החברים של ג'ורג'

בשנים האחרונות נפוץ בקרב מקדמי הטוטאליטריות טריק ייחודי: הם אומרים שבעצם אילוצם לפעול לפי קודים ליברליים, יש דיכוי. הם משתמשים בלקסיקון של זכויות האדם כנגד עצמן, במיוחד בתפיסה של זכויות קולקטיביות. התרגיל לא חדש במיוחד: כבר בשנות השלושים של המאה ה-20, ג'נטלמניים דרומיים טענו לזכות קיומה של "דרך החיים הדרומית", שמבוססת על אביריות מיושנת, אהדה לכפריות וסלידה מעירוניות, רדניקיות עדינה ו"שמירה על השחורים במקומם". הם לא אהבו לינצ'ים, הם היו עדינים מדי, אבל הם סיפקו לתופעה של הלינצ'ים את התחמושת האינטלקטואלית.

יש שיטה בדוקה לזהות מה עומד מאחורי תביעות שהן לכאורה לזכויות אדם: יחסו של התובע לנשים. כשמישהו מדבר על זכויות מוסלמים אבל בו זמנית מגן על התביעה לחבישת רעלה – אמצעי מובהק לדיכויין של נשים – כ"שמירה על זהות תרבותית", די ברור מה עומד מאחורי התביעות שלו. כשמתנחלים מדברים על זכויות אדם – בין השאר באמצעות הארגון הגרוטסקי ל"זכויות אדם ביש"ע" – אבל בו זמנית מסרבים לשרת עם חיילות או לקבל מהן הוראות בצבא, לאף אחד אין ספקות מאיפה הם באים.

זכויות הנשים הן אחד החלקים החדשים יותר של התנועה לזכויות האזרח. אפשר, אמנם, למצוא מבשרים במאה ה-19 או אפילו במאה ה-18 (המכתב המפורסם של אביגייל אדמס), אבל זכויות הצבעה הוענקו לנשים לאט ובמאוחר במאה העשרים, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. התנועה לשחרור האשה הגיעה לשיאה אפילו אחרי התנועה לשוויון השחורים בארה"ב.

"האשה היא הכושון של העולם," שר לנון בתחילת שנות השבעים. בישראל יש מי שרוצה להחזיר אותה אחורה, לתקופת חוקי ג'ים קרואו בדרום. בג"צ עדיין דן, מזה זמן רב, בעתירה שמיועדת לאסור על הפעלת "קווי מהדרין", שם נקי לשרץ של קווים שמטרתם השפלת נשים. ישראל כץ, שמקפיד לרשום את שמו לדראון בכל תפקיד שהוא ממלא, הגדיש את הסאה וכנראה הצליח לוודא ששמו יירשם בהיסטוריה, כשהודיע לאחרונה לבג"צ שמשרדו לא מתנגד למנהג המגונה הזה, כל זמן שהוא לא מעוגן בחקיקה ו"יתבצע בהסכמה".

אלא, כמובן, שבחרדים עסקינן, ואין שום שאלה של הסכמה. החרדים – חסידים, ליתר דיוק, הפלג המפגר יותר והאלים יותר של החרדים – מפעילים איומים ואלימות על נשים או גברים שמסרבים לדעת את מקומם. כפי שכתב היטב שחר אילן בפוסט מוצלח במיוחד, להפרדה בין נשים וגברים אין שום תקדים הלכתי. בערים שבהן רוב החרדים הם ליטאים, אין הפרדה. הסיבה לכך פשוטה מאד: אם גדולי ההלכה של הדורות הקודמים יכלו לנסוע באוטובוסים עם נשים, גם בטלני הישיבות של היום יכולים. אני זוכר היטב סיפור של אחד הר"מים שלי, הרב מנשה רשובסקי, על ראש הישיבה שלו – ישיבת חברון? לא בטוח – שכאשר התיישבה לידו אשה נאה בלבוש בלתי צנוע, הוא בירך אותה לשלום, קם – וירד מהאוטובוס. "יבוא עוד אוטובוס", הוא אמר. את החומרות שלו הוא הטיל על עצמו, והוא גם הקפיד שלא לפגוע ברגשותיה של הנוסעת.

שום דבר מזה לא נשאר בתפיסת קווי המהדרין, רק התפיסה של השפלת האשה – הושבתה מאחור. בסוף השבוע, פרסמה "נעמי בן עמי" – אם היא אכן קיימת; השם הזה מופיע בגוגל כשמה של מנהלת "נתיב", ובעליל לא מדובר באותה אשה, אם אכן באשה מדובר – מאמר בוויינט, שבו ניסתה להגן על "קווי המהדרין". מדובר בדמות מפוקפקת, שמתיימרת לדבר בשם עמותה או אגודה שאין לה כל זכר – "שדולת הנשים העולמית למען התחבורה המוסדרת" – וב"חדרי חרדים" נטען שמדובר בהמצאה של חסידות גור, הפסיכית שבין החסידויות בכל הקשור למעמד נשים.

