אין ספק שאתה צודק, אבל בעיניי את המשחק הזה כופה המציאות ה-lose-lose ש- מה לעשות – אנו עדיין נמצאים בה, ואם לא רוצים את האופציה האחת (להסכים להקמת מדינת אויב נוספת) והשניה ממאנת להגיע (הסכמה אמיצה על תנאי סיום הסכסוך), מה עושים בינתיים? אז ישראל מנסה לרקוד על כל החתונות, מתי הפעם האחרונה שהיתה כאן הצדקה להחלטה אופטימית? בסוף זה נגמר במשחק מפגר שבו כל צד (שמאל/ימין, ערבים/יהודים ישראלים/פלסטינים) מאשים את השני בחוסר יכולתו להביא לתוצאות ה"רצויות" (מה שהן לא יהיו) במקום להכיר בכך שאין כרגע תנאים לאפשר לאף אחד מהצדדים לקבל את מה שהוא רוצה. אז אם שניהם חפורים מדי באידיאולוגיה שלהם לעדכן מטרות אז לפחות שיפסיקו לשחק אותה מופתעים ו/או מסכנים.
אבל לכתוב על גוונים של אפור בבלוג ליברלי זו באמת משימה קשה.

138. The Court has thus concluded that the construction of the wall constitutes action not in
conformity with various international legal obligations incumbent upon Israel. However, Annex I
to the report of the Secretary-General states that, according to Israel: “the construction of the
Barrier is consistent with Article 51 of the Charter of the United Nations, its inherent right to
self-defence and Security Council resolutions 1368 (2001) and 1373 (2001)”. More specifically,
Israel’s Permanent Representative to the United Nations asserted in the General Assembly on
20 October 2003 that “the fence is a measure wholly consistent with the right of States to
self-defence enshrined in Article 51 of the Charter”; the Security Council resolutions referred to,
he continued, “have clearly recognized the right of States to use force in self-defence against
terrorist attacks”, and therefore surely recognize the right to use non-forcible measures to that end
(A/ES-10/PV.21, p. 6).
139. Under the terms of Article 51 of the Charter of the United Nations:
“Nothing in the present Charter shall impair the inherent right of individual or
collective self-defence if an armed attack occurs against a Member of the United
Nations, until the Security Council has taken measures necessary to maintain
international peace and security.”
Article 51 of the Charter thus recognizes the existence of an inherent right of self-defence in
the case of armed attack by one State against another State. However, Israel does not claim that the
attacks against it are imputable to a foreign State.
The Court also notes that Israel exercises control in the Occupied Palestinian Territory and
that, as Israel itself states, the threat which it regards as justifying the construction of the wall
originates within, and not outside, that territory. The situation is thus different from that
contemplated by Security Council resolutions 1368 (2001) and 1373 (2001), and therefore Israel
could not in any event invoke those resolutions in support of its claim to be exercising a right of
self-defence.
Consequently, the Court concludes that Article 51 of the Charter has no relevance in this
case.

שלום נירה,

ראשית, גם לו הייתי איש הסברה (ואינני) – זה לא רלוונטי לדיון. מה שרלוונטי זה הטיכון שלי ואיתו את צריכה להתמודד.
שנית, ודאי שיש הבדל בין סוגיית המעברים למצור הימי! הרי בנושא המעברים ישראל אינה הגישה היחידה של עזה מחוץ לשטחה. ובכל אחד מהם יש הסכם אחר שהוא מקור הסמכות לדיון. אם המטרה שלך היא לדון רק במציאות שאזרחי עזה חיים בה בפועל, עסקי בכל הגורמים לכך – למשל במשטר שכיום גוזל חלק מהסיוע ההומניטרי, או משתלט על דלק שמועבר לצרכים אזרחים כדי שיוכל לעשות בו שימוש צבאי.
כך או כך – טענתי בדיון הקודם לא הייתה שישראל היא נקייה לחלוטין, אלא שיש הבדל בין המצב של ישראל, השואפת להימנע רוב הזמן מפגיעה לא נחוצה, ובין המצב של האויבים של ישראל – המחפשים להגביר את היקף הנפגעים האזרחים – הן בעזה והן בישראל. האסמכתאות שהבאתי היו דוגמאות שונות הקשורות לחוק הבינלאומי (לאור הויכוח שהתקיים על סוגיית השוטרים/חיילים), ואת דוח פאלמר ביחס למצור הימי על עזה. בינתיים נפתח כאן דיון אחר על סיפור הICJ, ואני מציע להתמקד בו.