החברים של ג'ורג'

העכברים של השב"כ, השטנה הפרועה של טמקא, וציונות כניגוד לאנושיות: שלוש הערות והערה מנהלתית על המצב

ההר הוליד עכבר אנורקסי: לפני כחודש, התפוצצו הכותרות ודיווחו לנו על "מחבל יהודי" בשם חיים פרלמן שנעצר על ידי השב"כ, שבידיו כבר יש הוכחות לכך שפרלמן הוא הדוקר הסדרתי מירושלים, לפני כעשור.

הסיפור היה משונה מלכתחילה: ציפו מאיתנו להאמין שפרלמן הפך לרוצח סדרתי בגיל 17 ושהשב"כ, שהפעיל אותו כסוכן, לא הבחין בכך. אחר כך באה הסאגה הנלעגת של ההקלטות, שבהן נשמע סוכן שב"כ ממריץ את פרלמן – בחוסר אחריות מוחלט – להתנקש בראאד סלאח, שלוותה בפשיטה מאוחרת מדי של השב"כ, בחיפוש אחר הקלטות. אם לא היה די בכך, עצר מנגנון החושך אחר כך גם את דוד סיטבון, והאשים אותו בגניבת נשק – תוך שהוא מתעלם באלגנטיות שעל פי הסיפור המקורי, פרלמן נחשד בדקירה. במהלך עשרת הימים הראשונים, הוחזקו השניים בלי גישה לעורך דין. אחר כך נאלצה המשטרה להודות שהיא לא מפקחת על החקירות, והשב"כ ניסה למכור לנו צ'יזבטים על כך שפרלמן סייע לברוך גולדשטיין וליגאל עמיר – כשהוא היה בן 14 ו-15. אחר כך סיטבון שוחרר למעצר בית, סימן מובהק לכך ששום דבר רציני לא יצא מהתיק הזה.

היום, מתקבל הרושם, הסיפור הזה נגמר. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על השב"כ, אמר שאין לו כל ראיות סבירות נגד פרלמן, והאריך את מעצרו ביומיים בלבד, במקום שמונה שביקשה המשטרה. עכשיו, אם אני הייתי השופט, והיה מובא לפני עציר שכבר הוחזק 28 יום בתואנות שווא, אני הייתי משחרר אותו. אבל כנראה שיש גבול.

מסקנות: א. התקשורת צריכה להפסיק לפרסם קומוניקטים של השב"כ בלי חקירה ודרישה. לכל הודעה של השב"כ צריך להתייחס, במפורש, כטענה ולא כעובדה. בכל הפרשה הזו היא שימשה כלי שרת בידי השב"כ, הגבירה את הלחץ על העצורים וקנתה לשירות עוד זמן. זו לא הפעם הראשונה: הודעות השב"כ בעניינם של טלי פחימה וראאד סלאח הסתיימו בדיוק כך, ותפקיד התקשורת היה להרוס את חייהם של המעורבים גם מבלי שיורשעו. אחרי הכל, השב"כ אמר שהוא מרגל איראני והיא מחבלת.

ב. יש להקפיא את פעולותיה של המחלקה היהודית עד לעריכת חקירה ממצה וגלויה של כל השתלשלות האירועים, שתבדוק מה לעזאזל קרה פה – והאם השב"כ ניסה להתנקם בפרלמן על כך שסירב להמשיך ולשמש כמקור. יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לחומר שהגיש השב"כ לשופטים כדי לשכנע אותם למנוע מהחשודים עורכי דין. אם הוא מפוברק, לפרק את המחלקה – היא קטנה למדי והיא די גרועה במה שהיא עושה גם כך – ולהעמיד את כל המעורבים לדין על עדות שקר.

ג. אותו כנ"ל, רק לפרקליטי המדינה שהיו מעורבים בפרשה.

