ניאו-פיאודליזם
העובדה שהממשלה מרמה את הציבור ומסתירה ממנו את המתרחש בתחום הגז היא לא באג, היא פיצ’ר בשיטה הניאו-ליברלית
ממשלת נתניהו נחושה להעביר כמה שיותר מאוצרות הגז שישראל טוענת לבעלות עליהם לידי האוליגרך יצחק תשובה ובעלי בריתו מחו”ל. פרשיה רודפת פרשיה, הממשלה מסרבת להסביר מדוע היא לחוצה כל כך להעביר את הגז לאוליגרכים, ומסרבת למסור פרטים לציבור. ד
הדברים הגיעו לשיא השבוע, אחרי שקומיסר ההפרטה של נתניהו, יוג’ין קנדל – התואר הרשמי שלו הוא יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה – הורה להפסיק את השידור החי של השימוע בוושא הגז. הפסקת השידור הגיעה לאחר שפעיל מטה המאבק בגז, יוסי דורפמן, הבהיר שפקידי ממשלה שהיו מעורבים בדיונים הסודיים עם ברוני הגז (דיונים שמבקר המדינה מצא שקנדל לא טרח לארגן פרוטוקולים שלהם) ואיכשהו ימצאו לעצמם ג’וב אחר כך אצל האוליגרכים, צריכים לדעת שתוגש נגדם תלונה פלילית. כשהגיע תורה של אורלי ברלב לדבר, הורה קנדל לנתק את המיקרופון שלה ואחר כך הורה לכל פקידי הממשלה לעזוב את החדר. בין לבין, כשכובו המצלמות, ניסה סגן יו”ר רשות הגז במשרד האנרגיה, אחד קונסטנטין בלוז, לתקוף את דורפמן; מאבטח בלם אותו.
מעניין מה גרם לעובד ציבור להתנהל בצורה כזו. יש לקוות שבלוז לא היה נסער משום שהבין מדבריו של דורפמן שאם הוא ייכנס לג’וב הבא שכבר הובטח לו, הוא ימצא את עצמו בחקירה.
אבל האירועים ב”שימוע הציבורי” היו רק הדגמה קיצונית לאידיאולוגיה שהשתלטה על ישראל בעשורים האחרונים. היא מכונה בדרך כלל ניאו-ליברליזם אבל כינוי מדויק יותר יהיה ניאו-פיאודליזם. בלב התיאוריה עומד ערעור על עקרון היסוד של הדמוקרטיה: שבני אדם מסוגלים לשלוט בעצמם.
קנדל עצמו אמר לפני מספר חודשים, בעודו מנהל שיחות חשאיות ובלתי מתועדות עם נציגי האוליגרכים – יש לקוות שאלה לא מעסיקיו הבאים, אבל אף אחד לא באמת יופתע – שאם יש משהו שמסוכן לדמוקרטיה, הרי זה הדיון הציבורי בכלכלה. הדיון הציבורי לא מספיק אחראי לקנדל, כמסתבר, אז הוא דואג שלא יהיה דיון ציבורי.
ופה המפתח: שוב, הסודיות הזו היא לא באג, היא פיצ’ר. היא גם לא מוגבלת למשטר ההפרטה של נתניהו. סגן הנשיא האמריקאי לשעבר דיק צ’ייני, למשל, ניהל מאבק עקשני וארוך כדי לא לחשוף דיונים דומים שניהל עם בכירי חברות האנרגיה. כדי לעגן את הסירוב, השתמש צ’ייני בטיעון שהופך את הדמוקרטיה על ראשה: אם תיחשף זהותם של הבכירים, טען, יהיה בכך כדי לפגוע בזכותם לפנות לממשלה בבקשה לתיקון עוול מבלי שזהותם תיחשף.
התפיסה הניאו-ליברלית פשוטה למדי. היא אומרת שיש יצור מיסטי שנקרא השוק החופשי. השוק, המתבטא בחברות ובמנהלים שלהם, הוא מנהל רציונלי יותר מאשר ממשלות. האחרונות, טוענים הניאו-ליברלים, לא יודעות לנהל. כל דבר שהן עושות הוא לא יעיל. חברות, מצד שני, הן מתת האל. עובדים ממשלתיים מקבלים משכורת קבועה ואין להם עניין להיות יעילים; לעובד בחברה שמקבל בונוס דווקא יש. על כן, יש להעביר כמה שיותר פונקציות שמבצעות ממשלות לידי חברות. כך נשיג יעילות.
יש בתיאוריה הזו חורים למכביר. בתור התחלה, אין דבר כזה “שוק חופשי”, וגם לא יכול להיות. כדי ששוק יהיה חופשי, כל השחקנים צריכים להחזיק באותו המידע. אחרת, אם יש לשחקן אחד מידע שאין לאחרים, אין שוק חופשי: יש שוק שמתומרן על ידי שחקן אחד, שיודע יותר מאחרים. אם אני, למשל, יודע שמחר חברה א’ תוציא דו”ח שאומר שהיא הפסידה רבע מיליארד ברבעון האחרון, אני יכול לפעול על סמך המידע הזה ולאפשר לי ולחברי לעשות הרבה מאד כסף על חשבון המשקיעים. המצב שבו לכל השחקנים בשוק יש את אותו המידע לא קיים אפילו תיאורטית, על אחת כמה וכמה שלא במציאות.
הפער הוא לא רק במידע, הוא גם בגישה. אם אני מקבל שכר מינימום או שכר ממוצע, הסיכוי שלי להפגש עם מנכ”ל בכיר במשרד ממשלתי כדי שזה יקדם את ענייני קרוב לסיכוי שיאיר לפיד ישמיע הצהרה שאיננה שקר או שטות. אם, מצד שני, אני יועץ בכיר לאוליגרך, הסיכוי שלי להגיע אל יועצי השר גבוה משמעותית. רוצים דוגמא? ראו את ה”שימוע” שערך קנדל לציבור והשוו אותו לכמות הזמן שהוא הציע לנציגי האוליגרכיה.
