שיטת ההתייבשות עובדת
באמצע החום אתמול, פרצה הפסקת חשמל שפגעה באלפי אנשים. בחברת החשמל מיהרו להרגיע את האזרחים ואמרו להם שזו היתה תקלה, אבל שבשבוע הבא יהיו הפסקות חשמל מתוכננות. עכשיו, כשאני שומע שיש תכנית, אני רגוע יותר.
ישראל מתיימרת – ואולי מדויק יותר יהיה לומר, מעמידה פנים לתצרוכת חוץ – להיות מדינת הייטק. ובכל זאת, בשיא החום, היא מודיעה רשמית שהיא לא מסוגלת לספק לאזרחיה את מצרך הבסיס של מדינה מודרנית, קרי חשמל.
המשבר הזה ידוע מראש: שר האנרגיה עוזי לנדאו הודיע לפני שנתיים שב-2013 ישראל צפויה ל"בצורת חשמל". הוא פיקשש בשנה, והיא מתחילה כבר עכשיו. וזה לא מקרה: האוצר מעכב כבר שנים את בנייתה של תחנת כוח נוספת, משום שהוא לא מוכן שהיא תהיה בבעלות ציבורית, ואחר כך הוא הודיע שהוא לא מוכן שהיא תמומן מכספי ציבור.
מעבר לכך, יש את השערוריה של התנהלותו של הטייקון הכושל יצחק תשובה. אחרי שזכה בזכיון שמן מאד על הגז שלנו, ואחרי שצץ לפתע קמפיין בזוי במיוחד נגד הנסיון לתת למדינה חלק גדול יותר מהרווחים ממה שהוא בסופו של דבר משאב לאומי שלה, החברות שלו ניצלו את משבר האנרגיה של ישראל כדי לסחוט יותר כסף מחברת החשמל – או, במילים אחרות, מהציבור הישראלי.
עכשיו אנחנו למדים שחיל הים דורש תוספת תקציב של שלושה מיליארדים כדי להגן על הגז של תשובה, זה שהוא מנסה למכור לנו במחיר מופקע, כדי לפצות את עצמו על תוצאות ועדת ששינסקי. וראה זה פלא: משרד האוצר, שהחליט שמי שיממן את ההגנה על האסדות הללו לא יהיה תשובה – ההוא שגורף את רוב הרווחים – אלא דווקא הציבור, טען קודם לקבלת חוק ששינסקי שהעלות תהיה 20 מיליוני שקלים בשנה בלבד. כלומר, האוצר נתן לתשובה בונוס של בערך 2.4 מיליארדי שקלים (בחישוב של 20 מיליונים כל שנה במשך שלושים שנה) מכספי הציבור. מבריק. הפקיד שהיה אחראי ל"טעות" הזו כנראה כבר ימצא ג'וב אצל תשובה, כשיפסיק לעשות סיבוב על הציבור.
אז מה היה לנו: קודם כל, העלאה חדה של תעריפי החשמל; אחר כך, שיבושים באספקת החשמל בגלל עיכוב בבניית תחנות הכוח מצד האוצר; אחר כך, חוזה נוח מאד עם אוליגרך, שמפיל את ההגנה על הרכוש שלו על הציבור אבל מבטיח לנו שמדובר בעלות זולה מאד, מה שלא נכון; ומעל לכל, ההודאה של בכיר באוצר – אילן לוין, מי ששלח את הרופאים לעבוד במשרה שניה בעודו מקבל משכורת נאה מאד של 32,140 ₪ בחודש – שמדי פעם, האוצר "מייבש" חברות ציבוריות, כלומר מונע מהן לעשות את תפקידן, כדי להביא להפרטתן.
אני מתקשה מאד להאמין שכל זה הוא צירוף מקרים – לא כשראש הממשלה הגדיר פעם את חברת החשמל כספינה נאצית שיש להטביע. כשיגיעו הפסקות החשמל המתוכננות – והן תגענה – הציבור יפנה נגד חברת החשמל, לא נגד האנשים שהיו אמורים לשרת את האינטרס הציבורי אבל בגדו בו לטובת מספר קטן של בעלי הון. את הצעקה הציבורית הזו ינצלו נתניהו ונערי האוצר כדי להפריט את חברת החשמל, שלכאורה לא מצליחה לעשות את תפקידה. הפרטה כזו כבר החלה, בחסות משבר החשמל.
