החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: לקראת קריסה

לפני חמשה חודשים בדיוק פרסמתי כאן את הפוסט הזה. תמציתו: כספי הפנסיה של החוסכים בקופות הפנסיוניות הגדולות מונחים על קרן הצבי, מכיון שהציפיה להחזר פנסיוני מהן בגיל הפרישה מבוססת על הנחה של צמיחה כלכלית מתמדת, שבה דורות של צעירים נמרצים ויעילים יממנו בעבודתם ציבור הולך וגדל של גמלאים – מה שככל הנראה לא עומד להתרחש.

בתחילת השבוע התפרסמה בדר-מרקר כתבה של מירב ארלוזורוב, שכותרתה "מהפכה בביטוח הלאומי". לפי הנאמר בכתבה, "ועדה לבחינת האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי תמליץ כי החלטות הממשלה והכנסת ייבחנו לפי השפעתן על האיזון התקציבי של המוסד" כשמטרת הצעד היא "למנוע את כניסתו של הביטוח הלאומי לגירעון בתוך 25-40 שנה".

מן הכתבה עולה שהאוצר בעצם "לווה" משך שנים מיליארדים מקופת הביטוח הלאומי; הסכום המדהים של 180 מיליארד שקלים שהמדינה אמורה לתת לביטוח הלאומי הוא בעצם החזר של ההלוואה הזו. אבל לא זה עיקר העניין.

השאלה העיקרית היא: מדוע הביטוח הלאומי עתיד לקרוס? בדיוק מהסיבה שקרנות הפנסיה הגדולות במתכונתן הנוכחית עתידות לקרוס, אם לא יוקטן משמעותית "יחס התלות" שבין עובדים לגמלאים, קרי היחס בין מספר העובדים למספר הגמלאים. לפי הערכת המוסד לביטוח לאומי שמצטטת ארלוזורוב צפוי יחס התלות הזה, שהיה 1 ל-5.7 בשנת 1980, ליחס של 1 ל-3 בשנת 2050 (הנתון המשמעותי הוא לא חלוקת הגילאים, אלא היחס בין עובדים לגמלאים, כי העובדה ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה במדינת ישראל נמוך למדי מאזנת את השפעת הפריון; במלים אחרות: יש לנו הרבה אנשים צעירים, אבל הם אינם עובדים ואינם תומכים בגמלאים).

מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? להגדיל את מספר העובדים, על ידי העלאת גיל הפרישה ושילוב אוכלוסיות רבות יותר בעבודה. אך גם אז הגמלאות עתידות לרדת, כי עם הדלדלות מקורות האנרגיה הזמינים לכלכלה התפוקה הממוצעת לעובד עתידה לקטון, ככל הנראה.

אז החדשות הטובות הן, שיש מי שמודע לבעיה בחלונות הגבוהים, ומסב אליה את תשומת לב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. החדשות הרעות הן שמקבלי ההחלטות הם אותם מקבלי ההחלטות המוכרים לנו, שלא עושים כלום במקרה הטוב, מזגזגים במקרה הרווח ושולפים פתרונות פופוליסטיים ולאומניים במקרה הרע (וזה עוד לפני שהזכרנו את "חוק ההסדרים").

אז מה נותר לנו לעשות? לסמוך על עצמנו בעיקר, ולהכין רשתות בטחון חברתיות שירפדו מעט את הנחיתה הכואבת עם המשך קריסתה של מדינת ישראל. אל תבנו על קצבאות הזקנה.

(דן תמיר)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

9 תגובות על ”פוסט אורח: לקראת קריסה“

  1. איתי_85 הגיב:

    קויתי שהפוסט הזה יעסוק בהלואה ללא ריבית של האוצר מבטל"א… יש איפשהו מאמר על זה? תודה מראש.

  2. מילואימניק הגיב:

    לא צללתי לחומרי הרקע,

    אבל ברור שכל מספר שנים, בין השאר ביחס גידול בתוחלת החיים – גיל הפרישה עולה.

