חוזרים לנושא
ופתאום, בבום, חזרנו לנושא האמיתי של הבחירות הללו: התקציב שהממשלה תצטרך להעביר אחרי הבחירות, התקציב שבנימין נתניהו כל כך לא רצה להעביר שהוא העדיף להקדים את הבחירות. עד כה הכל עבד מצוין מבחינת נתניהו: דיברו על איראן, דיברו על המריבות בגוש המרכז, דיברו בכלל הרבה על עניינים אישיים, ולא דיברו על הנושא העיקרי, הפיל הלבן של הבחירות האלה. נראה שזו היתה הסיבה שנתניהו התעקש על בחירות מהירות כל כך, כמעט בניגוד לחוק (הוא נאלץ לדחות אותן אחרי שיו"ר הכנסת אמר לו שלא ניתן ללכת לבחירות בפחות משלושה חודשים): הוא רצה שכולם יהיו עסוקים בהתארגנות ובדיווחים מתנשפים על מרוץ הסוסים, ולא יהיה זמן לדבר על הדבר האמיתי. אבל, שבוע לפני הבחירות, התרגיל התפקשש לו. הסיבה: הגרעון של שנת 2012 כפול כמעט מגודלו המיועד, והוא יעמוד על כמעט 40 מיליארדי שקלים במקום כ-20.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, העדיף להמשיך ולהרדים אותנו. הוא אמר בתגובה לידיעה על עליית הגרעון שהוא "לא ישפיע על האזרחים." בפעם האחרונה שנתניהו נאלץ להתמודד על תפקיד ראש הממשלה כמי שמגן על כסאו, הוא לא הפסיק לדבר על הגרעון. עכשיו הוא לא רוצה שנדבר עליו.
לפעמים נראה שכמו הפרסומאים של "התנועה" של ציפי לבני, גם נתניהו יצא לקמפיין הבחירות של 2013 מתוך התערבות שהוא יוכל להשתין על ראשיהם של האזרחים וחלק ניכר מהם, על כל פנים מספיק כדי לאפשר את בחירתו מחדש, יאמרו לעצמם שמדובר בגשם. לא רק שנתניהו משנה עכשיו את העמדה ההיסטורית שלו לגבי גרעונות (וזה בסדר, הוא יודע שהתקשורת לא תזכור לו את זה, ושלציבור אין זכרון היסטורי כלל), הליכוד היה המפלגה היחידה שסירבה לענות על השאלה כיצד תטפל בגירעון – והיא גם המפלגה הגדולה היחידה שכלל אין לה מצע. זה הרי מדהים: מפלגת השלטון הולכת לבחירות כשהיא אפילו לא מעמידה פנים שיש לה כוונה להודיע לאזרחים מה יש בדעתה לעשות. נתניהו רוצה שכלל אזרחי ישראל יתנהגו כמו מתפקדי הליכוד, שאישרו את ההסכם עם ליברמן מבלי לראות אותו, ואם הם אכן יפעלו כך הם יוכלו להאשים רק את עצמם.
אחת הסיבות לגרעון היא העובדה שישראל היא אחת משתי המדינות היחידות בעולם שמתנהלת על פי תקציב דו שנתי. הנתונים של תקציב 2012 תוכננו ב-2010. תקציב דו שנתי לא מאפשר גמישות. במדינה נורמלית, אחרי כשלון כזה, הגאון שעלה על הרעיון של תקציב דו שנתי – שמסרס משמעותית, ולא במקרה, את יכולתה של הכנסת לפקח על הזרוע המבצעת – היה עולה על טיל ונשלח לבלות יותר זמן עם משפחתו. בישראל, האיש שמשגר טילים לוגיים לאלוהים וחזרה נשאר בתפקידו.
יש שתי דרכים לסגור גרעון, כמובן בהנחה שחושבים שהוא דבר שלילי בהכרח. ניתן להעלות מסים וניתן לצמצם שירותים לאזרח, מה שהאוצר מעדיף לכנות "קיצוץ בתקציב," מילים שמסתירות את המשמעות שעבור אותם מסים יקבל האזרח פחות שירותים. נתניהו אמר שהוא מתנגד להעלאת מסים – כל זמן, כמובן, שאלה מסים ישירים. ארבעת העשירונים התחתונים לא מגיעים לרף מס ההכנסה. מס ההכנסה מכביד במיוחד על העשירון העליון – וזו הסיבה שנתניהו מוריד אותו, יחד עם מס החברות (שפעם, לא כל כך מזמן, עמד על 36%). אבל בין הגזירות ששוקלים עכשיו באוצר כדי לחסום את הבור שנפער כתוצאה מכך שהתאגידים והעשירים לא משלמים את חלקם, מדברים על העלאה מיידית של המע"מ ל-18%, אחרי שלפני פחות מחצי שנה העלו אותו מהיום למחר באחוז. מדברים על הטלת מע"מ גם על פירות וירקות – והפעם האוצר מתכוון להתייצב מאחורי העלאת המס הזה עם התרגיל הרגיל שלו, זה של העז.
מע"מ הוא מס רגרסיבי בהגדרה: הוא חל באותה המידה על אלה שיש להם ועל אלה שאין להם. ולאלה שיש להם, בדרך כלל גם יש דרך להתחמק מהמע"מ. הם יכולים, למשל, להפוך את עצמם לחברה. זה מה שעשה זוג ירושלמי שמפעיל חברה בשם נתניהו ב.ש.; הזוג עשוי להיות מוכר לכם. הגבר טען שנסיון לגיטימי לשלוח אותו הביתה בבחירות הוא "נסיון להפיל אותי", האשה אמרה שאם בעלה לא יקבל את הג'וב שכל כך מגיע לו – כנראה לא תפקיד שר האוצר האיטלקי – אז "נעבור לחוץ לארץ. שהמדינה הזו תישרף." כשנתניהו התפטר מתפקידו כשר אוצר, הוא טען אחר כך שהוא חי מפנסיה של כארבעת אלפים שקלים ושאי אפשר לחיות מהסכום הזה. התקשורת, כרגיל, לא בדקה את הנתונים וזה היה שקר גס – הסכום היה גדול הרבה יותר – אבל האיש שאומר שאי אפשר לחיות מארבעת אלפים שקלים נעמד על הרגליים האחוריות כדי ששכר המינימום לא יעבור את קו ארבעת אלפים השקלים. וגם על זה התקשורת לא דיברה יותר מדי.
שניה, לא גמרנו. זוכרים את פרשת הרווחים הכלואים? 27 מיליארדים במסים שנתניהו ושטייניץ חילקו במתנה לתאגידים, תוך כדי שנחשפת העובדה שהם שילמו רק 3.3% במסים? אלה 27 מיליארד שקלים, מסתבר, שהיינו די צריכים. עכשיו אנחנו נשלם על ההנחה של התאגידים מהשירותים שלנו.
צה"ל חגג גם השנה, וחרג כהרגלו גם השנה מהתקציב שלו בכעשרה אחוזים. וזה בסדר, אנחנו נשלם. גם על 11 המיליארדים של מתקפת הפנטזיה שלא היתה על איראן. אבל, מבחינת ראש הממשלה, אלה היו 11 המיליארדים הטובים ביותר שהוציא אי פעם: הם אפשרו לו למקד את תשומת הלב של הציבור בדחליל האיראני ולא במה שראש הממשלה עושה לכלכלה או לסיכוי של קיום בשלום עם הפלסטינים.
