גם הם במדחיקים
מפלגת העבודה ממשיכה לבגוד בכל מי שחשב שהיא מפלגת שמאל. עכשיו היא צריכה, כמו הימין, להתמודד עם השאלה: לאן הלאה?
הכנסת הצביעה אתמול (ד’) על הצעת חוק של ראשת מרצ, זהבה גלאון, שקראה לבטל את חוק החרם. הצעת החוק נדחתה, וזה היה די צפוי. רשמית, אמנם, הקואליציה של נתניהו מונה רק 61 חברי כנסת, אבל בפועל במקרים כאלה היא מקבלת תמיכה די אוטומטית של שרון גל ושאר מזילי הריר של ליברמן. מה שהיה פחות צפוי היה הרוב: 74 מול 14. 67, אם הקואליציה היתה מתאמצת, היתה תוצאה הגיונית. מאיפה הגיעו עוד שבעה?
מיש עתיד, אלא מה. ומהמחנה הציוני. אלה שמות חברי המחנה הציוני שהצטרפו לקואליציה בתמיכה בחוק שמהותו היא סתימת פיות ואיסור על פעולת מחאה בלתי אלימה:
בוז’י “יצחק” הרצוג, מיכל בירן, חיליק בר, איתן ברושי, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, דניאל עטר, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, והאכזבה הגדולה – סתיו שפיר. 11 חברי כנסת של המחנ”צ, כמעט מחצית מהסיעה, הצטרפה לנתניהו ולליברמן. כנראה שגם בנושא הזה – כמו בנושא איראן, עזה, ועמדות מערכת הבטחון באופן כללי – אין קואליציה ואין אופוזיציה.
ההצבעה הזו איננה יוצאת דופן. איציק שמולי מנסה כבר כמה זמן להיות השרון גל של מפלגת העבודה, ומשתיק בצעקות כל ח”כ פלסטיני שעולה לדבר. חיליק בר מצהיר בכל הזדמנות שמפלגת העבודה צריכה לפנות ימינה, לסוג של סוציאליזם לאומי. ומה שאמורה היתה להיות נבחרת מבטיחה במיוחד, כזו שגרמה לך לחשוב לרגע שאולי הפעם מפלגת העבודה לא תתנהג כמו מפלגת העבודה, הפכה לאכזבה מרה מהרגיל.
לפני כשבועיים השתתפתי בוועידה אידיאולוגית של מרצ, שהמטרה שלה היתה לבחון מחדש את דרכה של המפלגה ולשנות מה שצריך לשנות. היו דיונים שנעו בין חריפות חדה ליגיעה של דברים שכבר נאמרו אינסוף פעמים. התהליך בתחילתו ואין לי מושג איך הוא יסתיים, אבל מרצ בוחנת את דרכה. השתתפתי בדיון שעסק בשאלה מה עושים בנושא שתי המדינות. העמדה שלי היתה שהתוכי הספציפי הזה הצטרף למקהלה השמיימית ודוחף שם פרחים מלמטה ושצריך להתחיל לחפש פתרון אחר; אחרים לא הסכימו. מאד לא הסכימו, לעתים. יהיה המשך.
זה משהו שמפלגות אמורות לעשות בעקביות. הדיונים סביב המצע, סביב דרכה המוצהרת של המפלגה בבחירות, הם לעתים קרובות חדים ומרים. אנשים ששייכים לבית אחד רבים על מה שהם רואים כנשמתו. מפלגות אחרות בישראל כבר לא עושות דברים כאלה. הליכוד, כידוע, יצא לשתי מערכות בחירות בלי להציג מצע בכלל. במפלגות הלפידיסטיות והליברמניות אין משקל לדעתם של מי שאינם ראשי המפלגה. בש”ס וביהדות התורה יש פסאדה של היוועצות במועצת רבנים. המצע של הבית היהודי הועתק מהמצע של האיחוד הלאומי כמעט בלי שום שינוי, אם כי בדרכה המוגבלת מאד יש במפלגה הזו ויכוחים סוערים. עד הימים האחרונים של מערכת הבחירות אי אפשר היה להוציא מהרשימה המשותפת מצע משותף, כי לא היה כזה. היו נקודות למצע, חלקן נועזות למדי, אבל לא מצע, וכמובן שלא היתה ועידה אידיאולוגית משותפת. להגנתה של הרשימה המשותפת ייאמר שלא היה לה די זמן, ושנסיון לארגן ועידה כזו ערב הבחירות היה יכול להוביל לפיצוץ. חד”ש, למשל, מחזיקה בעמדה של שתי מדינות לשתי עמים, שהיא העמדה של החלטת החלוקה ב-1947; לגמרי לא במקרה, זו היתה העמדה של סטאלין. בל”ד, מצד שני, נראית קרובה הרבה יותר לרעיון המדינה האחת.
אני מתקשה להזכר בוועידה אידיאולוגית שערכה העבודה שמשכה תשומת לב מאז 1992, כשאברום בורג הצליח להעביר החלטה בעד “הפרדת הדת מהפוליטיקה.” הנחת היסוד מאז 1993 היתה שהעבודה מתייצבת מאחורי הסכמי אוסלו ורעיון שתי המדינות, אבל יש פחות ופחות סימנים לאיזשהו עניין שלה בנושא.
