נבל ברשות החוק
כשדן גולדברג הגיע לבית המשפט למשפחה כדי לבקש צו שגרתי לבדיקת רקמות. המטרה היתה להוכיח שהוא אביהם של איתי ולירון, תאומים שנולדו לו מאם פונדקאית בהודו. הצו היה מאפשר לו להוכיח את אבהותו, ולהביא את שני הילדים הביתה.
רק שלרוע מזלו של גולדברג – שלו ושל שני הומוסקסואלים אחרים – פגע בו השופט פיליפ מרכוס. הלז הוא חרדי, ומה שהוא נוהל שגרתי – צו שכמוהו הוצאו עשרות בשנים האחרונות – הפך אצלו לעוד דרך להוכיח את אדנות הגבר היהודי.
כדי להבין מה קרה, צריך להבין את האופן שבו נראו הדברים לכבוד חסיד הדמון יהוה. גברים הומוסקסואלים, שדינם מיתה (ודי כבר עם הבולשיט של "הומוסקואליות היא לא משכב זכר", חובשי הכיפות ברובם המכריע לא עושים את ההבחנה הזו) מעיזים להגיע ולדרוש ממנו זכויות, שחוק חילוני כופה עליו להעניק להם בניגוד למצוות ההלכה. ואיזו זכות הם רוצים? לטמא את הארץ הקדושה בילדיהם של לא סתם גויה, אלא עובדת אלילים ממש, ילדים שלא רק שאינם יהודים אלא שלשיטתו יגדלו בחטא שאין גדול ממנו, זה שמוביל להקאת היהודים מארץ הקודש. מרכוס גם ידוע בהתנגדותו הכללית לאימוץ ילדים, ואף אמר בעבר שאין הבדל בינה ובין חטיפה, כך שאין ספק שאין מתאים ממנו לתפקיד שופט לדיני משפחה.
אז מה הוא עושה? מה שדיינים מושכי-משכורת ממדינת ישראל למדו לעשות מזמן: מעקם את הדין, במכוון. קודם כל מודיע מרכוס שהוא לא מוסמך בכלל לדון בנושא, ואחר כך הוא מסרב להוציא את הצו כי "אם יסתבר שאחד האנשים שיושבים כאן הוא פדופיל או רוצח סדרתי, אלו דברים שהמדינה צריכה לבדוק". העברית העילגת במקור.
אלה דברים מדהימים. מרכוס ביטל למעשה את חזקת החפות. הוא מסרב להעניק זכות, שמוענקת כבר שנים, בגלל שהאנשים שמבקשים אותה לא טרחו להוכיח שהם לא פדופילים או רוצחים סדרתיים. בכך הוא מביע בדיוק מה הוא ושכמותו חושבים על הומוסקסואלים. כמובן, כאשר ישוב ויופיע בפניו גבר אורתודוקסי כשר, מרכוס לא ידרוש ממנו – קודם שיעניק צו כלשהו – להוכיח שהוא לא רוצח סדרתי או פדופיל.
במערכת משפט נורמלית, מרכוס היה עף מתפקידו מהר יותר משיכול היה להגות את המילה "פנסיה". שוו בנפשכם מה היה קורה לשופט שהיה מסרב להעביר ילדים לחזקתה של אם חרדית, בתואנה שידוע שהחרדיות מרעיבות את ילדיהן ומתעללות בהן. בישראל, לא רק שמרכוס ימשיך לכהן בתפקידו, אלא שבית המשפט המחוזי – בהרכב שרובו דתי – החזיר לו שוב את התיק לעיון, והחמיר עם גולדברג: עכשיו צריך למנות אפוטרופוס לילדים, מה שיאריך את ההליכים עוד.
ראוי לתמוה: מדובר בשני ילדים החיים בהודו שלא נכנסו לישראל. מרכוס סירב לאפשר לגולדברג להוכיח את אבהותו. מה עניינה של מדינת ישראל בשני ילדים שאין שום קשר בינם ובין ישראל? מדוע עליה להוציא תקציבים על אפוטרופסות עבורם? קשה שלא לתהות אם כל הכוונה בפרשה היא לדחוק את הקץ, ולקוות שגולדברג יישבר לפני שהנושא יעלה לבג"צ.
אז אם מישהו שכח למה אסור למנות את חסידי הדמון יהוה לשום משרה שבה הם יכולים להשפיע על חייהם של בני אדם, הנה עוד סיבה. משה דרורי, נועם סולברג – יש לכם יורש.
(יוסי גורביץ)
מר גורביץ, אני חייב להודות הטורים שלך מרתקים וברובם חושפים עוולות אתה ממלא את תפקיד של העיתונות באופן ראוי להערכה והן אישית והן מקצועית, הרבה יותר משאתה מקבל. עם כשלונה של העיתונות הממוסדת, וכניעתה לכוחות שוק, רדידות דעת קהל, ותלות במקורות בעלי אינטרסים, החשיבות של הבלוגספירה העיתונאית לדעתי עולה בכל רגע, ראה את חשיפת המעצרים של השב"כ כהצלחה הגדולה ביותר שאני מכיר לעיתונות הממסדית.