אגב, זוכרים את הגז שנתנו לתשובה? ההוא שההכנסות ממנו היו אמורות לעבור לקרן יעודית למען עתיד החינוך? אז תשכחו מהכסף. הוא יתחיל להכנס רק עוד חמש שנים. עד אז, אנחנו נממן את ההגנה על הקידוחים שמכניסים כסף רק לתשובה. נשלם על זה 700 מיליוני שקלים. בשלב ראשון, לפחות: חיל הים דורש שלושה מיליארדים כדי להגן על תשובה. כלומר, אנחנו נשלם על ההגנה של תשובה מהכסף שהוא אמור היה להעביר לנו. מבריק, לא? ובסופו של דבר, שר התשתיות עוזי לנדאו ניצח: האיש, שכיהן כשר מטעם סיעת תשובה ביתנו, הודיע בשעתו שישראל תצא למלחמה כדי להגן על הגז של תשובה – אבל הוא יילחם עד חורמה כדי למנוע מתשובה לשלם תמלוגים גבוהים יותר. וזה בדיוק מה שקורה.
ולצד כל אלה, יהיו הגזירות. באוצר מתכננים לא רק להעלות את המע"מ, אלא גם לקצץ את תקציב הרכישות של הממשלה בשני מיליארדי שקלים – מה שאומר שהציוד שיעמוד לרשות הציבור יהיה מיושן יותר וכושל יותר; להקפיא גיוס עובדים חדשים במגזר הציבורי, כך שפחות עובדים יעמדו לרשות הציבור, כי מדי שנה פורשים אנשים לפנסיה; על פי אותו ההגיון, לקצץ משמעותית את מספר עובדי המדינה; לבטל את העלאת השכר שהובטחה לעובדי המגזר הציבורי, כי הבטחות לא צריך לקיים ועובדים ממורמרים שצריכים למלא גם את תפקידם של עובדים שפוטרו הם בהכרח עובדים שנותנים שירות טוב יותר; דחיית סלילת כבישים והנחת מסילות ברזל, כי השקעה בתשתית זה לחלשים; קיצוץ חד בקצבאות הילדים; דחיית תכנית ה"התעצמות" של הכבאים (הולך להיות כיף בקיץ); דחיית גיוס שוטרים וסוהרים, כי היאוש לא צפוי לגרום לעליה בפשיעה; וקיצוץ של שלושה מיליארדי שקלים בתקציב הבטחון. יישום הסעיף האחרון צפוי להיות מלווה במטס חגיגי של חזירים.
זה לא מקרה שכל זה יוצא עכשיו, שבוע לפני הבחירות. נתניהו משוכנע שהציבור איבד את התקווה לשנות, ושאין לו כוח עוד לשמוע על הבחירות. אבל ההיסטוריה רוויה מהפכים, שום דבר לא קבוע מראש, ורבים מהאנשים שהתגרו בגורלם כמו נתניהו שילמו על כך מחיר כבד. בעוד שבוע נלך אל הקלפי, ונשלח את נתניהו ושטייניץ אל מקומם הראוי: פח האשפה של ההיסטוריה. וכדאי שזה יהיה עכשיו, כי אם נתניהו מסוגל עכשיו ללכת לבחירות בלי להציע אפילו מצע, לכו תדעו מה הוא ירשה לעצמו לקראת הבחירות הבאות.
ועוד דבר אחד: והליצן של מערכת הבחירות, יאיר לפיד, כינס היום 
מסיבת עיתונאים כדי… לדרוש משורה של מפלגות שאף אחת מהן לא תסכים לשלוח לממשלה מישהו בתפקיד סגן שר. לפיד טוען שמדובר בתפקיד מיותר, מה שנכון, ושהוא עולה הרבה כסף, שזה בולשיט. אנחנו מדברים על עשרות מיליארדים ולפיד משחק בבוטנים. הפתרון האחר שלו לבעיית הגרעון היה קיצוץ תקציב הישיבות, שזה היה יכול להיות נחמד אלמלא כל תקציב הישיבות קטן ממיליארד שקלים. לפיד, חשוב לציין, סירב להתחייב שלא לשבת בממשלה שיש בה שרים ללא תיק, מה שהפך את המחווה שלו לפחות מריקה. בנוסף, הוא שלח מכתבים בלשון זכר ("נדע שגם אתה מתחייב לכך…") לזהבה גלאון ושלי יחימוביץ', מה שמעיד על רמת הרצינות שבה הוא רואה את תפקידו. כשזה נחשף, הוא מחק את הפוסטים הללו – והעיד בכך שהוא לא מבין את העידן שבו הוא חי וגם מה הוא חושב על מצביעיו. (צילום המסך באדיבות ערן כץ).
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
הכל נכון ומקומם. מלבד זה, שתי הערות:
א. תקציב דו-שנתי הוא לא בהכרח דבר רע או גורם עיקרי לגירעון. גם 12 החודשים הנורמטיביים הם ארביטרריים ומבטאים פשרה בין גמישות לבין תכנון ארוך טווח ו"קביעת עובדות בשטח" מול מחוקקים וקבוצות לחץ שתמיד ינסו להסית תקציבים לכיוונם.
ב. המע"מ הוא אכן מס רגרסיבי ולכן בעייתי. אולם יש בו גם יתרונות כיוון שהוא מוטל גם על מעלימי המס – גדולים כקטנים.
פתרון אפשרי שיהפוך אותו לפחות רגרסיבי הוא החלת שיטה דומה לזו שבגרמניה (ואולי גם במדינות אחרות. לא בדקתי): קביעת שני שיעורי מע"מ – אחד נמוך למוצרי יסוד ואחד גבוה (לכל השאר). ככל שמשק בית עני יותר, מוצרי בסיס (מזון, דיור) הם חלק גדול יותר מהוצאותיו ולכן אם יוטל עליהם מע"מ של 7% ועל כל השאר 21%, הנטל יהיה על צריכה שהיא יותר בגדר מותרות.
מסכים לעניין התקציב הדו-שנתי. הוא דבר מצוין, ובמדינה שלנו הוא דבר מייצב – ולכן מצויין. אלו שצווחים בעניין העדר הבקרה הציבורית על הממשל בגלל התקציב הדו שנתי לא לוקחים בחשבון את המהלך הרגיל בממשל: הסברה מדויקת ועובדתית, לפיה הוא נסחט ולא יכול לבצע כלום, אפילו לא את מה שהתחייב אליו לאחר הסחיטה. התקציב הדו שנתי מאפשר משילות, ולכן גם אחריות, ולכן גם הטלת אחריות וענישה (נניח, כולה מפסידים בבחירות).
הפסקה על יאיר לפיד היא עונג צרוף.
תיקון קטן: "אבל האיש שאומר שאי אפשר לחיות מארבעת אלפים שקלים" צ"ל "אבל האיש שאומר שאפשר לחיות מארבעת אלפים שקלים"
נראה לי אתה לא ממש מבין.
צודק. יצאתי חומוס.
לגבי הנחת מסילות ברזל: מישהו יודע אם זה יחול על הקו ממודיעין לירושלים? פשוט כי גשר גדול ודי מכוער כבר יש בין מודיעין לגבעת טרשים ליד פארק קנדה. אז גם יהיה גשר וגם הוא יעמוד בשיממונו?
בעצם זה די סמלי…
גשר? בור ענק התחיל להיחפר בירושלים בין בנייני האומה לתחנה המרכזית כבר לפני 10 שנים (כאשר ביבי היה שר האוצר). הבור אמור להכיל את תחנת הרכבת החדשה של ירושלים.
מאז הבור העמיק, ורכבת עדיין אין. בעצם, אולי שרית חדד הייתה צריכה לשיר לביבי כמה הוא תותח מתוך הבור הזה. זה היה יוצר אפקטים אקוסטיים מעניינים.
