רוצים לזרוק את נתניהו לפח? הצביעו שמאלה
נתניהו מפחד, רואים את זה – אבל אסור להצביע למפלגה שצפויה להכנס לממשלה שלו. הפעם, רק שמאלה מהכייסית הסדרתית ציפי
ראש הממשלה לשלשת עופות לחוץ. מה זה לחוץ, היסטרי. נתניהו מחזיק כעת במפלגה של 19 מנדטים בלבד ומתפלל שיהיו לה יותר – והוא יודע שיש סיכוי גבוה מאד ש-19 מנדטים ייחשבו להישג. נתניהו כל כך היסטרי, שהוא דורש משרי מפלגתו “תהיו גברים, תתקפו את התקשורת.”
נניח עכשיו לעובדה שנתניהו מייחס ל-51% מהאוכלוסיה תכונות של חולשה ופחדנות; האיש בכל זאת נמצא איתנו מהזמן שהיו פה חיילים בריטיים, ומהחינוך המוקדם למאצ’ואיזם קשה מאד להשתחרר. מה שחשוב כאן הוא הניקסוניזם, שכבר עמדנו עליו, והעובדה שנתניהו ממחזר את “הם מ פ ח ד י ם” של 1999. אז, כזכור, הוא היה זה שפחד, והוא הובס.
אבל בניגוד ל-1999, לנתניהו יש עדיין סיכוי השרדות. מי שעקב אחרי מערכת הבחירות בימים האחרונים, יכול היה להבחין במשהו משונה: ההתכתשות העיקרית היא לא בין העבודה (סליחה, ה”מחנה הציוני” – ייקח לי זמן) והליכוד, אלא בין העבו… המחנה הציוני והבית היהודי. השיא הנלעג שייך, אלא מה, לשרלטן הפוליטי רונן שובל; זה דרש מוועדת הבחירות המרכזית לפסול את השם “המחנה הציוני” בטענה שהמפלגה איננה ציונית. הבית היהודי יצא בקמפיין שטנה נגד יוסי יונה, שבו הוא הושווה לאיש חמאס (לא, אני לא אקשר לסרטון הזה.)
למה הבית היהודי משקיע כל כך הרבה אנרגיה במחנה הציוני? גם משום שיש בין בנט ונתניהו ברית שקטה, שלא הוכחשה, ושבמסגרתה, בנט, שקד, שובל והשאר חוזרים לתפקידם הישן – כלב התקיפה של נתניהו; אבל גם משום שברור לשתי המפלגות שאחרי הבחירות, יהיו כאן בערך שלושה גושים דומים בגודלם. הליכוד, עם 18-22 מנדטים (אני נוטה לכיוון ה-18); הבית היהודי, עם 16-18 מנדטים (ובמקרה חריג, עם 19-20); והמחנה הציוני, עם 21-24 מנדטים.
במציאות הזו, נתניהו והרצוג יתקשו שניהם להקים קואליציה. לבנט ברור שנתניהו מתעב אותו, ושהוא יזרוק אותו אם יוכל. לבנט אין אופציות אחרות לקואליציה והוא עדיין יהיה חלש מכדי להקים ממשלה בעצמו; גם אם הבית היהודי יעבור במספר המנדטים שלו את הליכוד, וזה יכול לקרות, לבנט אין את הלגיטימציה לראשות ממשלה והליכוד יהיה בהלם מכדי לוותר מיד על הבכורה במחנה הימין.
לכולם ברור שהנסיון הראשוני של נתניהו לשרוד ולהקים קואליציה יהיה באמצעות טלפון לבוז’י הרצוג. זה מה שבנט מנסה למנוע. הבית היהודי הרי לא ימשוך אליו מצביעים שסתיו שפיר ושלי יחימוביץ’ הם הסיבה שהלכו לקלפי. המטרה של ההתקפות של הבית היהודי היא להקשות על נתניהו מימין להקים קואליציה איתם אחרי הבחירות, ולאלץ אותו לבחור קודם כל בבנט.
העניין הוא שלהרצוג יש יכולת של ממש להקים קואליציה. עם כל הרעש של הימין היהודי, בכנסת הנוכחית הימין עצמו היה מיעוט. היו לו בסך הכל 43 מנדטים (19 ליכוד, 12 ליברמן, 12 בנט). זה טיפה יותר משליש מהכנסת, זה הכל. בלי הכייסית ציפי לבני, שהבטיחה לבוחרים שלה שהיא לא תכנס לממשלת נתניהו ואז דילגה אליה ראשונה, מושכת אחריה את לפיד, לא היתה לנתניהו ממשלה.
הרצוג יכול לאסוף אליו את כל הציבורים שנדפקו על ידי נתניהו, לזרוק את בנט ונתניהו לאופוזיציה, ולהקים ממשלה. העניין הוא שזה יצריך ממנו ויתור מרכזי, שלא ברור שהוא מסוגל לו: להכניס את המפלגה הערבית המאוחדת, לראשונה בתולדות ישראל, לקואליציה. להרצוג לא תהיה ממשלה בלי הפלסטינים הישראלים.
אבל, כאמור, לא בטוח שיש לו את האומץ. זה מהלך נחשוני שאפילו יצחק רבין, עם הקדנציה השניה והיחסית מהפכנית שלו, לא העז לעשות. ולכן אסור להשאיר לו ברירה.
הרצוג כבר ישב בממשלת נתניהו (באופן משונה, ערך הוויקיפדיה שלו מציין שהוא התפטר מממשלת נתניהו, אבל לא ששירת בה). לבני כבר כייסה את הקהל שלה, ובסופו של דבר מדובר בטרמפיסטית הפוליטית חסרת הבושה ביותר – היא דילגה בין ארבע מפלגות בעשור – שנראתה בפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם. היא גורמת לבנימין נתניהו להיראות ישר ומכובד. שלא במקרה, גם הרצוג וגם לבני נמנעו מלענות על השאלה האם ישבו בממשלת נתניהו.
וזו כל הסיבה שצריך כדי לא להצביע למחנה הציוני. יש עוד, כמובן. אפשר להתחיל מהשם, שמלכתחילה מדיר 20% מאוכלוסיית המדינה. אפשר לדבר על הפחדנות מול מנכ”ל מועצת יש”ע שמסתיר את זה ומול מי שעזר לאבא לסחור עם מדינות אויב (דרך צד שלישי, כמובן). אבל העובדה שהקול שלכם יכול להיות זה שיקים את ממשלת נתניהו הבאה צריך להכריע.
ציפי לבני היא הסכנה העיקרית כאן: היא עלוקה חסרת עקרונות על הפוליטיקה הישראלית, שלמדה משמעון פרס שאם אתה מדבר על פשרה ערטילאית עם הפלסטינים יש מספיק מטומטמים שיצביעו לך ולא משנה מה אתה עושה בפועל. אם הרכבת הממשלה תיראה מסובכת מדי, היא לגמרי עשויה להתחיל מהלך של איום בפרישה ולדחוף את הרצוג לזרועות נתניהו. ולעזאזל, מי שמצביע לכל רשימה שמכילה אותה מאבד את הזכות ללעוג למצביעי יאיר לפיד.
יש בעבו… במחנה הציוני אנשים שאני מכבד ומעריך, ראש וראשונה להם סתיו שפיר – אולי ההפתעה הנעימה ביותר של הבחירות האחרונות, אחרי מיכל רוזין – והרבה מאד פעילים שעשו עבודה קשה במאבק חברתי סיזיפי בארבע השנים האחרונות. אבל ה-DNA של המפלגה הוא כזה של זחילה לממשלת ימין. ואסור, אסור, אסור לתת לנתניהו לחטוף נצחון ממלתעות התבוסה.
