נתניהו מקפיד להאשים את הרש”פ בטרור ובהסתה לטרור, ומסייע בשקט ובעקביות לטרור היהודי

בנימין נתניהו מרבה לדבר על טרור. הוא בנה את הקריירה שלו על הטענה חסרת הבסיס שהוא מומחה לטרור (הספר “הטרור – איך יוכל המערב לנצח” מורכב למעשה ממאמרים של מומחים אחרים), והוא מקפיד לדבר על טרור שוב ושוב. למעשה, אחרי “איראן” ו”שואה,” “טרור” היא כנראה המילה הנפוצה ביותר במילון של נתניהו.

עם זאת, כשנתניהו מדבר על טרור, הוא מקפיד להתייחס רק לטרור פלסטיני או מוסלמי. במילון של נתניהו, אין טרור יהודי. שאר העולם כבר הבין שזה לא המצב, ומחלקת המדינה האמריקאית עוררה השבוע גלים כאשר דיווחה על הטרור היהודי (המכונה בטעות “תג מחיר” – עוד פרטים למטה) כשווה ערך לטרור הפלסטיני.

על פי נתוני מחלקת המדינה, נרשמו בשנת 2013 399 אירועים – אלה האירועים המוכרים לאו”ם ולארגוני זכויות האדם, לא כל האירועים; חלק ניכר מהם לא מדווח משום שהפלסטינים מתייאשים מלדווח – של אלימות אזרחים ישראלים כנגד פלסטינים בגדה. לשם השוואה, דו”ח האנטישמיות העולמי שפורסם בתחילת השבוע מצא שכל עשרות מיליוני האנטישמים בעולם – על כל פנים, אומרים לנו שיש כאלה – הצליחו להנפיק רק 594 תקריות אנטישמיות. צרפת, שמובילה בדיווחים על תקריות אנטישמיות, כיכבה עם 116 תקריות. כלומר, המתנחלים הישראלים ועוזריהם הצליחו ליצור ב-2013 שני שליש ממספר פשעי השנאה שהצליחו האנטישמים בעולם כולו לייצר, ומספר הפשעים שהם ביצעו הוא יותר מפי שלושה ממספר פשעי השנאה האנטישמיים שבוצעו בצרפת.

שזה, תצטרכו להודות, די מרשים. זה שם בפרופורציה את מצבם של הפלסטינים לעומת, נניח, זה של יהודי צרפת. וכן, האלימות היהודית נגד הפלסטינים היא טרור. נהוג, בקרב המתנחלים וסייעניהם, לטעון שמדובר בסך הכל בקצת גרפיטי. בולשיט. הגרפיטי מושך את תשומת הלב, אבל הפעולות הן לעתים קרובות פעולות של הצתה. וכן, אם אתה מצית צלב על מדשאה של שחור בארה”ב, זו פעולת טרור. הגרפיטי עצמו הוא פעולת טרור. הוא שולח מסר: באנו לכאן בלילה, וגם חמקנו. הלילה לא הצתנו את ביתך בזמן שאתה ישן. אל תבנה שיהיה לך מזל כזה גם בפעמים הבאות.

פעולות “תג מחיר” מושכות את תשומת הלב של התקשורת, אבל רוב פעולות הטרור היהודי אינן פעולות “תג מחיר.” האחרונות מגיעות בעיקרן לאחר הפעולות הנדירות של הצבא כנגד המתנחלים, והן מיועדות להטיל אימה פחות על הפלסטינים ויותר על החמושים: אם תמשיכו כך, נדליק את הגזרה כולה ואתם תצטרכו לשלם מחיר גבוה מהרגיל על הכיבוש. רוב פעולות הטרור היהודי נעדרות זיקה כזו כלפי הצבא, והן מיועדות להרחיק פלסטינים מאדמתם. הן מתרחשות בנקודות שבהן מנסים המתנחלים לדחוק את רגליהם של כפריים פלסטיניים מאדמתם. מקרה מובהק הוא זה של המאחז עדי עד: המתנחלים שלו הצליחו להפיק 96 תקריות פליליות מתועדות, ביניהם 21 מקרי אלימות ועשרות מקרים של פגיעה ברכוש. התוצאה היתה נטישה ניכרת של הכפרים סביב המאחז, שמיהר להשתלט על עוד ועוד מאדמותיהם. מי אמר שטרור לא עובד?

אחת הסיבות לכך שהטרור היומיומי עובר ללא דיווח היא העובדה שהוא מתבצע בתמיכה מלאה של חמושי צה”ל. הסיפור הזה, על חמוש שמתערב בלינץ’ שמבצעים אזרחים ישראלים מיצהר בשני פלסטינים רק כדי לומר להם “זה מספיק”, לא הגיע לתקשורת הישראלית, אבל הוא טיפוסי הרבה יותר ממקרי “תג מחיר.” התקפות כאלה קורות כמעט על בסיס יומי, וכשהיודו-נאצים שלנו עצבניים במיוחד, גם בתכיפות גבוהה יותר. חמושי צה”ל מאבטחים את הטרוריסטים, לא עוצרים אותם.

