זו לא שרה
ראש ממשלתנו האמיץ הזדקף אמש (ב') מול המצלמות בגרמניה, והקריא מהכתב את תגובתו המוכנה באשר לפרשה החדשה של צרתו. התגובה, כפי שכבר ציין דובי, היתה נבעכית-משהו: נתניהו אמר שאשתו הופכת אותו לאנושי יותר, ובמשתמע הוא אנושי פחות. הוא גם דחף פנימה את ילדיו – "כוונו את האש אלי, לא לאשתי וילדי" – שאף אחד פרט לו לא עירב קודם לכן בפרשה. למעשה, התקשורת הישראלית מיעטה מאד להציק לילדיו של נתניהו: בנו הבכור עלה לכותרות רק כשהסתבר שהוא הפך לחייל מאובטח מאד בדוברות צה"ל.
כשנתניהו ביקש שנתמקד בו, ולא באשתו וילדיו, הוא ביצע עוד תרגיל הטעיה, כזה שחמק מעיני רוב כלי התקשורת. תביעתה של ליליאן פרץ אמנם הוגשה כנגד שרה נתניהו, אבל היא היתה הנתבעת השניה. הראשונה היתה חברת נתניהו ב.ש. (בנימין ושרה), שהיא – ולא שרה נתניהו – זו ששילמה את משכורתה של פרץ.
כלומר, מי שוויתר על תפקיד שר האוצר של איטליה הקים לעצמו חברה, שבמשך חמש שנים שילמה את שכרה של מנהלת משק הבית שלו. זה חוקי, עד כמה שהצלחתי לברר, אבל זה קצת מסריח. זה סוג התרגילים שמצפים שיעשו אנשי עסקים ממולחים, לא פוליטיקאים שבמהלך התקופה שימשו, בין השאר, כשרי אוצר.
וגם זה לא לב הבעיה. הבוקר חשף "הארץ" – ככל הנראה בעקבות מידע שהגיע מפרץ או עורכי דינה – כי נתניהו ב.ש. שילמה לפרץ שכר הנמוך משכר המינימום, בעוד חברת כוח האדם שתחתיה ביצעה פרץ את אותם התפקידים עם בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה הקפידה על החוק ושילמה לה שכר כפול לעיתים.
כלומר, שר האוצר שהקפיד להצליף בלשונו בעניים שאינם רוצים לעבוד, וטען שאין עובדים עניים, רק בטלנים עניים, היה בין מפעילי חברה ששילמה – על פניו, בניגוד לחוק – שכר נמוך מהמותר לעובדת. נזכיר שוב: הצ'קים שקיבלה ליליאן פרץ לא הגיעו משרה נתניהו, הם הגיעו מנתניהו ב.ש. מהמעט שפורסם, החברה הזו היא שותפות של בני הזוג נתניהו.
כך שהשאלה החשובה באמת איננה אם שרה נתניהו היא הבוסית הגרועה ביותר ביקום, אשת דרקון עם הפרעות אישיות שהיו גורמות לאהוד ברק להחוויר; השאלה היא לא אם התקשורת רודפת את נתניהו; השאלה היא לא האם יש כאן מלחמה בין "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" (גילוי נאות: הח"מ מקבל שכר סופרים מאימפריית מוזס); השאלה איננה האם בנימין נתניהו ניצב בגאון מול הסופה התקשורתית כדי להגן על אשתו; כמאמר הקלישאה, לא זו השאלה. אלה רק הסחות הדעת.
השאלה היא זו: מה ידע שר האוצר נתניהו, ומתי ידע, שחברה שהוא מבעליה שילמה, בניגוד לחוק, שכר הנמוך משכר מינימום למי מעובדיה? בשעתו, אחרי שהתפטר מתפקיד שר האוצר בנסיון להחזיר אליו את הימין ערב ההתנתקות (אבל מאוחר מכדי שאפשר יהיה לעשות משהו), ייבב נתניהו שהוא מקבל פנסיה של אלף דולר בלבד ושאי אפשר לחיות משכר כזה. באותה שעה ממש שהוא פלט את השקר הזה, חברה שהוא מבעליה שילמה לאחת מעובדותיה שכר נמוך הרבה יותר. מה ידע על זה נתניהו, ומתי ידע זאת? מי חתם על הצ'קים שהוציאה נתניהו ב.ש.? מי עבר על הספרים? מה היתה מידת השליטה של נתניהו בחברה? האם שר האוצר פעל כאחרון המעבידים המתעלמים מהחוקים להגנת העובד?
זו השאלה. עכשיו נראה מה תעשה התקשורת כדי למסמס אותה. אחרי הכל, סביר שהיא לא תגביר את המכירות.
(יוסי גורביץ)
מה זאת אומרת "למסמס" אותה? למעט בבלוג זה, עוד לא ראיתי מישהו בעיתונות בכלל מתייחס אליה.
