החברים של ג'ורג'

נו, אז בטלו אותו

נתניהו היה רוצה לבטל את בג”צ, אבל אין לו אומץ לשם כך: הנזק עולה על התועלת. אז הוא מסתפק בהטלת אימה על השופטים

ראש ממשלתנו הנועז, בנימין נתניהו, שב ארצה מהארוחה עם השוגר דדי שלו, וזמן קצר לאחר מכן אמר לקול ישראל שהוא שוקל את הגבלת סמכויות בג”צ. זאת, לאור ההחלטה האחרונה של בג”צ בנושא הפליטים, שקבעה שמדיניות ממשלת ישראל – כליאה ללא העמדה לדין וללא הבאת ראיות לביצוע עבירה – היא בלתי חוקית. הדברים של נתניהו הגיעו כמה ימים אחרי שעשה אחמדניג’אד וטען שאין בישראל מבקשי מקלט, “רק מהגרי עבודה בלתי חוקיים.”

מסתבר שאם פסיקת בג”צ בנושא הפליטים לא מוצאת חן בעיני ראש הממשלה, הוא חושב שהתפקיד שלו הוא לרסן את בג”צ בנושא. אבל למה לעצור שם? יכול להיות שעוד כמה שבועות, יורה בג”צ להסיר את המאחז הבלתי חוקי למשעי עמונה, וזה יצור לראש ממשלתנו היקר משבר קואליציוני. לא כדאי לשלול את הסמכות של בג”צ לדון בנושא מאחזים? רגע, למה רק מאחזים? בואו נקבע שבג”צ לא יכול לדון בכלל בנושאים שקשורים לשטחים. ולתקציב. ובעצם, לכל דבר שיכול לעצבן את הממשלה.

זה למעשה די פשוט. אין לישראל חוקה. אם נתניהו באמת רוצה, הוא ימצא את 61 חברי הכנסת שיבטלו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ויהיה לו קל אפילו יותר למצוא מספר רנדומלי של חברי כנסת שיחליטו שמעתה, החלטות בג”צ לא יחולו בשטחים שנמצאים מחוץ לישראל ותחת שליטת צבאה. ההחלטה הזו אפילו תהיה הגיונית.

ולמרות כל הרטוריקה של נתניהו, זה לא יקרה. זה לא יקרה, בדיוק כפי שצה”ל לא כבש את רצועת עזה למרות הברברת על הפלת משטר החמאס שפלט נתניהו ב-2009. וכמו במקרה ההוא, הסיבה פשוטה מאד: אין הצר שווה בנזק המלך. ברגע שנתניהו יעשה אחד משני הצעדים האלה – ביטול חוק היסוד או ביטול הסמכות שלו בשטחים הכבושים – הוא יחסל את שאריות האמינות של הטענה שישראל היא מדינה דמוקרטית.

במערכת קלאסית של הפרדת רשויות, ברור מאליו שכוחה של הממשלה, הרשות המבצעת, גדול משל האחרות, ועל כן הן מפקחות עליה. תפקיד הפיקוח של הרשות המחוקקת, הפרלמנט, על הרשות המבצעת חשוב לא פחות מאשר תפקיד החקיקה שלו; והרשות השופטת נמצאת שם כדי לוודא, בין השאר, שהרשות המבצעת לא חורגת מהמותר לה. כלומר, היא שם גם כדי להגן על האזרחים מפני עוולות הרשות המבצעת – עוול שקיומו הוא בלתי נמנע ברגע שיש רשות מבצעת.

בישראל, סמכויות הפיקוח של הפרלמנט התנוונו מזמן. הכנסת, מאז ימי ממשלות האחדות של שנות השמונים, היא ברוב גדול של המקרים חותמת גומי של הממשלה. רק כאשר הממשלה על סף קריסה, היא מאבדת את שליטתה בכנסת. טריק נוסף של הממשלה, חוק ההסדרים, מאפשר לה לעקר את אחת הסמכויות העיקריות של הכנסת, פיקוח על ההוצאות שלה. החוק הזה, כמובן, הוא המצאה של שמעון פרס. שרים עדיין עושים טובה ומדי פעם עונים על שאילתה, אבל המוסד הזה גווע כבר עשורים.

המחסום העיקרי שנותר בפני עריצות של הרשות המבצעת הוא בתי המשפט. זו הסיבה שאנחנו שומעים כל כך הרבה קינות על כך שאי אפשר לזוז בלי יועץ משפטי: הכנסת לא שם כדי להגן עלינו וכל העבודה נופלת על בתי המשפט.

