בין חוק ומיתוס
איך יודעים שהגזענות הפכה לממסדית? כשהיא כל כך נוכחת, שהיא לא גוררת הרהור או מחשבה שניה. אף אחד לא אילץ גרמנים לתלות שלטים בנוסח "אין כניסה לכלבים ויהודים": לא היתה כפיה ממשלתית. זה פשוט היה הדבר הנכון לעשות, מסחרית, אם רצית לקוחות. משהו מעין זה קרה לאחרונה: שורה של עסקים פרסמו את עצמם ב"דפי זהב" ("אם אתה לא שם, אתה לא קיים") כמקיימים "עבודה עברית". כמו "אהבת ישראל", שמשמעה היא שנאת לא יהודים, עבודה עברית משמעה שבעל העסק לא מעסיק לא יהודים.
עכשיו, מדיניות כזו ופרסומת כזו מהוות עבירה על החוק, שאוסר על אפליה בקבלת עובדים לעבודה על רקע מוצאם. אבל אני מוכן להמר שלא יוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים בכך, ושאם יוגשו – הם לא יסתיימו בהרשעה.
למה? כי כפי שיודע כל מי שלמד שיעורי תע"י, אסופת המזוקנים מזילי הריר שמקדמים כעת "עבודה עברית" לא התחילו עם התרגיל הזה. הוא הופיע לראשונה עם ההגירה הציונית לפלסטינה, וגם אז הוא היה מיועד לנישול עובדים פלסטינים. אז העובדים היהודים – והיהודים בכלל – היו מיעוט, והמהלך היה חרם שהיה מיועד לשבור את נטייתם הטבעית של בעלי אדמות לשכור את הפועל הזול יותר. "עבודה עברית", כלומר נישולו של העובד היליד לטובת מהגר אירופי, הפכה לערך יסוד, שסביבו פחות או יותר נבנה כל המשק היהודי בימים שלפני הקמת המדינה. "עבודה עברית" היא אחד מיסודות המיתוס הציוני. כל הסיפורים האלה על הרצון היהודי לאחוות עמים, על בניית הארץ לטובת שני העמים? אגדות נחמדות. יכול להיות שהרצל באמת האמין בהן. המפלגה הלאומית-סוציאליסטית שהקימה את ישראל לא ניסתה אפילו להעמיד פנים שהיא לוקחת אותן ברצינות (חלקים מהשמאל הציוני ניסו, אבל יהדותם היתה מחסום בפני אנושיותם).
עכשיו, אפשר היה לטעון שעם הקמת המדינה, המושג "עבודה עברית", כמו כל האתוס הציוני, סיימו את תפקידם ויכולים ללכת למגרש הגרוטאות של ההיסטוריה, לפנות את המקום לנורמליזציה שבאה אחרי המהפכה. אבל זה לא הכיוון שהמשטר הציוני הלך אליו: הוא החזיק באידיאולוגיה של מהפכה מתמדת. הוא בנה את עצמו על עושק, גזל את רוב האדמות שהיו בידי הערבים (אלו מהם שלא גירש או טבח), דחק את רגליהם של הערבים מהשוק, החזיק אותם תחת משטר צבאי עד 1966 וכאזרחים סוג ב' עד עצם היום הזה. המדינה היתה אמורה להביא שוויון – זה אפילו מופיע במסמך היסוד שלה, מגילת העצמאות, המסמך שנכתב כדי שאפשר יהיה לנפנף בו מול האו"ם – אבל כל מוסדותיה קשרו, בעקביות, נגדו. אף שערבית היא שפה רשמית בישראל פחות או יותר מיום לידתה, למשל, בן גוריון לא היה מוכן לראות ערבית בתעודת הזהות שלו; לדרישתו, הוצאה לו תעודת זהות מיוחדת, שבה היתה רק עברית.
הרבה אנשי שמאל ניסו לשכנע את עצמם בשני העשורים האחרונים שמהותה של הציונות היתה לבצע נורמליזציה של העם היהודי. יכול להיות שכמה מהוגי הציונים אכן חשבו כך. אבל אידיאולוגיה נמדדת לא על פי הספרים שבה היא כתובה, אלא על פי האופן שבו היא מתממשת בשטח; והציונות, בפועל, היא מערכת שמיועדת לאפשר ליהודים להתנהג כפי שהתנהגו אליהם, מסע נקמה בלתי פוסק כנגד ההיסטוריה. "עבודה עברית" הוצאה אל מחוץ לחוק ב-1995, בשלהי ימיה של ממשלת רבין, שאכן עשתה יותר מכל ממשלה אחרת לקרב אליה את הציבור הערבי.