אבל אם מותר לי להביע ביקורת, ההתייחסות שלך לאלוהים, או כל ישות אלוהית אחרת (שבאף אחת מהן אני, אישית אינני מאמין), 'חסידי הדמון יהוה' או כל כינוי אחר לכל אלילות זו או אחרת, גם אינה ראויה. אני אניח שאינך אדם דתי, עמדה שאני חולק עמך, אך בכל זאת, יש מקום לכבד כל אמונה משתי סיבות. דבר ראשון, להמנע בפגיעה ברעך, שהוא ערך הומניסטי אוניברסלי, ודווקא אנו צריכים להלחם על החלתו דווקא על אלה שמתנגדים לו. עלינו להוות דוגמא. בנוסף לכך לך תדע, קיום או אי קיום אלוהי הוא מעל לתובנה האנושי, אולי הם צודקים..
בנוסף לכך, אם מטרתך, בנוסף לתיעוד המציאות היא גם נסיון לשכנע, ולא רק את קהל המסכימים, אולי ביטויים אלו לא משרתים את המטרה של שיפור המצב.
אני מסכים על כך שנעשה שם עוול נורא למר גולדברג, אני מסכים שהתנהלותו של השופט מרקוס היא מזעזעת ובכל מדינה מתוקנת, הוא היה מועף מכל המדרגות, ואז היו חופרים עוד כמה בכדי להעיף אותו גם מהן, אבל האם באמת ההתבטאויות הללו ראויות, תורמות ומכבדות את האחר?
אם הם צודקים והדמון קיים, מה אכפת לו איך אנחנו קוראים לו?
ניסחת את זה טוב בהרבה ממני. כתבתי תגובה דומה ומחזקתי כדי לחזור ולנסות לשפר אותה. ההערות הקטנות האלו יוצרות אצלי תחושה לא נעימה בזמן קריאת הפוסט (ולא רק בגלל הנושא המרגיז).
זה ויכוח ארוך שאני מנהל כבר די הרבה זמן, והעמדה שלי לא סגורה בנושא. אבל לא, את התפיסה ש"צריך לכבד עמדות" אני לחלוטין לא מקבל. אם מישהו מחזיק בסולם הערכים של הקו קלוקס קלאן, אני לא מוכן לתת לו יחס של אדם מן הישוב.
יתרה מזאת, במדינה שבכלל לא מודעת לכך שיש אנשים שדוחים באופן קטגורי את קשקושי היהוהיזם ורואה בהם פולחן דמון מגונה, יש ערך לאפקט ההלם שבהצת הדברים כפשוטם.
יוסי,
חלק ניכר מגדולי ההומניסטים של תקופת הנאורות היו אנשים דתיים (אמנם דאסיטים, אבל דתיים). משה מנדלסון (הרבי משה מנדלסון!), למשל, הוא דוגמא לאדם כזה, שהיהדות של זמנו חיבקה בשעתה, אך היהדות החרדית השחירה את זכרו לאחר מותו. גם בעידן המודרני, מרטין בובר הוא דוגמא מובהק ליהודי דתי שגם היה הומניסט למופת.
עיקר קצפם של גדולי הנאורות יצא כנגד כל תופעות וחוליי הדת הממוסדת, וכנגד דמויות סמכות דתית, אבל לא כנגד האמונה האנושית עצמה. כל דת ניתנת לפירוש באופנים שונים, ולעיתים קרובות אף מנוגדים לחלוטין, כולל היהדות. יש מי שיאמצו את הגוונים הלאומניים והגזענים שלה, ויעלו את יהושע בן-נון, רוצח ההמונים, על ראש שמחתם. מנגד, יש גם כאלו שידגישו את חובת הרחמים כלפי היתום, האלמנה והגר, ויבטאו את מקומם של הנביאים הגדולים כדמויות מופת מוסריות.
בהתייחסות מבזה לרגשות הדתיים של הקוראים אתה אכן משליך את התינוקות (שנשבו?) ביחד עם מי האמבט (שבימינו הם לעיתים קרובות מדי אכן עכורים ומצחינים). אני כותב זה כחילוני גמור, שבעצמו לא מסוגל להבין איך אדם מסוגל להאמין ביישות בלתי קיימת – אבל מכבד את רגש האמונה הזה, כל עוד הוא לא משמש מנוע והצדקה לרגשות האפלים של הלב האנושי.
מצד אחד אתה כותב שגדולי ההומניסטים היו דתיים ומצד שני אתה אומר שהם התנגדו, פחות או יותר, לכל מרכיב בדת "שלהם".
