מלחמה באיראן? דז'ה-וו מעיראק 2003
בשבת האחרונה, בפוסט "מלחמה באיראן? אולי הפעם היא זוחלת כדי להיוולד", ניתח יוסי את האינטרסים שעומדים מאחורי חרחורי המלחמה מצד ביבי וברק ומאחורי התגובה האמריקאית לנהמות הקרב האלה. ההנחה של יוסי היתה שהדבר האחרון שאובמה צריך עכשיו זה עוד מלחמה במזרח התיכון. להערכתי, התמונה מורכבת יותר. כשבוחנים את הסוגיה הזאת מזווית כלכלית מסתבר שהאינטרס האמריקאי הוא אינו חד משמעית נגד תקיפה באיראן, ואותו הדבר נכון גם לגבי האירופים.
כדי להבין את מפת האינטרסים העולמית סביב העימות עם באיראן צריך להביא בחשבון את המהלכים האחרונים של האירופים כנגד האיראנים. באמצע ינואר כמה ממדינות אירופה הכריזו שמיולי הקרוב הן יטילו אמברגו נפט על איראן, כסנקציה על המשך הפעילות האיראנית לפיתוח פצצה גרעינית. ההכרזה הזאת הובילה, כצפוי, לקפיצה במחיר הנפט. אבל עוד לפניה מחיר הנפט הגולמי היה סביב 100 דולר לחבית.
כידוע, למרות כל תוכניות החילוץ והסיוע, למרות הטריליונים שהוזרמו למדינות ה-PIGS הכושלות ולמרות הריבית שכבר כמה שנים מגרדת את הרצפה, כלכלת האיחוד האירופי לא צומחת. הסיבה העיקרית לכך היא מחיר הנפט הגבוה, מכיוון שבלי אנרגיה זולה אין ולא תוכל להיות צמיחה כלכלית. במציאות הזאת אין שום היגיון במהלך האירופי להטיל אמברגו נפט על איראן. זה מנוגד לכל האינטרסים שלהם. קשה לי להאמין שלמנהיגי אירופה חשוב יותר למנוע מאיזה דיקטטור במזרח התיכון להצטייד בנשק גרעיני מאשר להציל את הכלכלה הקורסת שלהם.
לכן אין ברירה אלא לחפש אינטרסים סמויים שעומדים מאחורי המדיניות התמוהה הזאת. אמנם המשמעות היא שאני נאלץ לבסס את התיאוריה שלי על הנחות שקשה מאוד להוכיח אותן, אבל כל אחת מהן כשלעצמה הגיונית וסבירה, ושילוב ביניהן הוא הדרך היחידה שמצאתי עד כה לקבל תמונת מצב קוהרנטית למצב הנוכחי. קבלו את זה כהצעת הגשה.
קודם כל, חשוב לדעת שאיראן נמצאת במצב ייחודי בהשוואה לשאר המדינות החברות באופ"ק. בשנתיים האחרונות רוב חברות אופ"ק הודיעו שהגדילו את תפוקת הנפט שלהן (גם אם בכמויות קטנות עד כדי מזעריות) בניסיון לענות על הביקוש ולפצות על הירידה בתפוקה בלוב ובסוריה. לכאורה, האינטרס של יצואניות הנפט הוא להקטין את ההיצע כדי לשמור על מחיר גבוה ועל הכנסות גבוהות בהתאם. אבל צריך לזכור שרוב המשטרים שעומדים בראש המדינות האלה תלויים בחסות שמעניק להן הממשל האמריקאי, מה שחושף אותם ללחצים עצומים מכיוונו במטרה לשמור על מחיר נפט נמוך ולמנוע פגיעה נוספת בכלכלת ארה"ב.
אחמדינג'אד לא מתעניין יותר מדי באינטרסים האמריקאיים, ואיראן היא אחת החברות היחידות באופ"ק שהקטינו את תפוקת הנפט שלהן בחודשים האחרונים. אם נצא מנקודת הנחה שהקטנת התפוקה היא תוצאה של מדיניות מכוונת ולא מכיוון שאיראן הגיעה לשיא התפוקה שלה (מה שבאופן חריג תואם להצהרות הרשמיות שלה), המסקנה תהיה שאיראן היא אחת החברות היחידות באופ"ק שבשטחה עדיין אפשר למצוא מאגרי נפט גדולים ובלתי מנוצלים, רק שהגישה אליהם חסומה למערב.
בינתיים, הכלכלה האיראנית נמצאת על סף תהום, ומנהיגי אירופה מודעים לכך. בעוד שהמשבר באירופה הוא בעיקרו פיננסי, באיראן הוא ריאלי, ריאלי עד כדי התנפלות על הבנקים ואולי אפילו רעב. מה גם שב-2 במרץ מתוכננות באיראן בחירות לפרלמנט. במציאות כזאת, מספיק שמנהיגי אירופה יאיימו באמברגו כדי לערער את המצב הכלכלי באיראן ולדחוף את האיראנים המיואשים אל עבר מהפכה עממית, ואולי הפעם, בשונה מהניסיון הקודם במאי 2009, היא גם תצליח.
מן הסתם, מהפכה כזאת תלווה בסיוע צבאי מאסיבי מצד נאט"ו ואולי גם מצד ארה"ב (אם נאט"ו התערבה במלחמה בלוב, שאחראית על כ-3% מאספקת הנפט העולמית, אין סיבה להניח שהיא תתעלם ממצב דומה באיראן, שאחראית על יותר מ-10%). כך תיפתח בפני חברות הנפט המערביות גישה למאגרים הבלתי מנוצלים של איראן.
