לפני כשלושה חודשים פרסם ארגון "יש דין" (גילוי נאות: אני פרילאנסר שלו וכותב עבורו בלוג) דו"ח, "לאקונה" שמו, שעסק בהעדר חקיקה ראויה כנגד פשעי מלחמה בישראל, וציין שורה של מקרים שבהם הועמדו לדין ולעתים הורשעו חיילי צה"ל בפשעים שצריכים היו להיחשב לפשעי מלחמה.

תוך שניות, קפץ הפיוז לארגון ה-Hasbara NGO Monitor, והם מיהרו לפרסם הודעה שבה נטען שהדו"ח הוזמן על ידי האיחוד האירופי. לראיה, הם הצביעו על העובדה – שהופיעה בדו"ח עצמו – שהאיחוד האירופי סייע במימון שלו. אחר כך הם חזרו על הטענה שלהם בעוד כלי תקשורת, בכלל זה הג'רוזלם פוסט, שיצא בזיוני במיוחד. חשוב לציין שכמנהגם של הארגונים המק'ארתיסטיים הישראלים וסייעניהם בתקשורת, הם לא טרחו להתווכח עם הטענות שבדו"ח – ולו משום שלא היו טענות של ממש להעלות נגדו.

אפילו בן דרור ימיני, שבימים כתיקונים הוא שופר של NGO Monitor והתוכי שלו להמונים הישראלים, "אם תרצו", נאלץ לכתוב בחירוק שיניים ש"יש מקום לקבל את המלצות ועדת טירקל, שהן גם המלצות דוח "יש דין", בלי שום קשר לכוונות המחברים. לפעמים, רק לפעמים, גם בעלי כוונות עוינות מעלים טענות נכונות ו/או מגישים המלצות ראויות. קבלת ההמלצות לא תפגע בישראל. להפך." אז מה ניסו אנשי סטיינברג לעשות? לגלגל קצת "אשמה בשל קרבה" (guilt by association): ארגון זכויות אדם אומר את זה, סימן שזה חלק ממזימה עולמית.

הטענה הזו של הקרקס המעופף של ג'ראלד שטיינברג – שהדו"ח הוזמן על ידי האיחוד האירופי – היתה שקרית, ואני מעז לטעון שהם ידעו שהיתה שקרית. הסיבה לכך פשוטה למדי.

אירונית, אפשר להודות על ההוכחה לכך לשותפיהם לדרך של NGO Monitor, אנשי "אם תרצו." מנהיג הארגון רונן שובל – האיש היחיד בישראל שמסתובב עם חותמת של בית המשפט שמעידה שהוא פאשיסט – הודה בחקירתו הנגדית שהוא שלח חוקרים פרטיים להשיג מידע פנימי של "יש דין." מידע שנגנב ממשרדי היועץ המשפטי של "יש דין," מיכאל ספרד, הופיע ב"ישראל היום" בדצמבר 2010. הפרסום כולל חלקים ממסמך פנימי, שנכתב בו כך: "הפרויקט יעודד את הכנסת נושא פשעי המלחמה לתוך השיח המשפטי בישראל ביחס לפעולות של כוחות הביטחון בשטחים הכבושים." מטרת הפרויקט מתוארת כ"חיזוק השיח הציבורי בעניין פשעי מלחמה והכרה בקרב גורמי המדיניות שמדינת ישראל מפגרת באופן חריף אחר הסטנדרטים הבינלאומיים לטיפול בפשעי מלחמה."

כפי שאפשר לראות, מדובר בטיוטה לקראת כתיבת דו"ח פשעי מלחמה שלנו. כפי שאפשר להבין עוד, זהו מסמך פנימי שמתאר פעולה עתידית של "יש דין." כלומר, הוא מתאר את מה שקרה בפועל ולא בהזיות שלמרבה הצער יותר מדי עיתונאים נוהגים לפמפם: ש"יש דין" תכננה פרויקט, דו"ח על העדר חקיקה בפשעי מלחמה ("ישראל מפגרת באופן חריף…"), ואחר כך הלכה ומצאה לו מימון.

וזה לא היה צריך להפתיע אף אחד. כך ארגוני זכויות אדם עובדים: הם בונים הצעות פרוייקט ואז מחפשים מימון. האיחוד האירופי איננו איזה עכביש חורש רעה ששולט על גייס חמישי שמיועד למוטט את מדינת ישראל. כדי להאמין שיהודים מוכרים כך את ארצם לזרים, עבור בצע כסף, צריך כנראה להיות אוטו-אנטישמי מסוגו של ג'ראלד סטיינברג ומסוגם של האנשים העלומים שמממנים אותו.

עכשיו, המסמכים שנגנבו מהמשרדים של "יש דין" הגיעו ל"ישראל היום" דרך "אם תרצו." זו האחרונה מכחישה קשר לפריצה למשרדים. נניח. הקשרים בין "אם תרצו" ונגו"מ הדוקים: הדו"חות של "אם תרצו" הם, בחלק ניכר מהמקרים, גרסה מדוללת להמונים של הדו"חות של נגו"מ. אם מישהו באמת מאמין שבנגו"מ לא ידעו על הפרסום ב"ישראל היום", שהם לא הבינו את ההשלכות שלו על הפרסום שלהם, הוא צריך להגיע לדרגת הניתוק מהמציאות של שופט ישראלי.

ועוד משהו. פעם, מזמן, ישראל התיימרה להיות אור לגויים. פעם, מזמן, משפטנים יהודים עמדו בחזית המאבק בפשעי מלחמה, כשרפאל למקין מתאר את פשע רצח העם (אז הוא קרא לו "ברבריות") עוד קודם למלחמת העולם השניה. פעם, מזמן, ישראל היתה מיוזמות אמנת הפליטים. רבים וטובים בארגוני זכויות האדם בישראל רואים במסורת הזו את התגשמות יהדותם, והם גאים להיות חלק ממסורת ארוכה ומפוארת – במידה רבה לא ישראלית, למרבה הצער – של יהודים ששלחו ידם בתיקון עולם.

על המסורות שמהן יונקים ג'ראלד סטיינברג וחבר מרעיו אולי כדאי שלא נרחיב את הדיבור.

הערה מנהלתית א': בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב': אני יוצא לחופשה קצרה. אני מתנצל על מיעוט הפוסטים בשבוע הזה ומקווה לשוב לשידורים סדירים ביום שני.

(יוסי גורביץ)