החברים של ג'ורג'

אם אין מילקי, תאכלו ציונות

משבר מחיר המחיה מזכיר שוב את תפקידה הנוכחי של הציונות: להפחיד את הציבור היהודי ולמנוע ממנו לברוח

עמוד שעד לפני זמן קצר לא משך תשומת לב תקשורתית, “עולים לברלין,” שתומך בהגירה של צעירים ישראלים לאירופה, זינק לכותרות לאחרונה כשהציג חשבונית מסופרמרקט ברלינאי. הוא הראה שהמחיר של המקבילה המקומית של מעדן חלב הוא בערך שליש מזה שבישראל. טראח, מחאת המילקי נולדה.

היא הגיעה בזמן ממש לא נוח לאוליגרכיה השלטת. היא בדיוק צריכה להעביר תקציב, שבו היא אמורה להגדיל משמעותית את תקציב הגוף השמן, הבזבזני, הלא-יעיל והסחטני ביותר בישראל, צבא הגנה לישראל. הלז יצא לאחרונה למלחמה ברצועת עזה, הצליח להתקדם בערך שני קילומטרים, ספג עשרות אבדות ממיליציה חמושה למחצה ונטולת תקשורת מתקדמת, והעז לדרוש אחר כך תוספת של 30 מיליארדים. למרות שקריו (סליחה, מיכאל) של שר האוצר ביש הגדא שצריך להגיש את התקציב הזה, הוא מכיל שורה של מסים – רק שמשרד האוצר לא קורא להם כך.

הקבלה הצנועה מברלין של “עולים לברלין” עוררה סערה. אף שהבלוגרית טל שניידר העירה שהסיפור האמיתי הוא המחיר של מיץ התפוזים, שזול בברלין יותר מאשר בישראל, המילקי הוא זה שמשך את תשומת הלב. אולי בגלל שרבים מאיתנו צורכים הרבה יותר מילקי ממיץ תפוזים.

וכשהתחילה הסערה, התחילו כמובן תגובות הנגד. אפס כלשהו ששימש פעם כבכיר במשרד האוצר האשים את “עולים לברלין” שהם הביאו קבלה מסופרמרקט מוזל; כנראה ששנים של עבודה שם הרגילו אותו לא רק למכור את נכסי הציבור לטייקונים, אלא גם לקמץ באמירת אמת, כי מכרים ברלינאים העירו שמדובר ברשת נפוצה למדי של מרכולים.

מיד אחריו, החרתה-החזיקה הגווארדיה הציונית הוותיקה. בן כספית פנה אל המהגרים לברלין, הזכיר להם שפעם רצחו שם די הרבה יהודים, ושאל איך הם מוכנים לוותר על הכל תמורת מחיר מילקי זול יותר. דן מרגלית היה ישיר יותר: הוא כתב בטוויטר ש”כל הטענות נגד יוקר המחיה של היורדים לברלין נכונות, אז מה? בנקום [שגיאת הקלדה במקור – יצ”ג] להלחם על פה על הבית הם ערקו”.

בכיר אחר בלשכת-ראש-הממשלה-היום, חזי שטרנליכט, שמתחזה לכתב כלכלי, טען (סליחה, שיקר) שמערכת הבריאות הישראלית טובה יותר מהגרמנית, ושכאשר המהגרים לברלין ירצו לחזור לישראל, “זה יהיה רגע המבחן שלא לאפשר להם לחזור בקלות כזאת.”

וואלה. נראה שבלשכת-ראש-הממשלה-היום עוד לא הבינו את משמעותה של אזרחות: מולדת היא המקום שלא משנה מה קורה, חייב לפתוח לך את הדלת. אבל שטרנליכט ודומיו מסבירים היטב את מהות הציונות היום: מסע נקמה לא רק נגד ההיסטוריה העולמית, אלא גם נגד הרוב הגדול של היהודים וחלק ניכר מהישראלים שוויתר על הציונות.

שממל אמרו את זה טוב יותר:

תבינו
כל העולם מהגר עכשיו לכל העולם
ורק אצלינו זה נחשב לבגידה בעם
על ידי מנהיגים שרוצים שנישאר מבודדים
נישאר מפוחדים
כי כולם שונאים יהודים
וכל פעם שהם פותחים את הפה
הם עונדים לי מחדש
את הטלאי הצהוב כמו אות של כבוד
כמו פרח בדש
מבזים את כולנו, בלי כבוד מינימאלי
שחררו כבר את הגטו
תנו לחיות כמו עם נורמאלי.

זה מה שנשאר מהציונות: הטלת אימה. אם, פעם, היא דיברה על חברת מופת, ואם אפילו הליברל הימני ז’בוטינסקי דיבר על כך שכל אדם זכאי לחמשת המ”מים – מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא – אז היום אומרים לנו שמי שרוצה לחיות בכבוד הוא מפונק, ושטוב שהוא כבר לא איתנו, ושאם הוא ירצה לחזור הוא יצטרך להוכיח את עצמו. ואל תצאו החוצה, כי יש אנטישמים בחוץ.

יכול להיות שיש. הליגה נגד השמצה הצליחה לקושש שלוש תקריות אנטישמיות, שתיים מהן אנטי-ישראליות בעצם, בספרד בשנת 2009, כשהיא מעריכה שיותר מעשרה מיליונים מהספרדים הם אנטישמים. על כל פנים, שיעור האנטישמיות העולמי מחוויר לעומת הטרור היהודי בגדה המערבית: 399 תקריות טרור יהודי ב-2013, לעומת 594 תקריות אנטישמיות בעולם כולו (116 מתוכן בצרפת.) אז יכול להיות שיש אנטישמיות שם בחוץ, אבל כנראה שהיא לא כל כך מסוכנת.

אבל זה מה שנשאר לציונים הוותיקים להציע: פחד מצד אחד, הטלת קלון מצד שני. הם הרי כבר לא מנסים להבטיח שלום או שיהיה עתיד טוב יותר. הציונים של המרכז הרדיקלי – בן דרור ימיני, ארי שביט – מדברים על מלחמת נצח עם האיסלם, על ישראל בתור מוצב קדמי של התרבות המערבית, על כך שלא יהיה שלום אלא לכל היותר תקופות של שקט זמני בין מלחמות. אז מילא שהם נשמעים כמו הימין הקיצוני האמריקאי או האירופי, אבל איזה עתיד הם מציעים ליהודי הישראלי? פלא שיותר ויותר אנשים מעדיפים לוותר על עסקת החבילה של אתם תהיו בשר התותחים אבל אנחנו נקפיד שלא תהיה חמאה? פלא שכל מי שיכול לברוח, חושב על זה ברצינות, ומי שלא יכול – מפנטז על זה? על השאלה המקראית “הלנצח תאכל חרב” עונים הציונים ב”כן,” ודורשים ממך לא לדרוש מהמדינה שלך תנאי קיום סבירים. אז זה מה שנשאר מהציונות: קו הגנה אידיאולוגי רעוע על משטר האוליגרכיה הכלכלית הישראלי.

ההוצאות בישראל גבוהות, והשכר בה נמוך. זה לא קרה במקרה: זו תוצאה של מדיניות כלכלית מובהקת, שמונהגת הן על ידי נתניהו והן על ידי יאיר לפיד. זו כלכלת הוודו של תיאוריית הזרזוף, שאומרת שאם ניתן לעשירים הרבה, כמה פירורים גם יפלו מהצלחת שלהם לרצפה, שם אפשר יהיה לאסוף אותם. הבעיה היא שזה לא קורה. בשם תיאוריית הזרזוף, נתניהו ולפיד מנהלים מלחמת מעמדות, ומחלקים מחדש את העושר כך שהוא זורם כלפי מעלה. נתניהו, כשר אוצר וראש ממשלה, נלחם מלחמת חורמה בכל נסיון להעלות את השכר או – מצד שני – לקבוע תקרת שכר לחזירי שכבת המנהלים. זו השכבה שלו, אחרי הכל.

