאחר שהובסו בנסיונם למנוע את בניית חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי – ולאחר מערכה קצרה וכושלת של "תג מחיר" כנגד מטרות חילוניות ברחבי הארץ – ערכו היותר סהרורים שבין החרדים מסע הלוויה לעצמות שנמצאו במקום. אלו, נזכיר, בוודאות כמעט מוחלטת עצמותיהם של פגאנים, שהיו בוודאי מופתעים לגלות שהם הפכו ליהודים לאחר מותם.
התבקשה האמירה הסרקסטית שלחרדים קל מאד לקבל אנשים כיהודים לאחר מותם, הרבה יותר מאשר בחייהם, אבל זו תהיה שגיאה. החרדים עושים ככל יכולתם כדי לוודא שלא יהודים לא ייקברו בקרבת יהודים – על כך, מיד – ובמקרים קיצוניים הם לא מהססים גם לחלל קברים.
מה שמעניין באימוצם האוטומטי לחיק ישראל סבא של אותם ביזנטים מופתעים – היו חרדים שרצו לקרוא להם "אבות" – הוא הסירוב האוטומטי לא פחות לקבל את עמדתם של החוקרים. מצד אחד, נמצאת כאן התפיסה האווילית – מקבילה באיוולתה לטענה שמנהל צריך להבין רק ב"ניהול" – שרב יודע הכל, גם יותר מהמומחים הגדולים בתחומם. דוד שמידל, שמנהל את המאבקים הללו כראש ארגון "אתרא קדישא", לא מעוניין לדעת מה מצאו הארכיאולוגים. הבורים שמקיפים אותו גם לא יבינו.
מצד שני, נמצאת תפיסה אפלה יותר: ההנחה היא שה"אחרים" עוינים ורודפים את החרדים, ושהם לא יהססו לשקר כדי לקדם את מטרותיהם. על פי ההנחה הזו, אם ארכיאולוג ימצא ראיה שהשלדים שייכים לזרע ישראל, הוא יעלים אותה – לא כי זה יפריע לבנייתו של חדר המיון, אלא משום טבעו. הוא, כפי שאמר לי ילד חרדי בשייח' ג'ראח, "עובד את השקר". התפיסה הזו מחלחלת יותר ויותר גם לחוגי הדתיים: כביכול יש איזו קנוניה ענקית נגדם. הפער בין המציאות – יהודים דתיים, וחרדים שפרנסתם על הציבור בעיקר, נהנים מפריבילגיות בכל אשר יפנו – ובין ההזיה עצום. מאיפה הוא מגיע?
אולי מכך שקושרי קשר מניחים שכל האחרים גם הם קושרי קשר. "7 ימים" פרסם אתמול כתבה ארוכה על העובדה שחברא קדישא מסווגת את הנקברים בשטחה על פי קריטריון של קרבה להלכה: חרדים נקברים בנפרד, דתיים נקברים יחד עם מסורתיים (מה שאומר הרבה על מה שחושבים החרדים על שני הפלגים האלה), יוצאי רוסיה ואתיופיה נקברים בשורות או טורים נפרדים. החברא קדישא, כמובן, מכחישה בתוקף. אבל ההכחשות שלה נראות רפות מול הראיות של "7 ימים", שכוללות כרטיסי קבורה שעליהם נרשמים הקודים לסוגים השונים של יהודים.
עכשיו, זה לא צריך להפתיע אף אחד. הענקנו לחרדים שליטה על שירותי הקבורה שלנו, כפי שנתנו להם שליטה על שירותי הנישואים והגירושין, ואף אחד לא יכול להתלונן שהם מנהלים אותם על פי ערכים יהודים ולא אנושיים. העקרון שמנחה אותם הוא שאין לקבור רשע לצד צדיק, ומבחינתם כולנו רשעים.
אבל, כמובן, הם לא יכולים לומר את זה. אז הם מרמים, במעשה ובדיבור. כפי שרימה השופט החרדי פיליפ מרכוס, שסירב להעניק לאב גאה זכות שגרתית בתואנה שיכול להיות שהוא "פדופיל או רוצח סדרתי". כפי שדיינים חרדים לא מהססים להודות שהם מעוותים זה שנים את הדין, כדי למנוע מהורים חילוניים את זכויותיהם על ילדיהם. כפי שעובדים דתיים של משרד הפנים מנצלים את מעמדם כדי לרדוף יהודים משיחיים (שם). כפי שאמר מאיר פורוש את מה שהוא באמת חושב באירוע פרטי. כמו שהרב ה"ממלכתי" חיים דרוקמן קרא באיזה עלון פנימי לסרבנות לפינוי התנחלויות. כמו ששר המשפטים אמר בכינוס פנימי – איכשהו, כשהם לא חושבים ששומעים אותם, הכל יוצא החוצה – ש"להפוך את משפט התורה למחייב במדינת ישראל, זו באמת הדרך הראויה להנחיל לנו את משפט התורה – צעד אחר צעד".