תיקון נוקדני של טעות נפוצה: לנתניהו יש בת מנישואיו הראשונים (שהמירה את אמונתה ליהדות אורתודוכסית, וכיום היא אם לנכדו היחיד של נתניהו שנולד לאחרונה), כך שהחייל המאובטח יתר-על-המידה אינו בכורו של נתניהו. אלא אם בעיניך בנות לא נחשבות, כמו בעיני ההלכה
Damn. שכחתי מקיומה, ועוד אחרי הסיפור ההוא של ברנע ונתניהו. יתוקן מיד.
מה זה "הסיפור ההוא של ברנע ונתניהו" ?
הסיפור על התמונה של הבת, שבמסגור נצחי.
איזה לינקוק עקום! דרך פייסבוק ואל ynet? להלן לינק ישיר, במחילה מכבודך.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/041/574.html
אני שמעתי דעה כי מדובר כאן בחשד לעבירת מס חמורה.
העוזרת הועסקה על ידי חברה ועל כן ניתן להעלות על הדעת שדבר כזה נעשה, למשל, כדי לנכות את הוצאות העסקת העוזרת מהכנסות החברה, ובכך להנות מניכוי במס הכנסה על הוצאה פרטית שלפי חוק לא ניתן להכיר בה
אולי יימצא העיתון שירים את הכפפה וידרוש מביבי הסבר לכך.
אולי ישראל היום
זה מה שגם אני חשבתי בתחילה. העורך שלי ועורך דין חשבו אחרת.
נראה לי שהעורך שלך והעורך דין שלך טועים ומטעים.
התשובה הנכונה והמקצועית היא – שאי אפשר לדעת אם נעשתה עבירת מס או לאו, ללא עיון בדוחו"ת הכספיים של חברת ב.ש. שכמובן אינם מפורטים בכתב התביעה של ליליאן פרץ, ולא פורסמו בשום מקום.
האמת היא שהיה נחמד אם עיתונאי כלשהו היה שם את ידו על דוחו"ת אלה כי אולי ביבי מעד.
בכל מקרה, זה לא טריויאלי שיש הכרה בהוצאות על עובדת משק בית במעון הפרטי כהוצאה מוכרת, מכיוון שיש לכך השלכות אדירות על כל המשק.
כולנו זוכרים את מלחמת החורמה שהמדינה נלחמה ואף חוקקה/מחוקקת חוקים נגד הכרה בהוצאות על מטפלת כהוצאה מוכרת – והרי תמיד ניתן לטעון שה"מטפלת" היא בעצם "עובדת משק בית".
כל אחד יכול לטעות, כמובן, אבל ההבנה שלהם גדולה משלי בתחום.
למה שלי טועה?
יש כאן חשד לעבירה פוטנציאלית שהיא אכן חמורה.
ברור שצריך לבדוק בספרי החברה.
אני אנחש שהמעטפת חוקית. בתקופה שבה נתניהו לא היה ראש ממשלה או חבר כנסת, הוא יכול להצהיר שחלק מעבודתו נעשית במשרד בבית ולנכות חלק מן ההוצאות השוטפות של אחזקת הבית לפי חלק יחסי.
הרי אין בעיה חוקית או מוסרית בהצהרה שהוא כותב את הספרים שלו ומתכונן להרצאות (הרווחיות מאד) שלו בחדר עבודה בבית; עצמאים רבים עושים זאת.
מה שכן, כראש-ממשלה לשעבר ממומנת לו לשכה קטנה לכל החיים. יתכן שהוא אף יצהיר שעשה זאת מטהרנות-יתר כי אחרת היה משתמש בלשכה ממימון ציבורי לשם עבודה פרטית ושוב היה בעין הסערה.
כל מה שנאמר כאן אינו מוסמך אלא רק מידע כללי בנושא. יתכן שזו הכוונה של העו"ד שאיתו התייעץ גורביץ.
ויכול להית גם משהו פשוט הרבה יותר – שלמרות שהחברה משלמת את זה, היא רושמת את זה בתור הטבה שהיא נותנת לנתניהו, ומשלמת על זה מס בהתאם. כאן אין שום תחמנות של החוק, אלא תשלום פשוט של הפרשי המיסים כלשונו ורוחו של החוק.
מאוד יכול להיות שחברה כן נועדה כדי לנצל פרצת מס, אבל דווקא מצד נתניהו זה יהיה טמטום נוראי, מפני שהתדמית שלו כל כך כלכלית. האפשרות האחרת היא שהחברה הוקמה למטרות אחרות (למשל, הרצאות שהוא מעביר) ושההתעסקות עם העוזרת נעשית בצורה כזו שהמיסים עליה משולמים על ידי נתניהו עצמו (כהטבה שניתנת לו מהחברה, והמיסים עליה יורדים מהשכר שלו).