צריך להגיש שהסיבה שמס ערך מוסף הוא מס רגרסיבי היא שונה לחלוטין ממה שמצוין, שהרי מס ערך מוסף חל גם על חברות (הוא ניתן לניכוי, בתנאים מסוימים, לא אכנס לפרטים).
הסיבה שמס ערך מוסף הוא מאוד רגרסיבי היא שאחוז ההכנסה שמופנית לצריכה מאוד שונה בין שכבות אוכלוסיה שונות. רוב ההכנסה של בני מעמדות נמוכים הולכת לצריכה, בזמן שרוב ההכנסה של בעלי הכנסה גבוהה הולכת לחיסכון והשקעה, לכן *אחוז* מס הערך המוסף שמוטל עליהם נמוך יותר.
יש גם סיבות טובות מאוד לא להעלות את מס החברות, ועוד כמה הערות, אבל אין ספק שרוב הניתוח נכון ומעניין.
לא ברור מה נטפלת לתקציב דו שנתי – תקציב חד שנתי הוא לא הגנה מפני גירעון הרסני- יכול לספר לך כל אמריקאי.
שנית- מבדיקה חשבונאית של כלכליסט משנה שעברה החברה החרדית עולה למשק הישראלי כ-10 מיליארד שקל בשנה- סכום לא מבוטל.
בנוסף- הקביעה לגבי ארבע העשירונים התחתונים בישראל היא חלקית- רף מס הכנסה לפי הזכור לי הוא שכר שנתי של 48 אלף שקל בשנה.תיאורטית קיימת משפחה בה רק הבעל עובד ומקבל 5000 שקל מה שיציב את המשפחה בעשירונים התחתונים אך יגבו מהגבר מס הכנסה(במיוחד אם אין ילדים).כל זה לא משנה כמובן נוכח העובדה ששני העשירונים העליונים משלמים כ80% מהמס הישיר בישראל ושהעלאת מס הכנסה לעשירים זה חונק כלכלה ידוע (לא כך מיסים אחרים כעיזבון,הון וכיוצ”ב).
פינה נוספת שלא מדברים עליה היא ריבית- שנה שעברה שילמה ישראל ריבית של יותר מ40 מיליארד שקל (חלקם לבנק ישראל למרבה האבסורד!)
אפשר כמובן לעשות את תוכנית אובמה- להתמודד עם הגירעון ע”י ניפוח החובות- לא פעולה רצויה כמו שיוכל לספר לך אמריקאי ממוצע בסוף פברואר הקרוב כשארה”ב תהפוך לחדלת פירעון.
השילוב הנכון הוא ייצוב מס חברות לרמה מקובלת בעולם)(26-30%), העמקת הגבייה,פעולות נגד תכנוני מס אגרסיביים של תאגידים, הקמת ועדה מתקנת ששינסקי כדי להעלות את המס על רווחי הגז לרמה מקובלת בעולם (65-80%), הפסקת הבדיחה שהיא ועדי העובדים, ייעול החברות הממשלתיות, מע”מ עפ”י מוצרי יסוד ומותרות, הפסקת המימון המיותר לאוכ' שלא אוהבות לעבוד ואולי הכי חשוב והכי פחות ידוע-
שינוי השיטה המוניטרית בישראל והפלת שלטון הבנקים הארור
> בסוף פברואר הקרוב כשארה”ב
> תהפוך לחדלת פירעון
איך בדיוק?
> הפסקת הבדיחה שהיא ועדי
> העובדים
אה, כדי שבעלי הון יוכלו לסחוט את המיץ מהעובדים ולחסוך בעלויות כוח אדם באין מפריע?
> הפסקת המימון המיותר לאוכ' שלא
> אוהבות לעבוד
אין דבר כזה "אוכלוסיות שלא אוהבות לעבוד". יש אוכלוסיות שחסמים מסוימים מונעים את כניסתם לשוק העבודה. רצוי להסיר את החסמים האלה, אבל זה דורש הרבה יותר מהחלטה תקציבית כזאת או אחרת, ובכל מקרה יקח הרבה זמן.
> ואולי הכי חשוב והכי פחות ידוע-
> שינוי השיטה המוניטרית
> בישראל והפלת שלטון
> הבנקים הארור
למה הכוונה?
אני חושב שהוא מתכוון לזה :
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/
תיקון שלי לגבי העשירונים:
זכרתי נתונים מ2007- כיום מדובר על 5200 שקל בחודש.
עשירון 4 היה מוגדר ב2011 כעד 8800 שקל לחודש לערך.
עדיין תקפה הטענה שתיתכן משפחה מהעשירונים הללו שתשלם מס הכנסה.
אין לכך השפעה אמיתית- ארבעת העשירונים האלו תורמים כ2% מהמס הישיר למדינה. בכל מקרה גם אחרי ההורדה מס ההכנסה בישראל הוא גבוה יחסית להרבה מדינות (לא נכנסתי להאם בצדק או שלא)
לא בדיוק. מס ההכנסה שלנו אכן גבוה יותר, אבל נמוך יותר מזה של צרפת, אנגליה, קנדה וכו'. אבל המסים האחרים שלנו יחסית נמוכים ואנחנו נמצאים פחות או יותר במרכז הרשימה. הבעיה שמרבית המדינות אינן קנדה אלא יותר דומות לבליז ואנגולה, כך שהמרכז זה לא בהכרח מקום טוב להיות בו.
נתונים:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_tax_rates
תיקונצ'יק – אם אני מבין נכון, לפיד מבקש שלא למנות שרים בלי תיק ולא סגני שרים.
יש טעות מסוימת. מע"מ הוא רגרסיבי במובן שעניים משלמים יותר יחסית, אבל עשירים משלמים יותר באופן מוחלט, והרבה.
כמו-כן יתרון מסוים של המע"מ הוא שהוא מצליח לגבות כספים גם מאזורי הכלכלה השחורה שלגמרי נעלמים מהגבייה של מס הכנסה, ביטוח לאומי, וכו'.
דמיינו למשל מאפיונר שמסתובב עם סטיפות של מזומנים, או (להבדיל) תלמיד ישיבה שעובד
ב"שחור" כדי לא לעוף מהישיבה ולהתגייס מהצבא. המע"מ הוא אחד המסים היחידים שמצליח "לתפוס" גם אותם.
מס רגרסיבי, בהגדרה, הוא מס שחל באופן שווה על העשירים והעניים, בלי הבחנה בכך שהעשירים יכולים לשלם יותר (מעצם היותם עשירים).
לגבי יעילות המע"מ, היא דומה ליעילות של טיפול בכאב ראש באמצעות גליוטינה. אי-אפשר לומר שכאב הראש אינו מפסיק…
עשיורנים גבוהים משלמים יותר מע"מ (אבסלוטית) כי הם צורכים יותר, זה הכל, וזה מה שאסףר אמר.
יש גם יתרון נוסף – כלכלנים שמו לב שמדינות עם מע"מ גבוה גם נוטות להציע את הרשת החברתית הטובה ביותר. אני לא יודע אם יש כאן סיבתיות או רק קורלציה, אבל בכל אופן זה עשוי להעיד שלמע"מ יש שימושים שחורגים מהפן הכלכלי הבסיסי.
ואם יש בורות בכביש אז גם מי שנוסע באוטו חדיש וגם מי שנוסע באוטובוס סובלים במידה שווה.
