החברים של ג'ורג'

הסאדיסט שאתם מעסיקים

הסאדיסט “אבו דאוד” שמענה ילדים עושה את זה בשמכם, הוא מקבל ממכם משכורת – ואין דרך אחרת להחזיק כיבוש

הבלוגר נועם ר. פרסם אמש (ב’) פוסט חדש, שעוסק בעינויים שביצעו מספר אנשי שב”כ בילדי כפר חוסאן בשנת 2009. הדמות המרכזית בסיפור ידועה לתושבי הכפר כ”אבו דאוד” או “קפטן דאוד.” המדובר בסאדיסט עם נטיות פדופיליות שבכל פעם שאתם משלמים מסים, אתם מממנים גם את המשכורת שלו. הנה האופן שבו תיאר את החקירה שעבר בידיו אחד מילדי הכפר, מ’, שהיה אז בן 14:

“החוקר לבש בגדים אזרחיים, הוא היה גבוה, בעל עור שחום, רזה, בסוף שנות השלושים לחייו, מזוקן ולבוש משקפי ראייה והוא הציג את עצמו בשם 'אבו דאוד'. הוא לקח אותי אתו לחדר שעשוי מברזל. בחדר היינו רק אני והחוקר. הוא תפס אותי עם הידיים שלו מהראש שלי והתחיל לדפוק את הראש שלי בקיר הברזל. אחר כך הוא נתן לי אגרופים וסטירות בפנים ובעט עם הרגליים שלו ברגליים שלי בכוח. הכאבים היו עצומים והרגשתי שאני לא מסוגל לעמוד על הרגליים. אחר כך החוקר התחיל לקלל אותי. הוא אמר דברים מאוד גסים וקילל את אמא שלי. הוא איים עלי שהוא יאנוס אותי ויעשה בי מעשים מיניים אם אני לא אודה בזריקת האבנים. מאוד פחדתי מהאיומים שלו בגלל שהחוקר הזה היה מאוד אכזרי ובגלל שאף אחד לא היה בחדר חוץ משנינו. נזכרתי במה שראיתי בחדשות כשחיילים בריטים ואמריקאים אנסו וצילמו אזרחים עיראקים כשהם ערומים.”

השאלה איזה סוג של אדם מסוגל לאיים על ילד בן 14 באונס אולי מעניינת מבחינה פתולוגית, אבל היא לא מעניינו. הסיבה לכך פשוטה למדי: “קפטן דאוד” לא חטף את מ’ למרתף הפרטי שלו. “קפטן דאוד” השתמש בחמושי צה”ל כדי לחטוף את מ’ מביתו, והם לקחו אותו למתקן של כוחות הכיבוש, שם עונה על ידי “דאוד.” קודם לעינויים על ידי “דאוד,” חמוש דובר ערבית ניסה לשכנע את מ’ לחסוף מעצמו את העינויים ולהודות – ואין להניח שעשה זאת כיוזמה פרטית.

כלומר, חקירת העינויים של מ’, כמו גם של נערים אחרים מחוסאן ומשורה של מקומות אחרים בגדה, היא לא יוזמה פרטית של סאדיסט. זו גם איננה סטיה מהנורמה; מה שמתואר כאן הוא-הוא הנורמה.

קפטן דאוד הוא עובד ציבור. מה שהוא עושה, נעשה בהסכמה ממשלתית וציבורית. לא מדברים על כך, כמובן. אבל יש מנגנון שלם שהמטרה שלו היא לוודא שקפטן דאוד לא ישלם אף פעם מחיר על מעשיו. אף שוועדת חקירה – ועדת לנדוי – קבעה שהשב”כ עינה שיטתית לאורך שנים ושיקר שיטתית לאורך שנים לבתי המשפט, אף איש שב”כ לא שילם מחיר על כך. זה היה בשנות השמונים, אבל אין סיבה טובה להניח שמשהו השתנה.

למעשה, אילו היה קפטן דאוד סתם סאדיסט מן השורה, מצבנו כחברה היה כנראה טוב יותר. אנשים כאלה נתפסים. הם עושים טעויות, הפשעים שלהם מושכים תשומת לב תקשורתית, ותוך כמה זמן הקריירה שלהם נגמרת. מותר גם להניח, במידה גבוהה של ודאות, שאילו קפטן דאוד לא היה עובד ציבור, ולא היה מסוגל להסתכל במראה בבוקר ולומר לעצמו שהוא עושה עבודה מלוכלכת אבל מישהו צריך לעשות אותה ושהוא נבחר לשם כך על ידי הציבור, הוא לא היה הופך לחוטף ומענה של ילדים: הטאבו החברתי גדול מדי, והחשש מהמחיר החברתי והפלילי היה גובר, ברוב גדול של המקרים, על הדחף. מי יודע, אולי קפטן דאוד היה נחרד מהשדים שרובצים בו, היה פונה לטיפול, והיה משתקם.

