המשטרה ונתניהו מתקפלים, השב"כ ממשיך לענות, ומד"א מתחרד: ארבע הערות על המצב
ראיתיכם בעליבותכם: בהחלטה דרמטית לאחר מאורעות סוף השבוע, ואחרי ששורה של תמונות מרשיעות של אלימות משטרתית זכו לתפוצה רבה, הורה מפקד מחוז תל אביב לשוטרים שלא להגיע להפגנות "קטנות ובינוניות."
המשטרה יצאה מטומטמת מהרגיל מהעימות הזה. היא עצרה בברוטליות מספר גדול של מפגינים, הפרה את הזכויות שלהם (על פי שורה של עדויות, היא מנעה מהם גישה לעורכי דין ולטיפול רפואי), ואחר כך ניסתה להביא למעצרם של 14 מפגינים עד תום ההליכים – פעולה ששמורה למקרי פשע חמורים במיוחד. בית המשפט זרק אותה מכל המדרגות והורה על שחרור העצורים לאלתר, תוך שהוא תוהה למה בעצם לא שוחררו קודם לכן.
ועדת אור דיברה לפני כעשור על תרבות השקר שפשתה במשטרה, ולפני כשנה וחצי אמר מנהל מח"ש לשעבר דברים דומים מאד. מי שחשב שתרבות השקר הזו תעצור בקו הירוק, או בערביי ישראל, או במנוחשלי החברה (העלילה נגד עמוס ברנס, כנופיית מע"צ, ההפללה החוזרת ונשנית של הפנתרים השחורים, ויש עוד לא מעט) השלה את עצמו. המפכ"ל דנינו קשקש ש"מה שראינו הוא לא מחאה עממית אלא מסכת מתוכננת של הפרות חוק", והמטה הארצי של המשטרה דיבר כבר באפריל על "מרד חברתי" ולא "צדק חברתי," כך שרוח המפקד היתה ברורה היטב לשוטרים.
אבל היו מצלמות, והיו מצלמות וידאו, וקציני המשטרה הבכירים יצאו שקרנים לעיני הציבור כולו ואפילו המפכ"ל הנבוך נאלץ להודות שהסרטונים "מציגים את קציני המשטרה במצב של חוסר אמינות כלפי האזרחים."
אז סגן ניצב יוסי שפרלינג ותת ניצב יורם אוחיון עדיין אוכלים את לחמו של הציבור בעודם חובטים בו בשם האוליגרכיה השלטת, והם כמובן לא הועמדו לדין על עדות שקר, אבל הם כבר סומנו, ועכשיו יתחילו להגיע התביעות והעתירות. דוקטרינת האח הקטן מוכיחה את עצמה. החלטת המשטרה לסגת מן ההפגנות – ברוכה כשלעצמה; בחלק ניכר של המקרים נוכחות המשטרה רק יוצרת אלימות – מוכיחה שהיא לא יודעת להתמודד עם קהל בלי אלימות משולחת רסן, ושהיא יודעת שהיא לא יכולה לספוג עוד הרבה תמונות כאלה. וזה נצחון נקי.
ממשיך לשרת את האוליגרכים: בנימין נתניהו נסוג היום מתכנית העלאת המסים שלו, שפגעה בעיקר בשכבות החלשות, והודיע בנוסף שהוא מתכוון להעלות את יעד הגרעון. בהתחשב בכך שנתניהו דיבר ארוכות נגד העלאת יעד הגרעון, זה מפתיע.
עד שקולטים מה המטרה שלו: להמשיך להוריד את מסי החברות, להמשיך להוריד את מס ההכנסה ואת הביטוח הלאומי על המאיון העליון, ובקיצור להמשיך את המגמה של העשור האחרון, מאז הפך לשר האוצר: לבצע חלוקה מחדש של הרכוש בישראל ולהעביר כמה שיותר ממנו לידי 18 המשפחות.