המע"מ גורם לזה שהלחם שקונה העני והקוויאר שקונה העשיר מתייקרים. במקום זה הייתי מצפה שהמדינה תשקיע תקציבים בתפיסת כל אלו שמעלימים מס – זה יחזיר את ההשקעה פי כמה וכמה – במקום לפגוע בחלשים.
מסכים איתך לגמרי לגבי החובה של המדינה לתפוס את מעלימי המס ולא לבצע עונש קולקטיבי בדמות העלאת מע"מ.
גם יכנס מזה יותר כסף וגם זה יפגע פחות בעניים.
אין למדינה שום זכות לוותר לעשירים שמעלימים מס ולדפוק את שאר התיבור על ידי מע"מ.
לא יאומן שעדיין אנשים מצביעים ביבי – הם מעדיפים להרגיש "בטוחים" מאיראן מאשר שיהיה להם ביטחון כלכלי.אנחנו מדינה מזוכיסטית.
ועוד נקודה ישובה לגבי הבחירות:
החצוף הזה עמיר פרץ מעיז להתרברב:
"זה אני עמיר פרץ מהמשקפת, וגם מכיפת ברזל!!!"
איזה איש חצוף, הרי אם הוא היה מתנהל כמו שאיש שמאל אמור להתנהל והיה חותם על הסכם הפסקת אש עם החמאס לא היה צורך בכיפת ברזל ולא היו כל ההפסדים הכספיים העצומים מכל המבצעים בעזה בתקופתו ואחריו (גשמי קיץ, עופאת יצוקה ועמוד ענן) ואז היה מספיק כסף לטיפול בכל הבעיות החברתיות שבשמם הוא נמצא בפוליטיקה.
הוא עוד מעז להציג את כיפת ברזל כהשג היברתי שלו!!! כדאגה שלו לשכבות החלשות!!!
בוא נהיה ריאלים. בממשלת אולמרט לעמיר פרץ לא היה הרבה סיכוי להיות זה שחותם על הסכם שלום עם החמאס. הוא יכול היה לשבת באופוזיציה ויכול היה גם לקחת כל תפקיד אחר חוץ משר הביטחון (או לתת את הביטחון לאחד הגנרלים של העבודה ולקחת לעצמו את תיק הרווחה), בחרו בו כי הוא ניגן על הנושא החברתי וכולם היו בטוחים שסוף סוף מישהו ידאג לאלו שאין להם. ההליכה שלו למשרד הביטחון השאירה הרבה מאד פעילים ממורמרים וכועסים ותרמה מאד למה שקרה למפלגת העבודה בהמשך.
מני-
בסוף פברואר תקיע ארה”ב לתקרת החוב שלה, הפעם כנראה בלי יכולת ללהטוטנות חשבונאית- באותו יום גורלי המדינה לא תוכל להחזיר את חובותיה (היא מוציאה יותר משהיא מכניסה) ותוכרז כחדלת פירעון.
בוקר למחרת האמריקאים יתעוררו למדינה עם מטבע לא אמין(אפילו הסינים הפסיקו לקנות אג”ח אמריקאי ביחס למה שקנו בעבר), בדרך לקיצוצים של 100 מיליארד דולר בשנה ועליית מיסים כדי לייצר תוספת הכנסה של 100 מיליארד,כל זה למשך 10 שנים (מה שידוע כמצוק הפיסקלי).
בקשר לאוכ'- הבעיה החרדית (לא לבלבל עם בעיות אחרות מזמנים אפלים) היא תוצר של הזנחת המדינה, אידיאולוגיה נוקשה והרגל קלוקל בן 30 שנה.
בקשר לשיטה המוניטרית- עידו צירף לינק לבלוג של ערן ולדהיים.מומלץ ביותר.
לגלעד- אמנם העשירונים העליונים אחראים ליותר הכנסות מע”מ אבל המס הזה מהווה מעט מההכנסה החודשית שלהם ע”ע דו”ח המדינה בנושא הכנס ממיסים משנה שעברה(נתון מעניין נוסף- שני העשירונים התחתונים מוציאים הכי הרבה על סיגריות וכמטבן הכי הרבה מסך הכנסתם)
אני חושב שאתה מתבלבל:
"המצוק הפיסקלי" הוא שינוי במדיניות המיסוי (הפסקת הפחתות המס של בוש) שהיה אמור להכנס לתוקף כברירת מחדל בסוף 2012. בסופו של דבר, כפי שצפו כולם, המחוקקים הצליחו להגיע להסכמה ולעקוף את "המצוק".
אי העלאת תקרת החוב תגרום לזה שהממשל לא יכול לשלם את חובותיו. במצב כזה אמור להכנס לתוקף sequester (אני לא ממש בטוח מה התרגום) שהוא קיצוץ אוטומטי בהוצאות הממשל.
אתה כבר שומע כלכלנים מרכזיים בארה"ב שאומרים שצריך לבטל את תקרת החוב ולאפשר לממשל להכנס לגרעון גדול כרצונו – פשוט מביך.
אתה גם שומע כלכלנים מובילים, ביניהם חתני נובל, שחושבים שתקרת החוב הוא חוק מביך. מכל הבחינות.
גם אתה מתבלבל. תקרת החוב היא המקסימום שלפי החוק מותר לארה"ב להיות בחוב. מעבר לזה, אסור לה ללוות כסף. היא יכולה כלכלית, וכל מה שדרוש כדי לשנות את זה זה חוק בקונגרס, ומעלים את זה תמידית כל כמה שנים, אבל תמיד מחכים עם זה עד הרגע האחרון כדי שחברי קונגרס יוכלו לסחוט משהו אישי בשביל עצמם בלחץ זמן. ה-sequester הוא חלק מהצוק הפיסקלי ולא מתקרת החוב. אם מגיעים לתקרת החוב ולא מעלים אותה, אז ארה"ב נכנסת לפשיטת רגל ומשרד האוצר יתחיל להלין תשלומים – אין לו אפילו סדר עדיפויות של מה לשלם קודם, כי זה מורכב מדי.
לגבי תקרת החוב של ארה"ב, מהציטוט שאתה מביא למטה עולה שהקונגרס יוכל להעלות את התקרה בעוד 1.2 טריליון דולר (תוך הפעלה של שורת קיצוצים בסעיפי תקציב שונים). בכל מקרה, לא מדובר בחדלות פרעון עקב מאזן כזה או אחר של הכספים, אלא עקב החלטה שרירותית של בית המחוקקים (שיכול בינתיים לקבל החלטה שרירותית אחרת).
לגבי "הבעיה החרדית" — ובכן, החרדים אינם נמנעים מיציאה לעבודה כי הם אינם אוהבים לעבוד. הם נמנעים בעיקר משתי סיבות:
א) החינוך שהם מקבלים אינו ממש מכשיר אותם לשוק העבודה המודרני;
ב) כל בחור חרדי שירצה לקבל השכלה גבוהה או הכשרה מקצועית כלשהי אחרי גיל 18 יצטרך לשרת בצה"ל קודם. וזה נחשב, בחלק גדול של החברה החרדית, לטאבו חברתי.
עכשיו, אפשר להגיד שמדובר בעיוות מתמשך של עקרון השוויון ושהגיע הזמן להפסיק אותו. אבל מסורת מושרשת בחברה לא תתבטל מכוח העברת חוק מסוים או שינוי סעיפי תקציב. עזוב מסורת חברתית: אני מכיר כמה אנשים שהפסיקו לעשן בשלבים שונים של חייהם, אבל איש מהם לא עשה זאת בעקבות עליית מחיר הסיגריות.