שטנה פרועה: יש אזרח ישראלי ורפרם חדד שמו, שעשה משהו לא ברור בלוב. הוא פעיל שמאל וכנראה ציוני קטן מאד. השב"… אה, סליחה, המשטרה החשאית של לוב עצרה אותו, אחרי שצילם כמה מבנים שם. באמצעות עסקה סיבובית שכנראה שלא כל פרטיה שוחררו, הוא שוחרר אמש אחרי כחמישה חודשים בכלא הלובי.

אתר ynet, ככל הנראה מתוך תאוות קליקים ותו לא, עשה מעשה נבלה: הוא התייחס לחדד תחת הכותרת "השמאלני שליברמן שחרר", ותהה – בכותרת המשנה – האם ליברמן טרח לקרוא את הבלוג שלו. ליברמן לא קרא, כמסתבר, אך מלשכתו נמסר ש"הוא היה מודע היטב לדעותיו השמאלניות".

צורת הכתיבה הזו – לפחדן שכתב את הטקסט נשארו מספיק שרידי בושה כדי שהוא לא יחתום עליו – היתה מיועדת להשליך בשר אדום לאספסוף היג"ע, לומר שהמאמץ הדיפלומטי היה מבוזבז, שכן מדובר במישהו ששכח מה זה להיות יהודי.

העובדה הפשוטה היא שמותר לישראלים לתעב את מדינתם, מותר להם לחכות בכיליון עיניים ליום שבו תאו רעב יכרסם את שר החוץ שלהם (או, באותה מידה, את שר הפנים; התחרות קשה), מותר להם לחשוב שהמדינה שלהם עוסקת בפשעי מלחמה באופן סיטוני ושהיא בנויה על מחיקת זכרונו של עם קודם שישב כאן קודם לכן. ואף על פי כן, המדינה חייבת להם בדיוק אותו שירות שהיא חייבת למי שחושב שהמדינה היא הטוב העליון ושמדי צה"ל הם מדי כהונה.

זה ההבדל בין אזרחות לנתינות: מעמדו של האזרח כלפי המדינה איננו נובע מאישיותו ומהמגע האישי בינו ובינה, אלא מחוזה בלתי אישי. המדינה מתחייבת לספק לאזרח סל שירותים, והוא מתבקש לשלם את המחיר שהשירותים הללו עולים. בין האזרח ובין המדינה מתנהל משא ומתן בלתי פוסק. בשום מקום אין הוא מתחייב להלל ולקלס אותה. להיפך. האזרחים הטובים ביותר הם אלו שמתריעים בפני ארצם כי שינתה את פניה, שהיא צועדת בדרך לאסון, שמנסים לשנות את המסלול הזה. המדינה – כל מדינה – תוכל תמיד לסמוך על אדישותו של הרוב; דמוקרטיה זקוקה לאזרחים עירניים.

Ynet, אתר החדשות המוביל בישראל ובמידה רבה בצדק, נכנע היום וניסה לנחש לאיפה תפנה רוח האספסוף, ולהקדים אותה. זה היה מראה מדאיג מאד.

היה ציוני בביתך ואדם בצאתך: זה, פחות או יותר, המסר של ראש ממשלתנו היקר, שבישיבת הממשלה לפני שבוע שעסקה בילדי העובדים הזרים, אמר שההחלטה היתה "פשרה בין הומניות וציונות".

איך נראית ההומניות של הממשלה שלו ראינו היום, כששר הפנים אלי ישי – איזה צירוף מילים בלתי מתקבל על הדעת – פטר את סבלם של מאות אנשים בלעג: "שההורים יסבירו להם שנגמר הטיול", אמר בנם של שני פליטים אפריקנים שנולד כאן. זו ודאי לא אנושיות; זו כנראה ציונות. כך היא נראית: לעג לרש לגורלם של אנשים אומללים.

