צבא ההגנה ליהוה, או: מי נתן את ההוראה?
לפני כעשרים שנים בערך, צעיר ויחסית טיפש, שרצתי בבסיס המנהל האזרחי בדיר אל בלאח. ערב שבת, ארוחת שבת, ומישהו צריך לעשות קידוש. זה חלק מפקודות מטכ"ל. אני סירבתי, שאר החיילים החילונים לא היו סגורים על איך בדיוק, ואחרי כמה דקות של נסיון להשליך את המטלה הזו על מישהו אחר – ההוויה הצבאית הבסיסית – לקח סמיר על עצמו את המטלה. סמיר היה הקצין לתפקידים מיוחדים. הוא היה דרוזי. הוא קרא את הקידוש מהסידור מוצלח מאד, בהתחשב בכך שזו היתה הפעם הראשונה שלו.
צה"ל תמיד היה צבא דתי. הוא אילץ חיילים חילונים להשתתף, בפקודה, בטקסים דתיים – מקידוש בליל שבת עד סדר פסח. הצבא היה מעורב, במיוחד בימיו של אלעזר שטרן, בהמרת דתם של החיילים שלו. ליהדות אורתודוקסית, כמובן. אתמול חיסל צה"ל, באמצעות לשכת הרמטכ"ל בנימין גנץ, את שאריות הספקות: נרשמה הכרעה בוויכוח ארוך שנים האם יש בטקס לזכר חיילי צה"ל יש לומר "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו…" או שמא יש לומר "יזכור אלוהים". צה"ל בחר באפשרות השניה. או, אם לדייק, אליבא דגנץ צריך לומר "יזכור אלוקים."
מעבר למבט הציני על גנץ עצמו, שמאפשר לנו לקבוע – בהתחשב בעמדות קודמות שהביע – שהוא מתחיל את הקריירה הפוליטית שלו בשלב מוקדם יחסית, יש כאן אמירה מעניינת. צה"ל אומר, בעצם, שהוא לא גוף לאומי: הוא לא פונה אל "עם ישראל", אלא אל יהוה. "עם ישראל" הוא ישות מעורפלת, שיכולה להכיל – עם קצת רצון טוב – את כל תושביה של ישראל, גם אלה שאינם יהודים אורתודוקסים, והיא יכולה לדבר גם אל חיילים שאינם מבני הדת הזו שנלחמים בשורות צה"ל. "יזכור אלוקים" – לא בדיוק.
נקודה מעניינת: התגובה של לשכת הרמטכ"ל אומרת שמה אתם רוצים מהחיים שלנו, זה חלק מפקודות מטכ"ל, ספציפית פקודה 330901 (זהירות, מסמך). מעבר לעובדה שהפקודה אומרת "אלוהים" ולא "אלוקים", הפקודה נכנסה לתוקפה – על פי המסמך – ב-10.3.2008. כלומר, לא כל כך מזמן. כלומר, בתקופה שאחד אלעזר שטרן היה ראש אכ"א. כלומר, יש יסוד סביר לחשד שהפקודה הזו שונתה, כמובן בלי שום התרעה ציבורית, בדיוק כאשר מתנהל דיון סוער בנושא. אחרי הכל, ההנחה האחרת היא שבמשך 60 שנה כמעט פעל צה"ל, בטקס המרכזי ביותר שלו, בניגוד לפקודותיו-שלו.
ביקשתי את תגובת דובר צה"ל בנושא, וקיבלתי תשובה ראשונה מהירה יחסית. הפקודה, נמסר, נכתבה במקור בשנת 1981, ועברה שני שינויים: ב-2004 וב-2008. מה היה הנוסח שלה קודם ששונה, לא ידעו לומר לי, משום שהדבר מצריך נבירה בארכיונים. אני חושד שמעט מאד ממה שכתב צה"ל ב-1981 עבר מחשוב. כשתגיע תגובה, אציין אותה. כפי שהדברים נראים – וזו, כאמור, תגובה ראשונית – הפקודה אושרה על ידי פורום מטכ"ל, ולא ברור אם גורמים אזרחיים כלשהם היו מעורבים בניסוחה.
