החברים של ג'ורג'

בזכות הבלבול

שלום בוגוסלבסקי, אולי הבלוגר הטוב בישראל, ביקש מחילונים להסביר את עצמם – כלומר, להסביר למה הם חילונים. את השאלה הוא הציג, בעקבות מפגש שערך בין בחורי ישיבות תיכוניות, כל אחד מהם דקארט או קאנט, ובין קבוצה של חילונים. האחרונים, נבעכים, השתמשו בחופש שלהם כדי לגלוש בפייסבוק ולשחק במחשב. אז מהי, שואל שלום, מהות החילונות? מה המשמעות של חופש? מה התוכן שיש למונח "חילונים"?

קודם כל, נתחיל מהעובדות המרות: בחורי ישיבה אולי לומדים הרבה יותר מאחיהם החילונים – לגמרי לא במקרה; בתי הספר שלהם מתוקצבים הרבה, הרבה יותר טוב – אבל הם עוד לא הצליחו לגדל וויטגינשטיין או קרל פופר. אני מעז לומר שהם גם לא יצליחו. כבוגר ישיבה תיכונית, אני יכול להבטיח לשלום שעל כל תלמיד שישב וקרא בשעותיו הפנויות הקצרות את "מלחמה ושלום" (אלוהים אדירים, איזה קיץ נורא זה היה), היו עשרה שסגדו לאלילי הכדורגל ושהשקיעו את זמנם בהבלי בידור, בדיוק כמו עמיתיהם החילונים. למעשה, בניגוד לסיפורים שהאליטה הזו – והיא אליטה – מספרת על עצמה (ובתעמולה היא טובה) היא לא שונה מהותית מהותית מזו החילונית. 37% מהנערים הדתיים הודו לאחרונה שהם גולשים באתרי פורנו, ומותר להניח שהשיעור האמיתי גבוה משמעותית יותר. 46% מזמן הגלישה שלהם מוקדש לפייסבוק, ו-34% ליוטיוב.

(במאמר מוסגר, אם אכן יצא גאון כלשהו מהקהילה הזו, אני מוכן להמר שהוא יהיה מקרב אלו שהסירו את הכיפה. לישיבות יש מעלה אחת – משמעת. הן מלמדות אותך לעבוד. יש להן חסרון בוטה – סגירות של נמלה קצרת רואי. שילוב בין משמעת ובין הטלת ספק יכול לעשות נפלאות.)

עכשיו, כשנפטרנו מהאגדה, הבה נסתכל על המציאות. הבעיה שהציג שלום לא חדשה. סרט מבריק שנוצר ב-1984, "מוסקווה על ההדסון", מתאר את גורלו של ולדימיר איוואנוב, נגן בקרקס רוסי, שלמרות שהוא שומר על פרופיל נמוך ונזהר מדיסידנטים, אבל דווקא הוא, ברגע של העזה, עורק כשהקרקס מגיע לניו יורק. החיים הקטנים של מהגר בעיר הגדולה לא מספיקים לו, ומאוחר יותר, הוא זועק במר נפשו שבמוסקווה, הם נלחמו על כל פיסה של חופש, אבל כאן החופש כל כך נפוץ, שאנשים מחרבנים עליו.

מי שיוצא מחושך לאור, בדרך כלל מצפה להרבה – במיוחד כשהחושך הוא מערכת מניכאית עם נטיות משיחיות כבדות. הנטיה, במצב כזה, היא לעבור לקיצוניות מהפכנית שניה. אבל החיים, בסופו של דבר, הם יום קטנות. הם לא מסע צלב.

חילוניות פירושה החירות לבחור בעצמך, לעשות, במידת הצורך, את השגיאות שלך. אין גיבור, אין מלך, אין כהן: רק אתה ועולם אדיש ברובו והאנשים שעומדים לצידך. אין מלאך על כתף אחת ושטן על אחרת. רק אתה והמראה בבוקר. צדקת? שגית? אין רב, אין ספר, אין מחילה אלוהית, אין גיהנום.

חילוניות היא הידיעה שאנחנו ודאי נשגה, כי לשגות זה אנושי, אבל יש כל מיני שגיאות שאין שום סיבה לחזור עליהן. אין סיבה להתפלל, כי זו הפעילות שבזזה את כמות הזמן הגדולה ביותר מהמין האנושי; אין סיבה להאמין שפעם חיו טוב יותר ועל כן רצוי לחזור לשם, להיפך; אין סיבה להאמין שאם רק נרצה, החבר הדמיוני בשמיים ישפר את חיינו. כדי לשפר את העולם, צריך לפעול – ובדרך כלל, בכיוון המנוגד לזה שמאמינים רוצים בו.

חילוניות היא הידיעה שדתות, כמעט בלי יוצא מן הכלל, מיועדות לשימור מצב חברתי שמקדם את המעמד של אנשי הדת – שהם, שוב כמעט בלי יוצא מן הכלל, גברים שמרנים ודכאנים. ושעל כן, צריך לשמור על ספק כבד במיוחד ביחס לכל מה שהם אומרים. חילוניות היא גם הידיעה שאנשי הדת, שכביכול עסוקים בעולמות אחרים, הם בדרך כלל הגשמיים שבאנשים – שהרוחניות-לכאורה היא בדרך כלל מסווה לשחיתות, עליבות והונאה.