זה לא אומר שאי-אפשר לשנות את הרגלי החיים של החברה החרדית. זה כן אומר שכדי שהמהלך יצליח, הוא צריך להיות הדרגתי, להתנהל ככל הניתן בהסכמה של מנהיגי החברה החרדית, ולהכיל כל מיני צפרדעים שהחילונים-להכעיס יתקשו לבלוע (למשל, לפטור דה-פקטו את החרדים מהשירות בצה"ל).
באשר לשיטה המוניטרית, זה שהבנקים יכולים לייצר כסף מהאוויר זו אכן בעייה, והבלוג "כלכלה אמיתית" מתאר אותה טוב.
השאלה היא מה עושים עם זה. מדינות המערב (כולל ישראל) התמכרו לכסף מהאוויר במשך זמן כה רב ובהיקפים כאלה, שנראה שאי-אפשר להפסיק את ההתמכרות הזאת.
"יישום הסעיף האחרון צפוי להיות מלווה במטס חגיגי של חזירים"
יוסי, אתה חייב לי מקלדת 🙂
יקה – בTexpayer Relief Act של 2012 (שעקפה את המצוק) שהעביר אובמה בתחילת השנה יש דחייה של חודשיים בכניסה לתוקף של אותה פעולה בלתי ניתנת לתרגום(sequestering) מחוק הBudget Act שנחתם באוגוסט 2011 – קיצוץ של 930 מיליארד דולר מSocial Security, Medicaid,הפרשות לVets.
אני כמו כל העולם סקרן לראות מה יוליד יום…בינתיים כלכלנים גם מציעים לממשל להטביע מטבע של טריליון דולר אז אין ספק שהולך להיות מעניין (הקונגרס כבר סירב למטבע)
לקונגרס אין סמכות בנושא מטבע הפלטינה. (הסבר למי שלא יודע: לרשות המבצעת באופן עקרוני אין סמכות להדפיס כסף, אבל יש סמכות לטבוע מטבעות פלטינה קוממורטיביים באיזה שווי שהיא רוצה. לכן מותר לבית הלבן לטבוע מטבע, להגיד שהוא שווה טריליון דולר, ולהפקיד אותו בפדרל ריזרב.) פשוט ממשל אובמה והפדרל ריזרב אמרו שהם לא רוצים לעשות את זה כי זה נשמע טיפשי מדי. או אולי הם מתנגדים כי קרוגמן תומך – אני לא יודע.
שאלתי את זה גם בבלוג של ערן:
נניח שהשליח שצריך להעביר את המטבע המיוחד לפדרל ריזרב עוצר בדרך וזורק מטבע להומלס בקרן הרחוב ובטעות נותן לו את המטבע הלא נכון, מה קורה אז?
ארה"ב תהיה חייבת לו טריליון דולר, מה שיגרום להומלס להקריח ולהיות מרושע:
http://graphics8.nytimes.com/images/2013/01/08/opinion/010813krugman1/010813krugman1-blog480.jpg
אלון,אבהיר את דבריי :
בBudget Control Act 2011 מצויין כי
The agreement also specified an incentive for Congress to act. If Congress failed to produce a deficit reduction bill with at least $1.2 trillion in cuts, then Congress could grant a $1.2 trillion increase in the debt ceiling but this would trigger across-the-board cuts ("sequestrations"), as of January 2, 2013.
לגבי מה הקיצוץ – אני התבלבלתי – דווקא מה שציינתי – Medicare ודומיו יהיו מוגנים מקיצוצים.כנראה שתקציב ההגנה האמריקאי יסבול הכי הרבה.
לגבי המטבע- משרד האוצר האמריקאי הוא בעל הסמכות אאל”ט, ובהחלטה משותפת של אובמה וברננקי נדחתה ההצעה.
כן, בדיוק – זה ענין שונה מענין תקרת החוב. ה-sequester הוא אם הקונגרס לא מוריד את הגרעון עכשיו. זה היה קשור בדיל של תקרת החוב ב-2011, אבל עכשיו מגיעים לתקרת החוב עוד פעם וצריך עוד פעם לעשות משהו.
יש פה סלט של כל מיני דברים.
1. קיצוץ בקצבאות הילדים הוא אחד הצעדים היותר בריאים שאפשר לעשות היום עבור כלכלת ישראל.
2. הפסקה זמנית של גיוס עובדים לשירות הציבורי יכולה להיות טובה כי היא מעודדת (ולמעשה מחייבת) התייעלות (פחות אנשים על אותה כמות עבודה). זה לא שאין איפה להתייעל.
3. חוק הרווחים הכלואים הוא מקור הכנסה למדינה, לא הוצאה. בזכותו המדינה תגבה מספר מיליארדים נוספים במיסים. לולא חוק הרווחים הכלואים המדינה לא הייתה גובה 27 מיליארד שקל, אלא 0 שקל. החברות לא היו מוציאות את הרווחים האלה.
4. בקשר לגז. אתה דיברת על נתניהו לא? אז בלי קשר להצהרות של עוזי לנדאו, נתניהו דווקא כן הקים את וועדת ששינסקי וזו דווקא כן העלתה את התמלוגים מהגז. אם המדינה היא זו שצריכה להגן על הגז או לא זו שאלה אחרת (היא כן, אבל החברות הפרטיות צריכות לשלם לה על זה).
5. תקציב דו שנתי זה אחד הדברים היותר בריאים עבור כלכלת ישראל. זה מונע מהחרדים לסחוט אותך עוד יותר ממה שהם כבר סוחטים.
6. נושא הגירעון הוא לא דרמטי כמו שהתקשורת עשתה ממנו. היה ברור שתהיה חריגה מיעד הגירעון כבר מתחילת השנה ואף אחד בעולם הכלכלי לא התרגש מהפירסום השבוע והשווקים הפיננסו בקושי הושפעו. לא מדובר בגירעון עצום או לא סביר. כמובן שהאוצר ניצל את ההזדמנות כדי לעשות כותרות כמה מצבנו קשה וכמה יהיה צריך לקצץ, אבל בין הפירסומים בתקשורת לבין המציאות אין דבר וחסר דבר.
7. עם כמה שקשה לי להודות בזה, יאיר לפיד הוא היחידי שמתייחס לבעיה הכלכלית-חברתית החשובה וחמורה ביותר עבור כלכלת ישראל. זה לא רק תקציב הישיבות של מיליארד שקל – זה כל התקציבים העקיפים. כל הקומבינות התקציביות עם ש"ס ויהדות התורה, כל הקצבאות, כל ההשלמות הכנסה, כל האבטלה במגזר החרדי, האבטלה המזויפת, העבודה בשחור, העבודה במשרות חלקיות. החוסר השכלה. העוני המסיבי. הכל ביחד. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים בהווה ואסון כלכלי עבור המדינה בעתיד אם ניתן למצב להמשך.
1. קיצוץ בקצבאות הילדים אינו משנה הרבה לכשעצמו. השאלה היא איזו תפיסה של תפקיד המדינה הוא מבטא. מבחינה היסטורית, הקצבאות ביטאו שתי מטרות: לסייע לאזרחי ישראל בגידול ילדיהם, ולהגדיל את האוכלוסיות הרצויות במדינת ישראל (פעם, הקצבאות ניתנו רק ליוצאי צה"ל). עם הזמן, הקצבאות הוחלו על כלל האוכלוסיה, מה שהותיר רק את המטרה הראשונה מבין הנ"ל על כנה. כיום, הרושם הוא שהרוב המוחלט של האנשים הדוגלים בקיצוץ קצבאות הילדים רוצים בו-זמנית להתנער מהמטרה הראשונה ולאמץ את השנייה (מתוך תפיסה שהקצבאות משמשות תמריץ לגידול האוכלוסיות הלא-רצויות, קרי הערבים והחרדים). אחר-כך אותם אנשים זועמים על גזענות בתשדיר בחירות של ש"ס…
2. אם גוף כלשהו רוצה להתייעל, הדרך המועדפת היא לפטר את העובדים הקיימים ולשכור עובדים חדשים, שיהיו מיומנים יותר. לעתים יש צורך בהכשרה יזומה של אותם עובדים חדשים, ולעתים ניתן להסתפק במתן הכשרה מתאימה לעובדים הקיימים. כיוון ששום דבר מהנ"ל אינו מוזכר על-ידי פקידי האוצר, סביר להניח שהתוכניות שלהם לא בדיוק מכוונות להתייעלות.
