החברים של ג'ורג'

מטהרים את מערכת החינוך

בשבוע שעבר נוצרה סערה קטנה, כשהחליט משרד החינוך לזמן לשימוע לפני פיטורין את רם כהן, מנהל תיכון נט, לאחר שהלה פרסם מאמר שבו קרא להצבעה עבור מפלגות שמאל על פני מפלגת המרכז הציונאל-סוציאליסטית, העבודה. על פניו נראה שלפעולת המשרד, המנוהל על ידי הקומישר סער, יש בסיס: טכנית, נאסר על עובדי מדינה להביע עמדה פוליטית (חוק שירות המדינה אוסר על עובדי מדינה להשתתף ב"תעמולה פומבית, בכתב או בעל פה"), אם כי רק לעתים נדירות מופעל הסעיף הזה. בדרך כלל, עולה החשד, הוא מופעל כלפי אנשים שמתנגדים לעמדתה של המדינה או שהם סתם לא יהודים, כמו במקרה של ג'והיינה חוסיין, שפוטרה אחרי שנשאה שלט אגרסיבי נגד צה"ל בעת "עופרת יצוקה."

המקרה שלפנינו, של עובד מערכת החינוך, מובהק עוד יותר. כל מי שעיניו בראשו וחי במדינה הזו יודע שהחוק הזה חל, אם בכלל, רק על מוסדות החינוך החילוניים. בבתי הספר הדתיים מכיר כל אדם – והח"מ יכול להעיד מנסיונו – את המנהג של לכנס את כל תלמידי בתי הספר ולהוציא אותם באוטובוסים להפגנות, לעתים על חשבון הלימודים. גם המנהג של ניצול תלמידי ישיבות – מכל הזרמים – לפעילות פוליטית לא יפתיע אף אחד. בימים אלה נחשפת העובדה שמפלגת הבית היהודי (על המצע שלה, שכל מערכת התעמולה שלה מיועדת להסוות אותו, בקרוב) משתמשת בתלמידי מכינות צבאיות וישיבות הסדר כדי לעבוד במערכת הבחירות למען נפתלי בנט. זה כבר שימוש בחיילים לצרכים פוליטיים, אבל כנראה שראש וועדת הבחירות אליוקים רובינשטיין לא יתרגש מזה יותר מדי, ולא יקנוס את המפלגה בסכום מזעזע, שיחסל את הקמפיין שלה ויגרום למנהיגי העתיד שלה לחשוב שוב לפני שינסו שטיק כזה.

האתר "שישים ואחת" ריכז שורה של אירועים כאלה שעלו לכותרות בשנים האחרונות; אפשר לראות אותה כאן. מדובר ברשימה חלקית מאד, טיפה בדלי, אבל היא כוללת את שליחתם של כל תלמידי מוסדות החינוך בגדה המערבית להפגנה פוליטית. ראשי ישיבות מדברים לעתים קרובות בתקשורת על העמדות המדיניות שלהם, ואף אחד לא עושה להם כלום. כשראש הישיבה שלי, יוסף בא-גד, רץ לכנסת, הוא ניסה לפקוד את תלמידי הישיבה לרשימה שאליה רץ – בהתחלה המפז"ל, אחר כך למולדת של זאבי. זה לא כל כך עבד, אבל הרעיון להשתמש בתלמידי ישיבה כנכס פוליטי נשמע לגמרי סביר כחלק מהעולם הזה, ובישיבות החרדיות הוא מקובל למדי. בין לבין, כמובן, מופעל לחץ לא תמיד עדין על התלמידים לשמש כבלוק הצבעה של ראש הישיבה. כולם יודעים, אבל אף אחד לא מדבר על זה, כי מי צריך את הכאב ראש הזה, להכפיף את חובשי הכיפה לחוק המדינה.

מדי פעם הם משתינים מהמקפצה ואז נוצרת מהומה. מקרה בוטה במיוחד אירע כשהמתנחל צבי הנדל – לשעבר מגוף קטיף – ששימש בעוונותינו כסגן שר החינוך, שלח איגרת למנהלי בתי ספר דתיים. המכתב, שנשלח בעת המרד הכתום כנגד ההתנתקות, מתח ביקורת – על נייר רשמי של סגן שר, כן? – על ראש הממשלה, וקרא למנהלים להוציא את התלמידים שלהם להפגנה נגד ההתנתקות. הנדל הגדיר את ההפגנה "עצרת" וטען שיש לה "ערך חינוכי." הנדל חטף ביקורת מהחוגים המקובלים, אבל ספק אם זה מנע ממישהו מהמנהלים לשלוח את התלמידים שלהם להפגנה; להמנעות כזו היה מחיר חברתי מצד קבוצת ההתייחסות שלהם, אבל לשליחת התלמידים לא היה שום מחיר.

