החברים של ג'ורג'

געגועי (בערבון מוגבל) לכהנא

הכהניסטים לא מהווים סכנה יותר. הרעיונות שלהם הופנמו בכלל הימין. הבעיה היא לא אנשי האס.אה., היא אנשי האס.אס.

בימים האחרונים נשמעה זעקה גדולה ומרה בקרב אנשי התקשורת שלנו: איך מעז בנימין נתניהו לדחוף בכל כוחו את איתמר בן גביר והכהניסטים שלו למפלגת הימין איחוד-מאוחד או איך שלא קוראים לו, זה עם החלאה הספק הניאו נאצית בראש. מצד אחד, כמובן, המחאה מובנת. יאה לדת החילונית לראות בכהניסטים צלם בהיכל, משהו שיש לקרוע עליו קריעה.

מצד שני, הרכבת הזו כבר מזמן לא בתחנה.

אם לתת סימנים בסכנה הניאו נאצית (בכלל זה היודו-נאצית), הרי שיש לה שני שלבים: האס.אה, כלומר כנופיות שמשליטות טרור עבור המשטר העתיד לבוא, והאס.אס, כלומר המשטור של התפיסה החדשה.

וכן, יש לנו אס.אה. הבריונים שמדי פעם תוקפים מבקשי מקלט או פלסטינים, שמציתים כל כמה ימים את רכושם של פלסטינים בגדה ובישראל, עונים על ההגדרה לא רע. מהבחינה הזו, הכהניסטים הישנים הם, במשוואה הזו, על תקן האס.אה.

אלימות פוליטית בלתי ממושטרת היא, אין צורך לומר, בעיה קיומית לדמוקרטיה. איך יודעים שהמשטר הדמוקרטי נמצא בבעיה רצינית? כשכוחות השיטור לא מצליחים לדכא את פעילות האס.אה, הן משום שהשוטרים עצמם רואים בהם בטרוריסטים הללו פטריוטים שהגזימו קצת, הן משום שהם עצמם משתתפים בעצימת עין בפעילות. עכשיו הסתכלו בשיעור ההצלחה של כוחות השיטור הישראלים – שב”כ ומשטרת פשל”א (פשיעה לאומנית) – ותגידו לי מה אתם רואים שם.

אם מסתכלים, למשל, על האלימות הפוליטית כנגד שחורים ב-150 השנים האחרונות בארה”ב, אנחנו מקבלים מצב שבו האס.אס. – שוב, הגרסה הממושטרת של הנאציזם – מאבד את השלטון, מעצב את עצמו מחדש כקו קלוקס קלאן/הליגה הלבנה/רוכבי הלילה וכן הלאה, כלומר פונה לשלב האס.אה; מפעיל אלימות פוליטית עד שהצד שכנגד נשבר; מנצח בבחירות, והופך במהירות חזרה לאס.אס. כשהקו קלוקס קלאן חוזר בשנות ה-20, הוא מגיע בעיקר בצפון, לא בדרום; והוא נובע מההגירה הגדולה (The Great Migration) של שחורים צפונה. יש צורך בכוח לא מאורגן כדי להפעיל אלימות בלתי רשמית, והוא מתארגן – כמובן, כשהוא משתף פעולה עם כוחות השיטור, כשלעתים אי אפשר להבחין בין השניים.

ואף שאלימות פוליטית בלתי ממושטרת היא אסון, יש אסון גדול ממנה: אלימות פוליטית ממושטרת, מסודרת, רשמית. הרעיונות הכהניסטיים הם מיינסטרים בחברה היהודית כבר כעשור. הרעיונות הכהניסטיים, קרי התפיסה שיהודים הם עם נבחר ושלא יהודים הם נסבלים במקרה הטוב, זכויותיהם מיועדים לשלילה והם לגירוש או השמדה במקרה הרע. הרעיונות הללו מקובלים בימין ובעקימת אף אנינה גם במרכז. לא מאמינים לי? נסו לספור את חברי הכנסת הפלסטינים של כחול לבן.