3. חוק הרווחים הכלואים נועד לסתום פרצה שממשלות קודמות יצרו במהלך שזועק חוסר תכנון פיננסי. השאלה היא איך סותמים את הפרצה. ממשלות ישראל כבר הראו שהן יכולות לחוקק חוקים רטרואקטיביים (ראה, למשל, "החוק לשלילת פיצויים מפלסטינים" בקישור הזה: http://www.hamoked.org.il/items/13500.pdf). זה שהממשלה מעדיפה לשלול רטרואקטיבית פיצויים מפלסטינים, ולא להחיל רטרואקטיבית חובת תשלום מס מלא על חברות ענק, זה עניין של בחירה פוליטית, ואפשר לבחור גם אחרת.
4. נתניהו הוא לא הפוליטיקאי הראשון שהמציא את השטיק של להפעיל כל מיני דמויות-משנה כדי לקדם רעיונות מעוררי מחלוקת, ואז להופיע כמבוגר אחראי שדוחה את הרעיונות האלה לטובת משהו שפוי יותר. אני לא בטוח שזה מה שקרה במקרה של ועדת ששינסקי, אבל מתוך ההיכרות עם המדיניות הכלכלית של נתניהו, תסריט כזה נראה סביר למדי.
5. יופי. כלומר, נסיון של סיעות הכנסת להשפיע על הרכב התקציב – אחד הדברים שלשמו חברי אותן סיעות נבחרו מלכתחילה – הוא בהגדרה סחטנות? אולי נוותר בכלל על העניין הזה של אישור התקציב בכנסת, וניתן לראש הממשלה (להלן, "מנהיג חזק") לאשר אותו אישית בהמלצת פקידי האוצר?
6. גידול הגרעון לכשעצמו אינו בהכרח דבר רע. אבל יש כאן שלוש שאלות: א) עד כמה הגידול חד? ב) האם הוא מבטא החלטה מודעת של הממשלה, או שהוא נוצר למרות היעדים שהיא הציבה? ג) איך הממשלה מתכוונת להתמודד עם גידול הגרעון. ככל שאני מכיר את פועלה של ממשלת נתניהו, התשובות לכל השאלות האלה אינן מבשרות טובות.
7. מאבק בתקציבים עקיפים זה טוב. אבל יש במדינת ישראל גופים שזוללית תקציבים, לאו דווקא עקיפים, במימדים שהמפלגות החרדיות לא חלמו עליהם. למשל, תקציב הבטחון גדל מ-2002 עד 2012 בכ-20 אחוזים. אלוהים יודע למה. 2002 הייתה שנת שיא של האינתיפאדה השנייה, ושנה שבה עדיין לא ניתן היה לשלול עימות צבאי עם עיראק או מלחמה קרקעית נרחבת מול סוריה. כל האיומים האלה אינם קיימים היום. אז לשם מה התוספת של 20%, ולמה יאיר לפיד (ואף פוליטיקאי אחר, לצורך העניין) אינו מתכוון לגעת בפרה הקדושה הזאת?
1. קיצוץ בקצבאות הילודה משנה הרבה כשלעצמו. בישראל יותר מאשר בכל מקום אחר. הבעיה הכלכלית-חברתית הגדולה ביותר במדינה היא מגזרים עניים מבחירה עם ילודה מרובה (של ילדים שהם יודעים שהם לא יהיו מסוגלים לפרנס, ולכן כל נטל פרנסתם נופל על המדינה). הדבר היחידי שקצבאות ילודה עושות זה לתמרץ את זה עוד יותר.
2. אי גיוס עובדים חדשים זה לא בהכרח הדרך הטובה ביותר או המוצלחת ביותר להתייעלות אבל זה בהחלט גורם להתייעלות.
3. חוק הרווחים הכלואים הוא הרע במיעוטו במצב שלא היינו צריכים להכנס אליו מלכתחילה. אם היית מחוקק חוק רטרו אקטיבי שמחייב את החברות האלה לשלם מיסים מלאים על הרווחים הכלואים היית פותח במאבק משפטי שהיה נפתח שנים על גבי שנים והיה מסתיים בזה שבית המשפט העליון מבטל את החוק הזה. הציבור לא היה רואה מהכסף הזה שקל anytime soon. כתוצאה מחוק הרווחים הכלואים קופת המדינה תגדל בכמה מיליארדים נוספים השנה.
4. נתניהו אימץ את מסקנות וועדת ששינסקי שמחליטות להעלות את התמלוגים על המס. כך שלא הבנתי ממש את הטיעון שלך.
5. שיטת הממשל הישראלית מאפשרת למפלגות קטנות וסקטוראליות לסחוט עבור הסקטורים שלהם סכומי עתק על חשבון שאר הציבור. תקציב דו שנתי מצמצם את יכולתם לעשות זאת. כמובן, במקום לעשות צמצום נזקים היה עדיף לשנות את שיטת הממשל בכללותה, אבל אנחנו תקועים בלימבו אין סופי שלא מאפשר זאת. אתה רוצה לשנות את שיטת הממשל כי למפלגות הקטנות יש כוח לא פרופורציונאלי אבל המפלגות הקטנות עם הכוח הלא פרופורציונאלי מונעת ממך לשנות את שיטת המשל. אז במקום להתמודד עם הבעיה לגופא נוקטים בצמצום נזקים.
7. תקציב הביטחון מ-2002 עד 2012 גדל ב-20 אחוזים בסכומים אבסולוטים, כמו שכל שאר תקציבי המדינה גדלו בעוד יותר מ-20 אחוזים בסכומים אבסולוטים. בסכומים יחסיים (ביחס לתוצר) תקציב הביטחון ירד והוא יורד בהתמדה כבר 30 שנה, וטוב שכך. לאחר מלחמת יום הכיפורים תקציב הביטחון היה כמעט 30 אחוז מהתוצר והיום הוא 6 אחוז. לשם השוואה, בארצות הברית הוא 4 אחוז ובמדינות אירופה הוא כ2-3 אחוז. תקציב ביטחון בשיעור 6 אחוז מהתוצר עבור מדינה כמו ישראל הוא סביר לחלוטין.
אין מה להשוות בין בזבוזי היתר בתקציב הביטחון שאולי קיימים, לבין המגמה הדמוגרפית שבה אוכלוסיה שהיא מתחת לעולם שלישי היא למעלה מ-50 אחוז מתלמידי כיתה א.