הבעיה עם הניתוח שלך היא שאתה מחשיב דאיזם לדת ועוד קורא לדאיסטים דתיים, למרות שאין להם שום מרכיב דתי. מה שמאפיין את הדאיסט זה *האמונה* באל אחד, אבל המאמין לא מחויב לריטואלים, מצוות או אפילו כתבי קודש משותפים כפי שמחויבים להם אנשים *דתיים*.
זה ההבדל בין אנשי תקופת הנאורות לבין דתיים של היום (וחרדים ליטאים בפרט שבדת שלהם המרכיב האמוני קטן מאוד) ומסביר למה אנשי האמונה של אתמול יכלו לנסח את החוקה האמריקאית, בעוד שהדתיים של היום (וזה לא משנה אם מדובר באוונגליסטים או קתולים) לא יכולים.
"כל עוד הוא לא משמש מנוע והצדקה לרגשות האפלים של הלב האנושי."
אז זהו שהוא כל הזמן משמש לזה.
אולי התנסחתי באופן לא מספיק מדוייק. למרות שדאיזם היה פופולארי בקרב האינטלקטואלים של הנאורות, הוא לא היה מוחלט. למעשה, היו גם כמרים ובישופים שנחשבו על אנשי הנאורות, והמשיכו לכהן בתפקידם בכנסייה הקתולית. בכל מקרה, לעניינו, משה מנדלסון לא היה דאיסט, וגם מרטין בובר לא היה דאיסט. במיוחד במקרה של בובר, קשה מאוד (בלשון המעטה…) לומר שהרגש הדתי שלו שימש מנוע והצדקה לרגשות האפלים של הלב האנושי. לו רק למען מרטין בובר, שהגדיר ותפש עצמו כיהודי מאמין, אני מאמין שרצוי להמנע מכינוי פוגעני כמו "הדמון יהוה".
נושא הרגש הדתי כבסיס להומניזם אוניברסלי דווקא, ולא לגזענות ואלימות, נכון גם לחסידי אומות העולם בני דתות אחרות. ישנם אנשי דת רבים שעשו רבות למען חלכאי ונדכאי האנושות כולה, והרגש הדתי שימש להם מנוע והצדקה. האם תרזה הקתולית, למשל, פעלה רבות למען טיפול ברבבות חולים ועניים בהודו, והקווקרים הפרוטסנטים, פעלו בלהט נגד עבדות השחורים בצפון אמריקה עוד במאה ה-18, ובהמשך גם למען זכויות נשים, הומואים ועוד.
גם אם הרגש הדתי מנוצל לעיתים קרובות להשפלה ולדיכוי של ה"אחר", ולכפייה על בני הדת, זה לא בהכרח הכלל. באותו אופן, ניתן לומר באופן קטגורי ומכילל שנאורות והחילוניות הובילו ישירות לאושוויץ ולגולאגים. גם בקרב מתקני עולם חילונים ניתן לראות שהאידאל משמש לעיתים קרובות מדי "מנוע והצדקה לרגשות האפלים של הלב האנושי".
בתור הומניסט חילוני, אני מסוגל לכבד את הרגש הדתי והאמונה של אדם אחר. מה שאני לא מסוגל לקבל, בשום תירוץ, הוא השפלה, דיכוי ואלימות בשם אידאל כלשהו, דתי או חילוני.
הנחת המוצא שלך, שצירוף המילים "חסידי הדמון יהוה", היא "השפלה/דיכוי/אלימות" של בני הדת המדוברת מפוקפקת באותה מידה שאסור להציג קריקטורות של מוחמד, אבל לרצוח בשמו אפשר גם אפשר. אצטלת הקדושה, שאופפת את הדתות המדוברות, היא מנגנון צרוף של מניעת ביקורת. ההיגיון לפיו ביקורת כנגד דת או מאמיניה, שקולה לחילול הקדוש או פגיעה ברגשות הדת (כאילו יש לרגשות אלה משקל סגולי בפני עצמם), הוא מושחת מהיסוד. מה שאי אפשר להגיד על ההומניזם.
תומר, לא הבנת. לא טענתי שכתיבת "הדמון יהוה" היא השפלה/דיכוי/אלימות, אלא פשוט שמדובר בחוסר כבוד וחוסר נימוס כלפי אנשים אחרים, שממש לא בטוח שמגיע להם. כתבתי שהשפלה/דיכוי/אלימות הם מצב פוליטי-חברתי (כיבוש, אפלייה, גזענות, משטרת מחשבות, מעצרי שווא, מחנות עבודה וכו') שבא לידי ביטוי תחת איצטלות רבות, דתיות וחילוניות כאחד.
חוסר כבוד, לעומת זאת, הם עניין של תרבות, ונידונים בפורום של בני תרבות, בתקווה שבעתיד לא יבואו יותר לידי ביטוי.