האס.אה., בסופו של דבר, הוא בעיה למשטר המסודר. הציבור מוכן לחיות עם אפליה מסודרת, כל זמן שהיא לא פולשת לתחומי חייו המוגנים. בריונים שיכולים לרצוח מישהו ברחוב, או להצית דירה של מהגרים – זה לא נראה טוב. זה לא מריח טוב. ולך תדע איפה האלימות תעצור. כך שכאשר המשטר מתגבש, האס.אה. נזרק הצידה. זה יכול להיות טיהור אלים, כמו במקרה של הארגון המקורי; זה יכול להיות הדרה שקטה והסרת חסינות. הקו קלוקס קלאן בדרום האמריקאי איבד באיטיות את הלגיטימציה מהמשטר הדרומי שנבנה עליו בשנות ה-50, כעשור לפני שלינדון ג’ונסון הורה לאף בי איי לפרק אותו בדם ואש. והפקודה יושמה, למרות שרק שנים ספורות לכן, האף בי איי הסתייע בקו קלוקס קלאן כדי לשבור התארגנות פוליטית בקרב שחורים.

יהיה מוגזם לומר שאני לא חושש מהאס.אה. הייתי בהתפרעות שלהם שכמעט הפכה ללינץ’. אבל האס.אס. – סמוטריץ’, שקד, רפי פרץ, ובמובנים ניכרים גם נתניהו עצמו – מפחיד אותי הרבה יותר. מהם חוקי ההסדרה וחוק הלאום, אם לא הפנמה של הכהניזם לתוך ספר החוקים? מה פשר האמירה “לא נשב עם הזועביז”, אם לא הפנמה שיש שני סוגים של אזרחים ישראלים, כאלה שיש להם זכויות פוליטיות מלאות וכאלה שיש להן זכויות חלקיות לצרכי הסברה? מי העלה את אחוז החסימה כדי למנוע מפלסטינים לקבל זכויות פוליטיות כראוי להם, וקראו לזה "משילות"? לפיד, ליברמן ונתניהו. סמוטריץ’ מדבר בגלוי על רצח עם. שקד קראה לרצוח אמהות פלסטיניות. הם הפלג הקיצוני, כזה שהאמירות שלו נחשבות עכשיו למוגזמות אבל – מעצם העובדה שהוא תמיד בכל ממשלה – לאט לאט מקבלות לגיטימיות.

חשוב לשים לב: כשסמוטריץ’ מדבר על השמדת הפלסטינים, הוא לא חושב שבן גביר או כנופיות הטרור היהודי יעשו את זה. הוא מדבר על צה”ל והמשטרה. הוא רואה בזה פרויקט לאומי. סמוטריץ’ מדבר, ובוגי ונתניהו כותבים את הפקודות. התרגלנו להרוג פלסטינים, וכל זמן שהכל נעשה על פי הפקודות ואין סאדיזם בולט מדי, כל זמן שאפשר להוריד בעדינות את מעטה החוק והתקנות על המעשים, כל זמן שהם מכובסים (”ירי על פי הפקודות” באנשים לא חמושים; “פינוי פולשים” שקדמו למדינה שמכריזה עליהם כפולשים; “בקשת האישור לא עומדת בתקנות”, כשילד כלוא בעזה והוריו בגדה, וכן הלאה וכן הלאה), הכל עובר. רק לא להסתכל טוב מדי מה עומד מאחורי המילים הנייטרליות, כן?

וכשאנחנו מביטים בזעזוע על נתניהו שמנסה לדחוף את הכהניסטים פנימה, אנחנו לא שמים לב שהחומה כבר הובקעה ושכהניסטים – יותר מלוטשים, בחליפות יותר טובות ועם צלמי פרופיל טובים יותר, עם פחות כישורי בריונות אבל עם הרבה יותר כישורי ניסוח חוקים – כבר מכהנים כשרים. רבאק, אחת מהם כבר היתה שרת משפטים. פה הבעיה. היורשים האמיתיים של כהנא הם לא בן גביר ומרזל; הם סמוטריץ’ ושקד, האנשים שיודעים להפוך את היודו נאציזם למיינסטרים.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