ומה עושה ממשלת נתניהו? כלום. היא מדי פעם מדברת על כמה ש”תג מחיר” הוא תופעה מגונה, אבל אלימות המתנחלים היומיומית משרתת אותה. ישראל כבר הרגילה את העולם לכך שהיא מתכוונת להשתלט על “גושי ההתנחלויות,” אבל המטרה האמיתית שלה – מזה שנות דור – היא לספח כמה שיותר משטחי אזור סי. ההלאמה (”הכרזה על אדמות מדינה”) שביצע לאחרונה שר הבטחון לאלפי דונמים בגדה היא עוד הצהרה על כך. שטחים שמוכרזים כאדמות מדינה הופכים לשטחי התנחלויות ברובם המכריע. הממשלה צריכה את הטרור המתנחלי כדי שתוכל להרחיב את אחיזתה העתידית. כל שטח שהפלסטינים מתייאשים ממנו נתפס על ידי המתנחלים.

מחלקת המדינה מדברת בפירוש על טרור, והיא נוקבת בשמם של ארגוני הטרור. בין השאר, היא מזכירה בעמ’ 291 (זהירות, מסמך) את “הקול היהודי” כארגון טרור. המפעילים של “הקול היהודי” ידועים. שניים מהם הועמדו לאחרונה לדין באשמת הסתה – אבל לא בסעיפי טרור. מחלקת המדינה משייכת את הקול היהודי ל”כהנא חי.” הקבוצה הזו היא ארגון טרור בארה”ב. בישראל היא הוכרזה כארגון טרור ב-1994, אחרי טבח גולדשטיין, והמשיכו להתייחס אליה ככזו עד אחרי רצח רבין.

במילים אחרות, עד שנתניהו עלה לשלטון. אחר כך, העניין בארגון דעך. פעילים ותיקים שלו, שבמסגרת תגובת-היתר המקובלת של הרשויות הוחזקו במעצר מנהלי, המשיכו לפעול בשלל ארגונים עם שמות שונים, תוך שממשלת ישראל עוצמת עין. לא כולם עצמו עין: מיכאל בן ארי, שנבחר לחבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי, לא הצליח לקבל ויזה לארה”ב בשל עברו בארגון הטרור כ”ך. בארה”ב לא שוכחים. בישראל של נתניהו, מעלימים עין.

לפני מספר חודשים, המליצו כוחות הבטחון להגדיר את פעילי תג מחיר כארגון טרור. נתניהו, באופן תקדימי למדי, דחה את ההצעה והסתפק במילים ריקות: הוא הגדיר אותם כ”התאחדות בלתי מותרת.” זה היה בולשיט נקי: אין התאחדות כזו. אין נכסים שאפשר להחרים, אין מבנה פירמידה שאפשר למוטט.

בעצם, זה לא לגמרי מדויק. יש התאחדות בלתי חוקית שכנגדה אפשר לפעול. קוראים לה מזכירות יצהר. כתבתי כבר על כך שהגוף הזה החליט שלא להסגיר למשטרה פוגרומצ’יקים שאת זהותם הוא מכיר, ושזה עבר בשתיקה יחסית. ביצהר שאבו עידוד מכך, ועכשיו הם עומדים להביא להצבעה את השאלה האם תושבי ההתנחלויות יהיו רשאים לפגוע בחמושי צה”ל ומג”ב. נעשה את התרגיל המחשבתי הרגיל ונתהה מה היה קורה לחברי מועצת נצרת, נניח, אילו היו מעלים הצעה לסדר היום, שבה חלק מהם היו מצדדים בפגיעה בכוחות הבטחון ואחרים היו מסבירים למה זה רעיון מוצלח כל כך. הם היו נעצרים כולם בשנתם, בפשיטה מתוקשרת היטב. למנהיגות יצהר, אין צורך לומר, זה לא קורה.

למה לא הסכים נתניהו להכריז על הטרור היהודי כעל טרור? ראש הממשלה שרון שינה את השיח בשניה, כשדיבר על הבוגד עדן נתן-זאדה כעל “מחבל יהודי.” למה נתניהו לא מסוגל להוציא את המילים “מחבל יהודי” מהפה? קודם כל, יש את התירוץ הרשמי: אם ישראל תודה שיש בה טרוריסטים, זה יפגע בדימוי הבינלאומי שלה.

התירוץ הזה כבר לא כל כך עומד. הנה, מחלקת המדינה הכריזה על קיומם של טרוריסטים יהודים, ומחוץ לישראל ההכרזה התקבלה כמובנת מאליה. אז למה נתניהו בכל זאת מסרב להכיר בקיומם?