העובדה שהסכם אוסלו נכשל היא אולי האלבטרוס הכבד ביותר סביב צווארו של מה שנשאר מהשמאל הישראלי. עד שהוא לא יתמודד עם העובדה שההסכם הזה נכשל, ושצריך להציב משהו אחר במקומו – לא, ובהתמודדות אני לא מתכוון ל”אבל נתניהו והימין אשמים” – הוא לעולם לא יצליח לשוב לשלטון. במפלגת העבודה מעדיפים להתעלם מהנושא הזה, להעמיד פנים שהוא לא קיים, ושאם הם יחקו את הימין, יצווחו שהם דווקא ציונים, וינסו להתעלות על מופע הקופים המעופפים של ינון מגל, הם ייתפסו בציבור כ”ימניים.”
הבעיה היא שהציבור לא מטומטם (זוכרים? זה הבסיס לשיטה הדמוקרטית.) הוא יכול להיות עיוור, הוא יכול להתפס להתקפי לאומניות מטורפים, אבל הוא לא טיפש. הוא מזהה זיוף מקילומטר והוא יודע שכל שהוא כביצה, ביצה טובה הימנו. במשך 25 שנים מפלגת העבודה אומרת לעצמה שהיא צריכה לשקר לציבור. זה שקר אציל, היא לוחשת לעצמה. הבעיה היא שהציבור לא קונה אותו.
לחיליק ברים יש טוטם: יצחק רבין. הם מנופפים בו כאילו הוא רלוונטי למשהו. הם אומרים שהוא איגף את שמיר מימין ב-1992 וכך ניצח. ובכן, הם משקרים קודם כל לעצמם. רבין ניהל קמפיין כוחני מאד ב-1992, כן, אבל הוא לא ניסה לעקוף את שמיר מימין. היתה לו סיסמה אחת והוא הלך עליה בכל הכוח: אנחנו כאן, הם שם. הוא החל להשתמש בה אחרי הרצח של הלנה ראפ בבת ים והמהומות שבאו בעקבותיו. צריך להוציא את עזה מישראל, הוא שב ואמר.
מה שקרה עם המדיניות הזו אחר כך – היא יושמה במידה ניכרת – הוא מחוץ לטווח של הפוסט הזה. אבל לרבין לא רק היתה מדיניות: הוא היה משהו שלמפלגת העבודה לא יהיה עוד לעולם. הוא היה גנרל מנצח. הוא היה האדריכל של מלחמת ששת הימים. זה, הרבה יותר מהעבר שלו כראש ממשלה ושר בטחון, היה מה שהוביל לנצחון שלו.
לא יהיה עוד כזה, משום שצה”ל לא מנצח יותר. הוא לא מנצח יותר בדיוק משום שמפלגות כמו מפלגת העבודה הזניחו את חובתן לומר לציבור הישראלי שאנחנו בסכסוך עממי, סכסוך שאין לו פתרון צבאי.
שימו לב: הימין כבר לא מדבר על פתרון. מה שיש כרגע – הריצה המדינית במקום, הדיכוי הצבאי הנמשך בשטחים – הוא מבחינת הימין היהודי המצב האופטימלי. אין לו הצעה טובה יותר. לא יכולה להיות לו, מסיבה אחת: הוא לא יכול לוותר על יהדותה של ישראל (כלומר, על היותה מדינת האדונים היהודים) והוא לא יכול להסיר התנחלויות. כל מה שיש לו הוא מלחמות ברמה נמוכה לנצח נצחים, או עד שהוא יצליח להשלים את הטרנספר השקט שלו. עכשיו מצטרפת למקהלה הזו, בינתיים ככינור שני, גם מפלגת העבודה.
אז למפלגת העבודה לא יהיה עוד רבין פשוט משום שלא תהיה עוד מלחמת ששת הימים. המקסימום שהיא יכלה לקבל הוא גבי אשכנזי, לוחם ברוטלי שטוב בלהרוג אזרחים אבל לא ניצח מישהו אי פעם (למעשה, הוא הוציא תיקו מול החמאס, ומול חיזבאללה הוא הובס.) השאלה, חברים, היא לאן הלאה.
מה הפתרון שלכם? אתם יכולים להצטרף ללהקת הזאבים של הימין. זה כנראה יקנה לכם עוד כמה שנים. אבל רבאק, אתם לא אמורים להיות אוסף עסקנים נוסח הגמדים של לפיד או המריונטות של ליברמן. אתם אמורים להיות מעל לציניות הזו, להציג איזשהו חזון.
ולא, אתם לא יכולים להציע מדינת כיבוש נצחי עם שגשוג ליהודים בלבד. זה לא יחזיק עוד הרבה זמן. ההוצאות של הכיבוש גדלות כל הזמן והצבא גם ככה גדול מדי על ישראל. מה גם שאיך לומר, יהיה לכם קשה מאד להציג את זה בעולם; ואתם הרי משווקים את עצמכם כמי שמסוגלים לדבר איתו, בניגוד לנתניהו. אתם יכולים ללכת על מה שציפי לבני אהבה – לזייף תהליך שלום כדי להרגיע את העולם בזמן שהכיבוש נמשך כסדרו – אבל גם זה כבר לא כל כך מחזיק. הכל מצריך יותר מאמצים.
