או: אההה, הטמטום! הטמטום! זה שורף!

ממשלת נתניהו הודיעה אתמול שהיא מאפשרת לשר הבטחון, בוגי "משה" יעלון, להכריז על "תג מחיר" כעל "התאחדות בלתי מותרת." ראש הממשלה נתניהו דחה את המלצת השב"כ, שרצה להכריז על אנשי "תג מחיר" כעל ארגון טרור, והתיר רק את הגדרתם כ"התאחדות בלתי מותרת." הסיבה, כרגיל אצל נתניהו, היא יחסי ציבור: אף שלדבריו מדובר בארגון טרור, אסור שהעולם יידע שישראל מתמודדת עם טרור יהודי מבית. אי לכך, אסור לומר את המילה "ארגון טרור" ויש לדבר רק על "התאחדות בלתי מותרת." אל תגידו בגת, אל תספרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה עמותות ערלים.

אוי. זה גרוע בכל כך הרבה רמות. נתחיל מעצם הדיבור על ארגון טרור. השירותים החשאיים שלנו, והממשלה שלנו, עדיין חושבים על ארגון הטרור הקלאסי בנוסח המאה ה-19, זה שהשפיע גם על ארגוני הטרור של האחים המוסלמים: הוא מורכב מזרוע פוליטית שלצידה, במאבק תמידי מולה, יש זרוע צבאית. לא תמיד ההפרדה בין השתיים ברורה, ובמקרה של ארגונים עם מנהיג כריזמטי הוא מאחד לעתים קרובות את שני התפקידים, אבל בדרך כלל יש הפרדה כזו. מעבר לכך, הארגון בנוי בצורה של פירמידה: יש לו הנהגה ארצית (ובמקרים קיצוניים ונדירים מאד, עולמית), שמתווה הנחיות להנהגה אזורית, שמצידה מורידה הוראות לתאי פעולה, שגודלם יכול להשתנות. במידה ניכרת ארגון הטרור הקלאסי שואב את ההשראה שלו, מבחינת המבנה, מצבא. יש מטה כללי, יש פיקודים, ולפיקודים יש מבני תקיפה וקמב"צים.

מהבחינה הזו, החמאס לדוגמא הוא ארגון טרור קלאסי, ולא במקרה: הוא נבנה על המודל שבנה חסן אל בנה בשנות השלושים, כשארגונים כאלה היו נפוצים מאד. יש לו הנהגה מדינית והנהגה צבאית. רשמית, ההנהגה הצבאית כפופה להנהגה האזרחית – הלשכה המדינית של חמאס – וחמאס חריג בכך שהזרוע המדינית שלו, שמפעילה גם את מוסדות הדעווה (הצדקה) פעילה מאד וחזקה מאד. יש לו פיקודים (גדה, רצועה ובמידה קלושה יותר, גם חו"ל) והם נחלקים למחוזות.

עכשיו, ארגון שבנוי כך משיג יתרונות מובהקים: יש צינורות ברורים של קבלת החלטות וניתן לקבל החלטות במהירות יחסית. מעצם המבנה של הארגון, הוא יכול לאכוף משמעת בקרב חבריו. וכשארגון כזה מוצא את עצמו מתמודד עם צבא מודרני, חלק ניכר מהיתרונות האלה הופכים לחסרונות.