ראוי להזכיר בעניין הזה את השימוש שעשו המתנחלים בילדים במהלך ההתנתקות. הם שלחו את הילדים קדימה, להיעצר, ובשורה של מקרים נעצרו ילדים – בעיקר ילדות – לתקופות ארוכות, משום שהן סירבו להזדהות. מערכת המשפט התחרפנה באותה תקופה והיתה שופטת שהסירוב להכיר בסמכותה כל כך פוצץ לה את הסעיף שהיא הורתה לשלוח ילדה כזו לקיבוץ דתי כדי להרחיק אותה מסביבה שהיא ראתה כפוגעת בה. דיברו הרבה על תפקיד ההורים בשימוש הזה בילדים, על כך שהם היו מוכנים להקריב את הילדים שלהם על מזבח האמונות שלהם-עצמם, שהילדים עדיין צעירים מכדי להבין. דיברו על ההורים – אבל לא דיברו על מערכת החינוך התומכת, שקיבלה היעדרויות ארוכות בשתיקה ובהבנה. וזו אפילו לא הבעיה העיקרית של מערכת החינוך הדתית: הבעיה העיקרית שלה היא שעיקר הפעילות שלה היא לא לימודים, אלא הטפה פוליטית, ולפוליטיקה של שנאה וגזענות. אבל זה מותר.

כבר התרגלנו שלמערכת המשפט שלנו יש עין עצומה לימין. התרגלנו לכך שמחבלי המחתרת היהודית מבצעים שורה של מעשי רצח ונתפסים בעת יישום טבח (הטמנת פצצות באוטובוסים), ותוך זמן קצר 300 אלף איש חותמים על עצומה לשחרורם ורוצחים הולכים הביתה אחרי שבע שנים (היום נרשמה חריגה אפילו באנומליה הזו, כשהמחבל היהודי חגי סגל הגיב ב-"24 שעות" על הסרט "שומרי הסף," שמתאר בין השאר את לכידתו שלו. לבני סלע לא היו נותנים פריבילגיה כזו). התרגלנו לכך שהממרידים, המומרדים והטרוריסטים מתקופת ההתנתקות קיבלו חנינה, בעוד מורשעי השמאל מרצים כל דקה מעונשם. התרגלנו לכך שענת קם מקבלת שלוש שנים בפועל על העברת מסמכים לעיתון שכפוף לצנזורה, בעוד שאנשי ימין שעוקבים אחרי תנועות צה"ל ומדווחים עליהן מקבלים חודש וחצי, במקסימום – כשהם נהנים מתמיכתם של בוגדים כמו זאב אלקין ואורי אריאל.

עכשיו מגיע תורה של מערכת החינוך לעבור התאמה פוליטית. ביקורים בחברון ואמירה שהיא צריכה להיות בריבונות ישראלית לנצח – זו לא אמירה פוליטית; איסור על תלמידים ללמוד על זכויות אדם, שמא ילמדו חס וחלילה שיש להם זכות מוקנית להמיר את דתם – זה לא פוליטי; השתתפות של תלמידים בהפגנות ימין, כולל בזמן הלימודים, לא מעוררת את משרד החינוך מרבצו, כי זה "לא פוליטי"; אבל השתתפות במצעד זכויות האדם, או כתיבה בעד מפלגת שמאל – זה סופר פוליטי ואתה תיענש על זה.

ואנחנו עדיין יכולים לשנות את זה. 21% מהבוחרים עדיין לא החליטו למי הם מצביעים. ביום שלישי הבא אנחנו עדיין יכולים לבעוט את גדעון סער מלשכת השר, ולשלוח את המשת"פים שלו מ"אם תרצו", ממכון שלם, וה"מכון לאסטרטגיה ציונית" ללשכת העבודה. עוד ארבע שנים של הקומישר סער, ובכלל לא בטוח שיהיה עם מי לדבר.

