דחליל הבטחון
עוד נדבך במצור על עזה קרס אתמול, והוכיח שוב שאין שום קשר בין בטחון ובין הרטוריקה הישראלית עליו
הפלסטינים השיגו אתמול (ו’) נצחון במהלך ההצבעה על ההצעות שלהם בפיפ”א: הארגון ידון בשורה של דרישות פלסטיניות ותלונות שלהם על הפרות שמבצעת ישראל. אלו היו הפרות שהפלסטינים מתלוננים עליהן כבר למעלה משנתיים, וישראל מתעלמת מכך. קודם להצבעה, מתוך חשש למפולת דיפלומטית ותחילת גורלה של דרום אפריקה, העלתה ישראל הצעת פשרה. בין שאר ההצעות שלה, היא הבטיחה להנפיק לכדורגלנים פלסטינים תעודות מעבר שיקלו עליהם לעבור בין הגדה המערבית ורצועת עזה ובין הגדה לחו”ל.
הרעש הזה שאתם שומעים הוא קריסת עוד נדבך אחד במצור בן תשע השנים על עזה. במשך שנים, טענה ישראל בעקשנות שהיא חייבת לעכב ולבדוק כל מעבר של אנשים מהגדה לרצועה, כדורגלנים בכלל זה. לכו תדעו מה הם מבריחים בתוך הכדורים אלה, זה סיכון בטחוני. אתמול, כדי להסיר מעל ממשלת נתניהו את מר המוות של בידול בינלאומי שבועיים לתוך כהונתה, הסיכון הבטחוני הזה התפוגג. פתאום אפשר לוותר על הדרישה הזו.
זה לא המקרה היחיד, כמובן. המקרה הבולט הוא זה שמחר נציין חמש שנים להתרחשותו: המשט לעזה של המאווי מרמרה. אחרי הרעש הבינלאומי שנגרם כתוצאה מהטבח (כן, טבח, כולל רצח של לפחות אדם אחד במצב של הוצאה להורג) שביצע צה”ל על המאווי מרמרה, ישראל הסירה את הרוב המוחלט של הגבלות על הכנסת סחורה לעזה. ההגבלות הללו כללו, נזכיר, איסורים על הכנסת שוקולד, צעצועים (!), ריבה, חלבה ועוד. ישראל, בהנהגת פושע המלחמה לכאורה עמוס גלעד, שקדה על תכנית “כמעט הרעבה” של רצועת עזה. כל זה נעשה בשם הבטחון. ופתאום, כמה ימים אחרי המרמרה (כאן המקום להזכיר שוב שצה”ל עדיין לא פרסם את הצילומים שבוצעו עליה, והיו אף טענות שהשמיד אותם), התירוץ הבטחוני הזה התפוגג.
בתירוץ הבטחוני פגשנו שוב בפרשת המשקף. הולנד מימנה שתי מכונות שיקוף ענקיות שהמטרה שלהן היא לעקוף את התירוץ הבטחוני: הן סורקות תוך זמן קצר מאד כמויות גדולות מאד של סחורה, וזו שאין בה שום דבר חשוד יכולה להמשיך הלאה. את מכונת השיקוף שיועדה לרצועת עזה סירבה מערכת הבטחון להפעיל. האסטרטג העליון של ישראל, בוגי יעלון, אמר לכנסת שהוא מפעיל את המשקף לצרכי העברת סחורה לאירופה – סחורה שמועברת דרך נמלי ישראל, כולל נתב”ג – אבל לא מוכן להפעיל אותו לצרכי בדיקת סחורה לקראת העברה לגדה. למה? “בטחון.” למה ארגז מעזה יכול להגיע לנתב”ג אבל לא לג’נין? על זה בוגי לא ידע לענות. הסיבה לכך פשוטה: אין לזה שום קשר לבטחון. ישראל רוצה ליצור מצב שבו התרגלנו לחשוב שרצועת עזה והגדה מנותקות. ה”בטחון” הוא רק תירוץ.