אבל צריך לזכור שנסיונו של רבין לקרב אליו את הערבים פעל כנגדו: כל הימין וחלקים מהמרכז ראו בנסיון לקרב אותם בגידה בציונות, אם לא בגידה במדינה. רבין היה ראש הממשלה היחיד בהיסטוריה ששבר את הטאבו של בן גוריון על שיתוף פעולה עם חד"ש – אבל גם הוא לא העז להכניס את המפלגות הערביות לקואליציה, ונאלץ להסתפק בתמיכתן מבחוץ. צירופן לקואליציה היה הופך לנשיקת מוות לציבור המצביעים היהודי. הגזענות היהודית, שנרתעת מהערבים במיוחד כאשר הם רוצים להיות חלק מהקולקטיב, היתה חזקה מאד גם ב-1995. היא לא דבר חדש. פרס, אפס חדל אישים כהרגלו, דחה את הערבים וניסה לקרב אליו דווקא את המפד"ל, המפלגה של הציבור שהקים את שליח הציבור שרצח את קודמו. אחר כך בא הטבח בכפר כנא, ופרס איבד את הקול הערבי. ברק אפילו לא ניסה להעמיד פנים שאכפת לו ממנו, ואחרי טבח אוקטובר חלק ניכר מהציבור הערבי נתן גט כריתות לרעיון שאפשר להקים מדינה שוויונית כאן.
"עבודה עברית", בקצרה, מגלמת את הרעיון שליהודים צריכה להיות עבודה לפני שיש פרנסה גם לערבים – או, כמו שמביעים את זה הרבה מאד יהודים במונח תלמודי, "עניי עירך קודמים". ככזו, היא משתלבת היטב במיינסטרים היהודי/ציוני: התפיסה שאזרחי ישראל הערבים הם ספח עודף במקרה הטוב ואויב במקרה הרע (ואכן, התייחסות כזו היא דרך נהדרת לוודא שעוינותם, המוצדקת היסטורית, תשמר), שצרכיהם צריכים לבוא אחרונים, אם בכלל.
או, במילים אחרות, הרעיון של "עבודה עברית" הוא מיתוס מושרש, בסיסי, הכרחי לקיומה של הציונות. הרי עצם הדרישה לשוויון בזכויות לפרנסה מעלה מיד באוב את רוח הרפאים המבעתת של "מדינת כל אזרחיה". ועם כל הכבוד לחוק – ובישראל מעולם לא היה יותר מדי כבוד לחוק – הוא לא מסוגל להלחם במיתוס, או לגרש את רוחות הרפאים המעשנות ברגעי חרדתם של אזרחיו.
ומי מפקידי השלטון יעיז להלחם במיתוסים הללו? מי יגרור את הלאומנים הלוהבים אל בית המשפט, ויהפוך אותם לקדושים מעונים? הרי אין להם אומץ לעמוד מול רבנים, ולא רק מול יחיד בדורו כמו עובדיה יוסף, אלא גם כנגד שורש פורה רוש ולענה כמו דב ליאור. מול המיתוס, שותק החוק.
וכך זה יימשך, עד שיושרש המיתוס הישן ויוחלף באחר. האם זה מעשי? ספק גדול, גדול כגודל הספק בשרידתה של ישראל, ותלוי בו.
(ההשראה לפוסט הגיעה מהפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)
ועוד דבר אחד: צה"ל חושש שהפלסטינים יצאו להפגנות סוערות כמו במדינות ערביות אחרות, אך בכירים מרגיעים ש"קשה להאמין שבמצב של התקוממות, לא יהיו ארגונים שייקחו על זה טרמפ וינסו לפגוע בצה"ל, ולכן זה לא יהיה מצב דומה למצרים". כלומר, האלימות היא מה שתציל את צה"ל ותאפשר לו להגיב בכוח קטלני שאפשר יהיה להצדיק אחר כך, לפחות כלפי הציבור היהודי (המטרה הראשונה והאחרונה של כל פרויקט ה-Hasbara). כאן המקום לציין בקול את העובדה שאם ההפגנות לא יהיו מספיק אלימות לטעמו של צה"ל, הוא תמיד יכול לנסות להפוך אותן לאלימות על ידי שתילת מסתערבים שיתקפו את החיילים. אחרי הכל, הוא כבר עשה את זה בעבר, ולא נענש. אם וכאשר יתחילו המהומות, וצה"ל יטען שהופעלה כלפיו אלימות, צריך יהיה לזכור גם את זה.
