החברים של ג'ורג'

ימי הבחילה

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (ב') את הצעת החוק (שם זמני: תקנת גזילת כבשת הרש) שתאסור על פליטים להוציא מישראל כסף שהרוויחו בה. בכוונת ועדת השרים לדחוף אותה עוד השבוע, כדי שהכנסת תספיק לדון בה עוד קודם שתצא לפגרה. זה כנראה בוער מאד. במקביל, הגיש משרד הפנים עוד הצעת חוק שמטרתה לבער את הרע מקרבנו, כלומר את הלא יהודים. על פי הצעת החוק, "מהגר עבודה" – מונח ה-Hasbara למבקש מקלט – לא יוכל לערער על החלטת משרד הפנים לגרש אותו, אלא רק לאחר שיגורש. אפשר לשמוע, מבעד למילים, את הצחקוק של המשפטן ערל הלב שכתב את ההצעה הזו. היה ויטען הפליט כי נשקפת לו סכנה במדינת מוצאו, יחליט קצין ביקורת הגבולות על גורלו והאם מותר לו להגיש עתירה לבית משפט. במקביל, על פי הצעת החוק, יוכלו פקחי יחידת עוז – שנקראת כך כנראה משום שהשם "בריונים פחדנים" היה ארוך מדי – לעכב גם זרים שיש להם אשרות כדין, ולהפעיל נגדם כוח במידת הצורך. הרמז בוטה: עופו מכאן, לפני שפלוגות הסער ("לבוא לתוך בית, יש בזה ריגוש. אתה רוצה למצוא אותם […] בעל הבית הכחיש, אבל ידענו שהיא שם, מסתתרת. היא התחבאה מאחורי קיר. החזיקה ילד קטן בן שלוש. התינוק לא צייץ, אבל אז היא התחילה לבכות") שלנו יתחילו להרביץ לכם ברחוב. ולא מעניין אותנו איזה אישורים אנחנו עצמנו נתנו לכם. והאספסוף היהודי מאושר.

ובעוד ממשלתנו רוצה לעקוף את בתי המשפט במאבקה להגנת טוהר הדם היהודי – אימת ה"התבוללות" מבצבצת מאחורי כמעט כל הצהרותיה בנושא – היא מבקשת מבג"צ לתת לה פטור מפינוי המאחז מגרון שבגדה המערבית. טוב, לא פטור: רק דחיה. עוד דחיה. אחת מיני רבות. התירוץ הפעם מקורי: מאחר והמדינה לא פינתה את מגרון בתאריך הפינוי המיועד, סוף מארס, היא טוענת שעכשיו רמדאן והחיילים שלה לא יכולים כי הם צמי… אה, לא, סליחה: היא טוענת שהיא חוששת שהמתנחלים "יתסיסו את השטח ב"תקופה רגישה." אבל השטח, הרי תמיד "רגיש". והמתנחלים תמיד מנסים להתסיס אותו. זה כל ההגיון של פוגרומי תג מחיר. מכאן עולה השאלה איך עלוב הפיקוד ידע רק עכשיו שהגיע הרמדאן, ומה זה אומר על שאר יכולות החיזוי שלו. בקיצור, אומרת הממשלה, אין לנו לא את היכולת ולא את הרצון לאכוף את פסיקות בית המשפט. בבקשה, וותרו לנו. אגב, במקביל – ובחשאי – העבירה הממשלה עוד 6.7 מיליונים כפיצוי לגנבי האדמות של מגרון. מעבר לעשרות המיליונים שהיא כבר העבירה להם, למקרה שהיה ספק.

ואם לצבא אין אומץ להתמודד עם מתנחלים, מסתבר שלהתמודד עם פלסטינים דווקא יש לו. שר הבטחון הורה על פינויים של שמונה כפרים בגדה המערבית. יש לו נימוק חדשני: חיילי צה"ל צריכים להתאמן, ואין להעלות על הדעת שהם יעשו את זה בשטחי האש הנרחבים שצה"ל כבר מחזיק – רוב הנגב, למשל – בישראל עצמה. הצבא ירשה, בחסדו, לתושבים לעבד את השטחים ולרעות צאן בזמן שבו החיילים אינם מתאמנים, כמו גם בשבתות, חגי ישראל, וחודש אחד נוסף.