אז מה עושים? מצביעים שמאלה מהמחנה הציוני. הצביעו למרצ, או לרשימה הפלסטינית המאוחדת. ב-18 במארס, כשבוז’י הרצוג יסתכל סביבו, הוא צריך לראות גוש שמאל חזק, שמהווה אלטרנטיבה לנתניהו. פרדוקסלית, ככל שהמחנה הציוני יהיה חזק יותר, כך יהיו בו יותר קולות שידרשו כניסה לממשלת נתניהו. צריך לזכור שבממשלת שרון הראשונה, לליכוד היו 19 מנדטים – ולעבודה 23. היא עדיין זחלה לממשלה. ראש וראשון לחסרי החוליות, כמובן, היה שמעון פרס. בתפקיד שלו, תשחק הפעם ציפי לבני. היא כבר דיקלמה את השורות הקבועות: משא ומתן מדיני, צריך להשפיע מבפנים, אסור לתת למשוגעים לקבוע אלא צריך להחזיק להם את היד.
גם היותה של מפלגה המפלגה הגדולה ביותר, אין משמעה שהיא תרכיב את הממשלה. וציפי לבני תוכיח: היא היתה ראש המפלגה הגדולה ביותר ב-2009, אחרי שהונתה את השמאל, והממשלה עדיין הוקמה על ידי נתניהו. לא גודל המפלגה הוא שקובע, אלא מספר חברי הכנסת שממליצים על מועמד. ועל כן, שוב, חשוב שיהיה גוש חוסם נתניהו. ושוב, יש רק שתי מפלגות שהן חברות ודאיות בגוש כזה, והן צריכות להיות חזקות מספיק כדי לגרום להרצוג להאמין שהוא יכול: מרצ והרשימה הפלסטינית המאוחדת.
מילה על זו האחרונה. במרצ כבר מדברים על התעקשות שהיא תהיה חלק מהקואליציה. ואם אנחנו רוצים לסגת מהבור הפעור של מלחמת אזרחים שאליו גורר אותנו הימין היהודי, אם אנחנו רוצים להתחיל לתקן את השבר הנורא של ההיסטוריה הישראלית, אנחנו חייבים את המפלגה הערבית בקואליציה ואנחנו חייבים שרים ערבים. אנחנו חייבים להתחיל להעביר את התקציב של ההתנחלויות לישובים הפלסטיניים. יש לנו הזדמנות תיקון, אולי כזו שלא תחזור; אסור לתת למפלגת העבודה ללכת בעקבות ה-DNA שלה, אסור לתת לציפי לבני עוד הזדמנות לזחול לממשלה ולמכור את בוחריה.
ב-17 במארס, יש לנו הזדמנות לזרוק את בנימין נתניהו אל פח האשפה של ההיסטוריה הישראלית. וכדי לעשות את זה, צריך לומר “לא” למחנה הציוני.
הוא יודה לנו אחר כך.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
הנה הבעיה שלי איתך. אני מסכים עם הפוסט שלך עד השורה האחרונה.
למה צריכים להמשיך לכייס את הציבור והפעם אני מדבר על כסף ולא על קולות ולהעביר את הכסף לא להתנחלויות אלא לישובים הערבים. מה דעתך שנפסיק לכייס את הציבור.
או שנוריד מיסים בצורה דרמטית (ואפשר בהחלט לעשות את זה באופן שישפיע על רב הציבור למשל להוריד מע״ם על כל מוצר שהוא לא מותרות ל0% או קרוב לכך) או שפשוט ניתן שרותים באזור המרכז שמשלם את עיקר המיסים.
נוסיף מיטות בבית חולים. תחבורה ציבורית. כבישים. רכבת תחתית, מחקר אקדמי, ספריות, מתנ״סים, איצטיונים, תיאתראות וכו. נשקיע את הכסף של המיסים איפה שגר הציבור שמשלם מיסים…. הצעה חדשנית אני מודה…
התשובה די פשוטה. עוני נרחב פוגע בכולנו. הישובים הערביים בישראל עניים, ועניים במכוון. אנחנו לא באמת יכולים לחיות במצב של "בניכוי הערבים והחרדים מצבנו מצוין." אנחנו חייבים לשקם את המגזר הערבי, וזה יעלה בהרבה מאד כספי מסים.
וזה בסדר, זה עדיין יהיה בוטנים לעומת מה שהמדינה היהודית גנבה מהם.
מה זה ״המדינה היהודית״ ומה זה ״מהם״.
אדם הוא אינדיבידואל.
אני גדלתי בישראל לא קיבלתי אדמות ולא לקחו לי אותם. לוקחים לי כל חודש משמעותית (לפחות סדר גודל) יותר מס מהשרות שאני מקבל. אני לא לקחתי שום דבר מאף אחד.
יכול להיות שבהקמת המדינה הופקעו או נלקחו אדמות מאבותיו של אזרח אחר, ערבי, של המדינה.
אני לא ממש מתכוון לנסות לתקן עוול היסטורי מה גם שאם מדברים על עוול היסטורי יש לי הרגשה שאנחנו בפלוס מכל מיני סיבות. אני מתכווו לחיות בצורה הוגנת עם האנשים שחיים בישראל היום. ערבים. חרדים. יהודים. אתאיסטים.
אין לי שום עניין בהתחשבנות היסטורית
אחלה מאמר. מעריך מאד שאתה לא מתחשבן עם הרשימה הדמוקרטית המאוחדת, לטובת מפלגתך מרץ. מאד מקווה שלא ניאלץ לראות את הפרצוף ההמום של הרצוג, כשלבני תיקח את חבורת המשוריינים והמשוריינות שלה ותצטרף לממשלת נתניהו–בנט–חרדים.
ברור שלא נראה, הוא ילך יד ביד איתה
עד כמה שאני מבין, ללבני אין מספיק מנדטים כדי לפצל את הרשימה (צריך לפחות שליש מהח"כים). אני טועה? (בהנחה שחברי כנסת מהעבודה לא יצטרפו אליה).
אני חושב שהתפצלות הדדית עדיין מותרת
מתנצל – לא מצאתי אפשרות עריכה – הפוסט מעל הוא שלי.
מיכל רוזין היא ח"כית ממרצ ולא מהעבודה.
הנימוקים ברורים לחלוטין, אבל כרגיל לא אוכל לחלוק את המאמר עם מצביעים מתלבטים, בגלל התנסחויות בסגנון "לשלשת עופות". אתה ממשיך לשכנע את המשוכנעים במקום להפוך את הטקסטים רלוונטיים לקהל רחב יותר.
בנוסף, לגבי "האיש בכל זאת נמצא איתנו מהזמן שהיו פה חיילים בריטיים". יש מספיק סיבות לרדת על נתניהו, לא צריך להתלות בסיבה שגויה. האיש אמר בראיון עיתונאי, בהצביעו על מקום מסוים, "כאן היו חיילים בריטיים". הוא לא טען לרגע שהוא ראה אותם, אבל הכתב שיבש את דבריו. הדברים ידועים ומוכרים, וחבל להתעקש על ביקורת במקום בו היא אינה ראויה.
הארץ, עיתון לאנשים חושבים, פרסם אתמול ידיעה על היותה של אשת ראש הממשלה בעלת נטיות אלכוהוליסטיות.
"לא ראוי" הוכנה למעצר מנהלי עד אחרי הבחירות.
אם אתה טל כהן שמתכנת דברים, אז קדימה, תרים את הכפפה ותכתוב תוסף לכרום שנקרא ״החברים של ג׳ורג לקהל הרחב״ שמחליף את הביטויים הרלוונטיים. תעשה שייר לתוסף עם לינק לפוסט הספציפי…רק אומר 🙂
כן, אני "טל כהן שמתכנת דברים", אבל נדמה לי שאוותר על ההצעה 🙂
"לשלשת עופות" הוא ביטוי שאני מנסה להפוך אותו ל"אחים היהודים," שדי תפס.