אז אתה קובל על הסגנון בו נוסחו הדברים. לגיטימי. ההערה שלי הזמינה אותך לבחון את ההנחות המקדימות מאחורי הזהירות המופלגת בה אתה ואחרים נוהגים, במודע או לא במודע, כלפי רגשות דתיים. אם בחוסר נימוס, כבוד או תרבות אנו עוסקים, ניחא. כולם תוצאה נלווית (מצערת) של חופש ביטוי, ומחיר שאני מוכן לשלם.
אני חושבת שכדאי להבדיל בין שני דברים שאתה מתייחס אליהם:
1. הביטוי "דמון יהוה" מתאר כהלכה (איזו מילה…) את מי שהוא. יש לו שם, פעם גם נהגו להגיד אותו. דמון – ובכן, בדרך כלל יש לזה קונוטציות שליליות, אבל כל אחד שקורא את התנ"ך יכול להחליט לאיזה צד של יהוה הוא מתחבר. יש הרי יותר מדמות אחת ליהוה… יש כאלה שמתחברים לצד הטוב (והנדיר) שלו, ויש כאלה שרואים את בעיקר את צדדיו האפלים.
אני יכולה להגיד לך שבתור הומניסטית חילונית, כל פעם שמישהו מעלה את יהוה לדרגת אל-כל-יכול-מלך-המלכים-בורא-עולם, זה פוגע באמונות שלי.
והאמונות שלי חשובות לי, ואין שום סיבה שאני אסתיר אותן או אוותר עליהן.
2. יש בהחלט בעיה עם זה שאנשים אורתודוכסים, שההלכה חשובה להם יותר מהחוק במדינת ישראל, ישרתו במשרה שבה הם יכולים להשפיע על חיי אדם. אבל צריך לזכור שבין המאמינים ביהוה יש קבוצות נוספות שלא שמות את ההלכה לפני ההומניזם והדמוקרטיה. דתיים רפורמים לדוגמה. לכן ההבחנה צריכה להיות לא לפי האמונה באל כלשהו, אלא לפי סוג ההשתייכות הדתית, ההליכה אחרי גורו כזה או אחר באופן עיוור, ואחרי כל סוג של הלכה שגורמת למישהו לשים אותה לפני החוק.
אני חושבת שההבחנה הצרה הזו של גורביץ – לפי האמונה ביהוה ולא לפי ההליכה העיוורת אחר ההלכה – עושה עוול ליהדות, כי היא משתפת פעולה עם הקנונייה האורתודוכסית, שמתעלמת מכל הפרשנויות והזרמים האחרים ביהדות מלבדם והיא חוטאת למציאות (אני יודעת שזה לא מטריד את יוסי גורביץ, אבל אני דווקא מאוד שלמה עם היהדות החילונית ההומניסטית שלי).
לסיכום, "דמון יהוה" מתאר ככל הנראה את אמונותיו של גורביץ, והוא לא צריך להסתיר אותן בגלל שיש אחרים שמאמינים שהוא "אל יקוק".
לעומת זאת, אני חושבת שההבחנה אינה צריכה להיות לפי המאמינים ביהוה, אלא לפי אורח החיים שלהם והיישום של האמונה הזו בפועל (מאמינים בהלכה או לא).
מנדלסון, אגב, ידע להפריד היטב בין המצבים שבהם החוק גבר על ההלכה. אבל אי אפשר לשכוח שמנדלסון היה יחיד ומיוחד, לא רק בדורו.
אני לא חושב שצריך לכבד את העמדות, אבל:
1. חלק גדול מחסידי הדמון יהוה לא חושבים שצריך להרוג הומוסקסואלים, ו-
2. חלק גדול מאוד מהיהודים יתעצבן לשמוע התייחסות לדתיים כחסידי הדמון יהוה, כי *הוא* מכבד את העמדות שלהם. אל תכבד את העמדות, כבד את כיבוד העמדות.
בניגוד למה שכתבתי לגבי ביטויים כמו "עלוב הפיקוד" וכיוצ"ב, אני מרגיש (ולא בטוח שאני יכול לנמק את זה רציונלית) שכאן זה מוצדק יותר. אבל ראוי לציין שזה כן מונע ממני מלפרסם לינק לפוסט בפייסבוק למשל, שכן נראה לי שהרבה מהאנשים שבקשר איתי שם יפגעו מהשימוש בשם המפורש הרבה יותר מאשר מתוכן הדברים.
אצטרף ואומר שאני תומך בהפחתה כלשהי של הביטויים המדוברים, אך רק משום הסיבה שצוינה על ידי MuyaMan; קרי, שזה מרחיק קוראים פוטנציאליים.
אתה אומר דברים חשובים, ואלו חשובים שיגיעו לכמה שיותר אוזניים. את הדתיים אפשר (ואולי אף רצוי) לקלל בהזדמנויות מתאימות יותר.
