החברים של ג'ורג'

הקואליציה הסחו-ציונית (*)

או: רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה

ממשלת נתניהו הצליחה להעביר שלשום (ד') בקריאה ראשונה את חוקי המשילות, שירמסו עוד יותר את היכולת לקיים אופוזיציה בישראל. שיטת השלטון הישראלית היא שיטה מרובת מפלגות; תמיד היתה. היא נועדה לאפשר לסיעות הרבות שהיו קיימות בתקופת הישוב להמשיך ולהתקיים. מעתה, אומרת ממשלת נתניהו-ליברמן-לפיד-בנט, יהיו רק סיעות בינוניות וגדולות. הקץ לסחטנות, הם קוראים.

שלוש הערות. קודם כל, זו לא סחטנות. הסיעות הקטנות בכל זאת מייצגות ציבור, ובכל זאת רוצות נתחים – לא גדולים במיוחד, חשוב לציין – מהתקציב. דמוקרטיה איננה משחק סכום אפס; כל הציבור ראוי לייצוג והשפעה, כמו גם לנתחים מהעוגה. הסיעות הקטנות הערביות, שכנגדן מכוון החוק, לא מסוגלות אפילו למה שמקבלות הסיעות החרדיות.

שנית, אלה מונחים שהיו שמישים, אם בכלל, לתקופה קצרה מאד שנגמרה מזמן: שתי הממשלות של בגין והממשלה הראשונה של שמיר. ממשלות האחדות של 1984-1990 חיסלו במידה ניכרת את כוח ה"סחיטה" של המפלגות הקטנות. החרדים האשכנזים לא הצליחו "לסחוט" שום ממשלה מאז. ממשלות רבין ופרס ויתרו עליהן מראש, והנזק שהן גרמו לממשלת ברק – פרשת המשחן המפורסמת – היה אפסי. ברק נפל משום שהקואליציה שלו לא היתה סבירה מלכתחילה ומשום שהוא היה ברק. לחרדים לא היה שום כוח "סחיטה" מול שרון, לא הם הפילו את אולמרט, והם לא היוו שום בעיה לממשלת נתניהו השניה. ש"ס היא סיפור אחר – אבל מאז 1996 ש"ס לא ירדה מעשרה מנדטים ובדרך כלל קיבלה יותר. היא לא מפלגה קטנה בשום קנה מידה והיא לא הולכת לקטון.

המקרה היחיד שבו אפשר לדבר על "סחיטה" הוא פרשת התרגיל המסריח ב-1990, כשפרס ניסה – בסיוע זמני מאד של ש"ס, שחזרה בה – לפצל את הסיעות החרדיות ולהביא לכך שהכנסת תמנה אותו במקום שמיר. הממשלה ההיא היתה הממשלה היחידה שנפלה בהצבעת אי אמון – וגם אז, צריך להזכיר, לא רק הסיעות החרדיות שיחקו תפקיד: זכורות היטב דמעותיו של שמיר בקריאה "אברשה, שוב הביתה!". 'אברשה' היה אברהם שריר, בכיר ליכוד מאוכזב. על כל פנים, קצת משונה לטעון שמשבר פוליטי בן 23 שנים, ששמיר התאושש ממנו במהירות והוביל ממשלה יציבה לעוד שנתיים, הוא מה שצריך להכתיב את שינוי חוקי המשחק.

שלישית, אנחנו לא בחברון ואף אחד לא מכוון נשק לילד בן חמש (נראה לי כמו אידיום עדכני יותר מאשר 'אנחנו לא בשיקאגו של שנות העשרים'), ואי אפשר לסחוט מפלגות. אפשר, אולי, לסחוט פוליטיקאים, אבל זו עבירה פלילית וזה לא מה שאנחנו מדברים עליו. במכוון, השיח של המפלגות הגדולות לא מדבר על "לחץ פוליטי לגיטימי" אלא על "סחיטה." מפלגות לא נסחטות, הן מסכימות לפשרות. אם מפלגה חושבת שהדיל שנדרש ממנה לא לגיטימי, היא לא חייבת להסכים לו. במקרים מסוימים, היא אפילו יכולה לגרוף הון פוליטי ניכר מאי הסכמה כזו. כשהיא מסכימה, היא לא נסחטת. היא אומרת שהמחיר תמורת העסקה גבוה אולי משציפתה, אבל היא מוכנה לשלם אותו.

וכאמור, החוקים האלה לא מכוונים אל המפלגות החרדיות. יהדות התורה/אגודת ישראל נעה בין שישה לשבעה מנדטים, ש"ס תמיד מעל עשרה. הן לא בסכנה. המטרה הן המפלגות הערביות, שרק לעתים נדירות עוברות את קו ארבעת המנדטים. מהן דורשים להתאחד או להיעלם, מתוך ציפיה שוקקת שייעלמו.

ברור לנו מה חושבים בנט, נתניהו וליברמן על המפלגות הערביות. צריך לזכור, עם זאת, שליאיר לפיד כבר היתה התבטאות על ה"זועביז", והוא כבר כתב ש'[אנחנו] גם אומרים שאחרי הפלסטינים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, כי הם לא מתים עלינו, וגם לא מבינים למה לא מתקנים להם את הביוב באום אל פאחם ואחרי זה עוד מתפלאים שהם לא מתים עלינו." נו, אז אחרי התקציב של לפיד, כשברור שאי אפשר יהיה לתקן את הביוב באום אל פאחם, לא נותר אלא להתארגן ל'התמודדות עם ערביי ישראל."

אלא שההתבטאות הבאמת מעניינת של לפיד היא דווקא זו על ה"זועביז". והיא מעניינת, כי החוק הזה לא היה עובר בלי סיעת יש לפיד, שהפגינה אתמול התנהלות דיקטטורית לעילא בכל פרשת ההתנצלות האיומה של ח"כ עדי קול. הסירוב לדבר עם ה'זועביז' – יש להניח שלפני כמה שנים הוא היה מדבר על ה"בישארים" – נובע מדרישה חוזרת ונשנית: הפסיקו להיות פוליטיקאים פלסטינים, הפכו להיות פוליטיקאים מקומיים. טפלו בביוב של אום אל פאחם, לא בנושאים לאומיים; ובשום פנים אל תדברו על ההיסטוריה, על רוחות הרפאים שלנו ושלכם, על העובדה שבנינו כאן מדינה על בית קברות, על כך שמחקנו את הכפרים והערים שלכם, על כך שמתחנו שלמת בטון ומלט על ההיסטוריה שלכם. מדוע אינכם יכולים לקבל את ספרי ההיסטוריה שלנו, ולדקלם כאלג'יראים כנועים את המנטרה על "אבותינו הגאלים"? מדוע אתם מתעקשים להמשיך ולדבר כאילו הקבר עדיין פתוח? אנחנו לא רואים דבר ולא מריחים דבר. אין ריח נבלה בבית הזה. הסכימו, אם כן, למחיקת זהותכם, ואנחנו בתגובה ניתן לכם ביוב באום אל פאחם, ומי יודע, אם תהיו אחמדים קטנים ונחמדים ותגישו לנו חומוס כמו שרק אתם יכולים להכין, אפילו נכיר בכמה כפרים בלתי מוכרים שלכם. לא בכולם, בואו לא נסחף – אנחנו צריכים את האדמות לחוות בודדים – אבל בכמה מהם. אולי. רק העמידו פנים שאתם חיים במדינה דמוקרטית ולא במדינת כל יהודיה.

אה, אתם לא מוכנים להעמיד פנים? אתם לא מוכנים לשחק את המשחק, שבו אתם עלה התאנה הדמוקרטי שלו, זה שאנחנו מרשים לו ברוב חסדנו לשבת בבית הנבחרים תוך הקפדה שלעולם לא יהיה בידיו כוח, שלעולם לא יהיה שותף בשום קואליציה? אתם מתעקשים שנפרע את השטר שכתב נתן אלתרמן,

ובכן, מיהו תופיק טוּבּי? הוא חבר הכנסת,

הוא קומוניסט ערבי. בבית הנבחרים

יושב הינו בזכות מלאה ולא בחסד…

כבר עת אולי לזכור זאת, חברים.

ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל-נפש.

ישיבתו היא חוק.

היא צו.

היא אל"ף-בי"ת.

לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת

לזרוק לו מדי פעם את הגֵט.

ואין הפרלמנט, בשום פנים ואופן,

צריך לקרוא: אתה דובר בְּאֵין מחריד

מפני שטוב אני… נדיב… דוגל בחופש…

אין זה הולם אפילו מְסִבָּה פרטית.

עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית

גם טובי בו יושב בתוקף המשטר!

ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים

על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר.

זה טיב הדמוקרטיה. אין נושאי-כֵּלֶיהָ

נוֹשים תודה באיש. חֶלקה אולי לא קל,

אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה,

היא לא תהיה מובנת לנו כלל!

שטר שנכתב כבר בשנת 1949? אם כן, אתם לא מותירים לנו ברירה אלא לקרוע אותו. זה טיב הדמוקרטיה, היא איננה מובנת מאליה, היא איננה מובנת לנו כלל.