בפועל, אם מקבלים את הנחת היסוד שרוב ההוצאות של הישראלי הממוצע – דיור, גן לילדים – הן הוצאות קיום שמיועדות לאפשר לו לעבוד, ולא מותרות, הרי שבישראל יש כ-400 אלף עניים שהממשלה לא רוצה לדבר עליהם. (אגב, אם אתם לא קוראים בקביעות את שאול אמסטרדמסקי, כדאי שתתחילו.) היכולת של צעירים – ולצורך העניין, גם בני 36 עד 55 הם "צעירים" – לקדם את עצמם לעשירונים השביעי ומעלה מצטמצמת במהירות. רוב האנשים עוד לא יודעים לפענח את הנתונים, אבל הם יודעים מה קורה להם: הם יודעים שלראשונה מזה שלושה דורות, הם עומדים לקבל פחות מהדור שקדם להם.
וזה לא מקרה. פעם אחת, אומר הפתגם הצה"לי, מקרה; פעמיים, צירוף מקרים; שלוש פעמים, פעולת אויב. בסוף השבוע נחשפה העובדה המדהימה – או, על כל פנים, היתה אמורה להיות מדהימה – שהאוצר פוגע במכוון בבריאותם של האזרחים. אף שמשרד האוצר טוען שההוצאה לנפש על בריאות עלתה ב-8.7%, בפועל חלה ירידה של 1.6% בהשוואה ל-1995. איך זה קרה? פשוט מאד, האוצר מסרב לעדכן את העלות של ימי אשפוז. זה לא אני אמרתי, זה בג"צ אמר – וזה אחרי הליך משפטי שנמשך עשור. לדברי קופות החולים, האוצר גרם להן להפסד של שני מיליארדי שקלים מאז 1995.
מה המשמעות של סירוב לעדכן את עלות יום האשפוז? פשוט. כשקופת החולים מפסידה כסף על כל יום אשפוז שלך, היא רוצה שתהיה בבית החולים כמה שפחות זמן. אין לה ברירה, אתה לא החולה היחיד. כלומר, חולים הלכו הביתה לפני שהיו צריכים ללכת. הוסיפו על זה את התפוסה המופרעת בבתי החולים בישראל, את העובדה שהאוכלוסיה גדלה כל שנה בכשני אחוזים אבל סל הבריאות גדל ב-1.2% בלבד, את העובדה שמזמן לא בנו פה בית חולים גדול, ותקבלו את התמונה המלאה של מה שרוצה האוצר לעשות: להעביר את עלות הטיפול הבריאותי מהמדינה לאזרחים. לעשירים זה לא משנה יותר מדי – הם ממילא משתמשים בשירותי רפואה פרטית. אבל הם היו מעדיפים לשלם פחות מסים, ואת זה נתניהו והאוצר שמחים לעשות עבורם. פעם מערכת הבריאות הישראלית היתה משהו שאפשר היה להתגאות בו; נתניהו וגרורותיו באוצר מושכים אותנו לעבר המצב בארצות הברית.
אז לא, נתניהו. אל תעלה את הגרעון. החזר את מס החברות למה שהיה קודם ל"רפורמות" שלך, העלה את המסים על החברים העשירים שלך, ונדבר אחר כך.
ממשיכים לענות: היום הוא יום ההזדהות עם קורבנות עינויים, והוועד נגד עינויים בישראל הוציא דו"ח על צורת עינויים בזויה במיוחד: איומים על בני משפחה.
השיטה הזו רווחת במיוחד במקומות שבהם לתושבים אין זכויות בסיסיות, כמו השטחים הכבושים, וכוחות הבטחון הישראלים השתמשו בהם בשיטתיות כנגד נחקרים קשוחים במיוחד. אחמד יאסין תיאר כיצד עונה בנו לנגד עיניו לאחר מעצרו ב-1988. ב-1990 הוטל עלי לשמור על ילד בן חמש שנעצר כדי להפעיל לחץ על אחיו, שהיה חשוד ברצח המזעזע של אמנון פומרנץ, להסגיר את עצמו. לעתים קרובות המעצרים הללו מלווים באיומים או ברמיזות על תקיפה מינית; מאוחר יותר קראתי (בכתבה מצוינת של גבי ניצן) כי כשלקחו אנשי השב"כ את הילד שעליו שמרתי, הם איימו על בני המשפחה שאם אחיו לא יסגיר את עצמו, הילד יישלח למחנה המעצר אנסאר, שם, אמרו השב"כניקים, הוא צפוי להיאנס. החשוד הסגיר את עצמו.