לפני כשנה, בסיבוב הקודם של הדיון הציבורי על הגירה – כשברלין היא שוב הסמל – יאיר לפיד תקף בחריפות את האנשים שהעזו לחשוב שמגיע להם עתיד טוב יותר, והוא עשה את זה, כמובן, בשם השואה. היום, כשהוא מבועת מהתקציב שהוא אמור להגיש וכשהוא יודע שהבדותות שלו לא מחזיקות מים ושהעיתונאים והציבור שמים לב לחורים בטענות שלו, הוא פתאום אומר ש”החבר’ה מברלין צודקים” וש”אני שותף לזעם הציבורי. לו יכולתי כבר לפני שנה וחצי הייתי בתהליך בו אנחנו נמצאים היום.”

הלו, אפס! “לו יכולתי”? אתה שר האוצר. אתה מוביל סיעה של 19 מנדטים. אני יודע שאתה לא חזק במספרים, אבל הגודל שלה זהה היום לגודל הסיעה של ראש הממשלה, הליכוד. האח שלך, בנט – אתה זוכר, ההוא שמכרת לנו אותו – ממשיך לעשות בכספים כשלו באמצעות האיש שלו בוועדת הכספים, והוא משיג הרבה יותר ממך עם 12 מנדטים. אם אתה לא יודע איך למנף 19 מנדטים, אז אתה כנראה לא במקום הנכון וכדאי שתתפטר בהקדם. מי יודע, אולי יהיה לך מזל ונשכח אותך.

אבל, לא. כפי שמעידים דבריו, לפיד נערך לבחירות. כיף להיות שר ובפוליטיקה הישראלית אנשים לא מוותרים על כוח מרצונם. עכשיו הוא מנסה לומר לבוחרים שלו שכוונותיו היו טובות. צריך להזכיר שהוא תמיד היה ניאו ליברל, שהוא תמיד היה בעד הפרטה, ושהוא לעג למנהיגי המחאה, ואחר כך למצביעיו המאוכזבים, תוך שהוא מכנה אותם “שנאוצרים רטובים בגשם.” ואם הוא יקבל יותר משליש מהמנדטים שיש לו כרגע, אז הציבור מטומטם ומגיע לו לשלם.

ובזמן שלפיד מנסה לגמגם שהוא בסך הכל נבעך, נפגשו מנהלי חברות המזון כדי לארגן קנוניה נגד הצרכנים. הם יודעים שיש להם מחאה על הידיים, שזה יכול לכאוב, ולכן הם מתאמים פעולות. על פניו, זה נראה כמו עבירה בוטה על חוק ההגבלים העסקיים, אבל כמו כל חוק שפוגע באוליגרכיה, האכיפה של החוק הזה לא ממש קיימת. השטיק הנוכחי שלהם הוא לבעוט את הכדור חזרה אל לפיד: לדרוש מע”מ דיפרנציאלי על מזון. זה לא בהכרח רעיון רע, אבל הוא לא ישנה את העובדה שהסיבה לכך שהמחירים שאתם משלמים גבוהים היא לא המע”מ אלא החזירות שלהם.

מה שמשעשע בכל הסיפור הוא לראות אנשים שכל יום מזמרים לנו על נפלאות השוק החופשי והיד הנעלמה, עד שזה מגיע לבחירת מקום המגורים שלך. פתאום, ברגע שאתה מודיע שאתה מעדיף את ברלין, כל הדיבורים על שוק חופשי, שבו ברלין היא מוצר נחשק יותר מישראל, עפים מהחלון. פתאום, כולנו מתבקשים להתגייס ולהצדיע בדום לילד עם הידיים למעלה. פתאום, אנחנו שוב חברה מגויסת.

והשילוב הזה יחודי לישראל: מצד אחד, כלכלת שוק פרועה; מצד שני, דרישות חסרות תקדים מהתושבים, כמו גיוס חובה וכפיפות לאידיאולוגיה הטוטליטרית השלטת, הציונות. שני אלה לא מסתדרים. אם אתם מגייסים אותנו, אנחנו דורשים תנאים. אם לא מגיע לנו כלום, אנחנו גם לא צריכים לתת לכם כלום.

ואת הפרדוקס הזה, הציונים המודרניים לא מצליחים להתיר. ובין שתי אבני הריחיים הללו – יוקר המחיה ועול השירות מצד אחד, והתפרקות המדינה מהתחייבויותיה מצד שני – אנחנו מאבדים דור של ישראלים. מה יש ללפיד להציע להם? עוד זכרונות שואה של אביו? מה יש לנתניהו? עוד דיבורים על דאע”ש על הגדרות? אם לנצח תאכל חרב, אומרים צעירים רבים, חפשו אותנו באירופה.

(עוד על כך, ועל האירוניה ההיסטורית, בהמשך השבוע.)

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "מה שמשעשע בכל הסיפור הוא לראות אנשים שכל יום מזמרים לנו על נפלאות השוק החופשי והיד הנעלמה, עד שזה מגיע לבחירת מקום המגורים שלך. פתאום, ברגע שאתה מודיע שאתה מעדיף את ברלין, כל הדיבורים על שוק חופשי, שבו ברלין היא מוצר נחשק יותר מישראל, עפים מהחלון. פתאום, כולנו מתבקשים להתגייס ולהצדיע בדום לילד עם הידיים למעלה. פתאום, אנחנו שוב חברה מגויסת."

    דברים דומים כתב בועז ארד ב"מידה". מקרה נדיר שבו הקצוות נפגשים. כנראה שהמצב באמת חרא.

    • אורן

      בועז ארד הוא לא הקצה שאתה מכוון אליו.
      בועז ארד הוא ליברטריאן פסיכי שסוגד לראנד.

  • יואב

    "… אפס כלשהו … האשים את “עולים לברלין” שהם הביאו קבלה מסופרמרקט מוזל; … מכרים ברלינאים העירו שמדובר ברשת נפוצה למדי של מרכולים." אין סטירה עקרונית בין רשת נפוצה לסופרמרקט מוזל וספציפית, אלדי הוא באמת סופרמרקט מוזל ורשת נפוצה למדי (ואפשר להוסיף לפני שהסוציאליסטים יצעקו: נפוץ בגלל שהוא מוזל). http://en.wikipedia.org/wiki/Aldi

    • א

      היופי של אלדי, לידל, פני ודומיהם בגרמניה זה שהם נפוצים גם בתוך הערים ממש בגלל שהם קטנים יחסית ומביאים רק סט קבוע ומוגבל של מוצרי בסיס. רק בארץ אנשים מקבלים באופן טבעי שעל כל קניה במרכז העיר פושטים את עורך.

      • ערן

        גם אוסיף ואומר שבקיץ הייתי בברלין ורכשתי מדי פעם גם בסופרמרקטים פחות זולים ועדיין רבים מהמחירים היו זולים מבישראל, או זהים לישראל. וזה כשהמשכורת שם טובה יותר.

        ובכל מקרה, עזבו מילקי. הדיור שם זול מהארץ במידה שלא תיאמן, הגנים לילדים כנ"ל, לימודים באוניברסיטה, חשבונות וכו'. ותחבורה ציבורית מעולה שעובדת גם בשבת, אז אפילו לא צריך להוציא על רכב כדי לצאת ממעצר השבת בעיר הפריפריה המעפנה שבה אתה תקוע כי אין לך כסף לגור בשום מקום אחר בישראל.

      • Hannah

        I live in Australia. We have Aldi here too. They're cheaper because they sell products by less renowned brands. It tastes the same, or almost the same, but the label is different. Aldi isn't much cheaper here, but you can definitely pay $1.25 for 1L milk carton when the minimum wage is $16 an hour.

        • מודי תולששש

          אלדי באוסטרליה זול גם מעוד סיבות: הקופאיות איטיות יותר (ויושבות! בשאר הסופרים אין לשבת.) משלמים קנס על קניה באשראי. אין נקודות וכרטיס מועדון ומבצעים.