והכל, כמובן, חוקי. הרי העברנו חוק שקובע שאין לכם זכות מעשית בפועל להבחר. זה דמוקרטי לגמרי, בדיוק כמו הסעיף שקובע שהאופוזיציה לא יכולה להעלות הצבעות אי אמון אלא פעם בחודש, בדיוק כמו הדרישה שהיא תשיג רוב מראש להעלאת הדיון. כי דמוקרטיה היא שלטון הרוב. והמיעוט? המיעוט יצטרך להכין לנו תה ושיגיד תודה שלא אילצנו אותו, כמו במשטרים אפלים מתקופות שאנחנו לא רוצים לדבר עליהם, לפרסם התנצלות משפילה בפומבי. וכמובן, לא מעבירים חוק שאומר שלא ציוני לא יכול להבחר: זו לא הדרך הישראלית. חקיקה ראשית לעולם איננה ברורה עד כדי כך. לא, היא תיתלה בסעיף טכני כדי להשיג את התוצאה הרצויה. יש hasbara לחשוב עליה ואנחנו בכל זאת צריכים לתרץ לעצמנו את מה שאנחנו עושים. ואם בית המשפט יפסול את החוק, מה שסביר – כך אומרים לי – בהתחשב בפסיקותיו של גרוניס, מה טוב: נוכל לזעוק בראש חוצות שאין דמוקרטיה, שהרי בית המשפט פסל החלטה של הכנסת וקבע שיש לשמור על זכויות המיעוט.

החלק האופטימי שבי אומר שאנחנו רואים עכשיו את פרפורי הגסיסה של הציונות. אנחנו רואים כעת את הקואליציה הסחו-ציונית, שאומרת שכל מי שאיננו שותף לדת הדגמ"ח לא רק שהוא לא חלק מהמיינסטרים, אין לו זכות ביטוי בכלל. אנחנו רואים איך המרכז הרדיקלי – הממשלה הזו והחוק הזה הם הרי חלומו הרטוב של בן דרור ימיני – מבהירים שמי שלא ציוני, לא יכול להיות חלק מהמשחק.

ובהתאם, שמדינת ישראל לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית כל זמן שהיא מדינה ציונית. הציונים תמיד היו רוב, מאז הקמת המדינה, אבל לצידם תמיד פעלו זרמים א-ציונים, פוסט ציונים ואנטי ציונים. אנטי ציונות של ממש אסורה בחוק: מפלגה איננה יכולה להבחר לכנסת אם היא שוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. הסעיף הזה תמיד היה צל על הטענה שישראל היא מדינה דמוקרטית; זו, כידוע, מאפשרת את החלפת המשטר. הרוב הציוני, הגס, שפטריוטו הצווחנית ("עזוב אותי משטויות! גיוס, בעד או נגד!" פלט הבהמה בן כספית בעת שידור עפ מותו של אלישיב) היא תעודת הזהות שלו, כבר לא יכול להסתכל במראה. הוא חייב לנפץ אותה.

הלא-ציונים תמיד היו החלק המעניין והחשוב של החברה הישראלית, זה שמאתגר את הקונסנסוס שלה. וראינו אתמול דברים מדהימים: בזמן שהמכבש של הסחו-ציונים – אלה שחושבים שלגליזציה של סמים היא דבר אסור משום שהיא מנוגדת לחוק בעוד שאין להם בעיה עם המאחז הבלתי חוקי עפרה – דהר קדימה, חברי כנסת חרדים בירכו את עמיתיהם הערבים בערבית, ואלה השיבו להם באידיש. הרוב הציוני יאלץ גם את מרצ להפוך לציונית אלא בקליפתה בלבד, שכן אדם הגון לא יכול עוד להיות ציוני – והוא יגלה שאנחנו לא בשנות החמישים. הציונים עדיין רוב, אבל יש מיעוט א-ציוני ופוסט ציוני גדול, והקואליציה הנוכחית עשויה לגבש אותו למשהו נחוש הרבה יותר. משהו הרבה יותר חד ואכזרי מאשר משענת הקנה הרצוץ המכונה בוז'י הרצוג.

ואם אכן יעבור החוק הזה, על ערביי ישראל להודיע שהם יוצאים מהמשחק: הם מחרימים את הבחירות ומסירים את שרידי עלה התאנה הדמוקרטי. יחד איתם, צריכות לפרוש מרצ ומה שנשאר באגף השמאלי של מפלגת העבודה. שחקו את המשחק שלכם לבד.

מי שרוצה לשלול את זכותם של אזרחים לבחירה, שלא יתפלא אם הוא מדרדר אותם אל עבר מלחמת אזרחים – ושומט בכך את שאריות הלגיטימיות שלה. העולם עדיין קונה, בקושי, את הבלוף על ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שמחזיקה עם שלם תחת כיבוש"; הוא לא יקנה את הבלוף על הדמוקרטיה האתנית שמחזיקה מיליוני אזרחים לשעבר תחת משטר צבאי.

(*) מלשון סחי, קרי מרובע, שמרן, סגור.

ועוד דבר אחד: מדינת ישראל מנמקת את עקירתם של 1,300 תושבים בשמונה כפרים בדרום הר חברון – מהעלובים והנדכאים שבתושבי הגדה – בכך שעקירתם תחסוך לחמושי צה"ל זמן וכסף. אני לא צוחק, אם כי כל מי שהשתתף באימון מילואים ודאי יצחק כשישמע את הביטוי "חסכון בזמן."

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Alex_F

    מעניין שלפני שנתיים זה היה אמור להציל את הדמוקרטיה
    http://savedem.org.il/?p=3724

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      זה בסדר, אז מרצ והעבודה היו בעד.
      כשהשמאל נוקט בצעדים הללו, הביקורת משתתקת…

      • מני זהבי

        בוז'י הרצוג זה "מרצ והעבודה"?

        • Alex_F

          בוז'י,איתן כבל ושמעון פרס הם לא העניין כאן,עוד פוליטיקאים צבועים ואופורטיוניסטים.

          רק שלא זכורות לי זעקות השבר של מחנה השמאל-אז זה היה אמור ל"הציל את הדמוקרטיה"…

          • מני זהבי

            אז בוז'י אמר דבר-מה.
            אילו היה צריך לזעוק על כל התבטאות אומללה של כל פוליטיקאי, לא היינו שומעים מאומה מלבד זעקות.

          • לא יודע לגבי שאר מחנה השמאל, אבל מאז ומתמיד חשבתי שזה פוגע בדמוקרטיה. את המחקר של לייפארט שציטטתי בתגובה למטה קראתי ב-2003. אפשר לסלוד מיהדות התורה בלי לנסות למצוא דרכים יצירתיות להכריח את מצביעיה להצביע למפלגה שמונהגת על ידי יהודי חילוני.

  • א"מ

    כמה הערות לסדר:
    1. אותה הצבעת אי-אמון מפורסמת ב-90 (קרי "התרגיל המסריח") התאפשרה בזכות קלות הביצוע שבה (רוב רגיל). באותה כנסת כמדומני הועבר תיקון שיהיה צורך ברוב חברי הכנסת להפלת הממשלה. זה לא גורע מכך שבמשטר הישראלי, הממשלה חזקה דיו כדי להמשיך להתקיים או להתפרק.
    2. לא מבין את נשק "בואו תחרימו את הבחירות". אדרבא, איחוד חד"ש-בל"ד-רע"ם-תע"ל כבר כיום שווה 11 מנדטים ובקלות עשוי לטפס אל עבר 18-19 מנדטים. אבל מעבר לשיקול הטקטי, עצם ההשתתפות היא קלף לא פחות מבוטל מאשר הפנים הנרגזות בימי זעם פעם ב..על כן, מוטב עבור ערביי ישראל להשתתף בבחירות.
    3. כל עניין הצעות אי-האמון הן רוטינה שגרתית בעלת תוצאות צפויות מראש. מה הבעיה לאחדן ולקיימן כאשר באמת מתקיימת לה קונסטלציה שיכולה להפיל הממשלה? האופוזיציה לא תוכל לומר את דבריה בגנות הקואליציה, דבר שיכול היאמר במסגרות רבות נוספות.
    4. החלק הלא-ציוני לא פחות משהוא מאתגר, הוא אקזוטי. סה טו.

    • אמת מארץ

      איחוד מר"צ-ש"ס-הבית היהודי שווה יותר מעשרים מנדטים. לא מבין למה הם לא.

      • א"מ

        זה לא מצב אידיאלי כמובן, אבל אפשר לקחת דוגמא מיהדות התורה (חסידים ומתנגדים תחת קורת גג אחת). בוא נגיד שהמשותף ביניהם רב על המפריד.

        • אמת מארץ

          מנקודת המבט שלך, לפיה "כולם ערבים". אתה בעיקר שוכח שהמאבק הפוליטי הפנימי – קרי על לבם ושכלם של האזחרים הפלסטינים – הוא מרכיב מהותי בפוליטיקה הזו. ככלל, עמדתך מתנשאת
          מעבר לכך, כל הדיון הזה הזוי – ברור שהכללים שרירותיים קצת ואפשר אחרת. זה תמיד כך. אבל הלגיטימיות של המערכת תלויה בכך שלא משנים אותם מהותית אלא בהסכמה רחבה.

    • "איחוד חד"ש-בל"ד-רע"ם-תע"ל כבר כיום שווה 11 מנדטים ובקלות עשוי לטפס אל עבר 18-19 מנדטים."