אז מה אתם רוצים, חברים? אתם לא יכולים רק לומר “אנחנו נעשה עבודה טובה יותר.” כן, זה כנראה נכון, כי רבאק – בצד השני יש לנו את דני דנון ומה-שמו מזוז ואת הסרסור וסוחר הסמים חזן. אתם צריכים לומר מה אתם רוצים לעשות. רבין, שאתם מתיימרים לחקות, אמר “אני אנווט, אני אחליט.” לכם אין את האומץ להחליט ולנווט.
הציבור הישראלי עסוק בהדחקה עמוקה. הוא לא רוצה לראות לאיפה הוא הגיע. התפקיד שלכם הוא לא להיות enablers שלו בפסיכוזה הזו, אלא להתוות דרך החוצה. אם אתם לא מסוגלים, אם כל מה שאתם יודעים להיות או – גרוע מכך – רוצים להיות הוא ליכוד ב’, עשו לנו טובה ורדו סוף סוף מהבימה ההיסטורית. אתם לא חלק מהפתרון, אתם חלק מהבעיה.
עוד דבר אחד: נושא בתי דריינוף עולה לכותרות בימים האחרונים והוא צפוי להיות לוהט למדי בשבוע הקרוב. הנה פוסט שכתבתי עבור יש דין בנושא, שמסכם את כל הנקודות שהתקשורת היהודית מעלימה: שמדובר באדמה פלסטינית פרטית; שמדובר בהעברת שטח שנתפס תפיסה צבאית לשימוש פרטי יהודי; ושהמדינה שינתה את עמדתה שוב ושוב כדי לרצות את העבריינים. כל מה שרציתם לדעת על הקנוניה לפיצוי נוכלי גבעת האולפנה ולא היה לכם את מי לשאול.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
(יוסי גורביץ)
ואו, גורביץ, ואו.
"חד”ש, למשל, מחזיקה בעמדה של שתי מדינות לשתי עמים, שהיא העמדה של החלטת החלוקה ב-1947"
כמדומני גם מרצ תומכת בעמדה הזו. כמו-כן, חלק גדול ממרצ הוא מפ"ם, מפלגה שהייתה שתמכה אף היא בסטאלין באותה התקופה, ובטאונה של תנואת האם שלה, "השומא הצעיר", ביכה את מותו.
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/2/23/Stalin_al_hamishmar.JPG
כמה דמגוג אפשר להיות?..
בוא נראה. כמה אנשים במרצ מתגעגעים לדעתך לסטאלין? מזכ"ל של איזו מפלגה הביע לפני פחות מחמש שנים תמיכה בעלילת הרופאים?
א. כנראה שלא הרבה (ומצד שני כנ"ל במק"י)
ב. מזכ"ל מק"י הוא תקפיד פורמלי בלבד. רוב מוחלט של חברי הועד המרכזי (שהוא הגוף הקובע בזמן שבין מועצות כלליות של כל החברים) אינם תומכים בשטות הזו, והיו גינויים בתוך המפלגה וגם על גבי "אל-אתחאד". זה לא מצב מושלם, אבל הדמגוגיה של איזכור העניין הזה כאילו יש כאן איזשהו קשר לתפישה הזו היום, ועוד אחרי ההשתפכות על מרצ… בחייאת.
מה הכוונה ב"תפקיד פורמלי"?
אין למזכ"ל שום כוח פרקטי. הוא לא קובע את סדר היום של המפלגה, הוא לא מעביר החלטות, והוא לא מוציא גילויי דעת (בשביל כל אלו יש את הועד המרכזי, שמקביל פחות או יותר ל"הנהלת המפלגה" במרצ, למשל).
זה סה"כ תפקיד ייצוגי (אולי זה ביטוי יותר טוב מ"פורמלי"), זכר לתקופות בהן מזכ"ל המפלגה היה דמות מנהיגה מובילה במפלגה (תופיק טובי ומאיר וילנר, למשל).
כל עוד ישראל אינה משלמת את מחיר הכיבוש לא ישתנה דבר מבחינה פוליטית.
יש שתי דרכים שיגרמו לתשלום כזה:
1. BDS
2. אינתיפדה
ברגע שהכיבוש יעלה לישראלי הלא מתנחל יהיו רבה קונים למגוון הפתרונות של השמאל. ההיסטוריה מראה שלל דוגמאות כאלה.
אכן. ו…
BDS משמעותי (ולא, סימון מוצרים מההתנחלויות זה לא משמעותי) לא יהיה בעתיד הנראה לעין.
גם אינתיפדה לא (מנגנון הדיכוי הישראלי יעיל למדי, ועל הפלסטינים שולטת חבורה של עסקנים מושחתים שמאבק אמיתי הוא מהם והלאה).
ולכן – מה שהיה הוא שיהיה. אנחנו נמשיך לקטר בבלוגים, והאפרטהייד בשטחים ימשיך באין מפריע.
ואגב, לרשימה המשותפת היה מצע. הוא התבסס על מצע חד"ש, למעט הנקודות עליהן לא היתה הסכמה כלל – ושם הפתרון היה שכל סיעה תפעל בעצמאות מלאה ע"פ שיקול דעתה.
http://hadash.org.il/%D7%9E%D7%A6%D7%A2-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%AA/
ומכאן "עד הימים האחרונים."
אוקי, בזה אתה צודק.