18 תגובות על ”געגועי (בערבון מוגבל) לכהנא“

  1. Meni Zehavi הגיב:

    די לעשות עופר כסיף. לא כל מי שאינו מוכן לאמץ את ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם הוא נאצי, ולא כל מי שרואה בפלסטינים אויב רוצה להשמיד אותם או לגרש אותם (לאן בדיוק?). הפלסטינים, דרך אגב, נותנים ליהודים סיבות טובות לראות בהם אויב, אבל למזלם ולמזלנו, הם אויב חלש. ב-1948 הם היו אויב חזק, ביחס ליישוב היהודי ולמדינת ישראל הצעירה, ואנחנו יודעים מה קרה.
    לערביי ישראל, כמובן, יש מלוא זכויות האזרח, לרבות הזכויות הפוליטיות. זה ששום ממשלה אפשרית בעתיד הנראה לעין לא תשב "עם הזועביז" אינו מלמד על שלילת זכויות פוליטיות מהאזרחים הערבים אלא על עמדות פוליטיות של המפלגות הערביות שאינן מאפשרות שיתוף בממשלה של מדינה יהודית. מנהיגי המפלגות האלה מוזמנים בכל עת לשנות את עמדותיהם, והמצביעים שלהן מוזמנים לבחור בפוליטיקאים שידאגו לזכויות ולאינטרסים שלהם ולא להזדהות עם תושבי עזה (שמצבם מחפיר, כמו המצב של עוד כמה מאות מיליוני אנשים בעולם). ישראל, בכל אופן, תישאר מדינה יהודית, והיהודים הם שיחליטו מה זה אומר. מי שאינו מוכן לקבל את עובדת החיים הזאת דן את עצמו לחוסר רלוונטיות פוליטית.

    • Nachshon Amir הגיב:

      עם הסיפא שלך כנראה אי אפשר להתווכח.
      וגם: גרמניה, בכל אופן, תישאר מדינה גרמנית. והגרמנים הם שיחליטו מה זה אומר.

      • Meni Zehavi הגיב:

        נו, עוד פעם גרמניה? לא חראם על גודווין?
        אבל תראה, ההיסטוריה הגרמנית לא הסתיימה ב-1945. גרמניה כיום היא מדינה אירופית מרכזית וחשובה, שמאוכלסת — לא להאמין — בעיקר בגרמנים, והם אלה שיחיליטו מה המדינה שלהם תהיה. למקרה שפספסת, בשנים האחרונות עולה שם ימין פופוליסטי שצובר תמיכה מתחושת הגרמנים שמישהו אחר — קרי, הפקידים מבריסל — רוצה לקחת מהם את חופש ההחלטה. אותו סיפור, כמובן, קורה גם בלא מעט ארצות אירופה אחרות. זה הקונץ במדינת לאום דמוקרטית: בני הלאום המרכיב את המדינה מחליטים מה יהיה אתה.
        ואם כבר אנחנו בעניין של מדינות אירופה, הנה ציטוט של מדינאי אירופי חשוב, אחד מאלה שעליהם אפשר לומר שהצילו את ארצם בעת משבר:
        The beginning of all wisdom is acknowledgement of facts

        • Nachshon Amir הגיב:

          כן, עוד פעם גרמניה. קצת לא נעים להשתמש באותה דוגמא כל הזמן, אבל זה הכי קרוב ונכון לצורך הצבת מראה.
          הימין הפוליטי בגרמניה הוא עדיין זניח, ואם הוא יתגבר ויהווה כח משמעותי ובעל השפעה כמו בישראל, ויגיד שוב גרמניה לגרמנים (ולא ליהודים, למשל), אזי גרמניה תיהפך מתועבת
          כמו ישראל. בנתיים גרמניה רחוקה מזה, היא למשל קולטת הכי הרבה פליטים באירופה (אותם פליטים שישראל מכנה מסתננים ומתעמרת בהם ברשעות ובמתכוון). לכן, נכון, כל מדינה יכולה להחליט 'מה המדינה תהיה', כדבריך. השאלה היא מה המדינה מחליטה.
          אתה בעצמך אומר – כנראה בשמחה – שישראל תישאר מדינה יהודית, אתה שותף לתורת גזע שאינה שונה בכהוא זה מהנאציזם. התאוריה שלכם זהה, הדרך לייישום אולי שונה (בנתיים).