      למה? איחוד מפלגות לא מוסיף מנדטים. הוא גורע, כי למצביעים יש פחות אפשרויות לבחור בהן. הליכוד קיבל פחות מנדטים מחירות והליברלים בנפרד. הליכוד ביתנו ירד בסקרים יחסית לסכום של הליכוד וישראל ביתנו בנפרד מיד עם הכרזת האיחוד ובסופו של דבר קיבל הרבה פחות מנדטים. המערך קיבל פחות מנדטים ממפא"י ומפ"ם בנפרד. איחוד של שלוש המפלגות הלא-ציוניות יגרום לבריחה של חלק ממצביעי חד"ש למרצ ולבריחה של עוד חלק של מצביעים מכל שלוש המפלגות שיפסיקו להצביע. בדיוק כמו שאם העבודה ומרצ ירוצו ברשימה משותפת, האגף השמאלי של מרצ יערוק לחד"ש, והאגף הימני של העבודה יערוק למפלגת המרכז היומית או יקים אחת חדשה.

  • טקטיקה נוספת שיכול לבחור בה הציבור הערבי – לחקות את המתנחלים.

    להתפקד בהמוניהם לליכוד (ולא היום, כחיילים של קבלני קולות, אלא עצמאית ובכמויות הרבה יותר גדולות). לצבור כוח פוליטי ב"דילים" ואז לשנות את המערכת מבפנים.

  • ליברטריאן

    מרץ היא מפלגה יותר ציונית ממה שאתה מוכן להודות כנראה.

    הבעיה של המפלגות הערביות היא שהן לא מייצגות את הציבור שלהן, שמזמן כבר איבד אמון במערכת. המפלגות צריכות לתת לו אלטרנטיבה. כן, הן יכולות להחרים את הבחירות, אבל זה משהו לא משמעותי אלא אם הן מציגות חלופה.

    • אם הציבור הערבי לא מאמין במפלגות האלו, למה הן שומרות על כוחן? כבר מאז בחירות 1999, למפלגות הלא-ציוניות יש 10-11 מנדטים ביניהן. הירידה בשיעורי ההצבעה במגזר הערבי היתה ירידה בשיעורי ההצבעה לעבודה ומרצ (ואולי גם ש"ס, אני לא יודע כמה ערבים עדיין הצביעו לה ב-'99).

  • אפרים

    הן צריכות לפרוש מהכנסת אם וכאשר תוכנית פראוור תצא לפועל. נבחרים שלא יכולים להגן על הציבור הבוחר אותם אפילו מפני טיהור אתני נרחב חייבים לכל הפחות להתפטר כמחאה. השארותם היא עלה תאנה לטיהור.

  • עמית

    הכחשת העובדה שהמפלגות הסקטוריאליות הקטנות, ובפרט המפלגות החרדיות, השתמשו בכוח שהמבנה הנוכחי של המערכת הפוליטית נותן להן כדי לסחוט את הקופה הציבורית – היא מגוחכת. הסחיטה החרדית באה לידי ביטוי גם במהפכים פוליטים שנגרמו על ידם לאחרונה. לאחר פרישתו של אולמרט, ש״ס דרשה מלבני סכום של מיליארדי שקלים להנצחת העוני והבערות ,לבני סירבה, הלכנו לבחירות וקיבלנו את נתניהו עם ש״ס. הוא נתן להם את המיליארדים.

    עיקר הסחיטה של המפלגות הסקטוריאליות מתבטאת לא במהפכים פוליטים גדולים אלא בסחיטה יום יומית ומתמשכת של תקציבים וויתורים בתחומי הדת ומדינה, שמטיבים עם האינטרסים הסקטוריאלים של מיעוט קטן על חשבון האינטרסים והרצונות של רוב הציבור. כלל המפלגות הגדולות חיקקו במצען את המטרה לסיים את המיעוטקרטיה שנוצרה בישראל, וחוק המשילות לא רק שהוא לא מענה ״מוגזם״ לבעיה, הוא מענה מסורס לחלוטין.

    להעמיד את המפלגות הערביות בפני הבחירה ״להתאחד או להעלם״ זה סביר ולגיטימי. בדמוקרטיות יצוגיות יש סחר חליפין בין פלורליזם למשילות. מספר מועט של מפלגות מאפשר משילות טובה יותר אך כתוצאה מכך יש יצוג פחות פלורליסטי, וההפך. ישראל נמצאת בקיצון הפלורליסטי של הציר – בעוד שברוב המדינות הדמוקרטיות יש מספר מצומצם של מפלגות, בישראל יש יצוג פרלמנטרי לכל תת זרם של כל מיעוט. לא מספיקה מפלגה של המיעוט הערבי או החרדי – צריך מפלגה ערבית לאומנית, אסלאמית וקומוניסטית, מפלגה חרדית אשכנזית ומפלגה חרדית ״מזרחית״. האם לאפשר לכל תת-זרם של 2 אחוז מהאוכלוסייה להכנס לפרלמנט או לאלץ זרמים פוליטים להתאחד לתוך כפיפה אחת במפלגה גדולה יותר זו שאלה של העדפה של כל מדינה וכל חברה, וברוב המדינות מספר המפלגות קטן בהרבה מישראל.

    • בדמוקרטיות יצוגיות יש סחר חליפין בין פלורליזם למשילות.

      הולנד. שוויץ. בלגיה. שוודיה. פינלנד. דנמרק. נורווגיה. איכשהו הן כולן מסתדרות עם ריבוי מפלגות וריבוי קואליציות. ישראל דווקא נשארת מדינה של שני גושים עם גוש מרכז, בניגוד למשל לשלוש המפלגות הגדולות של הולנד אשר קואליציה יכולה לכלול כל שתיים מהן (עכשיו זה הליברלים והעבודה, בקדנציה הקודמת זה היה הליברלים והנוצרים-דמוקרטים, בקדנציה לפניה זה היה הנוצרים-דמוקרטים והעבודה).

      להפוך את ראש הממשלה למלך נבחר לא מחזק שום דבר חוץ מאת תאוות הכוח של ראש הממשלה. האם בריטניה וצרפת הן מדינות יותר יציבות משוויץ, הולנד, בלגיה, וכו'? לא, אלא אם אתה חושב שאי שינוי הקואליציה הוא דבר טוב בפני עצמו. האם הן יותר מצליחות? שוב, לא: המחקר של ארנדט לייפארט מצא שאין קורלציה בין ריבוי מפלגות ואף אינדיקטור של הצלחה כלכלית או חברתית.

      בסופו של דבר, האנשים שחושבים שצריך להחליש את הייצוגיות בגלל סיבות אמורפיות של משילות הם באותה עמדה כמו המלוכנים של לפני מאתיים שנה.

    • חיליק

      מה זה "סחיטה"? ככה עובדת פוליטיקה, כשכל מפלגה נאבקת במגבלות כוחה למען האינטרסים שהיא מייצגת. לתקצב ישיבות זה פויה, אבל לא לגעת בישיבות ההסדר בגלל ההסכם עם הבית היהודי זה בסדר?

      בוא נקח את הדוגמא שהבאת. הסירוב של לבני לש"ס בעיקר הציל את קדימה – מפלגה שראשה המושחת נאלץ להתפטר (כמו גם שר האוצר מטעמה), שהובילה מלחמה כושלת בלבנון ומו"מ כושל עם הפלסטינים – מהתרסקות, והפך אותה למפלגה הגדולה בכנסת.

      "אינטרסים סקטוריאליים של מיעוט קטן על חשבון האינטרסים והרצונות של רוב הציבור" – אם עוד לא הבנת, ישראל מורכבת כולה ממיעוטים קטנים. שליש מאזרחי ישראל הם ערבים/חרדים. מה שמגיע לך מגיע גם להם.

      ולמה בעצם כל כך מפריע לך שיש בכנסת גם מפלגה ערבית אסלאמית וגם מפלגה ערבית קומוניסטית (שלא לדבר על המפלגות החרדיות הגדולות יותר)? איך זה מאיים עליך, או על המשילות? התקציבים שטיבי ובשארה סחטו כתנאי להצטרפות לקואליציה?

      • עמית

        לאף אחד אין בעיה עם זה ש"כל מפלגה נאבקת במגבלות כוחה למען האינטרסים שהיא מייצגת". הטענה היא שהמבנה הנוכחי של המערכת הפוליטית מגדיל באופן מלאכותי את "מגבלות כוחם" של מפלגות קטנות ומאפשר להם לאכוף את רצונם באופן מוגזם על חשבון האינטרסים של שאר הציבור. אם לקחת את זה לקיצון – הרי שבמידה וקמה בישראל קואליציה של 61 מנדטים, הרי שמפלגה של 2 מנדטים מתוך הקואליציה למעשה מקבלת כוח וטו על המשך קיומה של הממשלה, ויכולה לסחוט על ידי זה מפלגה של 30 מנדטים. בפועל מה שקורה בישראל זה שהמפלגות החרדיות כמעט תמיד מהוות ה"קוצו של יוד" שעל פיו קמות או נופלות ממשלות בישראל, ועל ידי זה הן באופן עקבי סחטו תקציבים וכניעות בתחום דת ומדינה – בניגוד לרצון רוב הציבור ורוב המפלגות.