אה, אבל הציונות איננה הלאומנות של היהודים, והיהודים האורתודוקסים מעולם לא ראו במי שאינו יהודי אדם. אלי ישי ודאי יזדעזע כאשר ישוו אותו לבניהם של הפליטים; הוא יהודי כשר, אחרי הכל. הוא אדם. הם, הם אינם קרויין אדם. כולם: ישי אמר שהוא איננו מפלה בין ילדים מסודאן לילדים מרומניה. הוא שונא את כולם במידה שווה. ואולי, בכל זאת ולמרות דבריו, מתעב אלי ישי את השחורים מעט יותר: הם, אחרי הכל, צאצאיו המקוללים של חם. והרי ארץ ישראל פה. ארץ קדושה, שאין לטמא אותה בגויים. וכמה שזה מגעיל.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו כמה וכמה תרומות בקרן הטבק והאלכוהול, ואני רוצה להודות בזאת לתורמים. כמו כן, פתחתי בלוג באנגלית – אפשר לראות אותו כאן – ואני מעריך שהדבר יוביל לירידה בתדירות העדכונים בבלוג.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • א.ה.

    אגב חקירה, הרבנים יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, ודב ליאור, זומנו לחקירה במשטרה משום שהביעו תמיכה בתכניו של הספר "תורת המלך", אך סירבו להגיע אליה. מה הסיכוי שנראה אותם נעצרים?

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3932859,00.html

  • המעצר הוארך ביומיים מכיוון שכל מעצר ממושך יותר מחודש דורש אישור מיוחד.

  • אכן בכליון עיניים.
    יאללה שיכרסם כבר

    • עדו

      אם אני התאו הייתי צריך להיות מאד מאד רעב בשביל להתקרב אפילו לבשר פיגולים כזה.

  • בהצלחה עם האנגלית!

  • מני זהבי

    בכל הקשור ליחס ללא-יהודים, ישי הוא נבלה סרוחה. אבל לשאלת מעמדם של ילדי העובדים הזרים אכן יש יותר מצד אחד. בישראל יש חוקי הגירה, והללו אינם מעניקים אזרחות או אפילו תושבות ישראלית באופן אוטומטי לאדם שנולד בתחומי ישראל. סביר להניח שזה קשור לכך שהרוב המוחלט של אזרחי ישראל רוצים לחיות במדינה שהרוב המוחלט של אזרחיה הם יהודים: הענקת אזרחות ישראלית לאדם שנחשב ליהודי תואמת את הרצון הזה, ואילו הענקת אזרחות ישראלית לכל אדם שנולד בישראל — לא. ובעצם, הרצון לקיים מדינה עצמאית שבארץ-ישראל ההיסטורית, שתהיה בעלת אוכלוסייה יהודית בעיקר, היא ההגדרה הסבירה ביותר לציונות שאני יכול להעלות במוחי. כך שברמת העיקרון, השארת ילדי העובדים הזרים בישראל אכן מעוררת קושי מנקודת מבט ציונית. ובמקרה הזה, גם השאיפה שהייתה ועודנה משותפת לרוב זרמי הציונות — שהמדינה היהודית בארץ-ישראל תהיה גם מדינה דמוקרטית — אינה פועלת לטובתם של ילדי העובדים הזרים. מדינה דמוקרטית מחויבת לנהוג שוויון באזרחיה, לא באלו שרוצים להפוך לאזרחיה.
    אז אלו שיקולים כן תומכים בהשארת ילדי העובדים הזרים? רק שיקולים של אנושיות (הומניטריות בלע"ז). זה לא אנושי לקחת ילדים שחיים כאן כל חייהם (בהינתן שחייהם נמשכים יותר מחודשים ספורים) ולשלוח אותם לארץ שאינם מכירים. ומכיוון שמספר הילדים שבהם מדובר — 1200 נפש בסה"כ — אינו משנה כלום מבחינת היחס המספרי בין הקבוצות האתניות השונות בישראל, אין גם שום סיבה שלא להשאיר אותם בישראל מתוקף החלטה חד-פעמית. אז החלטת הממשלה, המחייבת גירוש של 400 ילדים (בני פחות מחמש שנים, ככל שהבנתי), היא בעייתית מבחינה אנושית, אבל קשה למצוא מסר זדוני כלשהו בדברי נתניהו לגבי הצורך להכריע בין שיקולים אנושיים לשיקולים ציוניים בנושא הנדון.