          • אישרגיל הגיב:

            הבעייה העיקרית בנאציזם היא שהם חיסלו בשיטתיות בני אדם שהם החשיבו נחותים יותר. בסופו של יום הם שאפו להשתלט על כל אירופה ולשעבד, לגרש או לרצוח את כל מי שנחשב נחות לפי תורת הגזע שלהם. זה שהנאצים רצו מדינה גם לעם הגרמני זה זניח, וגם די מובן. נראה לי שאין עם בעולם שמרבית אנשיו לא מעוניינים בדבר כזה. גם הפלסטינים אגב, רוצים שפלסטין תהייה ערבית. זה למה הם מניפים דגל בצבעים פאן-ערביים.
            יש הבדל בין אדם שרוצה נחלה לעמו שבו הוא יכול לחיות כבן לעם חופשי שמנהל את ענייניו לעומת אדם המאמין כי חלק מבני האדם עליונים יותר מאנשים אחרים ושיש לגרש או לחסל אותם.

    • Y. הגיב:

      תפסיק לרגע להתבונן על מה שקורה ממרומות האולימפוס, תגיד אתה בעצמך: מטריד אותך שעפולה ותושביה מפלים נגד אזרחים ערבים? מטריד אותך שחצי הישראלים היהודים לא יאהבו שלבנם יהיה ידיד ערבי (80% אם זו ידידה)? מטריד אותך שאדמות של ערבים לא אזרחים מופקעות למען התנחלויות? מטריד אותך שזקנות עזתיות לא יכולות לבקר את נכדיהם המאושפזים בישראל היהודית?
      שוב, אל תתחיל עם מי אשם ומה ההיסטוריה. תגיד לי אם ואיך כל הדברים האלה נוגעים לנפשך.

      • Meni Zehavi הגיב:

        אלה לא הדברים היחידים שמטרידים אותי. וכדי לנסות לעשות אתם משהו, כדאי קודם כל לחלק אותם לפי סדר עדיפויות.
        מדינה, באופן בסיסי, מפלה בין אזרחיה לאלה שאינם. היא לא יכולה להתנהל אחרת. לכן, כל מה שקשור לאיחוי השסעים בין המגזרים בתוך המדינה צריך לקבל קדימות על פני בעלי אדמות בגדה וסבתות עזתיות. אבל גם בשביל איחוי השסע עם ערביי ישראל, חשוב וחיוני ככל שיהיה, דרוש שיתוף פעולה מצדם, והכרה מצדם בכך שכדי למצות את זכויותיהם כאזרחים הם צריכים להפסיק להזדהות עם הצד הפלסטיני בסכסוך הישראלי-פלסטיני (שאינו הולך להיפתר בקרוב).

        • Y. הגיב:

          כמו שאמרתי, אני לא רוצה הרצאה בפילוסופיה. כאלו נתת כאן די והותר. אני פשוט סקרן לדעת אם יש לך מוסר או רגשות לזולתך.

          • Meni Zehavi הגיב:

            רגשות זה משהו שלא כדאי לערב בדיון בסוגיות פוליטיות. מוסר כדאי לערב רק באופן עקיף, אלא אם אתה רוצה להפוך את הדיון למעגל ליטוף הדדי או לשיח חרשים.

      • Meni Zehavi הגיב:

        דרך אגב, חשבת פעם למה תושבי עפולה מתנגדים באופן כל כך גורף לרכישת דירום בעירם ע"י ערבים? ולא, "כי הם גזענים" זה לא הסבר — כלומר, לא יותר מ"ככה האלוהים רוצה".