(יוסי גורביץ)
"אף שעברית היא שפה רשמית בישראל פחות או יותר מיום לידתה, למשל, בן גוריון לא היה מוכן לראות ערבית בתעודת הזהות שלו". אני מניח שגם בפעם הראשונה צריך להיות ערבית.
כמו"כ, הביטוי הוא "עניי עירך קודמים" ולא "עניי עירך קרובים".
מעבר לזה, פוסט מוצלח שאני כנראה אוותר על להפיץ בגלל הסגנון – לא שאני לא מבין מאיפה הוא בא, אבל האנשים שהייתי רוצה שיחשפו לזה לא יגיעו לסוף בגללו, ובוודאי שלא יטרחו לחשוב מחשבה שניה על מה שקראו.
באופן כללי הפרוייקט הזה מרגיש קצת מיותר – הרשומות מהמדרון לרוב לא זקוקות לכל כך הרבה טקסט תומך (לפחות זו של היום, ויותר ממנה זו של אתמול) – מי שלא הבין את הבעייתיות מהן עצמן, לא יבין גם מההסברים הנלווים…
ולמרות הטון הביקורתי, חשוב לי להדגיש שרוב הזמן אני מסכים וחושב שהבלוג חשוב ומצליח לשים את האצבע בצורה מדוייקת על הרבה נקודות בעייתיות במדינה.
תוקן, תודה. אני מבין את ההערות בנושא הסגנון, אם כי אני לא מסכים איתן.
"איך יודעים שהגזענות הפכה לממסדית? כשהיא כל כך נוכחת, שהיא לא גוררת הרהור או מחשבה שניה"… "אבל אני מוכן להמר שלא יוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים בכך, ושאם יוגשו – הם לא יסתיימו בהרשעה."
קשה לתת תחזיות, בעיקר בקשר לעתיד, אבל פעולות האכיפה היו בהחלט אפקטיביות בעבר. למשל, האתר "עבודה עברית" הורד מהרשת ויש שם היום רק הודעת התנצלות "על הפגיעה ברגשות או בכבוד האדם". חוץ מזה, נראה לי שהרבה יותר יעיל להגיש תובענה אזרחית – אפשר לזכות ב-50,000 ש"ח בלי הוכחת נזק.
(בקישור לויינט על המסתערבים יש סוגר מיותר)
תיקון קטנטן, המשטר הצבאי על ערבים בישראל התקיים עד 1966 (שנה לפני אותה מלחמה) ולא 1968 כפי שכתבת.
65!
תוקן, תודה.
תיקון – המשטר הצבאי בוטל בשנת 1966, ולא 68.
כמו כן, צריך להוריד את הסוגר בקישור שמפנה לוויינט.
וכרגיל,
תודה על עוד פוסט מעולה!
גורביץ ההיסטוריון מכה שנית. "נישולו של העובד היליד לטובת מהגר אירופי". בכלל לא ברור שמדובר בנישול, כשהכלכלה צמחה בימי המנדט, ולכאורה הביקוש לעבודה גדל. "נישול". לא, חס וחלילה, התנגדות להעדפה גזענית/אידאולוגית של בעלי אחוזות שהעדיפו עובדים בלי רקע "אדום" כזה או אחר. לא תחרות לא הוגנת בשוק העבודה, כשלקבוצה אחת יש בדרך כלל בתים, אולי גם גינות או חלקות חקלאיות קטנות שבהן ניתן לגדל אוכל, ורשת ביטחון של משפחה מורחבת, וכך יכולה לדרוש פחות שכר. לא אידאולוגיה בדבר עבודת כפיים. בכלל, א.ד. גורדון וכל ההוגים מאותה תקופה בכלל היו שרלטנים, כל מה שעניין אותם היה רק לנשל את הערבים. בדיוק כך ולא אחרת.
שרלטנים לא, הם סיפרו לעצמם סיפור יפה שאנחנו והערבים נמצאים באותה סירה, כולנו מעמד מדוכא אחד במלחמה נגד האפנדי הקפיטליסט המנצל ונוכל לשלב ידיים ולהילחם יחד ולהקים פה מדינה סוציאליסטית למופת.