ובסופו של דבר, כן, החופש הוא גם הזכות לחרבן על החופש, או להרוס לעצמך את החיים, או לבלות אותם בפייסבוק ובמשחקי Total War (הממ, טוטאל וור). אלה החיים שלך. הם יהיו מה שאתה תעשה מהם, בזמן שאתה מתחמק מאבני קלע וחיצי הגורל. שלך, ולא של קהילה שמתיימרת לדעת טוב ממך איך אתה צריך לחיות. חילוניות, בקצרה, היא התבגרות מהזיות הילדות על חבר בלתי נראה, וקבלת אחריות.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • תודה על הפרספקטיבה המקיפה.

    השאלה היא האם אדם לא יכול להיות מאמין, או דתי, בלי השתייכות לדת ממוסדת, שלוקה בכל הרעות החולות שציינת?

    • ארז הוכמן
      • יריב

        דאיזם הוא לא דתיות. הוא בעצם צד אחד של סקלה פילוסופית בתוך החילוניות, בצד השני נמצא האתאיזם.

        • ארז הוכמן

          נתאי לא שאל על דת, הוא שאל אם אפשרי להאמין באלוהים בלי להאמין באף אחת מהדתות וזה בדיוק דאיזם.

          • יריב

            התשובה לזה היא כמובן כן, אבל דאיסטים הם חילוניים, זו נקודה שרצוי לזכור.

            • ארז הוכמן

              החילוניות כמו שאני תופס אותה קרובה לדאיזם יותר משהיא קרובה לכל דבר אחר. אתה, לשיטתי, אינך חילוני. אתה אתאיסט שמשלם מס-שפתיים למסורת ומתאים אותה לצרכיו.

              • יריב

                מתאים אותה לצרכיו? אין ספק, אם לא הייתי מתאים אותה לצרכי איך הייתי שונה מהחרדים?

                אתה מוזמן להגדיר חילוניות איך שבא לך, זו מדינה חופשית, אבל ההגדרה המילונית היא "לא דתי" ואני בהחלט כזה. כמו כן, אני אתאיסט, ויש לי קשר למסורת (בעיקר דרך המסננת של התנועה הקיבוצית).

                • דת היא דבר שמשתנה בהגדרה. הרבנים והכהנים מתאימים אותה לצרכיהם כבר 3000 שנה, למה לי אסור?

  • ארז הוכמן

    אתה אולי מדבר על עצמך, אבל נדמה לי שאתה לא החילוני הממוצע, נדמה לי שאתה אפילו לא חילוני בכלל.
    החילוני הוא אינו אתאיסט, הייתי מרהיב להגיד שההגדרה הקרובה ביותר לחילוני הישראלי הוא דאיסט, אדם שעדיין מאמין באלוהים אך דוחה את רעיון הדת המאורגנת.
    נדמה לי שמה ששלום קיווה להשיג זה איזהשהוא "אני מאמין" שיסביר את החיה המוזרה הזו שדוחה מעליה 90% מהמצוות אבל מקבלת את מה שנשאר כאילו מדובר בעובדה מוכחת, אותו אדם שיעלה את בנו לתורה בשבת בבוקר אבל ייקח את האוטו למשחק כדורגל כמה שעות אח"כ, אותו יהודי שטוען שהוא אתאיסט אבל צם ביום כיפור ואוכל מצות בפסח.
    נדמה לי שזה לא אתה, נדמה לי שהטקסט הזה לא מתאים.

    • יריב

      לא כל שימור מסורת מושרש בדת. אני אתאיסט, ואני סבור שרוב מכרי גם הם כאלו (אני קיבוצניק ונמצא כרגע באקדמיה…). עם זאת, גם אנחנו משמרים מסורות מסוימות שמקורן בדת, למשל חוגגים ראש השנה לפי הלוח העברי, או פסח (אם כי חוגגים בצורה שונה, כמובן). אני לא יודע אם יוסי הוא חילוני טיפוסי, ונראה שהתיאור שלו של חילונים מתעסק במידה רבה בדת, משום מה, אבל צריך להבין שקבלת אלמנטים מסורתיים אין פירושה קבלת העקרונות הדתיים שמהם נגזרו.

      • ג'וני הפרד

        קיבוצניקיות היא דת, עם חוקים, אמונות, כהנים, פסטיבלים, היררכיה וכיו"ב מאפיינים של דת מאורגנת.

        • אביקרמבו

          קשקוש

        • יריב

          נאמר מפי אדם שאין לו מושג קלוש מה הוא הקיבוץ. מהם החוקים? מי הכוהנים? איך בנויה ההיררכיה?

    • עופר

      אותו יהודי שטוען שהוא אתאיסט אבל צם ביום כיפור ואוכל מצות בפסח.

      תפסת אותי. אני בדיוק מתאים להגדרה הזו, אני אכן אתיאיסט שעושה כנ"ל, אבל אני עושה אותם מתוך כך שאלה הרגלים שנוח לי איתם, וכך אני גם מסביר אותם למי ששואל, לא מתוך איזושהי הכרה בישות דמיונית שלכאורה צוותה עליהם לפני כך וכך אלפי שנים לדמות אגדית כלשהי. זה אומר שאני די מתאים להגדרה של אתאיסט כפי שאני מכיר אותה.

      • שקט אבל

        בנוגע למצווה/מסורת שרווחת בין היהודים החילונים בישראל,

        באיזשהו מקום יותר נוח לי עם אנשים שמבצעים ניתוח קוסמטי בלתי נחוץ רפואית באברי מין של תינוקות בני יומם (מכבסת מילים בע"מ) בגלל שהם באמת מאמינים שישנו איש רב-כוח ועצבני בשמיים שרוצה את זה מהם, מאשר עם אנשים שעושים את אותו הדבר "מתוך הרגל". או "כי זה נוח". או כי כך תמיד עשו, או כי מה יאמרו השכנים, או כל לא-סיבה אחרת.