ב-2009, הודה השב"כ שהוא משתמש בשיטות של מעצר קרובי משפחה כדי להטיל אימה על נחקרים, והבטיח לבג"צ להפסיק. זה בסדר: הוא מכר שקרים כאלה גם למנחם בגין, שדרש להפסיק עינויים בחקירות. בפועל, על פי הדו"ח של הוועד נגד עינויים, בין השנים 2009-2011, בשבעה מקרים לפחות הופגש העצור עם בן משפחה שלו שכביכול נעצר גם הוא; ב-21 מקרים מתוך 54 תלונות, העידו הנחקרים כי במהלך החקירה, החוקרים איימו בפגיעה על בני משפחותיהם, אם לא יודו או ישתפו פעולה.
כשאנחנו דורשים צדק חברתי, אסור לנו לשכוח מה נעשה בשמנו ובכספי המסים שלנו כמה עשרות קילומטרים מכאן.
מד"א מתחרד: מד"א מינה לעצמו ועדת רבנים שתקבע לו נהלים, במיוחד בכל מה שקשור למגע בין נשים וגברים. בראש הוועדה, יעמוד החומץ בן חומצה, שמואל אליהו. הידיעה ב"הארץ" ציינה את העובדה שאליהו נחקר בעבר בחשד להסתה לגזענות ושהוא אחראי לנגע של ההטפה למניעת השכרת דירות ללא יהודים, מה שנכון. הוא גם אחד הרבנים שהעלון שלהם דיבר בשבח הקמת מחנות השמדה לעמלקים. אליהו משך תשומת לב גם בכך שסירב לגנות את פוגרומי "תג מחיר." זה בפני עצמו אומר דרשני: קשה להאמין שמד"א לא יכול היה למצוא לעצמו רב נגוע פחות.
אבל הבעיה האמיתית עם אליהו, ובמיוחד עם המינוי שלו לתפקיד במד"א, הוא העמדה החד משמעית שלו בנושא נשים. הוא גורס שאין להן כל מקום בחיים הציבוריים. העלון שלו, "מעייני הישועה," השחיר לפני מספר שנים תמונות של פניהן של נשים – ואף שזה בפני עצמו, למרבה הזוועה, לא היה מושך תשומת לב (חרד"לניקים, אחרי הכל), הנשים הללו לא היו באיזו פוזה מפתה; הן היו פעילות בכירות של הארגון, והתמונה היתה אמורה במקור לחלוק להן כבוד. ההחלטה עוררה סערה בציבור הדתי, ואליהו נשאר בעמדתו וסירב לסגת ממנה.
אם זה הרב שמד"א בוחר לעצמו, אז מתנדבות מד"א צריכות לחשוב שוב על הפעילות שלהן בארגון. ובהתחשב בכך שמד"א ממומן חלקית על ידי הציבור (אמנם בשיעור יחסית קטן, שמונה אחוזים בלבד), גם הציבור צריך לומר משהו.
הערה מנהלתית: היום התקבלה תרומה גדולה מאד לאחזקת הבלוג. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
פסקה 3 – מנוחשלי – טעות או צירוף של מנושלים וחלשים?
צירוף.
חשבתי שזה פשוט בינוני סביל של הפועל "לנחשל", כלומר להפוך נחשל. לא ככה?
אנשים שגרמו להם להיות נחשלים, הם מנוחשלים.
"להעביר את עלות הטיפול הבריאותי מהמדינה לאזרחים"
בכל מקרה העלות תהיה על האזרחים, כי הכסף של המדינה הוא בעצם הכסף של האזרחים. השאלה היא מיהם האזרחים שמשלמים בסופו של דבר.