מה לעשות שהערבים ראו את עצמם קודם כערבים ולא כפרולטריון והם לא רצו אותנו פה ולא רצו פה שלטון קומוניסטי, גם לא המעמדות הנמוכים. וכפי שנכתב כאן האידאולוגיה השיוויונית של הסוציאליזם לא ממש הולכת ביחד עם סילוק אריסים ערביים מאדמתם (היא כן הולכת ביחד עם נסיון 'לנרמל' את העם היהודי כדי שיהיו בו גם עובדי כפיים).
מעולם לא הצלחתי להבין את הטרוניות כנגד המשטר הצבאי. הרי שבועות מעטים לפני הקמת המשטר עוד לחמו הערבים ביהודי הארץ וקצת קודם לכן גם טבחו בהם נמרצות. מלחמת העצמאות לא הייתה עוד מלחמת אזרחים, אלא מלחמת הישרדות. הערבים הוכיחו היטב מה הם מסוגלים לעשות ליהודים כשהם שולטים בהם (ראה פרעות 29 והלאה). המאבק הצבאי להישרדות נמשך גם לאחר 48 ודי ברור למי היו מצטרפים ערביי ארץ ישראל במלחמה נוספת. על רקע זה ההחלטה להחיל משטר צבאי עליהם אינה בלתי מובנת. אולי קצת היסטרית אבל את זה קל לומר היום.
מה שאני שואל עצמי הוא למה המשטר הזה הוסר ב-66. מה קרה?
אין בעיה, אז למה לתת להם אזרחות? למה לקבוע שיש שיוויון זכויות בחוק ואז להחיל משטר צבאי. למה להפקיע את אדמות הערבים בגליל לצורך 'שטח אש' ואז להקים עליהן את העיר היהודית כרמיאל?
בואו ונכתוב בחוק שחור על גבי לבן שערבי שווה פחות מיהודי במדינת ישראל ונסגור עניין, מה שלא הולך זו היומרה להיות מדינה נאורה ודמוקרטית ובפועל לקיים אפליה כלפי ציבור שלם (אגב, מי הם ה'ערבים' שטבחו ביהודים? תושבי לוד ורמלה שגורשו ב1948, האם יש לך הוכחה שתושבי זכריה שגורשו ב1951 ובתיהם נשדדו מהם היו שותפים לאיזו שהיא פעולה נגד יהודים?)
אגב, האם יש איזשהי הוכחה לכך שהמשטר הצבאי הזה מנע נזק בטחוני כלשהו? כי כפי שציינת הוא הוסר ב66 ואני לא שמעתי שהיה גל של פיגועים בעקבות זה, למעשה ב56 הוטל עוצר על הכפרים הערביים ובוצע טבח כפר קאסם בערבים ואילו ב67 לא הוטל עוצר וראה איזה פלא – לא היו ערבים מהכפרים שהצטרפו למלחמה בשלטון היהודי. אז אולי אם ב56 לא היו מטילים עוצר היה נחסך הכתם הזה מההיסטוריה שלנו? מה שכן, אם אתה שואל אותי מה יהפוך אותי לאזרח נאמן למדינה כלשהי אז העובדה שהשלטון מתייחס אלי כאל אויב לא ממש עוזרת.
היה צריך להיות '?' אחרי 1948
אז עכשיו אתה טוען שזו הייהת שגיאה להעניק אזרחות? נתנו אזרחות כי זו רוח המדינה והשהו אותה מסיבות ביטחוניות. אולי מוגזמות, אבל את זה יודעים רק היום. גם השינוי בחוקי הביטחון האמריקאי נראה מוגזם אבל מאז אחד עשר בספטמבר לא התפוצץ עוד מטוס. אולי בגלל השינוי בחוקים ואולי לא. אין לדעת אבל גם אין לקחת סיכונים.
הניסיון שלך להפריד בין ערבי לערבי – כאילו יש לגרש או להתגונן רק ממי שפרע ביהודים – הוא פשוט מגוחך. הערבים טבחו ביהודים כקולקטיב ולכן היחס אליהם הוא כקולקטיב אויב.
אתה מדבר פה על יומרה לנאורות ומתעלם לגמרי מהצורך לשרוד, ודאי אז. אל תשליך על ההיסטוריה את הווה: בשנות החמישים בכלל לא היה בטוח שהפרוייקט הציוני ישרוד עוד מלחמה. אמר את זה יפה בן-גוריון:
בלי קיום אין קיום מוסרי.