    • עדו
    • אז שיפסיקו לייבא עבדים זרים. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

      • ב.ז

        לא מבין את טיעון ה"ה לא אנושי לקחת ילדים שחיים כאן כל חייהם". אנשים מהגרים לארצות זרות יחד עם ילדיהם כל הזמן (אני הייתי אחד מאותם ילדים) ו"עוקרים" אותם מסביבתם המוכרת ואף אחד לא ניסה להוקיע את התופעה או לטעון לחוסר הומניות שלה. מדובר בדמוגוגיה זולה ובספין פוליטי העושה בילדים את אותו שימוש שעושים בו המתנחלים, החרדים והחמאס.

        זה לא שאלה של "ילדי העבדים הזרים" אלה של עובדים זרים.
        אני אישית מתנגד לתופעה זו של עבדות מודרנית וחושב שיש לשנות את חוקי העבודה וההגירה המאפשרים אותה. כך שאותם בני אדם שהמדינה זקוקה להם ורוצים לחיות בה יוכלו להפוך לאזרחים ישראלים מהמניין.

        אם זאת אני גם תומך בשלטון החוק ובאחריות שאותם אנשים לקחו על עצמם בכך שבאו לעבוד כאן והולידו כאן ילדים על כל ההשלכות של הדבר והאפשרות הסבירה מאוד שבתוך זמן קצוב יאלצו לעזוב את המדינה כך או אחרת.

        • עוד נקודה – הרבה ממבקרי הממשלה מתייחסים למדיניות הדלת המסתובבת שבה מוציאים פועלים מסויימים ומכניסים אחרים באותו זמן. אבל המדיניות הזו נועדה למנוע בדיוק את המצב שראינו כעת – כלומר להקטין את המספרים של ילדי עובדים זרים שגדלים במדינה, ולהקטין את המשמעות ההומניטרית של גירוש משפחות עובדים.

          ללא ספק מה שחסר פה זה מדינות רשמית ואחידה – כמה עובדים מכניסים, כמה מוציאים כל שנה, ולכמה מאפשרים להתאזרח ולפי אילו קריטריונים.

          מישהו יודע מה המדיניות של מדינות אירופה? המדיניות האמריקאית מוכרת – ונראה שהחוקה שקובעת שכל מי שנולד בארה"ב הוא אזרח אמריקאי הופכת לבעייתית מאוד כאשר כל אישה בהריון מתקדם יכולה ללדת בארה"ב על ויזת התייר שלה.

          וכמובן שהפתרון האידיאלי בישראל הוא כנראה הפועלים הפלסטיניים, שמצד אחד ממשיכים לחיות את חייהם מעבר לקו הירוק, ומצד שני העסקתם מזרימה כסף לכלכלה הפלסטינאית ולא לאסיה ולאפריקה. כמה כאלו עוד נותרו בארץ?

          • י.א

            מכך שמידניות כלשהי נעודה למנוע שייוצר מצב כלשהו לא נובע שכאשר הוא נוצר מותר "לבטל" אותו כלא-היה.
            מדיניות שנועדה למנוע כניסת הורים פוטנציאליים היא מדיניות אחת, השאלה מה קורה כאשר יש ילדים היא עניין שני.
            ויותר חשוב: זו לא חמלה. זה צדק. האזרחות לילדים שזו בפועל מולדתם מגיעה להם בצדק, בלי קשר לטראומה "כן או לא" שתהיה להם.

        • סתם אחד

          נכון מאוד! אגב, לפי אותו היגיון, אולי גם נאסור על עליית משפחות עם ילדים מעל גיל 5? שלא לדבר על כך שהמדינה בעצמה שולחת סגל דיפלומטי עם ילדים בגיל מבוגר מ- 5 לגור בחו"ל, לפעמים לתקופות ממושכות מאוד. צריך להפסיק את ההתעללויות האלה.