        • אישרגיל הגיב:

          הרהרתי בסוגיה הזו לא מעט. מדוע אנשים לא מעוניינים לגור בקרבת אנשים ממגזרים אחרים. באופן אישי אעיד שאני גר בעיר חילונית ולאחרונה אשתי החלה מתלוננת שיותר מידיי בתי כנסת צצים פה ברחבי השכונות. אמרתי לה שלפי דעתי זה תואם את האוכלוסיה, יש מעבר של דתיים לתוך השכונות ובהתאם נבנים בתי כנסת. באופן אישי לא מפריע לי לגור ליד דתייםחרדים. לה זה יותר מפריע. באופן דומה גם לא אתנגד לגור ליד ערבים. נהפוך הוא, עבורי זה יהפוך את הנוף האנושי בשכונה למעניין יותר. בעבר חשבתי לעצמי, מדוע אין אנו היהודים פותרים את מצוקת הדיור ע"י רכישת דירות בכפרים ערביים? אני בטוח שמחירי הנדל"ן בג'סר א-זרקא ברצפה. מנגד, כנראה שגם הערבים לא ישושו לראות נהירה יהודית לכפרים שלהם. אני מניח שכך העולם עובד. אנשים שומרים על הטריטוריה שלהם, עם המנהגים שלהם והדברים שהם מכירים. קשה מאוד לפרוץ את החומות הללו.

          • Meni Zehavi הגיב:

            אנשים רוצים לגור לצד מישהו שדומה להם, או לפחות מישהו שלא נתפס כעוין. אני חי מזה כמה עשרות שנים בירושלים. יש בית כנסת מול הסלון שלי, ועוד שניים-שלושה במרחק פסיעות בודדות משם. חלק ניכר מהשכנים בבניין הדירות שלנו הם דתיים. אני לא יכול לומר שזה מפריע לי, אבל אם יתרבו בבניין שכנים חרדים מהסוג של מחזירים בתשובה, זה כנראה יפריע לי. אם משפחה ערבית אחת או שתיים יעברו לגור בבניין, זה גם לא יפריע לי, אבל אם חצי בניין יתמלא במשפחות ערביות, זה כנראה כן יפריע.
            העניין בדברים האלה הוא איזון. עד כמה שאני מבין, תושבי עפולה חוששים שברגע שמשפחות ערביות יתחילו להגיע לעירם, הן ישתלטו עליה במהרה. לאור העובדה שאוכלוסייה ערבית ודרוזית מהוות רוב במחוז הצפון, כמו גם העובדה שמחירי הדירות בעפולה הן ברצפה, נראה שיש יסוד מסוים לחשש שלהם. אפשר לנסות להשתיק את החשש הזה בצעקות "גזענות!!11!" אבל זה לא ממש מועיל. ואפשר לנסות למצוא דרכים שיפיגו את החשש — למשל, תוכנית ממשלתית שתעודד מעבר של אוכלוסייה יהודית מבוססת לעפולה. מישהו אמר ייהוד הגליל?

            • אישרגיל הגיב:

              לפתע נזכרתי במקרה הבא :

              https://news.walla.co.il/item/3246735

              ""זרים לא יבנו פה": בכפר כמא דורשים לבטל מכרז של משפחה שאינה צ'רקסית

              התושבים זועמים על כך שמשפחה שאינה צ'רקסית זכתה במרכז על אחד הקרקעות. "לא נאפשר למי שאינו צ'רקסי לגור כאן, הם לא יוכלו להשתלב ביישוב שלנו", אמר תושב המקום. ביישוב מפנים אצבע מאשימה לעבר ראש המועצה. מאות השתתפות במחאה שקטה לביטול המרכז"

              המקרה הזה לא עשה הרבה רעש תקשורתי. איפשהו אני מבין לליבם. הם מיעוט קטן, ומעוניינים לשמור על זהותם ועל תרבותם. אני רואה זאת כזכותם, למרות שזה אכן יוצר אי-נעימות.
              השאלה מה קורה כשיהודים, שהם אינם מיעוט קטן בארץ, רוצים את אותו הדבר בדיוק. אז הרעש התקשורתי גדול יותר.

