החברים של ג'ורג'

מטבעם יחסי העבודה אינם מאוזנים ומוטים לטובת המעביד. במדינת ישראל המקל היחידי כמעט שניתן בידי העובדים כלפי המעביד הוא השביתה. ובכדי למנוע מהמעסיקים לסרס את הנשק הזה, נקבעו בחקיקה הגנות על השובתים: המעסיק אינו יכול להביא עובדים אחרים במקומם, וגם ניתנת לשובתים חסינות בפני תביעות על נזקים שנגרמו כתוצאה מהשביתה. הם לא ייחשבו כמפרי חוזה העסקתם או כל חוזה אחר, ולכן לא ניתן לפטרם, והם גם לא יחשבו כגורמי הפרת חוזה עם צד שלישי.

כעת כשניתן בידי העובדים חימוש הרסני כנגד המעסיק (וגם כנגד עצמם: הם אינם זכאים לשכר בזמן השביתה, ואם תמוטט את המעביד, הרי שלא ישאר להם מקום עבודה לאחריה), ניתן גם איזון נגד, בדמות תנאים שיש לקיים על מנת ששביתה תחשב חוקית ותזכה להגנות הללו.

הבוקר התבשרנו כי ביה"ד לעבודה קיבל את עמדת המדינה, ובפסק הדין מהבוקר כתבה כבוד הנשיאה נילי ארד:

מצביעות הראיות על כך שההתפטרות ההמונית של הרופאים הצעירים מהווה על פי מהותה פעולה קיבוצית מתואמת המכוונת לשינוי תנאיו של הסכם קיבוצי חתום כדין. פעולה קיבוצית מתואמת זו ננקטת שלא כדין […]

בקביעה הזו משווה בעצם ההתפטרות של הרופאים לשביתה. אלא שההתפטרות אינה נשק ביחסי העבודה, היא פירוקם המוחלט. ומשהסתיימו יחסי העובד־מעביד, אין המתפטרים זכאים להגנות שפורטו.

בקביעה כי התפטרותם של המתמחים בטלה, בית הדין מכריז על התפטרות כשוות ערך לסכסוך עבודה. בכך הוא פוגע בזכות לשביתה, שכן הוא מטיל את חובות השובתים ללא ההגנות הניתנות להם. והוא פוגע בזכות בסיסית אף יותר לחופש העיסוק, כשהוא לא מאפשר לאדם להחליט כי די לו, והוא מעדיף את האבטלה.

אם הפיטורים מאורגנים ואם לא, אם המתמחים מתוגמלים היטב ואם לא, אם בהתפטרותם הם יפגעו בבריאות הציבור ואם לא, בצווי המניעה שנתן בית הדין, הוא פוגע פגיעה אנושה בזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד של כולנו.

אם כי אור קטן יש כאן: הפגיעה של בית הדין מתגמדת לעומת ממשלת ישראל ושר הבריאות בנימין נתניהו, שפרט לפגיעה בזכות הזו, פוגעים גם בזכות בסיסית אף יותר: הזכות לבריאות.

מי ייתן בריאות טובה לכולנו. נזדקק לכך.

(שי אלקין)