בעצם, מה שקורה הוא שאנחנו צופים בשידור חוזר של מלחמת עיראק 2003, אחד לאחד: איומים מצד מנהיגים מערביים מפני התחמשות של דיקטטור מטורף בנשק להשמדה המונית, הכנת דעת הקהל למלחמה, יציאה להתקפה והשתלטות על מאגרי הנפט של אותה המדינה, שעד לאותה נקודה לא היתה גישה אליהם.
זאת פרשנות בעייתית, אני מודע לכך. קשה מאוד להוכיח אותה וקל להאשים אותה בהיותה "תיאוריית קונספירציה". אבל בעולם שאחרי מלחמת עיראק 2003, כשלכולם כבר ברור וידוע שהסיבה העיקרית שהובילה את בוש להסתער על עיראק היתה הניסיון להשתלט על מאגרי הנפט שלה, ולא למנוע התחמשות של סדאם חוסיין בנשק להשמדה המונית או "להביא דמוקרטיה למזרח התיכון", אין שום סיבה להניח שהעימות הנוכחי עם איראן הוא שונה.
אובמה רק משחק את התפקיד שלו בהצגה הזאת, ואת התפקיד הזה הוא ממלא בצורה הרבה יותר חכמה מקודמו: בעוד שהטקסני חמום המוח הכניס מאות אלפי חיילים אמריקאים היישר אל התופת העיראקית, אובמה נותן לאירופים לעשות עבורו את העבודה במישור הדיפלומטי והכלכלי, ואולי ישראל תעשה עבורו את העבודה במישור הצבאי.
התקפה על איראן אולי תוביל למי יודע כמה הרוגים, אבל לטווח הארוך תוזיל את מחיר הנפט ותאפשר חזרה זמנית לצמיחה כלכלית באירופה ובארה"ב. זה בדיוק מה שאובמה צריך, זה בדיוק מה שהאירופים צריכים, וכמו שיוסי כבר הראה – גם לביבי ולברק יש רק מה להרוויח ממלחמה שכזאת.
או במילים אחרות – הכינו את המקלטים.
(הפוסט פורסם במקור כאן.)
(אהרן פורת)
יש בפוסט הזה בלבול בין תמיכה במהפיכה עממית אחרי שהיא תפרוץ לבין תקיפה צבאית של איראן ביוזמת ארה"ב או אירופה או ישראל.
תקיפה צבאית של איראן היא בדיוק הדבר שיבטיח שלא תפרוץ מהפיכה עממית.
+1
בהחלט הגיוני וסביר.
צר לי, אך הכותב אינו מבין ממש בנושא.
ראשית, אירן אינה עירק. בעירק היה ראש אחד, סדאם חוסיין ששלט (יחד עם משפחתו) על הכל. הורדת את סדאם, הורדת את השלטון, וזה מה שקרה.
באירן את מי תוריד? את אחמדינג'אד? הוא בין כה (לפי התחזיות) עוד כמה ימים כבר לא יהיה הנשיא. תוריד את חמינאי? תוך 24 שעות יהיה ראש אחר, כי שם זה מורכב מכמה מכמה "חכמי דת" שהדבר האחרון שירצו זה שלטון אחר.
גם מבחינת תקיפה, אין עדיין שום מידע לגבי פצצה גרעינית. האיראנים טוענים שהם כבר בדור רביעי של צנטריפוגות אך מספר סוכנויות כבר טוענות כי האיראנים רק מכריזים אבל עדיין יש להם בעיות והעניין הכי חשוב: אין לאיראן עדיין שום פצצה גרעינית ואין עדיין העשרה לרמה של פצצה גרעינית רצינית (מה שמצריך העשרה ברמה של 90%), כך שקואליציה להרכיב בשביל לתקוף את אירן – תהיה בעיה גדולה.
גם אם ארה"ב תכריז שהיא הולכת להתקיף את אירן, לאירן לא תהיה בעיה ליצור פיגוע רציני שיוריד את המורל בארה"ב ויעלה את הדרישה שלא להיכנס למלחמה.
התקפה על אירן היא הכרזה על מלחמת עולם שלישית. סין ורוסיה לא יתנו לפגוע ב"דארלינג" שלהם וכנ"ל גם צפון קוריאה. אם ארה"ב תתקוף את אירן, חיזבאללה יתקוף את ישראל ואסד ישמח להיכנס למקלחת הזו כולל החמאס כמובן. לארה"ב יהיו יותר צרות מהעניין, כך שאף אחד לא מתלהב מהרעיון ללכת לתקוף את אירן, בניגוד למה שקרה עם עירק.
אלעד, יש משהו בדבריך. לא הבאתי את זה בחשבון. ייתכן מאוד שהאירופים בונים על קריסה פנימית של איראן (בעקבות הפיכה עממית) ואילו האמריקאים לא רוצים להמתין.
מצד שני, אפשר גם ששני הצדדים מתכוננים לכל האפשרויות – במקרה שהבחירות יעברו בשקט יחסי והמצב הפוליטי באיראן לא ישתנה בצורה מהותית, רק אז ארה"ב תיתן אור ירוק לתקוף באיראן.
שוב – אלה רק ספקולציות. חסרים המון נתונים שאין שום סיכוי שייחשפו, לכן אין ברירה אלא לנחש.
חץ בן חמו – אתה רק מחזק את הטענה שלי. האיום בפצצה גרעינית הוא רק תירוץ לתקיפה באיראן, כך שאין שום קשר בין ההתקדמות האיראנית בתחום ובין האפשרות לתקיפה.