        • חיליק

          קואליציה של 61 ח"כים היא לא קואליציה שנהנית מתמיכת רוב גדול בציבור, ולכן מי שעומד בראשה צריך להתחשב גם במפלגה של שני מנדטים. פוליטיקה, כאמור.

          עכשיו, איך בדיוק יפתור חוק המשילות את הבעיה שאתה מתאר? ושוב, מה הבעיה עם קיומן של שלוש, שמונה או 20 מפלגות ערביות?

          • עמית

            "קואליציה של 61 ח"כים היא לא קואליציה שנהנית מתמיכת רוב גדול בציבור, ולכן מי שעומד בראשה צריך להתחשב גם במפלגה של שני מנדטים. פוליטיקה, כאמור."

            הבעיה היא שכתוצאה ממצב כזה בישראל, שרידותו הפוליטית של "מי שעומד בראש הקואליציה" תלויה על אותה מפלגה של שני מנדטים, וזה מעניק לה כוח סחיטה לא פרופורציונאלי לחלוטין למשקלה באוכלוסייה. כמובן ש"זה פוליטיקה", פוליטיקה במובן המכוער ביותר, בה גורם פוליטי שמייצג חלק זעיר מהציבור מתקמבן לעמדת לחץ ומצליח לתפוס גורם פוליטי חזק בביצים ומשיג ממנו כמעט מה שהוא רוצה, ללא קשר לרצון הציבור. שיטת ממשל תקינה מנסה לצמצם מצבים כאלה, ולא בנויה בצורה כזו שמצבים כאלה הם נורמה תמידית.

            "עכשיו, איך בדיוק יפתור חוק המשילות את הבעיה שאתה מתאר?"

            החוק כולל כמה דברים מעבר להעלאת אחוז החסימה ל-4 אחוז, אך אכן לא נראה שהוא יפתור את בעיית המיעוטקרטיה בישראל. היו חוקים נרחבים יותר לשינוי שיטת הממשל בראשית המושב הנוכחי אך הם סורסו לחלוטין והתוצאה היא חוק המשילות הנוכחי. בכל זאת, החוק הוא צעד ראשון לכיוון הנכון. הוא לא מכוון נגד המפלגות הערביות ולא באמת ישפיע עליהן, אלא הוא פשוט יאלץ אותן להתאחד לרשימה אחת בבחירות – דבר סביר, שהן עצמן מדברים עליו כל מערכת בחירות מחדש.

            • חיליק

              בקיצור, אתה מודה שאין תועלת בחוק. ועכשיו, בפעם השלישית – מה אכפת לך כמה מפלגות ערביות יהיו בכנסת?

        • אם לקחת את זה לקיצון – הרי שבמידה וקמה בישראל קואליציה של 61 מנדטים, הרי שמפלגה של 2 מנדטים מתוך הקואליציה למעשה מקבלת כוח וטו על המשך קיומה של הממשלה, ויכולה לסחוט על ידי זה מפלגה של 30 מנדטים.

          ככל שהשיטה יותר רובית, כך לפלג החציוני יש יותר כוח, כי יש הבדל יותר גדול בין להיות 49% ולהיות 51%. בארה"ב, כשלאובמה היה רוב בקונגרס, לדמוקרטים הכי מתונים ולרפובליקנים היחידים שהסכימו לערוק על הצבעות חשובות היה הרבה כוח בתור לשון המאזניים, וזה גרם להרבה פרוייקטים שקיימים רק כדי לקנות את המדינות שהסנאטורים המתונים מייצגים (כגון מיין).

          בניו יורק, אין ריבוי מפלגות. ובכל זאת, היהודים החרדים מקבלים מה שהם רוצים. איך? הם מצביעים בבלוק למי שהרבנים אומרים להם להצביע, אז הם משתלטים לגמרי על מחוזות בהם הם 20% או 30% מהמצביעים. בברוקלין הם הקהילה היחידה שאינה עשירה כקורח שמקבלת את מה שהיא רוצה בנוגע לתוכניות מתאר: סאטמר רוצה עוד דיור בגלל גידול האוכלוסין, והאדמו"ר יגיד לכולם להצביע למועמד שייתן להם את זה, אז הם מקבלים היתרי בניה בשכונה שלהם שבשאר העיר ה-NIMBYים מצליחים לטרפד.

          דווקא כשיש ריבוי מפלגות, יש יותר מימדים שונים של פוליטיקה, וקואליציה לפעמים כוללת יותר מפלגות מהמינימום הנדרש לרוב, אז יש פחות סחיטה. יש גם יותר מוקדי כוח, אז אופוזיציה יכולה עדיין ליצור קואליציות אד הוק כדי להעביר חלק מהאג'נדה שלה, בערך מה שדב חנין עשה בקדנציה הקודמת.

    • אמת מארץ

      לא יפה לשקר
      החוק מטרתו לפגוע בפלטסינים – שבפטרונות גזענית אתה שולח להתאחד – ואילו אתה מצדיק עם איזה סיפור על כסף ועל ש"ס או המפלגות החררדיות שממילא לא תיפגעה (לכל היותר "אגודה" ו"דגל" תשובנה לרוץ בחזית משותפת, כמעט כרגיל)

      • אולי די עם יבבות על גזענות? זו כמו מקהלה יוונית. בכל פעם שמישהו מהשמאל הרדיקלי קורא ידיעה כלשהי או טיעון נגד, יהיה אשר יהיה, הוא חייב לדלקם את המילה שמתחילה בג'.

        באופן אישי, אני מתנגד בתוקף להעלאת אחוז החסימה, אבל בין קריאה למפלגות הערביות להתאחד לבין גזענות אין דבר וחצי דבר. בלא מעט ארצות דמוקרטיות נאורות, דרך אגב, יש אחוז חסימה יותר גבוה מאשר בישראל. אני בטוח שגם בגרמניה יש מיעוטים שלא יכולים להיכנס לפרלמנט בשל אחוז החסימה הגבוה, ואף אחד לא מתלונן שהשיטה שם היא גזענית.

        • אמת מארץ

          עדיף יבבות מדמגוגיה מתחסדת
          ראשית, מטרת לפחות חלק ממציעי החוק היא להשאיר הזועביז בחוץ
          שנית, גם לאלה שלא – לא אכפת
          שלישית, ההנחה שההבדלים בין המפלגות הערביות או בטלים או שיישארו בחוץ

          לבסןף, הטענה שבמקומות שונים יש שיטות שונות היא הדמגוגית מכל
          כללי המשחק הדמוקרטיים תמיד קצת שרירותיים במובן שיתכן אחרת. אבל זה לא רשיון לרוב לשנותם בלא הסכמה – ועוד לתועלתו תוך פגיעה במיעוט גדול (שממילא, אין לו מקבילה בגרמניה ובפוליטיקה שלה)

          כל פעם שפוציוני מזהה מתקומם נגד האשמה בגזענות רואים לו קצת יותר את הליברמן

          • כאמור, אני מתנגד בחריפות להעלאת אחוז החסימה, בין היתר משום שאני לא רוצה לפגוע במפלגות הערביות. מצד שני, אני לא חושב שרוב תומכי ההעלאה תומכים בה דווקא מגזענות, זה לא אותו דבר.

            כל החלטת רוב בדמוקרטיה מתקבלת בניגוד לדעתו של המיעוט, פר-הגדרה. ומי שמכיר את החברה הגרמנית יודע שגם שם יש מספיק מיעוטים שלא מיוצגים כראוי בגלל אחוז החסימה הגבוה. מי קבע שדווקא אחוז החסימה הנוכחי קדוש? למה שלא יהיה אפשר להיכנס לכנסת, למשל, עם חצי מנדט? הדיון על אחוז החסימה המתאים אינו גזעני ורצוי שיתקיים, גם אם אני אישית חושב שהמצב הקיים כרגע עדיף מכל האלטרנטיבות.

            • אמת מארץ

              אתה שואל שאלה בדיוק השבתי לה – מדוע מכך שיש אפשרויות לגיטימיות שונות "בשנת 0" של אחוז חסימה לא נובע שלגיטימי לרוב לשנותו, ועוד בעליל לרעת מיעוט ומיעוט מופלה

              חלק מככלי המשחק של דיון אינטליגנטי הם להשיב לטענת הזולת ולא להעמיד פנים שלא נטענה

              • אה, הבנתי. אז אתה רומז שאחוז החסימה במדינות הדמוקרטיות האירופיות שהוזכרו לעיל נקבע ב"שנת 0" ומאז לא שינו אותו, ואם שינו – אז רק בהסכמה של כל המיעוטים במדינה?

                תבדוק את המקורות ותאמר לי בעצמך אם זה נכון.

                • אמת מארץ

                  אני אומר במפורש ששינוי מהותי בכללי המשחק צריך להתקבל בהסכמה רחבה (לאו דווקא פה אחד). כן.
                  אני גם אומר שבמציאות שלנו מדובר בשינוי מהותי (ושתוצאותיו כמניעיו גזעניים).
                  אם יש לך נימוק נגד טענה זו – שעל-פניו מובנת מאליה – הואל להמציאו. באמת, זה מתחיל להיות מביך.