גניבת האדמות הזו איננה חדשה. צה"ל ניסה לבצע אותה בשנות ה-90. הכפרים עמדו שם מאמצע המאה ה-19, ועד 1997 – כ-30 שנים אחרי שהפך לכוח כובש בגדה – לא ניסה הצבא לטעון שמדובר ב"כפרים לא חוקיים". להיפך, הוא הכיר בהם כדיירי קבע. פתאום, ב-1999, הכריז צה"ל שהם "שוהים לא חוקיים בשטח אש." בג"צ הוציא צווים שאישרו את שיבת התושבים לבתיהם, אבל בינתיים הספיק צה"ל להחריב את רוב המבנים, ואחר כך פירש את הצו באופן המצומצם ביותר שבאפשר, והניח רק לעותרים ולא לבני משפחותיהם לשוב לאדמותיהם. בשנת 2000, הזדרז המנהל האזרחי לקבוע ש"אין תושבי קבע באזור." זו שיטה ציונית ישנה, שבאמצעותה הוחרמו אדמות רבות בשנות החמישים: לאלץ תושבי אזור חקלאי לצאת ממנו לשנה – לעתים קרובות בתואנה של צורך באימונים צבאיים – ואז, אחרי שנה, להודיע שמדובר בשטח שלא ישבו בו כבר שנה, ולהלאים אותו. להלאים? סליחה, השטחים האלה הועברו תוך זמן קצר לקיבוצים וישובים אחרים, כפי שהאדמות בדרום הר חברון תהפוכנה תוך זמן קצר להתנחלויות.

ברק יודע שהוא יכול לעשות את זה דווקא עכשיו משום שהציבור הישראלי לא יתנגד לשום מעשה נבלה בשטחים, במיוחד אם יש לו תירוץ בטחוני מקליש, ומשום שהתקשורת עסוקה כרגע בסרחון שעולה מגווייתה הנרקבת של קדימה. התרגיל האחרון הונדס על ידי נתניהו וצחי הנגבי, מי שקשר יחד איתו בפרשת בראון-חברון. עליו יש לומר שני דברים בלבד: קודם כל, שכאשר בנימין נתניהו מנסה לפרק מפלגה שזכתה במספר הגדול ביותר של קולות, הוא – כמאמרו של קווינטוס לוטאטיוס קטולוס על יוליוס קיסר – הוא כבר איננו חותר תחת יסודות המדינה, הוא תוקף אותה באיל ניגוח. לדמוקרטיה יש כללי משחק, ואותם משנים בזהירות רבה מאד.

מה שנתניהו אומר למצביעי המפלגה הגדולה ביותר בישראל פשוט מאד: אתם יכולים לבחור במי שתרצו, ואני יודע שההצבעה שלכם היתה מיועדת במיוחד נגדי, וזה לא ישנה שום דבר. אני אשחית כמה מהנבחרים שלכם ואפרק את המפלגה שבה בחרתם. הקול שלכם, שהיה הצבעה אסטרטגית נגדי, רק ישמש אותי לעשות בכם מעשה מגונה. מה צריכים המצביעים ההמומים של קדימה להבין ממה שקרה? בדיוק את מה שרוצה נתניהו שיבינו: אל תטרחו להגיע לקלפי. אין טעם. ספק אם יש מסר ארסי יותר למשטר דמוקרטי מן המסר הזה. וזה, התרגיל המסריח הזה, היה פחות או יותר כל מה שעשה נתניהו בכל שנות הקדנציה הנוכחית שלו. הוא התחיל בתרגיל המסריח, אולי המסריח מכל התרגילים המסריחים – כן, זה כשר, אל תטרחו לומר; אבל זה כל כך מסריח – כבר ב-2009. כל זה, כדי לשמר את עצמו בשלטון. הוא הרי לא עושה שום דבר.