האסטרטג המהולל הנ”ל השתמש בדחליל הבטחון לאחרונה גם בפרשת אוטובוסי האפרטהייד. למרות שהצבא התנגד לתכנית, ולמרות שהשב”כ העניק אישורי כניסה לכל העובדים המעורבים, בוגי יעלון התעקש להפעיל את תכנית האפרטהייד כשהוא טוען שיש בכך צורך בטחוני. הוא היחיד שטען כאן ומותר להניח שכמו בכל פעם שהוא מדבר על בטחון, הוא משקר. הפעם, הצורך של יעלון הוא לשמר את מעמדו בקרב הפסיכים של ועד מתנחבלי השומרון, שהם היוזמים של המהלך הזה. אין לזה דבר וחצי דבר עם בטחון.
למה הם משתמשים בתירוץ הבטחון? משתי סיבות. קודם כל, הם יודעים שאם הם ישתמשו בו, אף אחד לא ישאל יותר מדי שאלות. יש הרי הסבר בטחוני, והסבר בטחוני כבר קרוב מאד לתחום השו-שו ומוטב שלא לשאול שאלות. הסיבה המדכאת יותר היא שמערכת הבטחון כבר למדה שהיא יכולה לעשות לפלסטינים מה שהיא רוצה, והציבור הישראלי יתעלם. לא אכפת לו. הבעיה היחידה היא התקשורת הבינלאומית. זו הסיבה שתירוצי בטחון ותיקים כמו הצורך למנוע כניסת שוקולד לרצועה והצורך לעכב את הספורטאים שלה מתאדים ברגע שיש יותר מדי תקשורת בינלאומית. החונטה יודעת שבחו”ל לא יקנו את הצ’יזבטים שלה בקלות, וברגע שיש תשומת לב תקשורתית, היא מעדיפה לוותר.
אל תשכחו, אתם שמממנים את הבהמה הירוקה ואתם שאחראים עליה, אל תשכחו. בפעם הבאה שהיא תקריץ לכם איזה תירוץ בטחוני, שאלו את עצמכם איפה השקר, כי הנחת היסוד צריכה להיות שאף על פי שיש לישראל צרכים בטחוניים לגיטימיים, ברוב מוחלט של המקרים שבו היא מנופפת בבטחון, היא משקרת כדי לחפות על אינטרס אחר. לפעמים המטרה היא שינוי גיאו-פוליטי, כמו מדיניות הבידול שמעולם לא זכתה לדיון ציבורי בישראל; לפעמים המטרה היא שיקול פוליטי גרידא, כמו שמירה על כוחו של יעלון.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
חבל מאוד שרג'וב לא הלך עד הסוף. ליהודי הפשוט החרם לא מפריע כי זה נשמע רחוק.היחידים שמוטרדים ממנו זה אלו שנפגעים ממנו ישירות-אקדמאים,אנשי עסקים,יצואנים בעיקר מההתנחבלות,או קצינים שמוגבלים ביכולת שלהם לסוע לחול.
את נושא הכדורגל גם האדם הפשוט ביותר היה מביןכי זה נוגע לציבור הרחב.
Oct. 2009: SAEB EREKAT
May 2015: JIBRIL AI-RAJUB
בשביל להשעות מדינה מפיפ"א צריך רוב של 75% והוא ראה שאין לו. זה לא פשוט להשיג רוב כזה לצעד שעד כה נעשה פעמיים ככל הידוע לי. אז הוא הסתפק בהצעות "מתונות" וזכה בהן ברוב עצום. אבל אם הממשלה תמשיך במדיניות הססטוס קוו זו תהיה רק דחייה זמנית של ההשעיה ושל צעדים רבים נוספים בכל התחומים.
למה אתה חושב שהוא לא יכל להשיג רוב של 75%? הופעלו עליו לחצים משמעותיים.
נראה הגיוני שישראל יכולה לגבות מחיר מהרשות בחזית שאינה קשורה בהכרח לכדורגל.