מדובר, אם כן, במאמר תעמולה מובהק. "בן עמי" טוענת כמה טענות: ראשית, יש בעולם נוהג של הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה ציבורית, בכלל זה במדינות דמוקרטיות; שנית, ההפרדה היא למטרת הגנה על הנשים מפני הטרדה מינית; שלישית, לאף אחד לא היו תלונות על ההפרדה בישראל עד שהגיעו "רפורמיות" ואנשי "הקרן החדשה לישראל"; רביעית, ביטול ההפרדה יסכן משרות של עובדים בחברות תחבורה ויוביל להעלאת פליטת גזי החממה.

הרשו לי לא להתייחס לטיעון הרביעי. נתחיל עם הראשון. קרונות לנשים בלבד אכן קיימים ביפן, דרום קוריאה, מצרים, הודו, טאיוואן, ברזיל, הפיליפינים, דובאי ובלארוס. בניגוד לטענתה של "בן עמי", לא מצאתי אזכורים לקרונות רכבת נפרדים או אוטובוסים נפרדים בארה"ב, צרפת, ספרד ויוון; סביר להניח שמדובר בשקר חרדי, מעורבב בקצת אמת להגברת אפקט התעמולה.

בטיעון השני "בן עמי" נופלת. היא מתארת מצב של קרונות ואוטובסים נפרדים לנשים. זה לא המצב בישראל: גברים ונשים נוסעים באותו כלי רכב, והנשים אמורות לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. הסיבה לקרונות נפרדים ביפן היא תופעה רחבת היקף של הטרדה מינית של נשים על ידי סוטים בקרונות הצפופים – כמו גם תופעה של האשמות שווא בהטרדה – ובכלל לא בטוח שזו התשובה הנכונה לבעיה. לא כל היפנים מסכימים עם רעיון ההפרדה; יש הרואים בו חרפה.

אבל כאן השקר: "קווי המהדרין" לא מיועדים לבלום הטרדה של נשים על ידי גברים. כמובן, מאחר ומדובר בגברים חרדים, ששיעור העבירות המיניות שלהם גבוה במובהק מהמקובל באוכלוסיה, החשש ×”×–×” לא בלתי סביר; אבל ההפרדה מיועדת למשהו אחר לגמרי – למנוע מהגבר החרדי לסבול ממראה של אשה, העשוי להביא להתפרצות היצר הרע שלו. כלומר, המטרה היא לשמור על הפרדה משום שאשה, "חמת מלאה צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה" (תמיד טוב לצטט את חוכמת היהדות), היא מפתה וטמאה מעצם קיומה. אם הבעיה היתה הטרדה מינית, לא היתה לחסידים בעיה שהנשים ישבו בראש האוטובוס והגברים בסופו. העובדה שהן יושבות מאחור – העובדה שאף אחד לא שקל להציע היפוך – מעידה גם על כוונה להשפילן, להחזירן למקומן ההיסטורי.

כדי לחזק את הטענה השקרית, מצטטת "בן עמי" מסמך כלשהו של הרשות לקידום מעמד האשה במשרד ראש הממשלה, בו לכאורה נכתב ש-60% מהנשים חוו הטרדה מינית בתחבורה הציבורית או היו עדות לה. שוב, ערבוב אמת בשקר: המסמך הממשלתי מעלה נתון מזעזע – 25% מהנשים חוו הטרדה מינית, ו-20% היו עדות לה – אבל זה לא בדיוק אותו הדבר.

אפשר היה לעצור את הפוסט כאן, אבל לא. "בן עמי" טוענת שעצם המחאה כנגד "קווי המהדרין" – שנמשכת, ברמות שונות, מימי הקמתם – היא תופעה חדשה, יציר כפיהן של "רפורמיות" ו"ארגוני נשים", בשליחות הקרן החדשה לישראל. התלונה האחרונה היא כנראה נסיון לעלות על רכבת השקרים של בן כספית ו"אם תרצו"; שאר הטענה היא העתק, אחד לאחד, של טענותיהם של הדרומיים במדינות ג'ים קרואו: שהשחורים בעצם מרוצים ממצבם, ושרק המלומדים שבהם, מוסתים על ידי גורמים מבחוץ, מעוררים צרות.

מ.ש.ל.

(יוסי גורביץ)