נדב, את הניסוי הזה אני רואה בארה"ב. זה לא עובד. ארה"ב ממוקמת הרחק אחרי ישראל באיכות השירות הרפואי בה, וזאת למרות שאזרחי ארה"ב (וגם אני כתושב בה) מבזבזים הרבה הרבה יותר דולרים לנפש מכל מדינה אחרת בתבל. עלינו לשאוף לחקות את איכות הטיפול בצרפת, ולא לחקות את השוק החופשי בארה"ב
שלושה חודשים נגררתי בין מומחה למומחה, כיוון שבגלל דרישות ביטוח הכל היה צריך לקבל רפרט ממקום אחד מרכזי וזה עיכב כל תור. המומחה האחרון שראיתי אמר לי שאם עברו שלושה חודשים אז ה-foot drop שיש לי אוטוטו יעבוד מעצמו, מה שבאמת קרה. ההשתתפות העצמית שלי בכל העסק: אלף דולר. זה אלף דולר (ועוד איזה אלף-אלפיים שהביטוח שילם) שנכנס לכיסים של יצרני מכשירים עם חלקים חד-פעמיים, ורופאים שבגלל הגבלות הגירה מרוויחים כפול מבכל שאר העולם הראשון. זה עובד מצויין לכולם חוץ מלפציינטים, ולאף אחד לא אכפת מהם.
אתם רואים? מערכת הבריאות האמריקאית כן עובדת כמו שצריך!
התגובה שלך לא מתייחסת למה שנאמר. הבעיה שנדב הצביעה עליה היא פחות בתוכן ויותר ברטוריקה – אפשר להתווכח על מידת ההפרטה האופטימלית במערכת הבריאות, אבל אני בטוח שגם אתה מסכים שבכל מקרה שבסופו של דבר מי שמשלם זה האזרח.
הצגת הבעיה כאילו זה או המדינה או האזרח היא עיוות של המציאות.
פוסט מצוין וכמה הערות קטנות לחזק אותו, אם אפשר. קודם כל, בהקשר של בתי החולים, הנה כמה נתונים סטטיסטיים:
1. בית החולים האחרון שנבנה בארץ על ידי ממשלת ישראל (קרי, לא על ידי חברה פרטית כמו אסותא או הרחבה ניכרת של בניינים על ידי תורמים שרוצים להנציח את שמם אחרי שעשקו את עמם כמו מגדל אריסון בתל אביב), נבנה בשנת 1968 (בית חולים יוספטל באילת). אחריו נבנו בתי החולים לניאדו בנתניה (על ידי תורמים חרדים) ווולפסון בחולון(על ידי משפחת וולפסון).
2. לא רק שמספר מיטות האשפוז הוא נמוך ביחס לממוצע ב- OECD, או שמספר החולים לרופאים הוא גבוה במיוחד, אלא גם המכשור הטכנולוגי בבתי החולים מפגר רבות אחרי ישראל. בשנת 2010 דווח כי יגיעו 13 מכשירי MRI נוספים ל- 10 שכבר היו אז בארץ. מספר האזרחים בישראל באותו זמן היה 7.5 מליון נפש, כלומר מספר המכשירים למיליון נפש בשנת 2010 עמד על 1.3 מכשירים למיליון. לשם השוואה המספר הממוצע ב- OECD הוא קרוב ל-10.(ראו לינק למטה, עדיף להסתכל על נתונים משנת 2008 כי הם מלאים יותר).
גם עם התוספת (שלמיטב ידיעתי טרם הגיעה במלואה) המספר יעמוד על כ- 3 מכשירים למיליון נפש. דברים דומים נכונים גם לגבי מכשירי סי.טי. בישראל – 8.8 למיליון נפש מול מעל 20 ב- OECD. ומכשירי הקרנה – 0.4 בממוצע בישראל למיליון נפש מול 6.5 בממוצע ב- OECD, שמרביתם גם מיושנים ביותר ולכן לא מאד מדויקים. כשאמא שלי מתה מסרטן, אלא בדיוק היו הסיבות שהרגו אותה: תורים ארוכים למכשירים בגלל העומס האדיר עליהם, ומכשירים ישנים ולא מדויקים שלא באמת הורגים את הסרטן שחזר פעמיים ומספר רופאים קטן שנאלץ להתמודד עם תורים מטורפים.
כמה לינקים:
כתבה מהארץ מ- 2010 על התוכנית להצטייד ב- 13 מכשירים נוספים:
http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1222099
כתבה מוויינט מנובמבר 2011 על המכשיר הנייד בדרום, שהוא ה- 14 במספר בארץ, כלומר יותר משנה אחרי הכתבה הקודמת מספר המכשירים עלה רק ב-3 ולא ב- 13 כפי שהובטח.
נתוני ה- OECD לגבי מכשור במדינות שונות:
http://www.oecd.org/dataoecd/52/42/49188719.
