צה"ל לאזרחי ישראל: אנחנו קודם
החדשה המכעיסה של השבוע היא בלוף המימון החדש של צה"ל: עכשיו הוא דורש תוספת של 15 מיליארדי שקלים, בפריסה של חמישה מיליארדים במשך שלוש השנים הקרובות, כדי "לחזור לחזית המצרית."
נניח עכשיו לחוסר האחריות שבדיבור הפומבי על "חזית מצרית," שמערער בפני עצמו את הסכם השלום עם מצרים: אחרי הכל, אם ישראל נערכת למלחמה עם מצרים, מצרים צריכה להיערך למלחמה עם ישראל, ויהיה מי שיעלה את הדרישה הזו.
מה, בדיוק, יעשה צה"ל עם הכסף? האם הוא יקים יחידות חדשות? או שמא יסתפק במפקדות חדשות, על קציניהן עתירי הבזבוזים והמשכורות השמנות? האם צה"ל זקוק ליחידות חדשות? האם הוא מתכוון לגייס עוד אנשים? הוא לא הרחיב את הסד"כ שלו ב-30 השנה האחרונות – וגם לא הקטין אותו אחרי השלום עם מצרים.
בידיעת היח"צ של חנן גרינברג – בדובר צה"ל מעדיפים לקרוא לזה "ידיעה בשם הכתב" – מפורט הסד"כ האימתני של צבא מצרים, על כוח האדם הגדול שלו, כלי השיט שלו, ו-240 מטוסי הקרב שלו מדגם F-16. הכתב מעדיף להתעלם מהיתרון האיכותי של חיל האוויר הישראלי, ומהעובדה שיש לו גם יתרון מספרי: 343 מטוסי F-16 מדגמים שונים. ויש לו עוד.
הצרות של צה"ל, אליבא דגרינברג, היו החזית הצפונית ועזה. בעזה יש ארגון חמושים שבהתנגשות האחרונה שלו עם צה"ל לא הצליח – כנראה גם לא רצה – להביא לקרב בסדר גודל גדול יותר מזה של חוליה. הגזרה הצפונית – מחליפתה של "החזית המזרחית" המיתולוגית – היא בדיחה. צבא סוריה היה גרוטאה, וגרוטאה שערוכה למגננה ולא למתקפה, עוד קודם להתקוממות נגד משטר אסד. ואף שאנחנו לא יודעים איך תגמר ההתקוממות הזו, אפשר לומר בבטחון שצבא סוריה לא יהיה כוח תוקפני בעשור הקרוב לפחות. זה מצריך בניית כוח, ותפקידו של צבא סוריה היה תמיד קודם כל הגנה על המשטר בדמשק. אין סיבה להניח שזה ישתנה בקרוב – ואין סיבה להניח שסוריה העניה תעביר את צבאה מודרניזציה בקרוב. ארטילריה לא מדויקת וצבא גדול של חמושים ברובי סער מספיקים לצרכיה.
אז צה"ל, לצרכי התקציב שלו, צריך אויב חדש. הוא בחר במצרים, כי זה הולך טוב עם הכותרות. הוא יודע שהוא לא יקבל את כל הכסף, אבל זה ישמש אותו ככלי מיקוח עם האוצר – ומעכשיו, כל פעם שמשהו ישתבש בפיקוד דרום, אפשר יהיה להאשים את האוצר, שלא נתן לו את מבוקשו.
צה"ל עדיין נערך, רשמית, למצב של מלחמת יום כיפור שניה: מאבק בו זמני בשתי חזיתות, אולי בסיוע של צבאות ערביים אחרים. לא משנה שהחזיתות האלה כבר לא קיימות. לא משנה שהדבר המטומטם ביותר שמצרים יכולה לעשות הוא ביטול הסכם השלום – היא זקוקה לסיוע האמריקאי עוד יותר מישראל. לא משנה שביטול כזה של הסכם השלום יעמיד כוחות אמריקאים לצד ישראל. לא משנה שלצבא המצרי, שלא מצליח להשתלט על חלקי סיני שבהם הוא פועל, אין יכולת לחצות את סיני ולהגיע לגבול הישראלי בלי להיות מושמד מהאוויר. לא משנה שמהפכה איסלמית במצרים, אם תקרה, צפויה לפגוע אנושות בצבא המצרי – שהוא אויבה הגדול – מה שבהכרח יפגע ביעילותו של הצבא המצרי. לא משנה שעיקר פעילותו המעשית של צה"ל היא שימור הכיבוש.