                • אמת מארץ

                  דרך אגב, חלק ממה שמביך הוא שאינך מבין, או שאתה מעוות בכוונה.
                  הטענה של "שנת אפס" באה לומר שמכך שיש אפשרויות שונות, לא נובע שכאן ועכשיו – בהנתן התרבות הפוליטית שלנו כפי שהתגבשה ובכלל זה המפלגות הערביות השונות והיחסים ביניהן – לגיטימי לנהוג כך. להפך

                  כלומר שאי אפשר לנתק את המהלך א. מכך שהוא שינוי של מצב קיים ו ב. מהמצב הקיים ("הקשר" בפי הסיטוריונים)

                  • אמת מארץ, בפעם הבאה תשתדל בבקשה לדבוק בדיון ענייני, תודה. הטון הנוכחי שלך לא מוסיף לך כבוד.

                    מעבר לזה אין לי עניין להמשיך, למרות שבהחלט יש מה לענות לטיעוניך.

            • אמת מארץ

              וגם כדאי להבחין בין כל החלטה של רוב לבין החלטה שמשנה מהותית את כללי המשחק. דווקא אלו חשוב ואף הכרחי שיתקבלו בהסכמה רחבה. אלה לא דקדוקי עניות, אלא עניין מהותי. באמת אינך מבחין?

            • בגרמניה, אנחנו יודעים בדיוק למה יש אי-אמון קונסטרוקטיבי ואחוז חסימה גבוה: כי הגרמנים מאמינים שריבוי המפלגות בתקופת ויימאר החליש את המערכת הפוליטית ונתן להיטלר פתיחות להיכנס לשלטון. הם טועים – בדיוק כמו שהם טועים כשהם חושבים שאינפלציה זה נורא ואיום אבל אבטלה זה בסדר – אבל זה מה שהם חשבו אז ומה שהם עדיין חושבים. אז אנחנו יודעים שלא היו להם מוטיבציות גזעניות, אלא לכל היותר מוטיבציות של Very Serious People בקונוטציה הקרוגמנית של הביטוי.

              בישראל, לא מדברים על היטלר. מדברים באופן ישיר על סחטנות של מפלגות קטנות, ומצביעים באופן ספציפי על החרדים (ולא למשל על קדימה או עצמאות). מציעים דברים שדה פקטו יפגעו בערבים יותר מבחרדים, תוך כדי שלילת הלגיטימיות של מפלגות לא-ציוניות.

              מעבר לזה, זה גזעני ואנטי-דמוקרטי באותה צורה שהצעה שתעביר עוד סמכויות לראש הממשלה (או בתוך עיר לראש העיר, וכו') היא אנטי-דמוקרטית. גם אם לראש הממשלה/המושל/ראש העיר יש את הסמכויות האלו בדמוקרטיות אחרות, כשראש הממשלה/המושל/ראש העיר מציע להעביר עוד סמכויות לעצמו, זה מראה שהוא מעוניין בכוח יותר מבדמוקרטיה. לדוגמה, קח את ההחלטה של בלומברג לשנות את החוק כדי שהוא יוכל להישאר בראשות עיריית ניו יורק לקדנציה שלישית: גם אם בהרבה דמוקרטיות אין הגבלה על מספר הקדנציות, זה שראש עיר מחליט תפאום שהוא רוצה עוד קדנציה ומשנה את החוק בשביל זה מראה שהוא לא רואה בחוק כסייג על הכוח שלו. אז כשמפלגה עם 19 מנדטים רוצה למרר את החיים למפלגות עם 3 מנדטים שהיא כבר התבטאה כלפיה בצורה מביזה, זה מראה שיש לה מוטיבציות פסולות.

              • מוטיבציות פסולות אולי, גזעניות לא בהכרח.

                והטענה הזאת היא קצת מעגלית. מכיוון שרק הממשלה או הקואליציה יכולה להעביר מהלכים לריכוז כוח או שינוי שיטת הממשל, הרי כל מהלך כזה הוא מטבעו פסול. ומכיוון שבכל המדינות הדמוקרטיות שהזכרנו התבצעו מהלכים כאלו מתישהו, הרי כולם היו גזעניים ופסולים מלכתחילה.

                • אז זהו, שלא התבצעו מהלכים כאלה בגרמניה. מערב גרמניה היתה צריכה לכתוב חוקה חדשה אחרי שהמדינה הושמדה במלחמה. לא היתה בה מסורת חוקתית, כיוון שהחוקה הקודמת היתה כישלון שהוליך לרייך השלישי. זה ממש לא אותו דבר כמו חוק המשילות, שמוצע בדמוקרטיה קיימת עם מסורת של עשרות שנים שהוא דה פקטו תיקון לחוקה (הלא כתובה) שצריך רוב רגיל כדי לעבור.

                  לגבי ריכוזיות כוח, זה גם יכול לקרות בגלל סיבות מקריות: מוקד כוח ששייך לראש הממשלה/המושל/ראש העיר יכול להפוך ליותר חשוב עם הזמן בגלל שינויים טכנולוגיים. רוב השינויים במאזן הכוחות בדמוקרטיות הם תוצאה של סיבות מקריות או אבולוציה (למשל, האבולוציה של עליית הכוח של נשיא ארה"ב יחסית לקונגרס).

                  וזה לגבי שם התואר "פסול" שאני מצמיד לחוק. לגבי "גזעני", צריך לקרוא את מה שתומכי החוק בתוך הכנסת ומחוצה לה אומרים היא בעיית המשילות בישראל, וכן להסתכל על מה דה פקטו החוק היה עושה בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות. (יש לתנועות פוליטיות הרבה אינרציה, מה שאומר ששינויים חוקתיים שמעבירים ב-2013 אמורים לפתור לא רק את הבעיות של 2013 אלא גם את אלו של 2003.)

                  • אמת מארץ

                    עזוב..
                    הוא לא מסוגל להתייחס לנימוקים או שאלות. רק לחזור על עצמו ("אבל זה עבר ברוב! רוב!!!")

                  • הרי אחוז החסימה כבר שונה בישראל כמה פעמים. אם אתה זוכר, כשהוא היה נמוך מדי, התוצאה היתה מפלגות של מנדט אחד נוסח אבו חצירא, שפשוט ערך "מכרז" בין הליכוד למערך בתור לשון מאזניים.

                    בתגובה, העלו את אחוז החסימה לרמה הנוכחית. אני לא רואה סיבה מדוע דווקא האחוז הזה מקודש, ולא ניתן לשנות אותו פעם נוספת בלי איזו "הסכמה כללית" מיתולוגית שלעולם לא תושג.

                    ושוב – להבהיר בפעם המאה ואחד (אחרי שהבהרתי כבר מאה פעמים) – בתנאים הנוכחיים אני מתנגד באופן מוחלט לשינוי אחוז החסימה. אבל אני לא חושב שעצם המהלך הוא לא לגיטימי מבחינה עקרונית. כעת – הוא טעות, בפרט משום שהוא יפגע בציבור הערבי ובמפלגות הערביות.

                    • אני גם חושב שזאת היתה טעות להעלות אותו מאחוז אחד. אבל כן, ההעלאות המקוריות מאחוז אחד לשניים לא באו מתוך שנאה לחרדים או לערבים אלא מתוך שנאה למפלגות של יחיד ששיחקו סחר-מכר. (למרות ש-, במצב של תיקו בין-גושי, נניח 57-57, דווקא כוח הסחיטה של לשונות המאזניים קטן אם ששת המנדטים הנותרים הם שש סיעות של יחיד ולא סיעה אחת של שישה ח"כים.)

                      דבר דומה אפשר להגיד על הבחירה הישירה. בחירה ישירה זה רעיון דבילי, וטוב שביטלו אותה. אבל העבירו אותה מתוך דביליות כללית ולא מתוך גזענות. מצד שני, לפחות איך שאני זוכר את השיח אחרי בחירות 1996, מעמד הביניים האשכנזי התחיל להתנגד לבחירה ישירה בגלל העליה של המפלגות הסקטוריאליות, כלומר ההתחזקות של ש"ס, המפד"ל, וישראל בעליה על חשבון הליכוד, ושל המפלגות הערביות על חשבון העבודה (ומרצ).

                  • דווקא עליית הכוח של הנשיא לעומת הקונגרס לא היתה מתוך "אבולוציה" אלא מתוך מהלכים מחושבים של נשיאים שרצו להתמודד עם בעיות, מאנדרו ג'קסון, עבור בלינקולן ועד לקפיצה האדירה בכוח הנשיאות במאה העשרים אצל נשיאים כרוזוולט. בכל המקרים הללו, היה מדובר בצעדים ברורים מאד של הרשות המבצעת שרצתה לחזק את כוחה מול הרשויות האחרות.

                    • סדרה מאוד ארוכה של מהלכים כאלה, אשר הרבה מהם נמחקו אחרי שהנשיא עזב והוחלף בנשיא יותר חלש. זה מה שקרה לג'קסון (שבלי קשר היה רוצח המונים וחבל שהוא לא מת באחד מהדו-קרבים שהוא נהג להילחם בהם), אבל גם ללינקולן ווילסון. השינויים של תקופת רוזוולט היו לצמיתות, אבל גם זה היה די אורגני – למשל, הצמיחה של executive orders היתה יחסית איטית ויש הרבה נשיאים שאפשר להאשים בהרחבת הכוח הזה.