אני לא טוען שזו הייתה שגיאה להעניק להם אזרחות, אני טוען שאם מדינת ישראל רוצה להיות מדינה גזענית מדכאת ומפלה שתכתוב את זה שחור על גבי לבן כמו דרום אפריקה בשעתה. אם הערבים 'כקולקטיב' אשמים במשהו אז בואו נעניש אותם כקולקטיב ונזרוק אותם מהמדינה היהודית הנקייה שלנו ותהיה לנו מדינה 'ערב ריין' לתפארת מדינת ישראל. אבל לא, אנחנו רוצים להיראות נורא יפים, צודקים ומוסריים למרות שאנחנו לא באמת מתכוונים לזה. ארה"ב שאחרי ה9/11 היא באמת דוגמה מצויינת במיוחד הפלישה שלה לעיראק שבעקבותיה העיראקים 'כקולקטיב' סובלים הרבה יותר ממה שסבלו תחת שלטון סדאם משום מה. גם במלחמת העולם השניה האמריקאים הוכיחו מה שווה הדמוקרטיה שלהם כששלחו את כל האזרחים האמריקאים ממוצא יפאני למחנות, משום מה אזרחים ממוצא גרמני או איטלקי לא עברו תהליך כזה, באותה תקופה אגב גם הייתה הפרדה בין כושים ללבנים בצבא האמריקאי הנאור, לגבי העובדה שלא התפוצץ אף מטוס מאז ה9/11 , למה ללכת בקטנות? הרי גם בתקופת סטאלין הצ'צ'נים לא העיזו להרים ראש ותראה איך הם משתוללים עכשיו כשיש דמוקרטיה (נניח) ברוסיה, יוחזר סטאלין ומיד.
"וגם אז הוא היה מיועד לנישול עובדים פלסטינים." האם גם היום מדובר רק בעובדים ערבים? אתה מצמצם פה את הטווח, אבל יש הבדל בין לא להעסיק ערבים כי הם ערבים לבין לא להעסיק עובדים זרים כאמצעי לעידוד עבודת ישראלים. האם גם האפשרות האחרונה מוקצה בעיניך? ואולי אתה נתלה בכך שקוראים לזה "עבודה עברית" ולא "עבודה ישראלית".
תזכורת/חידוד/הדגשה:
העבודה העברית של ימי הקמת המדינה התחלפה לה מתישהו בעבודה יהודית. הגופים שקוראים לא להעסיק ערבים, עושים זאת בפניה ישירה ליהודים בשם הדת היהודית ובשם האתנוס והאתוס היהודי, שמקבל כאן פרשנות של אנטי-ערבי באשר הוא. אלה שתומכים באפליה הפושעת הזו מתגאים בכך שהם מעסיקים יהודים, כך שמה שהתחיל במאבק לאומי עם בסיס חילוני, הפך עם השנים, כמו דברים אחרים, למאבק לאומי על בסיס אתני-דתי, ומכאן הדרך לאלימות כבר הרבה יותר קצרה.
משונה איך בלהט הבחילה בציונות והערצה העיוורת לכל דבר ערבי מסולף מאבק עקרוני, המוכר היטב בכל העולם, בין עבודה מאורגנת לשוברי ארגון ושביתה.
Close Shop Open Shop
ספרים נכתבו על כך. השמאל בפלשטינה יהודי כערבי נכשל כשלון מוחלט בארגון הפועלים החקלאיים הערביים. איש לא מנע הם לעשות שביתות ולהלחם על שכר ותנאי עבודה. הם לא עשו זאת ביחד כפועלים ערביים מול מעבידים ערביים וגם לא מול מעבידים יהודיים עם או בלי שיתוף הפועלים היהודיים. ברכבת למשל היה ארגון משותף. כמו בהרבה מקומות באירופה וארה"ב בכדי לשבור את העובד המאורגן הביאו המעבידים קבוצות עובדים שונות ויצרו ביניהן מתחים שלא אפשרו ארגון משותף. המאבק של השכיר המאורגן היהודי, בחקלאות ובבניין, גם הקטין הצטברות ערך מוסף – הון אדיר, בקרב המעסיקים היהודיים והגדיל את השיוויוניות בחברה זו, השווה להיום. אם נקבל את מרקס – פחות ערך מוסף עבר למי שהעסיק יהודים מאשר למי שהעסיק ערבים. אם נמשיך במרקס היכן שההוויה קובעת את ההכרה, יצירת מעמד עובדים עברי שלחם על זכויותיו וזכה לרמת חיים נאותה וכבוד, יחסית לשכיר היום הערבי, כמעט עבד, גם מוכה לעיתים קרובות, העלה את ערך העבודה העברית מול ההון. שוב השווה המצב להיום, האם המצב שבו אין כמעט פועלים חקלאיים או פועלי בניין יהודיים, ולריבוד החברתי כלכלי מצטרף ריבוד אתני רע לשמאל הפוליטי או טוב לשמאל הפוליטי? כאשר האתוס של השכיר היהודי אינו של פרולטריון בהכרה אלא השאיפה להיות , מה שיותר מהר, מנצל של עבודה זרה, זה לדעתי מזיק מאוד לשמאל הפוליטי. דיכוי הפרולטריון המוסלמי ערבי ושבירת ארגוניו בשם הדת והלאום היא אחת הרעות היותר קשות של חברה זו.