מה שמוביל אותנו לצחי הנגבי. התולעת הורשע לא כל כך מזמן בעבירה שיש עמה קלון, והתפטר מהכנסת. ההרשעה לוותה בקולות נהי של פרשנים פוליטיים, שהנגבי – כמו חיים רמון, עוד עבריין שמנסה כעת לחזור לפוליטיקה – סיפק להם לא מעט מידע לאורך השנים. הם סיפרו לנו איך העבריין הצעיר, שתקף סטודנטים ערבים באוניברסיטה, ואחר כך התבצר באנדרטה בימית, ואחר כך הוביל את מסע ההתקפה על ההפגנה שבה נרצח אמיל גרינצווייג, ואחר כך הוביל את השיסוי כנגד יצחק רבין (הנגבי הוא כנראה הפוליטיקאי היחיד במדינה פסוודו-דמוקרטית ששמו נקשר בשתי התנקשויות פוליטיות), ואחר כך קשר עם נתניהו ודרעי בפרשת בראון-חברון ושיקר לממשלה באשר לעמדתו של נשיא בית המשפט העליון, ואחר כך הסתבך בפרשת מינויים פוליטיים עליהם השתחץ בעלון פנימי של הליכוד – ובכן, הם ניסו למכור לנו את בריון הקשקשים הזה בעניבה כפוליטיקאי שקול, מרוסן, שלמד את לקח נעוריו הפרועים; הם ניסו למכור לנו אותו כמנהיג המחר, וכהרגלם עם פוליטיקאים מורשעים שאהודים עליהם – שוב רמון, אהוד אולמרט – הם המעיטו במכוון בחשיבות ההרשעה שלו. נו, מה קרה? כולה עדות שקר. אני מקווה שאחרי התרגיל הזה, שחשף את הנגבי הישן והרע, הם יהיו מסוגלים להסתכל בעצמם במראה.

ואם היו חסרות סיבות לשמוח על התפגרותה של קדימה, מפלגה שנוצרה במפורש ללא אידיאולוגיה וככלי לחלוקת ג'ובים לאנשיה, הנה עוד אחת: הח"כ יובל צלנר שלה לא יהיה בכנסת הבאה. בראיון שהעניק ל"7 ימים" האחרון, טען צלנר שהוא ואשתו דפנה שחר גם יחד לא גומרים את החודש, שהם מעמד בינוני מתנדנד. עכשיו, צלנר הוא ח"כ. המשכורת שלו עומדת על כ-37,000 אלף ₪ ברוטו. בראיון אומרת שחר שהיא מרוויחה סכום דומה. כלומר, ביחד הם מכניסים כ-74 אלף ₪. כדי להיחשב בעשירון העליון בישראל, בית אב צריך הכנסה ברוטו של 45,123 ₪. צלנר ושחר נמצאים בעשירון העליון – ובמקום טוב בו – ואיכשהו לא מודעים לכך. מחבר כנסת הייתי מצפה שיהיה מחובר יותר לציבור. אבל, כאמור, זה בסדר: לא נצטרך לשאת את צלנר עוד זמן רב. צלנר, שכיהן חלק קצר מאד מהקדנציה, יוכל להתנחם במענק "ההסתגלות" שהוא יקבל עם פרישתו, בשווי של משכורת לכל שנת שירות בכנסת.

וכמובן, מעל לכל זה, ריחפו הלהבות. עד כה הציתו את עצמם כשבעה בני אדם. זה מלחיץ מאד את הממשלה. זו צורת המחאה האולטימטיבית, אחרי הכל, הצהרת אי האמון שאין גדולה ממנה. זו לא הצהרה של תקווה; זו הצהרה של יאוש. שנה אחרי קיץ התקווה, הצליח נתניהו לחסל אותה. אנשים התחילו להבין שהממשלה שלו בהחלט מסוגלת להתעלם מהם ומהעובדה שהיא אמורה לשרת אותם, וששום דבר לא ישתנה בעתיד הנראה לעין. כל מה שנשאר להם הוא יריקת הבוז היוקדת האחרונה.

עכשיו, כמובן, אלה לא האנשים היחידים שמתאבדים מסיבות כלכליות. יש בישראל מדי שנה מספר גדול מאד של מתאבדים – קשה מאד להגיע לנתונים מדויקים הן בשל הסטיגמה הן בשל העובדה שישראל עדיין נשלטת במידה רבה על ידי רבנים, והם עשויים להקשות על קבורתו של אדם שנטל את נפשו בכפו. בדיקה שנערכה לאחרונה על ידי משרד הבריאות העלתה כי מספר ההתאבדויות גבוה בכ-22% מכפי שדווח. כמו רוב המתאבדים, המתאבדים מסיבה כלכלית – אין לדעת מה מספרם – עושים זאת בדרך כלל בצנעה. המתאבדים של הימים האחרונים לא מאפשרים לממשלה לטאטא אותם אל מתחת לשטיח. הם תובעים תגובה. והתגובה היא היסטרית: נתניהו הגדיר את ההצתה העצמית של משה סילמן כ"טרגדיה אישית", למרות שהיה מדובר באקט פוליטי מובהק. גם המציתים האחרים מעידים על כוונה פוליטית. היא אינה רצויה – רק החיים ישנו את המציאות – אבל את ממשלת happy-happy-joy-joy של נתניהו היא מבעיתה. היא שוברת את האשליה האחרונה שנותרה לנתניהו: הנוכל נוסח יוון עדיין שכנע חלק ניכר מהציבור (והתקשורת) שהוא אשף כלכלי. הלהבות מאירות את האמת, ואם יש משהו שהאשליין נתניהו לא עומד בו הוא האמת.