ממשלות לא יכולות לעשות כלום? טוב, נו. זה באמת מצריך בורות היסטורית. ממשלות, בתור התחלה, בונות את הבסיס שבלעדיו חברות לא יכולות לפעול – החל מבטחון בסיסי ועבור בתשתיות הכרחיות כמו כבישים, חשמל, ובתי משפט. הדוגמא הקלאסית שמביאים הניאו-פיאודלים הן הממשלות הקומוניסטיות נוסח ברה”מ. הצורך לציין שזה איש קש יעליב את האינטליגנציה של הקוראים, אבל בכל זאת. הבעיה של ברה”מ לא היתה שעובדי הממשלה שלה קיבלו משכורת קבועה ועבדו משמונה עד חמש. הבעיה שלה היתה שכל הממשלה היתה הונאה רקובה מלמעלה עד למטה. איך אמר הפתגם הסובייטי? “הם מעמידים פנים שהם משלמים לנו ואנחנו מעמידים פנים שאנחנו עובדים.”
אומרים לנו שאם נפריט משהו, הוא יהיה יעיל יותר. הניאו-פיאודלים לא אומרים, עם זאת, יעיל למי. עבדכם הנאמן היה לקוח של בנק הפועלים קודם להפרטתו ולאחר הפרטתו. אני חושב שכל אחי לצרה יוכלו להעיד שהשירות התדרדר משמעותית מאז ההפרטה. אתה יכול להמתין בתור לפעולה פשוטה יותר משעה, ושוחטים אותך בעמלות. כשעקרון הרווח הופך לעקרון היחיד, תוך כמה זמן מתחילים המנהלים להבין שמאחר והבונוס שלהם תלוי בתוצאות הרבעון, עדיף להם להרע את השירות ולקצץ במספר העובדים, כי לזה הם יוכלו לקרוא “התייעלות” וההוצאות ירדו. זה עובד טוב במיוחד בתחומים שבהם אין באמת תחרות – כמו שירותים ממשלתיים.
הסתכלו, למשל, על חברת הדואר. פעם היא היתה שירות הדואר. היא אף פעם לא היתה שירות יעיל במיוחד, אבל מה שקרה לה מאז שהיא הופרטה למחצה הוא חיסול של שירות ממשלתי. דואר ישראל הוא לא אופציה יותר. משרד האוצר מייבש אותו, מאלץ אותו לפטר עובדים, וכבר מתכנן את המכירה שלו לגופים פרטיים. התוצאה היא ששירות ממשלתי בסיסי, משהו שמדינות התחילו לספק ברצינות במאה ה-18, לא קיים יותר. אם אתה רוצה לוודא שדואר ששלחת יגיע – וכעצמאי, כבר קרה לי שלא קיבלתי בזמן הודעות על חובות, וחשבוניות ששלחתי לא הגיעו – אתה צריך לפנות לחברה פרטית.
למי זה יעיל? לא לאזרח: לבעלי ההון שקנדל ונתניהו משרתים. אבל זה לא רק הדואר. חשבו בבקשה על מה שעשה משרד האוצר לשירותי הכבאות. קיבלנו מבט חטוף על כך אחרי השריפה בכרמל. האוצר ייבש את הכבאים, מנע מהם כסף לציוד וכסף לשכירת עובדים חדשים והתנה את הכל ב”רפורמות,” קרי שבירת העבודה המאורגנת שם – ועל הדרך, הרג כמה עשרות ישראלים.
כשיפריטו לכם את הדואר, וכשתצטרכו פתאום לשלם יותר על כבאים, השירות לא יהיה טוב יותר. לבעל ההון אין עניין שיהיה שירות טוב: כל מה שמעניין אותו הוא השורה התחתונה. הוא רוצה לספק את השירות המינימלי שלא יגרום לך לברוח לשירות אחר. השיטה האופטימלית, כמובן, היא לוודא שלא יהיה שירות אחר.
הרעיון הניאו-ליברלי הוא אוליגרכי במהותו, כלומר ניצב בקצה השני בוויכוח הגדול עם הדמוקרטיה. ההמונים לא יודעים לנהל את עצמם. אם אנחנו רוצים ניהול יעיל, אנחנו צריכים מומחים. המומחים האלה הם אנשי עסקים. בואו ניתן להם לנהל כמה שיותר.
הרעיון הדמוקרטי הוא הפוך. הוא אומר שבסופו של דבר, העם יודע מה טוב לו. הוא לא תמיד מגיע לשם בקו ישר, הוא יכול לעשות הרבה טעויות בדרך, אבל הוא יודע מה טוב לו והוא צריך לקבל את היכולת לנהל את עצמו. וניהול כלכלי הוא חלק בסיסי מהניהול הזה. יתר על כן, אין לאדם מן השורה שום יכולת להשפיע על התנהלותה של חברה עסקית. היא מחויבת חוקית רק לבעלי המניות שלה – ובישראל יש את המושג של בעל שליטה, כלומר שעיקר המניות נתונות לאדם אחד. הוא בדרך כלל מסווה את עצמו מאחורי שורה של חברות פירמידה, אבל כולם יודעים שבסוף זה תשובה, לבייב, אריסון והאחרים. החברות הן פשוט הדרך שהם מצאו לא לסכן את עצמם ולהעביר את הסיכון לציבור.