        התוצאה אותה תוצאה, אבל לעשות משהו כל כך אקטיבי ונטול הגיון "על דעת עצמך" – תיאורטית- יש בזה משהו מעורר חלחלה.

        (התגובה לא מופנית לעופר לבדו, אלא אל המנהג. הייתי אומר "היא זעקה אל השמיים", אבל…)

        • bobby

          אף אחד לא עושה ברית מתוך הרגל.
          מי שלא עושה את זה מתוך אמונה דתית, עושה את זה מתוך רצו למנוע ניכור של הילד בעתיד. גם בני דתות וחסרי דת במקומות שונים בעולם מבצעים פעולה דומה, בלי קשר לדת.

          • שקט אבל

            ניכור? ניכור ממה?

            …ואל תגיד "אף אחד". כנראה שלא בדקת.

            להמשך הדיון – כולל רשימה ועדויות של אנשים שכן עושים ואלו שלא עושים וכל מה שמסביב – עדיף שתפנה לפורום המתאים. לטובת הפוסט ולטובת יוסי. ישנם מקומות מיוחדים לדיון הזה – בתפוז יש אחד, או היה פעם לפחות, וישנם אתרים ספציפיים (שיהיו מקושרים מתפוז)

          • מני ל

            פעם גם קשרו לילדים שכתבו ביד שמאל את היד כדי שיהיו "כמו כולם" ויתרגלו לכתוב ביד ימין, כי אם הם לא יהיו כמו כולם יהיה "ניכור" של הילד.

            אבל אני מקווה שהיום כבר מבינים שהבעיה היא לא בילד ה"שונה", אלא בפרימיטיבים שלא מוכנים לקבל אותו ככזה.

        • עופר

          דיברתי על ברית?אם וכאשר יהיה לי ילד ההחלטה על האם לעשות ברית תהיה עבורי מאוד קשה: אני בהחלט לא אעשה אותה כלאחר יד "כי זה מה שכולם עושים". המנהגים שהזכרתי הם מנהגים שלא משפיעים על אף אחד מלבדי, ונעשים מבחירה אישית שלי כאדם מבוגר.

          • שקט אבל

            ולפיכך אמרתי במפורש "התגובה לא מופנית לעופר לבדו, אלא אל המנהג" ופתחתי במשפט "בנוגע למצווה/מסורת שרווחת בין היהודים החילונים בישראל". היא רווחת, נכון או לא?

            • אבי

              כי אתה לא רוצה לעשות מאבקים על חשבון הילד שלך. הרי ברור שהילד יסבול מזה שלא עשית לו ברית.

              • שקט אבל

                "ברור"? הרבה מאוד אנשים יעידו שלא סבלו ולו לרגע. למה זה ברור לך?

                (ושוב, לדיון עומק בנושא עם אנשים שדווקא יודעים וחוו, יש פורום לנושא)

                • אבי

                  כי הוא יהיה חריג ושונה משאר חבריו ותמיד יצטרך להיות במגננה לגבי מצבו.

            • עופר

              אני מתנצל: בקריאה ראשונה פספסתי את השורה האחרונה של תגובתך.

  • עופר

    אני עדיין מנסה לשלב את רוב האמירות שלך על דת ומקומה בדיכוי, עם המקום המרכזי של לא מעט אנשי כמורה ורבנים במאבקים לזכויות האזרח בארה"ב. אני חושד שהסיפור הוא לא פשוט עד כדי כך.

    • שמרית

      עופר: זכויות אדם אולי, זכויות האישה ממש לא. בדיוק עכשיו אותם כמרים ואנשי דת מעבירים חוקים באמריקה נגד הפלות למרות שהדבר לא רק ידכא אלא גם ממש יסכן ואולי אף יהרוג נשים רבות. הסיבה מאחורי זה הינה דתית לחלוטין, שלא לאמר פרימיטיבית.

      • אזרח

        את בטוחה שמדובר בדיוק באותם כמרים ואנשי דת?

      • גם מרטין לותר קינג היה כומר, ויש גם את אמא תרזה, מהטמה גנדי שהיה איש מאד דתי, הדלאי למה, ועוד רשימה ארוכה. זה שאתה איש דתי לא מחייב אותך להחזיק בדעות חשוכות.

        • אמיר מלנקי

          תרזה החזיקה בדעות חשוכות כל כך שכמעט יצרה חור שחור. מזל שלא היה לה מאיץ חלקיקים.
          הרץ חיפוש
          christopher hitchens mother teresa
          ותשכיל

    • דניאל ר

      היו מוטציות חיוביות של הכמורה בכמה מקומות וזמנים. במיוחד עתה כשהנצרות בכמה מדינות פופולרית כמו ממרח שמרים – הכמורה מוצאת עצמה מוקפת בעובדים זרים ומודרים אחרים. אבל ב-4900 השנים הקודמות זה ממש לא היה כך.

  • קורא

    מה שארז אמר. גם להבנתי הקושיה לא הופנתה לאתאיסטים אלא ליהודים חילונים. שכן אתאיזם הוא שלילה וספקנות ולא משהו חיובי ובונה, בשביל זה יש אידיאולוגיות ותפיסות מוסריות לא-דתיות שונות ומשונות שניתן לאמץ. או כמו שאמרו חכמים ממני: "לא-לאסוף-בולים זה לא תחביב"

    • יריב

      למה, לעזאזל, הכוונה "לא לאתאיסטים אלא ליהודים חילוניים"? אני יהודי חילוני אתאיסט, אז השאלה מופנית אלי או לא?