  • חרטא ברטא

    "לעומת 594 תקריות אנטישמיות בעולם כולו (116 מתוכן בצרפת.) "…..

    זה מעניין – כי ב 2012 ה FBI (לא הADL) ספר 674 תקריות אנטישמיות בארה"ב.
    קשה לי להאמין שהמספר ירד משמעותית ב 2013.
    אז ב*כל העולם* פחות מ 600?

  • אין לי שם

    ושוב, נכון ומדכא.

  • מני זהבי

    נו שוין. גם הבלוג הזה קפץ על הסערה התורנית בגביע מילקי. אפילו גב' ריקי כהן, עליה השלום, הייתה פאתטית פחות.
    לא שאין בישראל בעיות של יוקר מחיה; יש בשפע. אבל עלותו של המילקי היא פיקנטריה בלתי-חשובה. אפילו אם מדברים על מחירי המזון באופן כללי, מצד אחד, אין פלא בכך שבישראל הם גבוהים יותר מברוב ארצות אירופה וצפון אמריקה (שוק קטן, מקומי מאוד, שמספק מטבעו קרקע פורייה למונופולים וקרטלים). מצד שני, אין בישראל מחסור במזון, אין אנשים רעבים, ורמת התזונה של התושבים לא הידרדרה באופן משמעותי בעשורים האחרונים. במילים אחרות, יש מספיק לחם לכולם, והרבה אנשים נוהגים לקנות עוגות ולקטר שמעבר לים מחירי העוגות נמוכים יותר. לא נורא.
    המצב עם מחירי הדיור, לעומת זאת, גרוע הרבה יותר. להבדיל ממילקי, המצב הזה גם מקבל ביטוי ממשי מאוד בחייהם של תושבי ישראל. מספיק להסתכל על השינוי במספר המשכורות הממוצעות הנדרשות לקניית דירה, או על השינוי בהיקף הבעלות על דירות מגורים, בשני העשורים האחרונים כדי להבין את חומרת העניין. אז למה להיטפל למילקי?
    גם לגבי ההגירה מישראל, לא מדובר בדיון אלא בקריקטורה. דיון רציני היה מצביע, למשל, על כך שבישראל יש שיעור מטורף של הגידול הטבעי של האוכלוסייה. או, במילים אחרות, הישראלים מביאים יותר מדי ילדים. אז פלא שכשהם מתבגרים, לא לכולם יש מקום בארץ?
    מנגד, גם הרעיון שלפיו היכולת לקנות יותר דברים בפחות כסף מעבר לים מהווה סיבה מספקת להגירה הוא רדוד להחריד. שואה או לא שואה, מה קרה לגורמים האחרים הקושרים בני אדם למקום מסוים: שפה, תרבות, היסטוריה, קשרים חברתיים, ושאר הדברים שמצטרפים יחדיו לתחושת מולדת?
    כמובן, מי שרוצה להעמיד את השאלה של בחירת הארץ לחיות בה על מחירו של מילקי, רשאי לעשות זאת. אבל אל תתפלאו שאנשים הבוחרים בבדרך ביטוי רדודה של בעיותיהם יבחרו גם בפוליטיקאים רדודים, במקרה הטוב, או נוכלים פוטוגניים, במקרה הגרוע (כן, יאיר וביבי, אני מתכוון אליכם).

    • FN

      "אין [בישראל] אנשים רעבים" – טעות.

      • aaa

        יש בישראל תקציבים למלחמה ברעב בקרב העניים ויש תקציבים למלחמה בהשמנה בקרבם. לפחות כשמדובר בהקצאת תקציבים מכיס משלם המיסים, בישראל יש הכל.

    • רועי לוי

      מני, אתה אחד מן המגיבים האהובים עלי בבלוג הזה. משב רוח רענן של שכל ישר וביקורתיות בריאה. אני מעריך את גורביץ, ולו רק (אך לא רק) על התשוקה והמסירות שלו לתימה המדריכה את כתיבתו – התפוררות הליברליזם בישראל – , אך זה נראה שלצד נצנוצים ולעתים הברקות, וכן קישורים מחדשים, כדרך להעביר רעיון או דעה, הוא קופץ על כל פיפס כמוצא שלל רב, כאשר מדובר לא באוצר בלום כי אם בפירור לחם, או אבק. אין שום חשיבות במחאת המילקי, כמו שלא הייתה חשיבות במחאת הקוטג'. המחאה של קיץ 2011 הונעה על ידי דבר אחד ואחד בלבד: מחירי השכירות השערורייתיים. בהדרגה, החל השיח שמילא בהכרח את החרכים סביב התלונה המרכזית הזו להתעבות, ולהתמקד במספר רב של נושאים, המקושרים ביניהם. אנשים יודעים מהם, אז לא אמנה אותם כאן. דרך אגב, אם מעיינים בכמה כלכלנים מרקסיסטיים של הזמן האחרון, רואים כי התלונה המרכזית שהם מחלצים מן המחאות הדיפוזיות של מעמד הביניים המצטמק היא בעיקר חיסול התמיכה של המדינה בתוכניות בריאות, חינוך ורווחה שהיו עד לשנות ה-90 המאוחרות עדיין בעלייה, לפחות בארה"ב. המצב בישראל משקף מגמה דומה. כולנו היינו מתלוננים פחות אם הייתה לנו תחבורה ציבורית יותר נורמלית, וכזו המסובסדת על ידי המדינה בצורה המשקפת את ההשקעה הכספית באזרח, או אם שירותי בריאות, שירותי רווחה, חינוך ושירותים לאזרח ברמת העירייה – קרי המגזר הציבורי הידוע לשמצה – היו משקפים השקעה משמעותית הרבה יותר לאזרח. השקעה זו עדיין מתבטאת בכל אופני החיים במדינות מרכז אירופה, וצפונה. נשאלת השאלה – כמה זמן זה עוד יחזיק מעמד? האם ילדיהם של אלה שהיגרו ימשיכו ליהנות מן הססטוס קוו שעדיין נשמר – אך הולך ונשחק בהדרגה, ע"ע צרפת – בין המדינה לאזרח? שהרי ההגירה הישראלית הינה במטותא, ברובה המכריע אדישה ונייטרלית מבחינה פוליטית. מדובר באזרחים בתור צרכנים. לכן, אין כל היגיון בלהלין עליהם בנוסח הימין הממלכתי הציוני: עליכם להישאר כאן ולהילחם עבור ביתכם! הם לא היו עושים זאת ממילא. הם גם לא יעשו זאת כאשר השטיח יתחיל להתגלגל מתחת לרגליים שלהם בחזרה אל לוע השלטון.

    • yankel

      אינטרסים כלכליים מניעים גם מניעים הגירת אנשים ועל כך בדיוק מבוססת מדיניות ממשלות ישראל מזה עשורים.

      האין זה שקוף שהפער המקודש בין מחירי הדיור המופלגים בישראל-עצמה לבין אלו המסובסדים למשעי בשטחים נוצרו ומטופחים במטרה להבטיח את כוונה של האוסמוזה האנושית?

      • נקודה מעניינית..

        יש מחקרים על התפלגות ההצבעה של היורדים?

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          לפני כמה שנים ניסו להעביר יוזמה של מתן זכות הצבעה לישראלים שחיים בחו"ל והיא קודמה בעיקר על ידי הימין וליברמן בפרט. וכנראה שהוא יודע מה טוב לו.

          • yankel

            היוזמה למתן זכות הצבעה לישראלים שחיים בחו"ל נועדה להבטיח את ה"רוב" היהודי – אם לא בארץ ישראל, לפחות בכנסת ישראל.

            יהודים מרחבי העולם יוטסו לחופשה מסובסדת כדבעי בארץ, יאוזרחו בזריזות ומכאן ואילך יהנו מזכות הצבעה שתבטיח להשאיר את הזועבים במקומם ובא לימין גואל.