בדמוקרטיה יש עדיין לאדם הקטן יכולת – לא טובה מספיק, בלי ספק – להשמיע את קולו. כשאנחנו מוכרים את הדמוקרטיה לאוליגרכים בשם היעילות, אנחנו מוותרים על היכולת להשפיע על גורלנו – אומרים לנו שכלכלה זה “מסובך מדי” בשבילנו, שהשיח הכלכלי מסוכן לדמוקרטיה. תנו למומחים לטפל בזה, ובבקשה אל תשימו לעובדה שהמומחים עוברים תוך זמן קצר מהממשלה אל האוליגרך שאת ענייניו הם קידמו. הניאו-ליברלים אמרו לנו שממשלה היא יצור מושחת – ואין ספק שממשלה של ניאו-ליברלים היא אחד הדברים המושחתים ביותר שבנמצא.
כן, ממשלות עשויות להיות בזבזניות. במערכות גדולות, בזבוז הוא כנראה בלתי נמנע. כן, ביורוקרטיה יכולה ליצור חסמים, אבל אם אתם חושבים שהשוק הפרטי יעיל יותר, יש לי מבוך מענה קולי שנועד בדיוק עבורכם.
אז הבה נשוב וניקח את גורלנו בידינו, ונשלח את יוג’ין קנדל אל חסדי השוק הפרטי. בואו נראה מה הוא שווה בלי הקשרים הממשלתיים שלו.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
(יוסי גורביץ)
"כדי ששוק יהיה חופשי, כל השחקנים צריכים להחזיק באותו המידע" – שוב הבלבול בין שוק חופשי לשוק משוכלל. שוק חופשי דורש היעדר הגבלות על הכניסה לתחום (כמו דרישות רגולטוריות מחמירות מאוד או מכס ממש גבוה). שוק משוכלל הוא הפרה הספרית בואקום של כלכלנים.
שנית, אם יש גישה לממשלה כדי שתיתן הטבות כאלה ואחרות, גם הרעיון של שוק חופשי מתחיל להתערער כי הממשלה מתחילה לבחור מנצחים ומפסידים בשוק ומונעת ממנו להתנהל באופן חופשי.
ממשלות יכולות לעשות הרבה דברים, כולל לחלק מזון ונעליים. הטענה שאתה תוקף שגויה והיא אמורה להיות שהממשלה לא מבצעת דברים *ביעילות*. בנוסף, את הויכוח על הצבא ובתי המשפט תשאיר לאנרכיסטים. גם ה"ניאו-ליברלים" (שזה כינוי גנאי פחות או יותר כמו "סמולנים") הכי גדולים לא תומכים בהפרטת הצבא ובתי המשפט. מומלץ להישאר בתחום של הפרטת כבישים, חינוך, בריאות ותשתיות.
ההפרטות שאתה מדבר עליהן הן כמובן הפרטות נוסח ישראל, כלומר הפיכת מונופול ממשלתי למונופול פרטי. ההבדל בין המונופולים הנ"ל הוא שאחד גובה ממך את הכסף עם קבלות והשני גובה אותו דרך סעיף מס ההכנסה בתלוש המשכורת. כל עוד אתה לא מאפשר לאף אחד להיכנס לתחום (כמו בדוגמת הבנקים שנתת) תקבל קרטל או מונופול. ההחזקה הפרטית מעודדת יצירת רווח, אבל רק האפשרות לכניסת מתחרים חדשים (שוק חופשי, שוב) מתרגמת את הרצון לרווח למתן שירות טוב ויעיל יותר.
הרעיון הליברלי דווקא הולך מצויין עם הדמוקרטיה – הוא מאפשר לכל אזרח להביע את העדפותיו באופן חופשי על ידי הארנק ולא על ידי שידול חברי כנסת לתת הטבות כאלה ואחרות.
אני לא יודע איזו שיטה אתה תוקף כשאתה כותב כך נגד המדיניות הזוועתית של נתניהו בתחום השקיפות או הגז (שקשורה לליברליזם כמו שכותב הבלוג הזה קשור למפלגת "יחד" של אלי ישי), אבל אין בינה לבין ליברליזם או אפילו "ניאו-ליברליזם" שום דבר.
ולבסוף, לגבי המענה הקולי – אשמח לקבל שם של חברה שפועלת בשוק יחסית חופשי (כלומר לא צריכה רישיון מיוחד או להתחנן על חייה מול משרד ממשלתי כל כמה שנים) שיש לה מבוך מענה קולי. כמו שכבר אמרתי, העובדה שמשהו פרטי לא הופכת אותו לידידותי. זה כבר דורש תחרות.
הרעיון הליברלי הולך מצויין עם דמוקרטיה שבה רק לעשירים יש זכות בחירה.
השימוש בביטוי "שוק חופשי" עבור שוק שאינו מפוקח ע"י השלטון, מטעה, כיוון ששוק כזה חופשי לעשירים, אך משעבד את כל השאר.
ושיעבוד זה ההפך מחופש…
שימוש כזה בביטוי מהווה תעמולה נאו-ליברלית שמטרתה אחת:
להטעות את הציבור כדי שיסכימו להמשיך להיות משועבדים לעשירים.
דווקא הגישה של חלקים גדולים מהשמאל היא זאת של "הציבור מטומטמם ולא יודע מה טוב בשבילו, ולכן יש צורך בממשלה עם סמכויות רחבות שמתערבת בכל תחומי החיים."
לגבי הבסיס שעליו חברות בונות: אכן, יש צורך בממשלה בשביל שמירה על הבטחון (בעזרת צבא ומשטרה) ועל החוק (בעזרת מערכת בתי משפט שגם מיישבת סכסוכים בין אנשים בדרכי שלום.) אבל מעבר לכך? מי בנה את רשת מסילות הברזל בארה"ב במאה ה-19, ואת רוב שאר התשתיות שם? לא המדינה.
לגבי שירות הדואר: סוכניות דואר הפועלות לפי זיכיון של המדינה אינן הפרטה, גם לא למחצה. מזכיר לי שבהונגריה הממשלה הלאימה את הטבק, ועכשיו הוא נמכר בחנויות שמקבלות זיכיון מהמדינה (אלו שמעפיליהן מקורבים לשלטון.)