      • ארז הוכמן

        זה בדיוק מה שאנחנו אומרים, שיהודי חילוני אינו אתאיסט. שמדובר בשתי מערכות אמונה נפרדות.

      • קורא

        אתאיסט הוא אדם שאינו מאמין בקיומו של אל, או שמאמין שהאלים של כל דתות האדם אינם אמיתיים.

        יהודי חילוני יכול להאמין שאלוהים קיים או לא. מה שמשותף ליהודים חילונים בישראל אינו אתאיזם.

        בכל אופן הפרוייקט של שלום מניב תגובות מאוד מעניינות, גם אם הוא הקפיץ שלא לצורך כמה אתאיסטים (למעשה יותר מעניין באמת לשמוע את הקבוצה של היהודים החילונים שכן מאמינים בקיומו של אל אך דוחים את אורח החיים הדתי).

        • קורא

          עוד ארחיב: יהודי חילוני למשל עשוי להאמין באסטרולוגיה, או בהומיאופתיה, או בפרחי באך, ואין כאן כל סכנה לחילוניותו או ליהדותו החילונית.

          אתאיסט אינו יכול להאמין באסטרולוגיה כי זוהי מיסטיקה שאינה בעלת תוקף מחקרי.

          • יריב

            אתאיסט יכול להאמין במה שבא לו כל עוד הוא לא מאמין באלוהות (שאז הוא לא אתאיסט). המוני אתאיסטים האמינו במרקסיזם, מערכת אמונות מיסטית-למחצה שאין לה כל תוקף מחקרי (ושמה גרוע, כי היא לא ממש קשורה לדעותיו ועמדותיו של מרקס).

            היום המון אתאיסטים מאמינים באמונות אקולוגיות לא מוגדרות, מיסטיות, וחסרות תוקף מחקרי. זה עושה אותם פתאים, אבל לא מונע מהם להיות אתאיסטים.

            • קורא

              אני מצטער אבל אני לא מכיר את המרכסיזם המיסטי למחצה, אלא רק את התיאוריה המרכסיסטית שלומדים באוניברסיטה בחוג למדעי החברה.

              • יריב

                מעולם לא למדתי בחוגים למדעי החברה, אני נשאר במתמטיקה. עם זאת, היתה לי היכרות עם המרכסיזם בהיותי צעיר, דרך תנועת הנוער ומפגש עם ארגונים כ"מאבק סוציליסטי". התפיסה בארגונים אלו היא של היסטוריה מכוונת, ובזו מתבטאת המיסטיקה (שהרי אין הסבר או טיעון סדור לכך שההיסטוריה מוכוונת). אני לא רוצה להיכנס לעומק העניין, אבל כפי שציינתי לתפישות אלו קשר רופף למרקס עצמו, וייתכן שמה שמלמדים בחוגים למדעי החברה הוא את הקאפיטל והמניפסט הקומוניסטי.

                • ארז הוכמן

                  אני מבין את הטיעון שלך, גם אני תמיד תפסתי ממרכס נביא ולטעמי המניפסט כתוב כנבואה לכל דבר.
                  אני גם חושב שהוא צדק לחלוטין, אבל אין זה סותר את העובדה שאמונה במרכסיזם יכולה להיחשב, בזווית מסויימת, כאמונה חצי-מיסטית. ראה מה כתבתי למטה על הקפיטליזם.

                • דניאל

                  אצלנו בחוג למדעי המדינה בחיפה לומדים גם לומדים את המניפסט הקומוניסטי ואת הקפיטל.

                  • יריב

                    בקפיטל אין שום אלמנטים מיסטיים, למיטב זכרוני (לא קראתי בו שנים), במניפסט מעט מאוד. בתנועות שכינו עצמן מרקסיסטיות במאה העשרים היתה די הרבה. אציין רק שאפילו מרקס עצמו אמר "אני אינני מרקסיסט" (דומני שהמשפט המלא הוא משהו בסגנון "מה שלא יהיה המרקסיזם, דבר אחד בטוח – אני אינני מרקסיסט").

                    • היהדות היא לא רק דת, אלא היא אוסף של מסורות ומנהגים, מתכונים וקשר למקומות גאוגרפים, טקסטים ספרותיים ועוד. אפשר להקשר לדברים הללו בלי אמונה באלוהים.

    • דורון

      לא-לאסוף-בולים אכן אינו תחביב, ואתאיזם אינו דת, אבל זה לא הופך אתאיזם לדבר שלילי והרסני. האתאיזם הוא זה שמאפשר מאפשר לשקול ברצינות תפיסות מוסריות לא דתיות, שאינן עולות בקנה אחד עם מה שקבעה חבורה של גברים לפני כאלפיים שנה.

      • קורא

        שלילי במובן של דבר ששולל את קיומו של דבר אחר. הרסני בוודאי שלא 🙂

  • שירלי

    לא מעט ? הייתי אומרת מעט מאוד. מה גם שהשאלה היא לא כמה אנשים אינדודואלים שבאו או מזדהים כאנשי דת
    פועלים למען זכויות אזרח וזכויות אדם, אלא מה עמדת הממסד הדתי ההגמוני כלפי שאלות אלו ( כמו גם מה עמדת הממסד ההגמוני ביחס לאותם כמרים ורבנים שפועלים למענם במוצהר ). אם תבדוק טיפה יותר לעומק תגלה שלא רק שכמה רבנים וכמרים רחוקים מליצג מציאות של דת כמקור למוסריות והומניות במובן שאנחנו רואים מוסריות והומניות, אלא שבלא מעט מקרים אותם אנשי דת מוקעים ומושמצים על ידי ההגמוניה. כמו שאמרת, הסיפור לא פשוט עד כדי כך.