מה אפשר לעשות? אי אפשר לעשות כלום. אולי רק להגר לארה"ב וללכת להפגין מול הבית הלבן כדי שממשלת ארה"ב תפסיק לתמוך בישראל ותכפה עליה נסיגה ללא תנאים לקווי 67. המדינה הזאת משוגעת, והיא תמיד הייתה כזאת, ולכן אין טעם להתעסק בפוליטיקה. רק תבוסה מוחלטת – צבאית או פוליטית – יכולה להחזיר את המדינה הזאת לשפיות.
נכון מאוד!
אין זיכוי שמשהו ישתנה, עד שתהיה קטסטרופה.
בדיוק כמו עם גרמניה הנאצית.
שים לב שאתה מכפיף את תנאי האפשרות להמשך קיום השמאל – הדבר היחיד שנותר לעשות – לקיומה של מעצמת-על דכאנית וכופה. מילא שזה לא הכי שמאל, או לא לפי הסיפר הפנימי, אבל מה תעשה בתקופות שבהן אין מטרופולין ואין קיסר שאפשר להתלונן אצלו ? שמאל זה רק הערות שוליים לארמונות ושליטים אבסולוטיים?
סמולן- אתה מבלבל את סדר הדברים. מעצמת העל הדכאנית היא לא הפתרון, היא הבעיה. אם לא התמיכה הבלתי מסוגיית של ארה"ב, הפשעים של ישראל לעולם לא היו מתאפשרים, ולכן הדבר הנכון לעשות הוא להפסיק את לתמוך אוטומטית בישראל – להטיל אמברגו על נשק, להפסיק להטיל וטו במועצת הבטחון, לנתק קשרים דיפלומטיים וכו' – אני לא מדבר פה על אלימות, אלא להפסיק את מה שלא היה צריך לעשות מכתחילה.
פוסט משנות התשעים המאוחרות, ממש נוסטלגי. הגיע הזמן באמת שמרצ תבחן את דרכה. השאלה המיותרת על שתי המדינות אינה העניין בכלל, אין למרצ שום מהלכים בעניין והעמדה של מרצ לא מהווה פקטור לכלום, אפשר גם לדון באמצעים לעצירת דאעש ובעמדה של מרצ בנוגע למצבו המחפיר של המיעוט האזרי באיראן.
אבל בנושא הרכב מרצ ושאלת המיליון דולר – ״את מי מרצ מיצגת״ שווה לדון. שמאל שכולו קבוצה הגמונית, זערורית שנהנית מיצוג יתר פסיכי כמעט בעמדות בכירות במשק הישראלי, באקדמיה, במערכת המשפט ובתקשורת. מפלגה ללא מזרחים, ללא ערבים, ללא רוסים, ללא ישראל השניה זה לא שמאל. מצטער. זו מפלגת סלון ליברלית שמעניקה הון חברתי לחבריה. לא פחות ולא יותר.
ההישג המרכזי של מרצ בעשרים השנה האחרונות הוא יצירת אנטגוניזם חסר תקדים כמעט לשמאל הישראלי תוך חירחור שנאת דת, היטפלות אובססיבית כמעט לקבוצה העניה ביותר בישראל(החרדים) והאשמת העם בטיפשות ועוורון. בוא נמשיך עם זה עד קצת, נראה לאן נגיע.
לדבר על פתרון שתי המדינות או הכיבוש במזרח התיכון של היום זה אנכרוניסטי בערך כמו לדבר על סטלין ורופאיו. אנחנו בעולם אחר לגמרי. אם ישראל יוצאת מיהודה ושומרון מחר, הרשות קורסת תוך שעתיים, לא ברור אם החמאס מסוגל לשלוט בכלל והאם ראוי להעניש גם את תושבי הגדה בשלטון החמאס, האם לא די בעונש שקיבלו העזתים. על מה אתם מדברים בשם האל? הסכם עם מי, על מה? אולי די כבר.
.לא הזכרת את הפטינה, קשקשן
.מעניינת דווקא האובססיה הגזענית שלך לניגוח האשכנזים החילונים הליברלים
(וכן, הבנו כבר, בשבילך ש"ס זה שמאל אמיתי. אולי גם ליברמן?)
טיעוני מחץ, ניצחוני בני, ניצחוני בני.
מעניין כמה תותחים ואנרגיה מפעיל הימין כדי למגר את 'שלטון מר"צ' חסר החשיבות (כביכול)
בכל המערכות – וזאת עוד אחרי איזה 30 שנות שלטון ימין בפועל .
מתבקש חח
לא הבנת.
מרצ לא שולטת בכלום, היא מפלגה לא רלוונטית וחסרת כל יכולת השפעה. למעשה מרצ היא המחסום הגדול ביותר בפני שינוי פוליטי בישראל. שינוי שאני מייחל לו.
מרצ ניכסה את השמאל וניכסה אותו לקבוצה הומוגנית ופריבילגית באוכלוסיה. התוצאה היא שאנשים שאינם חלק מהקבוצה מעדיפים כל אלטרנטיבה על זיהוי עם הקבוצה ואנשים שבתוך הקבוצה מצביעים לה באותו האופן שמצביעי בגין מצביעים לליכוד.
מה שמנסים לפרק זה את ההגמוניה המתחזקת את עצמה של הקבוצה. זה פרוייקט חשוב ומרכזי במה שאמור להיות השמאל הישראלי החדש. כנראה שאתה לא חלק ממנו.