הבעיה היא cronyism, קשרי הון-שלטון ושחיתות שמתאפשרים בדיוק בגלל שהמדינה מחוברת לכלכלה ושולטת עליה. אם הכלכלה הייתה מופרדת מהמדינה, איזה עניין כלכלי היה יכול לקדם משרד ממשלתי עבור אוליגרך?
מעבר לזה, העובדות מראות שככל שבמדינה יותר חופש כלכלי תושביה משגשגים יותר. הונג קונג, סינגפור, ניו זילנד, אוסטרליה, שוויץ וקנדה בשישיה הפותחת במדד החופש הכלכלי העולמי. ישראל במקום 33. יוון במקום 130. הקורלציה בין מדינות שטוב לגור בהן לבין רמת החופש הכלכלי ברורה.
הטייקונים שסללו את מסילות הברזל השאירו את רוב ארה"ב לא מחוברת. בתקופת המשבר הכלכלי של שנות השלושים הממשלה בנתה את רוב התשתיות שאפשרו לכלכלה האמריקאית לזנק קדימה.
אם תבקר באלסקה תזכה לראות מדינה חסרת תשתיות שנתונה לחסדי חברות למיניהן. יש שם שני כבישים מהירים ורוב העיירות נגישות רק במטוס קל.
אבל ההתערבות הממשלתית החלה עוד לפני המשבר הכלכלי, עם הקמת הפדרל ריזרב, הצגת שכר מינימום וכו'. כלכלנים רבים מסכימים שההתערבות הזאת היא שגרמה למשבר, שגרר עוד יותר התערבות ממשלתית. אם הטייקונים היו חופשיים להמשיך בבניה בקצב של המאה ה-19, יש להניח שחלקים נרחבים יותר של ארה"ב היו מחוברים.
כלכלנים רבים = מהאסכולה ההיטלרו-אוסטרית, שמאמינה שהחופש היחיד הוא החופש הכלכלי ולכן ייעצה למשטרים ניאו-נאציים (פרון, בגין)?
" סוכניות דואר הפועלות לפי זיכיון של המדינה אינן הפרטה, גם לא למחצה."
קודם כל יש בכך מן ההפרטה. אבל בכל מקרה לא על כך מדובר, מדובר על התוכנית להפריט ולמכור את חברת הדואר במלואה.
מה שעשו בבריטניה בה אני נהנה משירות דואר מעולה.
חברת הרכבות הבריטית היתה תחת הניהול הממשלתי סמל ומופת של דייקנות אמינות בטיחות ושרות מעולה. מרגרט תאצ'ר הפריטה את השרות חילקה את החברה למספר חברות שאמורות להתחרות ביינהם ומאז שרות הרכבות הבריטי הוא סמל ומופת לתקלות, שרות גרוע איחורים , מחירם גבוהים ובעיקר אסונות בטיחותיים אחד אחרי השני, עד כדי כך שבנים האחרונות יש דרישה להלאים חזרה את השרות.
בהקשר הזה כדאי לראות את הסרט המצוין "סיפורים מהמסילה".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2674874,00.html
אתה באמת מביא את מסילות הברזל בארה"ב בתור דוגמא? טוב, במאה ה-19 אולי לא היו למדינה (במיוחד לארה"ב, עם מערכת מיסוי מצומקת מאוד) משאבים כדי לבנות כאלה. אבל באיזה חמישים-שבעים השנים האחרונות, לכל המדינות המפותחות יש משאבים כאלה. בצרפת, המדינה בנתה (או מימנה, שזה בערך אותו דבר) את ה-TGV. יש מקבילה אמריקאית לדבר הזה?
הכלכלה אינה יכולה להיות מופרדת מהמדינה, ולו משום שהמדינה המודרנית רואה את עצמה כאחראית לרווחת אזרחיה, והמערכות הכלכליות השונות הכרחיות כדי לספק את הרווחה הזאת. אתה יכול לדרוש, למשל, להסיר את פיקוח מוסדות הבריאות של המדינה על מצרכי המזון הנמכרים לציבור, כדי להגביר את היעילות, התחרותיות, וכל הבלה-בלה-בלה, אבל לא נראה לי שמישהו הולך לעשות דבר כזה.
מדדי החופש הכלכלי, כמו מדדים כלליים אחרים מהסוג הזה, הם דבר מלאכותי במידה רבה. זה אינו אומר שאין להם משמעות, אבל מה שמעניין בהם הוא לא הדירוג הספציפי של מדינה מסוימת בשנה נתונה אלא השוואה בין מדינות שונות והתפתחות לאורך זמן. אם אתה מדבר על הדירוג של הריטג' פאונדיישן ושל וול סטריט ג'ורנל, אז הציון של ישראל די עלה בשנתיים האחרונות (ב-1.5 וב-2.1 נקודות בהתאם). נהיה טוב יותר לחיות כאן בשנתיים האלה?
מצד שני, גיאוגריה, קולומביה ומלזיה מדורגות כעת במדד הזה מעל ישראל, ובלגיה – מתחת. אתה באמת חושב שמבחינה כלכלית קל יותר לחיות בגיאורגיה או בקולומביה מאשר בבלגיה?
מצד שלישי, המדינות הנורדיות, המפורסמות ברשת הביטחון החברתית שהן מעניקות לאזרחיהן, מדורגות גבוה במדד החופש הכלכלי. אז אם אפשר לשלב חופש כלכלי עם רשת ביטחון חברתית, אין לי שום התנגדות לכך, אבל זה אינו מה שתומכי החופש הכלכלי מטיפים לו בישראל.
פחח, באמת נראה לך שצריך קשרים מיוחדים כדי לקבל זיכיון לפתוח סוכנות דואר?
וזאת לא ההפרטה שעליה מדובר בכל מקרה.
לחברות פרטיות לא משתלם ורווחי לספק שירותים ותשתיות הולמים לכולם, בשביל המדינה לעומת זאת השקעה.