לא שאני חושב שמצב הבריאות מי יודע מה, אבל אם מציגים מספרים אז כדאי שיהיו רלוונטים. האם הנתון של מספר בתי החולים משנה בכלל? מספר מיטות האשפוז, מספר הרופאים וכו' הם הרבה יותר חשובים.
א. בוודאי שמספר בתי החולים הוא נתון רלבנטי. מאז סוף שנות ה- 60 פריסת האוכלוסיה בישראל השתנתה, ולראיה העיר אשדוד היא אחת הערים הגדולות בישראל היום (שישית בגודלה), אבל אין בה בית חולים למרות דיון ממושך בנושא. וזו עיר באיום רקטות מעזה. בית החולים בנתניה (8 בגודלה) הוא בית חולים שלא נבנה על ידי הממשלה אלא על ידי תורמים. בכל אזור הצפון, בית החולים המרכזי היחיד (קרי, כזה שמסוגל לטפל בפצועים במצב קריטי) נמצא בחיפה (רמב"ם). כל שאר בתי החולים בצפון הם לא יותר ממרפאה מורחבת.
ב. תיקון למספר מכשירי ה-MRI בישראל: כלכליסט מדווח היום שהמספר עומד על 2 למיליון נפש, ושמשרד האוצר אינו מאפשר להכניס מכשירים נוספים כי הבדיקות "עולות כסף". סליחה באמת שאנשים רוצים לעשות בדיקות שיכולות להציל את החיים שלהם. http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3575965,00.html
לגבי ההפגנות:
לדעתי, הפוסט הקודם שלך היה מדויק ונכון. כל המטרה של ממשלת ישראל הייתה להוציא את המפגינים באור שלילי של אנרכיסטים אלימים, וככל הנראה מטרת המעצרים ביום שישי, ובמיוחד של דפני ליף, שמהווה סמל לטוב ולרע של המאבק משנה שעברה, היתה להתגרות בקהל. עכשיו על מנהיגות המחאה (ויש כזו) להתארגן ולהודיע שאין מקום לאלימות. אם אני הייתי בין המארגנים הייתי דואג לדברים הבאים:
1. מודיע מראש שההפגנה הבאה היא התאספות שקטה וללא נאומים. זה מוציא את אלמנט מספר שלוש של מה מחייב אישור להפגנה, ומכאן שלא נדרש אישור.
2. קורא לאנשים לבוא עם ידיים קשורות זה לזה, או להחזיק ידיים, או לשבת על המדרכה / אדמה בכיכר. לא לנוע לכיוון כבישים ולא לחסום כבישים, לא לפגוע ברכוש, ולא להתגרות או לא לתת שום לגיטימציה לאלימות מצד המשטרה. אנשים שמחזיקים ידיים לא יכולים להרביץ למישהו אחר.
3. מקיים מחאה שקטה של שיחות בין אנשים וכו'.
לדעתי, עצם המראה של אלפי אנשים בכיכר מרכזית, שמדברים אחד עם השני בעמידה או בישיבה, אבל בלי תנועה של הקהל בכיוון מוגדר, למשך שעות, יכול להעביר מסר על עוצמה שקטה.
4. כמובן, בכל עת, להקיף את הכיכר עם כמה שיותר מצלמות וידיאו וסטילס, ברצף, עם כיסוי רציף של הגבול בין המפגינים לבין הסביבה. להערכתי, המשטרה בשלב מסוים תישבר ותפתח באלימות, ויש לשדר את זה בשידור ישיר לכל בית בישראל. לפמפם את המסר הזה של משטרה שמשרתת ממשלה אלימה נגד אזרחיה.
מחאה בלי נאומים זה לא טוב! המחאה צריכה להיות דיבור בלתי פוסק על 5-10 דרישות כלכליות קונקרטיות לנתניהו שטייניץ וחולדאי (למשל), שיחזרו עליהן שוב ושוב תחת כל עץ רענן, כך שהם לא יוכלו לבצע שום מדיניות בלי שזו תיבחן לאור הדרישות.
חולדאי אישר מתחם דיור חדש בין מאות יחידות דיור בדרום העיר? יפה. האם המכרז כלל דיור בר השגה, דירות להשכרה מפוקחת? לא? בבקשה, קודם לתת לחולדאי להסביר למה לא ולהזיע קצת, ואז לדרוש את ביטולו ושינויו.