צה"ל גדול מדי על ישראל. הוא התרגל להוליך שולל את אזרחיה ולהוציא יותר כסף ממה שהם הקציבו לו. התקציב של צה"ל גדל במקביל לירידת האיומים על ישראל. פעם היא היתה צריכה להתמודד עם מצרים, סוריה, ירדן, קצת עיראק; כולן יצאו משדה הקרב. התקציב הצה"לי רק גדל.
והוא גדל על חשבון התקציב האמיתי של המדינה, זה שאמור להיות מושקע באזרחים. ההוצאה הממשלתית האזרחית ירדה משמעותית בעשור האחרון, והיא עומדת על 32% בלבד – אחרי ארה"ב (35%) והרבה מתחת לממוצע של מדינות ה-OECD (44%). כל שקל שהולך לצה"ל, כל שקל שאנחנו נותנים לגנרלים בלי שנטרח לברר מה הם עושים בו (זה סודי, אסור לכם לדעת), הוא שקל שלא הולך לחינוך, לא הולך לבריאות, לא הולך לרווחה. צה"ל ממשיך להתעצם על חשבון החברה האזרחית. השאלה היא כמה זמן אפשר יהיה להמשיך ולהחזיק טפיל כזה – טפיל שמסוכן לה הרבה יותר מהחרדים, למשל.
ועוד דבר אחד: ומאחר וצה"ל הבין מיד שהמחאה החברתית מסוכנת לו – ראו התבטאויות הגנרלים בשנה שעברה – זה לגמרי לא מפתיע שכלי רכב למעקב אלקטרוני הופעל ברחובות תל אביב במהלך ההפגנה במוצ"ש. בצה"ל טוענים שמדובר בכלי רכב של מג"ב, ומנסים שנשכח את העובדה שמג"ב אולי כפוף רשמית למשטרה, אבל מדובר בחלק מהסד"כ הצה"לי לכל דבר ועניין.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
לא הייתי מגזים בקשר לעליה המתמדת בתקציב הבטחון. נכון שמשרד הבטחון מקבל הרבה כסף (יותר מדי), אבל בסך הכל, במונחים היסטוריים, מדובר בירידה:
http://econmind.co.il/wp-content/uploads/2012/01/Defence-Burden1.jpg
(וזאת למרות שיש גם הוצאות שמתווספות רק לטווח הארוך, כמו למשל פנסיה ותשלומי גמל כאלה ואחרים, שמטבע הדברים רק גדלים עם השנים)
מה מראה הגגרף?
מעניין לדעת – האם יש נתונים על ההכנסה למדינה של מערכת הביטחון? הרי התעשיות הבטחוניות תלויות בצה"ל, ומכניסות לא מעט כסף למדינה. סביר להניח שזה מקזז עוד יותר את נטל הביטחון. אם כי הייתי מעדיף לחיות במדינה פחות מפורסמת ביצוא הנשק שלה.
ואיזה מסכנים החיילים שיושבים בקבינה של הרקון וסופגים כמויות עצומות של קרינה. להתראות בעוד עשר שנים, כשהסרטן יתחיל לכרסם בכם.
האינטרסים של הממסד הבטחוני בישראל לא מתמצים בתקציב צה"ל. יש ארגונים עלומים נוספים, יש מנגנונים סמי-ביטחוניים (משטרה, מל"מ, משרד החוץ). ויש המון המון המון תעשיית נשק שחיה בסימביוזה עם צה"ל, אבל פונה לשווקים גדולים בחו"ל.
לאמריקאים מסוימים יש אינטרס מסוים למלחמה מתמשכת כלשהי במדינה מזרח-תיכונית / מזרח-אסייתית כלשהי, כדי להבטיח אספקת נפט במחיר יציב אך לא נמוך. באופן דומה, לתעשייני נשק ישראלים יש אינטרס מסוים למצב מלחמתי יציב עד כאוטי-קל במרחב שבין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי.