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

              כן אבל בשביל זה אתה צריך להיות בטוח שהם לא יצביעו במקרה לזועביז או למרצ או משהו.

              נדמה לי שאפשר להוציא אזרחות ישראלית בלי להגיע פיזית לארץ אגב.

              • It seems that since the 1990s emigrants might be more trending left of center

                But the current wave is still much smaller from the 1950s-1980s waves which were definitely more right-wing. And you also have many 10,000s of ultra-Orthodox living on US East Coast and holding Israeli passports. Many of them fly over to vote anyway.

                Lieberman might also be hoping to get votes from the even larger population of people from former USSR who passed through Israel en route to the West, while picking up an Israeli passport.

    • יואב

      אילו היתה בעיה במחירי הדיור בישראל, היא היתה מתבטאת במספר חסרי הבית, או, לחלופין, בגודל הדירה הממוצע. בישראל אין הרבה חסרי בית יחסית למדינות המערב, וגודל הדירה הממוצעת גדול בהרבה מדירה ממוצעת באירופה (בוודאי אם לא משקללים את הקהילה החרדית והעובדים הזרים). מסקנה – ה"מצב עם מחירי הדיור" לא מקבל ביטוי ממשי בחייהם של תושבי ישראל.

      אין דבר כזה "לא לכולם יש מקום". גידול האוכלוסיה בישראל הוא לא מופרע כמו כמה מדינות, למעשה מדובר בגידול בריא למדי, וצפיפות האוכלוסיה היא די סבירה. יש הרבה מקום לכולם, ולעוד הרבה. אף אחד לא היגר מישראל בגלל שלא היה לו מקום.

      • מני זהבי

        רגע, רגע. דיור ומזון זה לא אותו דבר, למרות שאת שניהם אפשר לקנות תמורת כסף.
        צריכת המזון היא צריכה מתחדשת וגמישה. מצד אחד, אי-אפשר לאכול היום כדי שהאוכל יספיק לעוד שבוע. מצד שני, מעבר לרף מסוים (שאנו רלוונטי עבור כמעט אף אחד בארצות המפותחות, כולל ישראל), אדם יכול לשנות את הרגלי צריכת המזון שלו בהתאם לתקציב העומד לרשותו, לרצון להתנסות בחידושים קולינריים כלשהם, או לשיקולים רפואיים כגון דיאטה – כל זאת בלי נזק בריאותי או עוגמת נפש של ממש ובלי שיהיו לכך השלכות כלשהן על מצבו הפיזי, הנפשי או הפיננסי של אותו אדם לטווח ארוך. במילים אחרות, אתה או אני יכול לאכול יום אחד לחם אחיד עם לבן, לאכול למחרת ארוחת גורמה מושחתת במסעדת פאר, ולא תהיה לזה השפעה ניכרת על מצבנו בעוד חודש. או, אם מישהו חושב שמחירי מילקי בישראל מופרזים, הוא יכול פשוט להפסיק לקנות אותו, ולא יקרה לו כלום.
        לעומת זאת, צריכת הדיור היא צריכה מקובעת, ולפחות עבור רוכשי דירות, היא צריכה מוגבלת בזמן (גם מי שלוקח משכנתא כדי לקנות דירה, פורס את התשלומים לתקופה קצרה יותר מתוחלת חייו הצפויה). כלומר, אם מישהו שכר או קנה דירה, ולפתע החליט שמצבו הפיננסי אינו מאפשר לו יותר לעמוד במחיר, יהיה לו קשה לצמצם את ההוצאה (גם בשל שיקולים נלווים כמו נגישות של מקומות עבודה, מוסדות חינוך, וכיו"ב). מהבחינה הזאת, עלייה בגודל הדירות דווקא מקשה על הרוכשים והשוכרים: אם הם רוצים להסתפק בדירה קטנה, יהיה להם קשה למצוא אחת כזאת.
        עכשיו, יש מדדים המצביעים על כך שאזרחי ישראל מתקשים כיום לרכוש דירה יותר משהם התקשו לפני 20 שנה. לעומת זאת, אין מדדים שיצביעו על קושי גדול יותר לרכוש מזון במידה מספקת כיום בהשוואה למה שהיה לפני שני עשורים. אני מקווה שההבדל מספיק ברור.
        לגבי גידול האוכלוסייה, העמוד הזה (http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_population_growth_rate) מראה שמצבה של ישראל הוא חריג למדי. ישראל מובילה בפער אדיר על כמעט כל שאר המדינות המפותחות, ודאי על מדינות אירופה וצפון אמריקה. יתר על כן, גידול האוכלוסייה של ישראל כיום נובע בעיקר מילודה, לא מהגירת אוכלוסייה בוגרת שניתן לשלב אותה מיידית בשוק העבודה (סינגפור, שגם לה שיעורים גבוהים של גידול האוכלוסייה, גדלה לחלוטין על חשבון הגירת אוכלוסייה עובדת; שיעור הילודה שם נמוך מאוד). העניין הוא לא צפיפות האוכלוסייה, העניין הוא היכולת של המדינה לממן שירותים ציבוריים ראויים לתושביה והיכולת של המשק ליצור מספיק מקומות עבודה אטרקטיביים לכולם. הדבר הראשון מעורר קושי בשל קיומה של אוכלוסייה נתמכת גדולה יחסית (וילדים הם תמיד אוכלוסייה נתמכת). הדבר השני אפשרי, אבל דורש גמישות שעובדים מבוגרים יותר לא יאהבו אותה (ככל שאתה מתבגר, אתה תעדיף סיכוי נמוך יותר לפיטורין על-פני אפשרות של משכורת גבוהה יותר), ונתקל בקושי משמעותי בדמות רמת המיסוי שהיא, שוב, נחוצה על-מנת לתמוך בכל הילדים שהישראלים מביאים לעולם (בתוספת הוצאות הכרחיות אחרות, כגון הוצאות הביטחון, שגם אם ניתן לצמצם אותן, הן עדיין יישארו גבוהות מדי ביחס לארצות מפותחות אחרות).

        • יואב

          דיור ומזון זה לא אותו הסבר, אבל המחסור של שניהם מתבטא באופן דומה – מחסור במזון מתבטא ברעב, מחסור בדיור מתבטא בחסרי דירה. קשה לצמצם את "צריכת הדיור" מהיום למחר, אבל בהחלט אפשרי בתוך כמה שבועות. העובדה שאנשים לא עושים את זה מעידה על זה שאין מחסור בדיור. אני לא מכיר שום מדד שמעיד על זה שאזרחי ישראל מתקשים למצוא קורת גג. הם מתקשים לרכוש דירה, אבל זה ממש לא אותו הדבר.

          גידול האוכלויסה בישראל (1.46%) הוא לא כל כך חריג, בטח לא בהשוואה למדינות כמו הפיליפינים, הונדוראס או סינגפור. גידול אוכלוסיה כתוצאה מילודה אומר שיש לילדים האלה מי שיאכיל אותם עד שיגדלו ואז הם יעבדו ויוכלו לממן את הפנסיה של הוריהם. בין אחוז ל2 זה נחשב בריא.

          • מני זהבי

            > קשה לצמצם את "צריכת הדיור" מהיום
            > למחר, אבל בהחלט אפשרי בתוך כמה
            > שבועות.

            קודם כל, יש לזה עלויות מעבר גדולות יחסית. שנית, אחת הבעיות בשוק הדיור בישראל היא שקשה לצמצם את הצריכה בגלל אופי התכנון של הבנייה למגורים (מחסור בדירות קטנות).