1. אתה חוזר על השקר המוכר של "עניים מבחירה". הם לא עניים מבחירה. הם עניים בגלל הסדרים שונים – מחוקים עקומים ועד מערכת תחבורה ש"אינה סופרת" חלק גדול מהיישובים הערביים – שאין להם דבר עם קצבאות הילדים. הפחתת הקצבאות בשנת 2003 השפיעה רק באופן שולי על המגמות הדמוגרפיות במגזרים הרלוונטיים. הבעיה אינה טמונה בגובה הקצבאות (שהדיון בו גם גולש באופן כמעט בלתי-נשלט לפסים של גזענות ישנה ומוכרת). הבעיה היא רחבה הרבה יותר. אני, דרך אגב, תומך בביטול מוחלט של הקצבאות ובתמיכת המדינה בגידול הילדים – בכל המגזרים – בערוצים אחרים (למשל, חינוך חינם מגיל 0). אבל יש לי חשד שלא לשם נתניהו מכתוון לקחת אותנו.
2. אי-גיוס עובדים חדשים, בתוספת של אי-מתן הכשרה מקצועית נוספת לעובדים הקיימים, הוא דרך בטוחה לא להתייעל אלא להפוך את המערכת לאטית ומוסרבלת עוד יותר.
3. אני לא יודע אם בית המשפט היה מבטל חוק רטרואקטיבי הממסה את הרווחים הכלואים. אני משער שבהינתן חוק כזה, היה קל יותר למדינה להגיע לפשרה עם החברות הגדולות מחוץ לכותלי בית המשפט, ולגבות מהן יותר מסים ממה שהחוק החדש מאפשר לגבות.
4. נתניהו אימץ את מסקנות ועדת ששינסקי אחרי כמה חודשים שבהם דמויות מקורבות באופן חשוד לנתניהו (לאו דווקא עוזי לנדאו) עסקו בקמפיים הכפשה של הוועדה. זה נראה כמו נסיון להשפיע על עמדת הוועדה בטרם קבלת מסקנותיה.
5. המפלגות הסקטוראליות יכולות לסחוט תקציבים רק כל עוד המפלגות הגדולות מוכנות להשלים עם זה. דרך אגב, לציבור יוצאי בריה"מ לשעבר יש נוכחות סקטוראלית חזקה בפוליטיקה הישראלית מאז 1996. איכשהו, תקציבי עתק לא הגיעו אליהם כמגזר. על הציבור הערבי אני כבר לא מדבר.
7. אם כבר, ההשוואה הרלוונטית אינה היחס בין תקציב הביטחון לתמ"ג אלא בין תקציב הביטחון לכלל תקציב המדינה. מהבחינה הזאת, חלקו של תקציב הביטחון בתקציב הכללי אומנם יורד בהתמדה מאז שנות ה-70, אבל דווקא ב-2012 המגמה התהפכה (http://www.keshev.org.il/media-blog/on-the-way-to-war-economy.html). לא נראה שיש לכך הצדקה עניינית.
לגבי שילוב הערבים והחרדים בשוק העבודה, הבעיה קיימת, והגידול הדמוגרפי של המגזרים האלה מחמיר אותה. אבל נדרש שילוב של גזענות ויוהרה במנות גדולות כדי לחשוב שהממשלה יכולה לכפות באופן יזום וחד-צדדי שינוי במגמות הדמוגרפיות או בהרגלי התעסוקה במגזרים האלה. מה שדרוש הוא תכנון ארוך-טווח, מתוך גישה המכבדת את זהותם התרבותית של המגזרים האלה והמנסה ליצור הידברות אתם. שום דבר מזה אינו קיים בפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים (ולא, זו לא רק אשמתו של נתניהו).
אוף, עוד פעם העוגיות האלה…
"עניים מבחירה" זה לא שקר, זו מציאות. מציאות אומללה שמשקיעה את כולנו בבוץ. כמובן לא מדובר באנשים שבוחרים בין עושר לעוני – בעוני. הם פשוט בוחרים בדרך חיים שתוביל אותם ישירות אל העוני (מספר ילדים רב מבלי שההורים יצאו לעבודה).
המגזר החרדי ברובו המוחץ הוא עני מבחירה. ממוצע הילדים עומד על 7 וברוב המשפחות יש בקושי מפרנס אחד (האישה שעובדת במשרה חלקית).
בקרב המגזר הערבי העוני הוא לא רק עוני מבחירה, אבל בהחלט זו תופעה נפוצה. זוג הורים שמביא 6 ילדים למרות שהוא יודע שהוא לא מסוגל לפרנס בכבוד 2 ילדים, והאמא אפילו לא יוצאת לעבוד כדי להכניס עוד קצת כסף לבית, מעבר לזה שהם פושעים נגד הילדים שלהם, הם גם יפילו את נטל פרנסת ילדיהם על המדינה (דרך קצבאות שונות ומשונות). בהחלט מדובר בעניים מבחירה.
לקיצוץ קצבאות הילדים דווקא כן הייתה קורלציה עם ירידה בילודה במגזר החרדי – מ8 ל6.5 ילדים בממוצע. במגזר הערבי הירודה בילודה הייתה אף יותר גדול. התחשיב הוא דיי פשוט: כשההכנסה החודשית שלך היא כמה אלפי שקלים, קיצוץ של כמה מאות שקלים הוא קיצוץ נכבד. כאשר אתה מגיע לילד השביעי שלך, כנראה תרגיש שאתה פשוט לא מסוגל לדאוג ליותר מזה. אתה תקרוס. ולכן כנראה תעצור בילד השביעי במקום בילד השמיני. בילד השישי במקום בילד השביעי, בילד החמישי במקום בילד השישי, וכך הלאה.
2. בשירות הציבורי בישראל יש אבטלה סמויה עצומה. אי גיוס עובדים חדשים בהחלט יכול לצמצם אותה במעט גם בלי הכשרה מקצועית נוספת.
3. ומתי בדיוק ההסכם פשרה הזה היה קורה, אם בכלל? אחרי עשור של מאבק משפטי? ומתי הציבור היה מתחיל לראות משהו מהכסף הזה?
חוק הרווחים הכלואים הוא הרע במיעוטו ובזכותו, במקום שהציבור יראה 0 שקלים מהרווחים הכלואים, קופת המדינה תגדל בכמה מיליארדים טובים בשנת המיסים הקרובה.
4. סבבה. אולי. אבל בסופו של דבר מסקנות וועדת ששינסקי היו טובות ונתניהו כן אימץ אותן, לא?
5. הימין הוא כ-50 מנדטים, השמאל הוא כ-45 מנדטים. החרדים הם שוברי המאזן וזה מעניק להם כוח עצום ולא פרופורציונאלי לחלוטין שאותו הם ניצלו במגוון דרכים על כספו ורצונות של רוב הציבור. גם הרוסים והערבים היו יכולים להיות שוברי מאזן שכאלה ולסחוט תקציבים כתוצאה מכך, אבל הרוסים ריכזו את קולותיהם במפלגה שמתפקדת כמפלגה ישראלית-ימנית ולא כמפלגה רוסית-סקטוריאלית, בעוד שהערבים ריכזו את קולותיהם במפלגות אנטי ציוניות שלא רוצות להכנס לממשלה ואף אחד לא רוצה אותן בממשלה איתו – ולכן אין באפשרותן להשפיע.
6. תקציב המדינה גדל בסכומים אבסולוטים ב44 אחוז מאז 2002, בעוד תקציב הביטחון גדל ב-20 אחוז. המגמה הזו לא נעצרה ב2012 אלא המשיכה; תקציב הביטחון גדל בכ-3 אחוז בעוד תקציב המדינה גדל בקצת יותר מ-5 אחוז.