מה רע בקצת פרובוקציה? היא ודאי לא מרחיקה קוראים פוטנציאליים. חוץ מזה, בטוחני ש"חסידי הדמון יהוה" אומרים על הציבור החילוני דברים הרבה יותר חמורים בשפת הסתרים שלהם. הייתי משאיר את שיקולי "הפגיעה ברגשות הדת" לעיתונות הממוסדת, בג"ץ, ושלטי חוצות של בר רפאלי. זהו בלוג פרטי, וצנזורה עצמית היא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לו.
לא נראה לי שיש לי קשר כלשהו לKKK, ואני בכ"ז מאמין בה'.
כנ"ל לגבי ישעיהו לייבוביץ', אוריאל סימון, הרב אריק אשרמן ועוד רבים וטובים.
לא נראה לי שמגיע להם או לי היחס המזלזל רק בגלל שיש אנשים גזעניים ששותפים לאמונה שלנו.
זה לא שונה בהרבה מהשטות על הנוער החילוני המופקר שעושה סמים ומזיין אלפקות וכו' וכו' להבדיל מנוער דתי ערכי וכו' וכו'
עניין של יחסי כוחות. 99% מהציבור הדתי מוציאים לאחוז הבודד שלכם שם רע. דבר איתם, לא איתי.
לגבי שמו, יהווה, אני מניח שאין מחלוקת.
לגבי היותו דמון, ראה פרשת סדום ועמורה, עקידת יצחק, מחיית זכר עמלק וזה רק בשלוף. זה עניין כמעט אמפירי.
אגב- זה בא מפי אלה שקוראים לנביא של שישית המאנושות בראשי תיבות "ימח שמו וזכרו" ולמקום תפילה השלישי בחשיבותו לשישית אחרת מהאנושות קוראים "השיקוץ המשומם"… שלא לדבר על הבעיה העקרונית שלהם לשתות חלב שאדם שבסך הכל מאמין שבודהה גילה את הסוד לנירוונה.
אלו האנשים שהשם "הדמון יהווה" פוגע בציפור נפשם. TOL KORA!
עכשיו לגבי היותו קיים, זה נמצא באותה הסתברות כמו מפלצת הספגטי המעופפת, דרקון הסביח המרקד, הגרביל התלת-מימדי המרחף או זאוס… נמוכה להפליא אבל לא אפס. וזהה לחלוטין בכל המקרים עקב אפס הוכחות לשום כיוון. אני אישית מעדיף להקריב קורבנות לדרקון הסביח, שבתמורה דואג שישימו אקסטרה חומוס במנות שאני מזמין.
דרקון הסביח המרקד! ענק. עשית לי את השעות הקטנות. :-)^5
איך אתה יכול להגיד דבר כזה? איך אתה יכול לבקש מיוסי לכבד כל אמונה? הרי האמונה הזו היא אמונה מרושעת, פוגענית, מעליבה. היא חושבת שאני נחות, שאני מטונף, שאני פושע מעצם הווייתי, ולו היה להם רוב, מחר היו מעבירים חוקים שמוציאים אותי מחוץ לחוק במקרה הטוב, או סוגרים אותי בבית חולים לחולי נפש עד שיימצא לי מרפא במקרה הרע.
זו האמונה שאתה רוצה שאכבד?
כשקראתי את הכתבה ב-YNet אמרתי לעצמי "אה, הנה עוד דתי שרוצה להשאיר גויים בחוץ" (האימא הרי לא יהודיה, לכן דמם מטונף, עוד אמונה שאנחנו אמורים לכבד, מסתבר) ואז הגעתי לשורה שיוסי מצטט; שהמדינה צריכה לברר שההורה אינו פדופיל או רוצח סדרתי לפני שהיא נותנת לו לגדל ילדים.
זה בגלל שהשיקוץ הזה מרכוס חושב שהומואים הם פדופילים. הוא לא חושב שצריך לבדוק את הנושא הזה; האמונה שלו כבר אומרת לו מה התוצאה מראש.
אני מתערב איתך שלא מעט אנשים הגיעו לשורה הזו, אולי נעו קצת באי-נוחות בכיסא, אולי לא, אבל הם נתנו הנהון קטן. גם הם מרגישים לא בנוח שהומו מגדל ילדים, ועוד לבד! רחמנא ליצלן, תחשוב איזה אורגיות סקס מטונפות בטח יש אצלו בבית! אחרי הכול, הוא עשה סקס עם גברים!
דוקינס כתב ב"יש אלוהים?" על האינקוויזיציה שהייתה לוקחת תינוקות ממשפחות יהודיות כי המשרתת הנוצרית הטבילה אותם בסתר (ויסלח לי יוסי אם אני מנציח עלילות היסטוריות לא נכונות בבלוג שלו, אין לי מראי מקום). האם היה שופט כזה, שהיה לוקח ממשפחה א הילד שלה כי מישהו שפך עליו מים ומלמל משהו, גם אז היית מזדעק לכבד את האמונה שלו?