ואם מישהו חושב שאוליגרכים שכל מה שמעניין אותם הוא השורה התחתונה שלהם ושההתמחות שלהם היא התחמקות מתשלום חובות לציבור (הם מעדיפים לקרוא לזה "תספורת") יעניקו לציבור אספקת חשמל טובה יותר מזו הקיימת כעת, יש לי מילה אחת בשבילו: אנרון. את הפרטת חברת החשמל צריך לעצור, ולמחאה הציבורית צריכה להיות דרישה מרכזית: הלאמת משרד האוצר.
ועוד דבר אחד: לפני כשנה וחצי כתבתי כאן על העוול בפרשת רצח חוסאם רווידי, שהותקף על ידי ארבעה חובשי כיפות, אחד מהם חמוש בסכין, ונדקר למוות. הפרקליטות העדיפה אז להעמיד לדין את הדוקר על הריגה, ולא על רצח. אתמול (ה') פורסם גזר הדין בפרשה: הדוקר נידון לשמונה שנות מאסר ולפיצוי של 5,000 ₪, שישולמו בחמישה תשלומים. השופט התחשב ב"נסיבות חייו הקשות" של הרוצח ונמנע מלגזור עליו את העונש המירבי על הריגה, שהוא 20 שנה. רוצחיו של אריק קרפ, לשם השוואה, נידונו ל-26 שנות מאסר ולקנס של 300,000 ₪ – והם הורשעו ברצח, למרות שבמקרה שלהם לא היתה מעורבת כל סכין. הפרקליטות טענה בתגובה ש"לא ניתן היה להוכיח כי לא' (הדוקר – יצ"ג) היתה כוונה להרוג, או שאפילו יכול היה לצפות כי הנפת הסכין תסתיים במוות." וואלה! מי היה מעלה על דעתו שהנפת סכין יכולה להסתיים במוות? אבל אסור להשוות: אריק קרפ היה יהודי, חוסאם רווידי לא.
(יוסי גורביץ)
רוצחי אריק קרפ הורשעו בהריגה
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/261/284.html
ואני מסכים עם פסק הדין בשני המקרים אבל העונש במקרה של רווידי הוא מגוחך. התוקף שלו פגע באוזן עם תער – הוא כנראה כיוון לצוואר. רצה לגלע לו את העורף כנראה.
לגבי ההגנה על הגז – אם מדינת ישראל מוכרת רשיונות קידוח שמה היא צריכה להגן על מי שגר שם ועל רכושו – קרי קידוחי הגז. זה כמו שממשלת בריטניה תשלח את תושבי איי פולקלנד להגן על עצמם נגד מתקפה ארגנטינאית. או שמצרים תחליט שהיא לא מגינה על תושבי סיני מפלישה ישראלית. זה בריבונות שלך? אתה מגן על מי ששם. ומכירת רישיונות קידוח זה בהחלט בסממן של ריבונות.
הפיסקה בנושא לא כל כך ברורה, האם עלות ההגנה על הקידוחים הייתה אחד השיקולים בחישוב המס על תגליות גז?
האם ועדת ששינסקי הייתה ממליצה להטיל מיסים גבוהים יותר אם האוצר היה מכריז שזה יעלה 3 מיליארד להגן על השיבר?
אהמ.. אולי אתה צודק ומישהו באוצר התרשל מאד. כלומר צריך להגיד לכל מי שמקבל רשיון לקידוח שבמקרה שימצא שם נפט אז התשלום שלו למדינה יכלול אגרת שמירה – אתה יודע, כמו זו שאני משלם דרך הארנונה בעיר שלי מודיעין.
מבלי לגרוע מחומר הדברים. חשוב לזכור
שאם ישבר המונפול של חברת השמל יש סיכוי שבאמת יהיה תחרות במשק הזה. ואם גם ישבר המונפול בנמלים אולי נוכל לחיות פה גם ברווחה. כשיוצאים נגד הפרטה חשוב לשים לב שזה נגד סוג מסויים של הפרטה.