            > הם מתקשים לרכוש דירה, אבל זה ממש
            > לא אותו הדבר

            השאלה היא מה ההשפעות של זה לטווח הארוך. למשל, ברמת המאקרו, האם, לאור הצמצום בהיקפי הבעלות על דירות מגורים בישראל, אנחנו כחברה רוצים להגיע למצב שבו לקבוצה גדולה של גמלאים לא יהיו דירות בבעלותם? או, ברמת המיקרו, מי מאתנו ירצה לקיים משפחה כשאין לו מושג איפה המשפחה הזאת תגור בעוד שנתיים?
            בכל מקרה, מדובר בבעיות רציניות יותר מעלותו של גביע מילקי.

            > בטח לא בהשוואה למדינות כמו הפיליפינים, הונדוראס או סינגפור

            השוואה לפיליפינים או הונדורס זה נחמד. נראה לי שאפילו נתניהו ("בניכוי הערבים והחרדים…") לא היה יצירתי עד כדי כך.
            לגבי סינגפור, מדובר בגורמים שונים מאוד לגידול האוכלוסייה, ובמדינה שהיא באופן כללי שונה למדי ממה שישראל תוכל אי-פעם להיות (לטוב ולרע).

            > בין אחוז ל2 זה נחשב בריא

            למה דווקא בטווח הזה? כדי שיהיה מי שישלם פנסיות לדור המבוגר יותר מספיק שלא יהיה קיטון באוכלוסייה, לא?

            • יואב

              "האם, לאור הצמצום בהיקפי הבעלות על דירות מגורים בישראל, אנחנו כחברה רוצים להגיע למצב שבו לקבוצה גדולה של גמלאים לא יהיו דירות בבעלותם?" למה לא? שיעור בעלות הבתים בישראל הוא 70%, מעל אוסטרליה, אנגליה, ארה"ב, קנדה או שבדיה (שלא לדבר על גרמניה או שוויץ) http://thebigpicture.co.il/blog/home-ownership-rates/ אני לא יודע מה הבעיה בלתכנן משפחה בלי לדעת בדיוק באיזה דירה בדיוק תגור בעוד שנתיים (מנסיון). גם מה תאכל בעוד שנתיים אתה לא יודע.

              לא, אתה צריך גידול מסויים על מנת לממן את תוחלת החיים הגדלה, ועלות החזקת הזקנים בחיים.

              • מני זהבי

                השאלה היא איזו מערכת תמיכה סוציאלית עומדת לרשות קשישים שאין בבעלותם דירה בגרמניה, שווייץ, וכו'. בישראל, מצב הקשישים גם ככה אינו טוב. תוסיף לזה הוצאות דיור, ואנחנו מגיעים למשהו שנראה כמו בעיה לאומית.
                לגבי תכנון משפחה, גורם אי-הוודאות לגבי הדיור הוא גדול מדי מבחינה כלכלית נטו, בגלל ההיקף הגדול של הוצאות הדיור בתקציב המשפחתי ובגלל האופי הקשיח של ההוצאות האלה. רוב האנשים בישראל יכולים להיות בטוחים שיהיה להם די מזון למחייתם אם הכנסתם תצנח משמעותית. הם לא יכולים להיות בטוחים באותה מידה שיהיה להם איפה לגור במצב כזה. מעבר לכך, פירוק קשרים חברתיים הנלווה למעבר דירה הוא חוויה לא קלה עבור ילדים (בעצם, גם עבור מבוגרים).
                גידול האוכלוסייה בישראל הוא חריג למדי. יכול להיות שגידול מסוים רצוי, אבל הרוב המוחלט של הארצות המפותחות מסתדרות לא רע עם גידול אוכלוסייה קטן בהרבה מזה שלנו.

                • יואב

                  הוצאות דיור יש תמיד. השאלה אם אתה מוציא אותן בגיל 30 עד 60 על חשבון הפנסיה, או לא. מצב הקשישים בישראל הוא קשה, בין השאר, בגלל שישראלים רבים בחרו לרכוש דירה במקום לחסוך לפנסיה. אין שום סיבה (סטטיסטית) לא להיות בטוח שיהיה לך איפה לגור, כאמור, מספר חסרי הבית בישראל הוא נמוך מאד. אם יש אנשים שחוששים שלא יהיה להם איפה לגור, הסיבה היא בעיקר פסיכולוגית. אין שום סיבה לפרק קשרים חברתיים רק בגלל שאת עובד 500 מטר מהבית הנוכחי שלך.

                  הרוב המוחלט של הארצות המפותחות נמצא בבעיה גדולה, וממש לא "מסתדר לא רע" עם הגידול הנמוך באוכלוסיה והגידול בתוחלת החיים.

                  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                    אתה מזניח עניין חשוב: בישראל יש פער גדול מאוד בין המכרז לפריפריה שמתבטא גם במחירי נדל"ן אבל גם באפשרויות תעסוקה, שירותים ציבוריים ועוד. מבחינת הרבה אנשים לגור במקום יקר יחסית זה כורח המציאות, ככה שאם לא יצליחו לעמוד בתשלום שכ"ד החיים שלהם יספגו מכה מאוד משמעותית, יותר ממעבר דירה גרידא.

                    • יואב

                      ברוב המדינות יש פער דומה, ואפילו קיצוני יותר – אבל גם באיזור המרכז בישראל (כמו בשאר העולם) יש בתים יקרים יותר ובתים זולים יותר. כמובן שעדיף (כלכלית) לא להצליח לעמוד בשכר דירה מאשר לא להצליח לעמוד שתשלומי המשכנתא.

                    • מני זהבי

                      העניין הוא שקיום הפער הזה בישראל הוא עלבון לחוזה החברתי בין הממשלה לאזרחים. ישראל היא מדינה קטנה, ועם תשתית תחבורה מתאימה, הפער הזה פשוט לא צריך להתקיים.
                      דרך אגב, יש שיפורים בתשתית התחבורה בישראל בעשור וחצי האחרונים. אבל לא ברור למה היה צריך לחכות יותר מ-50 שנה מאז קום המדינה כדי להגיע לשיפורים האלה, וקצב התקדמותם איטי מדי גם כיום. (איפה הרכבת המהירה לעיר הבירה של ישראל, למשל?)

                  • מני זהבי

                    > מצב הקשישים בישראל הוא קשה, בין
                    > השאר, בגלל שישראלים רבים בחרו
                    > לרכוש דירה במקום לחסוך לפנסיה

                    העניין הוא שאם אתה קונה דירה, ואם יש לך יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתא, אתה יכול להיות בטוח שהדירה תישאר שלך עד סוף ימיך ותעבור לילדים שלך.
                    אם אתה חוסך לפנסיה, הכסף שלך מושקע השד-יודע-איפה, ויש סיכוי סביר שחלק ניכר ממנו ילך בדרך הקרנות של ברני מיידוף עליהן השלום.

                    > אם יש אנשים שחוששים שלא יהיה להם
                    > איפה לגור, הסיבה היא בעיקר
                    > פסיכולוגית

                    אבל בני האדם פועלים בעיקר מתוך תחושות בטן והערכות יוריסטיות (זה מן הסתם מה שאתה קורא לו "סיבה פסיכולוגית"). מחשבונים מהלכים המשקללים נתונים פיננסיים על כל צעד קיימים רק בספרי כלכלה, ולא בטובים שבהם.

                    > הרוב המוחלט של הארצות המפותחות
                    > נמצא בבעיה גדולה

                    עדיין, הארצות עם שיעור גדול יותר של ריבוי טבעי נוטות להיות עניות יותר (גם בקבוצה בה נמצאת ישראל, של כ-1.5% גידול בשנה, עם סטייה קטנה למטה או למעלה).

                    • יואב

                      אם אתה רוכש דירה ולא משקיע בפנסיה, וכשאתה זקן, לא יכול לעבוד, וצריך לממן את המשך החיים שלך (כולל הוצאות בריאות) למשך 15 עד 30 שנה, אתה לא יכול להמשיך להחזיק בדירה, ובטח ובטח שלא להעביר אותה לילדים שלך. פנסיה הוא אפיק מאד מפוקח בישראל ובאירופה, גם אם מאד תרצה לא יהיה לך פשוט להשקיע את הפנסיה במשהו דמוי מיידוף, וברור שאין שום סיבה שתרצה. זה לא שהתחליפים היחידים הם להשקיע את הפנסיה באפיקים מפוקפקים או בנדל"ן, יש גם אפיקים סולידים, ובהתחשב בעובדה שהנדל"ן הוא בועה פיננסית (וגם השקעה מאד מסוכנת), נראה לי שלהמר שהדירה שלך תאכיל אותך בזקנתך זה לא כל כך חכם.