זה לא "לחצים", הודיעו לו פשוט שלא יתמכו. הפלסטינים ברוב המקרים לא נכנעו ל"לחצים" כי אין להם הרבה מה להפסיד. רוב הסנקציות שמוטלות במסגרת סנקציות מדיניות כלכליות כבר מוטלים עליהם מתוקף היותם ישות כבושה. הייתה פנייה לעצרת האו"ם, אמנסטי, בית הדין בהאג. תמיד איימו וגם עשו – כמו השעיה של העברת כספי המסים מישראל. כעת ישראל וארצות הברית חוששת יותר מכולם מפירוק רשמי של הרשות הפלסטינית אז מה שהן יכולות לעשות זה השעיה זמנית של כספי הסיוע. ועד עכשיו זה לא התריע את הפלסטינים. לא היה דבר שיכלו לעשות לו, ולחצים היו כל הזמן. עובדה שהוא משך את ההצעה ברגע האחרון כי הוא חישב כמה יצביעו בעד וכמה נגד. וכבר בהתחלה היה ברור שזה לא קל. לא מדובר על משהו שהוא רק בעד הפלסטינים, כמו ההכרה כמדינה "משקיפה" בעצרת האו"ם. מדובר בצעד שהוא גם -נגד- ישראל. ההתאחדו תהאירופית הודיעה על התנגדותה. תוסיף לזה עוד מדינות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל ובקלות אפשר היה להשיג רבע מתנגדות. מובן שאם זה יקרה זה יקרה בהדרגה, ועוד יהיו הצעות ביניים הולכות ומחמירות עד שזה יקרה.
* להרתיע…
השאלה לא מה יש לפלסטינים להפסיד, השאלה מה יש להנהגה להפסיד. וההנהגה דווקא חיה לא רע מהמסכנות הפלסטינית.
ופירוק הרשות הוא דווקא דוגמא מצוינת – הם איימו בכך מספר רב של פעמים, ונסוגו בכל פעם.
אם רג'וב היה הולך עד הסוף, חלילה היה עלול להתגלות שמדובר באקדח בלי כדורים, כמו ה"צונאמי המדיני".
והמחשבה שהיהודים יוותרו על שאיפות מדיניות ולאומיות בגלל אי אלו חרמות? בדיוק כמה ההערה שלא תפרוץ התקוממות ב1987 כי רמת החיים ומספר המקררים בשטחים הגיע לשיא של כל הזמנים.
לרמוס אחרים ולעמוד על לא שלך זה לא "שאיפות לאומיות". על עצמאות כל עם בסוף ייהרג וישיג. שלילת אותה עצמאות מעם אחר זה לא עניין קיומי שעם לא יוותר עליו. זה סתם נבזות גזענית. אז "היהודים" לא יכולים "לוותר" על זה כי זה לא זכותם, הם צריכים להפסיק את זה. גם היום לא כולם רוצים את זה, ו"היהודים" נלחמים גם במתנגדים מבית על שאיפות נלוזות אלה. חרמות רק יסייעו לזה. וחרמות יבואו כי מי שהיה "חלון הראווה" של ישראל בחו"ל, זה ששיווה לה תדמית כאילו-ליברית – אט אט פחות מתנגדים להם, והם יאיצו את המאבק הבינלאומי נגד הכיבוש. שכן לרוב שנבחר בבחירות בישראל אין כל זכות להחליט אם תהיה מדינה פלסטינית או לא. צריך לקדם אולטימטום בינלאומי והוא יבוא. ובכך קיים תהליך דומה למה שאירע בדרום אפריקה.
אני לא הצלחתי להבין את התגובה שלך ואיך היא קשורה למה שאמרתי.
א) השטחים הם חלק מהמולדת היהודית – אתה מסכים?
ב) עמים לא נהרגים רק על "עצמאות", כלומר היסטורית, מלחמות ניטשו שנים רבות על טריטוריות, במיוחד כאלה שיש אליהם קשר תרבותי והיסטורי. ב*תודעה של רוב העם*, המאבק על השטחים הוא מאבק על שטחי מולדת (כלומר מה שאתה מאמין בו לא רלוונטי לשאלה הזאת, הסוגיה היחידה היא מה רוב העם סבור).