בקשר לחיילים הבריטים – בשעתו גם אני חשבתי כך, עד שהאירו את עיני שהאיש שטען שהכתב טעה ושנתניהו לא אמר שהוא ראה חיילים בריטים (הכתב התעקש) היה עורך 7 ימים דאז, ניר חפץ. מאז, הספיק חפץ לעבוד בלשכת נתניהו ועכשיו הוא "מקורב" (כלומר, כזה שאמור להופיע בתקשורת כאילו אין לו קשר לנתניהו ולהפיץ את דף המסרים שלו) ואיש אסטרטגיה שלו.
אז כשזה המסלול שעבר העורך, יורשה לי לפקפק בכך שהוא אמר אמת מלכתחילה. אני אשאר עם הכתב.
"האחים היהודים" הוא ביטוי מצוין שמובן מייד לכל מי ששומע אותו: ההקבלה שהוא מציג היא מאוד לעניין.
"לשלשת עופות", לעומת זאת, מנותק מכל הקשר. זהו תרגום קלוקל של ביטוי (כמו לתרגם לאנגלית "רכבת הרים" כ-"Mountain train" – תרגום מילולי ופשוט שגוי); התרגום הנכון הוא "נלוז" (יש למלה כמה משמעויות, בין השאר "פחדן", "חסר ערך"). השימוש בביטוי הזה, באופן עקבי, כדי לתאר את נתניהו מוריד מאוד מאיכות הכתיבה שלך.
הביטוי לא יתפוס, משום שאם אומר למישהו, "לשלשת עופות אמר היום ש…", הוא לא יבין מייד למי הכוונה (בניגוד ל"האחים היהודים"), וגם אם יבין, זה ישמע לו כגידוף ולא ככינוי שנחמד להשתמש בו מרגע זה.
לא חשוב אם הביטוי יתפוס או לא יתפוס. הביטוי אינו מכבד את המתבטא. אני לא חושבת שהוא שונה מאמירה כמו: "נתניהו החרא". מה גם ש-chickenshit פירושו לפי מילון אוקספורד: worthless or contemptible. דיבור נקי משפיע יותר מגידופים.
אני חייב להגיד, שלמרות שאני מסכים עם רוב מה שנאמר, אני לא חושב שהשם "המחנה הציוני", מדיר 20% מהאוכלוסיה. האידיאולוגיה הציונית, אצל כל ההוגים המרכזיים, ראתה בערביי ישראל, שותפים מלאים לפיתוח הארץ. לפני שתענו לי על הפקרטיקה – ציונות היא אידיאולוגיה. זה שאתה משרטט לעצמך חזון , ומממש אותו בצורה שונה מזו שרצית – ככה זה בחיים.
אני לא מצפה מאף ערבי להיות ציוני. אבל יכולה להיות ציונות שתתן חיים טובים לכל יושבי הארץ.
כציוני אני לא חושב שציונות היא אידאולוגיה. אחרת לא הגיוני שבן גוריון, ז'בוטינסקי, א.ד גורדון והרב קוק היו כולם ציוניים.
ציונות היא פיתרון נקודתי לבעיה נקודתית, בעיית העם האנטישמיות. כל השאר, כולל העובדה שהמדינה הוקמה דווקא בארץ ישראל, הוא משני.
כמו כל תנועת שחרור לאומי יש בה מגוון גדול של השקפות עולם, משמאל קיצוני לימין רדיקלי.
ציונות זו מילה. ואפשר להבין אותה במלן דרכים.
החכמה היא להבין מה המכנה הכי משתף למעגל הכי גדול של הסברים למילה.
אם עושים את זה נכון, מגיעים מהר מאוד לאידאולוגיה גזענית.
אני בטוח שלא לזה אתה מתכוון.
1. אפשר להחזיק בכמה אידיאולוגיות במקביל.
2. ציונות היא להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. מי שרצו להקים מדינה בארץ אחרת פרשו מהתנועה הציונית.
3. ציונות לא פתרה אנטישמיות, למרות שהרצל קיווה שכך יקרה. הציונות אפשרה ליהודים שרצו בכך לברוח מאנטישמיות.
אין שום סיבה שלא יהיו ערבים ציונים. למעשה, יש, היו ויהיו ערבים ציונים, או תומכי ציונות. ההבדל תלוי בדיוק בדבר אחד, והוא השאלה אם הציונות מסוגלת להכיל אך ורק יהודים, כלומר לא את וינגייט, או שהיא יכולה להכיל גם לא-יהודים שפועלים כבעלי ברית. לענייננו, מדובר בשאלה סמנטית מוגדרת היטב וחסרת משמעות. הציוני הלא-יהודי מההגדרה האחת הוא בדיוק תומך הציונות הלא-יהודי מההגדרה האחרת.
יתר על כן, יש משהו בלתי נסבל ברעיון שרק יהודים יכולים להחליט אם להיות ציונים או לא ציונים, ואילו גויים אמורים להיות פשוט לא ציונים או אנטי ציונים.
הסיבה היחידה לאמץ את ההתפתלות המוזרה הזו היא בעייתם של האזרחים הערבים, שמואשמים השכם והערב בבגידה בערביות וציונות. הם מואשמים בכך על ידי דורות של ערבים אנטי-ציונים. תשובתם היא שלא-יהודי לא יכול להיות ציוני. שויין. כל עוד הם לא מתנגדים לציונות הם בעצם תומכים בה (למעשה הם גם אזרחים תורמים אקטיבית), וראוי להתחשב בהם. בסדר, נלך עם שטריימל, נאמר שזוהיר בהלול לא ציוני, מה שתגידו: גם עמוס ירקוני לא היה ציוני גם אבו גוש וגם ערב אל היב לא ציונים, גם הדרוזים לא ציונים (בעצם, הדרוזים גם הם בוחרים בזה). אבל הי, זו לא האמת. ערבי יכול להיות ציוני, ויכול להיות לא-ציוני. עניין של בחירה. ואנחנו, צאצאי התרבות היהודית, מתבוננים בעיקר בפרקסיס.
זה כמובן לא סותר את חובתה של הציונות לפעול בהגינות גם כלפי לא-ציונים ואנטי-ציונים, יהודים ולא יהודים. למעשה, גדולתה של הציונות, עד לאחרונה, היתה בסובלנות מופלגת ליריביה הרעיוניים. הם קיבלו מקום בבית המחוקקים, ואני מקווה שישמרו עליו, ובמגבלות הסביר גם יכהנו בממשלות הציוניות.
האם רוסי שמתגורר בלטביה יכול להיות שותף לאידיאולוגיה הלאומית הלטבית?
כן
http://drucker10.net/?p=2537
טיבי כבר הצהיר שהרשימה הערבית המאוחדת לא תהיה מעוניינת להצטרף לקואליציה של הרצוג
http://www.maariv.co.il/news/elections-2015/Article-460900
כמו כן חבל שאתה לא מזכיר שהטחת אותה האשמה של תכנון להטרף לנתניהו כנגד העבודה בבחירות הקודמות.
"צריך לזכור שבממשלת שרון הראשונה, לליכוד היו 19 מנדטים – ולעבודה 23. היא עדיין זחלה לממשלה."
לא דוגמה טובה, מדובר בכנסת שנבחרה בתנאים שונים באופן רדיקלי מהתנאים שבהם נבחר שרון בבחירה ישירה והסיבה היחידה שלליכוד לא הייתה סיעה הרבה יותר גדולה מהעבודה היא שברק החליט לא לפזר את הכנסת ולערוך רק בחירות לראשות הממשלה (אז עוד היו מצביעים עם 2 פתקים).