דבר שני – אתה באמת חושב שפיגוע בארה"ב יוריד את המוטיבציה של האמריקאים להיכנס למלחמה עם איראן?? אני בטוח שהתגובה תהיה בדיוק הפוכה. בלי ה-11 בספטמבר הציבור האמריקאי לא היה עומד מאחורי בוש כשהוא נכנס לאפגניסטן ואחכ לעיראק.
וכן, אנחנו מסתכנים במלחמת עולם שלישית. להזכירך, השפל הכלכלי הגדול של שנות השלושים נגמר בסופו של דבר רק בעקבות מלחמת העולם השנייה. למה שזה לא יהיה סביר להניח שהשפל הכלכלי הגדול שאליו העולם נכנס בספטמבר 2008 לא ייגמר גם הוא רק בעקבות מלחמת עולם?
בגלל שהדברים שאמר איינשטיין על מלחמות העולם הבאות עדיין בתוקף
אובמה בשנת בחירות וצימצום הכוחות במזרח התיכון הוא אולי ה-קלף החזק שלו לקראת הבחירות. תקיפה אירן תאלץ את האמריקאים להתערב וזה כנראה לא יוכל להסתכם בכמה ספינות ומטוסים, כמו בלוב.
דבר נוסף, בהשוואה ליציאה של ארה"ב מהמיתון של שנות השלושים בעזרת מלה"ע השניה, צריך לזכור שלפני המלחמה ההיא ארה"ב עדיין הייתה לפני היותה "מעצמה" ונדרשו כמה דברים להפוך אותה לכזאת. דבר ראשון, הגישה הבדלנית שהייתה פקטור חזק בפוליטיקה האמריקאית לפני התחלפה בתערבות אקטיבית בפוליטיקה העולמית. דבר נוסף היה הההתחזקות העצומה שהמלחמה נתנה לסקטור היצרני (לדוג' תעשיית הרכב ותעשיית הנשק) והמדעי/אקדמאי (לדוג' ה-G.I bill). אם אני לא טועה זה גם היה הזמן שבו הכלכלה שלה עברה מלהיות מבוססת על חקלאות ברובה למבוססת על ייצור. עוד דבר שונה במהותו הוא היריבות מול הגוש הקומוניסטי בסוף המלחמה, דבר שאין לו מקבילה בעולם כיום.
נקודה נוספת, הפעם בהשוואה למלחמה בעיראק ב2003, היא שלדעתי זאת הייתה "הסערה המושלמת" שמקורה שמפגש של אינטרסים אישיים וכלכליים של אלו שעמדו בראש הממשל בארה"ב (הרצון של בוש "לסגור חשבון" עם סדאם בשביל אבא, האינטרסים הכלכליים של צ'ייני בהליברטון) יחד עם התמיכה הכללית והסוחפת שהם קיבלו עקב פיגוע ה-9/11.
כתבת "בעולם שאחרי מלחמת עיראק 2003, כשלכולם כבר ברור וידוע שהסיבה העיקרית שהובילה את בוש להסתער על עיראק היתה הניסיון להשתלט על מאגרי הנפט שלה". באמת, זה כ"כ ברור? הרי בסופו של דבר חברות הנפט האמריקאיות לא הרוויחו הרבה מהנפט האמריקאי (ולמעשה הפסידו לא מעט בתקופת המלחמה שבה לא ניתן היה להשתמש במאגרי הנפט) ובסופו של דבר רוב המאגרים הלכו לחברות זרות.
חביבי, לא להפריע עם המציאות פה. קישטה!
1. They guaranteed a friendly government that will not withhold the oil in the future.
2. American companies associated with Bush made a fortune from outsourcing military functions and outsourcing the "reconstruction" of Iraq.
3. Bus knew there was very slim evidence of nukes, and made no attempt to reconstruct Iraq, so that rules out the other two possible excuses for the invasion.
4. Your facts are wrong: Majnoon oil field = 45% Shell, In November 2009, an Exxon Mobil – Shell joint venture won a $50 billion contract to develop the 9-billion-barrel (1.4×109 m3) West Qurna Phase I.
5. Thanks for reading the facts.
כמו שאמר שי: עיראק לא הוכיחה את עצמה אם המטרה הייתה להשתלט על הנפט. התפוקה עדיין נמוכה מאד והחוזים לא הלכו דווקא לאמריקאים.
הסיכון של חסימת מיצרי הורמוז הוא כ"כ גבוה שאין שום – שום – שום – סיכוי שמישהו כאן באמת רוצה מלחמה. זה יקפיץ את מחירי הנפט פי שתיים, יהרוג את אובמה ואת כל האליטה הפוליטית האירופית. זה לא הולך לקרות.
גם אני לא מבין את ההחלטה האירופית אבל מעבר למתיחות ולחששות, ייצוא הנפט האיראני לאירופה מוגבל מאד וניתן להחליף אותו ע"י הסעודים (בסדר גדול של חצי מליון חביות. הרבה פחות מ-2 מיליון החביות של לוב). ההנחה שלי היא שהסעודים הבטיחו לפצות כי הם שונאים את האיראנים (מילים של אנליסט מקטאר ששמעתי לפני חודשיים).
העלות לאירופה בכלל ולפוליטיקאים בכפרט של מלחמה באיראן היא הרבה הרבה יותר גבוה מהתועלת מההסתברות הקלושה שמלחמה כזאת תוביל למשטר שיפיק יותר נפט בטווח הארוך.
אז הינה הסבר קצת פחות חסר הגיון כלכלי וקצת ויותר סביר-
ביבי לאובמה- או שאתה תוקף באירן או שאנחנו תוקפים באירן.
אובמה לביבי- אתה לא תוקף באירן אבל אני נותן לך סנקציות אמיתיות.