למשל לא משתלם לפתח תשתיות ושירותים בפריפריה וגם שכן אין שם תחרות. להפעיל קווי אוטובוס בתל אביב יכול להיות רווחי אבל להפעיל קווי אוטובוס במועצה אזורית שכוחת אל זה לא רווחי.
אני לא יודע איך מקבלים זיכיון בישראל. אני כן יודע איך מקבלים זיכיון למכירת טבק בהונגריה, בה גרתי למעלה מעשור.
לאנשים שגרים בפריפריה לא משתלם לפתח שם תשתיות? כל מה שצריך זה חופש כלכלי ויוזמה. הונג קונג הייתה כפר דייגים הררי עד לפני 70 שנה.
לא, לא משתלם. יש פחות תושבים, הם גרים פחות בצפיפות וכו'
גם בדוגמה המוזרה של סין נראה שההיזמים לא עזרו לכפרים ולפריפריה להתפתח.
ולא צריך פרוטקציות בשביל לקבל זיכיון דואר.
אתה בטח צוחק. תשתית הרכבות בארה"ב היא המפגרת ביותר בעולם המערבי (להוציא אולי ישראל). אי אפשר להשוות אותה ליפן או לצרפת שם הממשלה אחראית על הרכבות.
ביפן, רוב הרכבות הופרטו ב-1987. ההפרטה היפנית נחשבת להצלחה (בעוד שזו הבריטית נחשבת לכישלון).
הרכבות האמריקאיות הביניבשתיות קיבלו סיבסוד ממשלתי, כולל סיבסוד ישיר, אדמה חינם (גם לבניית הפסים וגם למכירה למתיישבים על מנת ליצור ביקוש לרכבות), וקמפיינים צבאיים לטהר אתנית את האינדיאנים. בקליפורניה, המדינה היתה בשליטה של ארבעת אוליגרכים, הנקראו כנופיית הארבעה, כולל המושל סטנפורד. אלו דאגו להאדיר את חברת הרכבות שבשליטתם, סד'רן פסיפיק, שהיתה כל כך גדולה ומושחתת שבקריקטורות הפוליטיות של סוף המאה ה-19 הציגו אותה בתור תמנון; השחיתות העצומה של חברות הרכבות הגדולות במערב ארה"ב יצרה תמיכה פוליטית בבנית כבישים ללא אגרה על ידי הממשלה, מה שעזר להשמיד את התחבורה הציבורית בארה"ב.
יש דברים שהסקטור הפרטי עושה טוב. תשתיות זה לא אחד מהם. אני צריך לציין שלמרות שהרכבות היפניות הופרטו בהצלחה, ועכשיו הן ממשיכות להשקיע בתשתיות, ההשקעה הראשונית היתה ציבורית. לבנות תשתיות זה לא משהו שסטארטאפ יכול לעשות, כי צריך כמויות אדירות של כסף בשביל זה. אז חברה פרטית שבונה רכבות עוד מאז שזה היה קל, או חברה פרטית שקיימת כי הפריטו חברה ציבורית, יכולה לעשות את זה, אבל חברה חדשה לא תעשה את זה.
ולגבי מדד החופש הכלכלי… נתחיל מזה שהוא בחלקו מודד כמה המדינה היא מתוקנת ולא כמה היא קפיטליסטית. ונמשיך בזה שכשמשווים מדינות מתוקנות למדינות מתוקנות, המדינות הכי קפיטליסטיות לא נראות משהו. בסינגפור, אין ביטוח לאומי, אלא רק חסכונות אישיים, ומי שנגמר לו הכסף צריך לחזור לנקות שולחנות בגיל 75.
גם אני סולד מהרעיון של ניטרול הדיון הציבורי והסתמכות על מומחים בלבד.
אבל הנה דוגמה נגדית מעניינת. שימו לב מה קורה בעניין ההסכם הגרעיני עם איראן.
הדיון הציבורי שטחי, פופוליסטי, ומשדר פאניקה.
רוב המומחים נמצאים בצד הצבאי ואסור להם לדבר. גם אלה שכבר לא, מעזים לדבר רק אחרי שהפנסיה שלהם בטוחה… אין כמעט אנשים שמדברים בעדו, והמידע חסר.
בפועל, בארץ ובעולם נראה שככל שרמת ההבנה בנושאים הטכניים גדלה, כן התמיכה בטענה שזהו הסכם טוב בצד הגרעיני גדלה גם כן. אבל הדיון הציבורי נשאר בידיהם של פוליטיקאים, טוקבקיסטים, ועוד אנשים שאין להם מושג מה ההבדל בין פלוטוניום ואורניום, ורק מדקלמים "מינכן, הירושימה" כמאנטרה.
בנוגע ליעילות של השוק החופשי, שאמורה להתאפיין בדחף היצירתי שהביא לנו כל דבר טוב, כדאי להבהיר ששום המצאה משמעותית לא הומצאה בחברות פרטיות. זה כמעט ללא יוצא דופן (אולי טרנזיסטורים שפותחו במעבדות בל, אבל הן קיבלו תמיכה ציבורית עקיפה על ידי הבטחה ממשלתית לרכוש את כל המוצרים כיוון שהשוק הפרטי לא יכל).
שום התפתחות מדעית או תעשייתית משמעותית. ישנן דוגמאות לניצול תשתית שפותחה עשרות שנים במגזר הציבורי, כמו מהפכת ה-IT, שאחריה יכל ביל גייטס בהשקעה שהיא אולי 0.5% ממה שצריך כדי לייצר את חלונות, להתעשר מעבר לכל דמיון. דוגמא נוספת היא מטוסי נוסעים שאינם אלא מפציצים מותאמים. דוגמא נוספת היא האינטרנט. דוגמא נוספת היא כמעט כל תרופה שהיא, שהפיתוח המסתכן, היצירתי, פורץ הגבולות, שלעיתים דורש עשרות שנים – וזה מבלי לדבר על מחקר ביולוגי יסודי שמאפשר את כל זה – נעשה בהשקעה ציבורית בלבד, ולאחר מכן אנשים פרטיים לוקחים תגלית שעשוייה להיות מוצר ומקבלים עליה בעלות שבהשקעה ששוב, לתאר אותה כ- 0.5% מההשקעה הטוטאלית זו הגזמה. כל אלו הן דרכים להעביר נכסים מהציבור לחבורה של אנשים פרטיים.