לפירמידות, מטיבן, יש ראש. וראשים אפשר לערוף. כל הדוקטרינה הצבאית האמריקאית אחרי ויאטנם נשענת על התפיסה הזו: מצא את שדרת הפיקוד של הצד השני והשמד אותה. מצא את דרכי הקשר שלו, וחסל אותן. חיסלת את שני אלה, ואתה כבר לא ניצב מול צבא אלא רק עם חלקיו המפורדים. חסל את האוגדונר, את המח"טים, את המג"דים ואת הקשרים שלהם, ואתה לא צריך להתמודד יותר עם אוגדה: אתה צריך להתמודד עם קבוצה של פלוגות, שסובלות בנוסף לכל מדמורליזציה מוצדקת לגמרי. השיטה הזו היתה מיועדת להתמודד עם הצבא הסובייטי, שהיה צבא היררכי במובהק ושדיכא את היוזמה של קציני דרג הביניים שלו. היא פעלה מצוין, פעמיים, נגד הצבא של סדאם חוסיין, שהיה במהותו צבא סובייטי. וכל זמן שאל קאעדה ניסתה לפעול במבנה ארגוני קלאסי כזה – המבנה, כאמור, שתנועת האחים המוסלמים לקחה איתה לכל מקום, ואל קאעדה היא תנועת בת שלה – היא חטפה מכה אחרי מכה. אחרי הפיגוע המסיבי של ה-11 בספטמבר, אל קאעדה כמעט שלא הצליחה להרים פיגועים בעלי חשיבות. היתה לזה סיבה: פיגועים גדולים, ודאי שרשרת פיגועים במקביל, מצריכה ארגון. ובעידן המודרני כל ארגון גדול מספיק מותיר חתימה דיגיטלית. ובימינו, חתימה דיגיטלית אומרת שתוך זמן לא רב, איפה שלא תהיה, יהיה מעליך איזה מל"ט עם השם שלך רשום עליו.

כתוצאה מכך, החל מ-2005 או 2006, נרשמה תופעה חריגה בקרב שלל ארגוני הטרור האיסלמיסטיים בעולם: הם התאימו את עצמם לאויב. מעתה, אין כמעט מבנים בעלי פירמידות. יש מבני אד הוק, שמורכבים מאנשים שמכירים אנשים שמכירים אנשים. הם לא חברים בארגון פר סה, הם משתתפים מדי פעם, על פי שיקול דעתם, בארגון התקפות. אל קאעדה, או מה שנשאר ממנה, מספקת להם השראה ומדי פעם מעבירה להם קצת כסף, אם הוכיחו את עצמם. בשאר המקרים, הם פועלים לבד. יש לכך לא מעט מגבלות, כמו חוסר היכולת לארגן פעולות גדולות, אבל גם יתרונות: משאבת המידע הדיגיטלית שמחוברת למאכלת מתקשה לאתר את הצוואר שלך.

כל ההקדמה הארוכה הזו באה לומר דבר אחד: שמכל מה שאנחנו יודעים, כאשר אנחנו מדברים על קבוצות "תג מחיר," אנחנו צריכים לחשוב על קבוצות קטנות ונחושות של מספר קטן של אנשים, שאין להם כמעט ארגון. מדי פעם כמה מהם נפגשים אד הוק לביצוע פיגוע. הם לא מדווחים לאף אחד מעליהם והם לא מקבלים מאף אחד אישור. הם מבצעים ונמוגים לתוך הלילה. הם יודעים שמכשירי הסלולר שלהם הם בעצם מכשירי מעקב שמדווחים ללא הרף על מיקומם ועל כן הם משאירים אותם בבית. הם לא צריכים הרבה: דלק, צבע, כלי רכב או שניים, נשק למקרה שמשהו מסתבך. הם קנאים, הם לא מדברים – והעדר הסרח העודף של ארגון הופך את המאבק בהם להרבה, הרבה יותר קשה ממה שהשירותים שלנו רגילים בו. העובדה שלאורך השנים הם התנוונו והתרגלו לכך שהם פועלים בסביבה שעליהם יש לה שליטה ניכרת – באמצעות משטר ההיתרים של ישראל – ושהם יכולים לענות את העצירים שלהם גם היא לא שיפרה את יכולות החקירה שלהם. כל כלי הטלת האימה והכאב האלה לא עומדים לרשות השב"כ במאבק מול הטרור היהודי, והוא נכשל פעם אחר פעם. אם זה היה ארגון מסודר, כבר אפשר היה למצוא מישהו שאפשר להפוך, מישהו שיודע משהו על מישהו, מישהו שישמש קצה חוט. איזה בלדר, איזה איש לוגיסטיקה, איזה מגייס. אבל זה לא המצב.