אובמה לאירופאים- או שאתם מטילים סנקציות אמיתיות או שאני נותן לישראל לתקוף באירן
אהרון שלום,
תרשה לי להוסיף על הפוסט המוצלח.
מבחינת הישראלים, מלחמה היא שאלה מוסרית (מלחמת ברירה או מלחמת מגן) ןהם לא מודעים לכך שעבור הפוליטיקאים בכל העולם, מלחמה היא המשכה של הדיפלומטיה רק באמצעים אחרים והמטרה הכוללת היא קידום אינטרסים, ולא צדק מוסרי כזה או אחר שאותו הם מוכרים לאזרחים כדי להצדיק את המלחמה.
[גורביץ' מתעסק הרבה עם הצד המוסרי ולכן מפספס לפעמים את המניעים הברורים מאליהם]
לכן ראוי לציון 2 נקודות:
ארה"ב יוצאת למלחמה כל 10 שנים בערך (כדאי לראות את הרשימה המלאה בויקיפדיה), כשמה שעולה בראש זה קוריאה (שנות ה-50), וייטנאם (שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70), גרנדה (שנות ה-80), פנמה, (תחילת שנות ה-90) וכמובן עירק ואפגניסן שכולנו מכירים.
חוץ מזה שארה"ב הייתה מעורבת בהמון מבצעים צבאיים למשכי זמן משתנים, מה שהקנה לה בזמנו את הכינוי המכובס 'השוטר של העולם'.
הסיבה ליציאה למלחמה הייתה כמובן קידום אינטרסים כלכליים (לשי – בוקר טוב, הכל זה על כוח, כסף ואינטרסים, לא שום דבר אחר) וכבר בשנות ה-40 הזהיר נשיא ארה"ב דאז, הארי טרומן, מכוחה החריג של תעשיית הנשק האמריקנית אשר מובילה את ארה"ב למלחמות מיותרות.
מלחמה כפיתרון למשבר כלכלי זה באמת חדשות ישנות (ולמי שלא מאמין כדאי שיתחיל לקרוא קצת במקום להניח הנחות מוטעות ואח"כ לריב עליהם כאילו הם נכונות) ולכן בהחלט סביר שהן אירופה והן ארה"ב לא מתנגדות לתקיפה באירן, השאלה היא מהם האינטרסים שלהם באותו זמן, כי התנגדות מוסרית או עקרונית אין מהם.
לכן השאלה היא למה עלה עכשיו **שוב** הנושא האירני (תוך שמדינה שלמה נלחצת שוב ושוב ושוכחת שזה קרה המון פעמים בעבר וכל פעם המסר היה שעכשיו זה באמת רציני…) ולדעתי התשובה שלך מדוייקת: ההצעה לאמברגו נפט על אירן החל מיולי.
לישראל יש אינטרס שאמברגו הנפט אכן ייצא לפועל והיא עושה את המקסימום שזה יקרה
לחובבי הקונספירציות: לישראל כמדינה ולהרבה ישראלים ספציפיים יש כמובן אינטרס ברור בהצלחת תעשיית הנשק האמריקנית
לחובבי קונספירציות מתקדמות: מתי אנחנו יודעים שהקהילה הבינלאומית לא מרוצה מישראל? כשפתאום יש קקפוניה של 'זכויות אדם / התנחלויות / שלום', שכתוצאה ממנו השמאל נכנס לחרדה שאוטוטו הלך על ישראל וממש כדאי לעשות המון ויתורים במיידי (ובסוף לא נעשים אותם ויתורים שהשמאל דרש אלא ישראל יורדת ממשהו אחר שהיא תיכננה ואנחנו לא ידענו עליו בכלל)
כרגע יש שקט ב-'גזרת ההיסטריה השמאלנית', כלומר נדמה שאירופה וארה"ב מניחות לנו כרגע בנושא.
המסקנה הברורה: ישראל מתואמת עם אירופה וארה"ב אבל לא יכולה לספר את זה כמובן בצורה פומבית.
חיזוק למסקנות:
1. מדינת ישראל, כמדיניות אסטרטגית מאז קום המדינה, לא יוצאת למבצע צבאי ללא גיבוי של מעצמה – מעולם לא היה מנהיג ישראלי שעשה ההיפך ונתניהו השפן לא יהיה הראשון.
2. לארה"ב לא הייתה בעיה בעבר שום בעיה להגיד בצורה כזאת או אחרת, במידה משתנה של פירסום ובכירות הדובר, שהמדיניות הישראלית פוגעת באינטרסים האמריקניים כדרך להשגת אינטרס כזה או אחר באותו זמן – ועכשיו יש שקט
אז מה המשמעות של הניתוח שלי?
לצערי כלום, כי המשמעות היא שאם וכאשר תהיה החלטה על תקיפה או החלטה על אין תקיפה, בכל מקרה הציבור הישראלי לא יידע את האמת ויהיה נתון למניפולציות, כלומר ימשיכו לשקר לו ולעבוד עליו כמו שעושים כאן בכל התחומים האחרים.
מה שדי מדהים הוא, שלמרות שאנחנו אמורים להיות דמוקרטיה, ההחלטה על תקיפה באירן מתקבלת על ידי ראש הממשלה בלבד, שכלאורה הוסמך על ידי העם לקבל החלטות כאלו.
אבל לדעתי מפספסים כאן את הנקודה העיקרית, בעיה שמצביעים עליה כל הפרשנים וכל יוצאי מערכת הביטחון, והוא תהליך קבלת ההחלטות הגרוע שקיים (ולרוב לא קיים) בצמרת הישראלית.
למה הם מתכוונים בדיוק?