.יקשקשן בן שרמוטה ?"שמאל" אתה רוצה !"שמאל" תקבל .יכלב אני יזיין לך את הצורה שניפגש .אני יראה לך מזה שמאל
?אתה אוהב את זה ככה, בלי פטינה, נכון
.ולעצם הגיגיך – אם מרצ לא שולטת בכלום (וזה נכון), היא ממילא לא יכולה להיות "המחסום הגדול ביותר" בפני השינוי הפוליטי שאליו אתה כה מייחל
.הבעיה היא לא שלא אוהבים את מרצ כי היא מועדון פריבילגי סגור – אלה הבלים מוחלטים, אלא בגלל שרוב אזרחי ישראל מחזיקים בדעות אחרות, רובן ימניות קיצוניות
.העמדות של מרצ לא מאוד שונות מעמדות של שמאל מתון בכל מדינה מערבית אחרת .לטוב ולרע
.ניכסו לו את השמאל, עאלק .ממש אכלולושתולו
די!
פטינה.
מה לא בסדר בדפוס ההצבעה של מצביעי הליכוד..
וכמה יכולה קבוצה קטנה לתחזק הגמוניה וכמה חשוב ומרכזי יכול להיות פירוק קטנטונת חסרת חשיבות..
אגב ברוך בורא ה'שמאל הישראלי חדש'(נסחת כבר כמה עיקרים?הכל עבודה עצמית או לקחת לך עוזר או שניים?)
הצבעה שהיא חברות במועדון חברתי אינה הצבעה שאני מכבד במיוחד. בין אם זה בגיניזם אנכרוניסטי או סלוניזם.
הגמוניה היא תמיד קבוצה קטנה. בקיצון מדובר בפושעים כמו הבלגים בקונגו, או האנגלים בהודו, או הלבנים בדרא״פ. בפחות קיצון מדובר באליטה כלכלית עם שליטה במנגנוני הכח שמתחזקת את עצמה באמצעות שליטה בנורמות, הסללה, סימון ועוד פרקטיקות דכאניות. אני יכול לתת לך דוגמאות מארץ נהדרת, מדברים שאמרו ואומרים האליטה התרבותית בישראל, מסטטיסטיקה זמינה על הרכב האקדמיה, מערכת המשפט ועד ועד ועד.
השמאל החדש יוולד איתי או בלעדי, אתם נכשלתם חרוצות.
אני רק מספר לך עליו. את יכולה להקשיב, או לקרוא לי בן שרמוטה. וואטאבר.
למה לקרוא לך בן שרמוטה כשסתם דמגוג 'ערמומי' מספיק ,ולמה אתה מתנשא על מזרחים מצביעי ליכוד..
אבל נמשיך לעקוב אחרי בנייתך את ה'שמאל הישראלי החדש' ומי ומה לדעתך מבטא אותו.
וכן
אל תשכח את התותחים נגד ההגמונית הקטנה .
אפשר להתווכח על מזרחים, למרות שהיו חכ"ים כאלה במר"צ כמו רן כהן והיו כמה שהתמודדו והיו על סף כניסה (מוסי רז, אבי דבוש) אבל איך בדיוק אין ערבים ורוסים. מה עם פרייג'? הוא לא מספיק ערבי לטעמך? ומה עם זהבה גלאון? היא נולדה בברה"מ (היום ליטא), לא בדיוק בקיבוץ.
!פוסט טוב, יוסי, תודה
קצת מוזר שאתה תוקף את העבודה על כך שהיא לא מרצ או חד"ש.
הוא תוקף אותה שהיא לא מה שהיא מנסה לייצג, ובעצם מרמה את הבוחרים שלה.
מה שתמיד היה עם המערך.
מר"צ מקיימת דיונים אידיאולוגיים, תומכת בערכים דמוקרטיים, וכו', אבל בוחנת הצטרפות לאחת הסיעות הגדולות של האופוזיציה (http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.2691057).
אין לי עניין לתקוף את מר"צ, היא סיעה חשובה, ואני מקווה שהמהלך הזה לא ייצא לפועל. יש דברים חשובים יותר, גם בפוליטיקה הישראלית, מלהחליף את נתניהו בכל מחיר.
הצבעת העבודה נגד ביטול "חוק החרם" היא מביכה, אבל לא נראה שהיא משנה הרבה — הצעת הביטול לא הייתה עוברת בכל מקרה. לעומת זאת, הרהורי ההתאבדות הפוליטית של זהבה גלאון מיותרים לגמרי. בהתחשב בכך שזו הפעם השנייה השנה בה היא מביעה הרהורים כאלה בפומבי במהלך ארבעה חודשים (הראשונה הייתה הודעת ההתפטרות המיותרת בטרם הסתיימה ספירת הקולות והמנדטים), יש כאן בעיה.
מה שמצחיק שלפני חודש גלאון הודיעה שתפסיק לשתף פעולה עם המחנה הציוני ויש עתיד בגלל שהם טרחו להגיע להצבעה על ביטול חוק האזרחות.
נראה שהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
זה שהם לא יודעים, זה בסדר. אני לא מכיר אנשים שתמיד יודעים מה לעשות עם עצמם. מותר לאדם להתלבט ולשנות את דעתו גם אם הוא ראש מפלגה.
מה שאינו אומר שנכון לחלוק את כל הלבטים האלה עם כל העולם ואחותו.
דברים בשם אומרם.