כלומר, העובדה שקפטן דאוד מקבל מאיתנו משכורת היא זו שהופכת אותו לסאדיסט בפועל. החסות הציבורית היא זו שמאפשרת לו לממש את דחפיו האפלים. אנחנו מספקים לו את הלגיטימציה. אנחנו אומרים לו שהוא בסדר, שהוא עושה את מה שאנחנו רוצים שיעשה. אנחנו אלה שאומרים שהוא יכול להיות בטוח שאחרי יום של הכאת ילדים והטלת מום פסיכולוגי בהם, הוא יכול להיות בטוח שלא רק שהוא לא יועמד לדין, אלא שהוא יקבל משכורת ופנסיה נאה. אנחנו מבטיחים לו שלא רק שהוא לא יועמד לדין, אלא שאם מישהו יעז לקשר בין זהותו האמיתית של קפטן דאוד ובין המעשים המיוחסים לו, האיש שחשף את זהותו של הפושע הוא זה שיעמוד לדין. אנחנו מעמידים לרשותו של דאוד כלי רכב, מתקני חקירה, חמושים נכונים לכל עבירה.

הייתי שם. בראש השנה 1990 פנה חייל המילואים אמנון פומרנץ בפניה הלא נכונה ובמקום להגיע למחנה הצבאי בורייג’ הגיע למחנה הפליטים בורייג’. הוא נבהל, ניסה לסגת, ודרס שני ילדים. המון זועם החל להתקבץ. נואש, הוא ניסה להיחלץ מהמקום, ונגח ברכבו בטעות את המסגד. ההמון החל לרגום אותו. הוא יצא מהרכב, הניח את נשקו על האדמה, והתחנן. האבנים המשיכו לעוף. הוא שב אל הרכב וניסה לחלץ אותו. לשווא. אבן פגעה בו והוא איבד את הכרתו. שלושה צעירים רצו בינתיים אל תחנת הדלק הסמוכה, מילאו ג’ריקן, שבו איתו, שפכו, הציתו.

זה היה בצהרים. בלילה, הייתי במשמרת כסמב”צ. הגיעו שני אנשי השב”כ. הם הביאו איתם ילד כבן חמש, עיניו קשורות בפלנלית, ידיו קשורות. יחד איתו היה קשיש. הם הושיבו את השניים על הספסל, סמוך לחדר המבצעים. מאוחר יותר אמרו לי להאכיל את הילד. האכלתי אותו בכף מפחית טונה. אני זוכר את ריח רסק העגבניות והשתן שעל מכנסיו. מאוחר יותר, הרבה מאוחר יותר, חשף גבי ניצן ב”חדשות” את העובדה שהשב”כ לקח את הילד הזה, אחיו של אחד הרוצחים, מהוריו, ואיים שאם האח לא יסגיר את עצמו, הם יעבירו את הילד למחנה מעצר, שם הוא ייאנס. האח הסגיר את עצמו בבוקר.

והסיבה שאנחנו משלמים לקפטן דאוד משכורת ומעמידים לרשותו את צה”ל ומבטיחים לו שהוא לא יצטרך לשלם מחיר על פשעיו, שלמעשה אנחנו לא נקרא להם לעולם פשעים, פשוטה מאד: אין דרך אחרת לעשות את זה. אם אתה רוצה לשלוט באוכלוסיה כבושה, אתה צריך לאנוס ולענות. כלומר, אתה צריך להשליט טרור, ואונס ועינויים הם כלי הטרור היעילים ביותר. אדם מוכן לסכן את חייו. הוא מוכן לסכן את חירותו. יש מעט מאד אנשים שיהיו מוכנים להקשיב לילדים שלהם מעונים. מצד שני, יש בכל חברה אחוז מסוים של אנשים שנמשכים לכאב ולאלימות, והם מוצאים לעצמם מקום טבעי בצבא ובשירותים החשאיים. שם הם פורחים.

בחברה שאיננה חברה מדכאת, שלא נשענת כל כך על כידונים ותאי עינויים שהם הפכו לשקופים עבורה, אנשים כמו קפטן דאוד היו לזוועה. אבל אנחנו כל כך התרגלנו לכיבוש, כל כך שכנענו את עצמנו שהפסקתו בלתי אפשרית, שאנחנו לא יכולים לראות יותר איך הוא נראה בפועל: ילד בן 14, כבול, מבוהל, וסאדיסט שמאיים עליו בעונש. אנחנו מספרים לעצמנו משלים נעימים. אנחנו אומרים שבכל חברה יש צורך במפני זבל – ושוכחים שהנמשל הוא שחדרי עינויים וילדים מעונים הם תוצר הכרחי של החברה שבנינו.