בנט אמר במפורש באולפן טלוויזיה שיש הסכם אי התקפה עם ביבי. אולי תיק תקשורת, אני לא בטוח איפה.
אני מסכים (ומזדהה) עם חלקים מן הפוסט, אבל לצערי אני חושב שבעניין מרכזי אחד אתה פשוט שוגה בחלומות:
"העניין הוא שלהרצוג יש יכולת של ממש להקים קואליציה.. העניין הוא שזה יצריך ממנו ויתור מרכזי, שלא ברור שהוא מסוגל לו: להכניס את המפלגה הערבית המאוחדת, לראשונה בתולדות ישראל, לקואליציה." צר לי, אבל הרבה-הרבה לפני שבכלל נתקלים בשאלה האם הרצוג עצמו יוכל לבלוע את הכללת המפלגה הערבית בקואליציה אני צריך לומר שאני לא רואה שום סיכוי שבעולם ששותפיו ההיפותטיים מימין (לפיד/כחלון/חרדים) יצטרפו לממשלה שכזאת.
אני אמנם מסכים איתך באופן כללי, אבל שתי נקודות שאשמח אם תבהיר:
1. אתה אומר שציפי לבני היא כייסת סדרתית, ונכון שאין לה עקרונות פוליטיים אבל היא כבר הלכה לאופוזיציה פעם אחת. זה לא הופך את הביטוי "כייסת סדרתית" לקצת לא הוגן? אני שואל כאחד שמתעב את לבני.
2. כמו כן, אמרת שלולא לבני ולפיד לנתניהו לא הייתה ממשלה. החרדים התאיידו בבחירות 2013 ולא שמתי לב?
1. כיס סדרתי לא תמיד מכייס.
2. האחים מיש עתיד והבית היהודי עשו יד אחת, ובכך לא אפשרו זאת.
נו טוב, ציפי לבני כסכנה העיקרית לשמאל הישראלי. לא הגזמנו.
פוליטיקה היא עיסוק משונה, שייתכנו בו כל מיני חיבורים מוזרים. לא רק בישראל. גם אלכסיס ציפראס, איש שמאל רדיקלי לכאורה, הקים קואליציה דווקא עם מפלגה ימנית פופוליסטית ("יוונים עצמאיים").
עכשיו, השיטה הפוליטית בישראל היא כזאת שהסיכוי הטוב ביותר להרכיב את הממשלה נמצא אצל ראש הרשימה שזכתה במספר הגדול ביותר של מנדטים. אם ישנו, בקירוב, שוויון בין שתי הרשימות הגדולות ביותר, אזי קיים סיכוי סביר לממשלת אחדות (זה גם היה תסרטי סביר ב-2009, אלמלא רצה נתניהו להשפיל את לבני עם רוטציה בלתי-שוויונית).
במצב הזה, איש שמאל שאינו מצביע למחנה הציוני מגדיל את סיכויי נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. לא שזה החטא הנורא ביותר עלי אדמות, אבל צריך סיבה טובה כדי לעשות את זה. ולא, הרצון לראות נציגות פלסטינית בממשלת ישראל הבאה אינו סיבה טובה (אני לא נגד נציגות כזאת, אבל אני לא חושב שהיא אפשרית לפני הסדר שלום סופי עם התנועה הלאומית הפלסטינית, שמרכזה ממילא אינו נמצא בישראל).
האם יכולה להיות להרצוג ולבני ממשלה בלי פלסטינים? כן: המחנה הציוני + יש עליד + כולנו + ישראל ביתנו + ש"ס + יהדות התורה.
זו לא תהיה נבחרת חלומות, אבל זה יהיה יותר טוב ממה שיש עכשיו. מר"צ יכולה, עקרונית, להחליף את ישראל ביתנו או את יהדות התורה בתסריט כזה, אבל מוטב לה לא לעשות את מה שהיא עשתה עם ש"ס בממשלות רבין וברק.
האם הרצוג ולבני יעדיפו ממשלה עם נתניהו? אי-אפשר להבטיח שלא. לאור הרכב רשימות הליכוד והמחנה הציוני מצב כזה לא נראה סביר במיוחד, אבל פוליטיקה, כאמור, היא עיסוק משונה. מצד שני, אם נתניהו ירכיב את הממשלה, יהיה לו פשוט יותר לחזור לתסריט הישן של הליכוד + הדתיים והחרדים + ליברמן + מפלגת מרכז חדשה כלשהי (כולנו). כפי שהדברים נראים כרגע, כל קול שמאלה מהמחנה הציוני הוא קול לתסריט כזה.
כמה החרדים יהיו מוכנים לחזור לממשלה אחרי התרגיל שהוא עשה להם פעם קודמת, כשהוא הכניס במקומם את שנוא נפשם לפיד?
א) אין לחרדים ברירה.
ב) לפיד ג'וניור הוא לא כזה שנוא נפשם. איך שזה נראה כרגע, הם כועסים יותר על בנט — גם כי ממנו הם ציפו שיגן על האינטרסים שלהם ולא יפקיר אותם, וגם כי הם מתחרים, במידה רבה, על אותו פלח של קולות ושל משאבי ציבור.
החרדים פיתחו תסמיני גמילה קשים מאוד מהקואליציה. עוד שנתיים או שלוש באופוזיציה ותראה את דרעי וליצמן מפרכסים על רצפת המליאה עם קצף בפה.
לציבור החרדי יש דפוסי התנהגות ייחודיים וצרכים ייחודיים שדורשים הסתמכות רבה מהרגיל על משאבי המדינה. הם לא לגמרי ייחודיים מהבחינה הזאת: קודם כל, כי את אותו הדבר ניתן לומר, למשל, על ציבור הגמלאים, ושנית, כי בסופו של דבר רוב תושבי ישראל מקבלים מתקציב המדינה יותר ממה שהם תורמים לו.
אבל בגלל כל מיני גורמים, התלות של החרדים בתקציב המדינה היא גדולה למדי. זה אינו מצב בריא, ואפשר לקוות שהוא ישתנה, אבל אני לא רואה את זה קורא בעתיד הנראה לעין.
מבחינת שותפויות פוליטיות אפשריות עם החרדים, יש לזה יתרונות וחסרונות, אבל אני לא רואה מקום ללעוג לנציגי הציבור החרדי בכנסת.
ההסתמכות המוגזמת של החרדים על המדינה היא מיתוס. חלקם בתקציבים הכלליים נמוך ממשקלם באוכלוסיה (למשל: בערך 5% מתקציב החינוך מופנה למגזר החרדי בעוד כל ילד שלישי לומד במוסד חרדי), והתקציבים היעודיים שהם מקבלים לא גדולים כל כך יחסית וקטנים בהרבה פר קפיטה מאלה של מגזרים אחרים. ככלל, המגזר החרדי חי על שלושה דברים: תרומות חיצוניות, עזרה הדדית, ורמת חיים נמוכה באופן קיצוני.
חמישה אחוזים? זה נשמע נמוך בצורה לא הגיונית. מאיפה הנתון הזה?
כמו-כן, כדאי לשים לב למשהו (הערה חשובה שכתב פעם כמדומני גדעון עשת) – כאשר החרדים מחלקים לפי חינוך חרדי/לא-חרדי, הם מחשיבים את המכללות והאוניברסיטאות ל'חילוני'. ולא כך הוא. אלה משאבים שניתנים לכולם, והעובדה שרובם בוחרים מרצונם לא להשתמש במשאב זה, אינה הופכת אותו ל"חילוני".