                • מכיוון שרק הממשלה או הקואליציה יכולה להעביר מהלכים לריכוז כוח או שינוי שיטת הממשל

                  סליחה? שינוי שיטת הממשל צריך להתבצע על דעת רוב מוחלט של הנשלטים. זה לא אמור להיות "הממשלה או הקואליציה," זה אמור להיות "הקואליציה, בתיאום עם האופוזיציה." אם אתה לא מנסה, אל תתלונן כשיאשימו אותך בכך שאתה עורך שינוי כפוי בחוקי המשחק.

                  • כאמור, אתה קצת מתפרץ איתי לדלת פתוחה, מפני שאני מתנגד לשינויים המוצעים. אני רק מפקפק באופי הגזעני כביכול של המניע.

                    • אז הנה הציטוט הרלוונטי מתוך המצע של "יש עתיד": "העלאה משמעותית של אחוז החסימה תגרום למפלגות קטנות המייצגות ציבור מסוים (כדוגמת הציבור הערבי או החרדי) להתאחד ביניהן או להתמזג לתוך מפלגות גדולות, מה שיאפשר להן לשרת את הציבור שלהן מתוך הכרה אמיתית בצרכיו, במקום מתוך תחרות
                      פנימית הגורמת בהכרח להקצנה." אתה מבין? יאיר'קה יודע יותר טוב מה"זועביז" מה הם צריכים, והוא רוצה להוריד את ה"הקצנה" שלהם.

                      אני מניח שעל שיקוליה של סיעת ישראל ביתנו אין צורך להרחיב את הדיבור.

                    • מני זהבי

                      יאיר'קה גם חושב שהוא יודע טוב יותר מהמוישל'ך, וגו'.
                      לפחות המצע אינו טוען שהוא נועד לצמצם את השפעת המיעוטים או משהו.
                      האיש רוצה לייעל את המערכת. הוא רק אינו מבין שלפוליטיקה דמוקרטית יש מטרות חשובות יותר מיעילות. בכך הוא אינו לבד.

        • אמת מארץ

          כיוון שאתה היסטוריון אסביר יותר לאט
          מכך שפרקטיקה פוליטית כלשהי לגיטימית איפשהו, לא נובע שהמעבר אליה במקום אחר לגיטימי
          אצלנו יש מסורת של ייצוג שהתעצבה בד בבד עם התרבות הפוליטית כוללי המשחק הנוהגים. בין השאר גם האזחרים הפלסינים ומפלגותיהם .

          במציאות הזו – הזו! – העלאת אחוז החסימה היא גזענית הן מבחינת תוצאותיה הצפויות (גם אם לא הכרחיות), והן למרבה הצער מבחינת (לפחות חלק) ממניעיה.
          לווח "שמאל רדיקלי" לא משנה את עובדות היסוד הללו. גם לא השוואה לאחוז החסימה בסקסוניה עילית

        • אמת מארץ

          והערה אחרונה: קצת מצחיק שצריך להיות "רדיקלי" כדי להכיר בחומרה של התעלמות מהחזקה נגד שינוי כללי המשחק אלא בהסכמה – קרי הכרה בתפקידה של המסורת הפוליטית כחלק מתנאי הלגיטימציה של השיטה.

    • אבל עמית, ההצעה (המסוכנת לדעתי) להעלות את אחוז החסימה ל-4% לא תפגע באף אחד חוץ מהמפלגות הערביות. הרי גם יהדות התורה וגם ש"ס יכנסו, ומלבד זאת – אין סיבה לשלול מזרמים שונים, ערביים וחרדיים, את הייצוג שלהם. אני ממש לא רואה איך החלפה של שלוש המפלגות הערביות במפלגה ערבית מאוחדת תתרום למשילות, ולו כמלוא הנימה.

    • מיקיל

      אורי אפלבוים כתב יפה על הסוגיה הזו:
      http://menasrim.wordpress.com/2013/01/28/ktanot/

      נקודה שאהבתי במיוחד אצלו: החלפת ריבוי מפלגות קטנות במעט מפלגות בינוניות מגדיל את כוח המיקוח של מפלגות לשון-המאזניים, משום שכך נדרש תיאום בין מספר קטן יותר של מפלגות. בלשון הכלכלנים, אחוז חסימה נמוך יותר מוביל לשוק משוכלל יותר במנדטים, ולכן למחיר נמוך יותר של כל מנדט.

      • מיקיל

        וראה גם כאן, פרופסור אברהם דיסקין אמר את זה קודם, וגם נתן דוגמאות:
        http://menasrim.wordpress.com/2013/02/21/sectorial/#comments

        • אמת מארץ

          שתי העמדות הן ספקולציה בעלמא. יכול להיות שיש ריבוי מפלגות אבל חלקן פסולות, עם חלקן יש קושי מהותי להגיע להסכמות, ולברית עם חלקן יש מחיר פוליטי בסיבוב הבא. יכול להיות מיעוט מפלגות אבל יש סיעות ש"מכורחות" פוליטית להכינס לקואליצייה, וכיו"ב

          הרעיון שאפשר ללמוד משהו ממצב "אידיאלי" בו כל אלו לא מתקיימים, מופרך. זו פשוט לא האידיאליזציה הנכונה

    • ygurvitz

      הקדשתי לכך פסקה ספציפית. אין כאן סחיטה, יש כאן שימוש לגיטימי בכוח פוליטי כדי להשיג הישגים עבור ציבור הבוחרים שלהם ועבור הליבה של המפלגה, שהיא מערכת החינוך שלה. הלוואי עלינו פוליטיקאים שמאלנים וחילונים שידעו "לסחוט" ככה. כדי לדבר על "סחיטה", צריך לשלול את הלגיטימיות של הקיום של ה"סוחט." ש"ס נעה כבר 14 שנים בין 11 מנדטים ל-17 מנדטים (בשיא חד פעמי, כן). היא מייצגת בערך עשרה אחוזים מהאלקטורט הישראלי. זכותה לקבל את הנתחים שלה בתקציב.

      אני ואתה עשויים לחשוב שהם עושים שימוש לא ראוי בתקציבים האלה. בעסה. הבוחרים שלהם חושבים אחרת. שכנע אותם.

  • נתן

    ערביי ישראל הם הערבים היחידים במזרח התיכון שיכולים לבחור את השלטון במדינה בה הם חיים( בעצם גם במיצריים.. אה רגע…. זאת לא דגמה טובה…) שהיא גם במקרה המדינה הציונית היחידה במזרח התיכון – כמעט היתיי אומר בפראפרזה על דבריו של יוסי – לא יכולה להיות מדינה ערבית ודמוקרטית .

    • ערן ר

      נראה לי שמישהו צריך להתעדכן. לבנון, עירק, תימן, טוניסיה, לוב הן דמוקרטיות (עם בעיות, אבל דמוקרטיות).
      מדינות אחרות, כמו כווית, למשל, הן דמוקרטיות למחצה.

      • נתן

        אתה כתבת את התגובה הזאת ברצינות?
        דמוקרטיות עם בעיות?

        על זה כבר אמר קומיקאי אמריקני:
        Beauty of political system
        …..each man each bullet

  • גיא

    אין לי איפה לשים את זה חוץ מכאן.
    אני מתחתן בעוד 27 ימים עם אח שהתגייס לפני שבוע. רציתי לחפש את פקודות המטכ"ל הרלוונטיות לשיחרור לפני חתונה של קרוב משפחה מקרבה ראשונה.
    כמובן שהעמודים הרלוונטיים באתרי המדינה השונים – לא עובדים…
    http://dover.idf.il/IDF/info/information_resources/hor/default.htm
    http://dover.idf.il/IDF/info/information_resources/pkodot/

    יש חוקים – אבל הם לא ענייננו כנראה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      נסה עם הדפדפן של אקספלורר, רוב אתרי הנגנון נפתחים רק איתו.

    • סקינסי בריסטול

      מזל טוב

  • עמית

    ואגב ״הלא ציונים תמיד היו החלק המעניין והחשוב של החברה הישראלית״? אתה מדבר על הזרמים החרדים הפסיכו-שמרנים, שהם בעצם אולטרא-ציונים בפוטנציה אילו רק היו משכנעים אותם שאלה ימות המשיח? או אולי על הזרמים הערבים הריאקציונים שתמיד היו צעד אחד (לפחות) מאחורי הציונים? או לחילופין על הזרמים המגושמים של השמאל הרדיקלי הישראלי, שתחילה על בסיס הזדהות עם ברית המועצות הרצחנית, ובהמשך עם ההזדהות עם הנרטיב הלאומי הפלסטיני, עשו לא הרבה יותר מלנבוח על השיירה העוברת?

    הלא ציונים בחברה הישראלית היו החלק המשעמם, הלא רלוונטי, והשולי ביותר בחברה הישראלית. הם נותרו מחוץ למחנה באותה שעה ששאר חלקי החברה הישראלית בנו כאן את אחד הסיפורים הדינאמים, המעניינים והמוצלחים ביותר של המאה ה-20 – המדינה היחידה באזור הזה של העולם שהיא דמוקרטיה ונהנת מפיתוח כלכלי בזכות אזרחיה ולא בזכות משאביה הטבעיים.

  • כאן אני מסכים עם עמית, וכרגיל יוסי גורביץ נופל לפח היקוש הרגיל שלו: שנאה כל כך יוקדת לתנועה הלאומית היהודית שמעוורת את עיניו ומונעת ממנו לנתח דברים בשלווה וקור רוח.