תחרות אינה מילת קסם, ומונופול ממשלתי אינו בהכרח רע:
http://en.wikipedia.org/wiki/Natural_monopoly#Historical_example
והאם זה נכון לגבי חברת החשמל? לפני עשרים שנה נראה הגיוני להחזיק חברת טלפוניה ממשלתית בודדת, אבל המצב בשוק התקשורת רק משתפר ככל שמוסיפים שחקנים לשוק. נראה לי שגם התחרותיות בין קופות החולים מאלץ אותן להתייעל (גם אם הבריאות, ככלל, צריכה להישאר ברשות הממשלה).
אני לא יודע אם יש הגיון בכמה חברות חשמל שיספקו בצורה עצמאית חשמל לאזרחים דרך תשתית נפרדת, אבל ייתכן שיהיה נכון אם המדינה, לדוגמא, תתחזק את התשתית ותקנה חשמל מתחנות כוח פרטיות.
הפרטה של ייצור החשמל לא עבדה, למיטב ידיעתי, בשום מקום. המקרה המפורסם ביותר, זה של קליפורניה, הסתיים בכשלון מהדהד בצורה יוצאת דופן (זה שבו קליפורניה לא מסוגלת לספק חשמל לאזרחיה…). זה קשור לעובדה שלא ניתן ליצור קשר ישיר אמיתי בין ספק ללקוח בגלל שיש רשת חשמל. כמובן, אפשר להפריט הכל, אבל אז גם אי אפשר ליצור תחרות אמיתית כי רשתות החשמל של המתחרים השונים צריכות להיות מנותקות.
הבעיה בדוגמה שקישרת אליה היתה ריבוי התשתיות. (קרי 3 כבלי חשמל לכל בית/עיר)
פיתרון טוב יהיה מסוג של חברות הטלפון – התשתית היא מאוחדת, בבעלות המדינה או החברות, אבל תשתית אחת.
אז אין את ריבוי העלויות והתחרות היא על איכות המוצר, איכות השירות והמחיר.
מונופול ממשלתי הוא בהכרח רע, כי אנשים פועלים לפי תמריצים ואין שום תמריץ במקום כמו חברת החשמל לשפר את השירות, להקטין את העלויות, או לדאוג לצרכן.
כשיש תחרות אם חברת החשמל לא תדאג לצרכן אני אוכל לעבור לחברה אחרת שתדאג לי, כי היא תרצה "לגנוב" את הלקוחות של חברת החשמל. תחרות, אשקרה 🙂
בשוק החשמל קשה להפריד בין התשתית למוצר. בסופו של דבר, צריך לייצר ולהוילך חשמל לתחנת ממסר מקומית, שבתורה תוליך אותו למשתמשי קצה. רמה מסוימת של צריכה היא דבר קבוע, פחות או יותר (בתי חולים, מפעלים בעלי מחזור ייצור בלתי-פוסק, וכיו"ב). ברמה נוספת, יש שינוי מתמיד בצריכה (לפי שעות היום, ימי השבוע ועונות השנה), והיקף החשמל המיוצר צריך להתאים לדרישה בכל רגע נתון. טכנית, אפשר ליצור בקרה שתדאג לשימוש באותה תשתית ע"י חברות שונות שיהיו אחראיות לייצור ולהולכה, אבל ככל הנראה מערכת כזאת תהיה יעילה פחות ממערכת שבה יש גורם אחד האחראי על ייצור והולכת חשמל עד לרמה של משתמשי הקצה. הרעיון להפריט את מערכת החשמל הוא הגיוני בערך כמו הרעיון להפריט את מערכת הרכבות: אפשר לעשות את זה, אבל אלוהים יודע למה זה טוב (מצד שני, ברור למי זה טוב, ואלה אינם בהכרח הצרכנים…).