אני אף פעם לא רואה דיון על הדברים הכל כך בסיסיים האלו בתקשורת הממוסדת וזוהי עדות די מדהימה לכך שבחברות חופשיות מאוד יחסית יש אפשרות לשלוט בצורה יעילה כל כך בדעת הקהל על ידי הסטת דיון.
אבל.. אבל.. מנהלים הם אנשים יותר טובים מאיתנו! וגם הייטקיסטים! אם לא נסבסד את השכר שלהם סטלין יבוא ויכריח אותנו לבצע מין אוראלי בדוב קוטב!
רק כי הדוגמה של המטוסים שאיעשעה אותי. כלי הטייס הממנוע הראשון פותח ע"י האחים רייט – בלי שום תמיכה ממשלתית. אבל מאחר שהממשלה השקיעה במטוסים בשלב כלשהו, אתה מניח שההשקעה הפרטית היא "אולי 0.5%".
אני חושב שאפשר לומר שמצאנו המצאה משמעותית שפותחה באופן לא ממשלתי (ואני יכול למצוא עוד כמה, אם אתה ממש רוצה).
נכתב מהסמארטפון הממומן ממשלתית שלך?
אתם כאלה טכנוקרטים שזה מצחיק.
יש תפיסות שונות לגבי התערבות הממשלה בפעילות כלכלית, אבל גם הסוציאליסטים הקיצוניים ביותר אינם טוענים שהמטרה העיקרית של ההתערבות הזאת היא להבטיח קדמה טכנולוגית. המטרה העיקרית היא להבטיח את רווחתם של בני האדם ולממש את ערך השוויון (שכמובן, נתון לפרשנויות שונות: שוויון מעמדי, שוויון הזדמנויות, שוויון בערך האדם שנפגע בשל העדר תנאי מחיה נאותים, וכו').
איך זה קשור לסוגיית הגז הטבעי בישראל, אפשר להבין – אם כי השאלה העיקרית, כלומר, מה הציבור הישראלי יראה מהגז הזה, הולכת לעתים קרובות לאיבוד בבליל אמירות כאלה ואחרות לגבי איכויותיו האישיות של מר תשובה ומשקיעים אחרים.
איך זה קשור לשאלת פיתוח מטוסים וסמארטפונים, למפלצת המעופפת הפתרונים.
זה לא קשור לסוגיית הגז, זה קשור (והיה נדמה שהבהרתי את זה בתגובה שלי) לטענה שאמיר העלה ש99.5 אחוז מההתקדמות הטכנולוגית היא ממשלתית.
מנוע הקיטור היה ידוע כבר למדענים ביוון העתיקה, אבל הרעיון חי ומת איתם, כי לא היה בסביבה אף יזם או איש עסקים שיעשה משהו עם ההמצאה ושיהפוך אותה לזמינה לציבור הרחב.
לגבי הפסקת השידור, ממה שנראה בסרטונים שמסתובבים ברשת, השידור הופסק לאחר שגב׳ בר-לב סירבה לרדת מהפודיום לאחר שהזמן שהוקצב לה נגמר. האם לא ראוי לבלוג שמתאפיין ביושרה יוצאת דופן לציין זאת?
דווקא ההתנהגות של קנדל במקרה זה מעידה על תמימות גדולה מצידו ועל תחכום רב של אנשי המאבק שיודעים שהתוכן לא מעניין אלא הפרובוקציה והכותרת המתסיסה ״צנזורה!!!״
כן, רק לפי מה שאני הבנתי כשדיברו אנשי הגז למיניהם לא היתה בעייה להוסיף להם כמה זמן שרצו.
יוסי, אתה פשוט לא יאומן. "היא מכונה בדרך כלל ניאו-ליברליזם אבל כינוי מדויק יותר יהיה ניאו-פיאודליזם. בלב התיאוריה עומד ערעור על עקרון היסוד של הדמוקרטיה: שבני אדם מסוגלים לשלוט בעצמם. "
זה בדיוק התיאור של סוציאליזם / קומוניזם / כל מצב אחר שבו המדינה דואגת לך כי היא לא סומכת עליך שתדאג לעצמך.
אילולא ידעתי יותר טוב, הייתי מאמין שאתה פשוט מטריל את הקוראים.
בהמשך לדברי יוסי, חשוב להוסיף כי ביחסי הכוחות בין מדינת ישראל לנובל אנרג'י כל הקלפים הטובים נמצאים בידי המדינה, לנובל אנרג'י אין הרבה ברירות , היא לעולם לא תוותר מרצונה על האפשרות להרוויח מיליארדים ' גם אם היא תרויח עשירית ממה שהיא אמורה להרוויח . למעשה אין לה הרבה ברירות , 50 אחוז משווי הערך שלה מגולם בעקבות ההשקעה ב"תמר" , אין חברה בעולם aתוותר מרצונה על חצי משויה , כל אלטרנטיבה אחרת היא גרועה מבחינתה .
ובכל זאת למרות שזה המצב ,מתעקשים חלק מכלי התקשורת בשיתוך חלק מהפוליטיקאים שלנו בראשות שטייניץ וביבי ליצר תמונה כאילו מדובר במאבק שווה כוחות שבו אסור להרגיז את טייקוני הגז כי אחרת הם יתרגזו וילכו למקום אחר . מדובר בהצגה שייקרית של המציאות ואני לא אתפלא אם באחד הימים כי מדובר בשחיתות לשמה.
