או: על הצביעות

לשכת ראש הממשלה דיווחה לאחרונה כי היא מקבלת שירותי עריכה ותרגום מאורי אליצור, שישמש ככותב נאומים לראש הממשלה. המדובר בפובליציסט ששימש ב-1998 כראש הלשכה של נתניהו ושמשמש כיום כעורך "יומן", המוסף הפוליטי השבועי של "מקור ראשון." יש בכך משהו נאצל, נדיר מאד בחיים הפוליטיים הישראליים ועל כן ראוי לציון: מעטים האנשים שהיו מסכימים לשוב ולשרת באותה הלשכה בתפקיד פחוּת. תחושת החובה של אליצור גוברת על האגו שלו, ועל כך יש לברך. בשיחה עמו ניסה אליצור להמעיט בחשיבות הדבר ואמר שהוא מיודד עם נתניהו ומדי פעם מספק לו סיוע. ובכל זאת.

דא עקא, שיש בעיה מסוימת עם העסקתו של אליצור על ידי לשכת ראש הממשלה. בשנת 2004, עם הדיונים הראשונים על ההתנתקות, קרא אליצור למתנחלים להגן על עצמם בכוח, כל עוד איננו כולל נשק חם; היועץ המשפטי, מני מזוז, החליט שלא לפתוח בחקירה כנגדו בנושא; בהחלטת הפרקליטות נאמר כי יש "חשד לפלילים", אך שי ניצן החליט, "בשל מדיניותה המרוסנת של הפרקליטות בנושאים מעין אלה," לא לפתוח בחקירה. מאוחר יותר באותה השנה, הוא חתם על עצומה שבה הוגדרה ההתנתקות כ"פשע נגד האנושות," וקראה לחיילי צה"ל לסרב פקודה.

למותר לציין שבכל פעם שאיש שמאל כלשהו, שנחשד באמירות חריגות – ישעיהו ליבוביץ', זאב שטרנהל – זוכה לפרס או מועמד לתפקיד, מערכת ההסתה של הימין ממהרת לצלוב אותו ולדרוש את מניעת הפרס (מה שהצליח במקרה של ליבוביץ') או המינוי. המערכת הזו מופעלת גם כלפי עמותות שמאל: כשמישהו מעובדיהן נתפס בכך שהוא הביע תמיכה בסרבנות לא עלינו, או חושב שישראל היא מדינת אפרטהייד, או – חס וחלילה – שיש התנגדות פלסטינית לגיטימית, בריגדת אם תרצו ובן דרור ימיני מעוררים סערה. מה היה קורה לעמותת שמאל, או מפלגת שמאל, שהיתה מעיזה למנות אדם שקרא לפלסטינים לפגוע בחיילי צה"ל? סביר שדני דנון ורונן שובל כבר היו עורכים הפגנות סוערות נגדה ודורשים את פירוקה.

אבל כשמדובר באיש ימין שקרא לסרבנות ולפגיעה בחיילים, ראש הממשלה עצמו מזמין אותו לכתוב את נאומיו. ככה זה: הימין פוטר את עצמו מהכללים שלו-עצמו.

(גילוי נאות: בניגוד לאורי אליצור, את הח"מ שי ניצן דווקא החליט לחקור.)

(יוסי גורביץ)