ג) הדרך שבה אוכלוסיה מגיבה לחרמות (ו"להפצצות שכנוע" אגב) היא בד"כ הפוכה – היא מקשיחה עמדות. יש אפילו מחקרים שמנסים לשאול למה מדינאים ממשיכים להשתמש בכלים האלה למרות שהם נכשלו בכל מקום …
ד) הסיבה שמביאים את דרום אפריקה (ורק אותה), היא כי מדובר בדוגמה היחידה במאה ה20 לתהליך ההפוך. תחשוב רגע : היו הרבה חרמות במאה ה20 – למה אתה לא שומע על אף מהם?
ה) לרוע המזל, כנראה שאפילו דרום אפריקה היא לא באמת דוגמא … בזכרונותיו, דה קלרק למשל מציין שהתפוררות הגוש הסובייטי והגעה להסכמה על זכויות המיעוט הלבן היא המניעים העיקריים לסיום משטר האפרטהייד …
ן) אין לעולם היום שום יכולת לקדם אולטימטום בינלאומי … הוא מפוצל בין אסיה לאירופה.
ז) בגלל המאבק בין דעא"ש לשיעים אין לעולם אפילו לרצון לקטב אף מדינה באזור שיכולה לעזור ולמנוע מהם את הצורך בהתערבות קרקעית.
ממש לא. במאות האחרונות האימפריות התפוררו ומאבקים לשחרור לאומי ניצחו אימפריות שלמות אף שהיה להן פחות נשק. הסיפור הדבילי ש"כולם כבשו" הוא נחלת העבר. עד לפני 50-40 שנה רוב העולם היה מחולק לכמה אימפריות קולוניאליות. המאבק לשחרור אלג'יריה ניצח את האימפריה הצרפתית והמאבק לשחרור הודו (שהיה לו אגף אלים ולא אלים9 ניצח את האימפריה הבריטית והמאבק לשחרור אינדונזיה ניצח את האימפריה ההולנדית ויש עוד עשרות דוגמאות. אחרי הקמת ישראל קמו עוד יותר מ-100 מדינות בעולם – רובן על בסיס העיקרון של מדינה לכל עם ולא על בסיס העיקרון של החזק זוכה בטריטוריה. כעת העיקרון הלגיטימי החשוב ביותר לקביעת גבולתו הגדרה עצמית לעמים. הגדה והרצועה לא יישארו הקולוניה האחרונה בעולם. אחזקת קולוניות וניהול חיי אחרים כבר לא לגיטימית. והכרה בינלאומית של עם היא הקדמה לזכותו למדינה. אחרי שרוב העולם לא מסכים עם גולדה וחושב שיש עם פלסטיני (וגם ישראל הרשמית לא מכחישה את זה עוד, אלא מצהירה לפחות מהשפה ולחוץ על זכות הפלסטינים למדינה).
נקטעתי.
אחרי שרוב העולם מכיר בעם פלסטיני, וגם ישראל אינה מכחישה, השאלה היא לא האם יסתיים השלטון הקולוניאלי של ישראל בשטחים הכבושים; אלא מתי (או פדרציה דו לאומית ואזרחות לכולם במדינה אחת, אני ודאי לא אתנגד) – ובמצב כזה מאבק של "טרור כלכלי, תרבותי, ספורטיבי וכו'" אפשרי ויעיל אך אני מקווה שלא נזדקק לו כי אולי הממשלה תעשה את שחובתה לעשות רק לנוכח האיום בהתגברותו.
השלטון של ישראל בשטחים איננו קולניאלי, בגלל שלישראל יש קשר היסטורי ורואה בשטחים חלק מהמולדת …
זה פשוט לא נכון לראות את הסכסוך בהקשר הזה (העתק-הדבק מאירופה). זה רק מזיק לניסיון לפתור אותו.