  • אור

    כשאתה אומר לקבל אחריות למה אתה מתכוון, אחריות לעשות, אחריות להבין את המצב וכו'. ומי אתה טוען שלא מקבל אחריות?

  • יריב

    אחרי שקראתי את הרשימה של בוגוסלבסקי אני חושש שהוא מבקש דבר לא סביר. האוכלוסיה המוגדרת חילונית בישראל מוגדרת כך על דרך השלילה, לא לפי שום מאפיין חיובי. הנסיון למצוא הגדרות חיוביות לרמה הזו חסר טעם, בדיוק כמו לשאול את כל מי שהלמ"ס משייך לקבוצת ה"אחרים" (יהודים, ערבים, אחרים) מה עושה אותו לכזה.

  • ארז הוכמן

    אני מקווה ששלום קורא את התגובות, מגוון הדעות שמוצף פה בקשר למהות החילוני מדגיש בצורה מדוייקת את הנקודה שאני חושב ששלום ניסה להעביר דהיינו שלחילונים אין הגדרה עצמית מוסדרת.
    מצד שני, כל המושגים הקשורים בדת (או בשלילת הדת) מעורפלים מעצם העובדה שקשה להגדיר את המושג אמונה. אני יכול לטעון שגם קפיטליזם היא אמונה דתית ושמי שמאמין ביד הנעלמה צריך לתהות עם עצמו למי שייכת היד.

    • עדו

      "לחילונים אין הגדרה עצמית מוסדרת" זה מה שעושה אותם חילונים

  • עדו

    תיקון טעות, אתה הבלוגר הכי טוב בישראל , שלום מיד אחריך. שלום בדרך כלל מנסח בצורה מדוייקת את מה שאני חושב יותר טוב ממה שעלה על דעתי, אתה תמיד מוצא זוית שלא חשבתי עליה.

    • דני

      אני דווקא חושב ששלום באמת יותר טוב, בעיקר כי הוא מצליח לבטא עמדה מורכבת בפוסטים שלו, בעוד שאצל יוסי יש בד"כ רעיון אחד חד קיצוני ובוטה בכל פוסט, ולא עמדה מורכבת כלפי נושא כלשהו. אבל זה עניין של טעם, אני מניח.

    • ygurvitz

      תודה 🙂

    • חגי

      מה שאתה אמרת

  • רון
  • אוטו פוקוס

    לדעתי חילוניות היא דרך חיים שמהותה מסתכמת בשתי מילים: ספק ואחריות. החילוניות מטילה על החילוני להטיל ספק בכל פרדיגמה, ללא מורא וללא משוא פנים, בעוד הדתיות מציבה עקרונות ואמונות מסויימים כקדושים שאין לפקפק בהם. מתוך ספק מוחלט זה, נובעת האחריות לה מחוייב החילוני. ללא אל או דת שנמצאים מעליו ומכוונים את חייו, אדם חייב לקחת אחריות אישית מוחלטת על דעותיו, פעולותיו ויחסו לסובבים אותו, ואינו יכול להיתלות במצווה או באמונת סרק זו או אחרת להכוונת חייו.

    כמובן ששני אלו הם עקרונות שקשה מאוד לאדם לחיות אותם באופן טהור ומוחלט, ואולי אף בלתי אפשרי. באופן מודע או בלתי מודע, קשה להטיל ספק בכל דבר ועניין, ויש עקרונות שאנו מקדשים ללא מחשבה. עם זאת, ספק ואחריות הם שני העקרונות שצריכים להוות את האידאל החילוני, ושכל אדם חילוני חייב לשאוף אליהם. אולי באותו אופן שהבודהיסט שואף לביטול עצמי מוחלט, על אף שהוא יודע שהסיכוי שיגיע לכך קלוש עד בלתי-קיים.

  • אזרח

    חשבתי שיהיה גם דיון על דתות מודרניות, כמו דת הסוציאליזם, למשל. בזמנה היא סחפה עשרות מיליוני אנשים, ואפילו היה לה משיח. גם דת הקפיטליזם חזקה מאוד בשנים האחרונות, והם היו חכמים מספיק כדי לספק כמה נביאים אבל לא משיח שעלול להתברר כמשיח שקר. יש גם דת ה"ישראל אשמה בהכל, לגמרי ובלעדית" שתפסה אחיזה בחוגים מסויימים. בקיצור, אנשים מחפשים דתות גם אחרי שזנחו את האמונה באל. מעטים מאוד החילונים שאני מכיר, לפי ההגדרה שבפוסט. נראה שגורביץ, גם אם עזב את המצוות, לא עזב את הדת – הוא רק החליף אותה.

  • גדי

    צ"ל ויטגנשטיין ולא כפי שנכתב.

  • Eli

    ואולי נתחיל בזה שנפסיק להשתמש בקללה "חילוני\ת"?
    חילוני הוא אדם שכל חיו "חול", שאין בו "נשמה יתרה. כך הדתיים רוצים לראות את שאינם דתיים.
    המונח הנכון הוא "חופשי\ת". זהוא אדם החופשי מכבלי הדת.
    זו אינה סתם סמנטיקה! זהו ענין מהותי הנוגע לשאלה כיצד אנו [החופשיים] רואים את עצמנו ויותר מכך, כיצד אנו מוכנים שאחרים [הדתיים או האדוקס, כפי שסבתי נהגה לקרוא להם] יכנו אותנו.