זה מחיר הכיבוש. זכרו: תשלום המס הבא שלכם מממן גם את הסאדיסטים המורשים של המדינה היהודית.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

30 תגובות על ”הסאדיסט שאתם מעסיקים“

  1. יהושע רוזין הגיב:

    הסאדיסטים האלה גיבורים על ילדים קטנים אלה פנים האמיתיות של,,בחורינו המצוינים" כיהודי אזרח ישראל בושתי ונכלמתי.

  2. אמיר רוטמן הגיב:

    פדופיל ואנס אנס ופדופיל
    בפועל לא היה שום אונס
    איך הוא פדופיל?
    למה צריך אונס כדי לשלוט על אוכלוסיה אזרחית אם דה פקטו אין אונס?
    אתה סותר את עצמך

    • שחר כ. הגיב:

      צודק, אמיר. האם אדם שנוהג, במהלך עבודתו, מדי שבוע, לאיים על ילדים באונס שיבצע בהם, הוא אנס ופדופיל? אולי הוא פשוט ציוני שאהבתו ודאגתו למדינת ישראל גורמת לו להתנהג כך?

    • ygurvitz הגיב:

      המילה "אנס" לא מופיעה בפוסט. תודה ששיחקת.

      • אמיר רוטמן הגיב:

        אז זה מרשה לך לרשום על אדם שהוא פדופיל ללא הוכחות ממשיות? זה שמצאת טעות במשהו שאני כתבתי מרשה לך להוציא דיבה?
        בוא תסביר כמו שצריך למה הוא פדופיל

        שחר, הכל יכול להיות. עד שלא תדע אתה מוציא דיבה.

        • אסףר הגיב:

          על-פי המדווח, הנ"ל באופן עקבי משתמש באיומים על פגיעה מינית פדופילית.

          • אמיר רוטמן הגיב:

            וזה הופך אותו לפדופיל?
            זה אומר שהוא נוגע בילדים בזמנו החופשי?
            מה אתה מנסה להגיד כאן?

            • אסףר הגיב:

              קודם-כל, פדופיל היא הגדרה פסיכולוגית שלא קשורה למעשים.

            • גרייף הגיב:

              אני חושב שהאמירה היא די פשוטה: אם מישהו נוהג לאיים על ילדים באונס כעניין שבשגרה, ולא, למשל, במכות או מניעת שינה או עמידה או כבילה לכיסא או הטבעה, מגוון של עינויים שגם השתמשו בהם – אז יש לתהות לגבי מניעיו. ונזכיר את התביעה נגד קפטן ג'ורג' ונתהה, האם בחלק מהמקרים, הוא אכן אונס חלק מהקטינים הללו?

        • שחר כ. הגיב:

          כמו שאמרת, אמיר, הכל יכול להיות והרשות נתונה. למשל שאדם הוא ציוני ומשום כך מתנהג כמו פדופיל למרות שהוא לא, או אחרת, שאדם הוא פדופיל ומשום כך הוא משתמש בשיטות פדופיליות להגשמת ציוניותו.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      אני לא פסיכולוג ולא חוקר פלילי, אבל מי שיסתובב מספיק במרחק שמיעה מצעירים ישראלים יהודים בגיל העשרה (כולל חיילים) יחשף לשימוש תכוף בפעלים משורש א.נ.ס וז.י.ן בקונוטציות בלתי מיניות בעליל.
      לא שאיש שירותי הבטחון שחוקר קטינים צריך לדבר ככה, אבל בעצם אף אחד לא צריך לדבר ככה.

      • שחר כ. הגיב:

        צודק, אנונימי ולא מזוהה.
        אם תרשה לי להוסיף דוגמא משלי, שלשום בבוקר אמרתי לחברה שלי "אני אזיין אותך" והיא מאוד שמחה. אבל משום מה, הבחורה האלמונית שהלכתי אחריה אתמול בשתיים בלילה בסמטאות העיר הלבנה הריקות ואמרתי לה ממש אותו הדבר, אבל ממש, כלומר, "אני רוצה לזיין אותך", פרצה בצעקות וברחה משם כל עוד נפשה בה.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          אבל מה שצוין לעיל לא היה דוגמא, זו היתה עובדה. למילים האלה אין תמיד, אולי גם לרוב, קונוטציה מינית. לכן את הדיבור על פדופיליה צריך לקחת בערבון מוגבל.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אם נועם ר, שהוא אחד הדברים הכי קרובים שיש בבלוגוספרה השמאלית לאנטישמי מוצהר, טורח לציין בפתיחה את הרקע למעשים הלכאוריים האלה, שהוא זריקת אבנים וכמעט הריגה לא-לכאורית של ישראלית, מה זה אומר על כותב הבלוג הזה?