ועוד דבר אחד: הבחירות האלה, אסור לשכוח, הוכרזו משום שלבנימין נתניהו לא היה את האומץ להציג לציבור את רשימת הגזירות שלו ערב הבחירות. עכשיו מסתבר שלמרות העלאת המסים העקיפים, הגרעון עלה ב-2012 ב-4.2% במקום בשני אחוזים, והוא הוכפל ל-39 (!!!!1!!) מיליארדי דולרים שקלים, בניגוד לתחזיות. הקוסם עם הכובע הריק משפנים אומר לנו עכשיו שזה לא צריך לעניין אותנו, ומתעסק בנסיונות לגלגל על אולמרט את ההוצאות של ההתנתקות, כשהוא יודע שהתקשורת הממוסדת לא תזכיר שהוא היה שר האוצר עד שבוע קודם להתנתקות. אחרי הבחירות, כמובן, הוא יסביר לנו בפנים רציניות שאי אפשר לחיות עם גרעון כזה, ושצריך להדק את כל החגורות – להוציא את אלה של האוליגרכיה. לזכור ולא לשכוח, להזכיר ולא לתת להשכיח: ב-22 בינואר שולחים את נתניהו הביתה. אנחנו רק צריכים להעלות את אחוז ההצבעה, ולהזיז שישה מנדטים מצד אחד לאחר. זה בכוחנו, אם לא נתייאש. הבחירה, כפי שרואים בתשדיר הזה של מרצ – לא ברור איך זה קרה, אבל הוא מוצלח – היא בין לחטוף עוד כאפה או להתחיל להחטיף חזרה. אם כבר מלחמת מעמדות, שתהיה לפחות דו צדדית.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שנשתה ביחד לרגל פרישתו של בנימין נתניהו מהחיים הפוליטיים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

36 תגובות על ”מטהרים את מערכת החינוך“

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    זה קרה כי זה של מתנדבים ולא מטעם הקמפיין הרשמי…

  2. אור ברקת הגיב:

    וזועק לשמיים ההבדל בין לפרסם מאמר שלא בין כתלי בית הספר לבין דיבור פוליטי ושימוש בתלמידים בתוך בית הספר

  3. מירי הגיב:

    מעולה, כתמיד.

  4. אמת מארץ הגיב:

    הימין – הרשמי והרשמי למחצה – מזה שנים עוסק ברדיפה אישית ממשית וטיהורים. מדובר על גל מקאתרתיזם ממשי, שמכוון בד"כ לפרנסתם של אנשים בידיעה הוודאית כ"כ שגם מסע שנכשל ישתיק את הבאים בתור.

    כי מי יסכן פרנסה בשביל לכתוב מאמר נגד האפרטהייד, או דו"ח השוואתי שעולה ממנו שהיחס הנפשע של ישראל לפליטים הוא גם חריג לרעה?

    ולא במקרה, הקביעות היא לצנינים בעיניהם. והאיגודים המקצועיים. ומערכת המשפט. וכל מי שעשוי לספק הגנה, או מחסה, למי שמעז להוציא את האף.

  5. מני ל הגיב:

    אני אזכיר ציטוט של נתונים שרשמת במאמר שלך בעבר, שרלוונטי לחוסר הסימטריה הזאת בין המחנה הלאומני/דתי, שהדמוקרטיה צריכה להתכופף בפניו, לבין שוחרי הדמוקרטיה. כמו אז, גם היום בישראל, כל זרועות השלטון מעמידות מעל לדמוקרטיה ערך אחר, וברור מה יהיה הסוף:

    באמצע שנות העשרים, בדק הסטטיסטיקאי איש השמאל אמיל יוליוס גומבל את נטייתה של מערכת המשפט הגרמנית כלפי פשעים פוליטיים. הוא מצא ש-22 רציחות פוליטיות שבוצעו על ידי אנשי שמאל בין 1919 ו-1922 הניבו 28 הרשעות, ביניהן עשר הוצאות להורג, ועונשי מאסר שאורכם נאמד בכ-15 שנה בממוצע. במקביל, 354 מקרי הרצח שביצעו אנשי ימין באותה תקופה הובילו ל-24 הרשעות בלבד, אף לא הוצאה להורג אחת, ועונש ממוצע של ארבע חודשי מאסר בלבד. הוא מצא גם 23 מקרים שבהם הרוצחים התוודו בחופשיות על מעשי הרצח שביצעו – ואף על פי כן, זוכו על ידי מערכת המשפט הימנית מאד, שריד של ימי הקיסרות. עוד מצא גומבל שבשלושת העשורים האחרונים לקיומו של הרייך השני – בימי השלום שקדמו למלחמת העולם הראשונה – היו בסך הכל 32 הרשעות באשמת בגידה; בארבע השנים 1924-1927 הוצאו יותר מ-10,000 צווי מעצר באשמת בגידה, שהניבו 1,051 הרשעות (המקור הוא The Coming of the Third Reich, של ריצ'רד אוונס).