איימן עודה: ״אנחנו נמצאים פה אחרי הנכבה, כפר קאסם ואוקטובר 2000, שאת כולם ביצע השמאל הישראלי. נכון שחלק קטן מהימין קורא מוות לערבים, אבל השמאל עשה לנו את המוות״
ועד אמר, ״אנחנו 20% מהאוכלוסייה, אנחנו לא רוצים לנטרל את הכוח הכמותי והאיכותי הזה. אפשר לקבל החלטות של מלחמה בלי האוכלוסייה הערבית, אבל אי אפשר להגיע לשלום בלי המשקל של האוכלוסייה הערבית״
שלי יחימוביץ׳: ״זה לא מקרי שמהמחנה שלנו יוצאות כל פעם האמירות הגזעניות. אי אפשר לקבל אותן. צריך להוקיע אותן – אמירות כמו אספסוף, צ'חצ'חים, מנשקי קמעות – אי אפשר לשבת ולקונן שלא מגיע לאוכלוסיות האלה כל מה שנעשה להן, ומצד שני לקלל אותן ולבקר אותן כאילו אנחנו סמל הרציונליות. יש לנו חשבון נפש עמוק. לדבר על גזענות, על הדרת מזרחים, לדבר על מתאם בין מצב סוציו-אקונומי למזרחיות ולאשכנזיות זה לא שד ולא בקבוק, הוא תמיד שם״
ועד משלי, ״אנחנו יותר מדי קטנים, אין בזה היגיון, אם רוצים להגדיל את השמאל תרגיעו את מבחני הכניסה״
חנן, תראה, לא ש״ס ולא ליברמן.
שני ערבים בכנס שלום עכשיו. אני מהמר על פחות מעשרה מזרחים ורוסים חדשים, אפס חרדים. אני מציע שהסלוגן של שלום עכשיו יהיה, ״שלום עושים עם אשכנזים״.
לשאלתך,
איימן עודה זה שמאל, שלי יחימוביץ׳ זה שמאל, מרצ זו אפנה משנות התשעים, כמו ראש אינדיאני.
דן מרידור הוא הוא הימין !
הוא ולא בנט ומתנחליו/ ביבי/ מזרחי פריפריה.
תגגל ותמצא משפטי ביקורת חזקים נהדרים שלו על הימין ,מה שכמובן מוכיח.
מרידור הוא הימין!
מרידור הוא הימין שהייתי רוצה לראות. ימין אמור להיות ליברלי, מגן החירות האישית והקניין הפרטי, לאומי ושמרן, אלו עמדות לגיטימיות עם הסטוריה מכובדת והישגים ראויים. אם הייתי איש ימין הייתי תומך במרידורים ולא בביבים. מה הבעיה לא הבנתי?
אבל אני מסכים להשוואה בין מרצ לבנט, שניהם מועדים לבנים סגורים ומוגדרים גיאוגרפית המגינים בלהט על הפריבילגיות שלהם.
זו היתה קביעה שמרידור הוא הוא הימין ,לא משהו כבקשתך.
אולי חבל שאתה לא איש ימין וסתם מעריך לאומיות ושמרנות אבל טוב לשמוע שאתה דוחה את הלאומנות הימנית קיצונית של נתניהו ,כמו את זו של בנט ומתנחליו ,ואת הימניות חסרת המודעות הפוליטית של מזרחי הימין שסתם כמהים לאבא בגין.
ברור שהיית מעדיפה אותי כאיש ימין, מצטער שאני לא נופל לך בשבלונות שהבאת מהבית.
אגב, את לא מקבלת לבחור כבקשתך, חוסר מודעות פוליטית זה גם מצביעי בגין(חלק קטן ממצביעי הליכוד) וגם רוב בוחרי מרצ שמדמיינים שהם שמאל מתקדם ובפועל הם מה שיחמוביץ ועודה אומרים עליהם.
מזל שזה מיעוט במצביעי ליכוד אבל רוב ממצביעי מר"צ ..
איזו הפתעה משיפוטך חסר הפשרות!
שלושים מנדטים מול חמישה מנדטים, זה ממש לא שיפוטי אלא אבחנה די טריוויאלית. הליכוד מגוון פי כמה וכמה ממרצ, הוא מכיל אשכנזים ימנים, רוויזיוניסטים, מזרחים ימנים, מזרחים של בגין, רוסים, דתיים, דרוזים, חתך רוחב של כמעט כל שדרות הציבור. למה מפתיע אותך שמצביעי בגין הם מיעוט מהם? את לא חייבת לקחת כל מה שאני כותב כהתקפה, לעיתים זו סתם טריוויה.
הליכוד מגוון יותר ממר"צ? תלוי באיזו פרספקטיבה מסתכלים. כן, מר"צ קטנה יותר. אבל גם לה היו ח"כים מזרחיים (רן כהן ומוסי רז, שכבר הוזכרו כאן בתגובות). ב-2004 וב-2008 רן כהן כמעט נבחר ליו"ר מר"צ. בעצם,
הרבה מהביקורת על מר"צ כמפלגה אשכנזית נובע מאותם שני הפסדים של כהן. הביקורת הזאת מוצדקת, כי האלטרנטיבה האשכנזית שנבחרה בסופו של דבר (יוסי ביילין וחיים אורון) הייתה יותר מדי צולעת. אבל הפעם האחרונה שבליכוד היה מועמד מזרחי ריאלי לראשות המפלגה הייתה ב-1993 עם דוד לוי.
