החברים של ג'ורג'

ראש ממשלת צרפת, ז'ורז' קלמנסו, אמר פעם שהקשר בין צדק ובין צדק צבאי דומה לקשר שבין מוזיקה ובין מוזיקה צבאית. אבל כנראה שאפילו הוא היה מופתע מהצרימות הגסות שעולות מהעוול המשפטי האחרון של צה"ל.

כתבתי כאן באוקטובר על מאסרו של עבדאללה אבו רחמה, שנידון לשנת מאסר שאת רובה כבר ריצה במעצר, בשל השתתפות בתהלוכות בלתי אלימות. התביעה טענה אז שהוא היה שותף לאלימות, ושהחזיק באמל"ח – משום שהיה לו אוסף של רימוני גז ריקים. בית המשפט דחה את שתי הטענות הללו.

ביום חמישי האחרון, היום שבו אמור היה אבו רחמה להשתחרר, מיהרה התביעה הצבאית להגיש בקשה דחופה לבית המשפט הצבאי לערעורים, ובה היא דרשה את המשך החזקתו במעצר עד לאחר תום ערעורה על גזר הדין למרות העובדה שהוא סיים לרצות את העונש שהושת עליו על ידי בית המשפט. אמש (ב') קיבל השופט אל"מ אהרן משניות מבית הדין הצבאי לערעורים – זה שבפניו, צחוק מר, אמור אבו רחמה להופיע בערעורה של התביעה – את הדרישה.

עורכת הדין של אבו רחמה, גבי לסקי, אמרה בראיון טלפוני שמדובר בהחלטה נדירה מאד, משום שהיא סותרת פסיקה מפורשת של בג"צ, שקובעת שהמשך מעצרו של אדם שסיים לרצות את עונשו ייעשה רק "לעיתים נדירות וחריגות במיוחד". אין אפשרות ערעור מעל לבית הדין הצבאי לערעורים, והיא שוקלת בקשת הבאס קורפוס בבג"צ כדי לאלץ את המדינה להסביר את התנהלותה, אם כי היא מעריכה שהסיכויים לקבלתה נמוכים.

אל"מ משניות נאלץ להתפתל קשות כדי להכשיר את השרץ. הוא קובע (זהירות, PDF) שבשל העובדה שאבו רחמה היה ממארגני ההפגנות ומשום שהתעלם מאיסור בנושא שהטיל עליו בעבר בית הדין הצבאי, הרי שנשקפת ממנו סכנה לציבור ועל כן יש מקום להחזיק אותו במעצר גם לאחר תום מאסרו. ה"סכנה לשלום הציבור" היא עצם התהלוכות, שכן, כזכור, בית המשפט זיכה את אבו רחמה מידוי אבנים. יצוין גם שבמקביל לערעור של התביעה הצבאית, מערער אבו רחמה על עצם הרשעתו ב"הסתה". כאן המקום להזכיר שוב שעל פי החקיקה הצבאית הנוהגת בשטחים הכבושים, אין לפלסטינים שום זכות להתכנסות או למחאה.

נהוג לשאול "איפה מנדלה הפלסטיני". הנה הוא. ספק אם מנדלה המקורי נאלץ להתמודד עם שפלות משפטית נמוכה כל כך, ולסקי הגדירה את ההחלטה של משניות ככזו ש"שמה ללעג לא רק את החוק, אלא גם את עקרון הצדק עצמו, אך איננה מפתיעה: התביעה הצבאית ובתי המשפט הם מכונה משומנת היטב של הליך חוקי בלתי הוגן ומוכוון פוליטית".

שלבו את הפסיקה הזו יחד עם זו שבה נקבע כי חיילי צה"ל המשתמשים בילדים כמגלי מוקשים צפויים לשלושה חודשי מאסר על תנאי, שימו אותה על רקע התביעה להשליך את האומלל שגנב נשק ואת אקדחו המעוקר של הרמטכ"ל ל-15 שנות מאסר (!), ותראו כיצד מתקלפת מערכת המשפט הצבאית משאריות המהוגנות והלגיטימיות שלה.

ועל מערכת המשפט הצבאית, נזכיר, ממונה בג"צ. זה שאם יעניק סעד משפטי לאדם שריצה את עונשו ובכל זאת הוא כלוא, תהיה זו הפתעה גדולה. חוסר הלגיטימיות של המערכת המשפטית הצבאית, ומעורבותו העמוקה של בג"צ בכל חלק של הכיבוש, מחסלים במהירות גם את הלגיטימיות שלו.

(יוסי גורביץ)