החברים של ג'ורג'

…היא הדחתו של אביגדור ליברמן מתפקידו כשר החוץ. ×–×” נכתב כאן כמה פעמים בעבר, ובכל זאת.

שלשום הדליף ליברמן את התוכניות שלו להמשך המאבק בטורקיה, שלטענתו הוצעו על ידי בכירי משרד החוץ. בין התכניות המבריקות אפשר למנות את העלאת רצח העם הארמני על ראש שמחתה של ישראל, ותמיכה צבאית בארגון הפ.ק.ק., מיליציה כורדית שמנהלת מאבק עצמאות על ידי פיצוץ אזרחים, ומוגדרת כארגון טרור באירופה ובארה"ב.

מה יש לומר, גאונות צרופה. הרעיון של תמיכה באזכור רצח העם הארמני מעלה קבס במיוחד: חוץ מטורקיה, ספק אם יש מדינה בעולם שסייעה כל כך להכחשת השואה הזו יותר מישראל, שהאינטרסים הטורקיים שלה הובילו לשלושים שנה של הכחשה: שר החינוך שריד הסתבך, כשהעז לומר את המילים המפורשות; כשאזרחית ארמנית זכתה להדליק משואה ביום העצמאות, בימי כהונתו הראשונה של נתניהו, הופעל עליה לחץ כבד כדי שלא תזכיר את האירועים שפרסם בזוועה איתמר בן אב"י, שניסה למנוע מורגנטאו, שהנציח פרנץ ורפל ושהעניקו השראה לרפאל למקין למושג "ג'נוסייד". אם הכחשת שואה היא שותפות בה, ישראל היא השותפה הבכירה ביותר של טורקיה.

השינוי המהיר בעמדתה של ישראל דוחה במיוחד: פתאום היא מאמצת, לצרכיה כמובן, את האמת ההיסטורית, אחרי שעשתה מאמצים כבירים, והפעילה את הממסד היהודי-אמריקני, כדי להכחיש אותה. מותר לנחש שאם יעלה משטר ידידותי יותר באנקרה, הממסד הציוני ישנה שוב את טעמו. על ההתנהלות הזו כבר אמר ברנרד שאו כל מה שצריך לומר. ישראל רק מתווכחת על המחיר.

על ההצעה לסייע לפ.ק.ק. מיותר להכביר מילים. רק זה חסר לישראל, שימצאו אותה מספקת נשק שמיועד להרוג אזרחים טורקים. מה זה אומר על ישראל, שאלה ההצעות ששא החוץ שלה מעלה? טוב שלא קרא להפציץ את אנקרה או משהו.

פקידים במשרד החוץ דחו בזעם את השקר של ליברמן, כביכול אלה היו הצעות שהגיעו מהם. הם בכלל העלו, לדבריהם, הצעות שמיועדות להוריד את הלהבות. בדרך כלל, פקידים שתוקפים את השר שלהם צריכים להתפטר ואני לא מגלה להם יותר מדי אמפתיה, אבל כאן הצליח ליברמן להמציא משהו חדש: פקידים שנאלצים להתגונן מהוצאת דיבה של השר שלהם. זו כבר אופרה אחרת.

ליברמן, זה מזמן לא סוד, לא משמש באמת כשר חוץ. הוא לא מגיע לישיבות חשובות (למשל, לישיבה שכינס נתניהו אחרי שגורש השגריר הישראלי מטורקיה), והוא מבלה חלק ניכר מזמנו במולדביה מולדתו, או בעריצות הבלתי מתנצלת האחרונה באירופה, בלארוס. נו, אם הוא כל כך מתגעגע הביתה, אולי צריך לשחרר אותו מהתפקידים המעיקים שלקח על עצמו כאן?

והבעיה, כרגיל, לא נעצרת בליברמן. הבעיה האמיתית היא ראש הממשלה נתניהו, שמאפשר לו להמשיך להשתולל. נתניהו, כמובן, לא מעז להתייחס לליברמן כפי שהוא מתייחס לסילבן שלום – שהיה קריקטורה של שר חוץ, אבל אם לא הועיל גם לא הזיק יתר על המידה – וזאת משום שליברמן מסוגל לפרק את הממשלה שלו. הוא מסוגל לכל היותר לומר שהמדיניות של ליברמן היא לא זו שלו. כלומר, נתניהו מוכר את האינטרסים של מדינת ישראל לשם שרידותו בשלטון. האחריות להשתוללות של ליברמן, פר זועם בחנות חרסינה, מוטלת על האיש שמינה אותו לשר החוץ ושיכול לפטר אותו בכל רגע, אבל אינו עושה זאת מסיבותיו האנוכיות.

לא שזה חדש במיוחד, אבל צריך להזכיר את זה מדי פעם.

ועוד דבר אחד: טענה שנשמטה מהפוסט הקודם, על הגלישה של השטחים אל תחומי ישראל גופא, היתה על כך שהשוטרים שהתעמתו עם המפגינים לא ענדו תגי זיהוי, בניגוד לחוק. זו לא פעם ראשונה וזו בעיה של כל מי שנאלץ להתמודד עם השוטרים. מחר (א') תיערך בשעה 17:00 הפגנה מול תחנת המשטרה בלב דיזנגוף (דיזנגוף 221) במחאה על כך. בואו בהמוניכם.

(יוסי גורביץ)