לגבי התחרות בשוק הטלפוניה: 1) זה לא ממש דומה (כי אחזקת התשתית במקרה הזה אינה כרוכה בייצור בלתי-פוסק שמווסת בזמן אמת), וחשוב יותר, 2) גם כאן לא ברור עד כמה התחרות הועילה לצרכן. שירותי הטלפון בישראל היו במצב מזעזע עד שנות ה-80 בערך, והשתפרו עם הפרטת בזק, כאשר זו עדיין הייתה גורם מונופולי. כניסת חברות חדשות לשוק אולי הורידה קצת את המחירים, אבל אני מתקשה לחשוב על משק בית שבשבילו הורדה כזאת הייתה קריטית. מצד שני, בענף הסלולר היו לנו עד לאחרונה שלוש-ארבע חברות שונות שכולן גבו מחירים מופקעים. ייתכן והמצב הזה השתנה עכשיו, אבל: א) יש לא מעט תלונות לגבי איכות השירות המוצע ע"י החברות החדשות; ב) מבחינה עקרונית, אין הבדל גדול בין קיומן של שלוש חברות בענף לקיומן של חמש חברות. קיומה ואופיה של התחרות תלוי גם בדברים נוספים, ולא ברור עד כמה אלה יבואו לידי ביטוי במצב נתון (גם לשוק התחבורה הציבורית נכנסו חברות חדשות בשנים האחרונות; אלה שהיה הלי העונג המפוקפק להשתמש בשירותיהן נופלות בהרבה מתחת לרמת השירות של אגד ודן).
בסופו של דבר ראוי להעיר גם על כך שמה שעומד בראש מעייניה של חברה פרטית אינו בהכרח שיפור השירות או הוזלתו אלא הגדלת הרווח, ואפשרות של ביקורת ציבורית על ביצועיה של חברה כזאת קטנה הרבה יותר מהאפשרות של ביקורת ציבורית על ביצועיה של חברה ממשלתית או ציבורית. "האמונה שהאנשים הגרועים ביותר, מהמניעים הגרועים ביותר, יפעלו לטובת הכלל" היא בעייתית למדי.
את פרשת הרצח של חוסאם רווידי יש רק מילה אחת המתארת היטב : אפרטהייד
אגב מה קורה עם הכרה של מדינת ישראל בחוסאם כנפגע פעולות איבה ופיצויים למשפחתו?…
1. המצב עוד יותר גרוע- כי וועדת צמח מתכננת עוד מחטף על גבי הציבור הישן, ולאפשר לטייקונים לייצא יותר מחצי מעתודות הנפט שלנו. אז מה אם אף מדינה שמייצאת גז לא דומה בכלל לפרופיל של ישראל (מי שמייצאות הן מדינות שאין להן ברירה או שיש להן עתודות גדולות של גז או של אנרגיה מחצבית אחרת).
אז מה אם היזמים עצמם אומרים שהדבר הזה ייקר את חשבון הגז שיוגש לתושבי המדינה, העיקר שתהיה "תחרות" (בין מיזם א' של תשובה למיזם ב' של תשובה).
אז מה אם ברטיניה שייצאה לפני עשור גז טבעי, מכר כל MMBTU ב2.5$ וכעת היא מייבאת גז במחיר גדול פי 4. העיקר שיש כאן פקידים שחושבים "לטווח רחוק" (כנראה הכוונה לג'וב הבא שלהם).
2. הגז לא שייך לתשובה, תשובה רק קיבל זכיון. זה כמו שלמישהו יש בעלות על קרקע בתל אביב – זה עדיין לא אומר שהוא יכול לעשות שם מה שהוא רוצה (נניח – לבנות שם כן שיגור לחלליות לרווחת תושבי האיזור שירוויחו חימום בחורף). אולי גם הגיע הזמן שמישהו יעשה תחקיר איך תשובה קיבל את הזכיון על הקידוח (לא היה מכרז), האם הוא קיבל מטעם המדינה את הסקר הססמי של BP?
3 חשמל הוא לא מוצר יסוד, אוכל כן, מים כן. חשמל לא. מי שחושב אחרת, שינסה להבין איך תושבי ישראל יקבלו חשמל בכמות דומה למה שיש היום (או אפילו שליש ממה שיש היום) למשך התקופה של המאה שנים הבאות. במיוחד על רקע זה שהאוכלוסיה גדלה , צריכת האנרגיה לנפש גדלה, ואנרגיה מתחדשת מייצרים כאן בעצתליים. מי שרוצה לקבל דיכאון , שיסתכל כאן
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=227425724044136&set=a.227425034044205.50276.219906804796028&type=1&theater
החשמל הוא כן מצרך יסוד, כי מרכיבים חיוניים של חיי אדם במדינת ישראל תלוים בו (נסה, למשל, לאגור מזון לכמה ימים ללא מקרר פעיל; לא שזה בלתי-אפשרי, אבל אף אחד בישראל אינו מעלה על דעתו לחיות כך, מלבד כמה חובבי אסטרים). זה שיהיה קשה להבטיח לאנשים כמות מספקת של חשמל, זה כבר עניין אחר. במקומות מסוימים בעולם, קשה עד בלתי-אפשרי להבטיח לאנשים כמות נאותה של מים שמסופקת באופן סדיר. זה עדיין אינו אומר שמים אינם מצרך יסוד.
