שלושת העיתונים והביביתון דיווחו אתמול בבוקר, בנשימה עצורה, על כך שמשתתפי המשט שעומד לצאת לרצועת עזה עומדים לתקוף את חיילי צה"ל בנשק כימי. הכותרת של ידיעות, במרכאות ציטוט, היתה "פעילי המשט יוצאים להרוג", ושל מעריב היתה "חומצה קטלנית על אוניות המשט". על פי הדיווח ב"הארץ", החומר האימתני היה גופרית, שאמורה היתה להצית את החיילים, ועל פי "מעריב" המדובר היה דווקא בחומצה גופרתית. על פי כל הדיווחים, המקור היה "מקור צבאי", ומאחר והוא תדרך את כל העולם ואשתו, זו הודעה חצי רשמית, מהסוג שדובר צה"ל לא רוצה לעמוד מאחוריה מחשש לפאדיחת-ענק.

אף אחד לא עצר לשאול, קודם לפרסום, מה לעזאזל מתכוונים הפעילים לעשות בחומרים הללו, במידה והם אכן על הסיפון. אני מניח שאפשר להצית גופרית, אם אתה באמת התאבדותי, אבל באותה מידה אפשר להצית גם בנזין, והוא הרבה פחות חשוד.

אשר לחומצה גופרתית – אוי. עבדכם הנאמן עבד כמה שנים במפעל כימיקלים באחד מאזורי התעשיה הפחות סימפטיים באזור פתח תקווה, והחומר הזה הוא בנזונה שהפחיד גם את העובדים המנוסים. לאלו מכם שיש להם הכרות מינימלית עם מאגיה ואלכימיה של ראשית העת החדשה, חומצה גופרתית היא ה-vitriol הידועה לשמצה. התועבה מעכלת בשר אדם בלי יותר מדי מאמץ, והיא פחות או יותר אחד החומרים המסוכנים ביותר, משום שהיא ומים ממש לא מסתדרים. נסיון לשטוף כוויה של חומצה גופרתית – הטיפול הראשוני המקובל – רק יגרום עוד נזק לקורבן. צריך להשתמש בכפפות ומסכות כשמטפלים בחומצה גופרתית, כי ממש לא מומלץ לנשום את האדים שלה. לא מומלץ להחזיק אותו במיכלי פלסטיק, כי הוא מגיב לרוב סוגי הפלסטיק. כשחומצה גופרתית מגיעה למגע עם פלדה – חומר מקובל, אומרים לי, לבניית סיפונים – היא משחררת אדים רעילים. כלומר, אם מישהו היה מחפש חומר פחות יציב, הוא כנראה היה צריך להסתפק בניטרוגליצרין.

עכשיו, אני מניח שאפשר לבנות איזה מזלף מזכוכית שישפריץ חומצה גופרתית, שוב בהנחה שאתה התאבדותי – האדים מהמגע עם סיפון הפלדה בהחלט יכולים לגרום לך לשמוט את המזלף, שלא לדבר על מה שהם יעשו לאנשים שבצד שלך – אבל אם יש כזה, אני רוצה לראות הוכחות מוצקות.

אלא שכמובן אין כאלה. הבוקר התפוצצה ההפחדה הזו בפרצופו של צה"ל, כששרים האשימו את צה"ל (ואת נתניהו) בכך שהוא מבצע ספין "בנסיון להשפיע על דימויו [ של המשט – יצ"ג] ולציירו כמשט אלים". הפרשן הצבאי של ידיעות, אלכס פישמן, הטיל הבוקר ספק בכל הסיפור של החומצה, ואמר שמדובר בחומר דישון ותו לא. חבל רק שהספקות לא הגיעו קודם לפרסום הראשוני. כפי שיודע כל ספינר, המידע הראשוני הוא מה שחשוב. ה-Hasbara, שהיא בראש ובראשונה מלחמה פסיכולוגית נגד הציבור הישראלי, כבר נטעה במוחו של הישראלי הממוצע את דמותם של משתתפי המשט כמחבלים החמושים בנשק כימי. זו היתה המטרה של התרגיל הזה: את ההכחשות הבוקר אף אחד לא יזכור. 

המטרה היתה להכשיר את הציבור להרג של משתתפי המשט, וזה היה קל להפליא. הכותרת הזחוחה של ידיעות הבוקר היא "חבלה מסתורית", רמז גס לכך שהקומנדו הימי הישראלי הוא זה שחיבל באחת מספינות המשט. על כך יש לומר שני דברים: קודם כל, שאחרי המשט הקודם נשבעו קציני חיל הים בכל היקר להם שהם לא מכירים דרך לשתק מנוע של ספינה, שלא תביא להטבעת הספינה. מסתבר שדווקא יש. כן, הפעם הספינה לא בתנועה, אבל קשה להאמין שירי של צלצל – למשל – לא ישבש תנועה של מדחף באופן שייאלץ ספינה לעצור.

שנית, מסתבר שאנחנו עומדים בפני אפוקליפסת הסברה ששיבשה סופית את דעתם של הקברניטים, אחרת קשה להבין את הסיכון המטורף שלקח מי שאישר פעולה כזו במימיה הטריטוריאליים של יוון. מה היה קורה אם המקבילה של עומר גרשון מהקומנדו הימי היה נתפס מנסר ציר של מדחף במימי פיראוס על ידי שני שוטרים משועממים, קל למדי לנחש; ההתנקשות הכושלת בחאלד משעל היא הדוגמא הראשונה שעולה בדמיון. ובכל זאת, היה מי שאישר את הפעולה הזו כנגד ספינה לא חמושה, במימי מדינה נייטרלית שישראל מנסה לחזק איתה את היחסים. כזו היסטריה לא נראתה פה מאז שהמוסד פוצץ את "ספינת השיבה" ב-1988. מה שמזכיר לנו שוב את האמת הכאובה: שום עימות צבאי לא מפחיד את הממסד הבטחוני הישראלי כפי שמפחידה אותו התנגדות לא אלימה.

לחיי הספינות שבדרך; מי יתן והפעם זה יסתיים ללא קדושים מעונים.

ועוד דבר אחד: בעולמו של קומישר החינוך גדעון סער אין כנראה תלמידים מוסלמים. משרד החינוך קבע את בחינת הבגרות בכימיה דווקא בחג מוסלמי חשוב, לציון עלייתו של מוחמד השמימה. עכשיו מתעקשים שם שאי אפשר להזיז את התאריך. נסו לתאר את המהומה שהיתה מתרחשת אם משרד החינוך היה קובע בחינת בגרות בשבועות. לא יכולים לתאר בכלל את המצב הזה, הא? ברוכים הבאים למדינה הדמוקרטית ליהודיה ויהודית לכל השאר.

(יוסי גורביץ)