כן, אבל אף אחד לא מגדיר את הצרפתים ההררים היום כלאום נפרד, בגלל שהכיבוש שלהם ומחיקת התרבות שלהם הצליחה.
כנ"ל לגבי הכורדים שכבושים בידי טורקיה ואיראן.
יש לפחות עוד 50 קבוצות כאלה בעולם שמונות כמה מיליונים של אנשים.
בכל מקרה, שוב, זה לא היה קשור לטענה שלי. המאבק בין היהודים לפלסטינאים לא קשור ל"קולניאליזם" ולא נכון לראות אותו בהקשר הזה. זה מאבק אתני בין שתי אוכלוסיות ילידות.
א, זה ממש גדול!
מה זה המולדת היהודית?
יש מולדת נוצרית?
רוסי או אתיופי שבכלל לא ידוע מה המקור שלהם (לא שזה משנה), פלסטין היא המולדת שלהם?
יהדות כוללת בתוכה לאומיות ודת (ושונה מהנצרות). מה לעשות, יש עוד תרבויות בעולם חוץ מאירופה. זה נכון גם לשינטו וגל להינדואיזם.
כן, בוודאי.
הקטגוריה האנתרופולגית של לאומיות לא חופפת לקטגוריה של אזרחות.
לאומיות גם איננה מוגבלת על ידי טריטוריה. בעבר זה היה מיוחד לעם היהודי, אבל במאה ה20 אוכלוסיות גולות ותפוצות שיחקו תפקיד מרכזי בהקמת בית לאומי לעוד כמה עמים.
אל תבלבל מולדת עם מיקום הלידה הגיאוגרפי. מולדת היא מושג שקיים בתודעה, לא במציאות הפיזית.
דוגמא נוספת : רוב הפלסטינים היום נולדו מחוץ לפלסטין …
אבל בכל זאת הם חושבים על עצמם כפלסטינים ורואים במולדת שלהם את פלסטין, לא מיקום הלידה הגיאוגרפי שלהם (סוריה, ירדן, ערב הסעודית, אירופה וכו')
גם אם זה חלק מהמולדת היהודית – השלטון הוא קולוניאלי כל עוד יש שם נתינים חסרי אזרחות הנתונים לממשל צבאי. אם זה חלק מישראל – אז דין נצרת כדין שכם. לא נותנים אזרחות, בעצם זו הודאה שמדובר בכיבוש זר, ואם חושבים להמשיכו לנצח הרי זה פשע מלחמה בפני עצמו וכל סנקציה מקומית ועולמית ראויה להפסיקו, וסיומו אינו נתון להחלטת ממשלת שראל או הרוב בישראל.
1. איך בדיוק אישורי מעבר ל(בהגזמה) כמה עשרות כדורגלנים מעזה לגדה המערבית, מהווה "קריסה" של המדיניות ? לאורך כל השנים ישראל אישרה ל"חריגים" לעבור בין עזה לגדה המערבית דרך שטחה, לרבות לשחקני "נבחרת פלסטין" בכדורגל שהורשו בדרך כלל לבקר בגדה המערבית לצורך אימונים ומשחקים. (http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2221636)). אין בהכללה של עוד כמה כדורגלנים במכסת החריגים כל השפעה מרחיקת לכת.
2. "דחליל הביטחון" היחידי שיש כאן הוא איש הקש שגורביץ העמיד כדי לנגח. ישראל לא טענה שמדיניות הבידול מוצדקת כי מעבר של כל איש ואיש ספציפי מעזה לגדה המערבית זו סכנה ביטחונית קריטית. אלא משיקולים מדיניים וביטחוניים רחבים. ישראל רואה בעזה שבשליטת החמאס כישות אויב מסוכנת ומעוניינת לבודד אותה. לאזרחי החמאס מעזה אין זכות מוקנית לעבור בשטח ישראל, וזכותה של ישראל לא להתיר את המעבר הזה באופן גורף.
בדיוק, ואם זכור לי נכון אז גם המעבר של הציוד מותנה בבדיקתו.