    זאת אומרת שאנשים ממשיכים לייצר הכנסה לקרן הפנסיה שלהם לאורך יותר זמן.

    האם נתון כזה נלקח בחשבון בניתוחים?

    מעבר לזה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא נתון ש"אמור" לעלות עם השנים, ברור שניתן להניח שהוא לא, אבל מצד שני, אז בכל מקרה רמת החיים של חלק גדול מהתושבים (הלא עובדים) תהיה נמוכה.

    בכל מקרה, נושא הפנסיות הוא בעייתי בכל הכלכלות המבוססות בעולם (באלה שלא הוא כלל לא קיים), ואני לא חושב שאנחנו "לקראת קריסה".

    מה שכן, צריך להסדיר את הנושא, ורוב הסיכויים שחלק משמעותי מהפתרון יהיה העלאת גיל הפרישה, כאמור.

    • אורן הגיב:

      העלאת גיל הפרישה בדיוק סותרת את המסקנה שאתה מגיע אליה. תוחלת החיים עולה אבל הפריון בגיל הפרישה לא עולה. להיפך, הרבה עבודות שפעם פרנסו אנשים מבוגרים יחסית הולכות ונעלמות, ולאנשים מבוגרים יותר ויותר קשה למצןא עבןדה. בפועל מה שיקרה זה שיותר אנשים לא יפרישו תשלומי ביטוח לאומי מספיקים עוד לפני שהגיעו לגיל הפרישה, ויוכלו עוד פחות להיזון מקצבת זקנה לאחר גיל הפרישה.
      אין לזה פתרון מספק, כי אין פרופורציה בין יכולת הארכת החיים לבין יכולת הפריון. הפריון תלוי בכישורים שכליים ומוטוריים מתוחכמים יותר (ובהבניות תרבותיות של שוק העבודה) מאשר מה שצריך כדי לקיים גוף אדם מתפקד.
      הדרך היחידה להתמודד עם המצב היא לשלב בשוק העבודה מבוגרים בעבודות שהם עדיין מסוגלים לתפקד בהן, שכיום מאוישות ע"י צעירים. את הצעירים יש להפנות לעבודות בהם הם עדיין יכולים לתרום, למשל חקלאות ובניין. כמובן שזה ידרוש להפסיק להביא עבדים. למשל מדע. כמובן שזה ידרוש להשקיע יותר בחינוך. וכו'.

  3. יוני הגיב:

    אני חושב שלהגיד ש"ככל הנראה" התפוקה לעובד תקטן בעתיד זה קצת מוגזם.
    יש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת – האם הפקת הנפט הפסיקה לגדול בשנים האחרונות בגלל המשבר הכלכלי העולמי או שמא להיפך. לטעמי התשובה די ברורה.
    יש גורמים רבים שמשפיעים על הכלכלה העולמית, ומחירי האנרגיה הם רק אחד מהם.

    בכל מקרה, שיפורים טכנולוגיים ביצור ובתקשורת (האינטרנט, למשל) יגדילו משמעותית את התפוקה לעובד.

  4. יריב מ הגיב:

    אבל דווקא לשם שינוי היה צעד חיובי בעניין
    http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/05/7167/

  5. עומר הגיב:

    שטחי ופופוליסטי למדי. הגורם העיקרי לשינוי ביחס הוא פשוט תוחלת החיים שמטפסת למעלה.

  6. סיון פ הגיב:

    אני לא מבין מה מטרת הפוסט הזה. הוא כלל לא אינפורמטיבי. אם הייתי קצת יותר ציני הייתי חושב שכל מטרתו זה להפנות עוד קוראים לפוסט הקודם, שהוא בתורו היה כולו בנוי על ההנחה (חסרת הביסוס) שהצמיחה הכלכלית העולמית נגמרה, וריפרר לכתבה בדה-מרקר. הייתי אומר שקצת מוריד מאיכות הבלוג.