וכן, ריבוי האוכלוסייה בישראל הוא טירוף. לטירוף הזה, דרך אגב, אחראים גם אנשים בעלי השכלה ואורח חיים מודרני: כל משפחה שיש לה יותר מ-2 ילדים.
בשנת 2009, משכורתו הממוצעת של אילן לוין היתה 35,486 ש״ח לחודש בממוצע. ואאל"ט, היא צמודה למדד.
http://blog.shayel.org/2011/04/%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%A8-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8/
אני בטוח שפקידי האוצר יכולים להגן על קידוחי הגז בעשרים מליון שקלים בלבד. הם בטח יעשו מיקור חוץ ויעסיקו כוח אדם זול מהסביבה, אולי טורקים או לבנונים. אני אומר, הלאה הקומוניזם! יש להפריט את ההגנה על קידוחי הגז!
יש לך נטיה להיות מעולה באיסוף פרטים כשהם תומכים בדעותיך, ולחפף כשלא.
בלינק שנתת כתוב במפורש 20 מיליון דולר.
שים את זה בחישוב שעשית פלוס התאמה לתגליות הגז הנוספות שיביאו עוד אסדות בעתיד, והפער נסגר.
בעקרון אני מסכים עם התזה – אני בטוח שיהיו עוד תוספות בעתיד כדי לתחזק ולשמר את ההרחבה הזו, וגם לא היוונת את העלויות ב-30 שנה לערך נוכחי. אבל נסה להקפיד על נאמנות לעובדות גם כשהן מנוגדות לתפיסתך.
זה אותו סיפור שיש לך עם הסורים, שם קנית ללא עוררין את הסיפורים של המורדים על סמך אפס עובדות.
אה.. אפשר יותר בפירוט? ממש לא הבנתי איך 20 מליון הופכים ל3 מיליארד
בחישוב שלו הוא מכפיל את זה ב-30 שנה, ומרגע שמתקנים את הטעות משקל לדולר, מגיעים ל-2.3 מיליארד שקל. תוסיף את התגליות החדשות מאז ששינסקי ויש לך 3 מיליארד בכיף.
כמו שכתבתי, אני לא מסכים עם החישוב, אבל אם כבר הוא עשה אותו שיעשה נכון.
כמו שכתבת גם אתה ברשומות קודמות, לגלעד ארדן ולירוקים יש חלק לא קטן באשמה בכך שאין לנו עוד תחנת כוח בארץ. איכשהו שכחת להזכיר את זה כאן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3819491,00.html
יש משהו בדברים. זו גם אשמה של המשרד לאיכות הסביבה.
הטענה הזו יכולה להחזיק רק אם תחנה פחמית הייתה התחנה היחידה שאפשר לבנות. אבל היא לא. אופס.
זה מגניב שהגז שייך למי שאתה רוצה שיהיה שייך, בשביל שזה יסתדר לך טוב עם ההאשמות.
פעם אחת הגז שלנו:
"… התנהלותו של הטייקון הכושל יצחק תשובה. אחרי שזכה בזכיון שמן מאד על הגז שלנו."
אבל כשצריך לשמור עליו, הגז של תשובה:
"… שחיל הים דורש תוספת תקציב של שלושה מיליארדים כדי להגן על הגז של תשובה."
אם הגז של תשובה, אז למה ממסים אותו במיסוי מיוחד?
אם הגז שלנו, אז למה אתה סומך על תשובה שישמור עליו? הרי אתה לא סומך עליו בשום דבר אחר…
כמו כל משאב טבע הגז נמצא בשטח המדינה ושייך לה – כמו ים המלח למשל.
אם יזם פרטי מקבל זיכיון מהמדינה על המשאב הזה האם הוא זכאי לשמירה מיוחדת מטעם אותה מדינה או שהוא צריך לממן את זה בעצמו?