בפוסט נכתב "קריסת עוד נדבך" – והכוונה לנדבך בחומת השקרים שמציבים הממשלה והמיליציה המזויינת (תרתי משמע) שלה כלפי דעת הקהל (הפעם מדובר בנדבך השקר שהצדיק את מניעת המעבר של כדורגלנים).
פוסט מעולה.
למה זה "סכנה ביטחונית קריטית"?
מה בדיוק יכול לקרות במעבר הזה?
כי עד כה ישראל התעקשה שלא לאשר את המעבר של כמה עשרות הכדורגלנים הללו. פתאום זה אפשרי.
דווקא יש להם זכות כזאת. ישראל התחייבה לכך בהסכמי אוסלו ומעולם לא קיימה זאת.
"טבח, כולל רצח של לפחות אדם אחד במצב של הוצאה להורג". המוציא להורג קיבל צל"ש משר הבטחון ברק, כשהמוחה היחיד היה הבוגי, שאמר "במקום בו נותנים צל"שים צריך לבדוק את הוראות הפתיהח באש".
חזרה על שקר לא תהפוך אותו לאמת. אף אחד לא "הוצא להורג". הטענה על כך מבוססת על דו"ח נתיחה טורקי, שהטורקים סירבו למסור אותו אפילו לידי האמריקאים (הבחור טורקי-אמריקאי). http://www.todayszaman.com/diplomacy_us-complains-requests-for-furkans-autopsy-fell-on-deaf-ears_215975.html
אותו "מוצא להורג" כתב שעות לפני הפשיטה על המרמרה:
"It is the last hours to martyrdom, insha'Allah. I am wondering if there is a more beautiful thing. The more beautiful thing is only my mother, but I'm not sure. The comparison is very difficult. Martyrdom or my mother? Now, the hall has been evacuated. So far people were not serious, but they have become serious recently
מה שהוא כתב או לא כתב לא רלבנטי לשאלה כיצד נהרג. הוא יכול היה לכתוב כל מה שעולה על דעתו ועדיין להירצח בדם קר.
דווקא הטיעון של דו"ח שהטורקים מסרבים להראות הוא טיעון חזק, הבעיה היא שכפי שיוסי הזכיר לנו – גם ישראל לא מראה הכול.
ובתרגום לעברית – "טוב למות בעד ארצנו"
הכל טוב ויפה, אבל תסכים איתי שהעובדה שהוא "נהרג במקרה" וכתב כמה שעות לפני כן שהוא עומד להפוך לשאהיד כנראה מעידה ש"המקרה" לא היה מיקרי כל כך…
כלומר, יש סיכוי שזה מקרי לגמרי … אבל זה קצת מוזר.
נכון, ישראל פשוט הייתה צריכה לפשוט על המרמרה ולהרוג שם אנשים, בעיקר אם הם כותבים דברים כאלו. העובדה שאנשים כמו עמית הם אנשי האינטליגנציה בימין גורמת לי לאופטימיות זהירה.
היום, אצל רזי ברקאי, העיד אחד הלוחמים (בעילום שם) על מה שקרה שם. הוא חזר וקרא למשתתפי המשט "מחבלים" וסיפר שהם חיכו להם עם גרזנים ולגמרי לא שוחרי שלום. הוא נשמע מורעל אבל לא מתלהם.
נקרעתי בין שתי תחושות: מחד, אני כבר מותנית, לאור תקדימים, לחשוב שיש מן השקר והמגמתיות באופן בו הוא מציג את הדברים.
חשבתי: מדוע לא חיכו לחיילים עם נשק? כדי לשמור על תדמית של שוחרי שלום. מדוע התראיין בעילום שם? מסיבות של ביטחון.
ישראל נהגה בטיפשות ובפזיזות ומן הסתם לאור התוצאה בכוח מופרז. מאידך, מדוע הם לא נכנעו מיד כשראו מולם חיילים נושאי נשק? חיים יכלו להינצל וגם תדמיתית יש כאן מסר חזק.