    • ygurvitz הגיב:

      אתה חושב שאם מישהו זרק אבן, זו סיבה טובה לעצור מישהו ולאיים עליו באונס?

    • מני זהבי הגיב:

      מה זה אומר? הנה מה שזה אומר:
      http://www.george-orwell.org/Shooting_an_Elephant/0.html

      (חברים של ג'ורג' או לא?)

      גם הפיל ההוא יכול היה לגרום להריגה לא-לכאורית של מישהו.
      ואם נחזור לנשוא הפוסט, אז אנחנו לא צריכים להיות במקומום שבהם ילדים רוצים לזרוק עלינו אבנים. לא סתם האנשים המציאו את הדה-קולוניזציה.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        אדרבא. אם הקשר אז הקשר. כמו שהם לא זורקים אבנים סתם כי בא להם או כי הם ערבים משוגעים, ככה אותו דאוד הוא לא סתם פדופיל מועד שמתנכל לילדים באופן אקראי בחסות השלטון.

        • מני זהבי הגיב:

          לא, לא סתם פדופיל. אדם שהוצב בתפקיד הגורם לו לבטא נטיות מהסוג הזה אם היו לו מקודם, או לפתח אותן אם לא היו.
          השאלה היא לשם מה מדינת ישראל צריכה תפקידים כאלה.

    • קומט הגיב:

      למה נעם ר. הוא אנטישמי?
      כי הוא חושב שצריך לשמור על זכויות של ילדים בלי קשר למוצאם?
      כי הוא חושב שלכל בני האדם צריך להתייחס בכבוד ובהגינות?
      כי הוא רוצה לחיות במדינה דמוקרטית והומאנית ומשקיע מזמנו כדי לקדם את הנושא?
      הגדרה מעניינת למושג אנטישמי

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אם מישהו אומר למישהו אחר, אפילו קטין ״אני אזיין אותך״ זה לא אומר שהוא רוצה לאנוס אותו, ודי לחכימה

  5. אסתר הגיב:

    אז מה אתה מציע?לסרב לשלם מיסים?

  6. nachum הגיב:

    לחסוף מעצמו את העינויים typo

  7. עוז הגיב:

    אסתר, סירוב לשלם מיסים זו התחלה טובה.
    החרדים עושים את זה לא מעט, יש בקרבם שוק שחור ענק. אני מודה שזו קריאה למרד, אבל אני בעצמי לא משלם מסים למדינת ישראל, שכן איני חי בגבולות ישראל.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      היר, היר.
      אני עובד כבר שנים בעבודה שמהווה את מרבית משכורתי, ולא משלם למדינת ישראל אגורה שחוקה.
      ועם זאת, אני חושב שכולנו יודעים שכל עוד קיים הצורך בסוכנויות ביון, דיכוי ושליטה, השב"כ, או ארגון הדומה לו, תמיד יישארו מעל לחוק, או לפחות מעבר לידו הפוגעת והמענישה של החוק. במילים אחרות, סיום הכיבוש יצמצם את השב"כ, אך צרכים אחרים ישובו להגדיל אותו. למעשה, בהחלט ייתכן שאחרי הקמת המדינה הפלסטינית או כל הסדר היסטורי אחר, יגדל השב"כ פי עשרות מונים ועבודת הפיקוח, הניטור ואף הדיכוי שלו, איתו.

      • מני זהבי הגיב:

        ביון ודיכוי זה לא אותו דבר.
        אני מעדיף עשרה פקידים שמנטרים תשדורות אלקטרוניות על-פני "אבו דאוד" אחד שמאיים על ילדים באונס.

  8. יובל הלפרין הגיב:

    לעזורל צה"ל לנצח במלחמת הכיבוש זה חמור לא פחות מלאיים על ילדים באונס ואולי גם לבצע מדי פעם, כדי שהאיום יהיה אפקטיבי. לכן הפשע של האיש הזה כפול: מנוול באמצעים ומנוול במטרה. פושע קטן שמסייע לארגון פשע ענקי.

  9. אוף טופיק הגיב:

    הי יוסי, איפה אפשר למצוא את איך נפלו גיבורים 1 ו 2 למכירה ?