              בקשר לייהוד הגליל, הממשלה צריכה לנסח תוכנית לאומית בעדיפות ראשונה להעברת אוכלוסיה ממחוזות מרכז ות"א העמוסים והגדושים למחוזות ירושלים, חיפה, צפון או דרום. מחוזות המרכז ות"א מאוכלסים בכ90% אחוז יהודים גם ככה, אם לא יותר. אם יעברו משם אנשים בכמויות גדולות, רוב הסיכויים שרובם המוחלט יהיו יהודים.

              • Meni Zehavi הגיב:

                בארץ יש סה"כ שני כפרים צ'רקסיים, אז מבחינה זו מדובר בקוריוז. אבל כשמרכיבים את פוליטיקת הזהויות עם דיונים בשאלה מי קופח יותר ולמי מגיע פיצוי גדול יותר, זה יוצר פלונטר שכנראה טרם נולד חכם שיוכל לפתור אותו.
                מה קורה כשיהודים רוצים לחיות ביישוב הומוגני? ובכן, זה תלוי. המבוססים שבהם מתקבצים ביישובים קהילתיים, דואגים להעביר את חוק ועדות הקבלה ומקבלים אפשרות לפסול תושבים חדשים לפי מה שבא להם. השאר נתקעים ביישובים מעורבים בפועל או בפוטנציה, כי להעדיף אוכלוסייה מסוימת ביישוב זו גזענות, וגזענות — כך לימדו אותנו אותם מבוססים מקתדראות אקדמיות, מדפי עיתונים וממסכי טלוויזיה — זה פויה.
                עכשיו, אני לא תומך בגזענות, למרות שאני חושב שמידה מסוימת ממנה קיימת אצל כל אדם (דווקא בשל כך, חשוב ללמוד לרסן אותה). אבל מצב שבו השכבות המבוססות יותר יכולות לבנות לעצמן סביבה הומוגנית נטולת אוכלוסיות "בעייתיות" וכל השאר נתקעים עם אותן אוכלוסיות מחוסר ברירה הוא, איך לומר, לא מצב אופטימלי.

                • אישרגיל הגיב:

                  החוק הזה של ועדות הקבלה משחיר את פני המדינה ומשאיר טעם מריר בפה. אני חושב שיש לבטלו. יחד עם חוק הלאום המיותר, אגב. את האופי היהודי יש לקבוע באופן אחד בלבד, ע"י הדמוגרפיה ולא ע"י שום חיקוק משונה ומיותר. המדינה תהייה יהודית כי הרוב המוחץ של אזרחיה יהיו יהודים שרוצים מדינה יהודית. אם יהודים ימשיכו לבוא לפה מחו"ל באותו קצב כמו היום, פלוס הילודה היהודית תמשיך להיות גבוהה כמו היום, הרוב היהודי יהיה מובטח עשרות שנים קדימה. יהיה אפשר גם לאזרח כל מיני עובדים זרים וילדיהם ללא חשש, דבר שכדאי לעשות גם ככה.

                  גם אם הכהנים הכי גדולים של האנטי-ציונות יעשו שמיניות באוויר, הם לא יצליחו להגיד ששאיפות לאומיות של העם היהודי-ישראלי, המהווה רוב מובהק בארצו, הם לא לגיטימיות. הם יוכלו לצעוק עד מחר שאנחנו מהגרים, אבל אנחנו מתקרבים כבר ל85% מן הישראלים שהם ילידי הארץ. ישראל דוהרת קדימה, והאנטי-ציונים נשארים תקועים ב1948. כל החיקוקים המיותרים הללו משרתים את האנטי-ציונות יותר משהם משרתים את מדינת ישראל. חבל שבני גנץ לאחרונה לקח פרסה על ביטול חוק הלאום שאיתו הוא פתח את הקמפיין שלו בבחירות של אפריל. צריך קולות יותר ברורים נגד החוק המיותר והמזיק הזה. לא ברור מה חשבו חברי הכנסת מן הליכוד שקידמו את החוק הזה, למרות שלמען האמת אני לא בטוח שחברי הכנסת מן הליכוד עדיין עוסקים בחשיבה.