שאלה מתוך התעניינות (כנה לחלוטין)- האם רבין עשה עוד כדי לקרב אליו את הציבור הערבי חוץ מהוצאת "עבודה עברית" מחוץ לחוק וניסיון של צירוף חד"ש?
ממשלת רבין השקיעה סכומים גדולים במגזר הערבי, הרבה יותר מכל ממשלה אחרת לפניה או אחריה. היא גם מינתה שר ערבי (מאנשי העבודה – לא זוכר כרגע את שמו, אבל אחר כך היתה איזו פרשיית שוחד).
שר ערבי? איזה?
למיטב ידיעתי, השר הערבי הראשון היה מג'אדלה, בממשלה של שרון.
אולי אתה מתכוון לסלאח טריף, דרוזי שכיהן גם הוא בממשלה בראשות שרון (הראשונה).
(תיקון, מג'אדלה כיהן בממשלתו של אולמרט)
כתוב יפה, יוסי, אבל כרגיל, אתה קונה את הלוקש הימני הגדול: הציונות לפני קום המדינה=הגזענות של היום. בעצמך כתבת שהיהודים היו המיעוט כאן עד 1948, והיו מיעוט בכל מקום, ועוד מיעוט נרדף – ועוד איך נרדף. למיעוטים יש, וטוב שיש ארגונים של עזרה הדדית, ארגונים שנועדו לקדם אותם מול עריצות הרוב. ובמקרה היהודי – זה לא היה נישול ערבים ממקומות העבודה שלהם (שהיו ברובם חקלאות מסורתית) אלא ממקומות עבודה חדשים שיהודים הקימו. ההגירה היהודית לארץ הביאה אתה כסף ומקומות עבודה, והגדילה את תעסוקת הערבים, וליהודים צעירים ועניים היו את כל הסיבות שבעולם להילחם במאורגן על כך שמעסיקים יהודים יעדיפו אותם על פני עובדים ערבים. אין שום דמיון ושום קשר בין העבודה העברית של שנות ה-30 לבין האפלייה הנוראה נגד ערבים בשוק העבודה הישראלי וכולרות גזעניות שמנסות לשמור עליה ולהדיר את הערבים עוד יותר – וקוראות לזה בשמות יפים.
זה דומה גם ליחס, שגם עליו כתבת בלי לחדד את ההבדלים התהומיים, בין ארגון "השומר" – שהגן על בני המיעוט היהודי מפני פוגרומים שעשה הרוב הערבי בזמן הממשלה הטורקית שלא תפקדה, ובין "השומר החדש", התארגנות של גזענים מהרוב היהודי שמחפשים עימותים עם בני המיעוט הערבי. הרי אם "השומר החדש" היו באמת רוצים לשמור על מישהו, הם יכלו פשוט להתנדב למשמר האזרחי או למשטרה – שגם היא צריכה להתחיל מחדש אם לא הגיע הזמן שיועסקו בה גם ערבים
בדיוק. מפתיע איך יוסי מוצא עצמו מדברר מה שהוא בעצם דעה של הימין הקיצוני – ככה זה כשהקצוות משני הצדדים נפגשים.
לא כל כך מבין מה הבעיה.
אני בתור ר"צ בחברת הייטק מקבל הרבה קורות חיים.
אם אני רואה קורות חיים בלי שהיה בהם שרות צבאי או לאומי אז אוטומטית הם הולכים לגריסה.