    • חנן

      אני דווקא מחבב את המלה הזו. כי לדעתי יש משהו נלעג וטיפשי דווקא ב"קודש", כלומר בהוראה המקורית המיסטית שלו (ולא בהוראה המושאלת שאנחנו משתמשים בה בביטויים כמו "קידוש ערך החיים").

      חוץ מזה, יש משהו נחמד באימוץ כינוי גנאי שהדביקו לך הדתיים המתנשאים. הם לא מעליבים אותי ודעתם לא חשובה בעיניי. בהתחשב באמונות המשונות שלהם, אני גאה בבוז שלהם כלפיי.

    • אלון

      לייק!

  • מיכאל

    החופש הוא רק מרכיב אחד מיני רבים שמבדיל לא-דתיים (חילונים הוא ביטוי גנאי) לדתיים, וחבל שלא הוזכרו אחרים כמו זכויות שונות, חופש המחשבה, ביקורת, מוסר אוניברסלי, השכלה וכו'. במקום זה בחר הכותב לבזות וללעוג לדתיים ולעולמם, מבלי לדעת שפסילת הזולת חוזרת לפוסל. קצת ענווה, סובלנות ונימוס היו מתקבלים בברכה.

  • ל'

    אם כבר הזכרת את קאנט בתחילת הרשומה, אני חייב לציין עד כמה סוף הרשומה הוא כמעט ציטוט שלו: ”הנאורות היא יציאתו של האדם ממצב חוסר הבגרות שהביא על עצמו. חוסר בגרות משמעו חוסר היכולת להשתמש בשכל בלא הנחיה של אחר.“ (פתיחת מאמרו ”תשובה לשאלה: מהי נאורות?“)

  • אלון

    ״חילוניות, בקצרה, היא התבגרות מהזיות הילדות על חבר בלתי נראה, וקבלת אחריות.״

    זה בדיוק מה ששלום ביקש לא לעשות. הגדרה על דרך השלילה. כתבת במילים אחרות – חילוניות זה לא להאמין באלוהים ולעשות את מה שמוסרית נכון גם בלי האמונה הזאת.

  • פוסט נפלא. תודה!
    לאלון שכתב בתגובה לפני: זו שלילה של חבר דמיוני, לא שלילה של אל. אמונה היא דבר שמובנה בנו מגיל מאוד צעיר. אנחנו מאמינים להורים שלנו ונוטים לפתח אמונות ביצירי דמיון כאלה או אחרים, כחלק מתהליך ההתבגרות הפסיכולוגי שלנו. יש שמוצאים לזה תחליף מאוחר יותר בצורת אלוהים; ויש שמצליחים להתנער מהצורך בחבר דמיוני ולוקחים אחריות מלאה על חייהם. אם אינני טועה, לזה התכוון יוסי.

    • אלון

      אחות מופלאה יקרה,
      חוששתני שאת כן טועה הפעם.
      א. אצל יוסי החבר הדמיוני הוא תמיד אלוהים . לפעמים הוא נקרא גם מפלצת הספגטי המעופפת.
      ב. בפוסט המקורי של שלום הוא ביקש להגדיר מה הופך אותנו לחילונים. התנאי שלו היה שהדבר לא יעשה על דרך השלילה.
      ככה שגם שלילת חבר דמיוני אחר היא לא התשובה לתרגיל המחשבתי הנדון בתחילת הפוסט.
       

    • רק לרקורד, זה שאתה מאמין באלוהים, לא בהכרח מאפשר לך להתנער מאחריות למעשיך. אני מכיר הרבה אנשים שלא מאמינים באלוהים, ולא לוקחים שום אחריות למעשיהם כך נטבע מטבע הלשון: אין לו אלוהים. אמונה באלוהים יכולה להתפרש כתמריץ לקחת יותר חשבון על מעשיך. אלוהים יכול להיות גם גורם היפוטתי, שמכוון אותך אל הטוב והמוסרי.
      כמובן שיכול להיות הפוך.

      • אוטו פוקוס

        הכוונה לא שהדתיים מתנערים מאחריות למעשיהם, אלא לכך שהם מעבירים את האחריות בנושאי מוסר וערכים ליישות עליונה, לכתבי קודש ולמפרשיהם עלי אדמות. כמובן שזה לא עניין של שחור ולבן, והמגוון האנושי גדול בין המאמינים כמו גם בין החילוניים – אבל החשיבות טמונה באידיאל אליו שואפים, למה שמנחה אותנו בעולם מבולבל.

        האדם הדתי שואף שבחירותיו המוסריות ומעשיו יתאימו כמה שניתן לציווי האלוהי, כפי שהוא מוצג לנו בכתבי הקודש ופרשנויותיהם. האדם החילוני מכיר בכך שאין סמכות עליונה כזו שניתן להיתלות בה, ובך שכל קידוש של עקרונות כאלו הוא פגום במהותו. החילוני שואף שבחירותיו המוסריות ומעשיו יתאימו עד כמה שניתן לעקרונות מוסר אוניברסליים, שמעצם הגדרתם אינם מקובעים באבן, ונמצאים בהתפתחות מתמדת – ומכאן נובעת האחריות האישית למעשיו.

        שוב, אני צריך להדגיש: זה לא שחור ולבן, וברור שאנשים טובים, מוסריים ואחראים קיימים בשני הצדדים של המשוואה. עם זאת, במובן החברתי הכולל, אין לי ספק שתפיסת המוסר הדתית מקבעת את הכשלים בחברה האנושית ומסתייגת משינוי, גם כאשר הוא לטובה, בעוד החילוניות הספקנית מקדמת את האנושות לכיוון עולם טוב יותר. הדוגמא הברורה ביותר לנושא היא היחס כלפי נשים ומקומן בחברה.