אז כשהציבור שלך מורגל בכך שכלפי חוץ מותר לומר רק שקרים מתקתקים ואת האמת אומרים רק בקרב אנ"ש, אולי קל לו יותר – מהיותו קושר – להניח שכל האחרים קושרים קשר גם הם.
(יוסי גורביץ)
הבעיה בציבור הדתי בארץ היא שהוא עובר תהליך של איסלמיזציה. ההקצנה הדתית, האלימות, ועכשיו גם תיאוריות הקונספירציה הכל כך פופולריות בעולם הערבי. עוד שלב בדרכה של ישראל להיהפך לסומליה של המזה"ת.
קראתי את המאמר בקישור על הרב פורוש ("הפרוטוקולים של מזוקני ציון") ואתה כותב שם על "..שנאתם הרצחנית של יהודים לנוצרים – שנאה שלא מצאה לעצמה ביטוי, מחשש להשמדה, אלא בקללות, אלות[?], שבועות, ותפילות".
הדברים הדהימו אותי.
מילא שנאה (עניין שכשלעצמו מפתיע), אבל רצחנית ?
התוכל להפנות אותי למידע נוסף בנושא ?
האם התפילות והקללות האלו אינן עומדות בסתירה לעקרונות אחרים ("ואהבת לרעך כמוך" למשל) ? האם הן עדיין חלק מהפרקטיקה היהודית-אורתודוכסית ? ואם לא, האם בשעה שהן היו כאלו, הן היו מקובלות על כלל העולם היהודי ?
ראה ספרו של ישראל יובל, "שני גויים בבטנך", שהוא הרחבה של המאמר שלו משנות ה-90, "הדם והקללה, הנקם והעלילה", שהופיע בציון (1993?). שווה לצוד גם את גליון ציון שאחר כך. המאמר של יובל עורר סערה קשה, והגליון שאחר כך הוקדש לה. עלו שם דברים מעניינים מאד, כמו מנהגם של יהודים בימי הביניים להשתין על צלבים, למרות הפוגרום הכמעט אוטומטי בתגובה. במקרה ידוע לשמצה אחד, יהודים בצרפת רכשו רוצת שהרג אחד מבני הקהילה וצלבו אותו בפורים על תקן המן.
"אהבת לרעך כמוך" חל רק על יהודים ויש איסורים מפורשים על הרחבתו ללא יהודים. יהודים אורתודוקסים מקללים את הנוצרים שלוש פעמים ביום בתפילותיהם ("ברכת המלשינים" נקראת כך בגלל הצנזורה הנוצרית. במקור היא נקראת "ברכת המינים".)
""אהבת לרעך כמוך" חל רק על יהודים ויש איסורים מפורשים על הרחבתו ללא יהודים" — זו עובדה מרתקת. פעם ראשונה שאני שומע את זה (אך לא מופתע). היות וזה הציטוט הראשון שכל יהודי או 'מכבד' יהדות מזכיר בהקשר של יהדות כדת סובלנית ואוהבת אני מבקש: תוכל, בבקשה, להרחיב ולפרט?
לחוץ בזמן. נסה לברר את המשמעויות השונות של "לא תחנם", ותמיד שווה לקרוא את אוכל הנבלות הגדול.