ואם נתניהו וחבר מרעיו יבטלו את היכולת של בתי המשפט להגן על החברה – בדגש על החלשים בחברה, שהם אלו שזקוקים יותר מכל להגנתם – הם ישאירו את ישראל כמדינה שיש בה בפועל רק ממשלה, רק רשות מבצעת. וכל העולם מסתכל: שינוי כזה בחקיקה יבהיר לכל מי שעוד קונה את הקש והגבבה על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון * (* = אלא אם אתה לא יהודי, יהודי עם צבע עור לא נכון, יהודי מהמעמד הלא נכון, או יהודי ממוצא לא נכון) שהגיע הזמן להחזיר את הסחורה ולבקש החזר. אין מדינות דמוקרטיות נטולות ביקורת שיפוטית.

אז מה יעשה נתניהו? מה שהוא עושה תמיד: לא יבטל את בתי המשפט, אלא פשוט יימנע מיישום פסקי הדין שלהם. במידת הצורך, עורכי הדין של הפרקליטות, שכבר התרגלו להגן על כל מעשה נבלה, יתייצבו בבית המשפט ויבהירו שלוח הזמנים שלו לא ישים, ושהם רוצים ארכה של חצי שנה. ואחרי חצי שנה, הם ירצו עוד ארכה של חצי שנה. ואחריה, שלושה חודשים. ושוב, חצי שנה. כי יש סדרי עדיפויות.

אבל לדברים של נתניהו על מהלך עוקף בית המשפט יש משמעות: הם מטילים אימה על השופטים. כן, אפשר להטיל אימה על שופטים. רוזוולט עשה את זה כשבית המשפט העליון האמריקאי איים להפיל את הניו דיל: הוא הודיע שהוא ירחיב את מספר השופטים ויאייש את בית המשפט באנשיו. זה היה תרגיל פוליטי מסוכן: הביקורת על רוזוולט היתה עזה. אבל בפעם הבאה שחוק של רוזוולט הגיע לבית המשפט, שופט שבעבר הצביע נגד חוקים שלו שינה את הצבע… סליחה! סליחה! את הפסיקה שלו, והחוק עבר. נתניהו מכיר את התקדים הזה. שופטי בג”צ מכירים אותו גם כן. והם יודעים יותר טוב מכולם שהם כבר לא חיים בשנות השבעים והשמונים, ושהשפה הארכאית והנימוסים שמיטב המשפטנים היקים הביאו לבית המשפט מוויימאר כבר לא יגנו עליו יותר.

וזו הסיבה שגדעון סער יוכל להפר את פסיקת בג”צ בנושא הפליטים, מבלי לחשוש שמא הוא ייעצר על בזיון בית המשפט. וזו הסיבה שדורות של אלופי פיקוד ושרי בטחון לא ישבו כמה חודשים מאחורי סורג ובריח, אחרי שלא יישמו החלטות של בתי משפט על פינוי מאחזים והתנחלויות. השופטים יודעים שהם משחקים תפקיד בקומדיה; שכאשר הם מתחככים בנקודות הרגישות של המשטר, היכולת שלהם להכריע לא קיימת בפועל; שבמצבים כאלה, פסקי הדין שלהם פשוט לא יקוימו. אז הם שופכים את מררתם במילים קשות, נוזפים במדינה ומלקים את נציגיה בשוטים ועקרבים מילוליים – אבל לא עושים דבר.

כי, בסופו של דבר, תפקיד בקומדיה – תפקידו של הליצן, שרואה את הנולד ומקונן עליו אבל אינו יכול לשנותו – בכל זאת עדיף, לכל הצדדים, על פרישה מוקדמת לפנסיה של המשחקים בתפקיד הליצנים. המדינה יכולה להעמיד פנים שיש בה ביקורת שיפוטית, והשופטים יכולים להעמיד פנים שהם אכן שופטים. שני הצדדים יוצאים נשכרים: הממשלה יכולה לא לקיים את פסקי הדין ובו זמנית ליילל בפני הימין שידיה כבולות, והשופטים יכולים לפכור את ידיהם ולכתוב מילים קשות.

ומה אומרים השופטים לעצמם, כשהם תולים את הגלימה ונועצים מבט במראה? הרי הם בחלקם הניכר אנשים הגונים. הם יאמרו לראי שכן, זו היתה החלטה פחדנית. שכן, הם קצת נכשלו בתפקידם, קצת מעלו באמונם של אנשים שהם היו כל מה שעמד בינם ובין עריצות השלטון; אבל שלא היתה ברירה. לא על זה נלחם את המלחמה הסופית. צריך לבחור את הקרבות, לשמור את הכוח למאבק האמיתי, והוא הרי יגיע עוד שנה-שנתיים-שלוש. כי מה יקרה אם הממשלה פשוט תודיע שהיא לא תציית לפסיקה? האם זה לא יהיה משבר? האם לא ראוי להמנע ממנו? על כל פנים, לדחות אותו? אולי, מתפלל הלב, לדחות אותו למשמרת של מישהו אחר? אולי חזק יותר, אבל על כל פנים אחר? והרי היתה לנו, באמת, מסורת מפוארת. אז עכשיו שאהיה האיש שיכבה את הלפיד? שישבור את הכלים? ומה יקרה אז? מה יבוא במקום?