הנה ההסבר: לישראל אין תפיסה אזרחית אלא ביטחונית בלבד וזה שורש הבעיה ממנו נובעות רוב הבעיות של מדינת ישראל
לכאורה זה ברור וכולם אומרים את זה מזמן, אבל הנה דוגמא להמחשה – המשט הטורקי
הררי מילים נשפכו על המשט הזה, הייתה גם ועדת חקירה שטייחה כמיטב יכולתה אבל מרוב שהפיל גדול, כבר לא רואים אותו
להתמודדות הישראלית עם המשט הטורקי הייתה אך ורק בעיה אחת והוא צורת ההתמודדות.
צורת ההתמודדות הייתה צבאית, לא אזרחית, ולכן כל תהליך קבלת ההחלטות היה אך ורק ביטחוני ולכן פיספס בגדול סיטואציה אזרחית משטרתית פשוטה.
כמה זמן אחרי הסיפור הטורקי הייתה אמורה לצאת ספינה לכיוון עזה והיא עגנה ביוון.
ביום היציאה לשייט הופיעה ליד הספינה סירה קטנה ורעועה, ומתוך חלון זכוכית קטן ראו יווני שמן שמקריא משהו באנגלית רצוצה מנייר ובירכתי הספינה חיכו 10 חתיכים הורסים שעשו פוזות של 'אנחנו ממש מסוכנים ולא כדאי להתעסק איתנו'
זה נראה כמו סרט טורקי גרוע (התנצלויות ליוונים) אבל הספינה פשוט דוממה מנועים ולא זזה.
כך הייתה צריכה לעשות גם ממשלת ישראל
היא הייתה צריכה להעביר את הטיפול במשט הטורקי לידי משטרת ישראל והיא הייתה מטפלת בו ומדבררת אותו בצורה אזרחית/פלילית בלי כל ה-'הוא הא' הביטחוני.
קל לדמיין את הסיטואציה הבאה
בשעת בוקר לא מוקדמת מידי (כדי שהעיתונאים הזרים יוכלו לישון טוב אחרי שחגגו בתל אביב), תנאי ראות מצויינים לצילום ותקשורת, נעמדת סירה משטרתית קלה בנתיב התנגשות ישיר עם הספינה הגדולה יותר (דרמה דרמה)- אבל תוך שלש שעות…
ואז קוראים בקשר לספינה הטורקית ומבקשים ממנה לעצור תוך 30 דקות תוך שימוש בנוהל החוקי/פלילי/משטרתי הרגיל (לא לשכוח שמנמן לתפקיד)
אחרי 30 דקות, אזהרה חמורה שאם הספינה לא תיעצר, תיאלץ המשטרה להפעיל כוח לעצירת המשט
[ומעבר בשידור חי ל'-הצגה התקשורתית' בו מראים בפעם המיליון את כל הציוד לפיזור הפגנות שהביאו השוטרים, יחד עם קצין משטרה חתיך הורס שמסביר על הציוד ואיך המשטרה עושה הכל כדי להשתמש בכוח סביר ללא נפגעים כי מדובר באזרחים]
אחרי 30 דקות נוספות אזהרה חמורה כי אם הספינה לא תעצור תוך ה-30 דקות הבאות יבוצע ירי לפני החרטום ולאחריו שימוש בכוח וודאי
[בשלב הזה כבר צריך להדליף לתקשורת ש-'יש מידע מודיעיני שמצביע על כך שיש מחבלים מתאבדים על הספינה שמתכוונים להשתמש בכל מה שיש ברשותם כדי לפגוע בשוטרים הישראלים]
ואז יש לסירה המשטרתית הקטנה והרעועה 30 דקות ארוכות כדי להתפנות בניחותא מהתנגשות עם הספינה הגדולה ואז אפשר היה לעשות את הסצינה של ההשתלטות על הספינה, מסוקים וחתיכים
[פרשננו מסביר, כי חיילי היחידה הצבאית שהשתלשלו מהמסוקים הושאלו למשטרת ישראל וקיבלו בנוהל מיוחד סמכויות של שוטרים וזאת הסיבה לשימוש ברובי צבע + אקדח אישי]
בקיצור, סיטואציה אזרחית רגילה שטופלה בצורה משטרתית וישראל הייתה יכולה להתנהל בצורה טובה יותר עם התוצאות העגומות של המשט, אם בכלל זה היה מגיע לזה
[ואחרי 3 שעות של שידור חי בכל רשתות הטלוויזיה העולמיות, עם כזה מתח נבנה, כולם יהיו מבסוטים אם גם יהיה אקשן ואז ההרוגים הטורקים היו מצטיירים כמי שקיבלו את מה שמגיע להם על תקיפת שוטרים – ספין חביב של תקיפת שוטרים אבל הספין הזה עובד כ"כ טוב על אזרחים שמשתמשים בו כל הזמן – ציני ציני אבל זה החיים]
והנה לנו הוכחה נוספת לכך שהמנהיגות הישראלית רואה הכל 'דרך הכוונת של הרובה' ופשוט לא מסוגלת לראות סיטואציה משטרתית/אזרחית גם אם יקעקעו להם את זה למצח.
ומה זה קשור לאירן?
לתקיפה באירן יש משמעויות אזרחיות ברורות – אנחנו.