היא לא מיתוס, והמספרים שהבאת לא נכונים. מעבר לכך, ההתרבות של החרדים היא חלק גדול מהבעיה. הטיעון שלך הוא כמו "יש טיל אטום בדרכו אלינו, אבל אין צורך לרדת למקלטים כי נראה שהוא עדיין לא נכנס לאטמוספירה ובינתיים הכל בסדר פה"
כמו-כן דיברת על תקציבים 'כלליים' (?) ועל תקציבי חינוך, אבל מה עם השלמת הכנסה, ביטוח לאומי, ועוד שירותים סוציאליים שנראה שחלקם באוכולסיה יהיה באופן טבעי גדול בהם?
כמו שכתב פעם ירון לונדון, אחד הנזקים שאורח החיים החרדי יכול לגרום למדינה הוא שהוא פורם את הסולידריות שבשמה יש פה מדינת רווחה וסיוע סוציאלי. הרוב הגדול מוכן לשלם את המסים האלה, מתוך הנחה שהם מגיעים למי שבאמת נדרש לעזרה זמנית (יום אחד אולי אותו משלם מסים עצמו), כאשר התקציבים הולכים לאנשים שבוחרים באורח-חיים של הזדקקות, אנשים ירצו, בצדק , להפסיק לתמוך במנגנונים אלה.
מני, יופי של ניתוח – ואני אומר את זה רק כי כתבתי תגובה כמעט זהה מבחינה רעיונית ורק אז ראיתי שכבר כתבת אותה לפניי.
יוסי, הנה שאלה. המכנה המשותף בכל הטענות הנפוצות נגד הליכוד, שלך ובכלל, הוא ביבי. ביבי נהנתן, הוא לא יכול לעבוד עם בנט, לפיד לא יכול לעבוד אתו, הדתיים לא סומכים עליו, אשתו מפלצת, או אנחנו או הוא, רק לא נתניהו. אז נניח שהליכוד מגיע למקום שני, ומגיעים למסקנה שביבי לא שווה את הטרחה. אז הוא מתפוטר ביום לאחר הבחירות, מוחלף במישהו שלא נתקע בגרון עד כדי כך, והעבודה קופצת בשמחה לקואליציה עם הליכוד, המרכז ואולי מפלגה דתית או שתיים, וכולם יוכלו לטעון שלא שיקרו, ואינם יושבים עם נתניהו.
נראה לך שדבר כזה אפשרי/חוקי/סביר?
אפשרי? כן. חוקי? ודאי. סביר? לא. הליכוד לא השתתף בממשלות שבהן הוא לא היה שותף בכיר, לפחות עם רוטציה. בהנתן בחירה בין אופוזיציה ובין נחיתות בממשלה, הליכוד יבחר באופוזיציה. (כן, יש יוצא הדופן של ממשלת האחדות ערב מלחמת ששת הימים, אבל זה היה לפני 50 שנה כמעט ואף אחד לא זוכר.)
וזה גם לא היה הליכוד
תקדים העבר ברור ; איני בטוח שהוא מהווה אינדיקציה לעתיד.
תודה, נקווה לטובות. רק שלא יצטרכו לשנות את שמם למחנה הציני.
לאדם האחרון שהיה בעמדה של לעשות תרגיל כזה קראו גדעון סער.
לא הזכרת את חד"ש כאופציה שמאלית ומסקרן אותי לדעת מה הסיבה לכך?
גורביץ הזכיר את הרשימה הפלסטינית המאוחדת שחד"ש חלק ממנה.
ואני לא מבינה איך אתה ברשימה של מפלגה ציונית
טעות יסודית שעליה אתה נשען:
הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות לא תשב בשום קואליציה.
טיבי ואחרים הצהירו על כך במפורש. אני אישית שמעתי אותו ביום ראשון 25/01/15 בראיון בבוקר ברשת ב' אומר את זה במפורש: לא נשב בממשלה, כל ממשלה. זה שהם תומכים מבחוץ או ממליצים על הרצוג לא אומר שהם יושבים בממשלה ולא בטוח שזה מספיק.
נכון, אבל אף יותר מזה: בטח שלא יישבו, כי אף אחד לא יציע להם. אפילו ממשלת שמאל לא תוכל להרשות לעצמה לשתף את הערבים בשלטון. המקסימום הלגיטימי "בציבור" הוא תמיכה שקטה של הערבים מהאופוזיציה, וגם זה בעייתי.
פמפלט טהרני המתעלם מהעובדות ולמעשה פוגע במטרות של המחנה אותו הוא בא לייצג. לזהות המפלגה הגדולה ביותר ישנה חשיבות רבה – היא זו שתקים את הממשלה הבאה. הסבר: יש כ 35 מנדטים שיילכו עם כל מפלגה, והם: כחלון, לפיד, החרדים (או מרץ אם העבודה תרכיב) וליברמן. כך שהקמת ממשלה תהיה אפשרית לכל מפלגה שתהיה הגדולה ביותר באופן משמעותי ותוכל להרכיב ממשלה (לעומת 2009 אז לקדימה לא היתה תמיכה בכנסת ובנוסף ההפרש היה רק מנדט אחד). זה המקום להתייחס לנתק בין המציאות לבין ההמלצה המגוחכת להצביע למפלגה הערבית, שבשום קונסטלציה לא תהיה בקואליציה הבאה גם אם מרץ תרכיב אותה. אולי לא יפה להגיד, אבל זו המציאות וככלל אצבע תמיד עדיף לעבוד איתה ולא נגדה. זה בדיוק סוג ההזיות שאף איש ימין לא היה נכשל בהן.
בקיצור, בבחירות הקרובות המפלגה הגדולה תרכיב את הממשלה ויש לוודא מעל לכל ספק שזו תהיה מפלגת העבודה, ובהפרש גדול ככל הניתן. להצבעה למרצ אין כל ערך במובן זה, המטרה היא קודם כל להטיל את משימת הרכבת הממשלה על בוז'י והשאר יבוא אחר כך (למשל מרץ בממשלה ולא החרדים) אבל התעלמות מאספקט זה היא כל כך מופרכת שאין ספק שהיא מתאימה אידיאולוגית למחנה השמאל. היא תביא למרצ גדולה באופוזיציה מול ממשלת נתניהו/בנט/חרדים. נשמע מוכר? נא לפקוח עיניים ולחזור אלינו לקרקע. מחכים לכם כאן.
יואב, מה שכתבת כאן זו ספקולציה ולא יותר.
למרות שאתה מציג אותה כאמת גדולה ודאית ומוחלטת…
ספקולציה המבוססת על מערכי הכוחות הידועים ועל עובדות. זאת לעומת הפוסט, המבוסס להערכתי על חלומות בהקיץ ומספר סרטי פנטזיה לנוער.
ספוקלציה המתבססת על הנחות כמו הצטרפותם האוטומטית של כחלון, לפיד, ליברמן והחרדים למפלגה בעלת כמות המנדטים הגדולה ביותר, מבלי להתחשב בזהותה. זו אמנם הנחה אפשרית, אבל ממש לא עובדה.
מאידך – אתה מתעלם מהאפשרות שמעבר מצביעים מאסיבי ממרצ למפלגת העבודה עלול לגרום למרצ לא לעבור את אחוז החסימה, וכך להביא לאבדן של מספר מנדטים קריטיים של גוש השמאל מרכז.
אין כרגע כל חשש או סימנים לכך שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה, לעומת זאת קיים חשש גדול שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה יותר, דבר שבוודאות וללא כל ספק יביא להקמת ממשלת ימין – עם או בלי הרצוג (ובוודאות בלי מרצ), ולכן נראה לי נכון לבנות אסטרטגיה סביב המאוד סביר ולא סביב המאוד לא סביר.
מצד שני בפעם האחרונה שהייתה לנו היסטרית "רק לא ביבי" (2009) מרצ לא עברה את אחוז החסימה (הנוכחי) בגלל זה.
