החברים של ג'ורג'

"מעריב" ממשיך להוביל את קו ההסתה, הרווי סממנים אנטישמיים, כנגד הקרן החדשה לישראל. על הפן הז'דנוביסטי-מק'ארתיסטי של הנושא כבר כתבתי כאן. אני רוצה לגעת בנקודה אחרת.

אחת הטענות הקבועות של אנשי הימין בישראל היא שמחאה כנגד פעולות ממשלת ישראל, וקריאות לשינוי המשטר הישראלי, הן "שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל". דוגמא אקטואלית ניתן לראות בטורו של בן דרור ימיני מהבוקר.

לדברי ימיני, "אם רוב הגופים הפוליטיים שנתמכים על ידי הקרן אינם מכירים בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית -  אל נא תגידו זכויות אדם. אמרו את האמת: שלילת זכויות רק מיהודים." כלומר, שלילת קיומה של ישראל ×›"מדינה יהודית ודמוקרטית" היא שוות ערך לשלילת זכותם של יהודים למדינה. בז'רגון הפוליטי הנוכחי, משמעה של הטענה הזו היא האשמתם של אנשי זכויות האדם באנטישמיות.

ימיני עושה כאן מהלך שמכונה באנגלית bait & switch: מעלה טענה אחת בעודו מעמיד פנים שהיא אחרת. הבה ננתח אותן. לשיטתו של ימיני, שלילת זכותם של יהודים למדינה היא דבר פסול הקרוב לאנטישמיות, משום שיהודים הם עם ככל העמים (בור רציני בטיעון, אבל לא זה המקום) ומי שפוסל את זכותם להגדרה עצמית אומר למעשה שהם נחותים משאר העמים.

נקבל – לצורך הדיון בלבד; הטענה איננה עומדת – את הטענה שהיהודים הם עם, ועל כן נסכים שבמישור האידיאות, כלומר זה שנטול קשר למציאות ממשית, מי שיתנגד לקיומה של מדינה יהודית בעודו מכיר בזכותם של הסורים (למשל) למדינה משלהם יעשה מעשה פסול של אפליה.

אבל, ופה הטריק של ימיני, מתנגדי "המדינה היהודית והדמוקרטית" לא מתנגדים למדינה אידיאית כלשהי; הם פועלים כנגד מדינה קונקרטית מאד. אין מדובר במדינה מופשטת וערטיאלית, אלא במדינה שהוקמה תוך מלחמות בלתי פוסקות – רובן ביוזמתה – ושתחת המסווה של "יהודית ודמוקרטית" העבירה שורה של חוקי עוול הגובלים בגזענות. תחת חוקתה בפועל של המדינה היהודית-דמוקרטית, הודרו 20% מתושבי המדינה מרוב נכסיה (לאחרונה הודיעה הממשלה רשמית כי היא דוחה את עקרון השוויון), הם סובלים בעקביות ובשיטתיות מאפליה ממוסדת, והמדינה עצמה מבחינה בין תושביה על פי מפתח דתי, כאשר במקום העליון ניצב הגבר היהודי האורתודוקסי. על כך גם מושתתת מערכת החינוך שלה – כמו גם על מיליטריזם אלים הפושה בחברה כולה, שסבור שזכויות אזרח תלויות בשירות צבאי ורודף את אלו שהצבא עצמו פטר משירות.