לכן לא מפתיע שאהוד ברק, בראייה צבאית, 'לא סופר' אותנו האזרחים (מקסימום ככה וככה הרוגים…), וזה לא נובע מרוע או טיפשות אלא הוא פשוט לא מסוגל לראות את הזווית האזרחית – זאת פשוט נקודה עיוורת לו (ובמידה רבה, גם נתניהו)
וזאת נקודה מעניינת, כי הגישה הזאת חילחלה עמוק לתוך התקשורת הישראלית וכעיתונאי, ברור לי שהיו צריכות לצוץ המון כתבות 'אפוקליפסה' שמתארות איך נראה בפועל ה-'ככה וככה הרוגים', מה שכמובן היה מעורר התנגדות עזה לפעולה ודורש הכרעה ללא נפגעים בכלל, כי הישראלים תמיד דורשים מהמנהיגים שלהם גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה (ראה כיבוש) ומתעצבן כל פעם מחדש למה הם לא מצליחים לעשות את זה.
אז מה אנחנו האזרחים (עם הסיכוי הסטטיסטי של הככה וככה להיתקל בטיל אירני) יכולים לעשות?
שני דברים ששזורים אחד בשני
הראשון הוא לתת דגש על הצד האזרחי, וכאן יכולים המון בלוגרים להפעיל את כל הדמיון העשיר בו הם ניחנים (ועל כך תודתי העמוקה) ולתת לנו תובנות על איך יכול להיראות ה-'ככה וככה' האטום של ברק
2. לדרוש דיון בכנסת
צריך להדגיש את שזהו מבצע צבאי שמשמעותו הכרזת מלחמה רשמית על אירן
אני גר בתאילנד (כתב מעריב כאן) ולא מזמן הייתה כאן חוליית מתנקשים אירנית שהייתה אמורה לפגוע בדיפלומטים (כמו שהם עשו בהודו וגיאורגיה) אבל נחשפה הודות לתאונת עבודה שקרתה למתנקשים.
מבחינת תאילנד, אקט צבאי על אדמתה שמבוצע על ידי סוכנים של מדינה זרה הוא הכרזת מלחמה (והצעד המיידי הראשון הוא גירוש השגריר) והאירנים עושים שמיניות באוויר כדי לרצות גם את הודו וגם את תאילנד כדי שלא יואשמו רשמית (ובינתיים הולך להם, אבל קלחת הלחצים, האינטרסים והבחישות בעיצומו ואני שם עין על החקירה הזאת)
כדאי לצאת מהספין של 'מבצע באירן' ולעבור למוד של 'מלחמה בישראל', ואם דמוקרטיות נחשלות כמו אנגליה וארה"ב מקיימות דיון בפרלמנט לפני ביצוע אקט צבאי על אדמתה של מדינה זרה, מן הראוי שייערך דיון כזה גם בפרלמנט הישראלי
לא ברור לי למה השמאל, שממילא אוכל חרא מכל הכיווניים האפשריים, לא יוזם דיון כזה בכנסת
שוב מר"צ יעשו את הטעות הטיפשית של 'תמכנו רק בימים הראשונים' (עופרת יצוקה) ולא יציגו עמדה עקרונית?
לשמאל יש סיסמה של 'הימין עושה היום את מה שאנחנו הטפנו לו פעם' (שזה אגב פשוט לא נכון) ושוב מר"צ מצליחה לפספס את הפיל שנמצא באמצע החדר
ולפיל הזה קוראים הזווית האזרחית
למה מר"צ לא מציגים עמדה עקרונית של 'יש להיכנס למו"מ לשלום עם העם האירני באמצעות נציגיו הנבחרים בצורה דמוקרטית וחופשית'?, תוך שימוש בספין חביב של'כשדיברנו עם המצרים כעסתם (אייבי נתן) אבל בסוף דיברתם גם איתם, כשדיברנו עם הפלסטינים בסוף דיברתם גם איתם, אז בסוף תדברו גם עם האירנים כי ככה זה במזרח התיכון, אוהבים לדבר'
נותנים למר"צ כזאת הרמה להנחתה (שילוב של מדיני ואזרחי ברור) ועל מה הם מדברים? 2 מדינות ל-2 עמים (פיהוק פיהוק)
מה עם איזה הצעת חוק פרובקטיבית של 'פיצוי אלמנות ויתןמים במקרה של הכרזת מלחמה רשמית' שנותנת למשפחות ההרוגים מיליונים תוך ספין חביב של 'הממשלה הזאת לא דואגת לכם לפני המלחמה אבל מר"צ דואגת לכם אחרי המלחמה'?
בחייאת גורביץ', אתה פרובוקטור ברמה גבוהה, התפקדת למר"צ – יאללה – פרובוקציות והפרובוקציה שתיארתי קודם שמר"צ יכולה לעשות הוא בכלל פרובוקציה שהציבור יאהב, כי בשעה טובה מר"צ נזכרה שהיא צריכה לדאוג למדינת ישראל כמכלול ולא רק לדבר על שיוויון בהקשר הפלסטיני בלבד שממנו היא כאילו יוצאת למישור האזרחי אבל עושה זאת לא משכנע
בגלל זה אני חושב שמר"צ זה בדיחה, כי אין להם באמת מושג ירוק מה זה באמת להיות שמאלני (רמז: תתמקדו בבני אדם, לא בציור של קווי גבול עם ערבים)
נגיד את זה בנימוס מרטין. אם הייתי רוצה לכתוב פוסטים, הייתי פותח בלוג משלי באינטרנט ומי שירצה לקרוא שיקרא. לא הייתי תופס טרמפ על בלוג פופולרי של מישהו אחר. אבל זה רק אני.