        • ב.ז יקר:
          מי עקר אותך מסביבתך המוכרת- הוריך, או הממשלה? זה ההבדל.

          • ב.ז

            וכי זה אכן משנה מי מבצע את "מעשה העוולה" הזה? אחרי הכל הילד "נעקר" מסיבבתו ומושלך לתוך סביבה ותרבות חדשה הלא זאת עיקר הטענה?
            שכן רצונו של הילד בשני המקרים איננו נלקח בחשבון והוא איננו עיקר העניין כלל וכלל.

            • מני זהבי

              ילדים הם מין יצורים כאלה שזקוקים לתמיכתם של אנשים בורגים כדי לשרוד. במצב התקין, מדובר בהוריו הביולוגיים של הילד, ורשויות המדינה מאפשרות להם לגדל את ילדיהם כרצונם, אא"כ מדובר בפגיעה חמורה מאוד בזכויות היסוד של הילדים. במילים אחרות, רשויות המדינה — גם במדינות רווחה מובהקות — מתירות להורים לנהוג בילדיהם בדרכים שרשויות המדינה אינן מרשות לעצמן לנהוג בהם.
              כמה דוגמאות:
              1) ככל הידוע לי, בכל מדינה בעולם ההורים רשאים לבצע מילה באיברי המין של בניהם הזכרים (במדינות מסוימות, בכפוף לקריטריונים של פיקוח רפואי). מצד שני, שום מדינה שפויה לא תחוקק חוק המחייב את מילתם של כלל הבנים הנולדים בה — ולא רק בשל בעיות של כפייה דתית.
              2) יש לא מעט ילדים שפוחדים להיכנס למים. יש גם הורים חסרי רגישות שמוכנים לזרוק את ילדיהם למים כדי "לגמול" אותם מהפחד הזה. למרות שמעשה כזה מהווה בפירוש טראומה עבור הילד, קשה לי להניח שרשויות הרווחה יתערבו בעניין. מצד שני, שום מדינה שפויה לא תחייב את כלל ילדיה בלימודי שחייה, בלי שתינתן אפשרות לאלה המפחדים מם המים להימנע מלימודים אלה.
              בדומה לכך, אם זוג הורים החליט לעבור ממדינה אחת לאחרת ולקחת את ילדיהם אתם, איש לא יפריע להם — למרות שההתמודדות עם המעבר לא תהיה קלה עבור הילדים. מצד שני, ראוי שהשלטונות יירתעו מלחייב ילדים לעבור ממדינה אחת לאחרת.
              דרך אגב, אם מדובר בזוג של הורים גרושים, שכל אחד מהם מבקש לקבל חזקה על ילד ואחד מהם מתכוון לעבור מדינה (אפילו באופן זמני), סביר מאוד שבית משפט ישתמש בשיקול של טובת הילד על-מנת לתת את החזקה להורה שאינו מתכנן מעבר.

    • ידידיה

      גם אילו ניתנה אזרחות על בסיס מקום הלידה, השארת אותם אזרחים קטנים על משפחתם אינה מתחייבת מכאן.

      דוגמה מובהקת היא ארה"ב – בן שנולד לעובד זמני יקבל אזרחות, אבל אם תמה זכות השהיה של הוריו, הם יאלצו בדרך כלל לקחת אותו הביתה.

    • ליעד

      בישראל אם אתה לא בן זוג של אף אזרח ישראלי, אתה יכול להתאזרח רק אם אתה יהודי. וביהודי הכוונה ליהודי שומר מצוות. לא לפיקציה של "יהודי חילוני" – אוקסימורון שמשתמשים בו בעיקר בבועה התל אביבית.
      אין שום סכנה דמוגרפית בלהשאיר את הילדים הזרים כי הרעיון של היהודים הישראלים היא פיקציה. ישראל תמיד הייתה כור היתוך של עמים שונים, שמסרב להכיר בהיותו כזה. להוסיף עוד רב-גוניות לא "יהודית חילונית" לא ישנה במאום את המאזן הדמוגרפי, ואם ישנה – אז ישנה לטובה לאור ההתחרדות הנוראה שהאוכלוסיה עומדת בפתחה.