ונניח שהמדינה צריכה לממן את זה – איך עשרים מליון דולר הופכים פתאום לשלושה מיליארד?
שתבין, בהחלט אפשר לטעון שתשובה הוא צדיק תמים בפרשה והמדינה שלנו מרמה כאן – הם רוצים ממנו אגרת שמירה שלא הוסכם עליה מראש וחיל הים מנפח את העלויות פי מאה סתם בשביל לסחוט תקציב. תחליט לבד מה האפשרות הכי גרועה.
זה באמת משנה מה האפשרות הכי גרועה?
המדינה, כישות עצמאית, רימתה את המשקיעים שחיפשו אחר הגז. כשהגז נמצא, המדינה שינתה את ההבטחה המקורית שלה בחקיקה. דמוקרטי? כן. מסריח? לא פחות מתספורות כאלו ואחרות.
מה שעוד יותר מפתיע אותי בפוסט הזה, זה שפתאום הצבא הוא התמים. לא חסרים מקרים שהצבא מרמה בתקציבים (בין אם ברשלנות או בכוונה), שפתאום הכל נשכח ודווקא במקרה הזה כל האשמה נופלת על איזה טייקון שהוא כמובן שליח השטן.
הרי הצבא כל הזמן מבקש העלאות בתקציב, אז תירוצים כמו אלו לא מפתיעים.
אף אחד לא תמים פה. זה לא שחור ולבן.
יש לי שאלה, קטנה, על ההחלטה למסות בצורה מיוחדת את הגז (או כל משאב טבעי אחר). מה בדיוק אנשים חושבים? שהמס לא מגולם בחיוב? שמחיר הגז יהיה זהה כמו שהוא בלי מיסוי?
המדינה לא מחויבת לרמת מס מסוימת. באותה מידה שהיא יכולה להעלות את מס הכנסה בדיוק לאחר שאתה או אני פתחנו חנות חדשה, וזה ידפוק לנו את הרווחים לעומת מה שציפנו לו. היא יכולה לעשות אותו דבר גם בשוק הגז.
הפרטים מבססים את פעולותיהם על פי -תחזיותיהם- לפעולות הממשלה, מכיוון שהם לעולם לא יכולים לדעת מה הממשלה באמת תבחר לעשות, והם לעולם לא יכולים לסמוך שהססטוס קוו ישאר (למעשה; הם יכולים לסמוך על זה שהוא ישתנה). אם מחפשי הגז לא שיערו לעצמם שהממשלה תעלה את המס על רווחי גז מרמת ההפקר שהוא היה מצוי בה, אז הם עשו טעות אומללה. כל בר דעת היה יכול להבין שעם שיעור מס כל כך נמוך, ברגע שנושא הגז יעלה לתודעה הציבורית שיעור המס יעלה.
למזלם של מחפשי הגז הם לא ישלמו על הטעות האומללה הזו גם אם הם באמת פינטזו לעצמם ששיעור המס ישאר נמוך כשהיה. בין כה וכה רווחיהם מהגז יהיו עצומים.
לא ענית לי על השאלה, וזה גם קצת אירוני שאתה מתאר את זה כאילו אם משקיעים פרטיים לא היו מחפשים את הגז, אז המדינה כן.
למה שהמס יהיה מגולם במחיר הגז? מחיר הגז נקבע בעיקרון לפי נקודת המפגש בין עקומת ההיצע לעקומת הביקוש. עקומת הביקוש לא מושפעת מהמס. גם עקומת ההיצע לא מושפעת מהמס בחלק הרלבנטי שלה, כל עוד העסקה עדיין רווחית. כלומר, אם המס יגרום למחיר הישן להיות לא-רווחי, אז נכון, היצרן ייאלץ להעלות את המחיר. אבל אם המחיר הישן עדיין רווחי, היצרן לא יעלה את המחיר כי זה יגרום להפחתת התקבול, בדיוק כמו במקרה שבו המס לא הועלה.
אפשר בעיקרון לטעון שההיצע לטווח ארוך יקטן בגלל הפחתת הכדאיות של חיפוש גז. אבל עכשיו שהוכח שיש גז באזור, דווקא כדאיות החיפוש עלתה מאוד, ולא נורא אם היא תרד קצת.