http://www.mechon-mamre.org/i/1410.htm
וגם לדעת אמת יש מה לומר:
http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=117
הפסוק המלא הוא "לא תקם [תנקום] ולא תטר [תנטור] את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה" (ויקרא יט 18)
הרמב"ם מדגיש את מה שמובן ממילא מהפסוק: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'" (משנה תורה, הלכות דעות, פרק ו, הלכה ג)
ולא רק את הגויים – גם את היהודים הכופרים יש לשנוא (פסחים קיג ע"ב):
מאי שונא? אילימא שונא נכרי והא תניא שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי אלא פשיטא שונא ישראל. ומי שריא למסניה? והכתיב 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. אלא דאיכא סהדי דעביד איסורא כולי עלמא, נמי מיסני סני ליה. מאי שנא האי אלא לאו? כי האי גוונא דחזיא ביה איהו דבר ערוה. רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לשנאתו, שנאמר 'יראת ה' שונאי רע'". תרגום:
Now which enemy [is meant]? … it obviously means an Israelite enemy. But is it permitted to hate him? Surely it is written, `Thou shalt not hate thy brother in thy heart`? Again if there are witnesses that he had committed wrong, then all indeed hate him! why particularly this person? Hence it must surely apply to such a case where he had seen something indecent in him. R. Nahman b. Isaac said: it is a duty to hate him, as it is said, `The fear of the Lord is to hate evil`
תודה על תגובתך. את הספר הנ"ל טרם קראתי, אולם עיינתי בקישורים שהבאת בתגובה שמתחתי, ואיני יודע את נפשי מרוב זעזוע.
לאסור על עזרה לאדם שאובד בדרך או טובע בנהר (אם אני מבין נכון את הטקסט)…?
הזוי לגמרי.
וככל שאני קורא יותר, זה הופך הזוי יותר.
אחד המשברים הגדולים שעזר לי להתרחק מהיהדות כל עוד נפשי (וערכי!) בי היה שיעור שהיה קשור בעניין סדר הצלת אנשים מטביעה.
הייתי בת 12, כיתה ז' בחטיבת ביניים (כיתת בנות בבית ספר מעורב… …ממ"ד, הקצה הסופי של שנות השבעים). נושא השיעור היה שינון (לצורך בחינה) של סדר הצלת אנשים טובעים. קודם מצילים גדולים בתורה: אם את רואה רב טובע ליד אביך הטובע, עלייך להציל את הרב קודם ולהניח לאביך לטבוע. אחריו את אחיך, אמך, אחיותיך, סתם יהודים (גברים קודם, אחר-כך נשים), ואת הלאי-יהודים מותר לך להשאיר טובעים במים.
חזרתי הביתה מלאת זעם והודעתי לאבא שלי שאם הוא טובע ליד רב, שימות הרב.
העובדה שאבא שלי עבר הסמכה כמציל ושחה כתחביב ואני תמיד העדפתי מאוד להתרחק ממים גרמה לו לפרצי צחוק כאלה שהורים לא יכולים להתאפק לגביהם. הוא הזכיר לי שזו לא סוגייה שאני (בהיותי אני) עומדת להתעמת איתה והציע שפשוט אשנן את החומר לבחינה.
אבל סדר ההצלה לא מפסיק להציק לי, עד היום. הרי יש סוגי מוות שאינם כרוכים במים. מבחינתי, עד היום, שימות הרב – אני *עדיין* אציל קודם את אבא.
ועכשיו גם מאיימים חרדים על השופט אדמונד לוי וקוראים לו "מלשין" ו"קאפו" בגלל שהוא רוצה לכפות שוויון הזדמנויות לימודיות על ההורים בעמנואל.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1170009.html
יש לי משפחה חרדית עניפה (אני נולדתי חילוני) והם אנשים מאד מוסריים, ישרים וטובים וכולם כולל כולם שקועים עמוק עמוק בהכחשה עד אוזניהם. לפני הרבה שנים היתה תופעה של הצתת תחנות אוטובוס בירושלים שהיו בהן מודעות לא צנועות, העליתי את הנושא בקרב המשפחה שלי והם הסבירו לי מיד שמדובר בפרובוקציה של חילונים, אלא מה חשבת ?
אני לא חושב שהציבור החרדי היה יכול לחיות כפי שהוא חי אלמלא ההכחשה היתה חלק כל כך מהותי מחייו (וכאמור הם אנשים שלא יגנבו אגורה ממיליונר).