עדו שלום,
אתה צודק לגמרי
יחד עם זאת, גורביץ' הוא לא בדיוק הטיפוס השתקן אם משהו מפריע לו, אז אם הוא יעיר לי אני מייד אכבד את האכסניה שלו ואכתוב תגובות קצרות
אני גר בתאילנד, ורק לאחרונה התעורר בי יצר השיתוף (או גרפומניה אם נהיה מדוייקים יותר) והיות ואין כאן יותר מידי אפיקים אינטלקטואליים להצגת טיעון ארוך או מורכב, אני נהנה לשתף רק בבלוגים שלדעתי הם מאוד איכותיים, כמו של יוסי או של שלום
אישית אגב, אני מעדיף לדבר אז בעתיד התגובות יהיו בוידאו (לינק יו-טיוב) כי תתפלא, אני לא אוהב לכתוב… 🙂
אז אני בהחלט בדרך לבלוג, ויש משהו במה שאתה אומר ב-'לתפוס טרמפ על בלוג פופולרי' אבל זה כנראה מחיר ההצלחה של יוסי שכל מיני גרפומונים תופסים עליו טרמפ
אני קצת חדש בתחום, ואני מניח שאוכל לפתוח בלוג ואז להגיב במאמר (או וידאו) בבלוג שלי למה שמישהו אחר כתב בבלוג שלו, אבל אני לא ממש מבין בעולם הבלוגים עדיין (ואשמח לעזרה) ואולי גם עדיין לא מכיר את כללי הנימוס הלא כתובים של הבלוגוספירה הישראלית (במיוד שאני גר בתאילנד)
בשנייה שייוודע לי שאני אכן מפריע וכבר לא תורם לבלוג, אז אני אפסיק לכתוב או אוריד את המינון, תלוי בבעל הבית ומה מתאים לו
ובעל הבית, ברוך השם, יש לו פה פה אז אני רגוע שבינתיים אני לא מפריע לו יותר מידי 🙂
לפחות היה מעניין. 🙂
למה אתה מניח שברור לכולם שהמטרה של מלחמת עיראק הייתה הנפט? כתוצאה מהמלחמה המחירים רק עלו, חוץ מזה שהמלחמה עצמה עלתה הון. אמירה הוגנת היא שהמלחמה הייתה אסור כלכלי אמריקאי.
בקיצור המניע הכלכלי, כלומר הלב של תיאוריית הקונספירציה הזו, לא קיים.
The war cost money to the government, or the American people.
The war brought profit to a few private companies, or the Bush's friends.
Bush was the one who initiated the war, not the American public.
*אסון
אמיר שלום,
הלב של תיאוריות קונספירציה הוא בני אדם.
תחפש בגוגל
real reason behind iraq war
ותמצא איך בעורקיה של משפחת בוש הטקסנית זורם בעיקר נפט, תמצא את הקשרים האידאולוגיים, ולא פחות חשוב, הקשרים העיסקיים בין עשירים רפובליקנים-שמרנים שמצידם מממנים מכוני מחקר רפובליקנים-שמרניים שממהרים מצידם להפיק עמדות שמרניות על ידי אינטלקטואלים שמרנים.
אז מה שאתה צריך לחפש הוא:
1. מיהם העשירים השמרנים בכנופיה של בוש ומה הקשרים העיסקיים ביניהם?
2. איזה מכוני מחקר הם מממנים?
3. מי האינטלקטואלים השמרנים באותם מכוני מחקר?
4. מה הם כתבו?
5. אלו מניירות העמדה שהם הפיקו הכיל המלצות שאחר כך בוצעו על ידי ממשל בוש?
אחד מניירות העמדה השמרניים שתמצא, המליץ על כיבוש עירק, הרבה לפני מלחמת המפרץ הראשונה (המלצה די טבעית לשמרנים כתגובה למשבר הדלק עם הערבים בשנות ה-70) ואז תמצא איך נייר העמדה הפך לפעילות של ממשל בוש.
זאת לא קונספירציה, זה פשוט היה היישום של תפיסת עולם שמרנית.
היו המון ניירות עמדה אחרים, מהפלות ועד מחקר בתאי גזע, שגם הם הפכו לפעילות של ממשל בוש, אבל בגלל שזה מדיניות פנים אמריקאית, סביר להניח שלא ידעת שככה זה עובד.
אחד הדברים המעניינים הוא, שכמו כל דבר שהיה להיט בארה"ב ומגיע לישראל באיחור אופנתי, גם התופעה הזאת של עשירים שמרנים ממנים מכוני מחקר שמרניים שמצידם מוציאים ניירות עמדה שמרניים שהופכים לפעילות על ידי הממשלה אומץ כאן בחום
את אותה רשימה של 1 עד 5 תעשה על נתניהו ואז תבין איך הימין בישראל מתחיל להתנהג בדיוק כמו הרפובליקנים-השמרנים (כולל הסיגרים והקפיטליזם החזירי) והסצינה הישראלית רותחת כי לשמאל אין כ"כ הרבה כסף לממן פייט אינטלקטואלי ראוי ואת מה שהם קיבלו מממשלות זרות עכשיו לקחו להם אז עכשיו בכלל בלגן (אבל הם לא צריכים כסף אלא שחקני נשמה אבל זה כבר סיפור אחר)
נכבשה לה עירק ואין סיכוי שחברת נפט אמריקאית תזכה במכרז כי אז כולם יגידו שארה"ב כבשה את עירק בשביל הנפט (ולא בגלל נשק להשמדה המונית, שבסוף לא מצאו, וכמובן קידום הדמוקרטיה שסביר להניח שגם את זה הם לא ימצאו כ"כ מהר…) ולכן נשאלת שאלה פשוטה:
איך נבחרו חברות הנפט הזרות בעירק? אני חייב להגיד כמובן שהתהליך היה כשר, ראוי, שקוף ומקצועי ולא כלל בשום פנים ואופן קשרים, שוחד או פוליטיקה – אתה יודע, כמו בלב הקונספירציה שאתה טוען שאיננה
המלחמה אכן עלתה הון, אבל למי? למשלם המיסים האמריקאי, חמודי, לא לעשירים השמרנים
זה תמיד סיפור של כסף, כוח ופוליטיקה, רק שכל פעם שמישהו מזכיר את זה ומתעקש שמלחמת עירק הייתה על כוח, כסף ופוליטיקה, אז התגובה האוטומטית היא 'זה קונספירציה מפוברקת' ואתה ממשיך לאכול את השקר שמאכילים אותך שהמניע למלחמה ההיא, או כל מלחמה אחרת, היא על משהו אחר מכוח, כסף ופוליטיקה
כל שטות להצדקת אלימות פיסית, החל מ-'מלחמה מוסרית', דרך 'מאיימים על עצם קיומנו' ועד ל-'הוא הסתכל על אחותי' הוא מניפולציה שמטרתה הצדקת אלימות להשגת כוח (כוח כספי או כוח פוליטי וכן הלאה) תוך שימוש בפוליטיקה
כל עוד תמשיך לקנות את השקרים שמוכרים לך ש-'אין ברירה' אלא לפעול באלימות, ולא תחפש מייד את הכוח, הכסף והפוליטיקה מאחור, לעולם לא תבין איך זה עובד באמת
אהרן,
פוסט יפה אבל כדאי לדייק בנתונים.