אם תזכור ש"תעשייני נשק ישראלים" כולל את עובדי תע"ש, התעשיה האווירית, אלביט, רפא"ל ועוד המון חברות קטנות (שלא לדבר על הכלכלה שעוטפת אותם) נראה לי שלאף אחד לא כדאי שיהיה באמת שלום עולמי.
ננו-טכנולוגיה זה אולי העתיד (הרחוק), ראקונים, רכבי מעקב ומכונות לירי מרחוק זה ההווה.
נוסף על כך, חלק גדול ממגזר ההיי-טק בישראל (בהתגלמותו הלא-ממשלתית) מייצר למעשה מוצרים "בטחוניים" כאלה ואחרים.
ישראל היא צבא ותעשייה בטחונית שיש להם מדינה.
צה"ל גדול מדי על ישראל it is not the idf it is the defence ministry. and it is importent becouse just for example the idf has nothing to do with dimona. now you repeat it again and again and blame the idf– why?
אהיה פרקליט השטן לרגע ואזכיר שאנחנו במזרח התיכון ושכל ישר אף פעם לא היה סחורה מבוקשת כאן. בתקופת הסכמי אוסלו זרם לא מעט כסף מכיסי מהמרים ישראלים לקזינו ביריחט ובכל זאת התחיל סבב חדש של אלימות שהרס הכל. טמטום? כן בהחלט, אז מה?
ואני אזכיר שמי שהתחיל את האינתיפאדה השניה לא היתה הרשות, שהתחילה מה שאמור היה להיות מהומות קטנות, אלא צה"ל – שירה מיליון כדורים באוקטובר וסירב, תחת שאול מופז, לבצע את פקודות הממשלה להרגיע את הסכסוך.
"שהתחילה מה שאמור היה להיות מהומות קטנות".
וואו.
מה מפתיע כאן?
ביום-יומיים הראשונים זה נראה כמו שידור חוזר של "מהומות הכותל" 1996. אילו זה היה נגמר באותה דרך, כולם היו יוצאים מזה טוב יותר ומהר יותר.
זה היה אמור להיות "מהומות קטנות" והופה התפלקה להם אינתיפאדה? לא אמרתי מפתיע. זו פשוט התממות מפגרת מהסוג שיוסי היה עושה ממנה מטעמים אם היתה מגיעה מהצד השני.
בהקשר הזה, כדאי מאד לקרוא את "בומרנג" של שלח/דרוקר, שהבהיר לי איזו חלאה הוא שאול מופז, ובכלל די מפריך את קונספציית הצענו-להם-הכל-והם-לא-הסכימו-והתחילו-פתאום-להתפוצץ-באוטובוסים.
מצויין. וגם, אוסיף עוד את ההתגייסות הצפויה של התקשורת למסע ההפחדה הזה. למשל, הידיעה בynet לפיה מורסי הודיע כי הוא מעוניין לחזק את היחסים עם איראן ולבחון מחדש את הסכם השלום, שהתבססה על סוכנות הידיעות האיראנית "פארס" הייתה מבזה. ממתי סוכנות הידיעות האיראנית מהווה מקור מהימן?
מה גם שאיש איננו מזכיר את היריבות רבת השנים בין תנועת ה"אחים המוסלמים" לבין המהפכה האיסלמית השיעית, שמשולבת יד ביד עם היריבות הלאומית בין מצרים לאיראן. מדוע שמורסי ייתן לאיראן להיות השחקנית החזקה במגרש? איש גם איננו מזכיר את היריבות בין הפלג הלא אלים של התנועה לבין ההתפלגות עם החמאס. אך כל זה לא מעניין את פרשנינו רווי החכמה, ששומעים "מוסלמי" ומתרגמים "טרוריסט".
אור, אנחנו קוראים את אותם אתרים? ynet תיקנו את הידיעה אחרי כמה שעות כשמורסי הכחיש אותה, ויום אחרי שהנבחר הוצגה פרשנות של רון בן ישי שכללה התייחסות בדיוק לנקודות הללו.