מרצ כרגע עומדים קרוב למדי לאחוז החסימה. חסר רק משב רוח קל ימינה, או מה שסביר יותר, ספין מצד העבודה סטייל "רק לא ביבי" בשביל להשאיר אותם בחוץ. הרשימה הפופוליסטית שהעבודה בחרו גם לא ממש עוזרת.
שווה להזכיר שלפני האיחוד היו סקרים שדיברו על 10 ואפילו 12 מנדטים למרצ.
הסקרים נותנים למר"צ שישה מנדטים. אחוז החסימה עומד על ארבעה. איך הפרש של 33% (או 50%, תלוי מאיפה מסתכלים) יכול להיות "קרוב למדי", לעשתורת הפתרונים.
מני, אני אסביר:
זה הקלף היחיד שנשאר למרצ נגד הצבעה לעבודה שהיא כמובן האפשרות הנכונה וההגיונית יותר, ולכן הם משתמשים בו. לגיטימי. אבל ההצבעה ההגיונית היא לעבודה וכנראה שרבים מבינים זאת. עדיף סיכוי טוב לממשלת שמאל מאשר וודאות לממשלת ימים עם מרצ חזקה. זה לא עוזר לאף אחד עם כל הסנטימנט החיובי למרצ. אנחנו לא עוסקים פה באהדת קבוצת כדורגל אלא בעתיד המדינה.
מרצ מתנדנדים בין 5 ל-6 ליתר דיוק.
ואפשר לקחת את התחכום החשבוני הזה רחוק יותר ולומר שמנדט הוא 40000 קולות, לכן מרצ רחוקים 400000-800000% מרף החסימה כי הרי צריך רק קול אחד בשביל לעבור אותו.
אנונימי, יש לך חשבונאות יצירתית למדי. ניסית לשלוח קורות חיים לתשובה או לדנקנר?
יואב, הצבעה למחנה הציוני היא האופציה ההגיונית ביותר *כרגע*. אם לקראת יום הבחירות מר"צ תידרדר בסקרים למקום כלשהו סביב אחוז החסימה, אשקול ברצינות להצביע עבורה, ואני בטוח שכך יעשו גם רבים אחרים.
לא יצירתי יותר מלהסיק הצבעה מוחלטת לפי אחוז יחסי. לפי ההגיון הזה למפלגה בעלת 4 מנדטים יש סיכוי זהה לכניסה לכנסת ברף חסימה של 3 מנדטים למפלגה בעלת 40 מנדטים ברף חסימה של 30. או כאמור לומר שלמרצ יש 99.998% להכנס (39999/40000). וזה עוד בלי להכניס וקטורים ורגרסיות.
מה, לעזאזל?
כל הסקרים מנסים לשער (בעקיפין) את היקף ההצבעה המוחלטת למפלגות השונות על-פי ההתפלגות היחסית של המשיבים לסקר. והאמת היא שהם עושים את זה בצורה די מדויקת, אם כי לא מושלמת.
מה רצית לומר?
טרול נמחק. (זוהה קודם כל ע"י תוכנת הספאם, ואחרי היללות שלו על צנזור, גם על ידי.)
ואו, ממש אפשר להכריז על מות האידיאולוגיה, כי מפלגה אחת מחליטה לשתף פעולה עם מפלגות שונות מאד ממנה כדי לחזק את כולן ביחד.
שלא לדבר על הבילבול בין השמאל הישראלי לבין סוציאליזם ו"מותו" (חפיפה גבוהה מאד אבל ממש לא מדוייקת, במיוחד לאור הנושאים שעולים דווקא בבחירות האלה ותיפקודם של חברי כנסת מהימין ה'קפיטליסטי' בכנסת הקודמת).
טרול נמחק. (זוהה קודם כל ע"י תוכנת הספאם, ואחרי היללות שלו על צנזור, גם על ידי.)
ההבדל שמרצ וש"ס לא מתחרות על אותו אלקטורט ושאין דרישה מהשטח שהם יתאחדו לכדי רשימה אחת.
זה לא אומר ש"כל הערבים אותו דבר", מה שזה אומר שערבים אנטי ציוניים עם זהות לאומית פלסטינאית החליטו לשים בצד את חילוקי הדעות שלהם בנושאים אחרים ולהקים חזית אנטי-ציונית.
אולי זה לא מוצאה חן בעיניך אבל אי אפשר להגיד שהם זנחו את האידאולוגיה.
ההיסטוריה של השמאל במאה העשרים היא ההיסטוריה של האוזורפציה של הסוציאליזם האידיאולוגי על ידי (או הכניעה המודעת שלו ל) לאומנות "מתקדמת".
מה הקשר בין סוציאליזם להצבעה לשמאל? אני מאמין שהמדינה תלך לעזאזל אם סתיו שפיר תהיה שרת האוצר, ועדיין אצביע לגוש השמאל בנסיון נואש להאט את דהרתו של בנטו מוסוליני.
ליברלים בישראל תמיד צריכים לבחור בגוש שחצי מהמצע שלו רע בעיניהם, והחוכמה היא לבחור כל פעם אם אני מאמין שכלכלה או מדיניות פנים יותר חשובים בקדנציה הנוכחית.
מה בדיוק תעשה סתיו שפיר במשרד האוצר שיהיה גרוע מיאיר "ריקי כהן" לפיד?
אם אלה האפשרויות שלי, אני אתחיל לארוז את המזוודה.
א) מי הפריע לך לארוז עד עכשיו?
ב) איזה נזק גרם לך לפיד?
ג) אלה החיים שלך ותעשה מה שאתה רוצה, אבל בעיניי, בחירת ארץ מגורים לפי גובה ההכנסה הצפויה (הכנסה מינוס הוצאה, אם אתה רוצה) זה צעד מטופש, אלא אם אתה חי במחסור קיצוני.
אתה רוצה תשובה רצינית? אין בעיה.
א) אף אחד. למעשה, אני מתכוון להעתיק את מקום מגורי מישראל בעוד כשנתיים.
ב) מעבר לעלות של לא לעשות דבר (כלומר, היה יכול לשפר את מצבי ונמנע מכך), כחלק מזוג צעיר חוק מע"מ 0 שלו העלה את מחירי הדירות עוד יותר, מה שהעלה לי את השכירות שכן ידי אינה משגת לקנות דירה.
ג) בחרנו לעזוב את ישראל לא מהשיקול הכלכלי. קשה לי להמשיך להצדיק לעצמי את החיים פה, מבחינה מוסרית, ויהיה לי קשה שבעתיים כשילדי יגדלו מספיק כדי לשאול שאלות קשות. אני לא יודע איזה עתיד אבטיח להם במדינה אחרת, אבל אני לא אוהב את העתיד שיש לי להציע להם פה. בשביל עוד כמה גרושים לא הייתי עוזב, למרות שבהחלט עובדים קשה על להביא אותי ושכמותי למחסור.
א) אם אתה יודע מה תעשה בעוד שנתיים, מצבך טוב.
ב) עליית מחירי הדיור היא מגמה שנמשכת כבר שנים. יש לה סיבות אובייקטיביות. חוק מע"מ 0 יכול היה להצטרף לסיבות האלה אילו אושר בסופו של דבר. אבל כיוון שהוא נותר בגדר סיסמא וציפייה, קשה לדעת איך הוא השפיע על המגמה הכללית. בכל מקרה, סתיו שפיר דווקא תומכת בהטלת פיקוח על מכירי השכירות, כך שמהבחינה הזאת היא אמורה לעזור לך.
ג) שוב, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אם אתה לא יודע איזה עתיד תבטיח לילדים שלך במדינה אחרת, אולי אתה לא באמת יודע למה אתה נכנס? אני, אישית, לא רוצה שילדיי ישתתפו בכיבוש של עם אחר, אבל אני עוד יתר לא רוצה שהם יישלחו לכבוש עם אחר בצד השני של כדור הארץ.