1. איראן מייצרת 4 מיליון חביות נפט ביום, שהן 5% מהתפוקה הגלובלhת, ובשום אופן לא מעל 10% (רק רוסיה וסעודיה מייצרות מעל 10%).
2. עיראק חוותה הרבה מאוד שנים של מלחמות שמנעו ממנה לנצל את עתודות הנפט שלה. המשטר באיראן הרבה יותר יציב מאז 79' וכך גם תפוקת הנפט שלהם. אמנם יש להם רזרבות ענקיות, אבל התפוקה שלהם עומדת על 4 מיליון חביות כבר בערך עשור. אני לא רואה איך משטר אחר מצליח להגדיל את המספר הזה באופן משמעותי. אין לי ספק שהמערב היה רוצה שתהיה לו שליטה על הברז התפוקה שם, אבל מצד שני הסיכונים לכלכלה הגלובלית בטווח הקצר והבינוני ממלחמה הם לא מבוטלים (לפחות 150 דולר לחבית ועוד משבר כלכלי) ואני חושב שרואים את זה מצוין בכך שהמערב הרבה יותר מתלבט אם לצאת לפעולה או לא בהשוואה למה שהיה בעיראק ובלוב. בסופו של דבר אני חושב שנושא הגרעין יכריע את הכף, אף על פי שיש קונצנזוס בקרב 16 סוכנויות המודיעין האמריקאיות שהאיראנים עדיין לא החליטו על פיתוח פצצה. http://www.nytimes.com/2012/02/25/world/middleeast/us-agencies-see-no-move-by-iran-to-build-a-bomb.html?_r=2
1. צודק. החלפתי בין מרזרבות הנפט העולמיות (שאכן, איראן שולטת על פי ההערכות בעשירית מהן -http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%9F#.D7.9B.D7.9C.D7.9B.D7.9C.D7.94) ובין היחס שלה בתפוקת הנפט העולמית.
2. ייתכן. אבל כיום עיראק נמצאת בשליטה אמריקאית מלאה מבחינה כלכלית, ובסעודיה ההשפעה שלהם עצומה – איראן נשארה המדינה היחידה שקיימים בה עתודות נפט גדולות שארה"ב יכולה למצוא לגיטימציה מסוימת להשתלט עליהן (בשונה מרוסיה), ובמציאות שבה תפוקת הנפט כמעט בכל העולם נמצאת בירידה, ייתכן מאוד שזה שווה את הסיכון ואת המאמץ.
אין קשר בין הניתוח הכלכלי למציאות הכלכלית. ראשית, אפסקת הנפט של אירופה ברובה המכריע אינה מגיעה מאיראן. שנית, לא ירידה קלה במחיר הנפט בטווח הארוך זה מה שמשנה את פני הכלכלה האירופית ויגרום לאירופים לשוש אלי קרב.
נחמד לדבר על "כלכלה כושלת", אבל אולי כדאי להזכיר שזאת(כלכלת האיחוד האירופי, שהוא הגוף שהטיל את הסנקציה) היא הכלכלה *הגדולה* בעולם (יותר מארה"ב, יותר מסין, ועוד). בהשוואה אליה ישראל לדוגמא (אותו מקום ממנו מגיעים כל אותם מנתחי הכלכלה הכושלת) היא איפשהו בין פרעוש ליתוש. מה שמניע מפלצת ענק כזאת למיתון או גדילה זה הרבה יותר מעוד כמה דולרים לכאן או לכאן במחיר הנפט.
הנה הסבר הרבה יותר קל – האירופים הטילו סנקציה על איראן כי הם לא מעוניינים באיראן גרעינית, מאחר שהם (בניגוד לארה"ב) בטווח הטילים שלה ממש. זה לא קשור לישראל, זה לא קשור לארה"ב, זה בעיקר קשור לאינטרסים שלהם עצמם.
אבל מי אני שאפריע לתיאוריות הקונספירציה. תמיד יותר נחמד ומלא פאתוס לדבר על נפט.
אחד הפוסטים המצחיקים שקראתי בזמן האחרון. כל כך הרבה הנחות שסטיית התקן שלהן מהציאות כל כך גדולה לא יכולות להיות יותר מערימה של שטויות במיץ.אבל העיקר שהמערב יוצא רע. מה נסגר איתכם אנשים – אתם כבר לא חושבים ישר.