    מרצ היא מפלגה ציונית, ומייצגת ציבור ציוני שמאלי. היא תישאר כזאת, ויתר הדברים אינם אלא משאלת לב. אחרת לא יהיה כל הבדל בינה לבין חד"ש, והיא תאבד את ההצדקה לקיומה.

    מעבר לזה, הפוסט הזה מעלה בי הרגשה מעופשת של נוסטלגיה לאי אלו דיונים באתר "הגדה השמאלית". מועצת החכמים של הפוליטבירו נהגה לדון שם בכל מיני דרכים לאיחוד השמאל. אבל כמובן שלציונים אסור להיכנס לאיחוד הנכסף, ובסוף תמיד נשארנו עם אותה הקונסטלציה של חד"ש, בל"ד ורע"ם פלוס כמה משוררים גרועים ואינטלקטואלים "יהודים ערבים" מהקשת הדמוקרטית המזרחית.

    כל מי שרוצה להגיע להישגים כלשהם במדינת ישראל, חייב להגיע לליבו של המיינסטרים הישראלי, גם אם הוא רוצה להגיע לשם משמאל.

    • חנן

      תגובה הזויה. כרגיל אתה נופל לפח היקוש הרגיל שלך – שנאה יוקדת לאיש הקש שאתה קורא לו "גורביץ והשמאל הרדיקאלי",(ואפשר גם להוסיף, קנאת סופרים במי שיודע לכתוב) שמעוורת את עיניך.
      דווקא התגובה שלך מעלה בי הרגשה מעופשת של טרחנות.

      המשפט האחרון אידיוטי ברמות. יגאל עמיר והמתנחלים הגיעו להישגים כבירים בלי שהגיעו לליבו של המיינסטרים.
      כבר הבנו שאתה מנסה להגיע לליבו של המיינסטרים. אבל מה בדיוק אתה רוצה להגיד שם? ומה בדיוק אתה מחפש פה? (הבלוג הזה, כמעט בהגדרה, הוא לא המיינסטרים ולא מחפש את המיינסטרים).

    • ygurvitz

      מרצ היא מפלגה ציונית, ומייצגת ציבור ציוני שמאלי. היא תישאר כזאת, ויתר הדברים אינם אלא משאלת לב. אחרת לא יהיה כל הבדל בינה לבין חד"ש, והיא תאבד את ההצדקה לקיומה.

      אני מכיר לא מעט אנשי מרצ, בעיקר מהדור הצעיר, והציונות שלהם – אם יש כזו- היא קליפה קלושה. לא במקרה היתה זו שולמית אלוני, שכיום נעה בין פוסט ציונות ואנטי ציונות, שטבעה את הביטוי "מדינת כל אזרחיה" – היא ולא עזמי בשארה. המשמעות של הביטוי הזה הוא שלילת מדינת עם האדונים של הציונות.

      הציונים של מרצ הם בעיקר במגזר החקלאי, שם עדיין צריכים להצדיק את גזל הקרקעות.

      • שאול סלע

        החומרים מהם בנויה הציונות של הצעירים מאוד בנויה על מסעות לפולין. דרך המסעות לפולין מסבירים לבני הנוער שרצחנותם של הנאצים היא ההצדקה לגרש 750000 איש

      • גם אני בעוונותי מכיר לא מעט אנשי מרצ. גדלתי בנוער מרצ, הייתי מדריך בתנועה, פעיל וחברי ועידה. פגשתי אנשים א-ציונים ואפילו אנטי-ציונים, אבל רוב פעילי מרצ שהכרתי ושאני מכיר הם ציונים טובים, שחושבים שאין סתירה בין מדינה יהודית/דמוקרטית לבין זכויות שוות לפלסטינים הישראלים. כמו כן, המפלגה כמפלגה תומכת בחוק השבות – עמוד היסוד של הציונות.

        העלייה היפה של מרצ בבחירות האחרונות, מגמה שהולכת להתגבר לפי הסקרים, מקורה באיזון עדין מאד בין שמאלניות לא אפולוגטית לעמדה ציונית שורשית. הציבור שזורם למרצ עכשיו הוא לא הציבור של בל"ד וחד"ש, אלא אנשים שמתלבטים בינה לבין העבודה, התנועה או יש עתיד. הם לא יצביעו למפלגה אנטי-ציונית, וגם חברי המגזר החקלאי של מרצ לא. אני לא מסכים עם מרצ בהרבה מאד דברים, אבל העמדה הנוכחית שלה הופכת אותה למפלגה האטרקטיבית ביותר מבחינתי בבחירות הבאות. כסטודנט בחו"ל, אני נוהג לחזור לארץ במיוחד כדי להצביע – ובפעם הבאה, אם ירצה השם, אוכל להצביע למרצ בהנאה גדולה ובלב שלם.

        לעומת זאת – אתה מציע למרצ לחזור לתקופת שלושת המנדטים שלה. הרי לפי התוכנית שלך, אפילו המגזר החקלאי של המפלגה יעזוב אותה, בוודאי כל אלו שמתלבטים בינה לבין מפלגות מרכז שמאל אחרות.

        בנוגע לסחטנות, גם כאן יש לך טעות. בוודאי שלמפלגה יש זכות וחובה להשיג הטבות לציבור הבוחרים שלה. אבל מי שמנצל את עמדת כוח המיקוח שלו כדי להשיג הטבות לא הוגנות על חשבון שאר הציבור, שלא יתפלא שרוב הציבור מסתייג ממנו ומחפש דרכים מדרכים שונות לשלול ממנו את אותו כוח מיקוח. הדבר דומה לבעל חברה. כאיש עסקים, יש לו זכות וחובה לנסות לפעול למען האינטרסים הכלכליים של החברה שלו. לעומת זאת, אין לו זכות לנצל קשרים כדי לצבור רווחים לא הוגנים על חשבון אחרים. הכל שאלה של מידה, ובעלי בולמוס בדרך כלל באים על עונשם במוקדם או במאוחר.

        חנן ושאול – יש כמה דברים שראויים לתגובה במה שכתבתם, אבל אני לא נוהג לענות למי שיורד לרמה האישית.

        • ובכל זאת, שאול, תודה על הנוסטלגיה לימי פורום היסטוריה העליזים.

        • ygurvitz

          לעומת זאת – אתה מציע למרצ לחזור לתקופת שלושת המנדטים שלה

          להיפך. אני מציע לה לחזור לתקופת 12 המנדטים שלה, התקופה שבה היא היתה מפלגה רדיקלית שההבדלים בינה ובין העבודה היו חדים. השנים החיוורות ביותר של מרצ היו גם השנים הציוניות ביותר שלה, תחת אורון.

          בוודאי שלמפלגה יש זכות וחובה להשיג הטבות לציבור הבוחרים שלה. אבל מי שמנצל את עמדת כוח המיקוח שלו כדי להשיג הטבות לא הוגנות על חשבון שאר הציבור, שלא יתפלא שרוב הציבור מסתייג ממנו ומחפש דרכים מדרכים שונות לשלול ממנו את אותו כוח מיקוח

          מה זה "הטבה לא הוגנת"? התקציבים שהולכים לחרדים הם בוטנים. היה קל למי שהחליט להפוך אותם לאויבי הציבור להתמקד בהם. ומה זה "רוב הציבור"? הגיע הזמן להבין שברוב גדול של הדברים, אין דבר כזה בישראל, "רוב הציבור." יש סקטורים והם חושבים בצורה אחרת מאד על דברים. הדימוי של "רוב הציבור" הוא קונסטרוקציה של התקשורת הישראלית, שברובה הגדול שייכת למרכז או למרכז הרדיקלי. "רוב הציבור" הזה מכיל פחות מרבע מהכנסת: מצביעי "יש עתיד", מצביעי התנועה ומצביעי מופז.

          • אני חושב שלא התייחסת עד הסוף לנוסחה שהצבתי כאן. לא טענתי שמרצ צריכה, חס וחלילה, להתמרכז. זו הסיבה לנפילה שלה בתקופתו של אורון, כפי שציינת אתה. תחת זאת, תקופות הזוהר שלה תמיד היו שילוב של ציונות שורשית ושמאלניות לא אפולוגטית.

            שולמית אלוני הקצינה *לאחר* שעזבה את מנהיגות מרצ. בתקופתה, המצע של מרצ התנגד אפילו לחלוקת ירושלים, ואתה מוזמן לבדוק. בתקופה ההיא, ממילא, העוגה של השמאל היתה גדולה יותר מאשר היום והיה יותר ממה להתחלק. בוודאי שמרצ באותו הזמן תמכה בפה מלא במדינה יהודית, בדגל, בהמנון ובסמלי המדינה, לצד התעקשות על שוויון אזרחי מלא לפלסטינים אזרחי ישראלי. אתה יכול לומר שזה תרתי דסתרי. לא אסכים איתך, כמובן – אבל אליבא דכולי עלמא – זה היה המצע של מרצ באותה תקופה שגם אתה רואה בה מודל חיקוי.