א) מענטש טראכט אונט גאט לאכט, אבל כן, יש תוכניות.
ב) פיקוח על מחירי שכירות מקטין את היצע הדירות להשכרה. אם תהיה לי דירה אז היא תהיה יותר זולה אולי (כנראה שגם לא, מנסיון העבר, זה פשוט אומר שבעל הבית שלי יהיה עבריין אלים), אבל ייתכן שבכלל לא יהיה לי איפה לגור. אני לא בטוח שזה עדיף לי.
באופן כללי, כלכלה זה מבאס, כוונות טובות לא מספיקות.
ג) אבל זה טיעון נגד הכל, לא? כל שינוי מכיל מרכיב של חוסר וודאות.
א) טוב, שיהיה.
ב) איך בדיוק הפיקוח יקטין את היצע הדירות? האנשים שכבר מחזיקים בדירות להשרכה לא ירוצו למכור אותן בגלל שהגבילו את יכולתם להעלות את שכר הדירה. האנשים שרוכשים דירות להשכרה אולי ירכשו פחות, אבל עם איך ששוק הדיור נראה בהשוואה לאפיקי השקעה אחרים, קשה להניח שהתופעה הזאת תקרה בהיקף משמעותי.
ג) ודאי. השאלה היא האם רצוי לחפש שינויים כאשר אפשר להימנע מכך, במיוחד אם לשינויים שאתה מחפש יהיו השלכות ישירות לא רק עליך אלא גם על אנשים אחרים שאינם יכולים עדיין לבחור את דרכם בעצמם (ילדים, אם יש לך כאלה). אני לא אומר שיש רק תשובה אחת נכונה לשאלה הזאת. אני כן אומר שמדובר בהחלטה לא קלה, והצהרות פומביות מהסוג של "הממשלה לא דואגת לי מספיק, אז אני מהגר" גורמות לכל העניין להיראות מטופש.
הידד, הזדמנות להרביץ משנה. כאשר יש פיקוח על שכר דירה, התשואה הצפויה מקניית דירה שהחוק חל עליה יורדת, והתשואה מהשכרת דירות בבעלותך יורדת. הראשון גורם לכך שבונים דירות יוקרה (שלרוב מוחרגות מהחוק) ואז שוכרים יכולים רק לשכור דירה הרבה יותר יקרה (יוקרה, נו). השני גורם למשכירים להעלות מחירים בתור מכת מנע (כי עוד מעט החגיגה נגמרת) מה שבאופן מיידי מעלה את המחיר. אחרי זה המשכירים מבינים שאמנם אסור להעלות את שכר הדירה למשפחה שגרה עכשיו, אבל אילו היא עזבה ובא מישהו אחר זה דווקא היה סבבה להם, אז הם מתחילים להזניח את הדירה ולא לתקן ליקויים (לא טוב לך? תעזוב), ובשלב מאוחר יותר מוכרים את הדירה לפושעים, שמפעילים אלימות כדי לפנות שוכרים שקיבלו דיל טוב מדי.
כמובן שכמו כל בעיה שנובעת מרגולציה, אפשר לפתור את זה עם עוד רגולציה! ועדות תכנון מקומיות שמשכירים פונים אליהן כדי לקבל אישור לשכר הדירה ההתחלתי ולהעלאות. עכשיו יש עוד משכורות לשלם מהמיסים של כולנו, יש שחיתות אינהרנטית, ויש סרבול גדול ששוב גורם לאנשים לא לרצות להכנס לכאב הראש הזה.
והי, בוא נניח שזה עובד. עכשיו אפשר לשכור דירה 5 חדרים בת"א ב3000 שקל. התוצאה של זה תהיה שאנשים יגורו בדירות הרבה יותר גדולות משהיו גרים בהן כשהיה לחץ כלכלי שהעלה להם את שכר הדירה. אם היום איזה היטקיסט ירצה לגור לבד בארמון, יבואו המון משפחות עם ילדים שלא יכולות לגור ב2 חדרים ויגידו לבעל הדירה "יאללה, תעיף אותו ותקבל דיל יותר טוב מאיתנו". ברגע ששכר הדירה קבוע, אז יכול להיות איזה סבא שברגיל היה משכיר את דירת שישת החדרים שלו למשפחה וחי בדירה צנועה ועוד מתפרנס מההפרש, ועכשיו אין לו סיבה לעשות את זה, ולמשפחה שהייתה גרה שם אין אופציה חוץ מלשכור את הדירה שאותו הסבא היה שוכר.
בגדול, פיקוח על שכר דירה זה אחד מהדברים האלה שיש המון נסיון עם היישום שלהם, וזה פשוט לא עובד. מה שכן עובד זה העקרון הידוע: אם יהיו הרבה דירות, אז כל דירה תעלה פחות ותושכר בפחות.
ועדיין, לא בגלל זה אני יורד. אני מאמין שהחיים בישראל הם מעוותים מהיסוד בדרך שאנחנו לא ממש רואים כי ככה גדלנו. אני לא רוצה שהילדים שלי יגדלו בארץ שבה מלחמה כל שנתיים זה הנורמה. אני חושב שזה גורם להרבה חוליים אחרים, ואני יכול לחסוך להם את כל זה בתמורה למה שזה לא יהיה שאני אשנא במדינה החדשה. מקסימום נעבור שוב, או נחזור עם הזנב בין הרגליים. חייבים לנסות, אבל.
משנה זה טוב. הבעיה היא שכמו שקורה בדרך כלל בתיאוריות כלכליות, היא מנוסחת בטיעונים כלליים ללא התייחסות לנסיבות הספציפיות למדי של המצב שאליו המשנה אמורה להתייחס.
בגלל התנהלות שוק ההון בישראל בשנים האחרונות, הרבה אנשים החליטו שרכישת דירה היא האפיק המשתלם ביותר להשקעת כספם. חלק גרים בדירות שהם קנו. חלק קנו יותר דירות משהם יכולים לגור בהן. כל עוד ערך הדירות לרכישה עולה, הם מקבלים תשואה נאה על כספם גם בלי להשכיר את הדירות העודפות שלהם לאיש. כמובן, הם מעדיפים להשכיר ולהרוויח עוד קצת כסף, אבל אין עליהם לחץ להוריד (או לא להעלות) את מחירי השכירות כדי למשוך שוכרים פוטנציאליים. כדי שלחץ כזה ייווצר, דרוש גידול חד בהיצע הדירות שיוריד את מחירי הדירות לרכישה. אבל זה אינו עומד לקרות, בין היתר משום שבישראל יש שיעור גבוה של גידול אוכלוסייה ומשום שברוב שטחה של ישראל אין מקורות תעסוקה זמינים, כך שהאוכלוסייה מצטמצמת לאזורי ביקוש מוגבלים גיאוגרפית שאי-אפשר לבנות בהם הרבה יותר מעכשיו.
אחת המסקנות מהאמור לעיל היא ששוק הדיור בישראל מתנהל, ויתנהל בעתיד הנראה לעין, בתנאי מחסור. זה לא נורא לכשעצמו: האנושות חיה במחסור לאורך כמעט כל ההיסטוריה שלה, ורובה חי במחסור עד היום. אבל כלכלת מחסור דורשת התערבות רגולטורית חזקה של המדינה, כמובן אם רוצים לצמצם את פגיעת המחסור באוכלוסייה. מדינת ישראל בימיה הראשונים הנהיגה מדיניות של קיצוב מזון לא מפני שזה היה מצב רצוי בעיני מישהו אלא משום שאחרת, חלק ניכר מתושבי ישראל היו גוועים ברעב. את בעיית המחסור במזון ישראל פתרה בסוף (אם כי זה לקח לה עשור, פלוס מינוס). את בעיית המחסור בדיור כנראה לא ניתן לפתור במציאות הקיימת, אבל גם אם כן, זה אינו מבטל את הצורך ברגולציה הדוקה יותר לפני שהפתרון הכללי ייושם.