                      כן, אנשים הם לא רובוטים, ופועלים גם מסיבות פסיכולוגיות. מה שאני אומר זה שהמסקנה מהעובדות שאחוז בעלי הדירות בישראל נמוך משמעותית מהרבה מדינות מתפתחות ובו בזמן "אנשים שחוששים שלא יהיה להם איפה לגור" היא לא שיש "בעיה במחירי הדיור" אלא שיש בעיה ברצון של הישראלים לרכוש דירה.

                      "ארצות עם שיעור גדול יותר של ריבוי טבעי נוטות להיות עניות יותר" זה עניין של זמן – בארה"ב, למשל, היה גידול של יותר מישראל (היום) מסיום מלחמת העולם השניה ועד תחילת שנות השישים. כשהילדים האלה עבדו והם פכו את ארה"ב למדינה עשירה, עכשיו, כשהם יוצאים לפנסיה, כולם (חוץ ממך) מפחדים.

      • נתן

        גידול האוכלוסיה בישראל הוא בהחלט מופרע אם ישראל רוצה להישאר מדינה מערבית מתקדמת.

        לא ניתן לספק שרותים סבירים ברמה גבוההה עם קצב ריבוי של ארנבות.

        בסופו של דבר המשאבים והשרותים כמו קרקע .אויר. מיים .חינוך .ביטחון פנים וכולי הם מוגבלים – ואינם יכולים לעמוד בגידול אוכלוסיה לא פרופורציוני ויגיעו (או שכבר הגיעו במספר תחומים) לשלב של קריסה .

        בהקשר הזה כדאי לראות את מיצריים שבתחילת המאה ה20 מנתה 2 מיליון איש והיום היא מדינה אבודה עם 80 מיליון איש ששום דבר לא יעזור לה.

        יש קורלציה ברורה חד משמעית וגם הגיונית בין ריבוי אוכלוסיה למדינות נחשלות ולהיפך.

        • יואב

          אחוז וחצי גידול זה ממש לא מופרע, למעשה, עם פחות מזה תהיה לישראל בעיה לממן את הפנסיות לאזרחים הותיקים שלה (כמו רוב מדינות המערב). בטח שאין בין זה לבין ארנבות או מצרים בתחילת המאה שום קשר.

          • נתן.

            אחוז וחצי גידול באוכלוסיה זה בערך פי שלוש ממדינות כמו צרפת אנגליה דנמרק איטליה ושבדיה וגבוה ב50 אחוז מארה"ב וקנדה למעשה במערב רק אירלנד עוברת אותנו.

            צפיפות האוכלוסין הגבוהה בישראל היא מסוכנת הרבה מעבר לנושא הפנסיה(דרך אגב לפי הניתוח שלך אפשר להבין שלפחןת בנושא הפנסיה תושבי עזה יכולים להיות רגועים)
            מספר האנשים הגבוה תורם בצורה משמעותית לכך שמשק המים בישראל נמצא במשבר. מבחינת צריכה ישירה, תושבי ישראל צורכים בממוצע יותר ממוצע הגשמים הרב שנתי. כך שכבר היום צריכת המים הכוללת אינה בת קיימא, ומחייבת בטווח הקצר התפלה , חסכון ואו הורדה משמועתית של צריכת המים הממוצעת.

            הגדלת צריכת המים גורמת לכך הוא שיכולת האגירה הרב שנתית שקיימת יורדת בהתמדה. פתרון קצר טווח לבעיה זו יכול להיות התפלת מים, אלא שלפתרון זה יש בעיות משלו כמו צריכת אנרגיה גבוהה והסמכות על מחיר זול של דלק מחצבי, וכן עלות כפסית גבוהה.

            השלכות אחרות של גידול האוכלוסיה הן דרך השפעות ישירות על איכות וכמות המים במאגרי המים. ההשלכות הן על ידי זיהום מים בעקבות פעילות של חקלאות, תחבורה, דיור ותעסוקה. לדבר זה יש השלכות חמורות בעיקר על אקוויפר החוף שהוא מאגר המים הגדול ביותר בישראל, אבל זיהום אפשרי קיים גם באקוויפר ההר ובכנרת.

            השלכה נוספת של גידול האוכלסיה, שמוגברת בגלל פרבור בישראל היא על ידי בנייה של כבישים, בתים, שטחי מסחר ותעשייה. אלו גורמים למניעת חלחול שתורמת להצפות ולאובדן מיםף וכן להגדלת הזיהום העירוני.

            הצפיפות הגבוהה גורמת לכך שמחירי הקרקע בישראל גבוהים. דבר תורם למחירי דירות גבוהים יחסית למקובל במערב (ביחס לשכר ממוצע).

            מצב זה מחריף ככל שהאוכלוסיה ממשיכה לגדול, ומביא לעלייה ראלית במחירי הדירות, שכן הביקוש גדל, ואילו מרכיבים בצד ההיצע – כמו כמות הקרקע – לא. דבר זה משמועתי יותר עבור אדמות במרכז המדינה ובצפונה – בשליש משטח המדינה שמצפון לקו עזה -חברון שאינו איזור מדברי. הקרקע זולה יותר ככל שמתרחקים ממרכזי 3 הערים הגדולות. מחיר הקרקע היקר במרכזי הערים מושפע גם מבעיות תחבורה – דבר שגדל כל עוד אין פתרונות טובים של תחבורה ציבורית.

            כמו כן, היות והיסטורית מחירי הדירות והאדמות (בעיקר באיזור המרכז) עולים בהתמדה, הדבר יוצר עליה נוספת הנובעת מספקולציה של משקיעים, שמאמינים כי בהתאם למגמה בת 60 השנים האחרונות, מחירי הדירות יעלו בהתמדה.
            השלכות על תשתיות ותחבורה

            עקב הצפיפות הגבוהה נגרם עומס כבד על תשתיות. מקרה בולט הוא תשתיות הכבישים. שמפאת מחסור בקרקע, מספר הכבישים יחסית לאכולוסיה נמוך יחסית למדינות מערביות. בעיה דומה מתרחשת בתשתיות המים והביוב.

            הצפיפות הגבוהה יחד עם תכנון מוטה רכב פרטי ושימוש רב ברכב, גורמים לפקקי תנועה ולייקור החנייה. פקקי התנועה הכבדים תורמים תרומה משמעותית לזיהום האוויר בישראל ועולים למשק הישראלי מיליארדי שקלי בשנה.

            עקב הצפיפות הגבוהה ומחסור בתכנון מראש, יש בעיה לפתח תשתיות תחבורה כמו רכבות בישראל. מצד שני, צפיפות גבוהה היא תנאי הכרחי ליעילות של תחבורה ציבורית.

            השלכה כלכלית מרכזית היא דרך ייקור הדיור , התחבורה והמזון. ייקור של מרכיבים אלה גורם לכך שכללית יוקר המחיה בישראל עולה. ייקור זה מפריע במיוחד למעמד הבינוני וכן למעמדות הנמוכים.

            רוב גידול האוכלוסייה מתרחש בשכבות עניות יותר – האכולוסיה המוסלמית, בדגש על הבדוואים, והאוכלוסיה החרדית. אוכלוסיית העניות אלה לא עוברות את אחוז המס או משלמות מעט מס. נוצר מצב בו האכולוסיה גדלה אבל בסיס המס אינו גדל יחד איתה (או שהוא גדל בעקבות מגמות אחרות כמו צמיחה כלכלית והגדלת הייצוא).