נראה לי שקודם סימנת את המטרה ואז התחלת לחפש ראיות.
כן, אבל ב"ישראל היום" למשל לא הוצג follow-up, ולבד מכך, עיתונות רצינית הייתה כותבת מראש: סוכנות הידיעות "פארס" טוענת כי כך וכך, והייתה מציינת את אי אמינותה כמקור. זוהי עיתונות שיש בה עריכה וכתבים.
עיתונות צהובה מעתיקה אחד לאחד, וזו רמת העיתונות הישראלית, אשר מעתיקה את דבריו של דובר צה"ל, מעתיקה את שקרי המשטרה ביחס להפגנות, או מעתיקה את ידיעותיה של סוכנות הידיעות פארס כאשר זה נוח לה.
נראה לי שעוד יותר ממה שהיא מגוייסת, העיתונות הישראלית עצלנית – תוצאה ישירה של הירידה בכסף המושקע בה. אתה לא מצפה מכתב שיש לו 10 כתבות לעיתון של מחר ואפס תקציב לעשות בירור מעמיק על כל אחת ואחת, נכון?
אני מסכים.
באתר של סוכנות הידיעות האיראנית הייתה הקלטה של מוחמד מורסי אומר את הדברים, ובאמת קשה לצפות מעורכי חדשות ישראלים להבחין אם זה באמת הקול שלו או לא.
יוסי, תוכל להרחיב על הסיבה בגללה אתה חושב שאסור למשטרה להביא כוחות מג"ב להפגנות? באיזה מובן כוחות אלו אינם כפופים למשטרה (אינם חלק מהמשטרה, אפילו)?
בוא נרחיב את השאלה קצת יותר: מה זה בדיוק מג"ב? זה צבא או משטרה? מתגייס בחור בן 18 לצבא כפי שאני התגייסתי אבל להבדיל ממני יש לו מהר מאד סמכויות כמו של שוטר. קוראים להם 'משמר הגבול' אבל על הגבולות דווקא מפטרלים סתם חיילים בבט"שיות אז על איזה גבול הם שומרים בדיוק?
נשאל את זה יותר מדוייק – אלמלא המשטר הצבאי על הערבים בשנות החמישים ואלמלא הכיבוש בשטחים, האם הייתה הצדקה לקיומו של משמר הגבול בכלל?
אם אינני טועה, בשנות ה50 לא היה משמר הגבול. היה חיל הספר, והוא היה צבאי לחלוטין.
משמר הגבול כשמו כן הוא, ותפקידו להגן על גבולות המדינה, לא להסתובב באמצע עיר סואנת ולדכא מפגינים.
משמר הגבול לא שומר על הגבול, כפי שציין עדו. משמר הגבול הוא יחידה משטרתית.
הם שומרים שמפגינים לא יעברו את הגבול (גבול הטעם הטוב, זאת אומרת).
או כפי שעשו בישיבה התיכונית שלי בזמנו, תלו שלט בכניסה לחדר האוכל:
"גבול הטעם הטוב"
צבא סוריה הרבה יותר מתקדם ממה שאתה חושב.
צהל לא הרחיב את הסד"כ שלו ב-30 השנים האחרונות?
אוכלוסיית ישראל גדלה בתקופה הזאת פי שניים בערך, ושנתוני הגיוס היו צריכים לגדול בהתאם. משהו כאן לא מסתדר.
אה, ופעם היה לנו רמטכ"ל שרצה צבא קטן וחכם. מאז הרמטכ"ל הספיק להיות ראש ממשלה ושר בטחון, והיעד ההוא נשכח איכשהו בדרך…
רוב צה"ל זה מילואים, ועושים היום הרבה-הרבה פחות מילואים מאשר בעבר.
ועוד רוצים לגייס חרדים -עלות של מאות מליונים.
"אפשר לומר בבטחון שצבא סוריה לא יהיה כוח תוקפני בעשור הקרוב לפחות. זה מצריך בניית כוח"
זה בדיוק מה שאמרו על מצרים וסוריה ב-1973. לא נראה סביר שייזמו מהלך התקפי גדול עד שלא יסגרו את הפער ביכולות מול צה"ל, בעיקר באוויר. והנה, הם הפתיעו וכן תקפו לפני שבנו כוח. (ואכן הפסידו, בשדה הקרב).