דרישות קונקרטיות אפשר לסובב. צריכות אמנם להיות כאלה (חייבות להיות) אבל תמיד צריך להיות ברור שהדרישות הן לאור המטרה הגדולה שהיא שלא ידפקו את את האזרחים. זה אמנם לא מוגדר היטב אבל גם קשה יותר לרמות בעניין הזה
אוף, ביאסת לי את התחת.
לגבי המאמר של שאול אמסטרדמסקי שהפנת אליו וה"נתונים" שמופיעים בו –
יש הסבר פשוט מדוע יש פחות צעירים בקרב השכבות העליונות מאשר בעבר. בקרב הצעירים יש יותר חרדים (ומוסלמים) מאשר היו בקרב הצעירים בעבר. זה גם ההסבר לשיעור העוני (כ-65 אחוז מהעניים בישראל הם חרדים או ערבים; שיעור העניים בקרב משפחות עם 2 מפרנסים הוא 3%. בעוד ששיעור העניים בקרב משפחות עם למעלה מ-5 ילדים הוא 70 אחוז). זה גם ההסבר לנתונים על הפערים הגודלים במדינה. וכו' וכו' וכו'.
כל עוד נתחמק מכך שהבעיות הכלכליות במדינה נובעות מצמיחה דמוגרפית של אוכלוסיות מפורנסות על חשבון אוכלוסיות מפרנסות, נמשיך להסתובב סביב עצמנו ברדיפה אחרי הטייקון התורן (לא שיש לי בעיה מיוחדת עם רדיפת טייקונים).
הבעיות הכלכליות העיקריות במדינה*
לא יודע, אני איש הייטק. מרוויח משכורת שנחשבת גבוהה במשק וקשה לי לגמור את החודש בלי להיות חרדי ו/או ערבי.
תבדוק:
http://www.cbs.gov.il/www/publications09/1357/pdf/t03.pdf
תחבר את ההכנסה ברוטו שלך עם זו של בת הזוג שלך, סביר להניח שאתה עשירון תשיעי או עשירי. נהג מונית+מורה ממוצעת הם עשירון תשיעי.
מה שהישראלים לא מבינים זה שיש סטנדרטים שונים לחיים במדינה הזו. יש את הסטנדרטים של המערב: בסטנדרטים האלה אתה מרגיש שאתה לא מצליח לסגור את החודש, למרות שאתה בטופ של האוכלוסייה. ויש סטנדרטים של עולם שלישי: סטנדרטים של הכנסה עד 3000 שקל במשקי בית עם 3.3 נפשות בממוצע.
הפערים הגדולים במדינה הם לא בין העשירים לאלה שחיים בסטנדרטים מערביים אבל לא גומרים את החודש. אלא בין כל אלה שחיים בסטנדרטים מערביים כולל העשירים לבין אלה שחיים בסטנדרטים של עולם שלישי.
או במילים אחרות – הפערים הגדולים במדינה הם לא בין העשירים לכל השאר, אלא בין האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית והערבית-נוצרית לבין האוכלוסיות החרדיות והמוסלמיות (שכאמור, מהווים כ65 אחוז מהעניים).
לא יודע לגבי 'פערים' אני רק שואל את עצמי כמה הייתי מרוויח ובאיזו רמת חיים הייתי חי באותו מקצוע בארץ אחרת.
עזוב, אני לא צריך לשאול, חבר שלי גר באוסטרליה כבר שנה רביעית ואני יודע את ההבדל.
אולי אם היית באוסטרליה לא היית איש הייטק, לראייה האוסטרלים(ועד רבים אחרים) מייבאים אנשי הייטק מישראל.
לא יודע איך אתה לא סוגר את החודש, לא יודע כמה ילדים יש לך ואיפה אתה גר, אבל אם אתה מרוויח מעל 20 אלף שקלים בחודש ברוטו(שכר סביר מינוס למתכנת טוב או איש מוצר טוב) לא אמורה להיות לך שום בעיה לסגור את החודש.