כאן צריך להבהיר משהו, ולהבהיר אותו היטב. כשאני מדבר על הכרזה על הטרור היהודי כעל טרור, אני כלל לא מדבר על הענקת סמכויות לשב”כ והמפלג המשטרתי בעל השם המדויק כל כך פשל”א (פשיעה לאומנית) להתייחס לתושבי התנחלויות כאילו היו פלסטינים. אני לא תומך במעצרים מנהליים ובמעצרים ללא גישה לעורך דין – היה עוד אחד כזה, אגב, ביום רביעי האחרון. זוג מיצהר נעצר בחשד שהשאיל את כלי הרכב שלו לפעולת התג מחיר בפורדייס. הם הוחזקו ללא עורך דין במשך זמן קצר יחסית, אבל הפרקטיקה הפלילית הזו, שבה אנשים מועלמים על ידי המדינה ומוחזקים ללא זכויות בסיסיות, מתרחבת.

כפי שנכתב בבלוג הזה לא מעט פעמים, הפתרון הוא לא דיכוי בשם “הבטחון,” הפתרון הוא חקירה מוצלחת יותר וחוקרים מקצועיים יותר. היכולת להחזיק אנשים בבידוד תוך איום על ילדיהם – כפי שדווח שבוצע לבת הזוג מיצהר בסוף השבוע – לא מובילה למודיעין טוב יותר. היא יכולה אולי להוציא הודאות, אבל אלה יהיו הודאות חסרות ערך. אני אפילו לא מדבר על חוסר האנושיות שבאיום לקחת מאשה את ילדיה מפני שאולי היא או בעלה השאילו את כלי הרכב שלהם.

מה שצריך לקרות הוא, אם כן, לא מעצרים מנהליים, עוצר, עינוי ילדים (כן, כן) או כל אחד מהפשעים האחרים שמשמשים דרך קבע את כוחות הבטחון שלנו בגדה. מה שצריך לקרות הוא דבר אחר: הפנמה מצד החמושים, בצה”ל ובמג”ב, שחלק ניכר מהמתנחלים הם טרוריסטים. הפנמה שכאשר הם רואים טרוריסט יהודי תוקף פלסטיני, התפקיד שלהם הוא לא להגן עליו, לא לומר לו “זה מספיק,” אלא לעצור אותו – ואם הוא מסכן חיים, גם לירות בו. ההפנמה צריכה להגיע אל החוקרים של מצ”ח ושל המשטרה, שיצטרכו ללמוד כיצד חוקרים פשעים כנגד פלסטינים ולהתייחס לפשעים האלה כאל פשע פוליטי – כלומר, טרור; כרגע, שיעור ההצלחה שלהם הוא אפסי. בתי המשפט יצטרכו להפנים גם הם שמדובר בטרור. כדי שזה יקרה, צריך שמנהיגי המדינה ינצלו את הבמה שלרשותם – מה שמכונה באנגלית The bully pulpit – כדי להוביל קמפיין ציבורי בנושא.

אבל זה לא יקרה. הבעיה של נתניהו איננה החשש לפגיעה ב-hasbara. הרי מאבק נחוש של ממשלת ישראל בטרור יהודי היה מסייע ל-hasbara, לא פוגע בה. אם בעוד ארבעה חודשים, יוכלו המשטרה והשב”כ להודיע בגאווה שהם עצרו 30 טרוריסטים יהודים בכירים ושהם סיפקו לפרקליטות די ראיות כדי להעמיד אותם לדין, הדבר ייתפס כהוכחה לרצינותה של ישראל במאבק בטרור היהודי.

למה זה לא יקרה? כי בסופו של דבר, נתניהו הוא תומך של הטרור היהודי. כי בסופו של דבר, הוא מוקף במתנחלים וחובשי כיפות אחרים, שלא מבינים על מה הרעש. כי בסופו של דבר, הוא מאמין בשליחותם של המתנחלים, ואין לו כל עניין בזכויותיהם של הפלסטינים. כי בסופו של דבר, האנשים שאחראים לטרור היהודי – אם על ידי מימונו וארגונו, כמו בני קצובר וגרשון מסיקה, אם על ידי ההטפה לו, כמו דב ליאור וגינצבורג – מקורבים למקורבים של נתניהו. חקירה רצינית של השב”כ לעבר שורשי הטרור היהודי יכולה להגמר רע מאד, מבחינת באי ביתו של נתניהו. ועל כן חקירה כזו לא תקרה. כאן המקום להזכיר, אגב, שהמתנחלים הפעילו לחץ כבד על נתניהו כדי שימנה ראש שב”כ שמתאים להם. כפי שמינה נתניהו יועץ משפטי לממשלה שלא יטלטל את הסירה, ומבקר מדינה שיודע מאיזה צד מרוחה החמאה, כך הוא מינה גם ראש שב”כ שיודע מה הבוס לא רוצה לשמוע.

ולכן, למרות רעשי רקע קבועים על יצהר ו”תג מחיר,” טרור המתנחלים ימשיך כסדרו.

ועוד דבר אחד: ואם כבר דיברנו על עינוי ילדים, הנה פוסט בנושא של נועם ר. אזהרה: מדובר בקריאה קשה. אל תאמרו שלא הוזהרתם.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)