במדינות שבהן לוקחים ברצינות את רעיון הפיקוח האזרחי על הצבא, פקודות הקבע של הצבא לא נסגרות בדיון פנימי של המערכת הצבאית עצמה; הן נושא לדיון אזרחי נוקב. ראינו את זה בשנים האחרונות בארה"ב, כשהדיון סביב פקודות הקבע החדשות של חיל היבשה התעמת ישירות עם תפיסת ממשל בוש, התומכת בעינויים (בישראל, כמובן, עינויים הם בקונסנסוס ולא מעוררים שום דיון ציבורי). בישראל, בעל עניין בצה"ל יכול לבצע שינוי בפקודות מטכ"ל, שיש לו השלכות על היחסים בין דת ומדינה, בלי להעלות על הדעת שלמערכת האזרחית יש מה לומר בנידון.
כמו בשורה של מקרים אחרים – למשל, שילובן של נשים ביחידות לוחמות – ברור שהצבא נכנע כאן ללחץ דתי, אולי של שטרן עצמו. זה האחרון התפרסם כאשר צעק על חיילים שנשבעו אמונים לצה"ל על ברית חדשה ולא על תנ"ך וגרם להם לפרוץ בבכי – תקרית שהביאה את שטרן לדחוף בכל הכוח את תוכנית הגיור של צה"ל, ושאומרת כל מה שצריך לומר על צה"ל בתקופתו.
צה"ל ממשיך לטעון, לאורך השנים, שהוא א-פוליטי. זה אף פעם לא היה נכון, והפעולה הזו של צה"ל בכל מה שקשור לפרהסיה הציבורית, הצהרתו שזו צריכה להיות דתית ולקבל את אלוהים – סליחה, "אלוקים" – מעידה על כך היטב. הנוסח החדש של ה"יזכור" של צה"ל הוא סטירה בפניהם של חייליו הלא-יהודים והלא-אורתודוקסים.
אבל זה בסדר, הם כבר התרגלו.
עדכון (22.6.11): דובר צה"ל חזר אלי באשר לפקודה על נוסח היזכור. להלן תגובתו: "הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, הורה על הקמת צוות שיבחן את נוסח ה'יזכור' הנאמר בטקסים צבאיים.
מאל לארבעה עשורים מעוגן נוסח ה'יזכור' בפקודת מטכ"ל שבעניינה לא נערך כל דיון ולא התקבלה החלטה עד כה. דובר צה"ל מבקש להבהיר כי בניגוד לפרסומים שהופיעו בימים האחרונים, לא בוצעו שינויים בפקודת מטכ"ל זו מאז שנת 1967." העתק של העדכון יתווסף גם לפוסט המקורי. יצוין שהעדכון סותר את המידע המופיע בפקודה עצמה, בו נאמר כי היא שונתה לאחרונה ב-2008.
ועוד דבר אחד (שניים, בעצם): א. הבלוגר ערן ורד, שלא מפחד מבריוני ימין, ספג לאחרונה איום טלפוני. המאיימים אמרו לו שהם יודעים איפה הוא גר, ושהם ישברו לו את המפרקת. הוא הגיש תלונה למשטרה, אבל בואו נאמר שאני לא עוצר את נשימתי.
ב. מוקד הסיוע לעובדים זרים יוצא למאבק נגד עצם הרעיון של מעצר הילדים שלהם. הם הוציאו סרטון אנימציה בנושא, שמופיע למטה, והם מבקשים לשלוח מכתב לשר הפנים, אלי ישי, במחאה על מעצרם וגירושם.
(יוסי גורביץ)
Pingback: שיעור באזרחות, באדיבות "הסמויה" | החברים של ג'ורג'()