            לעומת זאת, ברגע שמרצ תאמץ עמדה אנטי-ציונית נוסח בל"ד, כמו שהצעת כאן, היא תימחק ותיעלם – משום שמאגר המצביעים המוסף שלה מגיע מהעבודה, התנועה ויש עתיד. בוודאי ובוודאי אם תחליט להצטרף למהלך הזוי של החרמת הבחירות, לפי הנוסחה הלניניסטית של "ככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב.", לא תהיה לה תקומה.

            לעניין הסחטנות, אפשר לתת אינספור דוגמאות להטבות לא הוגנות שהציבור החרדי קיבל דרך נציגיו:

            1. קצבאות ילדים שמפלות לטובה משפחות מרובות ילדים.

            2. קריטריונים לדיור שמסייעים לציבור החרדי יותר מאשר לציבורים אחרים.

            3. התנגדות לכל שינוי בסטטוס קוו הדתי, כולל בענייני נישואין וגירושין, כשרות וכדומה.

            4. שחיתות ומינוי מקורבים – ראה סיפור הרב יצחק יוסף והבד"צ של אחיו.

            5. גרוע מכל – כליאתו של ציבור שלם בסד הקצבאות ובתוך הישיבות, תוך יצירת חברת לומדים מלאכותית שמממומנת על חשבון הציבור העובד. זו טעות להסתכל רק על הכסף שהולך לישיבות עצמן. זה, כפי שאמרת, כסף קטן, אם כי אני מתרגז גם כששודדים אותי בסכומים קטנים. הבעיה היא לטווח ארוך: בעצם זה שהציבור החרדי אינו יוצא לשוק העבודה והיזמות, אנחנו מאבדים את התרומה הפוטנציאלית שלו למשק. אם תסתכל על תרומתן ושגשוגן של קהילות חרדיות באירופה וארצות הברית, תבין מה אנחנו מפסידים בגלל המשטר המעוות שסחטנות המפלגות החרדיות כופה עלינו.

            ובכלל לא דיברתי על השירות הצבאי. יש כאן אי שוויון, אבל האמת – גם לי זה לא חשוב במיוחד. ממילא אני תומך במעבר לצבא התנדבותי-מקצועי.

            גם הטענה שלך על "רוב הציבור" נראית לי תמוהה. הזעם על הסחטנות וההתנהלות החרדית משותפת לציבורים רבים ושונים במדינת ישראל, מעבר למפלגות שציינת: חלקים גדולים מקרב מצביעי הליכוד והבית היהודי, למשל, בוודאי שגם רוב מצביעי מרצ. והאמת? אפילו בציבור החרדי עצמו יש זעם הולך וגובר על התנהלות הפוליטיקאים האלה.

            • אלכס ז.

              1. בל"ד איננה אנטי-ציונית, היא בעת'יסטית ופרו-פאשיסטית. יש הבדל.

              2. למה ההטבות של הציבור החרדי לא הוגנות? האם התקציבים לכבישים שמפילים לרעה הולכי רגל הם גם לא הוגנים? או הסבסוד לאוניברסיטאות שמפלה לטובה סטודנטים הוא גם בלתי הוגן?
              הסיבה לכל אחת מהנקודות שהעלתה היא שככה רוב הציבור *הלא-חרדי* רוצה שהדברים יעבדו. ההנהגה החילונית היא זאת שמעדיפה רבנים מושחתים ששולטים בציבור שלהם כי כך קל יותר לאותם חילונים להגיע לשלטון. הדברים לא חייבים לעבוד ככה. אפשר תמיד ליצור קואליציה ללא חרדים ולבטל את כל אותן ההעדפות המפלות שלדעתך החרדים מקבלים. אנחנו פשוטים לא רוצים בזה. אנחנו אפילו לא רוצים את זה כשיש קואליציה ללא חרדים (ממשלת שרון, לדוגמה).

              אגב, טוב שלא דיברת על השירות הצבאי כי במדינות דמוקרטיות נהוג להכיר שאי רצון להתגייס מטעמי מצפון ודת.

              • כל הציבור יכול להשתמש בכבישים, וכל אדם יכול להגיש מועמדות ללמוד באוניברסיטה. ההטבות שדיברתי עליהן, לעומת זאת, מוגבלות למגזר מסויים – ויותר מכך, הן גוזרות עליו חיי בטלה ותלות בחסדיהם של אחרים.

                אני לא יודע על אלו מדינות דמוקרטיות אתה מדבר בדיוק, אבל יש לא מעט דמוקרטיות עם שירות חובה.

                אפשר אכן ליצור קואליציה ללא חרדים ולבטל את ההטבות הללו. למעשה, זה מה שקורה עכשיו.

                • אלכס ז.

                  כל אחד גם יכול להוליד עשרה ילדים, אבל משום מה אתה חושב שהקצבאות היו מפלות. אגב, רק שתדע, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו מכונית או לנהוג בה, רוב הכבישים קיימים רק עבור בעלי מכוניות. כנ"ל לגבי אוניברסיטאות – אם כל מועמדות הייתה מתקבלת (עצם הגשת מועמדות איננה רלוונטית – ההנחה בשכר מופעלת רק אם התקבלת) אז האוניברסיטאות שלנו לא היו שוות הרבה.

                  "אני לא יודע על אלו מדינות דמוקרטיות אתה מדבר בדיוק, אבל יש לא מעט דמוקרטיות עם שירות חובה."
                  תקרא שוב את מה שכתבתי. במסגרת גיוס החובה יש פטור לכל אדם משיקולי מצפון או דת.

                  "אפשר אכן ליצור קואליציה ללא חרדים ולבטל את ההטבות הללו. למעשה, זה מה שקורה עכשיו."
                  יחד עם זאת אין שום שינוי בסטטוס קוו הדתי. מוזר, לא?

                  • ובאמת, להוליד עשרה ילדים ולאמץ אורח חיים חרדי זה קל בדיוק כמו להשתמש בכביש (לא רק ברכב, גם בתחבורה ציבורית) או להגיש מועמדות למלגה באוניברסיטה. בחייך, בן אדם, אתה רציני?

                    • לא לכולם יש כסף לקנות אוטו. ובכל זאת, יש חוקים שמכריחים בעלי בתים ובעלי עסקים לבנות חניה חינם, חוקים שקיימים עוד מתקופות בהן רק לשני העשירונים העליונים היה כסף לקנות אוטו. אז לא, זה לא כזה קל.

              • א

                "בל"ד איננה אנטי-ציונית, היא בעת'יסטית ופרו-פאשיסטית. יש הבדל."

                מהתיאור הזה נשמע שהיא אפילו ציונית ממש.

        • שאול סלע

          אני לא מדבר עם ציונים-אשכנזים אני מדבר עליהם

      • סקינסי בריסטול

        אבו וילן?רו כהן? ניצן הורביץ ? צביה גרינפלד(החכית החרדית )?

    • שאול סלע

      כמה הסברים לקוכולין

      1. לדבר על משוררים גרועים ואינטלקטואלים "יהודים ערבים" מהקשת הדימוקרטית המזרחית זוהי הכרזת מלחמה עלי כבן להורים שנולדו בעיראק וגורשו לכאן.מה שדני אורבך אומר זוהי הכחשת העובדות בדבר קיפוח,אפליה ודיכוי יוצאי ארצות האיסלאם בידי המימסד האשכנזי לדורותיו.

      2. נכון שאם יהודי עיראק לא היו מגיעים לארץ מצבם היה רע יותר כמו כל מי שנשאר בעיראק,אבל זה בשום פנים ואופן לא מצדיק את היריקות בפנים שקיבלו מהמימסד האשכנזי.

      3. אונסקו הכיר במקאמים העיראקים כמורשת לא מוחשית של האנושות.ליהודי עיראק לפחות במחצית הראשונה של המאה העשרים היה חלק נכבד בבנייה ופיתוח של המקאמים העיראקים. שום תוצר "תרבות" ישראלית לא זכה להכרה בינלאומית שקיבלו המקאמים העיראקים.

      4. השימוש שנעשה בברכת המינים כלפי הנוצרים ראוי להיעשות כלפי אשכנזים שיורקים בפניהם של מזרחים. איני רוצה בקשר כלשהו עם דני אורבך, אני יורק על הזמר העברי של דן אלמגור ואליהו הכהן ומקיא על יגאל לוסין ועמוד האש.

      5. אני יהודי ושומע את המתיאוס פאסיון .

  • צבי

    לשאול – לא ברור מי הוא אותו 'קוחולין' שאליו הגבת, ובכלל, תגובתך נראית כלקוחה מאתר אחר או מגיבה לדיון אחר. אבל אם זה טיב תגובתך וטיב הארגומנטציה שלך, אזי מצבך ממש לא טוב.

    • שאול סלע

      צבי

      קוכולין זה הכינוי של דני אורבך כשהיה פורום היסטוריה בתפוז. שנית יש לך בעיה בהבנת הנקרא .

  • אייל

    דווקא אני לא מתרגש מכך שמגבילים את הצעות האי-אמון לרוב מראש, זה אכן מצב די מסריח, אבל עדיף על כך שהצעות אי האמון משומשות ליח"צ בלבד.
    הצעד האנטי-דמוקרטי באמת לפי דעתי הוא הדרישה שאם האופוזיציה לא מצליחה להקים ממשלה חלופית תוך 21 יום, אז הממשלה ממשיכה לשלוט במיעוט.
    חוץ מזה, פוסט מעולה כהרגלך.