המצרים תקפו, לא הסורים. לסורים אין יכולת התקפית (משמעותית) כמעט בכלל – רק יכולת להפגיז את העורף הישראלי, ולנסות להתגונן מתקיפה ישראלית. הקונספציה לא הייתה שמצרים *לא מסוגלת* לתקוף, אלא שהיא לא תרצה לתקוף אחרי שהוכתה שוק על ירך..
הסורים תקפו גם תקפו…
א. הסורים תקפו וגם כבשו את הגולן. בדוֹק.
ב. הנקודה היא שגם כוח חלש יותר צבאית יכול לתקוף במפתיע, גם כשסיכויו לנצח אינם גבוהים.
איזה כיף להיות רמטכ"ל כורסא:
לצבא המצרי יש 103 פחות מטוסי F16, אז הנושא הזה סגור.
הצבא הסורי "גרוטאה". נכון, גרוטאה חמושה עד השיניים בטק"ק לא קונבנציונלי ומערכות נ"מ מתקדמות, אבל בכל זאת גרוטאה.
באמת חבל על כל שקל. היה אפשר להפנות את הכסף לחינוך, תרבות וספורט.
אני בטוח שיש איפה לקצץ בצבא, אבל הניתוח שלך מניח את המבוקש ולא מתאמץ להוכיח דבר.
בדבר אחד אנחנו מסכימים – הדיבור של צה"ל על הנושא בתקשורת מיותר.
http://www.hahem.co.il/scissors/?p=1015#comment-15624
רעיון מעניין שלא ניסחתי לעצמי אבל לפחות בקריאה ומחשבה ראשונים מתאים (לי, כמובן). אז אנחנו ואריאציות של טורקיה ומצרים. כן. מרגיש נכון
תודה,
זה כמובן רק ספור המסגרת, ההמשך זה מה שקורה בין השאר לחי היום יום האזרחיים מכל בחינה אפשרית, למשל סירוס האמפתיה.
צבא מצרים מצויד בחימוש אמריקאי מודרני, שנקנה במיליארדי דולרים שהמצרים מקבלים כל שנה כחלק מ"הסכם השלום" שנחתם בינינו לבינם.
כן, גם צה"ל מקבל את אותו הכסף, אבל הוא הפנה אותו (די בצדק) לחזית הצפונית ולפיתוחים בטחוניים אחרים (בין היתר לווינים ועוד כמה דברים מסווגים). צה"ל אינו ערוך לחזית הדרומית, בלשון המעטה. ולמצרים בהחלט יש כמות גדולה של נשק מודרני בעל יכולת פגיעה גבוהה. כך שיש ממה לחשוש.
מה שכן, 15 מיליארד? נשמע לי קצת מוגזם, בהתחשב ביכולת להזיז כוחות מחזית המזרח שכבר לא קיימת.
חשוב גם לציין את המצב הכלכלי הנוראי במצרים.מלחמה פירושה גזר דין מוות לכלכלה המצרית,שגם ככה גוססת בייסורים.זה הגיע למצב שחלק מהסיוע האמריקאי משמש את הצבא לקנות חיטה כדי להאכיל מיליוני אנשים רעבים.גם אם נניח שמוריסי איסלמיסט קיצוני עדיין מדיניות החוץ והבטחון היא בידי אותם חברה ששמרו על השלום הקר 30 שנה.אבל צה"ל מייצר איום חדש כדי להמשיך לחלוב.איך אמר הח"כ אלדד(שלמרות דעותיו אין בכנסת שנון ממנו):צה"ל זה הפלא השמיני של העולם-כל הזמן מקצצים לו ועדיין התקציב גדל
א. צריך לבסס בניין כוח לא רק על כוונות אלא גם על יכולות (כמובן, גם לא לחטוא בטעות ההפוכה).