אני מגיע מחברה לייעוץ כלכלי ולשירותי חשבות וחשבונאות, והעצה הראשונה שאנחנו נותנים לאנשים (טוב, העצה הראשונה נוגעת למשברים המבניים שלהם ואיך להשיג מימון. אז העצה השנייה) היא ללכת לפי הספר – לא רק בגלל שזה יותר ישר, אלא גם בגלל שבסופו של דבר זה יותר זול. כדי להיות רמאי צריך להיות מוכן לשלם את המחיר, ואני מתאר לעצמי שלנתניהו לא שווה המחיר בשביל לחסוך כמה שקלים. נשמע לי הגיוני יותר שהחברה הוקמה מסיבות לגיטימיות של גביית כספים וסיפוק שירותים (שירותים לגיטימיים אפילו, כמו ספרים והרצאות), והתשלום לעוזרת נעשה תוך הקפדה על קוצו של יוד, ובלי שימוש בפרצות בחוק.
מצד שני, לפי אותו רציונל הוא לא היה צריך להעסיק את העוזרת בתנאים האלה. אז או שכל הפרשה מנופחת, או שההגיון שלי שווה לתחת.
אני מקווה ששכר הסופרים ממוזס גבוה יותר מהמשכורת שקיבלה ליליאן פרץ 🙂
אבל גם אני לא קראתי/שמעתי בשום מקום על הסיפור הזה של חב' נתניהו ב.ש. מה שנקרא תקשורת חוקרת.
ולגבי הבת הבכורה, אל תדאג: גם נתניהו שוכח לפעמים.
זה מופיע בכתב התביעה. אף אחד כנראה לא שם לב לזה. לא יודע איך. אמיר אורן הזכיר את זה בשבריר משפט. וכן, אני יודע שנתניהו שוכח/משכיח את נועה.
מה בדיוק הסיפור ? ראש הממשלה הנהנתן עם הסיגר, ידידם הטוב של בעלי ההון מתנהג בדיוק כמו שהיית מצפה ממנו.
אם הוא היה פורש לצריף בשדה בוקר אז היה לך סיפור.
בקדנציה הזו מי שהכניס לסיפור את שרה בכלל לא היו העיתונאים, אלא אנשי ימין וחברי לשכתו. את זה קל לשקרן הסלקטיבי לשכוח.
כל הטענה שלך מתבססת על ההנחב שגב' פרץ עבדה משרה מלאה.
אם ההנחה שגויה – כל הפוסט שלך יוכל להיזרק לפח יחד עם כל המוסד הממש לא מכובד שמשלם לך שכר סופרים, לא?
מתוך הכתבה בהארץ:
"לטענת עורך דינה של פרץ, שי לביא, לא חל כל שינוי בהיקף העסקתה של פרץ בין שתי התקופות, כשהועסקה ישירות על ידי בני הזוג נתניהו וכשהועסקה דרך חברת כוח האדם. לטענתו, ייתכן אף שעל פי חוק שעות עבודה ומנוחה, מגיע לה יותר מששולם לה על ידי חברת כוח האדם, עקב היקף עבודתה בשבתות."
כלומר, אפילו עורך הדין שלה אומר "ייתכן".
אני חושב שנסחפת, אתה ומוזס…
זו כל השאלה: היקף שעות העבודה. תלושי שכר הם לא דבר מסובך כל כך. אם על היקף מסוים חברת כוח אדם שילמה לפרץ שכר כפול, אז חברת נתניהו ב.ש. צריכה לתת הסברים.
ושוב, אתה מניח שההיקף נשאר קבוע ולא השתנה.
ואילו אני מניח שאם היו יכולות להיות לה איזה שהן טענות על תשלום מתחת למינימום ואם כבר היא שכרה עו"ד שיודע את העבודה הבזויה שלו הוא לא היה מפספס את ההזדמנות הזאת, לא?
ואם כל העיתונאים חוץ מיצ"ג לא הריחו פה דם בהקשר של תשלום שכר מינימום, ולא לי וגם כנראה לא לך אין צל של ספק שהמו"ל שלך חיפש טוב טוב מתחת לשטיח את ב. נתניהו, כנראה שלא זו הנקודה.
אני לא מצפה ממך לתת באמת "ביקורת על צביעות בתקשורת", כלומר על זו שמשלמת לך שכר סופרים, אבל לי אין שום בעיה לבקר את ידיעות אחרונות.
לתת כפולת עמודים בכותרת שכולה כתב תביעה בלי מילה של העיתון ובטח בלי תגובת הצד השני זה לא בדיוק אתיקה עיתונאית במיטבה. לא שציפיתי.
אתה מזמן לא מחויב לאיזה שהיא הגינות ואוביקטיביות בכתיבה שלך, אבל כשמדובר בכיעור של המעסיק שלך מול כיעור של ראש ממשלה מהימין, ברור היה לגמרי שתתגייס לביקורת נגד רוה"מ ולא תזכיר במילה את השפלות של המעסיק שלך.
ושוב – לא שציפיתי.
חבל, אתה באמת באמת כותב מוכשר שאני מאוד אוהב לקרוא, אבל אתה סובל מעיוורון צבעים חמור שמאפשר לך לראות חד מדי את הליקויים של מתנגדי דעותיך ללא שום יכולת ביקורת עצמית.
כמו שכתבת למעלה "בעיוורון מכוון"