ובינתיים, הם מסכינים עם מערכת של עוול, לא עומדים מולה, מספקים לה עלה תאנה, מאפשרים לה להציג את עצמה כדמוקרטיה. בינתיים, הם נסוגים מולה צעד אחרי צעד. גם כאשר הם אומרים מילים קשות, אין הם מעיזים לגבות את המילים במעשים.

כוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית אבסולוטית. ומי שלא בולם אותו, אחראי גם הוא להשחתה. אבל בסופו של דבר, אנחנו תולים יותר מדי תקווה בשופטים: גם אם היתה לנו חוקה, וגם אם היא היתה חוקה ליברלית, היא לא היתה מחזיקה מעמד כאשר העם מתנגד לחירות ולשוויון. הבעיה היא לא בשופטים: היא באספסוף שמתיימר להיות הציבור היהודי.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אי אפשר לבטל באמצעות רוב של תוצאה במשחק כדורגל?

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אפשר.
      יותר מעניין הוא חוק יסוד: חופש העיסוק, שאפשר לבטלו רק ברוב של חברי הכנסת למרות שנחקק בתוצאה של משחק כדוריד.

  • יעל דגן

    כל הסיפור של אי סיפוח השטחים מ-1967 ועד היום הוא אותו דבר: כביכול לא דמוקרטי לספח שטחים, אז פשוט אומרים שהם לא חלק מהסיפור הדמוקרטי, ובפועל שולטים בצווים צבאיים. זה עבד המון המון זמן. בדיעבד, הסכמי אוסלו איפשרו לשכלל את השיטה. אבל זהו, היא קורסת. תוך עשר שנים, אולי פחות, אף אחד לא יוכל להגיד שישראל היא דמוקרטיה. אלא אם כן היא תשתנה ותהיה באמת דמוקרטיה.

  • יהושאפט

    כמה שזה עצוב שאתה צודק. אחרי החורבן אולי יצאו מפיך נבואות נחמה… אבל כרגע נבואת הזעם כל כך כל כך נכונה. עצוב.

  • דורית

    מחברים דברים שלא קשורים אחד לשני הם מסתננים ובכדי לשלוח אותם לביתם עושים את הדרכים הטובות ביותר ובצורה יפה מאוד . נתניהו אשם בכול זה שיקום כמו שהוא קם על אירן ודעש ויגיד מה דעתו מה זה כולם סבלו במדינה הזו לא רק דרום תל אביב אלא כול הערים בארץ ועד היום סובלים. זאת הייתה הדרך הנכונה ביותר למסתננים וזה דעת הרוב..

  • שימי

    "הבעיה היא באספסוף שמתיימר להיות הציבור היהודי."
    אוה, הגעת לאותה מסקנה שאני מטפטף כבר שנים. לא השופטים, לא המנהיגים, לא נתניהו, הציבור היהודי הוא האשם,
    אבל את האשמה יש לחלוק גם עם אלה ששטפו את מוחו במשך השנים החל מבי"ס דרך הצבא וכלה במדיה.

  • עדו

    לא הבנתי דורית.
    את בעד כליאה של אדם ללא משפט או רק כשהאדם הזה שחור עור?
    ולגבי הדרך שבה נתניהו קם על איראן: את מתכוונת שהוא שוב צריך לזרוק מיליארדים לפח בלי להשיג כלום בפועל?

    • אמיר רוטמן

      אני אסביר לך
      אם המסתננים הנ"ל היו ורודים אז המצב הוא אותו מצב. אם המסתננים הנ"ל היו לבנים אז המצב הוא אותו מצב. אין כאן שום קשר לצבע עור ואתה יודע זאת מצויין. המצב הוא שלא ניתן לחיות בדרום תל אביב בשקט ואין שום פתרון אחר באופק. אם היה פתרון אחר בתהליך אז אפשר היה ללכת עליו אבל אין. אני מקווה שהבנת.