    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2136

    • anonymous moose הגיב:

      רק שזה לא באמת דומה. להערכתי (הלא מלומדת מספיק) היחס של בתי המשפט בארץ מאוזן למדי בין השמאל לימין. נראה לי שחוסר האיזון נובע מהפרקליטות והממשלה. לא שזה מנחם במשהו, אבל צריך לציין את זה. צריך גם לציין שכאשר בתי המשפט יהפכו למוטים לימין המצב יהפוך לגרוע הרבה יותר.

  6. An Cat Dubh הגיב:

    כשהייתי בכתה ט' המורה שלי למתמ' אמרה שהסעיף הזה כבר לא קים וספרה שהיא מצביעה לעלה ירוק. כשהיינו בכתה י' לקחו אותנו להפגין לטובת זכויות נצולי שואה בירושלים, אני התראינתי לעתון Yomiuri ובוז'י הרצוג בא לנאום. אחרי שנתים קראתי בישראבלוג על מורים שהכריחו תלמידים לבוא להפגין בעד עסקת שליט (ורשמו חסורים למי שלא בא). מה קרה לכל אלה?

  7. חנן הגיב:

    אין כל ספק שיש הטיה חמורה לטובת הימין. אבל שאלה טכנית – האם ראשי הישיבות הם עובדי מדינה?

  8. מני זהבי הגיב:

    זה שהימין נוהג בשיטות של ג'וזף מקארתי, זה אינו חדש (ואופיר אקוניס עוד טען שהסנאטור השתיין צדק — תגלית אמריקנולוגית המשתווה רק ל"ארבעת האבות" של לפיד ג'וניור).
    מה שמפתיע הוא שאנשי שמאל, לכאורה נבונים, עדיין לא הפנימו את המצב.
    עם כל הכבוד לרם כהן ולגלעד נתן (ויש הרבה כבוד), האם הם באמת חשבו שלמאמרים שלהם תהיה השפעה ציבורית משמעותית? האם הם באמת חשבו שאנשים אחרים, שאינם עובדי מדינה, אינם יכולים לכתוב מאמרים דומים או אף טובים יותר?
    כי קודם כל, ברמה הבסיסית של אתיקה מקצועית, התבטאות פוליטית מצד עובד מדינה היא באמת דבר לא תקין. מורים ועובדי הכנסת אינם אמורים לנצל את הסמכות שהוענקה להם ע"י המדינה להפצת דעותיהם הפוליטיות, בלי קשר לקיומה של פרצה לגאליסטית כלשהי שעשויה להכשיר התבטאות כזאת.
    אבל אם אדם זה או אחר כבר החליט שהוא רוצה להשפיע פוליטית על המציאות בישראל, הוא צריך לכל הפחות לדאוג לכך שלא יוכלו לתפוס אותו. ומהבחינה הזאת, אין דבר מטומטם יותר לעשות מלהטיף להצבעה למפלגה מסוימת או לבקר אישית מי מאנשי הממשלה (או הכנסת, לצורך העניין). ככל הזכור לי, רם כהן נאם פעם באוזני תלמידיו על העוול המוסרי הכרוך בשירות צבאי בשטחים. אנשי ימין זעמו, אבל לא יכלו לעשות מאומה, כי הבעת עמדה כזאת יכולה להיתפס — למעשה, צריכה להיתפס — כהתבטאות מוסרית-חינוכית ולא פוליטית. ואני משוכנע שמבחינת ההשפעה הציבורית, הנאום ההוא היה שווה הרבה יותר מהמאמר הזה.
    כנ"ל גלעד נתן. האיש חוקר מיומן, שהצליח פעם אחר פעם להראות בדו"חותיו שהמציאות, בהתאם לאמרה האמריקאית, סובלת מהטיה שמאלית. למה לעזאזל הוא חשב שאם הוא יכתוב כמה מאמרים משתלחים בנתניהו וברק — מאמרים שמצד אחד אינם יכולים להיות מגובים בשום נתונים מחקריים, ומצד שני כל זב חוטם יכול לכתוב אותם — זה יוסיף משהו למפעל חייו?
    המצב בישראל הוא כזה שהימין נמצא בשלטון ועתיד להימצא בו בעתיד הקרוב. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות נגד זה הוא כנראה לתת לימין להמריא גבוה ככל שהוא יכול, ולהתרסק משם. נתניהו מראה, כבר עכשיו, סימנים של התהליך הזה. אבל כדי שהתהליך יושלם מהר ככל הניתן, אנשי שמאל צריכים להיזהר שלא לעבור אותו בעצמם.