            דבר יותר מצב של עומס גדל והולך על המערכות הציבוריות שאמורות לספק שירותים לכלל האוכלוסיה – בעיקר מערכת החינוך ומערכת הבריאות וכן תשתיות ציבוריות כמו מים, חשמל, ביוב, תחבורה ועוד.

            הגידול באוכלוסיה, יחד עם מיעוט פיתוח של אנרגיה מתחדשת בישראל פרושו תלות גדלה והולכת ביבוא של דלק מחצבי. מצב זה יורע בעקבות שיא תפוקת הנפט ויכול לקבל מענה חלקי בזכות גילוי מאגרי הגז והנפט בים מול חופי ישראל.

            דיוויד מקיי, בספרו אנרגיה בת קיימא ללא האוויר החם מציין כי כל האנרגיות המתחדשות – כולל לדוגמה אנרגיית רוח ואנרגיית שמש הן טכנולוגיות שדורשות שטח גדול. ככל שאוכלוסיית ישראל גדלה, גדל הביקוש לאנרגיה, ומצד שני יש פחות שטח להקמת מתקנים של אנרגיה מתחדשת.

            עקב האוכולסייה הגבוהה אין כמעט מקום לגידול מזון בישראל. הדבר תורם בצורה משמעותית לכך שישראל תלויה כמעט לחלוטין ביבוא מזון בכל הנוגע לצריכה קלורית.

            העומס הגדל על מקורות טבע מקומיים, פרושו תלות גדלה והולכת בשוק העולמי כמקור פרנסה , בגלובליזציה ובייצוא – שכן לישראל יש פחות ופחות יכולת להתקיים כמשק אותרקי.

            הדברים האלה יוצרים פגיעות גדלה והולכת של ישראל למצבים של משבר אנרגטי בגלל מנגנון כמו שיא תפוקת הנפט שעלול לגרום להתייקרות מקורות האנרגיה והמזון ולצמצום כמותי שלהם מחד, ומצד שני עלול לגרום להקטת הביקוש לייצוא לשווקים כמו ארה"ב ואירופה של מוצרי הי-טק.

    • אין לי שם

      זה לא כ"כ משנה אם מי שמציג את המילקי כסיבה למעבר לברלין, או כותב מאמר ארוך ב"הארץ" על השתלטות הימין הקיצוני בישראל. מבחינת הסביבה, התוצאה היא אותה התוצאה: בגידה ברעיון הציוני.

    • אני

      צודק לגמרי.

  • עדו

    "מאחת " צריך להיות 'מחאת'

  • נדב

    "מצד אחד, כלכלת שוק פרועה" – אותה כלכלת שוק פרועה פשוט לא קיימת בשוק ייצור המזון, בדיור, בבנקאות, בביטוח, בפנסיה ובכל ענף שנהוג להתלונן עליו.

    ענף החקלאות הוא ממש סובייטי בטעם של פעם – מועצת החלב מחליטה מי מייצר, כמה כל אחד מייצר וקונסת ומענישה את מי שחורג. מועצות הצמחים למינהן פועלות כקרטל עם הצטרפות חובה (הדוגמה של השמדת 8000 טון תפוחי אדמה היא התוצאה של הקרטל הזה). היבוא נעשה תחת מכס כבד שהופך אותו לבלתי כדאי או באמצעות מכסות, כך שאין באמת תחרות או "כלכלת שוק פרועה", סתם רישיון ממשלתי להדפסת כסף.

    המבחן הכי קל לבדיקה האם קיימת בענף כלשהו כלכלת שוק הוא לבדוק מהן הדרישות להקמת עסק בתחום: אם מדובר רק בכסף (הקמת מבנים/רכישת ציוד/התמודדות מול עסקים קיימים) אז ניתן להגיד שהענף תחרותי. אם מדובר בקבלת אישורים שקשה מאוד לקבל (כמו רישיון להקמת ספקית אינטרנט, מכסות ייצור חלב, רישיון להקמת בנק וכו') או שיש מכס גבוה שהופך התמודדות מול הייצור המקומי לבלתי כדאי אז אי אפשר להגיד שהענף תחרותי.

    ובלי קשר לזה, גם אני לא סובל את גישת "אם אתה רוצה להיות פה תשלם ותסבול". בכל פעם שמישהו אומר לי "שואה, שואה" אני הולך לבדוק את מצבי בהגרלת הגרין קארד.

    • אייל

      מה שרציתי לאמר – ההתנפלות על המהגרים, בשם אידיאלים, לאומנות ופוביות, היא מטופשת ומגוחכת.
      אבל אין בישראל כלכלת שוק פרועה, ההיפך הוא הנכון, השוק בישראל מוגבל ונשלט במידה רבה על ידי מספר מצומצם של מוקדי כח.
      חוסר הסוציאליזם בישראל הוא לא בגלל העדפת שוק חופשי אלא בדיוק ההיפך.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אני מסכים עם הרישא שלך. הכלכלה בישראל באמת ריכוזית מאוד באופן יחסי למדינה מערבית. עם זאת אני לא בטוח שזה לגמרי בגלל מעורבות ממשלתית: ממשלת ישראל לא מתערבת יותר במשק מהרבה מדינות אחרות. אני קורא הרבה חומרים של ליברלים כלכליים, וכשהם מדברים על המעורבות החריפה של הממשלה בישראל הם מדברים על דברים כמו מכון התקנים והמדען הראשי, ועם כל הכבוד והחשיבות לא על זה יקום ויפול דבר, וגם לא על מכסות היבוא לדבש. כור הופרטה זה מכר, בישראל אין אחוז התאגדות עובדים גבוה במיוחד, ושיעור תקציב הממשלה בתוצר לא גבוה בצורה חריגה (הוא עומד במקום טוב באמצע ב-OECD). אני חושב שהסיבות לריכוזיות הן רחבות יותר וקשורות למנטליות ההיררכית והשמרנית (אפילו הציניקנית) של המיינסטרים הישראלי, מה שתמיד מעצים את מוקדי הכוח הקיימים ומונע התפתחות של אלטרנטיבות. בקיצור, זה בגלל הכיבוש.

        • נדב

          אני עדיין טוען שמה שמעודד את הריכוזיות הוא ממשלת ישראל ולא השמרנות הישראלית. לא נפתחו פה בנקים חדשים בארבעים השנים האחרונות בגלל בנק ישראל שמציב רשימת דרישות אינסופית (כמו במקרה של בנק אופק שנמצא כבר הרבה מאוד זמן בתהליך קבלת האישור ועד שהוא יקבל אותו תצא הנשמה לבעלי המניות).

          מכסות ייצור ויבוא של מזון (וכל מוצר אחר, כמו רכבים, שם הדוגמה ממש בולטת) גוררות בהכרח ריכוזיות. כשאתה מאפשר רק למיעוט מקושר לייבא מוצרים, הכוח על המוצרים האלה מצטבר אצל המיעוט הזה.

          בכל מגזר שבו יש ריכוזיות תמצא דרישה לרישיון – סלולר, בנקאות, ביטוח, פנסיה, רכב, יצור ויבוא מזון וכמובן דיור (ממשלת ישראל היא הבעלים של 93% מהקרקעות. זה האמא-של-הריכוזיות. מעבר לכך, היא גם קובעת מי יבנה וכמה על כל גרגר אדמה).