זה מאד פשוט, אנשים שהולכים משום מה למשחקי כדורגל, צועקים ומעודדים את הקבוצה שלהם הם 'אוהדי כדורגל'
אנשים שמקללים, שרים שירי נאצה, מתנפלים בהמוניהם על הקורבן התורן שסימנו בתור האחראי לכישלון או במקרים מסויימים רוצחים זה את זה בגלל כדורגל הם 'בהמות כדורגל' או כל כינוי מעליב אחר.
באותה מידה , אדם דתי הוא .. אדם דתי, אדם שאמונתו גורמת לו להצר את צעדי, לפלוש לחיי הפרטיים, לגרור אותי ואת כל הציבור לצעדים בלתי מוסריים ומסוכנים למדינה הוא 'חסיד הדמון' או כל כינוי מעליב אחר.
אני באופן אישי לא אוהב את הכינוי 'הבהמה הירוקה' שיוסי מצמיד לצה"ל, מצד שני כל מי ששירת בצבא יודע יפה מאד עד כמה המערכת יכולה להיות בהמית ולמרבה הצער יש מקרים שבהם הכינוי הזה הוא מוצדק.
מזעזע, פשוט מזעזע!
תודה על הפוסט הנפלא!
המקרה מזעזע.
מתבקש בהקשר זה להעיר על ניצולן הנורא של נשים הודיות שהופכות רחם להשכיר.
האם כל אם פונדקאית היא מנוצלת נוראות, או רק הודית? קראתי על עיוותים בפרקטיקה של השימוש בפונדקאיות הודיות, אבל זכותה של אשה באשר היא אשה להשכיר את רחמה בכדי להימלט מחרפת הדלות.
הזהר עם הקטע הזה של זכויות נשים, או שעוד תתחיל לתמוך בלגליזציה של זנות (זכות האישה להשכיר וגו').
אכן. תומך גם תומך.
כן? אני יותר לכיוון של קרימיניזציה של הלקוחות…
זכותך. אני לא מבין למה לאשה מותר להשכיר את מוחה, את גבה, את ידיה ורגליה, אבל לא את וגינתה.
כי בפועל מרביתן המוחלט של הזונות אינו "בוחר" להשכיר את וגינתה אלא "בוחר" להיות נסחר או סתם להיאנס מספר פעמים רב תמורת תשלום שחלקו מכלכל גם את בעל הסחורה.
איזה מזל שעם הלגליזציה של הזנות יעלמו כבמטה קסם תופעות החטיפה של נשים לצורכי זנות. מה שכן, המחיר בטח יעלה, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים.
למה?
אישה יכולה להשכיר את גופה, לשכב עם גבר זר, לצלם את התוצאה, וזה פורנוגרפיה, חוקית למהדרין. היא עושה בדיוק את אותו הדבר, רק בלי המצלמה, וזו זנות. מה ההבדל?
בנוסף לתגובה של אור ברקת (שמשום מה אני לא יכולה להגיב אליה)
מחקרים רבים מראים שרוב הזונות (וגם הנשים שעוסקות בפורנוגרפיה) עברו ניצול מיני בחייהן.
כלומר לא מדובר בנשים שבחרו בכך, אלא כאלה שהמציאות הגברית של חייהן גררה אותן לשם.
להתייחס לזנות כאל פתרון שעוזר לנשים לצאת מעוני מתעלם מהבעיה החברתית החמורה יותר, שבמציאות של היום, העניים הם בדרך כלל נשים.
הלגיטימציה לכך מחריפה את הבעיה בהרבה – גם בגלל שהפתרון עלוב, כי הוא כזה שחושף את הנשים לאונס ולאלימות וגם כי הוא לא מטפל בבעיה האמתית.
בנוסף, אני בספק אם גבר, שמרשה לעצמו לעשות הכול עם זונה, לא ישליך את זה על נשים אחרות בחייו. שוב, בעיה חברתית.
רק עיוותים בפרקטיקה?
בלי להכיר מקרוב אלך על הימור פראי – משכירות הרחם לא באמת 'נמלטות מהדלות' – אבל יש מן הסתם בתהליך איזה מתווך/סרסור שעושה עליהן קופה.
ויש כאן אותו קוד אתי כמו ב'השכרת' ואגינה/רקטום (קרי זנות) כדי 'להימלט הדלות', או סתם סחר באברים.
ואגב, אישה בהריון לא רק משכירה רחם – הריון הוא מצב סיכוני לכלל בריאותה ולחייה ונושא עימו שלל סיבוכים ונזקים. בוודאי במערכת בריאות של עולם שלישי, שהזוג בו עסקינן הזכיר את כשליה כמסוכנים לבריאות התינוקות המעוכבים שם.