        • מני זהבי

          השאלה היא, מי מגדיר את אותם עקרונות מוסר אוניברסליים ומי מחליט עד איזה גבול ליישם כל אחד מהם באיזה מצב.
          אם נשתמש בדוגמא שלך, גם אם נסכים שהמצב, בו לנשים יש זכויות שוות לאלו של הגברים, הוא מצב רצוי, יתעוררו מספר בעיות. למשל, מה לעשות עם חובות שמוטלות באופן מסורתי על הגברים יותר מאשר על הנשים (כגון שירות צבאי)? מה לעשות עם מצבים שהם ייחודיים לנשים (מישהו למעלה הזכיר את נושא ההפלות)? עד כמה ניתן להעניק, הן לנשים והן לגברים, את הזכות של פגיעה בתא המשפחתי?
          דרך אגב, השאלות שלעיל הן במידה רבה סובייקטיביות – כלומר, אין להן תשובה נכונה או לא-נכונה. אבל יש מקרים שבהם לשאלת מעמד האישה תהיה משמעות אובייקטיבית לכלל החברה. למשל, חברה שמונעת מנשותיה להציע את כישוריהן בשוק העבודה הפתוח, בתנאי שקיים שוק כזה, תפגר כלכלית אחרי חברה שכן מציעה לנשותיה את האפשרות הנ"ל. מצד שני, חברה שפתורת את נשותיה מהחובה המסורתית ללדת ילדים ולגדל אותם (פותרת במובן של תודעה ציבורית, לא רק מבחינת החוק הכתוב), עשויה להיקלע למצב שבו לא יהיו לה מספיק ילדים כדי שאותה חברה תמשיך להתקיים. המצב הזה מתרחש לנגד עינינו בחלק גדול של אירופה ובארצות מסוימות במזרח אסיה. האירופאים, כדי לפתור את הבעיה הזאת, נזקקו להגירה, ואלוהים יודע כמה קש הם עוד יאכלו עם המהגרים בעקבות זאת. איך יפתרו את הבעיה הזאת במזרח אסיה, אין לי מושג: לא ראיתי הרבה אנשים שמתקפדים על שעריהן של יפן, קרום קוראה או סינגפור.
          אני לא אומר שצריך להירתע מכל שינוי של נורמות קיימות. אני כן אומר שהתלהבות ליישם עקרונות מופשטים למיניהם בלי לבחון את ההשלכות של יישומם על כל מיני היבטים של החיים עשויה להוביל למצבים בעייתיים. לכן מידה מסוימת של שמרנות, בבחינת "אנו יודעים איך לחיות במצב שבו אנו נמצאים; מי יודע איל נחיה כאשר המצב ישתנה?", היא דבר שמועיל לחברה באופן כללי, ואם הדת מספקת את המידה הזאת של שמרנות, זה לגמרי לא רע.

          • אוטו פוקוס

            אלו שאלות מורכבות ולא פשוטות, ולא לכולן יש תשובה בשליפה מהמותן – וזה בדיוק ההבדל בין תפישת העולם הדתית לזו החילונית. לפי התפישה הדתית יש תשובה מוחלטת לכל מצב ומצב, והיא טמונה ברצון האל. לעיתים רצונו ברור ומפורש במצוותיו, ועיתים חובה עלינו להסיק אותו מפירוש מצוותיו. גם אם אדם דתי חש בעצמותיו שמצווה מסויימת היא שגויה, עדיין חובה עליו לפעול לפיה. הדוגמא הקיצונית ביותר, ומיתוס מכונן של היהדות, הוא סיפור עקידת יצחק. בסיפור זה מודגם באופן האלים ביותר שהמוסר העליון הוא דבר האלוהים לבדו, הגובר גם על הציווי האנושי הבסיסי ביותר של אהבת אב לבנו.

            בתפישה החילונית, לעומת זאת, אנו מודעים לכך שעלינו מוטלת האחריות המוחלטת (בין אם כיחידים ובין אם כחברה) למצוא את התשובה הנכונה לשאלות מוסריות, ללא אל שניתן להיתלות בדבריו. זה מסע ארוך, מפרך ולא פשוט – ואין בו תשובות אינסטנט. עם זאת, בניגוד לתפישה הדתית, הוא לא מוביל להתאבנות ולקידוש עקרונות שאולי היו מוסריים לפני מאות ואלפי שנים, אך בימינו אנו ברור לנו שאין להם כל משמעות, ולעיתים הם אף פסולים מעיקרם.

            • מני זהבי

              אין דבר כזה "התפיסה הדתית". יש תפיסות דתיות שונות, וחלקן עושות מאמץ כדי לא להעניק לאדם את האשליה שיש בידו תשובה מוחלטת לשאלות הקיום, כולל שאלות מוסריות (כלומר, האל יודע מה הטוב; השאלה היא איך האדם יכול לדעת את זה — ולא, לשאול את הרב/הכומר אינה בהכרח הדרך הבטוחה להגיע לתשובה).
              עקרת יצחק היא סיפור מכונן, אבל דווקא היא שייכת לסוג הדברים שדת ממוסדת אינה אוהבת. אם אנשים יתחילו לטעון ששמעו קול אלוהי המצווה עליהם ישירות לעשות כל מיני דברים, מי צריך את הממסד הדתי?
              בסופו של דבר, הדת, כמו כל תופעה אנושית, היא מה שבני אדם בוחרים לעשות אתה. לאור המגוון העצום של החוויה האנושית לאורך ההיסטורי, יש מעט מאוד דברים בעלי תוכן שניתן לומר על הדת באופן כללי, לחיוב או לשלילה.