Your first-hand awareness of the depth of "haredi" denial should help you open your eyes to the much deeper general-Israeli denial regarding the context, history and nature of the Israeli/Palestinian conflict
Do you remember the level of public uproar when Ehud Barak said (in a rare moment of honesty) that if he were a Palestinian he'd probably be in one of the (terror) organisations? yankel
הנושא של הפוסט הזה הוא תיאוריות קונספירציה, וכאן צריך לשאול למה כל כך קל למכור לימין בארץ תיאוריות קונספירציה (ידעת שהמוות של מוטה גור היה רצח מוזמן מטעם שמעון פרס, שלא לדבר על הרצח של רבין שזה בכלל סגור שמדובר בקנוניה של השמאל)
כאן לא מדובר ב'הכחשה' אלא במצב של 'על ראש הגנב בוער הכובע' , צריך לשאול איזה דברים מכוערים (שלאט לאט מתגלים)- שלא ממש מתיישבים עם המיתוס היפה והצודק שטיפחנו לנו – מודחקים בזכרונות של כל לוחמי ישראל יפי הבלורית והתואר. ושבגללם קל יותר למכור להם תיאוריות קונספירציה כי נראה להם טבעי שהם היו נוהגים באותה דרך.
ידעת שרבין הזמין את הרצח של עצמו? על פי התיאוריה הוא היה חולה במחלה סופנית וחשב שמוות שלו יבטיח את ניצחון השמאל בבחירות הבאות. הוא לא לקח את שמעון פרס בחשבון כנראה…
A lot of these "conspiracy theories" start as "Isra-bluff" excuses of the inexcusable and evolve, with time, to fundamental beliefs. Goebbels' theory was that once repeated often enough, yesterday's lie becomes tomorrow's truth. The Israeli experience demonstrates that the perpetrators of a lie often become its staunchest believers. You may remember the public talk, BEFORE the "Cast Iron" atrocities, about the need to "etch into the (Palestinians') consciousness" (="litzrov ba-toda'a hafalastinit") whatever it was that Israel deemed necessary to be etched there. Public opinion in Israel agreed that in order to do so, Zaha"l should destroy their infrastructures and kill widely and liberally (both forbidden by international law, but who cared?). Throughout the atrocities the "most ethical military" rubbish was on everyone's lips. Once Judge Goldstone accused Zaha"l of doing exactly what the Israelis wanted it to do, he was genuinely accused of "antisemitic bias"… yankel
כל מי שחושב שכל השקפת עולמו תתערער אם יכיר באמת יעדיף תאוריית קונספירציה על פני התבוננות פנימה. ברור שהחרידים, השקועים בעולם הנוקשה והטוטליטרי שלהם רואים (די בצדק) בכל סתירה בין עובדה כלשהי למינהג/אמונה שלהם כסכנה לכל דרך חייהם ולכן הם נוהרים אל הקונספירציה.
אותו הדבר עם הימין הישראלי. לכל אידאולוג יש נטייה לתאוריות קונספירציה ובגלל שהימין הישראלי הרבה יותר אידאולוגי והרבה פחות מחובר למוסכמות העולם הגדול מהשמאל גם הוא, כמו החרידים, יעדיף תאוריות הקשר.
אגב, הימין והחרידים לא לבד. גם השמאל הקיצוני (מהסוג שמעדיף לשבת עם איסלמיסטים מאשר עם ליברלים) בעולם (וגם בישראל, אבל למזלנו יש מעט ממנו כאן) מאוהב בקונספירציות: מאלו שטוענים שארה"ב בעצמה השמידה את מגדלי התאומים ועד אלו שקובעים שאיידס זו נשק ביולוגי אמריקאי נגד העולם השלישי – הכל הולך שם. ברגע שיש לך קבוצה עם אידאולוגיה מנותקת מהמציאות הקונספירציה תמיד תמצא את דרכה אליה.
ואני (כמו יוסי) טוען שיש תיאוריות קונספירציה שהסיבה להן היא המצפון המלוכלך של המחזיקים בתיאוריה.
שני ישראלים בני טובים (אשכנזים עשירים למי שלא מבין) ששירתו שניהם באותה יחידת עילית בצבא נפגשים , מספר שנים אחרי השירות בארה"ב והאחד מציע לשני להשתתף ברצח בשביל כסף. מוזר לא? לי יש חברים שאני שומר איתם על קשר עוד מימי היסודי ואם אחד מהם היה מציע לי להשתתף ברצח אני לא יודע אם הייתי מסגיר אותו או מניא אותו מהמעשה אבל בוודאי שהייתי עושה הכל כדי למנוע את הרצח שלא לדבר על להשתתף בו.
מה בדיוק קרה שם בשירות המשותף שלהם שגרם לאחד להבין שיש על מה לדבר עם השני בנוגע לרצח? הנה עוד תיאורית קונספירציה לכל המעוניין. אבל מי שרגיל למעשים זוועתיים שצריך להסתיר אותם יקנה תיאורית קונספירציה יותר בקלות ממי שלא.