קיצר, ככל שמקומם העוול שנעשה כאן – קצת קשה לי להזדהות עם הדרך הזו להגשים הורות, שהיא כשלעצמה המבוססת על עוול, בין אם ההורים הטרו או הומו.
ולא שאני אקבע או אכתיב לאיש – אבל יותר ראוי לממש הורות דרך אימוץ ילד, ולקחת ילד חסר-אפשרויות ולהעניק לו בית חם זו גם מצווה גדולה במובן הנאור והומניטרי (והחילוני!) של המילה,
יותר ראוי? ואם אדם רוצה ילד שהוא צאצאו הגנטי? כולה אחד משני הדחפים הקיומיים החזקים ביותר, אתה יודע…
ברור שהריון זו מעמסה בריאותית. ועדיין – זו זכותה של אשה לבחור בכך, כפי שזכותה לבחור להביא עשרה ילדים לעולם. אם מכריחים אותה לעשות את זה או את זה, או כולאים אותה במצב בו אין לה בחירה אמיתית, זה פסול. אבל אם אכן יש לה זכות בחירה, זכותה לבחור, ופונדקאות נותנת להרבה אנשים להביא ילד משלהם לעולם.
ואגב – אני מסכים שנאצל מאד לאמץ, אבל זכותו של אדם לממש את הדחף להתרבות.
כמובן יש לציין שהומו לא יכול לקחת פונדקאית בארץ, החוק הישראלי מאפשר זאת רק לזוגות נשואים.
אישה או לחילופין כל אדם שמוכר/משכיר/מלווה/משאיל את איבריו או כל גופו כדי להימלט מהדלות ולו לרגע קל לא באמת עושה את זה מ"בחירה חופשית" נכון. הוא עושה את זה בעיקר ובכן, כדי לשרוד. זאת חתיכת "בחירה חופשית" מפוקפקת במיוחד, אם תשאל אותי. אבל אתה לא שואל.
וכמוהם גם אדם המתייצב לכל עבודה-בשכר אחרת. הבחירה החופשית, במקרה זה, מתבטאת בבחירת ה"שעבוד" הנוח מבין האפשרויות.
ברגע שתבחר "בחירה חופשית" להתייצב לעבודה על ארבעותיך תוך כדי קבלת קליינטים מאחור – תוכל במו גופך לעמוד על ההבדל (הזניח) בין צורת ה"השיעבוד" הזו לבין מכלול האפשרויות האחרות של 'עבודה בשכר'.
ברוך שלא עשאני גוי – (במקרה דנן הודי בעל נפש כבהמה לעומת יהודי בעל נשמה)
ברוך שלא עשאני אישה (יענו כלי נחות להולדה)
אז מה היה לנו?
גם גויה, גם אשה, גם עניה, וכידוע 'עני חשוב כמת', וכשאתה הודי עני אתה יכול גם למכור את בתך בת ה-12 לזנות כאפשרות לגיטימית ממכלול ה'בחירות החופשיות' העומדות לרשותך…
זותומרת – מה שאתה תופס כעיסקה ליברלית מודרנית לגיטימית בין שני צדדים שווים ומרוצים – עבורי זו עדיין התנהלות על פי עקרונות יהוויסטים, פטריארכלים וקולוניאליסטים ישנים ו'טובים' מהסוג שהבלוג הזה נוהג בדר"כ להוקיע, ובצדק.
ולכן, גם מימוש הזכות הכי טבעית ובסיסית להתרבות על בסיס עוול – הוא עדיין בגדר עוול – אבל אנחנו כנראה שלא נסכים על זה.
לפי מה שאתה כותב, גם זכותו של אדם להסכים לעבוד בשכר נמוך מהמינימום, או לוותר על ימי חופשה. לדוגמה.
ובכל זאת, החוק במדינה לא מאפשר זאת כדי למנוע ניצול.
ממה שאני יודעת, בישראל יש תנאים מאוד מחמירים לאישור הפונדקאית. כך שמנסים לצמצם, עד מניעה, את הסכנות הבריאותיות הנפשיות שכרוכות בכך. וזה לא משהו שאפשר להגיד על הודו.
בהתחשב בכך שהומואים לא יכולים לאמץ כרגע, קשה לבוא בטענות לאלו שבוחרים להביא ילדים באמצעות אישה פונדקאית.
תחום הסחר באיברים (לצרכי השתלה או הולדה) הוא צורה חדשה של קניבליזם. ודאי כשמעורבים כאן פערים ותיקים של מעמדות או לאום. זה ביטוי חדש לניצול הותיק של האדם הלבן. קודם עשקנו אותם, ועכשיו הם עניים ויעשו הכל בשביל להאכיל את ילידהם, כולל השכרת רחמים, ואנחנו נשתמש בילידהם העניים בשביל להצדיק את מעשינו. מה בסך הכל עשינו, הם נתנו להם עבודה.