יש לך ספק שהיית מרוויח יותר במדינה אחרת? גם הייתה ממוסה אתמול. להשוות את ישראל לאוסטרליה ולשכוח שרק שנה שעברה עדיין היינו מוגדרים מדינה מתפתחת זה לא רציני.
אוף, סמארט פון מעצבן: " גם היית ממוסה פחות" *
גם אני איש הייטק, עם בת זוג ובלי ילדים. אני חי ברמת חיים מספקת בהחלט, אבל אני אאלץ לעשות ויתורים מאוד גדולים כדי לפרנס ילדים, ואתקשה לממן דירה מחוץ לפרברים של הפרברים. זה היה בהחלט סביר לולא הייתי בעשירון העליון. וקשה לי להבין איך אנשים שלושה-ארבעה עשירונים מתחתי מפרנסים משפחות – ולא מדובר בחרדים, אלא בהאדם העובד הממוצע, כולל אקדמאים עם מקצועות חופשיים.
והחרדים אולי מקבלים תמיכה בלתי מוצדקת (למרות שיותר ויותר מהם מפרנסים את עצמם מדי שנה) – אבל מעטים האנשים כאן שהיו מוכנים לעשות את הויתורים באיכות החיים שהם עושים על מנת לפרנס את הילדים שלהם. במידה מסויימת, הם אולי עניים מתוך בחירה, אבל הם עדיין עניים.
פוסטדוק בצפון אמריקה הישר מהדוקטורט מרוויח בערך 50 אלף דולר לשנה ברוטו. בישראל, 100 אלף שקל, שזה בערך 28 אלף. באירופה השכר ברוטו הוא בערך 30 אלף דולר, אבל מערכת הביטוח הלאומי ממומנת על ידי מיסים על המעביד (למשל, 50% בצרפת), אז העלות למעסיק היא כמעט כמו בצפון אמריקה; הנטו הרבה יותר נמוך, אבל זה מממן שירותים חברתיים שהעובד יקבל בפנסיה או אם הוא יהיה מובטל.
תלוי איפה ובאיזה תחום.
המשכורות לפוסט-דוק בארה"ב במדעים משתרעות על תחום מאד רחב – זה תלוי במימון שהמחקר מקבל ובאוניברסיטה.
כמו כן אין דין 50,000 דולר בניו-יורק או בוסטון כדין 30,000 דולר באידהו.
בזמנו קראתי (עבדתי על דו"ח בנושא בריחת מוחות) ש(בתרגום חופשי) "פוסט-דוקים מרוויחים בערך כמו שרתים ורובם מתגוררים באחת מהערים היקרות בארה"ב. אין אלא להסיק שהפוסט-דוקים הם יצורים מזוכיסטים משהו." זה כ"כ שעשע (וייאש) אותי שאני זוכרת את זה עד היום.
ממש לא מדויק. אני פוסטדוק באוניברסיטה טובה בחוף המזרחי ומקבלת 32000 בשנה. אם בן זוגי לא היה מוצא עבודה בהייטק היינו מתחילים לשתות את החסכונות שלנו. ולא מעט מזה היה הולך על הוצאות רפואיות: בחודש וחצי הראשונים, לפני שביטוח הבריאות נכנס לתוקף ואחרי שגילינו שאני בהריון, הוצאנו משהו כמו 4000$ על בדיקות ותרופות. חודש וחצי, כן? שמינית מההכנסה השנתית שלי בחודש וחצי.
הטענה הזו פשוט לא נכונה.
גם אם יש יותר חרדים וערבים צעירים, זה לא מסביר את העובדה שבעשירון העליון יש פחות צעירים בכלל.
הסיפור שלך יכול להסביר למה יש יותר צעירים בעשירונים התחתונים.
מעבר לכך, הבעיה שלי עם אמסטרדמסקי היא שמאותו הגרף היה אפשר לצאת דוקא בהרגשה אופטימית – יש הרבה פחות זקנים בעשירונים התחתונים. הרבה פחות זקנים עניים.
זה כי כולם מתים מוקדם בגלל מערכת הבריאות הלא-מתפקדת
תוחלת החיים בארץ די גבוהה – אם אני לא טועה גם ביחס לעולם המערבי (או לפחות לא נמוכה משמעותית).