              • אוטו פוקוס

                אז נדייק: אני מתייחס אל התפישה הדתית היהודית-אורתודוקסית באופן ספציפי, ועל התפישה הדתית המונותאיסטית (יהדות, נצרות, איסלאם) באופן כללי. העולם הדתי אכן מורכב ומגוון מאוד, אבל לעניות דעתי המונותיאיזם מייצג את אחת הפנים הפחות יפות שלו. בכל מקרה, זוהי התפישה הדתית הרלוונטית ביותר לנו ולחברה בה אנו חיים.

                אולי הדת הממוסדת אינה אוהבת את עקדת יצחק, אבל היא עדיין מקפידה לחזור ולספר אותו כסיפור קדוש ואמת-לאמיתה למאות אלפי ילדים קטנים בכל שנה, כבר אלפי שנים. קשה להאמין שסיפור רצחני ומפחיד שכזה לא מחלחל ומשתלב באופן עמוק בתפישת הדת של אותן מאות אלפי נפשות צעירות, מה גם שיש לא מעט סיפורים ומצוות אחרות לגבות סיפור זה. אם היהדות הרבנית אכן כל כך מסתייגת מסיפור זה, למה היא לא גנזה אותו בשלב מסויים, כמו שעשו, למשל, לספרים החיצוניים? התשובה טמונה, כמובן, בפגם המהותי בתפישה הדתית המקדשת טקסטים שלא ראויים לכך, כפי שכבר הזכרתי.

                • מני זהבי

                  אוי. גם בתפיסה הדתית היהודית-אורתודוקסית יש זרמים שונים, בוודאי כשמדובר בשאלות פילוסופיות ולא בשאלות הלכתיות. קו וחומר בן בנו של קל וחומר שאין טעם לערבב לעיסה אחת את היהדות, הנצרות והאסלאם, שקיימים, בצורות שונות ומגוונות, במשך איזה 1500-2000 שנה בחלקים שונים של העולם, בתנאים שונים.
                  ד"א, לא אמרתי שהדת הממוסדת (זו היהודית) אינה אוהבת באופן ספציפי את עקדת יצחק, אלא שעקדת יצחק שייכת ל*סוג של דברים* שעשויים לפגוע בסמכותו של הממסד הדתי, ואין סיבה להניח שהממסד הנ"ל אינו מבין את זה. למה לא גנזו את סיפור עקדת יצחק? ככל הנראה, מפני שהוא הפך לטקסט מקודש כמה מאות שנים לפני שהיהודים הקימו מתוכם גוף בעל סמכות שיכול היה להעלות בגלוי שאלות מהסוג של "אלו ספרים מרכיבים את כתבי הקודש?" דרך אגב, במקורות הרבניים של תחילת הספירה הנוצרית אין שום אמירה על כך שהחכמים של אותה תקופה אכן פסלו ספר מסוים מלהיכלל בכתבי הקודש. כל מה שיש הוא סיפורים בדיעבד על כך שזה עשוי היה לקרות אבל לא קרה (ספר יחזקאל) ודעות של חכמים מסוימים שהוציאו ספרים מסוימים מכלל כתבי הקודש (קהלת, שיר השירים), אבל דעתם לא התקבלה ע"י החכמים האחרים. המקרה היחיד שבו, ככל הנראה, ספר מסוים נחשב בתקופה מסוימת לחלק מכתבי הקודש אבל הוצא מהם בסופו של דבר הוא ספר בן סירא. אבל זה לקח המון זמן (עד למאה ה-8 לספירה, ככל הנראה), ומה שיש במקורות הוא רמזים לתהליך הזה, לא תיאור מפורש שלו.
                  לדת, כמו לכל תופעה חברתית, יש דינמיקה התפתחותית משלה, ואף על פי שמי שמחליט, בסופו של דבר, איך הדת תיראה הם האנשים המשתייכים אליה, ההחלטות שלהם אינן נעשות תמיד באופן מודע, ובדרך כלל חופש הבחירה שלהם מוגבל. אפשר לראות בהגבלה הזאת של חופש הבחירה "פגם מהותי", אבל ראוי לזכור שגם אנשים חילוניים לחלוטין אינם נהנים לעולם מחופש בחירה מוחלט.

  • גיל ב'

    בתור בוגר החוג למתמטיקה אין לי בעייה עם הגדרות על דרך השלילה כמו לרבים כאן. הוכחות מתמטיות רבות הן הוכחות על דרך השלילה וזה לא הופך פחות נכונות מהוכחות "חיוביות". בסופו של דבר מה שחשוב הוא התוצאה הסופית ואם מישהו מגיע ל"הארה" ע"י תהליך של שלילת האל זה חיובי בעיני בדיוק כמו כל דרך אחרת. שלא לדבר על כך שזה בסך הכל סמנטיקה. למה שלא נגדיר חילוניים כמחזיקים בערך החיובי של "חופש ואחריות אישית (ואנושית)" ואת כל השאר ככאלו שעל דרך השלילה "מוותרים" על חופש ו"מתנערים" מאחריות אישית?

    • שירלי

      למה לא באמת, כתבת יפה.

  • Pingback: הפוך והפוך בה, דכולי בה: מה עושה אותי יהודי חילוני « תיקון עולם()

  • Pingback: Drifteragain()

  • Pingback: מיהו חילוני? תשובה לשלום בוגוסלבסקי « עמודו!()