                  • Meni Zehavi הגיב:

                    חוק ועדות הקבלה דווקא יכול להיות הגיוני בגבולות מסוימים. אם יש יישוב קהילתי, סביר שתהיה לחבריו אפשרות להחליט מי ייכלל בקהילתם. זה, דרך אגב, אינו רעיון בלעדי לציונים; הוא מוכר אפילו בדרום אפריקה שאחרי האפרטהייד (https://en.wikipedia.org/wiki/Orania,_Northern_Cape).
                    האם החוק בצורתו הנוחכית חצה את הגבולות שבהן הוא מוצדק? אני חושב שכן, אבל הנקודה שלי היא אחרת: מסע הצלב הפרוגרסיבי נגד גזענות אינו מחסל אותה אלא הופך אותה לתחביב לעשירים ומושא קנאתם של העשירים פחות. ואם אתה באמת נגד גזענות, הדבר האחרון שמשרת אותך הוא להפוך אותה למושא קנאה.
                    לגבי חוק הלאום, אני חושב שהעברתו הייתה מיותרת. אבל: מדובר בחוק סמלי בעיקרו, שממילא מקבע את מה שכבר היה קיים, ופשוט מצהיר ביותר מדי מילים שישראל היא מדינה יהודית. היא הייתה מדינה יהודית גם בלעדיו, בוודאי. אבל בהינתן מסע צלב פרוגרסיבי נוסף, נגד מדינת לאום באשר היא ובעד איזה חזון קוסמופוליטי שאלוהים יודע איך הוא אמור לפעול, ביטול חוק הלאום ישחק לטובתו של מסע הצלב הזה. ואני לא בעד לעודד צלבנים.

                    • אישרגיל הגיב:

                      עתה אני תוהה לעצמי מה ההבדל בין כפר צ'רקסי לבין קיבוץ. אז העניין הוא, שאין הבדל. קיבוץ בסופו של יום הוא כפר יהודי. כמו הצ'רקסים, גם תושבי הכפר היהודים זכאים לשמור על זהותם ועל תרבותם. הם אמנם לא מיעוט קטן, אז זה 'מרגיש' פחות בסדר, אבל בסופו של דבר זהו אותו הרעיון. עם זאת, אסור שזה יגיע לכדיי חקיקה. אני לא בטוח אם צריך לנהל מסע צלב נגד חוק הלאום, אבל כן הייתי מעדיף אותו לראות אותו יורד מספר החוקים או מרוכך עד מאוד. הייתי מעדיף שהיו מוחקים אותו ובתמורה מעלים את חוק השבות להיות חוק יסוד.

  2. אישרגיל הגיב:

    "לא מאמינים לי? נסו לספור את חברי הכנסת הפלסטינים של כחול לבן."

    מבחינת מקומות ריאליים, כחול-לבן מכניסה אישה דרוזית (זה נחשב פלסטינית?) לכנסת, רדיר מריח הממוקמת במקום ה – 25 ברשימה.

    מחנ"ד, באופן דומה, מכניסים את עיסאווי פריג' הממוקם במקום השישי.

    אצל הליכוד במקום ה-33 ממוקם פטין מולא. בהתחשב בתוצאות של הבחירות באפריל, יש לו סיכוי להיות חבר כנסת.

    העבודה-גשר, סלאח סעד במקום התשיעי, כך שאני ממש לא בטוח שהוא ייכנס, בהינתן כמות המנדטים שאני חוזה למפלגה הזו.

    הרשימה המשותפת, באופן סימטרי, מכניסים את עופר כסיף במקום השביעי.

    ניתן לשבח את ישראל ביתנו, המכניסה שני חברי כנסת ערביים, חמד עמאר במקום השישי ושאדי חלול במקום ה-11. בהתחשב בסקרים, ייתכן ושניהם ייכנסו.

    אצל שאר המפלגות אין חברי כנסת ערביים במקומות ריאליים.

    בשורה התחתונה, אני לא רואה משהו יוצא דופן אצל כחול לבן.