אגב, אתה טועה. לא נדרש הרבה כדי לשנות את המגמות הדמוגרפיות ואת הרגלי התעסוקה במגזרים החרדי והערבי. מהסיבה הפשוטה שמדובר במשהו שמוחזק באופן מלאכותי. מגמות דמוגרפיות והרגלי תעוסקה שכאלה קיימים באופן טבעי במדינות עולם שלישי, בישראל הם קיימים באופן מלאכותי ועל ידי תחזוקה שוטפת מצידן של המפלגות החרדיות. במגוון רב של דרכים: אי הכנסתם של לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית, מגוון קצבאות, ואפילו בדרכים מוסוות יותר כגון "חינוך חינם מגיל 3" ו"רפואת שיניים חינם לילדים". אלה דברים שכביכול הולכים לכל האוכלוסייה אבל מין הסתם מי שנהנה מהם במיוחד זה מי שיש לו יותר ילדים. אם תפסק לאחזק את זה, זה יישתנה במהירות בהתאם לתנאים הטבעיים של מדינה של עולם ראשון. במגזר הערבי מוסלמי זה כבר קורה. רמות הילודה צנחו בעשור האחרון. צנחו. השינוי הזה אפשרי גם במגזר החרדי. ואל תקנה את התעמולה של המנהיגים החרדים שהם ימשיכו לדגול בדרך חיים הזו בכל מחיר – הם דוגלים בדרך החיים הזו כי אנחנו מממנים אותה.
1. הם לא בוחרים בעוני במובן הדומה לזה שרוב היהודים החילונים בישראל אינם בוחרים לשרת בצה"ל. אומנם השירות בצה"ל הוא חובה על-פי חוק, אבל מי שרוצה מאוד לא לשרת יכול למצוא דרך לכך. עדיין, ככל הנראה, אצל הרוב המוחלט של המועמדים לשירות הביטחון השאלה "האם לשרת" כלל לא עולה על הדעת. הם יודעים שהם צריכים לשרת, כי מבחינה מנטלית, זה היה התסריט היחיד שאליו הכינו אותם כמעט מיום לידתם. הרוב המולחט של הגברים החרדים מגיעים ללמוד בישיבה, והרוב המוחלט של נשים ערביות יולדות הרבה ילדים, מסיבות דומות.
השאלה מי מפרנס את ילדיו של מי היא לא השאלה הנכונה (אני לא יודע מה אתך, אבל מישהו כמו נפתלי בנט יכול לומר שהוא מפרנס את הילדים שלי, ומבחינת השוואת המסים שאנחנו משלמים, הוא ככל הנראה יצדק). השאלה היא איך הילדים האלה יוכלו לחיות יחד אחד עם השני כשהם יגדלו.
מבחינתי, המדינה צריכה לסייע בגידול ילדים, מכל המגזרים, ככל שהיא יכולה, אבל בו-זמנית לפקח על חינוכם של אותם ילדים על-מנת שיוכלו לכבד את זכויות אחד של השני, וגם לפרנס את עצמם, כשיגדלו. מבחינת הסיוע בגידול הילדים, הקצבאות הן לא בהכרח הדרך המועדפת – ודאי כשהמדינה מסרבת לשאת באחריות לחינוך הגיל הרך. אבל זו כבר שאלה משנית בהשוואה להפנמת האחריות הכללית של המדינה לסייע בגידול ילדים.
2. אבטלה סמויה? אולי. אבל להטיל יותר עבודה על כל עובד בלי להתמודד עם הגורמים המנטליים והמקצועיים שיצרו את האבטלה הסמויה הזאת מלכתחילה, היא לא דרך טובה להתייעלות. גם בצה"ל יש ים של אבטלה סמויה, אבל אם תשלח את כל הג'ובניקים של הקריה לפטרל פעם בשבוע בגבול המצרי, זה לא בהכרח יגרום לצה"ל להיות יעיל יותר.
3. מתי הסכם הפשרה היה קורה? לא ברור. אבל בהינתן צפי מסוים לסכום שיכול להתקבל מהסדר כזה, אפשר להשיג מימון זמני בסדר גודל דומה ע"י הלוואות. כאשר יש מקור הכנסה עתידי צפוי, הגדלת גרעון יכולה להיות אופציה סבירה.
4. יש לא מעט אנשים הסבורים שניתן היה להטיל תמלוגים גדולים יותר על חברות הגז.
5. כוח כוח, אבל כאשר שרון החליט שהוא רוצה ממשלה ללא חרדים, הוא הקים אחת. באותה מידה הוא יכול היה להקים ממשלה ללא חרדים כבר בפברואר 2001, אבל אז היה לו סדר עדיפויות אחר. גם ברק יכול היה להקים ממשלה עם הליכוד במקום עם ש"ס ב-1999 (והיה ברור כבר אז שמבחינה מדינית, לא יהיה הבדל גדול בין שתי ממשלות אלה, בעוד שמבחינה כלכלית, ממשלה ללא ש"ס הייתה עדיפה). זה עניין של סדר עדיפויות ושל תבונה פוליטית.
6. תלוי איך סופרים. לפי חוק התקציב עבור 2012-2011 (שהתקבל בסוף 2010), ההוצאה על הביטחון (שאינה מותנית הכנסה) ב-2011 צריכה להיות 49.4 מיליארד ש"ח בערך, ואילו ב-2012 היא צריכה להיות 50.6 מיליארד ש"ח בערך (ראה כאן: http://www.mof.gov.il/BUDGETSITE/STATEBUDGET/BUDGET2011_2012/Pages/Budget2011_2012HP.aspx).
אם מתייחסים לנתונים האלה, אזי הגידול הוא כ-2.5% בלבד.
אבל בקישור הקודם שנתתי לך (http://www.keshev.org.il/media-blog/on-the-way-to-war-economy.html) יש אזכור של הוספת 8.5 מיליארד ש"ח לתקציב הביטחון כבר עבור שנת 2012 – מה שמהווה 16.8% מהתקציב המקורי שתוכנן לשנה זו, ומעלה את תקציב הביטחון של 2012 מעל תקציב הביטחון של 2011. האם יש עוד משרד ממשלתי שמקבל רטרואקטיבית עבור שנה כלשהי תוספת של 16.8% לתקציבו המקורי עבור אותה שנה?
דרך אגב, הנקודה הזאת מדגימה בדיוק את הקושי שבתקציב דו-שנתי: אם אין אפשרות לתכנן את הצרכים של משרדי הממשלה השונים שנתיים קדימה (ותוספת בסדר הגודל האמור מראה בבירור על חוסר תכנון), מה מועיל תקציב דו-שנתי?
חינוך חינם מגיל 3 ורפואת שיניים חינם לילדים הם בדיוק חלק מהאחריות הבסיסית של המדינה לרווחת ילדיה, ללא הבדל מוצא, דת ותעסוקת ההורים. זה שמצד שני רצוי מאוד להוריד את שיעורי הילודה בישראל – לא רק בקרב מגזר זה או אחר אלא באופן כללי – זה נכון, אבל הדרך להגיע לכך צריכה להיות שונה.
ההערה בדבר הג'ובניקים המפטרלים בגבול מצרים מזכירה לי אירוע מתקופת מלחמת לבנון (הראשונה). ראש אכ"א אז, עמוס ירון, החליט שחיילי אכ"א יתרמו למאמץ המלחמתי והאריך את יום העבודה בשעה. התוצאה, במקום ללכת הביתה ב-5:00 ולאכול בבית, כל הג'ובניקים בשלישות הלכו ב-5:00 לחדר האוכל, אכלו ארוחת ערב ואז הלכו הביתה. אין ספק שזו היתה תרומה עצומה…
יוסי: אחלה מאמר, הסכמתי עם הכל, ורק תיקון קטן: הרווחים הכלואים זה לא 27 מיליארד שקלים, אלא "רק" שלושה מיליארד שחברות שבפועל ניתן לגבות מהן את החוב