החברים של ג'ורג'

בן דרור ימיני שצף הבוקר, כהרגלו, על כוחות השמאל והאופל המעיזים לקרוא למה שעושה ישראל אפרטהייד. כדי להתחמק מהנושא, העמיד ימיני שורה של אנשי קש – הבולט שבהם הוא זה שטוען שמאחר ויש שופט ערבי בהרכב של קצב, כנראה שהכל טוב – ואחר כך הבעיר אותם.

דבר אחד לא נכח בהתלהמות של ימיני: הכיבוש. ישראל כובשת אוכלוסיה זרה, ללא זכויות, כמעט 43 שנים. בחלקים ניכרים של הגדה המערבית מתגוררים ישראלים ופלסטינים זה לצד זה, כשאלה חסרי זכויות ואלה בעלי זכויות, אלה נשפטים בבתי דין צבאיים ואלה בבתי דין אזרחיים בישראל, אלה נטולי חופש תנועה ואלה נעים כרצונם, אלה אדמתם נגזלת בתואנות שווא מרושעות כגון התרמית של "אדמות מדינה", אלה הגוזלים. מצב כזה הוא אפרטהייד. הוא נמשך רוב שנותיה של ישראל. הכיבוש, הודיעו לנו ראש הממשלה ומשרד ההסברה, הוא נצחי, הוא המצב הרצוי והראוי. הוא לא יסתיים בקרוב.

יתר על כן, גם בישראל גופא הכריזה הממשלה שהיא דוחה את העקרון שיש להעניק למיעוט הפלסטיני את חלקו השווה באוצר המדינה ובתשתיותיה. כלומר, היא הכריזה שכל האזרחים שווים, אבל יש אזרחים ששווים יותר. כדי לשמור על האדמות הגזולות, ולוודא שחס וחלילה לערבים לא יהיה חלק בהן, הקימו ישובים, כמו משגב, ועדות קבלה שקבעו לעצמם תקנונים, שבהם נקבע שמי שלא ישבע אמונים לתיאולוגיה הציונית, כולל הקפדה על חגי ישראל (!), וכעת הם מנסים להעביר את החוקים הללו גם בכנסת. נזכיר שהדמוקרטיה הישראלית צעירה יחסית – עד 1966, ערביי ישראל חיו תחת כיבוש צבאי. מאז, טובח בהם המשטר הציוני מדי פעם, ומפעיל עליהם בעקביות אלימות שהוא נמנע מלהפעיל כנגד יהודים. הוא מסכסך בין קבוצות לא יהודיות ומפעיל בקרבן טקטיקות של הפרד ומשול – למשל, הקמתה של העדה הדתית הדרוזית כעדה עצמאית, המצאה ישראלית של שנות החמישים.

יתר על כן, אפרטהייד לא חייב לחזור על עצמו בדיוק באותו האופן. האפרטהייד הישראלי מתמקד בעליונות של הגבר היהודי האורתודוקסי. משרד התחבורה אישר לאחרונה עקרונית כי נשים יתבקשו לשבת בחלקים האחוריים של אוטובוסים. ברחובות מסוימים בערים שבהן יש ריכוז גבוה מן הראוי של חרדים, כבר עולות התביעות להפריד את המדרכות. רוזה פארקס, נזכיר, יצאה למאבק שלה ב-1955. ישראל חוזרת אחורה 55 שנה.

לציונים יש תירוצים. גם לגזענים בדרום ארה"ב – שהשליטו דה פאקטו משטר אפרטהייד משלהם – היו תירוצים. כאלה לעולם אינם חסרים. ימיני מזכיר יותר מכל את הדרומיים "המתונים", שסברו שמשטר ג'ים קראו היה, אכן, בעייתי, וידעו שהוא גורם למדינות שלהם נזק תדמיתי ניכר, ואולי אפילו יצאו נגד הקנאים מהם – אבל חשבו שהפעולות לשבירת משטר העוול היו בעייתיות ממנו עצמו, והאשימו את מרטין לותר קינג והאחרים ב"הפצת שנאה".

לכל זה אין זכר במאמרי ה-Hasbara של ימיני, שהתגובה הנפוצה להם מצד הקוראים היא ש"מישהו צריך לתרגם את זה לאנגלית". אלא שבניגוד למה שנהוג לחשוב בארגוני ה-Hasbara, רשמיים ולא רשמיים כאחד, בעולם יודעים די טוב מה קורה כאן. הם אולי לא מכירים את הפרטים ולא מכירים את הארגונים והפלגים – כמה ישראלים מבינים בפוליטיקה בריטית? – אבל קשה להניח שהפעילים נגד האפרטהייד הבינו הרבה יותר מהם. הם ידעו דבר אחד: שיש עוול גדול שחייב להפסק. וזה הספיק.

זה עדיין מספיק.

(יוסי גורביץ)