לפני כעשור, אחרי שבעלה הודח בפועל על ידי שרון, אמרה שרה נתניהו "למה להתאמץ? נרד מהארץ ושהמדינה תשרף." ובכן, היא נשרפת. במילותיו "הנוראות" של אוליבר קרומוול, שהוטחו מאות שנים אחר כך בפני נוויל צ'מברליין, "ישבתם כאן זמן רב יותר מכל תועלת שהבאתם לאחרונה… לכו, אני אומר, ודי לכם. בשם האל, לכו!"

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • סליחה על חוסר המעודכנות שלי,

    אבל *7* הצתות עצמיות? לינק בבקשה.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      מצטרף לבקשה. אני יודע על שתיים

  • עדו

    בנוגע להיסטריה סביב ההתאבדויות האחרונות, הנה מאמר מעניין:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894

  • אורי ברייטמן

    "מעקב אחרי קריסתה של ישראל"? זה לא נראה לי תיאור רציני במיוחד של האתר/בלוג. לכל היותר, מדובר על מעקב אחרי עוולות ממשלת ישראל. ישראל לא קורסת בשום דרך שהיא, והתיאור הזה נשמע כמו צחוק לאידו של מישהו אהוב.

    • יותם

      כן, השם הזה ממש לא משהו, וגם התמונה של אורוול לא כזו מחמיאה לו, שלא לדבר על בחירת הצבעים המזעזעת.
      תגיד, מכל ים המלל הסופר-איכותי של גורביץ', זה מה שיש לך להגיב עליו בסופו של יום – השם של הבלוג? הכצעקתה? (ואם אתה מגיב ימני במסווה, דחיל רבאק – קצת יותר תחכום לא יזיק)

  • סמולן

    בעולם טוב יותר היית מתרגם את קטולוס מילולית יותר – לא "חתרנות", אלא משהו כמו "חפירת מנהרה סודית" – וביבי היה כותב כאן את התשובה של קיסר.

    • ג'ו כלום

      מה היתה התשובה של קיסר..?

      • שחר כ.

        עופרת יצוקה

  • btvs

    ניטפוק: על פי סקר הלמ"ס לשנת 2010 (הכי עדכני שקיים), 45 אלף ש"ח זהו הממוצע של הכנסות משקי הבית בעשירון העליון. כדי להיכנס לעשירון העליון (כלומר, הגבול בין העשירון התשיעי לעשירי) די בקצת פחות מ- 29 אלף ש"ח, ברוטו.
    לינק למקור: http://www.cbs.gov.il/publications12/1479/pdf/t03.pdf

  • עמית

    גורביץ מציין את הגבול התחתון של העשירון העליון כ-45 אלף שקל בהכנסה ברוטו למשק בית, אך זה כמעט 2\3 מזה – 29 אלף שקל ברוטו למשק בית, נכון ל2010.

    http://www.cbs.gov.il/publications12/1481/pdf/t03_01.pdf
    זה חשוב כי אנשים אוהבים להתלהם נגד ה"עשירון העליון", וחלקם הגדול אם יבדקו את עצמם יגלו שהם כלולים בו. למעשה כשמסתכלים על המפגינים במחאה החברתית, רובם תושבי מרכז מבתים טובים שעוברים את ה-27 אלף בהכנסה משפחתית ברוטו ונמצאים בעשירון העליון. זו לא בושה, זה פשוט המציאות המסקרנת שצריך לבחון את הסיבות עבורה. איך קרה שאפילו עשירון עליון זה לא משהו (רמז, צריך להבין את החלוקה המגזרית שמאוחרי הסטטיסטיקה).

    • יונתן שחם

      הכנסה משפחתית צריכה להיות מחולקת במספר הנפשות במשפחה, או יותר נכון במספר הנפשות הסטנדרטיות.