אני קורא לזה אפליה לטובה של מי שתורם למדינה ולחברה.
וכן
יש לי עובדת ערביה שעשתה שרות לאומי והיא סוגרת לי תורנויות בחגים יהודיים.
אף חוק לא יכריח אותי לקבל לעבודה מישהו שלא נראה לי.
מאז שנת 2000 אני גם לא קונה מערבים.איש לא יכול להכריח אותי.
אבא של חבר שלי הוא אחד האנשים בעלי העבר הקרבי ביותר שאני מכיר, החבר שלי אחיו הצעיר ואחותו שירתו כולם בצבא בתפקידים משמעותיים, רק האח הצעיר שירת חודשיים ואז נפלט מהשירות. שאלתי את האבא הקרבי אם לאור העבר המפואר שלו לא מטריד אותו שהבן שלו לא סיים צבא והוא אמר לי שלא. 'הבן שלי לא השתמט' הוא אמר, 'הבן שלי התגייס וצה"ל החליט שהוא לא מתאים אז מה הבעיה?'
נכון שגם את קורות החיים של הבחור הזה היית זורק לפח? פשוט קשה לי להאמין שיש לך רקורד קרבי כמו שיש לאותו אבא שמקבל בטבעיות את הבן שלו על העבר הצבאי הדרדל'ה שלו, אבל אתה כמובן חייב להיות צדיק יותר מכולם.
אה כן, אם אני מחליט שאני לא קונה מרוסים, אתיופים, מרוקאים או מתנחלים – מישהו יכול להכריח אותי לקנות?
יאאא איזה גבר אתה.
הערביה סוגרת לך תורנוית, אז אתה בטח לא גזען הטרו-נורמטיווי עם נטיות פאשיסטיות.
אם אתה לא קונה מערבים, אז כשהעובדת שלך תתפטר (לא בגלל שאתה גזען, אלא סתם כי היא תמצא עבודה אחרת) לא תקנה אצלה?
ומה דעתך על הנוסח הבא, בתוך בלוג בריטי או גרמני (או ערבי): "מאז פרשת מיידוף אני לא קונה מיהודים. איש לא יכול להכריח אותי".
סמבוסק, איזה מזל שיש לך עובדת ערבייה בתור עלה תאנה, אחרת עוד היו חושבים שאתה גזען.
כן-אני לא הייתי לוקח את האח הצעיר אם היה מולו מועמד שכן עשה שרות מלא.
יש גם אנשים נכים ממש שמשרתים בהתנדבות וכל הכבוד להם.
וכן יש כידוע רשימה של חרם על ההתנחלויות וזכותם של אנשים לא לקנות ממתנחלים.
מה קורה בשטח דרך אגב שהרבה אנשים קונים דווקא את מה שמנסים להחרים בהתנחלויות.
סמבוסק, שירות צבאי/לאומי הוא מותרות, אתה יודע למה? כי דורשים מההורים של אותם אנשים לפרנס אותם עד גיל 20/21. התרגום של התנאי שלך הוא שאתה רוצה רק אנשים שנולדו למשפחות מן המעמד הבינוני ומעלה. אבל העיקר שאתה מעסיק עובדת ערבייה (כמה אנשים יש בחברה וכמה מהם ערבים, דרך אגב?).
אי אפשר להקים אתר שירכז את כל העסקים האלו ברשימה שחורה שלא קונים ממנה?
היי,
למרות שכמובן שאני מתנגד לאפליה גזענית במקומות עבודה, דווקא המושג "עבודה עברית" לא חורה לי.
נראה לי שלמרות שיתכן שבמקומות מסויימים המונח מסווה גזענות, יתכן ובמקומות אחרים הוא חלק מתנועת העבודה המקומית, שבניגוד למה שאתה אומר (למנוע עבודה מהמקומי לטובת האירופאי), הכוונה היא לעודד עבודה מקומית ולא עבודה זרה. זה לצורך העניין לא משנה אם הפועל הזר הוא פיליפיני, רומני, או פלסטיני מהשטחים, לישראל יש אינטרס ליצור מקומות עבודה לישראלים (בין אם הם יהודים או מוסלמים). ועם זה אין בעיה לדעתי.
המונח 'עברי' לדעתי הוא לווא דווקא יהודי, כמו שתנועת הכנענים הגדירה את עצמם ואת העמים הקדומים שגרו פה כ"עבריים".