יש פתגם יפה בערבית لم القط لا يهرب من حفل الزفاف – החתול לא בורח מהחתונה – כלומר אם יש חתונה ויש אוכל החתול כבר יבוא אין מה לדאוג.
איזה שטויות.
כן, נובל אנרג'י תקח את העסקה גם אם הרווח יהיה עשירית מהצפי המקורי – כי זה יהיה כדי לצמצם הפסדים ולא כדי לעשות בוכטה.
כשחברה מוציאה דוחות לבורסה, חלק מהנתונים הם צפי רווחים עתידיים. כשחברה מודיעה שע"ס **הסכמים חתומים ** היא צפויה לרווח X, המניה שלה משקפת את זה.
ע"ס השווי הזה (והחוזה ביד) משקיעים וחברות (כולל נובל אנרג'י) יכולים לקחת הלוואות ולהמשיך להשקיע.
עכשיו באה הממשלה ובאבחה אחת קורעת לגזרים חוזה חתום והרווח האמיתי יהיה עשירית X. הנזקים הכלכליים ניכרים בכל קרן פנסיה שסמכה על חוזה ודו"ח מאושר ע"י הממשלה וקנתה מניות של נובל. כל מי ששם את המניות של נובל כערובה יצטרך להחזיר את ההלוואה שהוא לקח בהפסד. למה? כי הוא האמין שממשלה עומדת מאחורי הסכמים שחתמה.
שום חברה לא יכולה להרשות לעצמה לעבוד בסביבה כזו, ושום שוק מתקדם לא יכול להתפתח כך מהסיבה הפשוטה ששום ד"וח עתידי של חברה המשקיעה בישראל (שמקבל חותמת כשרות של הרגולטור הממשלתי) יתקבל ברצינות – כי מחר בבוקר תקום הממשלה ותשנה את חוקי המשחק והרווח לא יהיה רווח וההכנסה לא תהיה הכנסה ו 10 יהפוך ל 1.
תשאל את ניקולס מאדורו מה מצב שדות הנפט שלו אחרי הטריקים של קודמו. איזה חברה מערבית אפילו מעזה להתקרב לשם – כן, הם אספו את הגולות שלהם והלכו לשחק במקום אחר.
בקיצור – המחיר לעשות עסקאות בישראל עלה, כי על סיכונים כאלה – משלמים.
ואם בפתגמים עסקינן – יש פתגם באנגלית:
Fool me once – shame on you, fool me twice – shame on me.
אז למה הם לא עוזבים?
ולמה שנינו יודעים שהם גם לא יעזבו?
כי זה עולה להם חצי דולר לפתח יחידת אנרגיה אחת. הם מוכרים אותה בשישה דולר. 5.80, שישה דולר לצרכנים פרטיים. מישהו שידמיין לעצמו מתח רווחים כזה. עלות הפקה של חצי דולר ולמכור את זה בשישה דולר. יש איזה עסק במדינה – בין אם זה מכולת ובין אם זו חברת הייטק ענקית – שיש להם רווח מטורף כזה? אם הם ירוויחו פחות הם ילכו מכאן? נובל אנרג'י 20% מהמחזור שלה נמצא כאן. היא לא תלך לעולם. בעלי המניות שלה לא יתנו לה ללכת כי הרווחים הם כל כך אדירים.
מדובר על מאות מיליארדים של דולרים.
כאשר נמצא הנפט בים הצפוני ממשלת נורווגיה הטילה מס של 80 אחוז על הרוח של חברות הנפט – ש מ ו נ י ם א ח ו ז מ ס . האם חברות הנפט עזבו? האם הם בכלל העזו לאיים שהם יעזבו ? לא.
למה ? למה שם לא ופה כן?
כי האמת היא הפוכה לגמרי ממה שאתה תיארת – לחברות הענק אין שום בעיה אם הסביבה העסקית שיש להם בישראל או בכל מדינת עולם שלישי אחר , להיפך כאשר הם מזהים סביבה עיסקית מושחתת והנהגה רופסת רק אז הם מעזים לאיים.
מצידי שיטילו 150% מס – כל עוד ההסכם נשמר מתחילתו והתנאים ידועים. החברות שקודחות בנורווגיה ידעו לאן הן נכנסות מלכתחילה – הממשלה לא שינתה את התנאים אחרי שנמצא הנפט.
200% רווח? אולי, אבל הרווח הזה משקף את הסיכון במציאת גז בישראל. אם זכיין יבוא למשקיעים עם זכיון לחיפוש נפט בסעודיה אף אחד לא יחשוב שהוא משוגע והחיפוש יהיה מהיר וקל יחסית.
בישראל חותמים על הסכם כשהממשלה חושבת "נו עוד טמבל כמו שבאו לפניו, מה אכפת לי לחתום אתו על זיכיון שיניב לו 200% אם כולם יודעים שלא יצא מזה כלום"…. אופס.
וכן, משקיעים בורחים. אתה יכול לזלזל אבל אתה יכול לשאול את החבר'ה בוודסייד למה הם ביטלו את העסקה עם נובל. (רמז – שינו להם את תנאי העסקה אחרי שהם חתמו….)
Investors applauded the move to abandon an investment in a region fraught with geopolitical risk and in a country that has never developed such a large gas field, sending Woodside's shares up as much as 1.4 percent on the decision.
"You would have wanted a very high hurdle rate for investment in Israel given the uncertainties that surround it," said Credit Suisse analyst Mark Samter.
Woodside left the door open to renegotiating a deal with the project stakeholders – Noble and Israeli firms Delek Drilling , Avner and Ratio Oil – if there were "material changes" to the investment conditions.
והנה – דפקת חברה אחת. כל הכבוד. מסעודה משדרות כבר חתמה על החוזה לקנות מרצדס למשרתת הפיליפינית.