אז אם לא ברור איך היתה ההכרזה על "ארגון טרור" מועילה למאבק מול "תג מחיר", ברור לחלוטין שהכרזה על "התאחדות בלתי מותרת" היא הבל, שטות ורעות רוח. ההכרזה הזו מיועדת לחסל ארגונים מסונפים – הדוגמא הקלאסית היא עמותות הדעווה של החמאס. היא מאפשרת, על פי סעיף 84 לתקנות שעת החירום, לפגוע בתשתית הכלכלית של ארגוני טרור. אפשר לפרק עמותות, אפשר להחרים את הרכוש שלהן, ואפשר לפגוע משמעותית ביכולת של ארגונים כאלה להעביר ביניהם כספים. גם עצם החברות בארגון נושאת עונש, אבל צריך להוכיח חברות כזו. ואם השב"כ והמשטרה עוד לא הצליחו לקשור את מבצעי "תג מחיר" לפיגועים עצמם, קשה לראות איך הם יצליחו לקשור אותם לארגון שלכל דבר ועניין לא קיים.

כדי שתהיה משמעות להליך הזה, צריך שתהיה התאחדות. כלומר, צריך שיהיה איזשהו ארגון שאפשר להפעיל עליו את הסנקציות האלה. וצריך שתהיה יכולת להוכיח שמישהו הוא חבר הארגון. אם אין ארגון, וממילא אין לו חברים – אלא לכל היותר יש כמה קושרים, שמדי פעם מתאגדים – כל ההכרזה הזו לא שווה את הנייר שעליו היא נכתבה. מותר גם לתהות אם היא לא מזיקה, אם היא לא תשלח חוקרים עמוסים וכושלים גם כך למרדף אחרי הרוח, בנסיון להוכיח את קיומו של ארגון לא קיים ובנסיונות לקשור אנשים לחברות בפיקציה הזו.

אז מה עשתה אתמול ממשלת נתניהו? כיאה לממשלה שבה מפלגת האחים היהודים – שאפשר לומר עליה שהיא הזרוע המדינית של "תג מחיר" כפי שהמפלגה הדמוקרטית היתה הזרוע המדינית של הקו קלוקס קלאן – היא שותפה בכירה, הממשלה טחנה מים. זה הכל. היא יצאה בהצהרה חגיגית וריקנית שמטרתה, בו זמנית, לומר לאומות העולם שהיא מטפלת בבעיה, שהבעיה לא חמורה כפי שהיא נראית, ולקרוץ לזרוע הצבאית של האחים היהודים ולומר להם ששום דבר לא ישתנה. זה בסדר, הם יודעים.

ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך לומר עוד משהו: "תג מחיר" הוא לא הבעיה הבוערת ביותר בתחום הטרור היהודי. הבעיה הבוערת היא האלימות השגרתית, היומיומית, של מתנחלים ממאחזים כלפי פלסטינים על אדמותיהם ובכפריהם. לאלימות הזו, שבמקרים רבים חוצה את הקו שאנשי "תג מחיר" מקפידים בדרך כלל לא לחצות – תקיפה פיזית של פלסטינים, לא של רכושם – אין כמעט תשומת לב בתקשורת הישראלית, משום שהיא לא עוסקת בהפגנות. לאנשי "תג מחיר" יש מטרה פוליטית מוצהרת: להבהיר לממשלת ישראל שאם היא תעסוק בפינוי מאחזים או התנחלויות, יהיה לכך מחיר בדמות הבערת השטח. גם לטרור היומי והשקט שמפעילים מתנחלי הגבעות יש מטרה פוליטית מובהקת – נישול באלימות של הפלסטינים מאדמתם – אבל זו מטרה שלא מדברים עליה בקול. "תג מחיר" זוכה לגינוי – לא להרבה יותר מזה, אבל לגינוי – מכל גורם רשמי; טרור גזילת האדמות מתרחש, דרך קבע, לנגד עיני חמושי צה"ל שאינם עושים דבר כדי למנוע אותו. המדינה אף הצהירה מספר פעמים שאין לה את כוח האדם הנדרש כדי להגן על פלסטינים שבאים לעבד את מה שאין מחלוקת שזו אדמתם.

אבל על זה לא מדברים, כי הטרור הזה עולה בקנה אחד עם מדיניותן של כל ממשלות ישראל מאז 1967: לנשל כמה שיותר פלסטינים מכמה שיותר חלקים של הגדה המערבית, כדי שאפשר יהיה לספח את החלקים הללו אחר כך. הטרוריסטים האלה, אחרי הכל, הם קבלני משנה של הממשלה והצבא.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)