בליכוד יש ח"כים דרוזים? בדרך כלל ח"כ אחד, שבשנים האחרונות זה איוב קרא. באותה מידה, למר"צ יש עיסווי פרייג' – והוא עוד ערבי, לא דרוזי, כך שהוא לא נבחר על תקן "בן מיעוטים מחמד" (יענו, אלה הנאמנים, שמשרתים בצבא ועושים מה אומרים להם).
על זהבה גלאון כבר כתבו כאן. היא יותר אשכנזית מ"רוסיה" – כי בישראל, ההבחנה בין השניים מבוססת על שנת עלייה, וגלאון עלתה מספיק מוקדם. אבל גם רומן ברונפמן ה"רוסי" נבחר לכנסת מטעם מר"צ. (הן ברונפמן והן גלאון נולדו בארצות שכיום ממש לא מזדהות עם רוסיה, אבל הישראלים אינם אוהבים לעסוק בדקויות שכאלה.)
ובכל זאת, האמור לעיל לא ממש עוזר. לשמאל, לא רק בישראל, יש בעיה עם פוליטיקת זהויות. השמאל, בגלגול של סוף המאה הקודמת ותחילת הנוכחית, דוגל בפשרות בין קבוצות איטנרסים שונות, במסגרתן החזקים יתנו משהו שלא יפגע עמוקות במעמדם, והחלשים יקבלו משהו שיקדם אותם, אבל אינו מסוגל, אינהרנטית, לתת להם את כל מה שהם רוצים. פשרות מסוג זה יכולות לעבוד רק כאשר כל הצדדים רואים את עצמם כחלק מקולקטיב משותף ורוצים לקדם את הקולקטיב כולו, תוך הימנעות מזעזועים גדולים מדי. (כן, השמאל מזמן אינו מהפכני.)
העניין הוא שפוליטיקת הזהויות מבוססת על התפרקות הקולקטיב לשבטים שכל אחד מהם פועל בעיקר במטרה לדפוק את האחרים. בישראל, בהיותה מדינה מזרח-תיכונית, החלוקה השבטית הזאת חזקה במיוחד. לך תבנה מזה שמאל פוליטי.
בוא נדייק, יוסי ביילין הובא מבחוץ *כדי* שרן כהן לא יבחר, וזו בדיוק הנקודה.
פוליטיקת זהויות או לא, בישראל ישנו מתאם מוחלט בין כמה כסף יש לך, איפה אתה גר, כמה אתה משכיל ואיפה נולדו הסבא והסבתא שלך. כל עד ה״שמאל״ הישראלי יספר לעצמו שזה בסדר והטענות על כך הן ״אכלולישתולי״ תהליך פירוקו מנכסיו האלקטורליים ונכסיו הפוליטיים ימשך ביתר שאת.
וניוז פלאש, אין קולקטיב בישראל. כלומר מכרו לי שיש פעם מזמן ואז גיליתי שאני לא חלק ממנו, גם לא אף אחד שאני מכיר. הפרוייקט של השמאל החדש הוא הקולקטיב הזה שכולל מזרחים, רוסים, ערבים, חרדים. ואפילו תלאביבים אם אלו יבינו שהם רק חלק מהפסיפס ולא אליטה פטרונית שעלינו להודות ולשבח כל יום על זכותינו לשהות במחיצתה.
בניגוד לקולקטיב לחברים בלבד, הקולקטיב הזה לא דורש מכולם לצרוך את אותה התרבות, לדקלם את אותו סיסמאות, ללמוד את אותם הדברים. קולקטיב צבעוני, רבגוני, רב קולי.
אם זו פוליטיקה של זהויות בעניך, לו יהי. נגדל זהות.
ביילין הובא מבחוץ? ע"י מי בדיוק? כפי שהדברים נראו אז, הוא נבעט מהעבודה, חיפש מקום אחר להמשך הקריירה הפוליטית (לגיטימי), וחברי מר"צ בחרו בו בגלל הרקורד שלו עם יוזמת ז'נבה, שנראתה אז לכל מיני אנשים כדרך לקדם יוזמות מדיניות גם בלי להיות בשלטון. יכול להיות שהעובדה שביילין אשכנזי גם עזרה. אבל קשה לראות כאן מזימה מאורגנת כדי שהמפלגה לא תיפול לידי פרענק, או משהו. אם כבר, מה שהיה מביך הוא הבחירה באורון כשהוא התמודד נגד כהן.
קולקטיב שכולל מזרחים, רוסים, ערבים וחרדים? חלק גדול מהאנשים בכל המגזר הזה שונא את כל המגזרים האחרים ורוצה לדפוק אותם יותר ממה שהוא רוצה משהו אחר. לזה בדיוק אני מתכוון כשאני מדבר על פוליטיקת זהויות. רב-גוניות, רב-קוליות, וכו', זה דבר טוב, אבל בשביל זה ההשתייכות העדתית צריכה להפוך לסוג של הוויי תרבותי ולא לגורם שמקבע מעמד כלכלי או זהות פוליטית.
שונאים? רק בנראטיב האינטרסנטי שמכונה כאן משום מה עיתונות. ערוצי התקשורת המכוערים שלנו משרתים אינטרסים, לעתים באופן לא מודע, לפעמים בזדון, סטריאוטיפים מהבית משתלבים בפחד העצוום מאובדן ההגמוניה ומניבים מראות עקומות ועשן מדמיע.