כן, נובל ישארו (הסברתי את זה כבר בהתחלה), אבל אם תרצה להביא אחרים – תצטרך לשלם פרמיית סיכון הרבה יותר גבוהה.
נעשה פה עוול לפוסט. נכון, שוק חופשי הוא לא שוק משוכלל. נכון שהקפיטליזם תרם המון לאנושות, כולל את האינטרנט והחלונות, שפותחו בחברות פרטיות, ובמקרה שניהם משקפים אידיאולוגיה של שוק חפשי ולא ממורכז. (האינטרנט דרך רעיון הרשת המבוזרת, החלונות דרך הארכיטקטורה הפתוחה. בשני המקרים, זה מה שהיה נדרש כך שמערכות שהתקיימו יחסית בשוליים יעופו למרכז).
אבל האבחנה היסודית היא ששוק חפשי מקדם מומחיות בשוק החפשי דרך אינטרסים פרטיים, והמומחים באמת מומחים – לאינטרס הפרטי שלהם. במצב של שוק חפשי באמת דרוש רגולטור חזק, וכמו שגיא רולניק אוהב לכתוב, היות והרגולטור צריך להיות מומחה, הוא מתחברת במהירות עם המומחים הפרטיים, פועל מתוך מסד הידע הפרטי שנוסד למענם, על ידם ובשבילם, ומוגבל על ידי מה שאפשר לומר באופן מוסמך מתוך הידע הזה. לכן משרד האוצר, שהוא בדיוק קבוצת המומחים הממשלתית שצריכה לדאוג לכל הציבור, מדבר בשפת הסקטורים הפרטיים. לכן (זהירות, דעה פרטית) עוצמת הרגולציה מוגבלת בעקרון במערכת ליברלית. גם אם לא מכפישים אותה. גם אם מאמינים שבדברים רבים, הממשלה לא מבינה בניהול.
הטענה הליברלית היא שזה הרע במיעוטו. שזה הרבה יותר טוב ממומחים בירוקרטיים, שמקדמים אינטרסים ואידיאולוגיות בירוקרטיות. אבל השאלה היא לא על הקצוות. כולם מתעבים גם קפיטליזם חזירי וגם סוציאליזם קיצוני. השאלה היא איך מזהים נקודה טובה באמצע, ומה עושים כשלא נמצאים בה.
הבלוג הזה תוקף את הממשלה ופקידיה בערך פעם בדקה. באופן כללי, הוא מאד בעד סוג של שוק חפשי – שוק חפשי של דעות, של מעברים בלתי מוגבלים של אנשים וסחורות. יותר נכון, הוא תומך בזה כל עוד לא מדובר בזכויות של יהודים, או יהודים בישראל. אבל עם נעזוב את המעקב אחרי קריסת אויבי המין האנושי, הבלוג מאד בעד חופש. לא סתם הוא תוקף את המבנה הנוכחי. ל"טייקונים" – למומחים לאינטרס פרטי – יש גישה נוחה בהרבה מהרצוי למערכות שמייצגות אינטרס ציבורי. ונראה לי שעתונאות היא מקום טוב לראות את הבעיה.
האינטרנט לא פותח בחרה פרטית. הבסיס שלו, כולל הרעיון של הביזור, פותח במשרד ההגנה האמריקאי. הכוונה היתה שאי אי אפשר היה יהיה להפיל את הרשת גם במקרה של התקפה גרעינית על ארה"ב. החלק שאני מניח שאתה מתכוון אליו, הגלישה באתרים באמצעות דפדפנים ושימוש בלינקים, פותח במעבדות סרן בג'נבה. שוב, לא גוף פרטי. גם חלונות מבוסס על העתקה של העתקה ממערכת שפותחה ב-MIT. לא בדיוק חברה פרטית.
הפיתוח הקונספטואלי של האינטרנט נעשה בתאגיד ראנד תחת חוזה ממשלתי. זה רחוק מלהיות פיתוח של מחלקה מדינתית. בכל מקרה, חבילת הפרוטוקולים מגלמת את אידיאולוגיית היד הנעלמה באופן מרשים. לא רק שהיא נולדה כתוצאה מתחרות מכרזית באופיה, האינטרנט אמורה לעבוד בסביבה חברתית של שוק חפשי.
אני לא מכיר את ה MIT בענייני החלונות. עד כמה שידוע לי, החלונות התחילו כפרויקט של זירוקס (יחד עם העכבר), והיתה להם תקופה לא קצרה של ממשק משתמש חלונאי ברמת התו (במקום הפיקסל), גם בדוס וגם במערכות אחרות (יוניקס, ןי אמ אס, וכן הלאה, עד ה X-windows ובכלל). כך שהם הגיעו לשוק בזכות השקעות הוניות של חברות פרטיות, ובסוף גם לשוק הביתי עם אפל ומיקרוסופט. אני מניח שהמקור לכולן הוא ממשקים ויזואליים של מערכות חוזי ומכמ, אבל זה לא משנה את העניין. (הנה: https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_the_graphical_user_interface)
אפילו פרוייקט הווב בסרן, באמת הברקה יוצאת דופן, היה לא יותר מעבודה חלקית של כמה פיזיקאים דוברי שפת תכנות. בפירוש לא פרויקט מודע של גוף מדינתי, אלא דרך פשוטה להשתמש בהיפרלינקים כדי לחלוק מידע בין פיזיקאים אמיתיים. בכל מקרה, אחרי זמן קצר (שנה?) ושלושה-ארבעה תכנתים (נדמה לי), הם השיקו את הדפדפן. השוק הפרטי ינק אותו ועף עליו. המרחק בין האינטרנט של היום ובין הדפדפן המקורי די גדול, בלשון המעטה, וכולו פרטי.
וכל זה לא משנה את הטענה העקרונית שבפוסט.