      • עדו

        אבל לא ברור לי על איזה 'פיתרון' מדובר. בכלא חולות יש 2000 מקומות בערך. מדברים על 50-60 אלף סודאנים שחורים ברחובות ישראל. מה בדיוק עוזר הכלא ומה כבר ישנה אם הוא קיים או מבוטל?
        לעומת זאת מירי רגב בדיוק לחצה לאישור להבאת 30,000 סינים לארץ. אז פיתרון אחד יכול להיות לשלב את הסודאנים בעבודה בחקלאות במקום סינים אבל אז כמובן המאכערים ידידיה של רגב לא יגזרו קופונים.
        מה שבאמת מוזר הוא שאותם אנשים מתריעים מפני הסכנה הנוראית שמביאים איתם אלפי סודאנים הם אותם אנשים שמקדמים בכל דרך סיפוח של 2.25 מיליון ערבים מהשטחים למדינה.
        אגב, אי אפשר היה לחיות בדרום תל אביב בשקט עוד הרבה לפני הסודאנים. למעשה הסיבה שהם שם ולא בשום מקום אחר היא בדיוק בגלל שזהו האיזור הכי מוזנח ודפוק במרכז.

    • אזרח הארץ

      Kמיטב זיכרוני בתחילת העשור הקודם בעיית העובדים הזרים צחי העור ממזרח אירופה תוארה וטופלה באופן דומה (אם כי שם לא היה צורך במתקן שהיה כיוון שהיה להיכן לשלוח אותם).

      גם אם הם גזענים זה לא אומר שצריך להתיר לכל מסתנן להישאר כאן.

      מעבר לכך, מי שנס על חייו, יודה בוקר וערב אם יינתנו לו מקום בטוח, מזון וטיפול רפואי. מי שדורש "חופש עיסוק" וזכויות הגירה הוא מפונק. לא אדם שנס על חייו.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        מזרח אירופה? מה?

        • אזרח הארץ

          רומנים וכדומה. אפילו פגשתי ברומניה כמה כאלו שעבדו בזמנו בישראל. מאוד אהבו את תל אביב.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        זה רק מחזק את הקייס של יוסי: תראה איך מדינת ישראל טיפלה כמו שצריך במהגרי עבודה ללא אשרה (ראסמיים, כאלה שלא היה אפילו צל של חשש שהם מהווים מקרים הומניטריים או פליטים) בלי לכלוא אנשים ללא משפט לתקופות ארוכות ובלי לאיים פומבית על בית המשפט.

        • עדו

          טיפלה כמו שצריך? לפי הנתונים הרשמיים יש פה למעלה מ100,000 'תיירים' ממזרח אירופה שבפועל באו הנה לעבוד. משום מה בשבילם לא מקימים כלא בנגב.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            מקובל עלי שאנשים שנכנסו עם ויזה תקפה ושהו מעבר לתקופה דינם לא כדין אנשים שגנבו את הגבול. אבל גם במקרה הזה לא כלאו אותם באופן לא חוקי (לפחות לא במספרי ענק) ולא הילכו אימים על הרשות המחוקקת.

            • חרטא ברטא

              לא צריך כלא, כי אין שום מחסום חוקי לגירושם המידי. זה לא שפועל רומני, עובד תאילנדית או מטפלת אוקראינית ששוהים בארץ בצורה לא חוקית יכולים לבקש מעמד פליט.
              תופסים? מעלים על המטוס ונגמר הסיפור.

  • הירנוט

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/629/921.html?hp=1&cat=875&loc=1

    ווהוו!!!

    אני די שמח. נראה שאולי יש שכל במטכ"ל למרות מה שניתן לחשוב. אולי.

  • ארן

    כדאי לדייק קצת בסיפור של רוזוולט.

    ראשית, ביה"מ האמריקאי היה מאז ומתמיד מוקד פוליטי, מה שהיה די בולט בפסיקת דרד סקוט ובמקרה של רוזוולט. שנית מספר השופטים *לא* קבוע בחוקה, מה שאומר שלרוזוולט היתה סמכות למנות שופטים נוספים (תחת אישור של הסנאט). שלישית השופט ששינה את דעתו שינה אותה בין השאר בגלל תוצאות הבחירות.
    בדומה לכך (כנראה, אף אחד לא יודע בדיוק למה) השופט הראשי ג'ון רוברטס הפתיע כולם והצביע בעד החוקתיות של ביטוח הבריאות מבית אובמה. בדיעבד ההערכה היא שהוא החליט שזו החלטה מקטבת מדי פוליטית, שצריכה להיות מוחלטת באופן פוליטי בבחירות, והוא לא הולך להוציא את הערמונים מהאש למפלגה הדמוקרטית, או לציבור האמריקאי.
    לגבי רוברטס ההחלטה שלו נוגדת לפילוסופיה השיפוטית שלו, לאידאולוגיה שלו, להחלטות קודמות והחלטות שהוא הצביע אח"כ. בנוסף הוא הגדיר את החוק כ"מס" מה שתואם את הערכים הסופר שמרניים שלו וספק תחמושת בבחירות של 2012.