רק שלשום, הכירה המדינה באפליית נשים בתחבורה הציבורית, וקיבלה את העמדה האורתודוקסית על פיה נשים הן דבר מטמא/מדיח, ועל כן יש למנוע מגע ישיר בינן ובין גברים אורתודוקסים. בשבוע שעבר, תנועת נוער שמקבלת מימון ניכר מהמדינה הודיעה כי לא תסכים להופיע באירוע רשמי אם ישירו בו נשים, משום שהללו מסכנות את תומתן. אף אחד לא חשב לרגע להוציא את התנועה הזו אל מחוץ לגבולות השיח; השפלתן של 51% מתושבות ישראל, בשל איסורים דתיים, היא דבר שישראל הורגלה בו. לא; במקום להודיע לתנועת הנוער שהיא מתבקשת לקפוץ מהצוק הקרוב, התחילו במשא ומתן כדי לפייסה, ונוסחת פיוס-השפלה גם נמצאה. לא בפעם הראשונה, וכנראה גם שלא בפעם האחרונה. שתי ההחלטות עברו ללא מחאה ציבורית ניכרת. התרגלנו. שר המשפטים של המדינה היהודית והדמוקרטית הצהיר לאחרונה בריש גלי על בגידתו בה, ועל כוונתו להפוך אותה למדינה יהודית בלבד. הוא מקדם כעת הצעת חוק שתעניק לבתי הדין הרבניים סמכויות בכל תחומי החיים, ובלבד ששני הצדדים יכירו בבתי הדין. השר עדיין מחזיק בתפקידו.

והאפליה בישראל גופא מחווירה לעומת המצב בשטחים הכבושים בירושלים ובגדה המערבית. ישראל – המדינה היהודית הקונקרטית, לא אלטנוילנד – מנהלת משטר כיבוש אכזרי ומפלה מזה יותר מ-42 שנים. הכיבוש, הארעי תמיד, נמשך הרבה יותר שנים משהתקיימה ישראל בלעדיו. ישראל פועלת בעקביות להרחבת משטר האפרטהייד שלה – כזה שבו דורשים כעת "ישובים קהילתיים" שבועת נאמנות לציונות מצד מצטרפים חדשים – גם לשטחים הכבושים, וראש ממשלתה מדבר בגלוי על כוונתה של ישראל לספח בעתיד חלקים נרחבים מהגדה. הוא אפילו נטע שם עצים לאחרונה. ישראל, ראוי להזכיר, היא המדינה האחרונה בעולם שמקיימת משטר כיבוש.

ישראל היא מדינה המשקרת לעצמה ומשקרת לעולם; לאחרונה מסרה דו"ח אחד לאו"ם על מספר הפליטים השולי בה, אבל ראש הממשלה הרשה לעצמו לשקר לציבור ולומר שהפליטים, כמו בשיר שהוא אמור להכיר היטב,

Came to a public meeting; the speaker got up and said;

"If we let them in, they will steal our daily bread":

He was talking of you and me, my dear, he was talking of you and me.

מאיימים לגנוב את מקור לחמם. והוא עוד היה מנומס יחסית לשר הפנים שלו, צאצא לפליטים אפריקנים בעצמו, שהאשים את הפליטים בהפצת מחלות.

אלו, בקיצור, פניה של "המדינה היהודית והדמוקרטית". ×–×” טיב המשטר שבלגיטימיות שלו לא מוכנים הארגונים לזכויות אדם להכיר, ובצדק. לא מדובר במדינה הרוחנית של אחד העם או בתפיסות ההומניסטיות של מאגנס, אלא במדינה שקרובה באופן מסוכן להגדרה של rogue state, שמתעלמת בעקביות מהחלטות גופים בינלאומיים ושהבריונות היא הכלי הראשון שלה. מי שמתעלם מכל ×–×”, ומבלבל – במכוון, יש לחשוד – בין ההתנגדות לכל ×–×” ובין אנטישמיות, הוא שותף מודע לפשע. לאנשים כמו בן דרור ימיני יש להציב את השאלה הפשוטה שהציב אחמד טיבי לממשלת ישראל: האם אתה מוכן לקיים את מדינת ישראל על בסיס שוויון מלא בין כל תושביה? אם התשובה היא "לא", אנא חדל להטריד את מנוחתנו בצווחות על "אנטישמיות". לתומכי העליונות היהודית אין זכות מוסרית – לא במדינה של מעלה ולא במדינה של מטה – להעלות טענות כאלה.

(יוסי גורביץ)