      • יואב

        גם אם אתה שחקן כדורגל, למשל, יותר קל לקבל אזרחות בלי להתגייר.

      • גיל

        זה לא נכון. לפי חוק השבות, גם אנשים שהם לא יהודים לפי ההלכה אבל יש להם אבא יהודי יקבלו אזרחות. קל וחומר מישהו שהוא יהודי אבל לא שומר מצוות. אני מכיר באופן אישי כמה כאלו.

        ולעניין הפוסט. עקרונית אין בעייה לשלוח משפחות עם ילדים בחזרה למדינתם. השאלה היא לאיפה. לא נראה לי שהיתה התנגדות אם היה מדובר בפועלים שבדים שנולדו להם ילדים, וכעת הם צריכים לחזור לשבדיה. השאלה היא אם אפשר לשלוח ילד שנולד והתחנך בארץ והוא ילד ישראלי לכל דבר ועניין לחיות בניגריה. לדעתי זה אכזרי, למרות שעקרונית ניתן לטעון שלפי אותו הגיון עלי להביא לארץ את כל הילדים מניגריה, או מדינות דומות. אין פה תשובה טובה באופן מוחלט. כל אחד מותח את הקו לפי הכרתו. אני מותח את הקו בכך שאני לא מוכן לשלוח ילדים "ישראלים" לחיות במדינות עולם שלישי "כבדות" כמו ניגריה או סיירה ליאונה. ואשמח לסייע לשיפור מצבם של הילדים שנולדו ונשארו שם, בלי לקלוט אותם בארץ. לגבי העתיד צריך לחשוב בנפרד, זו בעייה פשוטה יותר ברמה המוסרית.

        • ליעד

          לפי ההגדרה של חוק השבות: יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, או נתגייר ואינו בן דת אחרת". מי שהתנצר הוציא את עצמו מ"העם היהודי" לפי חוק השבות, ככה שאינו אמור להיות זכאי לאזרחות ישראלית. זה בדיוק המקרה של רופאייזן. ההגדרה המעורפלת של "מיהו יהודי" מאלצת הרבה פעמים את בית המשפט להכריע בסוגיה, אבל אם נעקוף את ההגדרה, יש שתי אפשרויות בהן אפשר להגיד שבנאדם הוא יהודי: אם הוא התגייר או אם אמו יהודיה + הוא אינו בן דת אחרת. כלומר אתה יכול להיות אתאיסט ממוצא יהודי ולהיות זכאי לאזרחות ישראלית, פשוט כי אתאיזם אינה דת. כל עוד לאל שלך לא קוראים יהוה, דה יורה, אתה כבר לא זכאי.

          • גיל

            לפי וויקיפדיה החוק חל גם על מי שלא נולדו לאם יהודיה:

            פסקה 4א של חוק השבות נוסף לחוק בשנת 1970. סעיף זה מעניק את אותן זוכיות המוענקות ליהודי גם בן/בת זוג, בן, ונכד לא יהודי של יהודי, ללא קשר לשאלה האם היהודי עדיין בחיים ואם הוא עולה יחד עם קרוביו לישראל, אם לאו.

            http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA#.D7.A4.D7.A1.D7.A7.D7.94_4.D7.90

            בכל מקרה לא מדובר ביהודי שומר מצוות וגם לא אורתודוקסי. לא רק זאת, גם מי שעבר גיור רפורמי נחשב יהודי לצורך החוק (אך לא לצורכי נישואין).