על פי ספר העובדות של ה-CIA, תוחלת החיים בישראל נמצאת בעשירון העליון – מעל ארה"ב, ניו זילנד, נורבגיה וגרמניה ורוב העולם המערבי.
https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/rankorder/2102rank.html
תמותת תינוקות, מצד שני…
(והאמת, זה די לא נכון להשוות סטטיסטיקות כאלה בתוך העולם הראשון. תרבות התזונה – שהיא הרבה יותר בריאה בישראל מבצפון אירופה והעולם דובר האנגלית – משפיעה יותר, וכן אחוז המעשנים, כמות הכושר וההליכה ברגל של האוכלוסיה, וכו'.)
מהבחינה הזאת לא הפתיע אותי שישראל נמצאת במקום טוב יותר מאשר ארה"ב. אבל יותר טוב מנורבגיה? ניו זילנד? טוב לגלות מדי פעם משהו טוב על המדינה שאני חי בה.
עם כל הכבוד לך, אתה טועה ומטעה.
הסטטיסטיקה מראה שבעשורים האחרונים יש גידול משמעותי בכמות העושר שנצברת באחוזון העליון, בכל העולם המערבי (כולל ישראל).
ההורים שלי הצליחו בעבודה קשה לקנות דירה ואפילו להשקיע קצת.
אני בטוח שאם הייתי חי בישראל אני לא הייתי מצליח לחזור על ההשגים שלהם. סביר שאני הייתי "אוכל את הירושה". אני יודע את זה כי אני מסתכל על האח והאחות שלי. ואני יודע כי אני מסתכל על חברים שלי.
הבעיה של עוני מרצון (חרדים) ועוני בגלל תרבות והדרה (ערבים), היא בעיה שיחודית במדה מסויימת לישראל ומסבכת את המצב והפתרונות. **אבל** היא לא צריכה לטשטש את העובדה שמעמד הביניים בישראל נשחק. מעמד הביניים זה המורים, הרופאים, השוטרים, מכבי האש, הפקידים בחברות שונות וכו'. רובם מרויחים היום משכורות שלא מאפשרות לסגור את החודש.
תגובה לך ולכל המגיבים האחרים:
ונראה לך\ם שאין קשר בין המצב שאתה\ם מתארים לבין העובדה שחלקים עצומים מכל הכספים והמשאבים שהמדינה לוקחת מאיתנו עוברים לממן קבוצות שמפורנסות על ידי המדינה והמדינה בלבד?
אמירה מעניינת ששמעתי היום אצל קרן נויבך, ואני מקווה שלא הבנתי אותה נכון, היא שכאשר השוטרים עוצרים מפגין בעון תקיפת שוטר, ומזדרזים להגיש נגדו כתב אישום, מח"ש בעצם מנועה מלהמשיך ולחקור את האירוע (ואת האפשרות שמי שהוכה הוא בעצם המפגין) עד לבירור סופי של כתב האישום- עניין של כמה שנים. עכשיו אם זה נכון, הרי שלשוטרים אלימים יש אינטרס מובהק לעצור מפגינים כמה שיותר ולהאשים אותם בתקיפת שוטרים.
בהקשר לבתי החולים יש דוגמא נורא יפה שאני אוהב להשתמש בה.
כל בתי החולים הממשלתיים – שזה לא כל בתי החולים בארץ, אבל בערך 10 בתי חולים, בינהם איכילוב, תל השומר, רמב"ם, ברזילי ועוד כמה גדולים – עולים למדינה 7.2 מיליארד שקל בשנה.
השומנים של הבנקים – הרווחים שהם מרוויחים באופן לא תחרותי – הכסף שהממשלה נותנת לבנקים כדמי פרוטקשן למען "יציבות הבנקים" – הוערכו על ידי חבר ועדת טרכטנברג בשמונה מיליארד שקל בשנה.
פרופורציות.
יותם, אתה יכול בבקשה לספק מקורות לאינפורמציה הזו? תודה
לעניין השורה :
אפילו המפכ"ל הנבוך נאלץ להודות שהסרטונים "מציגים את קציני המשטרה במצב של חוסר אמינות כלפי האזרחים."
אין ציטוט כזה של המפכ"ל, זה מופיע בכתבת "הארץ" כדבריו של הכתב, יניב קובוביץ.
אנא הבא דברים בשם אומרם.
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1740857