  9. עדו הגיב:

    "מגוף קטיף" צריך להיות 'מגוש' אלא אם זה היה בכוונה, כבר אי אפשר לדעת איתך..

    • מני זהבי הגיב:

      והגרעון הצפוי אמור להיות 39 מיליארד ש"ח, אבל בדולרים זה נראה מרשים יותר…

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        עשרה מיליארד דולר בערך, זה הגרעון של מדינת ישראל.
        בערך ההון האישי של סטיב ג'ובס ז"ל, או רבע מהונו של ביל גייטס. על זה 6 סימני קריאה ואחד באמצע.
        איכשהו יוצא שזה אדרסטייטמנט בסדרת המאמרים ההיסטריים והולכים של בעל הבית.

        "מטהרים את מערכת החינוך" בכותרת הצעקנית ואז מאמר שאומר שהמורה אכן עבר על החוק(אני מרגיע את הקוראים הקבועים, לא ממש חייב לירות בו כמו בקצין המסכן מהמאמר הקודם) אבל הימנים יותר מנייקים, הם חארות, הם בוגדים, הם זבלים וריחם כריח צואה טריה אחרי בוריטו של צ'ילי קון-קרנה מתחנת דלק בטיחואנה. לכן, צריך לוותר למורה שעבר על החוק ואם לא אז אתם (אפקט אקו) "מטהרים את מערכת החינוך".

        בחירות דוחות אינטגריטי. זה כלל גדול בתורה

        • עדו הגיב:

          ואינטגריטי הוא מושג שמחייב רק שמאלנים נכון?
          אם היה שמץ של אינטגריטי לגדעון סער הרי שיחד עם המורה השמאלני הסורר היו עומדים לדין משמעתי גדודים של מורים דתיים אבל לא, רק כלפי שמאלנים מקפידים הקפדה יתרה על הכללים, לכל השאר מותר.
          בעצם למה אני צריך לספר לך את זה? אתה הוכחה חיה לעובדה הזאת.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            אז אתה מסכים שאינטרגיטי אין כאן, אבל איכשהו משום שגם "ימנים" עושים את זה אז זה כנראה בסדר.

            בטח במסגרת השיח השמאלני החדש, "מורידים את הכפפות", "מחזירים כפות", "לא רוקדים בלט בזירת אגרוף" ושאר התירוצים הילדותיים שמספרים לעצמם שמאלנים בלילות כאשר הם מצדיקים לעצמם את המטמורפוזה המלאה לתמונת הראי של השוליים הצואים של היריב הפוליטי.

            זה נחמד אגב, המהפך מאליטה פריבילגית שחיה בתחושה שגנבו לה את המדינה ב77' לשבט פריבילגי, היסטרי, גזען ודוחה.

            עדו – אבל הימנים גם היסטרים גזענים ודוחים.

        • מני זהבי הגיב:

          בחירות דוחות אינטגריטי?
          לך ספר את זה למי שעיצב שלטי בחירות של הליכוד שבהם המפלגה מתגאה בכך שהנהיגה חינוך חינם מגיל 3 (אני לא צריך לומר לך מה חשבה על הנושא ממשלת הליכוד לפני קיץ 2011, נכון?).
          בין טעות במטבע לחוסר בושה מופגן של תועמלני הימין, אתה יודע מה אני מעדיף.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            עד השוואה לליכוד, בטח גם השלטים של עוצמה לישראל מלאי גזענות. לאאא…

            מתי בדיוק הפך השמאל הישראלי מאלטרנטיבה לאספקלריה? מתי בדיוק הביסה ההיפרבולה כל שאר אופני ההבעה והדיון?