      • נדמה לי שהויכוח פה משקף בין השאר את הטעות הנפוצה כל-כך בישראל של לבלבל בין "בעל הורים מבוססים" לבין "מבוסס בעצמו". סימפטומים נוספים של הבלבול הזה הם הדרכים שבהן המדינה מגייסת אנשים ומפילה חלק נכבד ממימונם על ההורים, ואף בגילאים מאוחרים יותר, בודקת למשל את הכנסת ההורים כתנאי לסיוע במלגות, אוניברסיטה, מעונות, וכו. במלים אחרות עד סוף שנות ה-20 הצעיר הוא עדיין שלוחה של הוריו שאמורים להמשיך לממן אותו – וזאת בעידוד הגופים הרשמיים.

        • עינת

          באחד המחקרים, נדמה לי של בנק ישראל, הם כותבים על הצעירים – בין 35-55. התלות כבר מזמן לא עוצרת בסוף שנות ה- 20.

    • אורן

      "מבתים טובים" בת*ת שלי. רוב המוחים לא ראו מימיהם תלוש משכורת של מעל 15 אלף, ורובם גם לא יראו. בדוק שוב את טבלאות השכר. וזה בלי להתחיל לדבר על ציון עובדה תמוהה כמו "תושבי המרכז". גם רוב רוכשי הקוטג' הם תושבי המרכז. גם רוב המחטטים באף.

      • יוני

        אולי לא עשירון ראשון, אבל רובם המכריע יהיה לפחות בעשירון השני.
        כפי שהוזכר כאן באחד מהפוסטים הקודמים, זוג של נהג מונית + מורה יהיה בעשירון השני.

      • מני זהבי

        איזה 15 אלף, איפה 15 אלף?
        ככל הזכור לי, השכר החציוני בישראל עומד על כ-5,500 ש"ח. לא קצבאות, שכר.
        אני לא יודע מהי התפלגות השכר בקרב המוחים, אבל אני מניח שהיא אינה שונה מאוד מהתפלגות השכר בקרב כלל האוכלוסייה. נניח, בתור הגזמה פרועה, שהשכר החציוני בקרב המוחים הוא 7,500 ש"ח (גבוה בשליש מהשכר החציוני בקרב כלל האוכלוסייה). זה עדיין נמוך פי שניים מהמספר שציינת.

        • אורן

          אכן, זה היה בתגובה לעמית למקרה שלא שמת לב, להבהיר לו כמה אבסורד הטיעון שלו.

      • צליל

        הכל ללא כל ספק אמת גם אם היא עצובה
        סגנון הכתיבה שלך מבטא כנראה זעקת מחאה גדולה

        • צליל

          על דבריו של הכותב למעלה עמית?

  • יוסי , כיון שאיני מכיר ויודע על קיומו של צלנר הלז כשכתבת את המשפט "עכשיו, צלנר הוא ח"כ" כהמשך למה שנכתב לפני כן הבנתי שהאיש עכשיו הפך לח"כ ולכן מעמדו השתנה. זה אמנם ניטפוק אבל נראה לי שהשימוש ההוב עליך במילה עכשיו כפתיח הפעם מטעה.

  • ידן סובול

    המדינה היא זונה החולה במחלה מדבקת ומדביקה בכוונה תחילה את כול מי שנמצא בה או בקרבתה.

  • אורן

    הביקורת על הגניבה ממצביעי קדימה מופרכת לגמרי. מי שהצביע קדימה ידע בדיוק מה הקול שלו שווה ברגע שהפתק נכנס לתיבה. זה לא שהייתה לו איזו אג'נדה מאוד ברורה, מקיפה וקוהרנטית לקדם שנתניהו סיכל. וזה בלי קשר לזוועה העקרונית שבגניבת מנדטים.

    • anonymous moose

      "מי שהצביע קדימה ידע בדיוק מה הקול שלו שווה ברגע שהפתק נכנס לתיבה."

      טוב, זה הרי לא נכון. ההצלחה הגדולה של קדימה בבחירות באחרונות באה בדיוק מזה שהם הצליחו לשכנע את הציבור שזה "ציפי או ביבי", יען מדובר בבחירות ישירות ופרסונאליות, והמפלגה הגדולה מרכיבה את הקואליציה. אימי, שמצביעה מרצ בדרך כלל ומחזיקה בתארים אקדמיים מרובים, עדיין נפלה לשטות הזאת, מה שאומר שהם הצליחו לשכהע בזה גם אנשים משכילים. זה סימן רע מאד למצבה של הדמוקרטיה הישראלית, שאפילו אנשים משכילים לא מצליחים להבין את המכניזם מאחורי הדמוקרטיה הישראלית, אבל לא, הם לא הבינו למה שווה הפתק שלהם כשהם שמו אותו בקלפי.