            • ליעד

              משהו כאן לא מסתדר. רופאייזן הגיש את העתירה ב-1970, באותה שנה שבה תוקן החוק, שתוקן בגלל העתירה שלו. אם הוא תוקן כדי למנוע מלא-יהודים להשיג אזרחות ישראלית, איך הכניסו באותה שנה סעיף סותר, שלפי הסעיף רופאייזן זכאי לאזרחות ישראלית?

              • גיל

                יש הבחנה בין מי שהיה יהודי והחליט להמיר את דתו באופן אקטיבי לבין מי שלא היה יהודי מלכתחילה אבל יש לו שורשים יהודים. הלוגיקה היא שמי שבחר להמיר את דתו בחר בכך להתנתק מהעם היהודי. האבסורד הוא שמבחינה דתית הוא עדיין יהודי. מישהו כמו בוב דילן, לא צריך להתגייר כדי לחזור ליהדות הוא נחשב יהודי לפי ההלכה גם אחרי שהתנצר (כמובן יהודי שדינו מיתה…)

                מעניין אם בוב דילן יוכל לקבל אזרחות בארץ על סמך חוק השבות 🙂

                • ליעד

                  קפיש, תודה 🙂

  • ארז הוכמן
  • ארז הוכמן

    יש לי פה כנראה איזה חוסר הבנה בסיסי, אני תמיד חשבתי שהטענה העיקרית נגד עובדים זרים היא כלכלית במהותה, עובדים זרים שולחים את הכסף שהם מרוויחים אל מדינה אחרת וכך מוציאים אותו ממעגל הצריכה הנאו-קפיטליסטי, לכן הנאו-קפיטליסט רואה אותם כנגע, מנקודת ראותו הם מקלקלים לכולנו.
    אבל דווקא מראייה זו עדיפים לנו בהרבה עובדים זרים שמקימים פה משפחה, לא ? כאלה שיוציאו את משכורתם על בגדים לילדה, על גן ילדים, על תרופות ואופניים וכל שאר הדברים שבגללם ילד עולה בממוצע חצי מליון ש"ח בשנתיים הראשונות לחייו.

    • כל עוד המעמד של עובד זר נשמר, אז אולי זה נכון. אבל הקמת משפחה בסופו של דבר משמעה השתקעות ואזרחות, ואז המדינה צריכה להשקיע כספים ולשלב לתוכה אזרחים (או לפחות תושבים) חדשים השייכים למעמד כלכלי נמוך.

      מצד שני הנסיון האמריקאי מלמד שמהגרים חרוצים הם בסיס מעולה לצמיחה כלכלית אדירה. וכיוון שמאגרי המהגרים היהודים הולכים ופוחתים, נראה שפתיחות מסויימת לעובדים זרים הוא משהו שגם האלי ישיים יאלצו לקבל בסופו של דבר.

      • ארז הוכמן

        תראה, זה לא שאני חושב שעובדים זרים מצויינים למשק וטוב שהם פה ואסור לגרש אותם בכל תנאי, הבעיה שלי היא שההתנהגות שלנו אליהם היא לחלוטין לא הוגנת, שיטת הדלת המסתובבת וגירוש הילדים זה דברים שצריכים להיפסק, אולי צריך להקשיח את כל העניין ולסגור אותו קונקרטית. להגיד ש:
        א. עובד זר נשוי עם ילד לא יגורש
        ב. לכל קבלן עובדים זרים יש X עובדים מקסימום שהוא יכול להביא והוא אחראי עליהם בזמן השהות שלהם פה.
        ג. המדינה תגרש כל עובד זר רווק שנמצא בישראל יותר מחמש שנים ברציפות.
        ד. רק קבלני קולות יוכלו לבקש מהמדינה לגרש עובד זר רווק שלא מלאו לו חמש שנים והם יצטרכו להציג סיבה טובה לגירוש.

        בתנאים האלה אני מוכן להיות עובד זר בארץ אחרת, לכן לדעתי הם הוגנים.