  10. אלכס ז. הגיב:

    אל דאגה – סער יעבור למשרד אחר בין כה וכה. במקומו יבוא יאיר "בור גאה" לפיד.

  11. חושחש הנחש הגיב:

    הגרעון הוא 39 מיליארד ש"ח ולא דולר

  12. סמילי הגיב:

    למיטב הבנתי, החוק אוסר על עובדי מדינה לעשות תעמולת בחירות, אבל לא אוסר עליהם להביע את דעתם הפוליטית. להפך, יש פסק דין מפורש של בית המשפט העליון שאוסר על הממשלה לפגוע בעובד מדינה שמביע דעה שלילית על הממשלה (וגם שם זה היה מורה – שייב נגד שר הביטחון)

    • זוכר משהו הגיב:

      אם בשייב אתה מתכוון לישראל אלדד אביו של חה"כ אריה אלדד וסבה של קרני אלדד אז המקרה הוא דומה ושונה. ישראל אלדד קרא לפעול בנשק כנגד חיילי צה"ל בשעורי תנ"ך שהוא העביר לתלמידים וגם כתב מאמרים פוליטיים בעיתון. בן-גוריון קרא לפטרו ובג"צ הכריע כי אסור לעשות זאת על רקע דעותיו. הפסיקה הייתה מאבני היסוד של הפסיקות בנושא חופש העיסוק בישראל.

      • מני זהבי הגיב:

        כל הפרשה התרחשה בראשית שנות ה-50. היה אז בכלל תקשי"ר מסודר?
        דרך אגב, ביטוי ישיר ופומבי של עמדות פוליטיות על-ידי עובדי מדינה שלא מונו לשם כך מהווה, לכל הפחות, בעיה אתית. העניין הוא שהימין הדתי בישראל מפר את הנורמות האתיות בעניין הזה ברגל גסה, ואיש אינו פועל להעניש את האחראים.

      • סמילי הגיב:

        בוודאי. למה שונה?

  13. עמית הגיב:

    המאמר מראה היטב את גודל הרעה החולה שיש בהשפעה השלילית של מעורבות פוליטית של אנשי חינוך – כמו רם כהן וכמו רבנים שונים – על התלמידים ועל הציבור. המסקנה פה היא לא שצריך להניח לרם כהן, אלא שצריך לאכוף את התקנה המדוברת גם על החינוך הדתי.

    • חנן הגיב:

      ההבדל גדול, עמית: רם כהן כלל לא פנה לתלמידים שלו.
      בחינוך הדתי פונים בעיקר לתלמידים שלהם.

      • מני זהבי הגיב:

        אדם שרואה לעצמו צורך לשכנע אנשים לאמץ עמדה פוליטית מסוימת, חזקה עליו שיעשה את זה גם כלפי אנשים הנתונים למרותו. כאשר אותם אנשים הם נערים מתבגרים, הנמצאית תחת אחריותו של המשכנע מכוח כפיית החוק (חוק חינוך חובה), יש כאן בעיה.
        כמובן, אם מדובר לא בעמדה פוליטית אלא בעמדה מוסרית, המצב שונה. החברה כן מצפה ממחנכים לחנך את תלמידיהם לנקוט עמדה מוסרית. איך להבדיל בין עמדה מוסרית לעמדה פוליטית זו שאלה מורכבת, אבל ברור למדי ששכנוע להצביע (או לא להצביע) למפלגה מסוימת זו נקטית עמדה פוליטית ולא עמדה מוסרית.

      • עמית הגיב:

        רם כהן כן פנה לתלמידים שלו. לא במאמר ב"הארץ" אלא ישירות אליהם בבית הספר, וזה סוקר בתקשורת בעבר. לא לשווא בבית הספר הקודם שהוא ניהל חד"ש גרפה ניצחון גורף (משהו כמו 50 מנדטים לחד"ש) במדגם בחירות שנעשה שם. לבטח זה נובע גם מהדמוגרפיה של בית הספר (בית הספר לאומנויות של תל אביב) אבל גם מהצורה בה רם כהן משך את התלמידים לכיוון השמאל האקטיביסטי.