          יכול להיות שאחרי הסרת הדרישה לרישיון כל התחומים האלה ישארו ריכוזיים ולא יקום אפילו עסק אחד נוסף כדי להתחרות בגדולים. ההימור שלי: לא יקרה. או שהמחירים ירדו כדי למנוע כניסת מתחרים או שיכנסו מתחרים שיציעו מחירים זולים יותר. אחוזי השומן בחברות הקיימות גבוהים מדי בשביל לשמור על המצב הקיים ללא הגנת הממשלה.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            איך הרגולציה על הבנקים בגרמניה? או בשוודיה לצורך העניין? מה מצב מכסי המגן על החקלאות באיחוד האירופאי? כמה חוקים באמריקה נועדים באופן מוצהר להגן על חקלאי תירס באייוואה? לעומת זאת: ממשלת ישראל לא מוציאה הרבה על חינוך. פחות ממוצע ה-OECD. גם הרגולציה די רופפת, בינינו. כמה בתי ספר פרטיים נפתחים בשנה בארץ? בג"צ אפילו קבע שזאת זכות יסוד!
            לא הכל מתחיל ונגמר בחוקים.

            • נדב

              לא מכיר את שוק הבנקאות הגרמני או השוודי, מודה. אני מכיר את השוק המקומי וקריאות ה"תחרות! תחרות!" שקיימות בו מבלי שיהיה אפשר לקיים אותן.

              החקלאות באירופה ובארה"ב אכן מוגנת ע"י מכס, אבל המסחר בתוך אירופה ובתוך ארה"ב נעשה ללא מכס. כשיש כ"כ הרבה סוגי אקלים שונים ושוק ענק (מאות מיליוני אנשים), יש סיכוי סביר שההגנה הזאת לא תפגע יותר מדי באזרחים (למרות שכל עוד יש מוצרים שהיבוא שלהם ללא מכס משתלם יותר מייצור מקומי, המכס פוגע).

              לבתי ספר פרטיים אפשר לקרוא זכות יסוד כמה שרוצים, מבחינה כלכלית זה פשוט לא משתלם. ההורים בעלי האמצעים גם ככה משלמים סכומים גדולים מאוד למערכת החינוך, ותשלום כפול הוא לא אטרקטיבי יותר מדי (במיוחד כשיש להם אפשרות להוסיף יחסית מעט על המערכת הקיימת ולשפר אותה משמעותית עם מורים פרטיים וכו'). אם תאפשר החזר מס של 10% לאותם הורים ששולחים את ילדיהם לבתי"ס פרטיים (פחות או יותר משקל תקציב החינוך בתקציב המדינה) אולי יהיה משתלם יותר לבנות בתי"ס פרטיים.

              בוודאי שלא הכל מתחיל ונגמר בחוקים וגם בכלכלה יש מרכיב תרבותי כלשהו. אני חושב שהישראלים כבר הוכיחו שאם נותנים לקבוצה קטנה מהם הטבה על מנת שיחלקו בה עם הציבור, זה לא ממש עובד ולכן צריך להפסיק עם שיטת הפרוטקציות והרישיונות.

              • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                אני ממש לא בטוח שאין גם הגנות מקומיות על חקלאות באירופה. כל עוד אין מערכת פיסקאלית כלל-אירופאית אפשר גם לארגן כאלה די בקלות באופן לא-רשמי. חוץ מזה שזה לא שכל דבר שמגדלים באירופה אכן הכי רנטבילי לגדל שם.

                כרגע מספר בתי הספר הפרטיים בישראל הוא דו-ספרתי. אתה רוצה להגיד לי שממטולה ועד אילת אין מספיק משפחות עם שקל בכיס בשביל לפתוח לפחות מאה? ועוד קח בחשבון שחלק מהתשלומים הם כאלה שאי אפשר לוותר עליהם גם במוסדות פרטיים, ספרים וכו'. דוגמא אקראית אך מייצגת מגוגל: בית הספר הדמוקרטי גובה אלף שקל בחדש. בערך שכר לימוד אוניברסיטאי. לא טריביאלי אבל גם לא המון. הסיבה במקרה הזה היא בעיקר קונפורמיזם.

                • נדב

                  עד כמה שהצלחתי למצוא, אין מכס על מסחר בתוך האיחוד והמכס על מזון מחוץ לאיחוד נע לרוב באיזור ה-20% (לעומת 50% עד מאות אחוזים בארץ, הבדל משמעותי). על מה שלא מגדלים באירופה אין מכס כמובן, כי אין בזה שום היגיון (כנ"ל בארץ).

                  בקשר לבתי"ס פרטיים – לפי מה שקראתי, בתי הספר הפרטיים מקבלים תקצוב חלקי ממשרד החינוך (אחרת ההורים היו משלמים הרבה יותר כל חודש). כך אנחנו חוזרים שוב לבעיית הרישיונות (משרד החינוך לא מחלק כסף לכל מי שמגיש טפסים). בבית הספר חברותא המפורסם רבו הרבה עם משרד החינוך עד שלבסוף התייאשו וסגרו.

                  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                    יש עוד דרכים להגנה מקומית חוץ ממכס. סובסידיות ישירות או עקיפות באמצעות פטור ממס למשל.
                    התכוונתי לגידולים שגדלים באירופה למרות שלא רנטבילי לגדל דווקא שם (בגלל אקלים למשל). גוגל מספר למשל שיש 20 אלף חוות אורז באירופה. מן הסתם חלק גדול מזה נועד להגן על משרות או מטעמים אקולוגיים.

                    בחברותא היו גם בעיות ספציפיות. העובדה היא שיש כמה בתי ספר פרטיים בישראל, זה לא unheard of. אם היה מספיק ביקוש המספר היה יותר משמעותי. עד כמה שמערכת החינוך גרועה אובייקטיבית זה פשוט לא קורה. לדעתי זה נובע מאותה סיבה שהתגייסות לצבא היא לא רנטבילית לרוב המתגייסים ועדיין צה"ל מקבל את ליטרת הבשר שלו.

        • ישראל מקום מאד קשה לעסקים. באחת החופשות בישראל הייתי צריך לקבל פדאקס של דוגמאות קולקצייה והמכס לא היה מוכן לשחרר אותם בלי מליון אישורים קנסות והיטלים… בסוף ויתרתי וסובבתי את החבילה בחזרה לחו"ל. וזה בתחום קל יחסית כאופנה…

  • עמית

    את הנתונים על אנטישמיות כבר הפריכו למעלה. גורביץ נופל שוב ושוב במבחן העובדות. טובי העיתונים האירופאים והאמריקאים יצאו בכתבות מודגשות על התגברות האנטישמיות, הם עשו את זה כי הם לאומנים ישראלים?

    בקשר להגירה, וואלה, "אנחנו מאבדים דור של ישראלים"?

    מאזן ההגירה לישראל חיובי. שיעור ההגירה מישראל תואם את מעמדה הכלכלי היחסי בעולם, בעוד ששיעור העלייה לישראל גבוה (מחצית+- מהעולים מארצות רווחה עשירות מישראל).

    בפרספקטיבה היסטורית, העובדה שאנחנו משווים את רמת החיים בישראל לזו בברלין מתוך ציפיה שתהיה איזה שהיא התאמה, היא לא פחות מאשר מדהימה. זו עדות לסיפור ההצלחה של ישראל. זה מהנה לשמוע כל תלונה כזו.

    בדבר אחד צודק גורביץ, המדינה היחידה שמשתגעת מזה שמהגרים ממנה היא ישראל. זו עדות לחוזקת האתוס הציוני, לא חולשתו. אבל דווקא בזכות התפתחותה והתקדמותה של ישראל לאורך השנים, כיום אנחנו יכולים כבר להרשות לעצמנו לשחרר: זה בסדר להגר. לא נתמוטט מזה. בהצלחה למהגרים.

  • עדו

    יש עכשיו תיאורית קונספירציה שדף הפייסבוק 'עולים לברלין' הוא מזימה של יאיר לפיד וחבריו. כך הם דואגים שהיורדים יזוהו לא עם ניו יורק או פאריז אלא דווקא עם בירת הרייך השלישי.

  • מאמר בבלוג שלי שכתבתי בהמשך למאמר מעולה זה, על ההפחדה כדרך היחידה שממשלת ישראל, שאינה מעוניינת לשנות דרכה למען האזרח, יכולה להשתמש בה בכדי להשאיר את האזרח כאן.

    http://lohemetzedek.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_10.html