        • ארז הוכמן

          כתבתי קבלני קולות ומן הסתם התכוונתי לקבלני עובדים זרים.

          • ידידיה

            אני לא מבין למה שיטת הדלת המסתובבת צריכה להיפסק. להפך, צריכה להיות רק דלת מסתובבת: אף אחד לא נשאר יותר מחמש שנים, גם אם נולדים לו ילדים. ככה לא "יגורשו" ילדים בני חמש ומעלה, ובלצ"ג.

            • לא צריך להרשות לשום עובד זר להגיע לישראל (כולל פלשתינאים).

              • Quercus

                וצריך גם להרוג כל אדם שזקוק לעזרה סיעודית (כי הרי לא יהיה מי שיסייע לו).
                בעצם, מה זה משנה – בואו נהרוג את כל מי שמלאו לו 70 שנה – וחסל.

  • יותם

    בואו נעמיד כמה דברים על דיוקם:
    א. חוקי ההגירה של מדינת ישראל כוללים את חוק השבות, וחוק נוסף הקובע כי בסמכות שר הפנים לעשות ככל העולה על רוחו בכל הקשור במתן אשרות שהייה, ישיבה, אזרחות וכיו"ב. על זה מדברים כשאומרים שלישראל אין מדיניות הגירה. (כלומר אין הגדרת מטרות ברורה, אין מכסות, אין תהליך נטורליזציה, אין הגדרת הליך מתפקד של בקשת מעמד למקרים הומניטריים מובהקים)
    ב. בניגוד למה שנוטים לחשוב, ברבים מהמקרים, אשרת השהייה לעובד זר אינה תחומה לחלוטין בזמן: עובד סיעוד יכול להמשיך ולהאריך את אשרת השהייה שלו, כל עוד הוא ממשיך לעבוד אצל אותו המעסיק. כך, עובדים רבים ממשיכים לעבוד כאן כחוק גם עשרות שנים.
    ג. "הדלת המסתובבת" לא היתה בעייתית בכלל, אם היא היתה תוצאה של מדיניות: אם מביאים מכאן מראש עובד לחצי שנה ולא לחמש או אף יותר, אי אפשר לגבות ממנו דמי תיווך שמגיעים גם לשלושים אלף דולר (!), כי הוא פשוט לא יצליח להחזיר את הסכום הזה. הדלת המסתובבת של היום היא כל כך איומה ואכזרית מכיוון שהיא מביאה לכך שעובדים רבים מאבדים את אשרת השהייה שלהם, בחסות נהלי משרד הפנים סטייל "הסדר הכבילה", הרבה לפני שהם מצליחים להחזיר את הלוואות העתק שלקחו כדי לשלם את דמי התיווך. "הדלת המסתובבת" כפי שהיא מסתובבת היום, מביאה פעמים רבות לחורבן כלכלי של משפחות עובדים זרים.
    ד. בקרב בני האדם ישנו תהליך טבעי של נטורליזציה. בתוך פרק זמן כלשהו, אדם מתחיל להטמע בסביבתו. ככל שהזמן הזה מתמשך, הטמעותו גוברת. ילדים שנולדים לו באותו מקום, מגבירים אף יותר את ההטמעות הזאת. כשהם גדלים, הילדים אינם זרים כלל למקום, הם חלק ממנו.

    מדינה שמביאה עובדים זרים לפרק זמן ארוך מספיק כדי לאפשר נטורליזציה שכזו, צריכה לקחת אחריות על התוצאה הזאת, ולהעניק לכל הפחות אישורי ישיבת קבע לאותם בני אדם.
    אם טוהר הדם היהודי במדינת ישראל חשוב כל כך (וגם על זה ראוי להדיין: האם הילדים האלו שגדלו פה באמת מהווים איום על המרקם הדמוגרפי הישראלי?), יש למנוע מצב של עובדים זרים שנשארים פה פרק זמן ארוך כל כך, אך משמצב זה נוצר כבר, אין להפיל את האחריות על הילדים.