כל הכבוד למשרד האוצר, סוף סוף מישהו נוקט עמדה לטובת האזרחים כנגד האינטרסים הצרים של חברי ועד העובדים.
http://www.youtube.com/watch?v=su4PwZCWUdg
המניעים להתנהלות של משרד האוצר (וספציפית יותר, של אגף תקציבים) הם הרבה מעבר לאינטרסים הספציפיים של הממשלה הנוכחית או של כל מערכת פוליטית בישראל כרגע או בעבר. מדובר בפועל ביישות קוואזי-אוטונומית שחבריה לא נבחרים בבחירות ציבוריות אלא נבחרים להעסקה על ידי אותם אלה שמאיישים את המשרות שם עכשיו. יש להם יכולת בפועל להטיל וטו על כמעט כל החלטה ממשלתית או חוקתית, פשוט משום שכמעט כל החלטה כזו דורשת תקציב כלשהו, וביכולתם להימנע מלהעבירו, או לעכב את העברתו במשך כמה שנים עד שתבוא ממשלה חדשה שלא תפריע להם עם זה. בניגוד לרוב המשרדים הממשלתיים, הם לא מנהלים פרוטוקולים של הישיבות החשובות ביותר (קביעת תקציב המדינה וכו') ופועלים בחוסר משווע של שקיפות, גם בפני הציבור, גם בפני הכנסת ולעיתים גם בפני הממשלה. הכלי העיקרי שלהם הוא אולי חוק ההסדרים שמועבר בתהליך בזק ומכיל לעיתים תיקונים ותקנות שעומדים בסתירה לחוקים שהעבירה הכנסת רק חודש קודם לכן. גם ללא חוק ההסדרים, גם אחרי אישור התקציב, מתבצעים שינויים והתאמות תקציביות בסכומים של מיליארדי שקלים לאורך השנה ביוזמת האגף, שלעיתים מוצגות לכל היותר בפני אחת מועדות הכנסת. בקיצור, יכולתם האדירה של אנשי האגף הזה להשפיע על המסלול שבו הולכת המדינה בכמעט כל היבט שהוא עומדת בניגוד ליכולתו הקלושה עד לא קיימת של הציבור או הממשל להשפיע על מה שהולך שם.
לפני כשבוע, זה התחיל לעצבן את משרד רה"מ, בשעה טובה:
http://www.themarker.com/news/1.1750944
הגיבו לך על זה כבר בפעם הראשונה שהזכרת את המקרה של חוסאם רווידי. אתה לא יכול לקחת 2 מקרים רנדומליים שאינם ברי השוואה, להשוות ביניהם, ואז לטעון שמדובר באפלייה.
המקרה של חוסאם רווידי הוא מקרה של קטטה שהחלה בין 2 צעירים יהודים ל2 צעירים ערבים (רק בהמשך הצטרפו עוד 2 יהודים נוספים), שהתפתחה לדקירה ולרצח.
אי אפשר להשוות את זה ל4 צעירים שתוקפים אב משפחה מול בנותיו ומכים אותו למוות. מה לעשות, המקרים שונים, והאדם הממוצע יסכים שהעונש על השני צריך להיות חמור בהרבה.
כמו כן הנאשם במקרה הראשון הודה בעבירה וחתם על עסקת טיעון, בעוד הנאשמים ברצח אריק קרפ לא הודו ולא סגרו על אף עסקת טיעון. אין כל דרך להשוות בין 2 המקרים.
תיקון קל: במקרה של אריק קרפ היו 3 צעירים תוקפים, וזה היה מול אישתו וביתו.
העלאת תעריפי החשמל נובעת מדבר אחד ויחיד – הפסקת אספקת הגז ממצרים.
לגבי חוסאם ראווידי – בלי להכיר לעומק את פרטי המקרה, ישנם מקרים רבים שבהם מומת מישהו בדקירה, והממית מואשם בהריגה ולא ברצח. ראה למשל מקרה גילי מיטשל ז"ל (הדוקר היה ערבי, אגב) או אבינועם שושן ז"ל, שנדקר למוות על-ידי ברק צרפתי. מקרה נוסף:
http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1196366
חיפוש "הורשע בהריגה ולא ברצח" או "הואשם בהריגה ולא ברצח" יביא מקרים רבים נוספים.
הריגת גיל מיטשל, למי ששכח:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-382868,00.html