קראתי את הכתבה ומה שהפתיעה אותי (לטובה) הייתה התמיכה הכמעט מוחלטת לה זכה האב והבוז המוחלט בו זכה השופט מצד הטוקבקיסטים. מפתיע שאותו קהל שלא חוסך הערות פשיסטיות בכל מה שקשור לערבים נהיה כל כך ליבראלי כשזה מגיע להומואים (או שאני יכול לתת להם פחות קרדיט ולהודות שיש כאן כזה מקרה בוטה של אי צדק שהוא יעלה את חמתו של כל קורא לא חרדי)
איזה גועל. אני הייתי מקהה את שיניו של השופח (האיות מכוון) בפומבי ועל הזין שלי המעצר על בזיון בית הדין. ברגע ששופט נוהג כך הוא מאבד את כל הזכויות המוקנות לו מתוקף תפקידו. חלאה בזויה.
מחליא.
אני איתך בנושא הדמון יהווה. זה בדיוק מה שהוא ואנשי אמונה לא אמורים לקבל כבוד יתר בגלל האמונות התפלות שלהם. אם הם כל כך בטוחים באלוהותו ובכוחו, זה לא אמור לשנות להם כיצד קוראים לדמון שלהם.
http://www.youtube.com/watch?v=HQ3VcbAfd4w&feature=youtube_gdata
ואיך היית מנסח את מילותיו בעלות התוכן המזעזע בעברית תקנית ולא עילגת ?
הוא עולה מאנגליה.
מה אנחנו פח אשפה אנושי של הממלכה? של הקהילה היהודית שם?
כן
זה גם לא נשמע כמו תרגום של אנגלית תקינה. זה נשמע כמו חרדית-רחוב מצויה.
להבדיל מחילונית רחוב שהיא כמובן שיא התקינות.
אחר כך יוסי מתבכיין שקשה לו לעמוד במשימה שהציב לעצמו לכתוב כל יום פוסט חדש, ומה לגבי כל אותם אנשים שעושים ימים כלילות כדי להפלות, לגרום עוול, להרבות שנאה ,לחמוס ,לרמות ,לשקר וגם לרצוח כדי שיהיה לך על מה לכתוב? הם לא עובדים קשה מאד בשביל הפרוייקט שלך?
כמעט ארבעים תגובות, ואף אחד לא טורח להתייחס לעניין?
אני מציע לקרוא את פסק הדין של המחוזי. הבעיה בסיפור הזה היא שבטרם בדיקת אבהות, יש לתת לנבדק אפשרות להתנגד. אם הנבדק קטין שאין לו "אחראי", יש למנות לו אפוטרופוס שישקול את טובתו ויתן הסכמתו לבדיקה. במקרה דנן, טרם הוכחה האבהות, ה"אחראי" על הקטינים הוא פקיד הודי כלשהו.
כנראה שאתה לא התייחסת לעניין. הכתבה מציינת במפורש שמדובר בבדיקה תקנית, שנעשית כדי למנוע סחר בתינוקות ולוודא שההורה מביא את הילדים הביולוגיים שלו לתוך המדינה. זו בדיקה תקינה, שתמוה מאוד שמונעים מהורה ספציפי אחד לעשות אותה (ועוד שני גברים שגם הומואים במקרה), ולא בעשרות מקרים אחרים.
לא רק שהתייחסתי לעניין, קראתי את פסק הדין של המחוזי. ייתכן שהיו שופטי משפחה שחשבו אחרת – הם לא יוצרים תקדים, אתה יודע. דווקא עכשיו נראה שכולם יצטרכו לעבור את הליך האפוטרופסות.
דרך אגב, מקריאת פסק הדין נראה כי לא התייחסו (ולא ביקשו להתייחס) אל השניים כזוג. זה נראה כמו בקשה לבדיקה מצד הורה יחיד.
שלום יוסי, נתקלנו במאמר החריף שלך ורצינו להזמין אותך ואת גולשי הבלוג להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו במטרה לשנות את עיוות הדין ולהביא את לירון ואיתי הביתה! מצורף קישור לקבוצת הפייסבוק
http://www.facebook.com/pages/mbyym-t-lyrwn-wyty-hbyth/112535772121763
נודה לך מקרב לב אם תמצא לנכון לצרף קישור לקבוצה בתחתית הפוסט. תודה
יוסי שלום, איך ניתן ליצור איתך קשר?
חסידי הדמון יהוה? גיב מי אה פאקינג ברייק. לרוב אתה כותב לענין, ומטיף בצדק לחקור ולא לקבל דברים כפשוטם. אבל וואלה, האנטי הגורף והילדותי הזה לכל מה שקשור לדת, לא מוסיף לך כבוד. איך כתב כאן מישהו מעליי, אתה שופך את התינוק עם המים, וחבל.