איך הרגולציה צריכה להיראות, זו כבר שאלה אחרת. פיקוח על שכר הדירה הוא רק רעיון אחד, כללי למדי. (למשל, מי אמר שרצוי לאפשר למשכירים לשנות את מחיר השכירות במעבר משוכר אחד לאחר?) אפשר לחשוב על רעיונות אחרים – למשל, מיסוי ארגסיבי על דירות שאין בהן דיירים, כזה שיאיין את שוויה של דירה כזאת לבעליה תוך כמה חודשים. אפשר אפילו, סליחה על הכפירה, לשכנע אנשים שהם אינם חיים כדי למקסם רווחים.
לגבי מלחמה כל שנתיים – לא, איש אינו חושב שזה נורמלי. אבל אני חושב שזה הרבה פחות נורמלי כשהמדינה שלך שולחת חיילים לצד השני של העולם להילחם נגד אנשים שכמעט כולם לעולם לא יגיעו מספיק קרוב אליה כדי להוות איום ממשי. בכל מקרה, זה עניין שונה לגמרי ממחירי הדיור, המילקי, וכיו"ב.
לרקורד, ארה"ב אינה יעד הגירה פוטנציאלי שלי.
כלכלה ככלל עוסקת רק במצבי מחסור.
מיסוי על דירות מרובות או מיסוי על דירות ריקות יביא לרישומים פיקטביים למיניהם.
לשכנע אנשים שהם לא חיים כדי למקסם רווחים? אני חושב שהבעיה היא שצריך כמות קטנה של אנשים שכן חיים בשביל זה, כדי שהם ינתבו את עצמם למוקדי הכוח ויתחילו לשאוב, והכל חוזר לנקודת המוצא.
הרושם שלי הוא שמצב של מחסור במוצרים בשוק הכללי הוא לא משהו שכלכלנים אוהבים לדבר עליו, ודאי לא לקחת אותו בחשבון במגבלה ארוכת טווח בתכנון מדיניות ציבורית.
האפשרות של רישומים פיקטיביים קיימת תמיד. איכשהו, מדינת ישראל מצליחה לנהל מרשם תושבים תקין. היא מנהלת גם רישום מקרקעין (טאבו). למה היא לא תצליח למנוע רישומים פיקטיביים אם יוטל פיקוח ומיסוי על דירות "עודפות" (לא משנה איך נגדיר "עודפות")?
האם תמיד יהיה מספר כלשהו של אנשים שכן שואפים למקסם רווחים? סביר להניח שכן. אפשר לעשות מאמץ לכך שהאנשים הללו לא יהיו מודל לחיקוי.
חוצפית, אתה מסתכל על המציאות דרך פילטרים מוטים מאד… ולכן תפיסת המציאות שלך לקויה.
כשדב חנין, חנין זועבי ומסעוד גנאים מצטרפים למפלגה אחת, הרי שאם כבר לדבר על ויתור על אידאולוגיה, הרי שמי שוויתר על האידאולוגיה שלו זה הימין… והדתיים… שהצטרפו לסוציאליסטים.
הסברתי כבר שסוציאליזם זה לא, וההסתפקות מעוררת הרחמים שלכם במעט כלכך לא מוסיפה לכם כבוד.
הימין לא ויתר על כלום והפך בעשורים האחרונים את המדינה הזו מסוציאליסטית (כור, הסתדרות, קופות החולים, צים, כבר שכחתם הכל) למדינה קפיטליסטית פר אקסלנס. מי שדיברו על שתי מדינות לשני עמים היו אנשים כמו ״אבנרי״ מהאצ״ל וההפרדה מתכתבת כמעט כל יום עם קיר הברזל של ז׳בוטינסקי שלבש בטון ומתפתל לו בינות לגבעות הנערים.
כמה עצוב שכל מה שאתם מתנאים בו זה שהימין כבר לא ממש רוצה לכבוש את שתי גדות הירדן, אלא הם לא באמת רצו אף פעם. כל מה שנותר מכם זה צל חוור על חומת ההפרדה. יאללה, גם ככה הגורביץ מצנזר לי את ההודעות ועייפתי. ביי.
מדינה קפיטליסטית פאר אקסלנס? הלוואי. כשייתנו פה לטייקון לפשוט רגל, דבר איתי על קפיטליזם. המדיניות הכלכלית בישראל היא שחיתותיזם, לא סוציאליזם ולא קפיטליזם. זה מתבטא ברשת דאגה סוציאלית מכספי המדינה, אבל רק לחזקים – טייקונים, ועדי עובדים ומקורבים.
איזה מישמש…
אתה צודק לגבי הרשימה הפלסטינית המאוחדת, אבל צריך לזכור שהעלאת אחוז החסימה אילץ אותם לעשות זאת.
רשימה ערבית=שמאל, רשימה ערבית=אין אידאולוגיה (נניח), ולכן שמאל=אין אידאולוגיה. שיעור בלוגיקה, דחוף.
ואם אנחנו באידאולוגיה – האמת היא שדווקא שם השמאל מנצח, אך לא מקבל שום קרדיט אלקטורלי. 2 מדינות ל-2 עמים? בגין ושרון (עד 05) היו מזדעזעים, מרכז הליכוד היה זורק עליך עגבניות על הרבה פחות. היום זה הבון-טון.
סוציאליזם? כולם, מהחרדים עד הערבים, טוענים שהם "חברתיים". זה בדיוק אותו דבר, רק שבורחים מהמונח הלא-פופולארי.
ההתייחסות דלעיל היא לתגובה #19 של המתורגמן
טרול נמחק. (זוהה קודם כל ע"י תוכנת הספאם, ואחרי היללות שלו על צנזור, גם על ידי.)
"מדינה אחת מפלגה אחת מנהיג אחד" אתה חשבת על זה לבד או שמעת באיזה שהוא מקום?
הפוך גוטה.
מי שפוחד פחד מוות מחיים משותפים עם מיליוני ערבים הם אלו התומכים בהמשך משטר האפרטהייד הנוכחי שבמסגרתו ניתן לכלוא מיליוני ערבים במכלאות של שטחי B וA .הפיתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא הפיתרון שמאפשר חיים משותפים עם מיליוני ערבים. כמובן שאפשר גם לכפות סיפוח ואזרוח של הפלשתינאים (ודרך אגב אף מטורלל מהגבעות לא תומך בו) , אבל זה לא פיתרון של השמאל אלה פיתרון קולוניאליסטי .
גם משה כחלון אומר שהוא חברתי. אין מפלגה לא "חברתית" בישראל. אם אתה רוצה ליבטריאניזם של ספר לימוד לכלכלה תלך לטקסס (וגם שם לא ממש). בכל מקום אחר בעולם הימין הכלכלי מדבר על הכנסת תחרות באופן אסטרטגי ולא על הפרטה אוניברסלית כאידאולוגיה.
שתי מדינות זה המצע של המפלגה הקומוניסטית מאז 47 ועד היום בערך.
אני לא רוצה כלום, רק שלא נעשה מישמש מ״חברתיות״ וסוציאליזם. ה״חברתיזם״ הוא כאמור קפיטליזם עם קורט חמלה. חברים, תעמדו מאחרי הערכים שלכם לכל הרוחות, מתי הפכתם לקפיטליסטים לכל הרוחות?
העובדה המצערת שהמפלגה הקומוניסטית בגדה בכל ערך סוציאליסטי שאי פעם נהגה, זה לא ממש אומר הרבה.