ב. מלחמות התפתחו בעבר גם מבלי ששני הצדדים ממש רצו בהן. ע"ע ששת הימים – ב66' הן נאצר והן ישראל ממש לא רצו שתפרוץ מלחמה, ועם זאת היא פרצה. סימן שצריך להיערך למלחמה גם אם שני הצדדים לאו דווקא רוצים בה.
+1
על הציטוט הגדול….
הציטוט לא משהו בכלל. את גודלו של תקציב ממשלתי כל שהוא בוחנים באחוזים כחלק מתקציב המדינה, ולא במספרים אבסולוטים. תקציב צה"ל גודל במספרים אבסולוטים, כמו כל תקציב ממשלתי אחר (בגלל הגידול השנתי באוכלוסייה), אבלצנח מ30 אחוז מתקציב המדינה בשנות ה-70 לכ-6 אחוז היום, ובירידה. לשם השוואה, בארה"ב זה כ3-4 אחוז, ובמדינות מערב אירופה כ2-3 אחוז. האתגרים שעומדים באופן יחסי מול ישראל הם כמובן גדולים במאות מונים, אז הפער הזה הוא זעיר.
תקציב הבטחון הוא כ-6 אחוזים מהתוצר, וכ-15 אחוזים מתקציב המדינה.
צודק, 6 אחוזים מהתוצר, לא מתקציב המדינה. ובשיאו בשנות ה-70 הוא הגיע לכ-30 אחוז מהתוצר, ומאז עד היום הוא בירידה תלולה.
אני זוכר את התקופה בצבא כתקופה בה הרגשתי שאני בצד הנכון והעשיר של מדינת ישראל
לגבי סוריה, אמנם אין לה אינטרס לפתוח במלחמה עם ישראל, אבל לא מדויק להגיד שהצבא הסורי הוא גרוטאה. בעשר השנים האחרונות סוריה קנתה מערכות נ"ט מתקדמות והשקיעה לא מעט במערך רקטות וטילים ארוכי טווח, ומתכוונת להפעיל גם את חזבאללה במקרה של עימות. מה שכן, אם זכרוני לא מטעה אותי, הסורים נערכים בעיקר למגננה, כך שאם אנחנו לא נתחיל, אין סיבה לדאגה.
"צבא סוריה היה גרוטאה, וגרוטאה שערוכה למגננה ולא למתקפה, עוד קודם להתקוממות נגד משטר אסד"
הפוך גוטה, הפוך. בעשור האחרון צבא סוריה נהפך לצבא "מתקפה" הרבה יותר מאשר היה איי פעם בעבר, ויכולות ה"מתקפה" שלו עלו במאות מונים. הוא פשוטה שינה את טקטיקת המתקפה. אם בעבר הם ניסו לחדור את קווי הטנקים והמוצבים של ישראל, היום הם גילו דרך לעבור מעליהם, ולתקוף היישר את מרכזי האוכלוסייה הישראלים. צבא סוריה עבר תהליך חיזבאליזציה בעשור האחרון, רק שמדובר בחיזבאללה כפול אלף. עם מאות על גבי מאות של טילים בליסטים, אלפים על גבי אלפי של טילים ארוכי טווח, ועוד עשרות אלפים של טילים שמכסים את רוב ישראל.
וכמובן, חיזבאללה כפול אלף שבנוסף יש לו את מערך ההגנה האווירית הצפוף בעולם. כמה מאות מטוסי קרב( במספרים יותר מצה"ל), כמה מהם חדישים, עוד כ2000 טנקים שבתהליך שידרוג הדרגתי אצל אמא רוסיה, וכו'.
יש הוכחות? קישורים?
"ההנהגה הסורית בחרה באפיק התעצמות ייחודי לצרכיה, ומתוך ראייה שאין בכוחה לעמוד מול צה"ל בקרב "קונוונציונלי" — שריון מול שריון, חיל אוויר מול חיל אוויר. לקחי מלחמת לבנון השנייה העצימו
מגמה זו בתפיסה האסטרטגית של צבא סוריה. הם הבינו את מגבלותיו של צה"ל ונוכחו ביתרון שטילי הנ"ט יכולים להעניק מצד אחד, והפגיעה בעורף באמצעות נשק רקטי מצד אחר"
http://www.inss.org.il/upload/(FILE)1193316425.pdf