רוסים ומזרחים חיים יחד בערי הפריפריה, באשדוד הורתי רוסים משנות השבעים והתשעים היו קהילה מוערכת מאד, הם תמיד שמרו על תרבותם, לאיש זה לא הפריע. דיקטטורה תרבותית זה לא בבית ספרינו. הלעגות מהסוג של ״ערסים ורוסיות״ מגיעות בדיוק מהמקום הזה.
ערבים ומזרחים יסתדרו מצויין, יש שם עבודה לעשות אבל זה קל יותר ממה שאתה מדמיין, לעולם לא יבינו זאת בתל אביב. ערבים ומזרחים חולקים תרבות, חולקים דיכוי ממסדי, חולקים הסטוריה של מאות שנים של חיים משותפים, אנחנו נמצא את השפה המשותפת. ההלעגה של התרבות הערבית של המזרחי, הזרקורים המוגזמים על המזרחי התורן הגזען, ציור המזרחים כשונאי ערבים מכוונים בדיוק למקום הזה.
חרדים ומזרחים בוודאי מסתדרים, ראה את ש״ס. הזרקורים על הגזענות החרדית כנגד מזרחים מכוונת בדיוק למקום הזה.
שוב, אין יד מכוונת. רק אליטה מתדלדת והפחד מאובדנה של ההגמוניה מוחצנת דרך גזענות, דרך הלעגה, דרך הגכחה. שוב הכל מוכר עד זרא ממקומות אחרים וזמנים אחרים.
אחר כך גורביץ יכתוב על הדרום האמריקאי ויצמיד אותו לימין… נו טוף.
עזוב נרטיב, תסתכל על איך הנציגים הפוליטיים של המגזרים האלה מתנהגים אלו כלפי אלו. שיתוף הפעולה שמתרחש כאן הוא בהחלט בצד הימני של המפה, לא השמאלי, והוא בעיקר בין המזרחים לחרדים (מה שאינו מפתיע). כל היתר? אלוהים ישמור.
אם מישהו יצליח לבנות שמאל מפוליטיקת הזהויות הישראלית, אני רק אשמח. אבל אני סקפטי מאוד לגבי הסיכויים.
נו כשהמזרחים של בגין תופעה אלקטוראלית שולית זניחה מה הקפיצו אותך..
אבל העיקר-
אל תשכח שהימין שהיית רוצה לראות הוא ימין דן מרידורי שרחוק ככה וככה שנות אור מהימין דהיום!
כלומר אולי כשתתפנה מדי פעם מעיסוקך (הנוגע ללב) בעיצוב השמאל -תזרוק איזה עצם לבניית ימין דן מרידורי כמו שצריך (כמו שצריך לטעמך לדבריך)..
כ"כ כאן המקום לציין ש"אם תרצו פאשיסטים" – בכל זאת יושב טוב יותר על הלשון (וצפונה) מאשר "אם תרצו לאומים שמרנים" .
דמותו של הימין היא עניין לימנים. רוצה לשלוח אותי גם לקרוא ישראל היום ולגור בעיירת פיתוח גברת פטרון?
אותי מעניין השמאל שהייתי רוצה לראות, אותך מעניין שימור רדיקאלי. בהצלחה עם זה.
אם את נהנית מלקרוא למישהו פשיסט, שיבושם לך. כל אחד ראוי להנאות שלו.
גבי אשכנזי הובס על ידי חיזבאללה?
כאלוף פיקוד צפון.
פוסט מאוד מוצלח. ניטפוק: למפלגת העבודה הייתה ועידה אידיאולוגית לאחרונה ב-2012. האם היא "משכה תשומת לב"? אני לא מאמין שבכמות שונה מזו של מרצ, שגם הועידות האידיאולוגיה שלה, לצערי, לא מכות גלים בציבור.
"במפלגות הלפידיסטיות והליברמניות", ו-"הגמדים של לפיד או המריונטות של ליברמן"… ומה עם כחלון? מהמפלגה שלו שכחת?
כתיבה טובה ברובה על כמה נושאים מעניינים וחשובים, אבל חבל שגסות רוח ואמירות פופוליסטיות ממשיכות להישזר בדברים:
א. גם אני מצטרף לתהייה כיצד זה הובס גבי אשכנזי ע"י החיזבאללה.
ב. "הסרסור וסוחר הסמים אורן חזן"? אני לא משפטן, אבל לדעתי אתה לוקח פה סיכון גדול ומיותר, ומהבחינה המוסרית: בחייך. הסרסרות והסחר בסמים מהווים עבירות פליליות הן בבולגריה והן בישראל. אילו חזן היה חשוד בכך באמת, סביר שהיה עומד לדין או שהיתה קמה דרישה שכזו. לקרוא לו כך זו סתם השמצה פרובוקטיבית.
אתם לא יכולים רק לומר “אנחנו נעשה עבודה טובה יותר.”
אני חושב שזה בדיוק מה שהעבודה אומרת ושזו המדיניות שלה – להמשיך לעבוד על העולם שיש תהליך שלום, אבל תוך כדי כך לא למכור את המדינה לטייקונים, לשפר את שלטון החוק, לשפר את הרווחה. על הטיקט הזה שלי יחימוביץ' רצה.