      • יוני

        צר לי לאכזב, אבל האם היה פתק אחר שהיה ניתן לשים שהיה שווה יותר?
        מצביעי מרצ או העבודה מבינים מה שווה הפתק שלהם? אולי מצביעי ליכוד או ליברמן?

        לא כל דעה שונה נובעת מטמטום או מתוך חוסר הבנה (לא שזה משנה משהו, אבל אני הצבעתי מרצ).

        ודרך אגב, אחת הסיבות שאנשים הצביעו קדימה היא שציפי לבני הצטיירה כמי שחותרת לשלום (שתי מדינות), לעומת ביבי. חוסר ההסכמה עם הליכוד בנושא הזה טרפד את הכניסה של קדימה לקואליציה מיד אחרי הבחירות.

        • עדו

          יופי, אז שיפסיקו לצחוק עלי שאני מצביע מר"צ כי יש עוד אחד.
          עכשיו לעניין – מה שכתבת רק מחזק את דברי המוס האנונימי.
          אנשים הצביעו לקדימה כדי להציב אופוזיציה לביבי, לא בשביל לתרום לליכוד עוד חברי כנסת כפי שקורה מול עינינו כרגע. אולי לא הייתה אג'נדה 'מקיפה וקוהרנטית' אבל מי שרצה להצביע ליכוד הצביע ליכוד. מי שהצביע לציפי לבני עשה זאת *לא* כדי לחזק את הליכוד מימין.

          • צליל

            לעידו דעתי כדעתך

    • י.א

      עם כל סלידתי מ"קדימה" מהרגע הראשון, בבחירות לבני דווקא ייצגה עמדה שונה מהותית מזו שייצגו ברק ונתניהו בשני נושאים: בעליל, היא גרסה ששלום עם הפלסטינים דחוף וחיוני (לכן ד"א תמכה בכניסה המשוגעת לרצועה ב"עופרת יצוקה" – כדי להפיל החמאס ולהמליך הרשות), וככל הנראה ייצגה העמדה המתנגדת לתקיפה באירן.
      נכון שלהציבע למפלגת הליצנים בשל כך זו בחירה תמוהה, ונכון שמי שהולך לישון עם הנגבי קם עם הנגבי, אבל בכ"ז "קדימה" בבחירות עצמן כן ייצגה אלטרנטיבה (חלקית) לברק-נתניהו

  • גיל ב'

    לא שאני מעריץ גדול של חיים רמון אבל עדיין נראה לי שיש הבדל גדול בין ההרשעה שלו להרשעה של צחי הנגבי. כל אדם שאינו שר שהיה עושה את שחיים רמון היה עושה היה אולי מקבל סטירה אבל לא היה עומד למשפט ונשלח לעבודות שירות. במקרה הכי גרוע הוא היה מפוטר מהעבודה. וגם זה לא סביר בהתחשב בעובדה שהמתלוננת בכלל לא רצתה להתלונן ועשתה זאת רק לאחר לחץ.

    ולא שאני תומך בביבי או במעשה שלהו שלו אבל קדימה היא המפלגה האחרונה שיכולה להתלונן על ניסיונות לפרק אותה מבחוץ. כל לידתה של קדימה היא במעשה כזה בדיוק שהשאיר את הליכוד מרוסק ולקח חלק נכבד מצמרת מפלגת העבודה, כולל שמעון פרס.

    • +1 על החלק הראשון.

    • עינת

      לא יודעת מה היה קורה אם אדם אחר היה עושה את מה שעשה חיים רמון אבל לכפות את עצמך על אדם אחר זה עדיין מעשה אלים ודוחה.

      נכון, זה רק על אישה, ועוד במעמד נחות בהרבה משלו, ואיכשהו זה עדיין דוחה.

      • זה לא "רק על אישה". נשים הם בד"כ הקרבנות של פעולה כזאת. ועדיין, לא נח להזכיר אך יש מדרגים גם למעשים רעים וגם לעונשים.

  • שולי

    זוכרת שבשנות כהונתו של ביבי כשר אוצר ב-2003 התאבדו לפחות שני חקלאים בגלל הגזירות הכלכליות. האם למישהו יש פרטים?