        אם מורה רוצה לעודד שיח פוליטי בקרב תלמידיו זה מצויין – שיתן להם לדבר ושיתווך ביניהם. אם הוא יתערב בשיח הזה הוא בהכרח יהפוך אותו ללא שיוויוני ולא הוגן, בין אם הם מתכוון לכך או לא, מעצם זה שהוא בעל הסמכות (האינטלקטואלית והאדמינסטריבית) על התלמידים, ולכן משרד החינוך צריך לפסול את זה. הורים לא שולחים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית כדי שהמורה שלהם ינסה לעצב אותם לפי ערכיו ודעותיו.

        • חנן הגיב:

          רם כהן מאוים בפיטורים בגלל מאמר שכתב בעיתון. לא בגלל פניה לתלמידים שלו נקודה. כל שאר המלמולים שלך הם התפלפלויות.

  14. עדו הגיב:

    כן עמית טוב שהקפדת לצין "הממלכתית" כי במערכת החינוך הדתית והחרדית כללי המשחק אחרים. על זה כל הפוסט.

    • עמית הגיב:

      אותם כללי משחק קיימים לכל המערכות חינוך ובכולן הכללי משחק האלה עדיין לא נאכפו. הזימון לרם כהן הוא יוצא מהכלל. כל שני וחמישי בשבוע שומעים בתקשורת על עוד איזה עצומה פוליטית שחתומים עליה "עשרות מורים לאזרחות".

      • חנן הגיב:

        מותר למורים להביע דעה פוליטית, רק לא מול התלמידים שלהם. הנה קטע מפסק דין שהגן על מנהל בי"ס שפרסם עצומה פוליטית נגד "מורשת רבין":

        "מורים הם גם אזרחים, והאיסור על הבעת דעתם הפוליטית מול תלמידיהם אינו דומה לאיסור להביע את דעתם בחדר המורים פנימה"…"יהא זה מרחיק לכת לאסור על מורה להביע את דעתו הפוליטית מחוץ לכותלי בית-הספר. מקומה של מדינת ישראל לא נפקד בין מקומן של המדינות הדמוקרטיות הנאורות בעולם, בהן חופש הביטוי הינו ערך כמעט מקודש".

        • מני זהבי הגיב:

          לא כל דבר שמותר מבחינה משפטית הוא גם מתקבל על הדעת מבחינה אתית.
          לדוגמא, מותר לגאולה אבן לנהל רומן עם גדעון סער, אבל יש בעיה בלתת לה להגיש את משדר הבחירות.

          • חנן הגיב:

            מבחינה אתית לא תקין ששופט הוא מתנחל, לא תקין שמשרד החינוך מארגן שטיפת מוח לטובת ההתנחלויות ובעצם לא תקין שההתנחלויות קיימות.

            הפוסט הזה מתייחס לטיהור הפשיסטי במשרד החינוך, המסתתר מאחורי תקנות בעלות תוקף משפטי לחלוטין.

            • מני זהבי הגיב:

              אה, זה שיש ניסיון טיהור, זה נכון. הסובלנות של משרד החינוך להטפה הפוליטית הגלויה בחינוך הדתי היא דוגמא מובהקת לכך. אני גם מניח שאם יש לרם כהן קייס משפטי, הוא ילך אתו לערכאה המתאימה. שום אדם אינו צריך לתת לממונים עליו לפטר אותו בניגוד לחוק.
              אבל אני לא דיברתי על זה.

  15. עדו הגיב:

    זה יפה שכותבים את התגובה שלי במקומי כדי לחסוך לי עבודה. אבל בעצם מה שעלה לי בזכרון הייתה עדות של חייל שהתלווה לאנשי המנהל האזרחי כשהם עצרו מכוניות פלדתינאיות והוא איבטח אותם . כשמצאו משהו לא תקין במכונית נתנו מיד קנס, כשלא מצאו נתנו קנס כי האורות לא היו דלוקים באמצע היום (באמת היה חורף וזה החוק ) לדברי אותו חייל מכוניות דל מתנחלים עברו עם או בלי אורות ולא התיחסו אליהן.
    לא יודע למה נזכרתי בזה פתאום.

    • עדו הגיב:

      מצטער, ככה זה כשכותבים משח-נבון

    • אלון לוי הגיב:

      מה זה, כמו עם הבדיחה על האופנוענים? (השוטר מנסה לעצור שני אנשים על אופנוע, אבל הם מצייתים לכל חוק תנועה. אז הוא שואל אותם איך זה שהם נוסעים כל כך בזהירות, והם אומרים, "אלוהים איתנו". אז הוא עוצר אותם על זה שהם שלושה על אופנוע אחד.)